## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 105b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:1)

**גמ'. דקאמר ליה הילך.** צ"ע, דמכיון דאמר לו הילך לא כפר בממון כלל, ופשיטא דפטור, ול"ל לגזיה"כ וכחש בה פרט למודה בעיקר ללמדנו שפטור. ולכאורה י"ל דאיצטריך קרא לפטור במקרה שכפר בשעת השבועה, ואמר לו הילך אח"כ. אך יפלא שא"כ עד מתי יכול לומר הילך וליפטר, האם יהיה פטור אף כשיאמר לו הילך חדש ימים אחרי שנשבע. ואם אמר הילך תוך כדי דיבור לשבועתו, הדרא הקושיא לדוכתא, דפשיטא שפטור. ועיין ברמב"ם (פ"ח מהל' שבועות הל"י - י"א) שכתב דמיירי כשאמר לו הילך בשעת השבועה וז"ל לפיכך אם אמר לא גנבתי אבל אתה הפקדתו אצלי כו' והרי שורך לפניך קחהו ונשבע על זה הרי זה פטור משבוה"פ כו' עכ"ל, וקשה ל"ל לגזיה"כ, הרי לא כפר ממון כלל בשעת השבועה, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:2)

**רש"י ד"ה איבעיא לך לאהדוריה ניהלי. ז"ל כשמצאתו לא היה לך לאוספו אל ביתך שהרי מכיר היית בו ואין לך גנב גדול מזה עכ"ל.** צע"ק ל"ל לרש"י לומר שהמוצא אסף את האבידה אל ביתו, דלכאורה אם נטל את האבידה ע"מ לגוזלה הוי גזלן משעה שלקחה וכדאיתא במס' ב"מ (דף סו:) אמר רבא ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה עובר בכולן משום לא תגזול וכו'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:3)

ויתכן דשאני גזילה מרשות הנגזל מגזילת אבידה. כשגזל מרשות הנגזל חיוב אונסין חל משעת קנין הגזילה, ואפילו לא הכניס את החפצא לרשותו, וכדאיתא במשנה לעיל (דף עט.) הגביהו או הוציאו מרשות הבעלים ומת חייב. אבל בגוזל אבידה, שהחפצא שגזל אינו ברשות בעליו, אין חיוב אונסין עד שיכניס את האבידה לרשותו. והא דאיתא בב"מ שהמוצא אבידה ונטלה ע"מ לגוזלה עובר בלא תגזול י"ל דכוונת הגמ' שעבר באיסור גזילה, אך עדיין לא חלו דיני גזילה בנוגע לחפצא, והגזלן פטור מאונסי החפצא כל זמן שלא הכניסו לרשותו. ולכן דייק רש"י שהגזלן אסף את האבידה אל ביתו דעי"ז חייב באונסין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:4)

**גמ'. ג' שבועות הן.** עיין בשיטה מקובצת שדנו הראשונים בבה ולא במוצאה ובמוצאה ולא בה למה יהיה חייב בשבוה"ע הרי לפי עדותו אינו מחייב ממון. והראב"ד פירש דמיירי כגון שהמוצאה הודה במקצת ומה שחסר בעדות העד הודה בו המוצא. ברם עיין ברש"י שמפרש שהתובע היה מחזר באותה שכונה עד שיודיעוהו, כלומר שאף מקצת העדות של העד שתעזר אותו למצוא עדים אחרים שיודיעוהו על הממון נחשב לעדות ממון בדין שבוה"ע, והוא חידוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:5)

ועיין בשיטה מקובצת בשם הרא"ש וז"ל ונ"ל דהאי הכיר בה ולא במוצאה במוצאה ולא בה לאו דוקא בעד אחד אלא ה"ה בשני עדים הוי גורם לממון עכ"ל, כלומר משום שעדותן אינה שלמה ותלויה באם אחרים יודיעוהו הו"ל עדות הגורם לממון ולא עדות גמורה על ממון. וצ"ע בזה, שהרי מחלוקת ראב"ש וחכמים בגורם לממון מיירי במשביע עד אחד דהחפצא של עדותו הוי עדות גמורה בממון אלא שעד א' קם לשבועה ולא לממון, ולכן פליגי אם העדות נחשבת לעדות ממון לענין שבוה"ע או לא. ולכאורה אין זה שייך לדין עדות של שני עדים בבה ולא במוצאה וכו' בסוגיין שעצם העדות שלהם אינה גמורה, וצריכים לעדים אחרים להודיעוהו מה שחסר בסיפור המעשה של העדים הראשונים, דהשאילה אם עדותם נחשבת לעדות ממון בשבוה"ע או לא היא שאילה אחרת מדין עד אחד, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:6)

והנה הרא"ש ממשיך וז"ל הקשה ר"מ כו' הא אפילו ראב"ש לא קאמר אלא בחד גורם בגורם דגורם מי קאמר כדאיתא בפרק שבוה"ע הכל מודים בעדי סוטה בעדי קינוי דפטור דהוה ליה גורם דגורם וה"נ הוי גורם דגורם כו' עכ"ל. ולכאורה קשה להבין את קושית הר"מ והשוואתו בין עדות דבה ולא במוצאה וכו' לבין עדות קינוי דסוטה, דהנה קינוי וסתירה מהוות שתי חלויות בחלות דין הסוטה. עדות הקינוי אינה חלה כלל לאסור את האשה לבעלה, אלא רק לקבוע את הסתירה לסתירת סוטה. וחלות סתירת סוטה היא האוסרת אותה לבעלה והמפסידתה את כתובתה. ובכן עדות הקינוי נחשבת לגורם דגורם מאחר שאינה עדות ממון כלל. אבל עדות דבה ולא במוצאה וכו' יש בה מקצת עדות של ממון, אלא שחסר כל סיפור המעשה, והוי מקצת עדות ולא עדות שלימה. וזוהי השאילה דסוגיין אם נחשבת לעדות ממון או לא, ולכאורה אין השאילה הזאת תלויה כלל בדין עדי קינוי, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:7)

**גמ'. הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין.** עיין לעיל (בהקדמה לפרק מרובה בענין אחריות וחיוב תשלומין בשומר וגזלן אות א') שהוכחנו דאליבא דרש"י והרמב"ם הכופר בפקדון אע"פ שחייב באונסין מ"מ אין לו קניני גזילה בחפצא כמו גזלן גמור. ונ"מ לכמה דינים כגון בכופר בפקדון ואח"כ טוען טענת גנב, בפטור הגזלן מלשלם דמי שכירות בעד תשמישיו, במצוה הבאה בעבירה, ועוד, עיי"ש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:8)

**שם. תוס' ד"ה מאי. ז"ל תימה בממון מה שייך לומר לא ענש אלא א"כ הזהיר כו' עכ"ל.** ונראה לתרץ שחיוב השבת גזילה אינו חיוב ממון בעלמא להחזיר לנגזל את החפצא שלו אלא עונש, שהרי מחמת חלות חיוב ההשבה חל על הגזלן אף חיוב אחריות לשלם בעד אונסין, וזהו עונש על שעבר על איסור גזילה, ולכך שייך לומר שאין להעניש גזלן בחיוב השבה ואחריות בלי אזהרה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:9)

ויל"ע אם איסור הגזילה מחייב את הכופר בפקדון בעונש דהשבה למה גונב קרקע שגם עובר על איסור גניבה כדאיתא ברמב"ם (פ"ז מגניבה הלי"א) אינו חייב בהשבה ובאחריות אונסין (עיין ברמב"ם פ"ט מהל' גזילה הל"א). וצ"ל דגזיה"כ מיוחדת מפקיעה קרקע מעונש דהשבת גזילה ומאחריות ואע"פ שעבר על איסור גזילה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:10)

**גמ'. ותנא תונא.** עיין ברמב"ם (תחילת הלכות שבועות) שמנה ב' לאוין - "לא תכחשו" למי שכופר ממון בלי שבועה, ו"לא תשקרו" למי שכופר ממון ונשבע עליו לשקר. וכ' בפ"א מהל' שבועות (הל"ח) וז"ל כל מי שיש ממון חבירו בידו כו' ותבע ממנו ממון שיש לו בידו וכפר בו הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תכחשו זו אזהרה לכפירת ממון כו' ואם נשבע לו על שקר על ממון שכפר בו הרי זה עובר בלאו אחר ועל זה נאמר לא תשקרו איש בעמיתו זו אזהרה לנשבע על כפירת ממון ושבועה זו היא הנקראת שבועת הפקדון עכ"ל. אליבא דהרמב"ם המחייב דשבוה"פ הוא הלאו של "לא תשקרו" האוסר גזילה ע"י כפירה ושבועה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:11)

ויש לחקור ביסוד החיוב דשבוה"פ האם עיקר המחייב הוא הגזילה או השבועה לשקר. ונראה דתלוי במחלוקת ר"מ וחכמים (מס' שבועות דף לו:) דר"מ סובר שהנשבע שבוה"פ מפי עצמו חייב גם כשנשבע בפני ב"ד וגם כשנשבע שלא בפני ב"ד, ואילו המושבע מפי אחרים חייב רק כשכפר בבי"ד, ומאידך חכמים סוברים שבין הנשבע מפי עצמו ובין הנשבע מפי אחרים חייב בין בפני ב"ד ובין שלא בפני ב"ד. ונראה שר"מ סובר שבמושבע מפי עצמו המחייב הוא השבועה לשקר ולכן חייב אפילו כשנשבע וכפר מחוץ לב"ד שהרי נשבע לשקר. ואילו במושבע מפי אחרים בעל כרחו וכשלא ענה אמן לא עבר באיסור שבועה לשקר כי לא הוציא שבועת שקר מפיו, והמחייב אינו שבועת שקר, אלא חלות דין גזילה. וסובר ר"מ שדוקא כשכפר בפני ב"ד הוי הכפירה חלות גזילה ולא כשכפר מחוץ לב"ד. ולפיכך המושבע מפי אחרים חייב דוקא כשכפר בפני ב"ד. מאידך חכמים סוברים כי כל כפירת הפקדון אחרי שבועה מהווה גזילה ואפילו כפירה מחוץ לב"ד, ולפיכך סוברים שאף המושבע מפי אחרים שכפר מחוץ לב"ד חייב דהוי גזלן והגזילה מחייבת¹.

footnotes:
¹ ע"ע ברשימות שיעורים למס' שבועות חלק ב' דף ל"ט - דף מ"ז.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:12)

עוד יש לעיין אם מי שנשבע שבוה"פ עובר רק על אזהרת "לא תשקרו" או גם על "לא תשבעו בשמי לשקר". ועיין במנחת חינוך (מצוה רכ"ו) הדן בשאלה זו. ובאמת הרמב"ם כתב בספר המצוות (ל"ת רמ"ט) שעובר על שני הלאווין. אך במשנה תורה לא הזכיר את הלאו של "לא תשבעו בשמי לשקר" ורק את הלאו ד"לא תשקרו".


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:13)

ועיין בגמרא במס' שבועות (דף לז.) הדנה בדין מי שהזיד בשבועת הפקדון והתרו בו אם לוקה או לא, ולמסקנת הגמרא דינו להביא קרבן אך אינו לוקה משום האיסור דשבועת ביטוי. והנה פסק הרמב"ם בפ"ז מהל' שבועות (הל"ח) וז"ל הנשבע שבועת הפקדון במזיד אעפ"י שנשבע לשקר והתרו בו עדים בשעת שבועתו אינו לוקה אלא מביא אשמו בלבד שהרי הוציאו הכתוב מכלל חייבי מלקות וחייבו אשם בין בזדון בין בשגגה כמו שביארנו עכ"ל. בשבוה"פ הרמב"ם למד את הפטור ממלקות דשבועת ביטוי מסברא "שהרי הוציאו הכתוב מכלל חייבי מלקות וכו'". אבל בנוגע לשבועת העדות (בפ"ט הל' י"ד) הביא הרמב"ם פסוק וז"ל אבל המחויב בשבועת העדות אעפ"י שהוא נשבע על שקר ואע"פ שהוא מזיד אינו חייב משום שבועת ביטוי אלא משום שבועת העדות בלבד שהרי הכתוב הוציא שבועת העדות מכלל שבועת ביטוי לחייב בהמזיד כשוגג בקרבן ולא במלקות שנ' לאחת מאלה עכ"ל. וקשה למה בשבועת העדות נקט הרמב"ם קרא לפוטרו ובשבוה"פ פוטרו מסברא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:14)

ונראה מזה ששבועת הפקדון אינה חפצא של שבועת ביטוי כלל, דדין אשם גזילות מפקיע אותה מכלל שבועת ביטוי, מה שאין כן שבוה"ע שבעצם מהווה שבועת ביטוי. והראיה, שהרי קרבן דשבוה"ע חטאת היא כמו בשבועת ביטוי, ולכן בלי המיעוט דלאחת שבוה"ע היתה מחייבת מלקות במזיד משום שבועת ביטוי. מאידך בשבוה"פ התורה חידשה קרבן מיוחד - אשם גזילות - ומשום כך שבועת הפקדון מופקעת מלהיות שבועת ביטוי, וידעינן מסברא דאינה מחייבת מלקות דשבועת ביטוי ולא בעינן גזיה"כ דלאחת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:15)

והנה באופנים שפטור משבוה"פ כגון הכופר בקנס, בקרקע, בעבד או בשטר פסק הרמב"ם שלוקה משום שבועת ביטוי (פ"ז משבועות הל"ב) דמכיון שאינו חייב בשבוה"פ חזרה השבועה לכלל שבועת ביטוי דעלמא. אך במקום שחל דין שבוה"פ מופקע דין שבועת ביטוי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:16)

**גמ'. אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:17)

**א.**
פליגי רש"י ור"ת באם המחלל שבועת ביטוי להבא פסול כחשוד לשבועת הדיינים או לא. ומחלוקתם תלויה בביאור הגמרא במס' שבועות (דף מו:): וליתני נמי שבועת ביטוי, כי קתני שבועה דכי קא משתבע בשקרא קא משתבע אבל שבועת ביטוי דאיכא למימר דבקושטא קא משתבע לא קתני, תינח אוכל ולא אוכל, אכלתי ולא אכלתי מאי איכא למימר, תנא שבועת שוא וכל דדמי ליה. וכתב רש"י שם (בד"ה שבועת ביטוי) וז"ל שבועת ביטוי דלהבא כי משתבע איכא למימר בקושטא אשתבע שבדעתו לקיימה ואפי' עבר עליה שכפאו יצרו אינו חשוד בכך על השבועה שעבר להוציא לשקר מפיו עכ"ל. ועוד כתב רש"י שם (בד"ה וכל דדמי ליה) ז"ל כל שבועה לשעבר עכ"ל. יוצא דלרש"י שבועה להבא אינה פוסלת כיון שלא הוציא שקר מפיו. מאידך שיטת ר"ת שהמחלל שבועה להבא פסול וכדכתבו בתוס' (שם ד"ה אבל) וז"ל ואר"ת דפסול הוא והכא לא קאמר אלא דלא קתני פי' דלא קמיירי במידי דבקושטא משתבע כו' עכ"ל. והרמב"ם משמע כר"ת שהרי כתב (בפ"ב מהל' טוען ונטען הל"א - ב') ז"ל כל חשוד על השבועה אין משביעין אותו כו' אחד הנשבע לשקר שבועת ביטוי או שבועת עדות או שבועת הפקדון או שבועת שוא הרי הוא חשוד על השבועה עכ"ל, ומדסתם ולא הבחין בין שבועת ביטוי לשעבר לבין שבועת ביטוי להבא משמע שסובר שבכל אופן פסול לשבועה. ועלינו לבאר את סברות הראשונים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:18)

ונראה לבאר את המחלוקת ע"י חקירה בהגדרת האיסור דשבועה להבא. בשבועה לשעבר, כגון שנשבע אכלתי ולא אכלתי, מובן מאליו שעיקר האיסור הוא להוציא שבועת שקר מפיו, דהמצוה מן התורה היא להשבע באמת ולא לשקר. אולם בשבועה להבא, כגון שנשבע אוכל ולא אוכל יש לחקור האם עיקר האיסור הוא לא לשקר בדברי השבועה - כי מעשיו אח"כ יקבעו את השבועה למפרע לשבועת אמת או שקר - או"ד שבועה להבא מחדשת חלות איסורין וחיובי מעשה, שאם נשבע לא לעשות איזה דבר חל איסור מעשה בדומה לשאר איסורי התורה, ואם נשבע לעשות איזה דבר חלים חיובים לקיים את השבועה כמו בשאר חיובי תורה, וא"כ שבועה להבא שונה בעיקר חלותה משבועה לשעבר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:19)

וי"ל שאם עיקר האיסור בשבועה להבא הוא לא לשקר למפרע אזי העובר על שבועה להבא נפסל מדין חשוד לשבועה כמי שנשבע לשקר בשבועה לשעבר. מאידך אם יסוד האיסור הוא איסור מעשה כמו בשאר איסורי תורה לא יפסל לשבועת הדיינים מדין חשוד, שהרי לא עבר על איסור שקר. ולפי"ז יוצא שהר"ת והרמב"ם סוברים שהאיסור בלהבא מהווה איסור שקר כמו בלשעבר ובהתאם לכך נפסל, ואילו לרש"י האיסור בלהבא הוי איסור מעשה ולפיכך לא נפסל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:20)

ויעויין בגמרא שבועות (דף כ:) ובמחלוקת שם שבין רב דימי לבין רבין: כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן אוכל ולא אוכל שקר והזהרתיה מהכא לא תשבעו בשמי לשקר כו' קונמות עובר בלא יחל דברו וכו' כי אתא רבין א"ר ירמיה אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן כו' אוכל ולא אוכל עובר בלא יחל דברו עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:21)

ויתכן דפליגי רב דימי ור' אבהו בחקירתנו. הרי אליבא דר' אבהו שבועה להבא באזהרת בל יחל דברו כמו נדר. ופשיטא שהאיסור דבל יחל בנדרים חלות איסור מעשה הוא וכלישנא הגמרא במפורש ריש נדרים (ב:) דנדרים איסור חפצא הם, וכדחזינן נמי מהדין (שם לה א) שיש מעילה בנדרים, וכן מוכח משיטת הר"ן (שם טו. בד"ה הלכה) שהמודר לוקה משום בל יחל דברו ולא המדיר אף שהמודר לא שקר בדבריו. אליבא דר' אבהו שבועה להבא הוי כנדר ומהוה איסור מעשה ואינה איסור של הוצאת שקר מפיו, ומשו"ה אזהרתה מלאו דבל יחל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:22)

מאידך רב דימי סובר ששבועה להבא שונה מנדרים, שבשבועות ליכא איסור מעשה אלא איסור של הוצאת שקר מפיו, ולכן האזהרה של שבועה להבא היא לא תשבעו בשמי לשקר. וזה מדוייק ברש"י (ד"ה ואזהרתיה מלא תשבעו בשמי לשקר) ז"ל וה"ק לא תשבעו בשמי כדי לשקר בשבועותכם לאחר זמן וכו' עכ"ל, זאת אומרת לדעת רב דימי אם עובר על דברי השבועה לאחר זמן הוברר למפרע ששקר בשעת ההפלאה¹.

footnotes:
¹ עיין ברשימות שיעורים לשבועות תוס' (כ:) ד"ה דכי, וגם (דף כא:) במחלוקת בין ר"ע והחכמים בנוגע לשבועת שלא אוכל ואכל כל שהוא, ובדף (כה.) ד"ה ושמואל אמר פטור ליתיה בלהבא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:23)

**ב.**
אליבא דהנתבאר יוצא שהרמב"ם שפסק שכל שבועת ביטוי ואף שבועת ביטוי להבא פוסלת לשבועת הדיינים ס"ל דעיקר חלות האיסור בשבועה להבא דומה לאיסור בשבועה לשעבר, דהיינו לא לשקר בשבועה למפרע. ונאריך עתה קצת בביאור הלכותיו, כדי להוכיח שכך הוא שיטתו באמת. כתב הרמב"ם בפ"א מהל' שבועות (הל"א - ג') וז"ל שבועת בטוי הוא שנאמר בתורה או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב. והיא נחלקת לארבעה חלקים שתים להבא ושתים לשעבר כגון שנשבע על דבר שעבר שנעשה או שלא נעשה ועל דבר שעתיד להיות שיעשה ושלא יעשה. ואין שבועת ביטוי נוהגת אלא בדברים שאפשר לו לעשותן בין להבא בין לשעבר, כיצד לשעבר שאכלתי כו' או שלא אכלתי כו' כיצד להבא שאוכל או שלא אוכל כו' נשבע אחת מארבע מחלוקות אלו והחליף כגון שנשבע שלא יאכל ואכל או שיאכל ולא אכל או שאכלתי והוא לא אכל שלא אכלתי ואכל הרי זו שבועת שקר. ועל זה וכיוצא בו נאמר לא תשבעו בשמי לשקר ואם נשבע לשקר במזיד לוקה. בשוגג מביא קרבן עולה ויורד שנאמר ונעלם ממנו והוא ידע ואשם וגו' עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:24
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:24)

הרמב"ם פסק שהלאו ולא תשבעו בשמי לשקר כולל כל שבועות ביטוי בין להבא ובין לשעבר. ולכאורה נראה שלדעתו יסוד האיסור בכל שבועות ביטוי הוא לא לשקר בשבועה. ולפי"ז עיקר האיסור בשבועה להבא דומה לשבועה לשעבר, וכן יוצא מלשונו שכתב וז"ל נשבע מארבע מחלוקות אלו והחליף כו' הרי זו שבועת שקר עכ"ל ומשמע דעיקר האיסור בשבועת ביטוי הוא שמחליף את דבריו ונשבע לשקר. בשבועה לשעבר האמת והשקר נקבעים בשעת השבועה ובשבועה להבא הוברר למפרע אם נשבע באמת או לשקר, ואמנם איסור אחד להם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:25
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:25)

אמנם בשבועות (דף כא.) איתא דאליבא דר' אבהו לוקין על שבועה לשעבר משום הלאו דלא תשבעו בשמי לשקר ואילו בשבועה להבא כשאין בה מעשה כגון שנשבע לאכול ולא אכל אינו לוקה. והגמרא מפרשת וז"ל ומאי שנא אמר רבא בפירוש ריבתה תורה שבועת שקר דומה לשוא מה שוא לשעבר אף שקר נמי לשעבר עכ"ל. לכאורה תשובת רבא קובעת שהתורה חידשה מלקות בשבועות דוקא כשעוברין עבירה במעשה ההפלאה עצמו ובכך דומה שבועת בטוי לשעבר לשבועת שוא שכן בשתיהן העבירה היא בהפלאה עצמה: בשוא שנשבע לבטלה ובלשעבר ששקר בשבועה. מאידך בשבועה להבא עיקר האיסור אינו בהפלאת שקר אלא במעשה העבירה. בשבועה להבא חלים איסורי מעשה הדומים לשאר איסורי מעשה שבתורה, ולכן חלים בה דיני לאו שיש בו מעשה ושאין בו מעשה, ובנשבע לאכול ולא אכל אינו לוקה הואיל וליכא מעשה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:26
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:26)

אך לפי הנ"ל פירוש זה לא ניתן להאמר אליבא דהרמב"ם שהרי לדעתו בין בשבועה להבא ובין בשבועה לשעבר עיקר האיסור הוא שמחליף את דבריו ומשקר, ולפי"ז צ"ע מ"ש בלהבא כשאין בה מעשה שאינו לוקה מלשעבר שהוא כן לוקה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:27
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:27)

ונראה שהרמב"ם עצמו הרגיש בקושיא זו ומתרצה, וז"ל בפ"ד מהל' שבועות (הל' כ' - כ"א): שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה בשוגג מביא קרבן עולה ויורד במזיד אינו לוקה שהרי לא עשה מעשה ואף על פי שעבר על שבועת שקר. ומפני מה לוקה אם נשבע שאכל והוא לא אכל או שלא אכל והוא אכל ואע"פ שלא עשה מעשה, מפני שמעת שבועתו לשקר נשבע. אבל אם נשבע שיעשה והוא לא עשה אינה שבועת שקר משעת שבועה עכ"ל. ביאור דבריו שחידוש הדין שלוקין על שבועת שקר הגם שאין בה מעשה מוגבל למשקר בשעת השבועה. ואילו כשנשבע להבא ומחליף דבריו אח"כ הואיל ואינה שבועת שקר בשעת השבועה אלא למפרע כשמכזיב את דברי השבועה ליכא גזה"כ דמלקות. רבוי התורה דלוקה הוא כשהשקר דומה לשוא, והיינו כשהאיסור נגמר בשעת השבועה ואינו תלוי במה שיעשה אח"כ, ומשום כך דוקא בשבועת שקר לשעבר לוקה ולא בשקר להבא (ועיין בשיעורים לשבועות דף כא.). ואמנם עצם הסברת הרמב"ם מוכיחה שדעתו שאף בלהבא דומה לשעבר ושעיקר האיסור הוא השקר, ולא שע"י השבועה חל איסור על המעשה שנשבע עליו¹.

footnotes:
¹ ועיין בר"י מג"ש שם על הסוגיא, וברשימות שיעורים שם (כא:) בענין שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא אות א' וב', ובשיעורים שם (כב.) ד"ה מפרש נמי כבריה דמי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:28
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:28)

ולפום ריהטא ממה שסובר אביי שהמתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי (כ.) משמע שיש אליביה חלות איסורין בשבועה להבא דומה לנדרים, ואינה רק הלכה לישבע באמת ולא לשקר כמו בלשעבר. אולם אין זה מוכרח שכן הסברנו בשיעורים למס' שבועות בענין התפסה שיתכן לפרש שהתפסה חלה במעשה השבועה ובהפלאה עצמה ולכן חלה בשבועה להבא אף שאין בה חלות איסורין. והנה הרמב"ם פוסק (בפ"ח משבועות הל"ח - ט') שהמתפיס בשבועה אסור ואינו לוקה. ובביאור שיטתו עיין בשיעורים לרפ"ג דשבועות באריכות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:29
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:29)

עוד כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' שבועות הל' א' - ג') ז"ל שהרי אינו יכול להשבע שיזרוק ושלא יזרוק איש פלוני, וכל מי שנשבע על אחרים שיעשו כך וכך או לא יעשו אפילו היו בניו או אשתו אינו חייב בשבועת בטוי שהרי אין בידו לא לקיים ולא לבטל. ומכין אותו מכת מרדות שהרי אין בידו לקיים שבועה זו ונמצא גורם לשבועת שוא. ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שהרי אפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו. ונמצא כשמתרים בו בעת שנשבע התראת ספק שאין לוקין עליה אלא אם כן היה לאו שבו מפורש בתורה כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין. ואין אותן אחרים נזקקים לקיים דברי זה הנשבע אלא אם כן ענו אמן כמו שבארנו. ואם קיימו דבריו הרי אלו משובחין שלא הרגילו להוציא שבועת שוא עכ"ל. הלכותיו אלו זקוקות לביאור. ונראה שלדעת הרמב"ם יש שתי הלכות בשבועת שוא: א) חפצא של שבועת שוא והיינו בארבע מחלוקות של שוא וכדמבואר ברמב"ם (פ"א מהל' שבועות הל"ד - ז'); ב) חפצא של שבועת ביטוי המוזהרת מהפסוק של שוא, וזוהי ההלכה כאן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:30
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:30)

שבועה שאחרים יעשו או שלא יעשו כך וכך מהווה חפצא של שבועת ביטוי המוזהרת מהפסוק של שוא. ואף שהרמב"ם פסק בשבועות ביטוי לשעבר ולהבא שמוזהרות מהפסוק של שקר, כ"ז בנוגע לשבועות שיש בהן חלות קיום וביטול התלוי בנשבע עצמו, ע"ז נכתב "לא תשבעו בשמי לשקר" - זאת אומרת שמוטל על הנשבע לא לבטל את שבועתו בין עי"ז שמשקר בשעת השבועה בנשבע לשקר לשעבר או כשמבטל שבועתו אח"כ בשבועה להבא. אך בנשבע על אחרים שיעשו או שלא יעשו כך וכך ליכא חלות קיום וביטול שבועה התלוי בנשבע עצמו, ושבועה בעלמא היא שאמיתותה או שקרה יתברר אח"כ ע"י מעשיהם של האחרים וע"ז אין אזהרת לא תשבעו בשמי לשקר אלא אזהרת שוא. אולם שבועת שוא הזו הלכה בפני עצמה היא ואינה נמנית בתוך ד' המחלוקות של שוא שברמב"ם כי בהן עצם החפצא דשבועה הוא שבועה שוא הוא ואין דיניהן תלויים כלל בבירור האמת או השקר. ואילו בשבועה שיעשו או שלא יעשו אחרים כך וכך דין השבועה תלוי בבירור האמת והשקר, והנשבע עובר דוקא אם האחרים אינם עושים כפי שנשבע שיעשו ומתברר שנשבע לשקר, והיינו איסור לשוא¹.

footnotes:
¹ בנוגע לדין התראה ספק בהל' זו עיי"ש בשיעורים לשבועות בענין התראת ספק אות ג'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:31
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:31)

**ג.**
עד כאן ביארנו את המחלוקת שבין רש"י והר"ת האם הנשבע לשקר להבא נפסל כחשוד לשבועת הדיינים או לא ע"י חקירתנו ביסוד האיסור דשבועת שקר להבא - האם הוי איסור לשקר או"ד דהוי איסור מעשה. אך לאמיתת הענין נראה שניתן לבאר את המחלוקת גם בדרך אחרת, די"ל דלכ"ע האיסור בשבועה להבא הוי איסור מעשה ולא איסור שקר, ומ"מ פסול לר"ת. דהנה יש לחקור בדין החשוד על השבועה האם פסול לשבועה משום שיש חלות חשד בעלמא שמא ישקר בבי"ד או"ד שחל פסול גברא הפוסלו לשבועה. ואם ננקט שהחשוד לשבועה נפסל מדין חשש משקר מבוארת שיטת רש"י שדוקא הנשבע שבועה לשעבר לשקר נחשד לשקר בשבועת הדיינים. כי האיסור בלשעבר הוא ששיקר בשעת השבועה, ומשום כך נחשד גם לשקר בב"ד בשבועת הדיינים. ואילו בשבועה להבא האיסור הוא מחמת שחילל את השבועה בשעת מעשה ועבר על איסורי שבועה, אך ליכא כאן איסור שקר. ולכן אינו חשוד לשקר בשבועת הדיינים וכשר להשבע בב"ד. ומאידך לדעת ר"ת חל פסול גברא לשבועה משום שחילל את איסורי השבועה, ולכן נפסל גם בשחילל איסורי שבועה להבא, ואע"פ שלא עבר באיסור לשקר פסול לשבועת הדיינים בפסול גברא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:32
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:32)

**ד.**
והנה כדי לברר את הספק הנ"ל ראוי שנעיין בהלכות הרמב"ם. דהנה בפ"ב מהל' טוען ונטען (הל"א - ג') כ' הרמב"ם וז"ל כל חשוד על השבועה אין משביעין אותו לא שבועת התורה ולא שבועה מדבריהם וכו' אחד הנשבע לשקר שבועת ביטוי או שבועת עדות או שבועת הפקדון או שבועת שוא הרי הוא חשוד על השבועה וכן כל הפסול לעדות משום עבירה בין פסלנות של תורה כו' בין פסלנות של דבריהם כו' אין אדם נעשה חשוד עד שיבאו עליו עדים שהוא עבר עבירה שנפסל בה אבל המודה מפי עצמו שהוא חשוד ושעבר עבירה שנפסל בה כו' אם נתחייב שבועה משביעין אותו כו' אבל הנחשד בעדים אין אנו מאמינים אותו שישבע עכ"ל. לפום ריהטא מהרמב"ם משמע שחלים כאן שני דינים: א) הנשבע לשקר נחשד לשקר ולכן אינו נשבע מדין חשש משקר, ב) הנפסל לעדות מחמת עבירה, דהוי חלות פסול רשע בגברא, נפסל לשבועה בפסול גברא כמו שפסול לעדות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:33
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:33)

אמנם בפ"ב מהל' טוען (הל"י) כ' הרמב"ם וז"ל לעולם כזה דנין לחשוד עד שילקה בבית דין. אם היו עליו עדים שלקה ועשה תשובה יחזור לכשרותו בין לעדות בין לשבועה עכ"ל. פשטות דבריו מורה שהרמב"ם מצריך בין מלקות ובין תשובה כדי שיחזור החשוד לכשרותו לעדות ולשבועה. ולכאורה נראה ששניהם מעכבים שכן מועילים הם לפסולים שונים: א) מלקות מועלת להפקיע את חלות השם של פסול רשע שבגברא, ב) תשובה מועלת להחזיר את נאמנותו ולהסיר מעליו את החשד שהוא משקר. ולפי"ז תמיד חלות שתי ההלכות: א) פסול גברא, וב) חשד משקר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:34
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:34)

והנה מסתימת לשון הרמב"ם (בפ"ב הל"י) ומסדר הלכותיו משמע דמה דבעי תשובה ומלקות כדי שהחשוד יחזור לכשרותו דין הוא בין בחשוד לשבועה משום שנשבע לשקר ובין בחשוד שפסול לעדות. ובביאור פסקו נראה שהרמב"ם השווה את דין החשוד לשבועה לדין הרשע החשוד שהוא פסול לעדות כי שני דינים חלים בשניהם: דין של פסול גברא ודין של חשש משקר. ולפיכך שניהם צריכים לשוב בתשובה כדי להסיר את החשד של משקר, ואף צריכים מלקות לבטל את חלות השם של פסול שחל בגברא¹.

footnotes:
¹ עיין בלחם משנה שהקשה על פסק הרמב"ם שלפנינו ממש"כ בפי"ב מהל' עדות (הל"ד) בנוגע לפסול הרשע לעדות שהרי שם פסק שמועלת או מלקות או תשובה כדי שיחזור להכשירו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:35
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:35)

אמנם הגאון ר' משה זצ"ל ביאר את הרמב"ם באופן אחר. לדעתו אף לבטל את השם של רשע שבגברא לא מועילה מלקות לבדה וצריך החוטא אף לשוב בתשובה כדי להפקיע את השם של רשע, ותשובה לבדה נמי לא מועילה משום שאף חיוב מלקות עצמו קובע חלות השם של רשע שבגברא וכדכתיב והיה אם בן הכות הרשע, ובכן עד שלא ילקה הגברא נקרא בשם רשע, ומשו"ה צריך מלקות ביחד עם תשובה כדי שיתכשר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:36
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:36)

והנה עיין בגמ' סנהדרין (דף כז.) שהנשבע שבועת שוא אינו רשע דחמס ואינו רע לבריות, ומשמע שהנשבע שבועת העדות לשקר הוי רע לבריות ורשע דחמס, וצ"ע לכאורה דהרי לית ליה לעד שנשבע שבועת עדות לשקר חמדת ממון. ונראה דהואיל והעד אינו חושש שהגזלן גזל ובשבועת העדות אף סייע את הגזילה, משו"ה גם העד נחשב למי שהוא רע לבריות מחמת חמדת ממון כגזלן עצמו ופסול מדין רשע דחמס כגזלן. והנה צ"ע בשיטת הרמב"ם שהוא מצריך לאו שיש בו מלקות כדי שיפסל לעדות מדין רשע (עיין בפ"י מהל' עדות הל"ב) והא איתא במס' סנהדרין (דף כה.) דההוא טבחא דמכר טריפות נפסל לעדות, ואע"פ שלא עבר כי אם על האיסור דלפני עור לא תתן מכשול שאין בו מלקות. ונראה גם כאן שמשום שאינו חושש במה שאחרים יעברו על איסור מלקות של נבילה ומסייע אותם לחטוא חל בו אותו שם פסול רשע של האוכלי נבילות עצמם ופסול לעדות מאחר שיש בנבילה איסור מלקות¹. וה"ה לגבי העד המסייע לגזלן שהוא נפסל כמו הגזלן עצמו.

footnotes:
¹ לכאורה מדובר שם שלא כרבינו זצ"ל אלא בטבח שעבר על איסור לפני עור מחמת חמדת ממון להרויח או שלא להפסיד ממון - ולכן פסול. וכן משמע בפרש"י שם ד"ה ויחזיר אבידה וז"ל דכיון דמחזיר אבידה הוא ודאי הדר ביה מחמדת ממון ע"כ. אך יש להביא ראייה לפירוש רבינו מגוף דברי הרמב"ם עצמם בפי"ב מהל' עדות הל' ט' וז"ל וכן טבח שהיה בודק לעצמו ומוכר ויצאת טרפה מתחת ידו שהרי הוא בכלל אוכלי טרפה שהן פסולין לעדות וכו' ע"כ. ומבואר שלדעת הרמב"ם הטבח פסול לעדות אע"פ שאינו לוקה משום לאו דאכילת טרפות בכל זאת נחשב בכלל אוכלי טרפה כי מסייע אוכלי טרפה. אך צ"ע למה הוצרך הרמב"ם לטעם זה וכי גרוע הוא הטעם שיפסל מחמת חמדת ממון. ואולי לדעת הרמב"ם חמדת ממון בלי שיקח ממון חבירו בגזל אינו פסול אלא מדרבנן והעדיף הרמב"ם לנמק את פסולו מטעם שיפסלנו מדאורייתא.אמנם עיין ברמב"ם שכ' בפרק יו"ד מהל' עדות (הל' ד') ז"ל וכן סוחרי שביעית והם בני אדם שיושבים בטלים עכ"ל, והרדב"ז כ' שם שהכל תלוי אם יעיד עדות שקר מחמת חמדת ממון, וכדומה עולה מדברי הכסף משנה וז"ל לפי שאם אינן יושבין בטלים כשנושאין ונותנין בפירות לא נאמר שהן אוספין פירות שביעית. אבל אה"נ דאוספים או סוחרים פסולים אם אין שם אונס ע"כ. הרי שאם עובר על איסור סוחר שביעית אף שאין בו מלקות כי איסור סחורה בשביעית נלמד מלאכלה ולא לסחורה, בכל זאת הואיל ועבר על עבירה מחמת חמדת ממון פסול לעדות. ואם תאמר שפסולו של סוחר שביעית לעדות מדרבנן בלבד גם בטבח יתכן כן. ודוק היטב שם ברמב"ם בהל' ג' - ד'. אמנם הכסף משנה בהל' תלמוד תורה הביא גירסא אחרת ע"ש. וע"ע בב"י ח"מ סי' ל"ד שרצה לומר אליבא דרמב"ם שהעובר על לאו שאין בו מלקות פסול לעדות מדרבנן. ועי' ברמב"ן בספר המצות שהאיסור לסחור בפירות שביעית הוא לאו הבא מכלל עשה. ברם כהנ"ל יוצא אף מדברי הבית יוסף בחשן משפט סי' ל"ד ובכסף משנה פי"ב מהל' עדות הל' ט'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:37
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:37)

עוד סמך ליסוד זה נמצא בפסקו של הגר"מ זצ"ל שהמסייע לאחרים לחלל שבת בפרהסיא הוי בכלל מחללי שבתות בפרהסיא ומומר הוא לכהת"כ כמחלל שבת עצמו. והביא ראיה לכך מאלו דס"ל¹ שהמחלל שבת בפרהסיא נעשה מומר לכהת"כ דוקא בשחלל את השבת יותר מפעם אחת. ומוכח שאין עצם מעשה העבירה של חלול שבת פוסל אותו ועושהו למומר, אלא העבריינות לחלל שבתות כמה פעמים והמומרות שבגברא שלא איכפת לו על חילול שבת. ולענין זה נראה שהמסייע הו"ל כמו מי שחלל שבת בעשיית מלאכה².

footnotes:
¹ עיין בהגה"ת אשר"י לרא"ש פרק ראשון דחולין אות ז'.
² אך עיין בסוף דברי התוס' (מס' שבת דף ג. ד"ה בבא) בשם תו"י שלפני עור אינו חילול שבת, וכמו"כ איתא שם בפסקי הרא"ש ובר"ן, ולכאורה סבורים שלא כפסק הגר"מ הלוי זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:38
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:38)

**גמ'. דלאו כפירה הוא דסבר אשתמיטנא ליה.** נראה דמי שמשתמט וכפר בממון חבירו עובר באיסור וכדכתב הרמב"ם (פ"א מהל' גניבה הל"ב) ז"ל אסור לגנוב כל שהוא דין תורה, ואסור לגנוב דרך שחוק או לגנוב ע"מ להחזיר או ע"מ לשלם הכל אסור שלא ירגיל עצמו בכך עכ"ל. ומ"מ אינו חייב באחריות ולא נפסל לעדות ושבועה. והביאור כדנ"ל בתחילת שיעורנו לפרק מרובה (הקדמה לפרק מרובה ד"ה רמב"ם (שם הל"ב) וז"ל אסור לגנוב של שהוא כו') דהאיסור לגנוב דרך שחוק או ע"מ לשלם אינו איסור גניבת ממון שהרי אינו רוצה לקחת את הממון לעצמו ולרשותו אלא שאסור משום שהגברא עושה מעשה גניבה. וכשכתב הרמב"ם "שלא ירגיל עצמו בכך" כונתו לפרש דעצם האיסור חל על הגברא שעושה מעשה גניבה, דהתורה אסרה מעשה גניבה ואפילו בלי חלות גניבת ממון. ומשום כך לא חלים כאן חיובי גניבה כגון דיני אחריות וכפל. והגברא אף כשר לעדות ולשבועה, כי האיסור שעבר עליו אינו איסור גניבה גמור מכיון שלא גנב ממון אלא דהוי איסור טפל דגניבה שאין לוקין עליו ואינו איסור חמס, ולפיכך כשר לעדות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:39
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 105b:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/105b:39)

ברם צע"ק ברמב"ם עצמו שהביא את הדין דגמרא (פ"ג מהל' גזילה הלי"ד) ז"ל הכופר בפקדון בבית דין אם היה ברשותו בשעת שכפר נעשה עליו גזלן וחייב באונסו עכ"ל, ולא כתב הטעם שכשאינו ברשותו פטור משום דאישתמוטי קא משתמט, ומשמע דהוי דין בפני עצמו שכפירה הוי' גזילה דוקא כשהחפצא ברשותו בשעה שכפר בו, וצ"ע.