## Rashi on Niddah Daf 51a ###### Rashi on Niddah 51a:1:1 [Rashi on Niddah 51a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:1:1) טומאה חמורה אינה עושה כיוצא בה - מאחר שמטמאה נבלה את האדם אין אותו אדם חוזר ומטמא אדם שאין מטמא אדם אלא אב הטומאה אבל אוכל חוזר ומטמא אוכל מדרבנן: ###### Rashi on Niddah 51a:5:1 [Rashi on Niddah 51a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:5:1) הכשר שרץ - שיכשירו שרץ להביאו לידי טומאה: ###### Rashi on Niddah 51a:8:1 [Rashi on Niddah 51a:8:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:8:1) שאין סופן לטמא טומאה חמורה - אין לך אוכל מטמא אדם: ###### Rashi on Niddah 51a:9:1 [Rashi on Niddah 51a:9:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:9:1) שום טומאה חמורה שום טומאה קלה - לא אם אמרת בטומאה חמורה דין הוא שמטמא בלא מחשבה שלא מצינו שום טומאה ששמה טומאה חמורה שתהא צריכה הכשר תאמר בטומאה קלה דאוכלין שאע"פ שזו אינה צריכה הכשר הרי כל אוכלין יש עליהם שום טומאה קלה וצריכין הכשר הלכך הכא נמי בעיא מחשבה: ###### Rashi on Niddah 51a:10:1 [Rashi on Niddah 51a:10:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:10:1) לענין מעשר - דהואיל ונמלך עליהן לאדם הויא מחשבה וחייבין במעשר: ###### Rashi on Niddah 51a:10:2 [Rashi on Niddah 51a:10:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:10:2) הסיאה - פוליו"ל: ###### Rashi on Niddah 51a:10:3 [Rashi on Niddah 51a:10:3](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:10:3) והקורנית - שדריא"ה: ###### Rashi on Niddah 51a:10:4 [Rashi on Niddah 51a:10:4](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:10:4) נשמרין - ס"ד אם היו נשמרין לאכילת אדם: ###### Rashi on Niddah 51a:11:1 [Rashi on Niddah 51a:11:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:11:1) אלא לאו דזרען לבהמה וקתני - אם חזר ושמרן לאדם חייבין: ###### Rashi on Niddah 51a:12:1 [Rashi on Niddah 51a:12:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:12:1) לאדם קיימי - וכיון דסתמייהו לאדם מאי אם היו נשמרין הכי קאמר אם החצר משמרת פירותיה דלא הוי הפקר חייבין: ###### Rashi on Niddah 51a:13:1 [Rashi on Niddah 51a:13:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:13:1) מתיב רב אשי - לרבא: ###### Rashi on Niddah 51a:13:2 [Rashi on Niddah 51a:13:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:13:2) ואם איתא - דלענין מעשר הויא מחשבה הא איכא עולשין שזרען לבהמה ונמלך עליהם לאדם דחייבין במעשר ואינן מטמאין דהא לענין טומאה אמרת לאו מחשבה היא: ###### Rashi on Niddah 51a:15:1 [Rashi on Niddah 51a:15:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:15:1) ראשית הגז - הגוזז צאנו חייב ליתן בכל שנה מן הגז מעט לכהן ובשחיטת חולין מפרש שיעורא: ###### Rashi on Niddah 51a:15:2 [Rashi on Niddah 51a:15:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:15:2) במתנות - זרוע לחיים והקיבה: ###### Rashi on Niddah 51a:15:3 [Rashi on Niddah 51a:15:3](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:15:3) ויש שחייב במתנות - כגון בקר ואינו חייב בראשית הגז: ###### Rashi on Niddah 51a:18:1 [Rashi on Niddah 51a:18:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:18:1) ת"ש - דמין קתני במתני': ###### Rashi on Niddah 51a:18:2 [Rashi on Niddah 51a:18:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:18:2) ופטור מן המעשר - דהפקר פטור מן המעשר. ובפרט ובפאה להכי מחייב כדאמרינן בהגוזל בבבא קמא משום תעזוב יתירתא דכתיב במשנה תורה לא תפאר אחריך ואמר מר (חולין דף קלא.) לא תטול תפארתו ממנו והיינו פאה ודרשינן בספרי אחריך זו שכחה וכתיב לגר ליתום ולאלמנה יהיה וכתיב בתריה כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי פאה ושכחה ועוללות ל"ל למהדר ומכתב בפרשה קדושים בכולהו לעני ולגר תעזוב אותם לרבות הפקר כי האי גוונא אבל הפקר גמור פטור מכולם כדתנן לעיל ונשמר פרט להפקר: ###### Rashi on Niddah 51a:20:1 [Rashi on Niddah 51a:20:1](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:20:1) תנן התם כו' - האי דנקט לה הכא משום דאותיב עלה ממתני' ודר' יוחנן נמי עולשין שזרען כו' משום דאותיב עליה ממתני' נקט לה הכא: ###### Rashi on Niddah 51a:20:2 [Rashi on Niddah 51a:20:2](https://torahapp.org/share/book/Rashi%20on%20Niddah/r/51a:20:2) מודים חכמים לרבי עקיבא - אע"פ דפליגי במנמר שדהו ושייר קלחים לחים. מנמר טיי"ר בלע"ז שמלקט כאן את המבושלים כל צרכן ומניח את הלחים שלא בשלו וחוזר ומלקט במקום אחר דהוה ליה מנומר. וקאמר ר' עקיבא כשהוא חוזר ולוקט נותן פאה מכל אחד ואחד שהקציר שבינתים מפסיק וחכמים אומרים פאה מאחת על הכל ומודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל כו'. להכי נקט הני שאין דרכן לעשות מהן ערוגה אלא זורען לתבלין בעלמא בשנים ושלשה מקומות. שבת אני"ט: