## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 104b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:1)

**תוס' ד"ה אין משלחין.** ז"ל וא"ת אמאי לא מהני דיוקני כו' וי"ל דה"מ בשמות חכמים דפקיעי אבל איניש אחרינא לא כו' עכ"ל. ופליגי כשהעדים החתומים בשטר מעידים שהדיוקני שלו, דלשמואל לא מהני, ולר' יוחנן מהני. ועלינו להבין למה סובר שמואל שחתימת העדים על הדיוקני לא מהניא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:2)

ונראה דהנה עיין במס' גיטין (דף י:) ששטר העולה בערכאות של עכו"ם שחותמיהם עובדי כוכבים כשר לשטר ראייה דמכר - "דמכי יהיב זוזי קמייהו קנה ושטר ראייה בעלמא הוא דאי לא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא". ואילו שטר מתנה העולה בערכאות פסול - "דבמאי קני בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא הוא". והביאור שעכו"ם פסולים לעדות, ומ"מ מכיון דערכאות לא מרעי נפשייהו יש בירור שספור השטר אמת. ומשו"ה השטר דערכאות כשר לראייה דלראייה לא בעינן חפצא של שטר כשר אלא סגי בהיכי תמצא דבירור בעלמא לברר את האמת. מאידך לקנין בעינן חפצא של שטר כשר, ועדי עכו"ם פסולים לעדות ואינם יכולים ליצור חפצא של שטר ולכן שטר מתנה דערכאות פסול. ועיי"ש בתוס' (ד"ה חספא) שכתבו וז"ל שטר מתנה אין כשר לקנות בו מדאורייתא אלא א"כ יש עדים כשרים בשעת מסירה ואפילו אם נאמר ששטר מתנה שחתמו בו ישראל כשר לקנות בו בלא עדי מסירה היינו משום שידוע ע"י עדי חתימה שהן כשרים מן התורה שבא השטר מיד הנותן ליד המקבל וכן כשר בהודאת נותן שהוא כק' עדים אבל בשטר שחותמין בו עובדי כוכבים שאין בו לא עדי מסירה ולא עדי חתימה שכשרים להעיד ולא הודאת בע"ד לא חשוב שטר לקנות על ידו ולא הוי אלא חספא בעלמא עכ"ל. התוס' קובעים דערכאות כשרים ליצור ראייה ואומדנא המועילים לבירור, אך לא למלא מקומם של עדי מסירה ולאשווייה חפצא של שטר קנין משא"כ עדי חתימה, וצריך ביאור מאי שנא עכו"ם מע"ח ישראל. ונראה דע"ח ישראל מועילים לאשווייה שטר קנין אפילו אליבא דר"א הסובר עדי מסירה כרתי, משום שע"י עדי החתימה יש עדות בשטר על מסירת השטר שהגיע מיד הנותן ליד המקבל. וביאר הגר"ח זצ"ל¹ שכדי לאשווייה חפצא דשטר צריכים ראייה של המסירה בגופו של השטר. ובעדי חתימה ישראל שהם כשרים לעדות יש ראייה דעדות של המסירה בגופו של השטר. ואילו בשטר של ערכאות הראייה איננה בגופו של השטר ובעדותו, כי הרי עכו"ם פסולים לעדות, אלא הראייה הוי' ראייה שישנה מחוץ לשטר, דמכיון דעכו"ם לא מרעי נפשייהו יש אומדנא שהדברים אמיתיים, אבל ראייה זו אינה יכולה לאשווייה חפצא דשטר, ולפי' ערכאות פסולים לשטרי קנין, ואע"פ שכשרים ליצירת ראייה בעלמא.

footnotes:
¹ עיין בחידושי הגר"ח על הש"ס סטנסילס סי' קמ"א שכתב כן וע"ע בחידושי ר' חיים הלוי על הרמב"ם (פ"ו מהל' גירושין הל"ט).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:3)

ומעתה מבוארת דעת שמואל שעדים החתומים על הדיוקני פסולים לאשווייה שטר מינוי ואע"פ שיוצרים ראייה, דהראייה שלהם הוי' מחוץ לשטר ואינה ראייה בגופו של השטר. ולפי' השטר פסול למינוי שליחות דפרעון, דרק כשהשליח מתמנה בשטר כשר שיש בו ראייה בגוף השטר חל שליחות לפרעון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:4)

מאידך אם השליח הביא שטר הכתוב בכתב ידו של המלוה הוי שליח לפרעון, כי שטר שכתוב בכתב ידו הוי חפצא של שטר כמו שטר החתום בע"ח, והוי שליח שהתמנה בשטר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:5)

ולפי זה י"ל דבזה פליגי שמואל ור' יוחנן. אליבא דשמואל אין דיוקני והעדים החתומים על הדיוקני יוצרים ראייה בגופו של השטר אלא ראייה חיצונית ולפי' פסול למינוי שליחות. מאידך ר"י סובר שהצירוף בין הדיוקני והעדים החתומים בשטר יוצר ראייה בגופו של השטר ולפי' הו"ל שליח שנתמנה בשטר ונעשה שליח לפרעון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:6)

דרך אגב, מכאן חזינן ששטר ראייה חל לשליחות. שהרי יתכן היה לומר שבממון הסכמת המתחייב ליצור ראייה נוספת להתחייבותו להקנות חשיב כדעת המתחייב וזה נותן לשטר את תקפו, וממילא אין שטר ראייה חל למינוי שליחות, כי שטר ראייה חל רק במקום דעת המתחייב (כמוש"כ בתוס' כתובות דף כ. ד"ה ור' יוחנן). אך מתוס' חזינן שאף בדעת מינוי שליחות יש חלות דעת המתחייב ולכן שטר ראייה חל לשליחות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:7)

והנה המרדכי (סוף מס' קידושין אות תקע) כ' בשם הר' אביגדור הכהן וז"ל ודוקא בשטר קידושין שהאשה נקנית בו וניתן ליכתב דמקשינן הויה ליציאה אבל שטר ראייה על קידושי כסף לא ניתן ליכתב דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם עכ"ל. אליבא דהמרדכי רק שטר קנין חל בקידושי אשה ודוקא שטר הקידושין עצמו הוי שטר ראייה על הקידושין. ואין לעשות שטר ראייה אחר לשמש כראייה על הקידושין, כי שטר ראייה שאינו גם שטר קנין חל רק בממון. ובביאור שיטתו נראה שבממון הוספת ראייה דשטר מהווה חלות התחייבות לענין דין דעת המתחייב דשטרות. אבל אין בגיטין וקידושין חלות התחייבות כלל, וממילא אין בהן דין דעת המתחייב, וחידוש דין התורה הוא דמ"מ שטרי קנין חלים בגיטין ובקידושין בלי דעת המתחייב. ברם מכיון דליכא בגיטין וקידושין דין דעת המתחייב כמו שיש בדיני ממונות א"א ליצור בהן שטר ראייה לבדו להעיד בעד האשה, ורק הגט ושטר הקידושין עצמם שחלין לקנין מגזיה"כ ע"פ חידוש דין תורה, חלין נמי לראייה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:8)

והמנהג שלנו בגיטין הוא שהאשה מפקידה את גיטה בב"ד, והב"ד כותבים ונותנים לה שטר פטור לראייה. וב"ד יכולים לעשות שטר פטור משלהם בלי דעת המתחייב מדין מעשה ב"ד, והאשה מקבלת ומחזקת בפטור לראייה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:9)

**תוס' ד"ה אגב.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:10)

א) עיין בשיעורים לעיל (דף ע.) בענין הרשאה. ועיין במלחמות ה' שם ובסוגיין. ומבואר מדבריו שעיקר דין הרשאה חל מדין שליחות, אלא שיש גם קנין לאחר זמן למורשה, כדי שהנתבע לא יוכל לטעון "לאו בעל דברים דידי את". והרמב"ן סובר שאם המרשה מת ההרשאה בטילה, כי הרשאה חלה בעיקר מדין שליחות, ואין שליחות חלה לאחר מיתת המשלח. ואליבא דהרמב"ן קנין אגב דסוגיין המועיל אף לאחר מיתה אינו חל מדין הרשאה, אלא מדין קנין דעלמא הקונה חוב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:11)

מאידך מדיון התוס' לפנינו משמע שאינו מפרש כהרמב"ן אלא שקנין אגב דסוגיין חל מדין הרשאה, ושהרשאה אינה בטילה אפילו לאחר מיתת המרשה. ולכאורה כן משמע גם מפירוש רש"י לסוגיין. ויתכן שזוהי נמי שיטת הרמב"ם שהביא רק את הדין שהמרשה יכול לבטל את ההרשאה (פ"ג מהל' שלוחין הל"ח) ולא כתב שאם המרשה מת ההרשאה בטילה מעצמה. ונראה דהראשונים האלו סוברים שעיקר חלות דין הרשאה חלה מדין קנין, ולפי' חל אף לאחר מיתה. ונראה ששאילת מיתת המרשה תלויה בדיון הסוגיא לעיל (דף ע.) אם שליח שויה או שותפא שויה ובפירושי הראשונים שם, ועיין עוד בתוס' לכתובות (דף נה:) ד"ה שאם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:12)

ב) בא"ד ומה שכותבין הרשאה אפילו אותם שאין להם קרקע י"מ משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי כו' במסקנא קאמר אדהכי נפק אודיתא כו' התם מדאורייתא בעינן דאית ליה ארעא כו' עכ"ל. וע"ע בתוס' בב"ב (דף מד: ד"ה דלא) שכ' וז"ל מכאן תשובה לאומרים דמה שנהגו לכתוב בהרשאות ונתתי לו ד' אמות בחצרי אע"ג דלית ליה קרקע משום דאין לך אדם שאין לו ד' אמות בא"י דקרקע אינה נגזלת א"נ דאין לך אדם שאין לו ד' אמות לקוברו כו' ונראה לר"ת דהיינו טעמא כיון שמודה שיש לו קרקע וחוב הוא לו שהרי ע"י קרקע מקנה לחבירו אפילו יש כמה עדים שמכחישים אותו הרי הודאת בע"ד כק' עדים ולא חיישינן למחזי כשיקרא כדאשכחנא גבי איסור גיורא דנפק אודיתא מבי איסור ואע"ג שהיה איסור משקר עכ"ל. ונראה דלר"ת ותוס' שלפנינו, כשאין לו קרקע אין הקנין מועיל מדין קנין אודיתא המועיל אפילו בלי קרקע, אלא מאחרי שנאמן בהודאת בע"ד לומר שיש לו קרקע, חל הקנין מדין קנין אגב דעלמא¹. והתוס' הביאו את דין אודיתא דאיסור גיורא רק כדי להוכיח דבכה"ג לא חיישינן למחזי כשיקרא.

footnotes:
¹ עיין בתשובות הרשב"א ח"ג סי' ס"ז.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:13)

והנה הודאת בע"ד מועלת רק לחובת המודה ולא לטובתו, וא"כ יל"ע למה מועלת כאן הודאת בע"ד, הרי ע"י הודאת המרשה חלה ההרשאה ויכול המורשה לתבוע את הנתבע לטובת המרשה ואין בזה חובה. ונראה שאין זה קשה, שהרי גוף ההודאה לחובת המרשה היא, שע"י כן הפסיד את הקרקע שלו שהודה בה למורשה, ולכן ההודאה חלה, ואע"פ שע"י כך מרויח לבסוף כשהמורשה תובע את הנתבע בשבילו אין זה מפקיע ההודאה דמעיקרא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:14)

והנה שיטת הגאונים המובאה בתוס' וברמב"ם (פ"ג מהל' שלוחין הל"ז) היא שהמרשה יכול להשתמש בד' אמות מחלקו בא"י כקרקע עבור קנין אגב עם המורשה. והרמב"ם השיג עליהם וז"ל ודברים אלו דברים קלים הן עד מאוד ורעועים שזה מי יאמר שיש לו חלק בא"י ואפילו הוא ראוי אינו ברשותו עכ"ל. ונראה שהגאונים סוברים שעם חורבן הארץ וגלות ישראל ממנה נתבטלה חלוקת הארץ וחזרה א"י להיות ממונם של כלל ישראל והוי ממון הציבור, והציבור נותן לכל מי שצריך ד' אמות מהקרקע שבא"י להשתמש בה כדי לעשות קנין אגב. אך אפילו אחרי שהשתמש בד' אמות והקנם לאדם אחר אם צריך ד' אמות פעם נוספת יש לו, שהריהו חלק מכלל ישראל ותמיד יש לו חלק בקנין הציבור שבא"י.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:15)

**שם.** גמ'. אלמא חומש ממונא הוא. חומש הוי חיוב ממון ואינו חיוב כפרה בעלמא. והנה בנוגע לחיובי קרבן איתא בגמרא קידושין (דף יג.) שהיולדת שהביאה חטאתה ומתה מביאין יורשיה את עולתה משום דשיעבודא דאורייתא, וכן פסק הרמב"ם (פ"א מהל' מחוסרי כפרה הלי"ג) וז"ל האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשים עולתה אע"פ שלא הפרישה אותה מחיים כבר נשתעבדו נכסיה לקרבן והשעבוד דין תורה הוא עכ"ל. ולכאורה יל"ע בדינא דגמרא דידן דל"ל להשמיענו דחומש חיוב ממון מדאורייתא הוא מאחר שכבר למדנו דשעבודא דאורייתא בדין קרבן היולדת. ונראה שאין זו קושיא דסד"א דחיוב כפרת קרבן שחייב להקריבו לשמים שפיר הוי חיוב ממון אבל חיוב כפרה דחומש שחייב לתתו להדיוט, אימא דהוי חובת כפרה בעלמא ולא חיוב ממון, קמ"ל שאף חיוב חומש חיוב ממון ואינו חיוב כפרה בעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 104b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/104b:16)

והנה בנוגע למצות צדקה אם הויא חיוב ממון או לא מצינו מחלוקת גדולה בין הראשונים, עיין ברשימות שיעורים לב"ק (דף לו) ענין צדקה.