## Rashi on Niddah Daf 15b

###### Rashi on Niddah 15b:1:1
[Rashi on Niddah 15b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:1:1)

לא שנו - הא דתנן בחזקת טהרה דמשמע אפילו הגיע עת וסתה:


###### Rashi on Niddah 15b:1:2
[Rashi on Niddah 15b:1:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:1:2)

אלא באין לה וסת לימים - לחודייהו בלא קפיצה אלא לקפיצה ולימים:


###### Rashi on Niddah 15b:4:1
[Rashi on Niddah 15b:4:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:4:1)

מחשב ימי וסתה - אם שהה בדרך שבעה ימים אחר וסתה דעכשיו עומדת בימים שיכולה להטהר אפילו הגיע וסתה אמרינן טבלה ואין צריך לשואלה:


###### Rashi on Niddah 15b:5:1
[Rashi on Niddah 15b:5:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:5:1)

דבזיזא - בושה היא לטבול עד שיפייסנה:


###### Rashi on Niddah 15b:6:1
[Rashi on Niddah 15b:6:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:6:1)

ודאי ראתה מי א"ר יוחנן - שלא יהא צריך לשואלה ואפילו היא זקנה:


###### Rashi on Niddah 15b:6:2
[Rashi on Niddah 15b:6:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:6:2)

אימר טבלה - וכיון דטעמא דר' יוחנן משום ספיקא הוא לא שנא ילדה לא שנא זקנה:


###### Rashi on Niddah 15b:7:1
[Rashi on Niddah 15b:7:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:7:1)

הוי ספק - להיתר:


###### Rashi on Niddah 15b:7:2
[Rashi on Niddah 15b:7:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:7:2)

ודאי - לאיסור:


###### Rashi on Niddah 15b:7:3
[Rashi on Niddah 15b:7:3](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:7:3)

ואין ספק מוציא - את הדבר מידי ודאי שלו:


###### Rashi on Niddah 15b:8:1
[Rashi on Niddah 15b:8:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:8:1)

והא הכא דודאי טבל - דהא חזינן שנגמרה מלאכתן וממורחין הן:


###### Rashi on Niddah 15b:10:1
[Rashi on Niddah 15b:10:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:10:1)

איבעית אימא ספק וספק הוא - דכי היכי דמספקא לן אי מעשרי אי לא ה"נ מספקא לן דלמא לא טביל ולא איחייב במעשר דאימא כרבי אושעיא עיילה ומכניסה במוץ שלה דאין טבל מתחייב במעשר אלא בראיית פני הבית כשרואה את הפתח וכיון דבשעת ראיית פני הבית לא נגמרה מלאכתו למעשר תו לא מיחייבא אע"פ שהוא דשה וממרחה לאחר שהכניסה מידי דהוה אמכניס פירות דרך גגו וקרפיפו לבית אפילו היא ממורחת דקיימא לן דפטורה מן המעשר הואיל ולא ראתה את הפתח:


###### Rashi on Niddah 15b:10:2
[Rashi on Niddah 15b:10:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:10:2)

כדי שתהא בהמתו אוכלת - אפי' לאחר מירוח. ולהכי נקט בהמתו דאילו אמאכל אדם לא מצי למימר הכי דאי נמי לא מחייב מדאורייתא רבנן גזור על אכילת קבע אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו אבל מאכל בהמה קבע שלה עראי חשיב לה דתנן במסכת פאה (פ"א מ"ו) מאכיל לבהמה לעופות ולחיות עד שימרח הילכך כל כמה דלא חל עליה שם טבל דאורייתא מאכיל לבהמתו. והכא כיון דאיכא למימר דעביד להו כרבי אושעיא מותרין לאדם דלגבי איסורא דרבנן מהניא חזקת חבר:


###### Rashi on Niddah 15b:11:1
[Rashi on Niddah 15b:11:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:11:1)

אם זכר הוא כו' - כהן חכם היה ומורה הוראות ומתכוין להורות לה ימי טומאה וטהרה. אי נמי שגורה אצלו בבית ונוגעת בתרומתו ורוצה להזהר ממנה כל ימי טומאתה. וי"א לידע אימתי יהא זמן הבאת קרבנה אם יארע במשמרתו אם לאו. ולא סבירא לי דבשביל תור עולה אחת לכולה משמרה לא עייל האי כהן נפשיה להכי ועוד שהרי היא יכולה לאחר קרבנה כל זמן שתרצה וגם לשון ראשון אינו נראה דאי חכם הוא כלום הוא בא להאהיל ולעבור על לאו דטומאת מת אלא כהן עם הארץ היה או קטן ושגרתו אשה להציץ ולראות:


###### Rashi on Niddah 15b:12:1
[Rashi on Niddah 15b:12:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/15b:12:1)

וטהרוהו - מאהל המת: