## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 106b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:1)

**גמ'. אי אמרת בשלמא נשבע כו'.** בביאור הנ"מ בין עדים להודאה כתב רש"י ז"ל אי אמרת בשלמא אי אתו עדים אחר שבועה קמייתא מחייב לשלומי קרנא אשתכח דאכתי ממונא הוא גבייהו כו' השתא מיהת הא לא אודי בין זו לזו ואשתכח דכפירת דברים בעלמא הוא כו' עכ"ל. ונראה דרש"י מפרש שאם חייב כשבאו עדים, מוכח שיש חלות חיוב ממון בין שבועה לשבועה, ולפיכך חייב על הכפירה השניה. ואילו אם בבאו עדים פטור וחייב רק בהודה נמצא שפטור משעת השבועה הראשונה, אלא שההודאה מחייבת אותו בחיוב חדש של כפרה, ומשום הכי כל זמן שלא הודה אינו חייב כלל, והכפירה אינה כפירת ממון. מאידך השיטה מקובצת מביא פירוש אחר בשם הראב"ד וז"ל והא לא אודי והוא ידע בנפשיה אי מודה או לא אבל עדים לאו בדידיה תליא מילתא דאינהו מחייבו ליה על כרחיה הלכך ממונא כפר כו' עכ"ל. אליבא דהראב"ד הנ"מ בין עדים להודאה היא שעדים אינם בידו של הנתבע, ומשו"ה כפירתו נחשבת ככפירת ממון הראוי לתשלומין בהעדאת עדים, ואילו בהודאה הרי בידו להודות או לא להודות, ולפיכך אין הכפירה נחשבת ככפירת ממון. ואליבא דהראב"ד יש חיוב ממון בין שבועה לשבועה, וההודאה אינה מחייבתו בחיוב חדש, אלא מבררת שהחיוב הראשון עדיין קיים, שלא כפירש"י.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:2)

**גמ'. הטוען טענת גנב בפקדון כו' טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה.** יש לעיין בדין טט"ג שמשלם כפל ודו"ה, האם חייב מדין גנב דעלמא או שחייב בחיוב בפני עצמו. ולכאורה נראה דבשאלה הזאת חלוקים הרמב"ם עם הראב"ד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:3)

כתב הרמב"ם בפ"ד מהל' גניבה (הל"א) וז"ל הטוען שגנב מביתו הפקדון אם נשבע ואח"כ באו עדים ששקר טען ושהפקדון הזה אצלו הרי זה משלם תשלומי כפל שהרי הוא עצמו הגנב, ואם טבח ומכר אחר שנשבע משלם תשלומי ארבעה וחמשה עכ"ל. הרי הרמב"ם נקט שהפקדון נמצא אצל השומר ברשותו בשעה שטוען טענת גנב, וכתב נמי שהטט"ג "הוא עצמו הגנב". ובפשטות יוצא מזה שהרמב"ם סובר שטט"ג מהווה מעשה גניבה רגיל וחייב מדין גנב דעלמא. ומשו"ה חייב הטט"ג בדו"ה אם טבח ומכר אחר שנשבע, כי גנב בשעת השבועה כגנב דעלמא, ולכן כמו שגנב דעלמא שטבח ומכר חייב בדו"ה ה"ה טט"ג שטבח ומכר חייב בדו"ה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:4)

מאידך עיין בראב"ד (שם הל"ב) שכתב וז"ל גנב הוא ומשלם כפל ואם טבח ומכר קודם שבועה ובאו עדים על הכל משלם ד' וה' עכ"ל. הראב"ד סובר ששומר שטבח ומכר ואח"כ טט"ג ונשבע לשקר חייב לשלם כפל ודו"ה מדין טט"ג. ותמוה האיך יתחייב בדו"ה עבור טביחה ומכירה שעשה לפני שנשבע טענת גנב, והרי גנב עם השבועה, והיאך יתחייב בדו"ה על טביחה ומכירה שעשה לפני שגנב, ומ"ש מגנב דעלמא המתחייב בדו"ה רק אם גנב ואח"כ טבח ומכר. ומוכח שהראב"ד סובר שחיוב טט"ג בכפל ודו"ה מהווה חיוב בפני עצמו, ואינו חל מדין גנב דעלמא, והמחייב בטט"ג הוא השבועה לשקר, ולכן בכל אופן שטבח ומכר, ואפילו בטבח ומכר לפני שנשבע, חייב לשלם דו"ה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:5)

אמנם נראה שיש לבאר את שיטת הראב"ד בדרך אחרת, דהיינו שהראב"ד סובר שאם טט"ג אחרי שטבח ומכר נעשה גנב למפרע מעת הטביחה ומכירה. ולפי"ז י"ל שחייב אף להראב"ד מדין גנב דעלמא, אלא שהגניבה חלה למפרע משעת הטביחה, דהיינו משעה ששלח ידו בפקדון. והדין הוא ששומר ששלח ידו בפקדון ואח"כ טט"ג הריהו גנב למפרע. ונראה שזוהי אף שיטת התוספות רי"ד לסוגיין שכתב על הגמרא וז"ל הכא במאי עסקינן שאכלו נבילה וז"ל אי קשיא למה לא תירץ לו כגון שהעדים מעידים שכבר אכלו קודם שנשבע עליו ונעשה עליו גזלן ור' יוחנן כי קאמר כגון ששחטו לאחר שנשבע ונעשה עליו גזלן, לאו מילתא הוא, דא"כ כפל אמאי משלם והא קודם שנעשה עליו גזלן אכלו, אלא מאי אמרת כיון דטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים איגלאי מילתא דכששחט בגניבה שחט עכ"ל. לתוס' רי"ד שומר ששלח ידו בפקדון ואח"כ טט"ג נעשה גנב למפרע, וחייב בכפל משעה ששלח בו יד, ואם טבח ומכר קודם שנשבע חייב בדו"ה למפרע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:6)

ונראה שקיימת נ"מ בין ב' הפירושים בראב"ד באופן שמכר את הפקדון לפני שנשבע בלי שליחות יד וכגון שמכרו בקנין כסף או חליפין. דאליבא דהפירוש הראשון שטט"ג חייב מדין מיוחד אף בלי מעשה גניבה בחפצא, ובשביל שנשבע לשקר, אף בכגון זה יתחייב בדו"ה. ואילו אליבא דהפירוש השני בראב"ד והתוס' רי"ד יפטר מדו"ה, כי לא שלח בו יד ורק מכרו בכסף וסודר וליכא מעשה גניבה בחפצא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:7)

ויתכן נ"מ אחרת בין שני הפירושים כשטט"ג כשהפקדון אבוד מן העולם בשעת השבועה, דאליבא דהרמב"ם ולפירוש השני בראב"ד והתוס' רי"ד יפטר מכפל, שהרי לא עשה מעשה גניבה בחפצא האבוד, וטט"ג חייב רק ע"י מעשה גניבה כגנב דעלמא. מאידך אליבא דהפירוש הראשון בראב"ד, טט"ג חייב משום שנשבע לשקר, ואע"פ שלא עשה מעשה גניבה בחפצא, חייב בכפל מדין מיוחד ובשביל שנשבע לשקר, ואפילו כשהחפצא נאבד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:8)

וי"ל שיש עוד נ"מ בין שני המהלכים בנוגע למצוה הבאה בעבירה. כי קבע הגר"ח זצ"ל שפסול מצוה הבאה בעבירה חל רק במקום שקנין גניבה חל בחפצא ולא מפני שעבר הגנב על איסור גניבה בעלמא. ולפיכך כשגזל סוכה המחוברת לקרקע¹ הוי' הסוכה פסול מדין מצוה הבאה בעבירה רק אליבא דמ"ד קרקע נגזלת שהוא סובר שגזילה גמורה עם קניני גזילה חלה בקרקע. ואילו אליבא דמ"ד קרקע אינה נגזלת הסוכה כשרה, ואע"פ שעבר הגזלן באיסור גזילה, שהרי לכ"ע אסור לגזול קרקע, מ"מ מפני שלא חל קנין גזילה בקרקע, משו"ה הסוכה כשרה. ולפי"ז י"ל שאם טט"ג חייב מדין גניבה דעלמא להרמב"ם, לפירוש השני שבראב"ד, ולתוס' רי"ד דיני גניבה וקניני גניבה חלים בחפצא ופסול הוא למצוה. מאידך אליבא דהפירוש הראשון שבראב"ד טט"ג חייב בחיובי גניבה מפני שנשבע לשקר, אך החפצא אינו חפצא של גניבה, וקנין גניבה לא חל בחפצא, ומשום הכי החפצא כשר למצוה, ולא נפסל בפסול מצוה הבאה בעבירה.

footnotes:
¹ עיין במס' סוכה (דף לא.).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:9)

ויעויין בשיטה מקובצת לכתובות (דף לד:) שמביא בשם הרא"ה שאם שואל טוען שהוא שומר חנם וטט"ג ונשבע לשקר ואשתכח בתר הכי דשואל הוי דמ"מ חייב בדו"ה מדין טט"ג, וראשונים אחרים וביניהם רש"י חולקים עליו, וצריך לבאר את המחלוקת. וי"ל שאם טט"ג מעשה גניבה דעלמא הוא גם שואל שטט"ג חייב שהרי גנב. מאידך אם טט"ג מהווה חיוב מסויים של שומר ומשום שנשבע שבועת שומרים לשקר י"ל שהתורה חידשה חיוב זה רק בשומר חנם הנשבע שבועות השומרים, ולא בשואל שאינו נשבע שבועות השומרים, ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:10)

**גמ'. אין נתינת קטן כלום.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:11)

**א.**
בביאור דין הגמרא שאין נתינת קטן כלום פליגי הרמב"ם והראב"ד. כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' שכירות (הל"ז) וז"ל קטן שהפקיד ביד גדול או השאילו הרי זה הגדול נשבע שבועת השומרים לקטן. הורו רבותי שאין זה נשבע בטענת הקטן כדי שנאמר אין נשבעין על טענת קטן שכל השומרין שבועתן שבועת שמא היא עכ"ל. והשיג עליו הראב"ד וז"ל א"א ורבותי הורו ואני מסכים עמהם שאינו נשבע כלל ואפילו היסת שאין נתינת קטן כלום ואם פקדון אין כאן שבועה אין כאן ואפילו כאבידה אינו דאבידה אתיא מכח בן דעת. ותמה על עצמך דכולה פרשתא עיקר בשבועת השומרים ועלה קאמר איש פרט לקטן. ועוד על ודאי שלו אין נשבעין על ספק שלו נשבעין עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:12)

יוצא אליבא דהראב"ד דשמירה אינה חלה כלל בנכסי קטן, דסובר דמגזיה"כ איש פרט לקטן שאין נתינת קטן כלום נלמד שאין שמירה חלה כלל בנכסי קטן. מאידך הרמב"ם הביא את ההלכה הממעטת קטן דוקא לענין פטור טוען טענת גנב בפקדון של קטן שכן כתב בפ"ד מהל' גניבה (הל"ט) וז"ל הטוען טענת גנב בפקדון של קטן אע"פ שנתן לו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול ונשבע ואח"כ באו עדים הרי זה פטור מן הכפל שנאמר כי יתן איש ואין נתינת קטן כלום וצריך שתהיה נתינה ותביעה שוין בגדול עכ"ל. הרמב"ם לומד שגזיה"כ שאין נתינת קטן כלום חלה דוקא בנוגע לפטור טוען טענת גנב ואילו שאר דיני שמירה חלים בנכסי קטן כמו בגדול.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:13)

**ב.**
הרמב"ם פסק שנשבעין שבועת השומרים לקטן שהפקיד פקדונו לשומר, וסובר שאין זה כנגד הכלל שאין נשבעין על טענת קטן מכיון שכל שומרין שבועתן שבועת שמא היא. ועל זה השיג הראב"ד בסוף השגתו שאם על ודאי שלו אין נשבעין כ"ש שאין נשבעין על ספק שלו. ומבואר שלרמב"ם חיוב שבועת השומרים חל בלי טענה המחייבת שכתב שכל השומרין שבועתן שבועת שמא היא, ולכן נשבעין שבועת השומרים לקטן. מאידך לפי מש"כ הראב"ד בסוף ההשגה אין נשבעין שבועת שומרים לקטן משום שסובר שחיוב שבועת השומרים חל מחמת טענה, ובשבועת השומרים דעלמא טענת שמא של המפקיד הוי' טענה, ואמנם מאחר שאין לקטן טענה ואפילו טענת שמא, לפיכך אין נשבעין שבועת שומרים לקטן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:14)

והנה במס' שבועות (דף מב.) קובעת הגמרא שאין טענת קטן מחייבת שבועת מודה במקצת מפסוק "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור" דאין נתינת קטן כלום, והוא אותו הפסוק המלמד שאין חיוב טט"ג חל בשומר לקטן כיון דאין נתינת קטן כלום. ולכאורה יש כאן שני דינים שונים, וצ"ע כיצד ילפינן מפסוק א' שני דינים שונים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:15)

ונראה שלדעת הראב"ד יתכן שדין אחד הוא, ר"ל שאין טענת קטן טענה, שהרי סובר ששבועת השומרים צריכה טענה, ובנוגע לשבועת השומרים טענת שמא שמה טענה, ואילו קטן שאינו בר טענה אינו יכול לחייב שבועת השומרים. וא"כ אליבא דהראב"ד יתכן ללמוד מאותו קרא אף את דין שומר לקטן ואף דיני שאר שבועות התורה דחלין מחמת טענה, כלומר שאין טענת קטן טענה המחייבת שבועה, ומשום כך אין נשבעין לקטן לא שבועת מודה במקצת הבאה מחמת טענה ודאית ולא שבועת השומרים הבאה מחמת טענת ספק. ולפי"ז יתכן שאף מש"כ הראב"ד בתחילת ההשגה דליכא חלות שמירה לקטן הוא משום דחלות שמירה תלויה בחלות דין שבועת השומרים, והואיל ושומר דקטן אינו חייב לישבע שבועת השומרים גם שמירה אינה חלה, ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:16)

והנה הרמב"ם פסק בפ"ב מהל' שכירות (הל"ג) שאם פשע השומר בעבדים חייב לשלם שכל הפושע מזיק הוא והשיג שם הראב"ד עליו וז"ל א"א ואם אמת הוא זה ש"ח למה אינו נשבע על טענתו שלא פשע שהרי אם פשע משלם וכו' עכ"ל. ולפום ריהטא השגת הראב"ד תמוהה, שהקשה על הרמב"ם הסובר ששומר שפשע בעבד חייב לשלם, דא"כ למה אינו נשבע שבועת השומרים שלא פשע בעבד, וקשה שהרי בכהת"כ אין נשבעין על עבדים ואין זה תלוי אם שומר שפשע בעבדים חייב או לא. אך נראה דכוונת הראב"ד להשיג על הרמב"ם דפסק שיש שמירה בעבדים, והקשה הראב"ד דמכיון שאין נשבעין עליהם שבועת השומרים משו"ה ליכא בעבדים חלות שמירה כלל, וכמו בפקדונו של קטן, דהואיל וליכא בו שבועת השומרים אין בו חלות שמירה, וה"ה צ"ל בעבד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:17)

כל זה ניחא לפי הראב"ד, אך לשיטת הרמב"ם שלא נתמעט קטן משמירה כי אם מטוען טענת גנב לכאורה ישנן באותו פסוק ב' דינים שונים: א) אין טענת קטן כלום לחייב בשבועות הדיינים דעלמא הבאות מחמת טענה; ב) אין נתינת קטן מחייבת שומר שלו בטט"ג.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:18)

וקשה מהי סברת הרמב"ם לחלק שמדין אין נתינת קטן כלום נלמד פטור מיוחד בטט"ג בלבד ולא בנוגע לשאר דיני שמירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:19)

ונראה שיש לבאר זה בכמה אופנים:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:20)

א) י"ל ששאר חיובי שמירה חוץ מטט"ג חלים מכח התחייבות של השומר, ולכן קיי"ל דמתנה ש"ח להיות כשואל (עיין בתוס' כתובות דף נו. ד"ה הרי זו מקודשת). מאידך חיוב טט"ג הריהו חיוב שהטילה התורה על השומר שלא מדעתו להתחייב בכך. ויתכן שהתורה מיעטה שומר דקטן מדיני שמירה רק בנוגע לחיוב טט"ג שהתורה הטילה עליו בע"כ דהשומר, ואילו בנוגע לחיובים אחרים שהשומר התחייב בהם מדעתו אף שומר דקטן חייב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:21)

ב) ועוד יתכן לומר שלהרמב"ם שומרים דעלמא נשבעים לקטן כי שומרים אינם נשבעים מחמת טענה. מאידך צריך טענת המפקיד כדי לחייב שומר בטט"ג, ואף שאין המפקיד צריך לטעון ודאי "אתה גנבת את פקדוני" עכ"ז חייב לטעון ודאי "הפקדתי אצלך את פקדוני החזירהו לי". והיכן שצריכים לטענת ודאי נתמעטו קטנים כי אינם בני טענה, ולכן אינם מחייבים שומר בטט"ג. ולפי"ז יוצא שגם לדעת הרמב"ם שני דינים הנלמדים מהפסוק "כי יתן איש" באמת דין אחד הם: דהיינו דאין טענה לקטן, ולפיכך קטן אינו מחייב את השומר שלו בטט"ג ואף אינו מחייב שאר שבועות הדיינים דעלמא הזקוקות לטענה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:22)

ג) עוד נראה שיש לבאר את חילוק הרמב"ם ע"פ המבואר בירושלמי (פ"ד ממס' מע"ש הל"ג) שממה שאין נתינת קטן כלום למדים לכתה"כ שאין לקטן כח הקנאה וז"ל הירושלמי: הכל מודים שאין מתנתו מתנה דכתיב כי יתן איש, מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה עכ"ל. ולפי"ז י"ל שכדי שתחול שמירה לענין טט"ג זקוקין לדעת מקנה של המפקיד. והרי יש חלות שם הקנאה בהפקדת פקדון דעלמא, וכדחזינן ממה שתיקנו משיכה בשומרין (לעיל דף עט א, ועיי"ש ברשימות). וקטן אינו בר הקנאה, ולפיכך אינו יכול להקנות את הפקדון שלו לרשות השומר, וטט"ג חלה דוקא בפקדון שהפקיד המפקיד אותו בדרך הקנאה לשומר, אך לא בשומר של קטן. שאר דיני השמירה, לעומת זאת, אינם תלויים בהקנאת המפקיד וחלים אף בקטן, כי חלים הם מחמת קבלת השמירה מצד השומר ולא מחמת הקנאת המפקיד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:23)

ועלינו לבאר אליבא דהרמב"ם והראב"ד את כוונת רב אשי לחלק בין שומר אבידה לשומר של קטן כשאמר אבידה קא אתיא מכח בן דעת. ונראה דאליבא דהראב"ד י"ל שרב אשי סובר שחלה הפקעה בממונו של קטן, דממון של קטן מופקע משמירה לגמרי, ואילו ממון של אבידה דהוי ממון של גדול ראוי לשמירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:24
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:24)

ברם לפי הפירוש השלישי הנ"ל ברמב"ם עלינו לבאר את דברי רב אשי באופן אחר, דהיינו שהחסרון דקטן הוא שאינו מוסר ומקנה את החפצא דפקדון לשומר. והגמרא הקשה מ"ש שומר דקטן שפטור בטט"ג משומר אבידה המחוייב בטט"ג והרי גם בשומר אבידה חסרה הקנאה ומסירת הפקדון מצד הבעלים ומ"מ שומר אבידה חייב בטט"ג. ועל זה משיב ר"א "אבידה אתיא מכח בן דעת והא לא אתיא מכח בן דעת". ונראה דר"ל שבפקדון דקטן דעלמא חסרה מסירה והקנאת המפקיד. ואילו באבידה אינה חסרה חלות מסירה כי האבידה הופקדה ביד המוצא מן השמים במקום הבעלים ויש מסירה מלאה לשמירה ע"פ דין ולכן חייב הוא בטט"ג¹.

footnotes:
¹ ולכאורה יש נ"מ בין פירושי הרמב"ם והראב"ד באבידת קטן. אליבא דהראב"ד שממונו של קטן מופקע משמירה ה"ה באבידת קטן. מאידך אליבא דהרמב"ם פטור טט"ג חל משום חסרון מסירה לשמירה ואילו באבידה התורה מוסרת את החפץ האבוד לרשות השומר וא"כ יתכן שאף אבידת קטן נמסרה מן התורה לשומר וחייב בטט"ג. ועיין בראב"ד שפסק ששומר של אבידת קטן פטור מטט"ג וכשיטתו. וע"ע לקמן בשיעורים (קו:) ד"ה אבידה קא אתיא מכח בן דעת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:25
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:25)

**ג.**
הרמב"ם פסק (פ"ב משכירות הל"ז) שאם קטן הפקיד או השאיל חפץ חייב השומר שלו לישבע שבועת השומרין. ויש לדקדק התינח בשאר שומרים שחיובם חל מחמת קבלת אחריות, אבל חיוב דשואל לכאורה הוא מדין קנין, שקנה זכות תשמישין בדבר השאול, וכיצד שייך שאלה וחיוב אחריות דשואל בשאלה מקטן, הא לאו בר הקנאה הוא. ולכאורה מוכח שהרמב"ם סובר ששואל לא מתחייב מטעם קנין אלא מטעם אחריות דשומרים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:26
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:26)

ברם בגמ' כתובות (לד:) איתא דסד"א ששואל חייב משעת שאלה קמ"ל שחייב משעת אונסין - ולפיכך השואל שטבח בשבת פטור דקלבד"מ. ואם נאמר ששואל חייב מטעם קנין בדין הוא שיתחייב משעת משיכה, ומוכרח לכאורה להיפך דהיינו ששואל חייב מטעם אחריות דשומר ולא מחמת קנין ומשו"ה משלם משעת אונסין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:27
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:27)

והגר"מ הלוי זצ"ל הביא ראייה להצד ששואל חייב מטעם אחריות דשומר ממה שדנו בש"ס בשואל שלא מדעת אם שואל הוי או גזלן הוי (עי' בב"מ דף מג:). ולכאורה בנוגע לקנינים גזלן הוא, ונראה דמ"ד ששואל שלא מדעת אינו גזלן אלא שואל סובר ששואל חייב לשלם מטעם אחריות דשומר ולא מטעם הקנינים שקנה בחפץ¹.

footnotes:
¹ ברם כתבנו לעיל ברשימות (בהקדמה לפרק מרובה בענין אחריות וחיוב תשלומין בשומר וגזלן אות א') שלשואל שלא מדעת אין קניני גזילה אף אליבא דמ"ד דגזלן הוי. וע"ע בשיעורים לעיל (דף צד. ד"ה אין שמין) שרבינו זצ"ל דן באריכות אם שואל חייב מדין אחריות דשומר או מדין קנין. ועיין עוד באגרות הגרי"ד הלוי דף רפ"ב בשם הגר"מ זצ"ל דביאר דלמ"ד שואל שלא מדעת שואל הוי אין לו קנין כלל וכל חיוב השואל שלו הוא ממה שהשתמש בחפצא וחייב משום שכל ההנאה שלו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:28
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:28)

**ד.**
הבאנו שהראב"ד כתב ג' טעמים לפטור שומר דקטן משבועה: א) אין נתינת קטן כלום וליכא שמירה כלל, ב) הפרשה דשומרים ממעטת קטן, ג) שבועת השומרים זקוקה לטענת שמא, וקטן אפילו טענה שמא אין לו כי טענתו אינה טענה כלל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:29
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:29)

אמנם יעויין בפ"ה מהל' טוען ונטען (הל"ט), ששם פסק הרמב"ם שנשבעין שבועת השומרים לקטן והראב"ד משיג וז"ל א"א נראין הדברים שנמסר החפץ לידו לשמירה מחיי אביו וכו' עכ"ל. ולכאורה הראב"ד כאן מתבאר רק לפי הטעם הראשון שלו בהל' שכירות שנתינת קטן אינה יוצרת חלות שמירה כלל, אך כשמסר האב את החפצא לשומר, שהשמירה חלה בחיי האב, משמת האב חייב השומר לישבע אף לקטן. אך קשה לפי הטעם האחרון שבראב"ד שאין לקטן חלות טענת שמא, ובלי טענה אין שומר חייב לישבע, למה ישבע שומר לקטן הבא בטענת אביו שהפקיד את הפקדון אצלו בחייו הרי קטן לאו בר טענה הוא, ואינו מחייב שבועת מודה במקצת ואפילו כשבא בטענת אביו (פ"ה מהל' טוען הל"ט), ומ"ש שבועת השומרים משבועת מודה במקצת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:30
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:30)

ויתכן שלדעת הראב"ד מכיון שמסר האב בחייו את הפקדון לשומר ומת ואח"כ תבעו קטן מהווה תביעת הקטן חלות טענה לחייב שבועת השומרים אע"פ שאינה טענה לחייב שבועת מודה במקצת. והביאור הוא משום ששבועת השומרים חלה בעלמא בטענת שמא, ובמסר האב את הפקדון לשומר בחייו ומת מצטרפים את האב המפקיד עם הקטן התובע להשוות חלות טענה המחייבת - שתיחשב טענת הקטן כטענת שמא של גדול המחייבת שבועת השומרים, כי גם האב המת שהפקיד את החפצא נחשב לבעל דבר בדין תורה זה. ומשום כך תביעת הקטן עבור ממון אביו המת הופכת להיות כתביעת גדול הטוען טענת שמא והמחייבת שבועת השומרים. שבועת מודה במקצת, לעומת זאת, זקוקה לטענת ודאי; כשמת האב ותבע הקטן את ממונו של אביו חסרה טענת ודאי מתובע גדול ומשום הכי ליכא חיוב שבועה. אף כשהקטן עצמו מסר את הפקדון לשומר אינו מחייב שבועה כי בעצמו ובפקדון שלו אין לקטן חלות טענה כלל - אף לא טענת שמא. ודוקא בפקדון של אביו המת הנחשב לבעל דבר ביחד עם הקטן הופכת תביעת הקטן להיות ע"פ דין חלות טענת שמא המחייבת שבועת השומרים, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:31
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:31)

**ענין טענה בשבועות הדיינים.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:32
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:32)

**א.**
במשנה שבועות (לט:) איתא שהטענה המחייבת שבועת מודה במקצת היא טענת שתי כסף. ובסוגיא (דף מ.) איתא אמר רב נחמן בר יצחק אמר שמואל ל"ש אלא בטענת מלוה והודאת לוה אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד אפילו לא טענו אלא פרוטה חייב וכו' כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:33
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:33)

והנה בדין עד אחד שקם לשבועה חקר הגר"ח זצ"ל חקירה ידועה: האם עד אחד נאמן לענין הממון והשבועה באה להכחיש את נאמנותו, או"ד שעד אחד מחייב שבועה אך בלי חלות נאמנות. ואמר שמסתבר שתלוי במחלוקת הראשונים בנוגע לעד אחד המסייע את הנתבע אם פוטרו משבועה (עיין ברא"ש למס' ב"מ פרק קמא סי' ג'). דאם עד אחד נאמן לחייב בדין הוא שיהיה נאמן אף לפטור. מאידך, אם עד אחד אינו נאמן אלא מחייב מדין מיוחד יתכן שאינו פוטר משבועה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:34
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:34)

ועיין בר"ן וברא"ש (שם בשבועות) המביאים מחלוקת בין הראשונים האם עד אחד מחייב שבועה בטענת שמא או דוקא בטענת ודאי. ונראה שאם עד א' נאמן לענין שבועה מחייב הוא שבועה בלי טענת ודאי, שכן חלות נאמנותו דומה לנאמנותם של שני עדים בממון ואינה תלויה בטענת בעל הדין. לעומת זאת, אם עד אחד אינו נאמן לגבי שבועה אלא עדותו מועילה בתורת מחייב של שבועה יתכן שכדי לחייב שבועה זקוק העד לטענת ודאי של התובע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:35
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:35)

בפשטות ניתן להוכיח כצד הא' של חקירת הגר"ח זצ"ל מהגמרא המחייבת שבועת עד אחד בפחות משתי כסף בדומה לנאמנותם של שני עדים בממון. ומוכח לכאורה שיש לעד א' חלות דין נאמנות כמו שיש לשנים, ולפיכך מחייב שבועה אפילו בפחות משתי כסף. השיעור של שתי כסף חל בחיובי שבועה גרידא. אולם מאחר שעד א' נחשב לנאמן נאמן הוא להעיד אפילו בפחות משתי כסף.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:36
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:36)

אכן אם ננקוט כצד השני בחקירת הגר"ח זצ"ל דהיינו שאין עד אחד נאמן לשבועה, ופועל כמחייב של שבועה בעלמא, עלינו לבאר את דין הגמרא שעד אחד מחייב שבועה אפילו בפחות משתי כסף. וי"ל שהגמרא הבחינה ע"פ גזיה"כ בין מחייבים שונים של שבועות. כלומר, דין שתי כסף חל במחייב של שבועת מודה במקצת כי שם נמצאת גזיה"כ "כסף או כלים מה כלים שנים אף כסף שנים" ואילו חיוב שבועת עד א' נלמד מקרא ד"לא יקום עד א' באיש לכל עון ולכל חטאת", ובמחייב הזה אין דין של שתי כסף¹.

footnotes:
¹ אמנם שבועת עד אחד שונה משאר השבועות עקב גזיה"כ מיוחדת שכל מקום ששנים מחייבים אותו ממון אחד מחייב שבועה, ולפי"ז צ"ע מעד א' בקרקע שאינו מחייב שבועה ואע"פ שבקרקע שנים מחייבים אותו ממון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:37
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:37)

ועוד יתכן שדין שתי כסף חל במחייב של שבועה התלוי בטענת ודאי כמו במודה במקצת שאין נשבעין שבועת מודה במקצת בטענת ספק¹. ואילו להרבה ראשונים עד א' מחייב שבועה בטענת ספק. ולכן אין דין של שתי כסף חל כי המחייב של שבועת עד אחד אינו תלוי בטענה. ונראה שכן מבואר אליבא דשמואל (שם בסוגיין) הסובר שהטענה במודה במקצת צ"ל שתי כסף. אמנם י"ל שה"ה אליבא דרב שאמר שהכפירה צ"ל שתי כסף, שיתכן שאין דינו חל בכפירה או בממון של השבועה, אלא חל בטענה. כלומר, שהטענה אחרי ההודאה במקצת צ"ל טענת שתי כסף. ולכן דין שתי כסף חל דוקא במודה במקצת המחייב שבועה ע"י טענה ולא בעד אחד המחייב שבועה בלי טענת ודאי, ודו"ק היטב.

footnotes:
¹ צ"ע שהרי רבינו זצ"ל הסביר לפני זה שהראשונים האלה סוברים שעד א' נאמן ולפיכך אינו צריך טענה ואילו כאן רוצה לבאר את דין עד א' אליבא דהצד שאין עד א' נאמן, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:38
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:38)

**ב.**
הר"ן (שם) מביא מחלוקת בין הראשונים אם חל דין שתי כסף אף בנוגע לשבועת השומרים. ויתכן לתלותה בחקירה אם שתי כסף דין בטענה או בממון הנתפס בשבועה. שומרים נשבעים אף בטענת שמא. לכן, אם דין ב' כסף הוא דין בטענה בשבועת השומרים לא יחול דין ב' כסף הואיל ואין צורך לטענה. מאידך, אם שתי כסף הוי שיעור ממון הנתפס בשבועה אף שומרים אין נשבעין על פחות משתי כסף¹.

footnotes:
¹ ולפי"ז צ"ל ששבועת עד א' שאני מחמת גזיה"כ. ועיין בחידושי הרשב"א (שם) שמבאר ששתי כסף דין בכפירה ומאחר שבשומרים אין טענת ודאי השומר אינו חשוב לכופר בטענת המפקיד ומשו"ה אין בו דין ב' כסף. עוד ניתן לחלק בנוגע לשבועת השומרים ששיעור השבועה נקבע ע"י חלות דין השמירה עצמה. ומאחר שהשמירה עצמה חלה על שוה פרוטה ולא זקוקה לב' כסף ה"ה שבועת השומרים כי דיני השבועה חלים ביחד עם שאר דיני השמירה. עיין בחי' ר' אריה לייב סי' פ"ד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:39
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:39)

**ג.**
פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' גזילה ואבידה (הל' י"ג) שאם עד אחד העיד שנכנס פלוני לבית חבירו שלא בפני בעל הבית ונטל משם כלים, ופלוני כפר ואמר לא נכנסתי לביתו ולא נטלתי כלום, הרי הוא נשבע שבועת התורה שלא לקח כלום מביתו ופטור. ואם פלוני טוען נכון שלקחתי אולם לקוח הוא בידי, הרי הוא מחוייב שבועה שאינו יכול להשבע ומשלם. ומבואר שהרמב"ם סובר שעד אחד מחייב שבועה גם בלי טענת ודאי דבעל הבית. ועיי"ש שהשיג עליו הראב"ד וז"ל זהו תימה ומאחר שבעל הבית לא היה שם איך יש כאן טענת ברי כדי שיהיה זה מחוייב שבועה שאינו יכול להשבע וכו' עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:40
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:40)

ועיין למעלה (באות א') שבארנו את מחלוקת הראשונים אם עד אחד מחייב שבועה בלי טענה או דוקא עם טענה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:41
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:41)

ברם לכאורה בפסקי הרמב"ם עצמם יש סתירה, שהרי בפ"ה מהל' טוען ונטען (הל"ט) פסק וז"ל אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן וכו' וכן אם כפר בכל ובא עד אחד והעיד לקטן אינו נשבע שזה עד אחד ואין שם תובע שתביעת קטן אינה תביעה גמורה וכו' עכ"ל, ומאחר שפסק שנשבעין שבועת עד א' לבעה"ב שלא גזלו אע"פ שטען בעה"ב טענת שמא צ"ע למה לא ישבע לקטן אף שטענת קטן אינה טענה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:42
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:42)

ונ"ל דהנה הרמב"ם פסק מפורש ששבועת עד א' על ידי טענה היא באה, שכן לשונו בפ' י"א מהל' שבועות (הל' ה') שלשה מיני שבועות הן שחייבין בהן מן התורה ואלו הן מי שטענו חבירו מטלטלין והודה במקצתן וכפר במקצתן, ומי שכפר בכל המטלטלין שטענו ועד אחד מעיד עליו ומכחישו, הרי אלו שתי שבועות על ידי טענת ודאי וכפירה. וכן שומר שטוען שאבד דבר שהפקידו אצלו או נגנב או מת וכיוצא בזה הרי זה נשבע מספק וכו' עכ"ל. ולפיכך פסק שאין נשבעין שבועת עד א' בתביעת קטן מאחר שאינו בר טענה. אמנם בגזל מבעה"ב קבע הרמב"ם שנשבע בטענת ספק אע"פ שטענת ספק אינה טענה משום דסובר דע"י העדאת העד א' נהפכה תביעת בעה"ב מטענת ספק לטענת ודאי, שכן יכול התובע לומר לדידי נאמן העד, והו"ל בכך טוען טענת ודאי. ואילו הקטן, שאינו בר טענה כלל, אין העדאת העד יוצרת לו חלות שם טענה. משום כך אין נשבעין שבועת עד אחד בתביעת קטן¹.

footnotes:
¹ עיין באגרות הגרי"ד הלוי דף רפ"א.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:43
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:43)

פסק הרמב"ם בפ' י"א מהל' שבועות (הל' ה') שנשבעין שבועת השומרים בטענת ספק. וכן פסק ששומרים נשבעים למפקיד קטן (פ"ב מהל' שכירות הל"ז) וז"ל קטן שהפקיד ביד גדול או השאילו הרי זה הגדול נשבע שבועת השומרים לקטן. הורו רבותי שאין זה נשבע בטענת קטן כדי שנאמר אין נשבעין על טענת קטן שכל השומרין שבועתן שבועת שמא היא עכ"ל. ועל פסק זה השיג הראב"ד וז"ל ורבותי הורו ואני מסכים עמהם שאינו נשבע כלל ואפילו היסת שאין נתינת קטן כלום ואם פקדון אין כאן שבועה אין כאן, ואפילו באבידה אינו דאבידה אתיא מכח בן דעת, ותמה על עצמך דכולה פרשתא עיקר בשבועת השומרים ועלה קאמר איש פרט לקטן, ועוד על ודאי שלו אין נשבעין על ספק שלו נשבעין עכ"ל. הראב"ד חולק עם הרמב"ם מכמה טעמים: א) אין נתינת קיטן כלום ואינו שומר כלל. ב) גזיה"כ איש פרט לקטן מתייחסת לשבועת השומרים. ג) "על ודאי שלו אין נשבעין על ספק שלו נשבעין" (בל' תמיהה). בטענה זו האחרונה חידש הראב"ד שאינו נכון לומר ששומר נשבע בלי טענה, אלא שבנוגע לחיוב שבועת שומרים טענת שמא של המפקיד שמה טענה. ולכן, כשהמפקיד גדול ובר טענה מחייב הוא את השומר לישבע מחמת טענת שמא שלו. אמנם קטן, שאינו בר טענה כלל ואף אינו בר טענת שמא, אינו מחייב את השומר לישבע. להרמב"ם, לעומת זאת, השומר מתחייב לישבע בלי טענה כלל, ולפיכך גם שומר של קטן נשבע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:44
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:44)

והנה למעלה (באות ב') הוזכרה מחלוקת הראשונים אם שומרים נשבעים שבועת השומרים בפחות משתי כסף. וצדדנו שאם דין שתי כסף חלות דין בטענה המחייבת לא יחול בנוגע לשבועת השומרים, שכן שומרים מתחייבים לישבע אף בלי טענה. אך אם הוא שיעור שחל בחפצא של הממון הנתפס בשבועה אף שומרים לא ישבעו בפחות משתי כסף.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:45
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:45](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:45)

הראב"ד חלק על פסק הרמב"ם בשומר של קטן וטען שאין שומר נשבע לקטן כי לדעתו שומרים דעלמא שנשבעים בטענת שמא הוא משום שבנוגע לשבועת השומרים טענת שמא שמה טענה. מאידך קטן אינו בר טענה כלל, אף לא בנוגע לטענת שמא, ולפיכך אין בכחו לחייב שומר בשבועה. ברם בנוגע לדין שתי כסף בשבועת השומרים במקום שפסק הרמב"ם בפ"ג מהל' טוען ונטען (הל' ו') וז"ל העיד עליו עד אחד אפילו לא כפר אלא פרוטה הרי זה נשבע שכל מי ששנים מחייבים אותו ממון אחד מחייבו שבועה וכן בשבועת השומרים אפילו הפקיד אצלו פרוטה או שוה פרוטה וטען שאבדה נשבע וכו' עכ"ל, על הלכה זו לא השיג הראב"ד, ומשמע שקבלה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:46
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:46](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:46)

ובנוגע למה שאמרנו למעלה (אות ב') שאם ב' כסף דין בטענה, שומרים שחיוב שבועתם אינו זקוק לטענה נשבעים אף בפחות מב' כסף, כל זה מסתבר אליבא דשיטת הרמב"ם ששומרים נשבעים אף בלי חלות טענה - ונשבעים אף למפקיד קטן שאינו בר טענה כלל. אך לפי הראב"ד הסובר שגם שבועת השומרים באה מחמת טענה, דטענת שמא שמה טענה בנוגע לשבועת השומרים, ולכן אין נשבעים השומרים בטענת קטן, קשה למה לא יחול שיעור ב' כסף בשבועת השומרים כשם שחל בשבועת מודה במקצת - שהרי שתיהן מתחייבות מחמת טענה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:47
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:47](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:47)

ונראה שהראב"ד חילק בין טענת ודאי לטענת שמא. ואע"פ שבנוגע לשומרים טענת שמא דינה כטענת ודאי, בכל זאת דין שתי כסף לא חל אלא במקום שזקוקים לטענת ודאי, כגון במודה במקצת, אבל לא בשבועת השומרים, שדי לה בטענת שמא. כי שיעור של שתי כסף נאמר דוקא בשיעורין של טענת ודאי ולא בטענת ספק, ומאחר שטענת ספק מועלת לחייב שבועת השומרים אינה צריכה להיות טענת ב' כסף. א"נ להראב"ד ב' כסף הוא דין במודה במקצת בלבד משום שהוא שיעור בכפירה. שבועת מודה במקצת ע"י טענה וכפירה היא באה, וחלות שם כפירה מהווה גופו של המחייב של השבועה, ובכפירה חל שיעור ב' כסף. ואילו המחייב של שבועת השומרים אינו חלות שם כפירה, ולפיכך אין בה השיעור של ב' כסף.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:48
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:48](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:48)

**ה.**
כתב הרמב"ם (בפ"ג מהל' טוען ונטען הל"ו) ז"ל העיד עליו עד אחד אפילו לא כפר אלא פרוטה הרי זה נשבע שכל מי ששנים מחייבים אותו ממון אחד מחייבו שבועה וכו' וכן בשבועת השומרים אפילו הפקיד אצלו פרוטה או שוה פרוטה וטען שאבדה נשבע וכו' עכ"ל. הרי באותה הלכה שקבע הרמב"ם שאין שיעור ב' כסף חל בשבועת עד אחד, הוסיף "וכן בשבועת השומרים". ויש לעיין, האם יש במלת "וכן" איזו משמעות ע"פ דין, כי לפום ריהטא שני דינים שונים ישנם כאן. דין עד א' שאינו זקוק לב' כסף הוא מגזיה"כ מיוחדת "שכל מי ששנים מחייבים אותו ממון אחד מחייבו שבועה", וכנ"ל, משום שעד אחד נאמן, ונאמנות אי אפשר להגביל לשתי כסף כי הנאמן נאמן בכל חפצא של ממון שבתורה. מאידך, שומרים נשבעים אליבא דהרמב"ם אף בלי מחייב של טענה (כגון בקטן), ובהתאם לכך ליכא דין ב' כסף בשבועת שומרים כי ב' כסף הוא שיעור בטענה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:49
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:49](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:49)

על כן לכאורה נראה שלא נתכוין הרמב"ם לומר שיש כאן דין אחד, אלא ר"ל שאילו היה שעור ב' כסף שיעור בחפצא של הממון הנתפס בשבועה היה בדין שגם שבועת עד אחד ושבועת השומרים תהיינה זקוקות לשיעור ב' כסף. אמנם ממה שנפסקה ההלכה ששבועת עד א' חלה בפחות משיעור ב' כסף עולה ששיעור הממון הנתפס בשבועה אינו ב' כסף אלא השיעור הוי פרוטה המהוה שיעור ממון בכהת"כ. ומשום כך כתב הרמב"ם "וכן בשבועת השומרים אפילו הפקיד אצלו פרוטה או שוה פרוטה נשבע", כי שיעור פרוטה מהוה החפצא של ממון שנתפס בשבועה, והואיל ושבועת השומרים מתחייבת בלי טענה אין בה שיעור שתי כסף, וכנ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:50
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:50](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:50)

אכן הרב המגיד (פ"ג מטוען הל' ו') מביא דעת הרמב"ן שאף שבועת השומרים זקוקה לשתי כסף. ויתכן לפרש שיטה זו ע"פ דרכו של הראב"ד שטענת שמא חשובה טענה בנוגע לשבועת השומרים, ודין שתי כסף חל בכל טענה שהיא אפילו בטענת שמא. עוי"ל שסובר הרמב"ן ששתי כסף הוי דין בחלות חיובי שבועה מלבד בשבועת עד אחד, שכן חיוב שבועת עד א' תלוי בנאמנות העד ולא ניתן להגביל נאמנותו רק לממון ששוה שתי כסף ויותר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:51
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:51](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:51)

אמנם שיטת הרמב"ם שבין שבועת עד אחד ובין שבועת השומרים אינן זקוקות לא לטענות ודאי ולא לשתי כסף. ובכן מסתבר שהרמב"ם סובר שדין שתי כסף הוא שיעור בטענת ודאי המחייבת שבועה כגון במודה במקצת. ואילו שבועות עד א' והשומרים מתחייבות בלי טענה, ולפיכך אינן זקוקות לשיעור שתי כסף. ויוצא לפי"ז שבמלת "וכן" השוה הרמב"ם את שבועת עד א' ושבועת השומרים בהשוואה גמורה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:52
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:52](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:52)

**ו.**
כתב הרמב"ם (בפ"ג מהל' טוען ונטען הל"ז) ז"ל הורו רבותי שהנשבעין ונוטלין אינן צריכין טענת שתי כסף. ואני אומר שצריך הנתבע שיכפור בשתי מעין ואח"כ ישבע התובע בתקנת חכמים ויטול. שהרי הנשבעין בטענת ספק צריך שיהיה ביניהם כפירת שתי מעין ואח"כ ישבע מספק עכ"ל. והשיג עליו הראב"ד וז"ל ומה יעשה השכיר העני שהשכיר עצמו במעה או בפונדיון ילך בפחי נפש. אבל הדמיון שדימה והלימוד שלמד מן הנשבעין בטענת ספק שהצריכו להם כפירת שתי כסף אינו דמיון כלל שזה נשבע להפטר ועל כרחו הוא נשבע וזה שנשבע ליטול מדעתו הוא נשבע כדי ליטול ואפילו על פרוטה ואולי אפילו היה שכרו פחות מפרוטה עכ"ל. וצריך ביאור במה שפסק הרמב"ם ששבועת הנוטלין צריכה להיות בשיעור של שתי מעין כסף, והסתייע מהנשבעין בטענת ספק כגון השותפין והאריסין והאפוטרופסין והאשה, שנשבעין דוקא בכפירת שתי מעין כסף (וכמבואר בגמ' שבועות דף מח ב, ועיין ברמב"ם פ"ט מהל' שלוחין ושותפין הל"א - ב'). והרי ביארנו אליבא דהרמב"ם ששומרים נשבעין על פחות משיעור ב' כסף משום שנשבעין שלא בטענה, שכן לדעתו דין ב' כסף חל רק בטענה המחייבת, וקשה למה יחול דין ב' כסף באלו הנשבעין בטענת ספק, והלא שבועתם אינה תלויה בטענה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:53
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:53](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:53)

ועיין ברמב"ם (פ"ט מהל' שותפין הל"א) שכ' וז"ל ולמה תקנו חכמים שבועה זו מפני שאלו מורין לעצמן שכל מה שיקחו מנכסי בעל המעות ראוי הוא להם מפני שנושאין ונותנין וטורחין. לפיכך תקנו להם חכמים שחייבין שבועה בטענת ספק כדי שיעשו כל מעשיהן בצדק ואמונה עכ"ל. ולפי"ז יתכן שבאופנים האלה מהווה טענת ספק חלות שם טענה מדרבנן וכאילו טוענים טענת ודאי. סמוכין לכך מהוראת רבותיו של הרמב"ם (שם הל"ג) וז"ל מכאן הורו רבותי שאם מת השותף האחד אין היורש יכול להשביע שותפו של אביו בטענת שמא שהרי אינו יודע הדבר שחשדו בו אביו בודאי כדי שיחשוד אותו זה היורש בשתי כסף עכ"ל, מכאן שאין נשבעים בטענה ספק בעלמא כי אם בטענת ספק של חשד, כלומר שהחשד מהוה טענת ודאי מדרבנן. הלכך שפיר חל השיעור של ב' מעין כסף. ואף שהרמב"ם חולק על רבותיו כפי שכתב שם ז"ל ויש מי שהורה שמשביע אותו היורש בטענת שמא וכזה ראוי לדון שהרי היורשין משביעין את האשה שנעשית אפוטרופא בחיי בעלה עכ"ל, נראה שאין זה פירכא כי הוא מדין טענינן ליורש וכאילו אביהם קיים וטוען טענת חשד שחלה ע"פ דין כטענת ודאי מדרבנן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:54
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:54](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:54)

והנה אחת מטענותיו של הראב"ד על הרמב"ם היא ששיעור ב' כסף שייך דוקא בחיובי שבועה שנשבע להפטר ושבע"כ נשבע ואילו נשבע ונוטל אינו מוכרח לישבע אלא נשבע מרצונו כדי ליטול. ומאחר שיש לו זכות לישבע וליטול, למה לא ישבע בפחות משתי מעין כסף ואפילו על פרוטה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:55
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:55](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:55)

ונראה שהרמב"ם חולק על הראב"ד בעיקר הבנת תקנת החכמים של הנשבעין והנוטלין. אליביה עיקר התקנה היתה חיובי שבועה שחלים על השותף והאריס והנתבעים האחרים שמחוייבים לישבע אך החכמים הפכו את השבועה מעליהם ונתנוה על התובע שישבע ויטול. ואמנם חיוב שבועה חל על הנתבע, אלא שקיום השבועה בא בפועל על ידי התובע, ולפי זה מבואר הצורך בשיעור שתי מעין כסף.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:56
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:56](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:56)

אלא שעדיין נשאר לבאר מהי כוונת הרמב"ם בהוכיחו את דינו בנוגע לשבועת הנוטלין מהנשבעין בטענת ספק. ויתכן לפי פשוטו שנתכוין הרמב"ם להוכיח ששיעור ב' כסף חל אף בשבועות המשנה, ולא בשבועות דאורייתא בלבד. ועוד יתכן שרצה לדמות שבועת הנוטלין לנשבעין בטענת ספק, כי שתיהן שבועות המשנה הן וכשם ששבועת הנשבעין בטענת ספק מהווה חיובי שבועה שחלין מעיקרא על הנתבע, הוא הדין שבועות הנוטלין שחלות מעיקרא כחיובי שבועה על הנתבע, אך החכמים סילקו אותן ממנו והטילו אותן על התובע לישבע וליטול ומאחר שמעיקרא חל חיוב שבועה על הנתבע גם הדין של ב' כסף חל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:57
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:57](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:57)

ברם יתכן ביאור אחר בשיטת הרמב"ם. ונ"ל ששבועה תצויר בשתי דרכים: א) שבועה לישבע עבור ממון; ב) שבועה לישבע עבור בעין. ובכן במקום שהשבועה חלה עבור ממון זקוקים לשיעור ב' כסף. ואילו כשהשבועה חלה עבור בעין לא צריכים שיעור ב' כסף ודי בבעין ששוה פרוטה. ונ"ל שהרמב"ם פסק ששבועת מודה במקצת, שבועת הנוטלין, ושבועות הבאות בטענת ספק זקוקות לב' כסף כי כל השבועות האלה חלות עבור ממון, ובממון נקבע שיעור ב' כסף. מאידך פסק הרמב"ם ששבועת עד אחד ושבועת השומרים אינן זקוקות לשיעור ב' כסף כי שתי השבועות האלו חלות עבור בעין. בשבועת עד א' הרי העד אינו בא להעיד על חיוב ממון דוקא אלא אף על החפצא של בעין שנמצא בידי הנתבע, ושבועת הנתבע חלה עבור הבעין כדי להכחיש את העדאת העד. וה"ה בשבועת השומרים. עיין ברמב"ם כתב בפ"ד מהל' שאלה ופקדון (הל"א) וז"ל המפקיד אצל חבירו בחנם ונגנב או אבד הרי זה נשבע ונפטר וכו' ומגלגלין עליו בתוך השבועה שלא פשע אלא שמר כדרך השומרין ולא שלח בו יד ואחר נגנב וכו' עכ"ל. עיין במפרשי הרמב"ם (בלחם משנה שם) שמדייקים דאליבא דהרמב"ם עיקר שבועת השומרים היא השבועה עבור הבעין של הפקדון שאינו ברשותו וששאר השבועות שלא פשע בו ושלא שלח בו יד באות בגלגול. ומאחר שעיקר שבועת השומרים חלה עבור הבעין לא חל השיעור של ב' כסף כי השיעור הזה חל דוקא בשבועות עבור ממון כמו בשבועת מודה במקצת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:58
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:58](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:58)

**ז.**
והנה בנוגע לספקו של הראב"ד אם השכיר נשבע ונוטל אפילו על פחות מפרוטה, יש לומר שאע"פ שפחות משו"פ ממונו של השכיר אך אין ב"ד נזקקין לגבות פחות משו"פ. ובעלמא הטעם שאין נשבעין על פחות משוה פרוטה הוא כי כל עיקר חלות דין שבועה בעלמא הוא או שישבע הנתבע בב"ד או שישלם. וכיון שעל פחות משו"פ אין בי"ד גובין את הממון אינו חייב לישבע שבועת הנפטרין. אך בנוגע לשבועות הנוטלין סובר הראב"ד שאינן חיובי שבועה אלא זכות שבועה, שע"י השבועה זוכים בממון. ולפיכך סובר שיתכן שהנשבעין ונוטלין ישבעו אפילו על פחות משוה פרוטה. אך בכ"ז הראב"ד מסופק דלמא בשבועות הנוטלין נמי יש דין של שוה פרוטה, דאולי שו"פ הוי שיעור בחפצא של ממון הנתפס בשבועה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:59
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:59](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:59)

אולם משמעות דברי הראב"ד נראה שאינו מסופק בכל הנשבעין ונוטלין כי אם בשכיר בלבד. וכן מורה תחילת ההשגה - "ומה יעשה השכיר העני וכו'". ויתכן שספקו של הראב"ד רק בשכיר כי הואיל והשכיר את עצמו עבור ממון מעט הרי המעט הזה חשוב אצלו וראוי לו לישבע עליו. והלא עיקר הדין דב' כסף הוא שיהיה השבועה בדבר חשוב כמבואר בגמרא, ולשכיר אף פחות מב' כסף ואפילו פחות משו"פ דבר חשוב הוא כי עבורו השכיר את נפשו. ויוצא שהספק הוא, האם התקינו החכמים שלא להטיל על שבועת השכיר השיעור של דבר חשוב דהיינו ב' כסף שחל בשאר השבועות, או"ד דליכא שיעור של ממון דבכהת"כ, דהיינו פחות משוה פרוטה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:60
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:60](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:60)

לאור זה מוסבר פסק הרמב"ם בפרק י"א מהל' שכירות (הל' ט) וז"ל ולכל הנשבעין אין מקילין חוץ מן השכיר שמקילין עליו ופוחתין לו תחילה ואומרים לו אל תצער עצמך השבע וטול אפילו היה שכרו פרוטה אחת ובעה"ב אמר נתתיה לא יטול אלא בשבועה וכן כל הנשבע ונוטל אפילו לא יטעון אלא פרוטה אחת לא יטול אותה אלא בשבועה כעין של תורה עכ"ל. ונושאי כליו של הרמב"ם נדחקו מאד ליישב את הלכותיו שלכאורה סותרות אהדדי, שהרי בהלכות טוען ונטען (פ"ג הל"ז) פסק ששבועות הנוטלין צריכין שיעור ב' כסף. ואחר העיון נלע"ד כפירוש ה"ה שהרמב"ם אכן הבחין בין שכיר לשאר הנשבעין ונוטלין והוא כסברת הראב"ד הנ"ל שהשכיר החשיב אף ממון פחות מב' כסף ולפיכך נשבע עליו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:61
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:61](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:61)

והנה בנוגע לשבועת השכיר עיין ברמב"ם (פי"א מהל' שכירות הל"ו) שלפי גרסתנו (עיין שם בכ"מ) אפילו היה השכיר קטן השכיר נשבע ונוטל, והראב"ד השיג עליו וז"ל אין הדעת מסכמת על זה שנמסור שבועה לקטן אלא ישבע בעה"ב ואע"פ שאין תביעת קטן כלום עכ"ל. ונראה שהרמב"ם מיירי במופלא סמוך לאיש ששבועתו שבועה. וע"ז חולק הראב"ד וסובר כי אע"פ שלענין הפלאה דינו כגדול עכ"ז בנוגע לדיני ממונות הרי הוא כקטן. הלכך אף שמצויה חלות דין שבועת ביטוי בקטן כשהוא מופלא סמוך לאיש, בכל זאת שבועת הדיינים אינה חלה כי אם בגדול. ברם יתכן שלדעת הרמב"ם אין תקנת חז"ל בשבועת שכיר מחייבת שבועת הדיינים דוקא, אלא די בשבועת ביטוי בלבד. ואע"פ שבמקום שהשכיר יכול לישבע שבועת הדיינים, כגון בגדול, שבועת דיינים מעכבת, מ"מ בשכיר קטן שא"א לו לישבע שבוה"ד עיקר התקנה היתה שיטול בשבועת ביטוי בלבד (עיי"ש במגיד משנה). לאור זה מוסבר שפיר למה שבועת השכיר מועלת בפחות משתי מעות כסף, כי כאשר א"א לו להשבע שבוה"ד נשבע ונוטל שכרו בשבועת ביטוי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:62
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:62](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:62)

**גמ'. אבידה קא אתיא מכח בן דעת.** הבאנו בשיעורים למעלה (קו ב ד"ה אין נתינת קטן כלום) מחלוקת הרמב"ם והראב"ד, דלהראב"ד ממון קטן מופקע משמירה לגמרי ולהרמב"ם שמירה חלה אלא שפטור השומר מטט"ג מגזיה"כ, כי חיוב טט"ג חל רק במקום שיש מסירת והקנאת הפקדון מהבעלים, וקטן לאו בר מסירה והקנאה. ולפי"ז ביאור התירוץ דרב אשי דאבידה אתיא מכח בן דעת תלוי במחלוקת שבין הרמב"ם והראב"ד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:63
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:63](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:63)

אליבא דהראב"ד רב אשי סובר שממון קטן מופקע משמירה לגמרי, ואילו ממון של אבידה דהוי ממון של גדול בעל האבידה ראוי לשמירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:64
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:64](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:64)

מאידך אליבא דהרמב"ם רב אשי קובע שבפקדון דקטן חסרה מסירה והקנאת המפקיד. ואילו באבידה לא חסירה מסירה כי האבידה הופקדה מן השמים בשביל הבעלים למוצא האבידה ע"פ דין וחל מסירה המחייבת בכל דיני שומר ואף בטט"ג.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:65
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:65](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:65)

והנה יש לחקור בשומר אבידה, האם התורה חידשה שנעשה שומר הבעלים דהוי כאילו הבעלים בעצמם מסרו לו את האבידה, או"ד דהוי' חלות שמירה מחודשת שחלה משמים בלי מסירת הבעלים¹.

footnotes:
¹ עיין בשיעורים למעלה (דף קו:) ד"א אין נתינת קטן כלום אות ב'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:66
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:66](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:66)

ונראה לבאר חקירתנו בהתאם לשיחה שהתנהלה בין מרן הגאון רבינו חיים הלוי זצוק"ל עם מרן הגאון בעל האור שמח זצוק"ל, ועמהם היה מרן הגאון ר' משה זצ"ל. והגאון ר' מאיר שמחה זצ"ל שאל את פי הגר"מ זצ"ל באיזה ענין עוסק, והשיבו הגר"מ זצ"ל שהוא מתעסק בדין שומר אבידה, בו חוקר שתי חקירות:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:67
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:67](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:67)

א) מה דין שומר אבידה בנוגע לשמירת נזקין. הרי שאר השומרים חייבים לשמור פקדונם שלא יזיקו ונכנסו לשם כך תחת הבעלים (כמבואר לעיל דף נה:), ברם יש לעיין מהו בדינו של שומר אבידה לגבי שמירת נזקין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:68
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:68](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:68)

ב) מה דין של שומר אבידה בנוגע לדין בעליו עמו הפוטר שומרים אחרים מתשלומין (וכמבואר בב"מ צד). האם אף שומר אבידה פטור אם בעליו עמו במלאכתו או לא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:69
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:69](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:69)

ואמר הגאון ר' מאיר שמחה זצ"ל שלדעתו שומר אבידה חייב בשמירת נזקין הואיל והאבידה ברשותו. ודומה לגזלן ולשומרים דעלמא שחייבים בשמירת הנזקין של המזיק שברשותם וכמבואר בב"ק (דף נו:) וכפי שכתבו התוס' שם ד"ה פשיטא וכו' וז"ל דסברא הוא דגזלן נכנס תחת הבעלים דכיון שהוציא מרשות בעלים שהיו חייבין בשמירה ואין הבעלים יכולים לשומרה לפי שנגזלה מהם יש על הגזלן לשומרה דלענין נזקין אקרי בעלים כל מי שבידו לשומרה וכו' ועוד כיון דגזלן קמה ליה ברשותיה גם לענין אונסין יש לחשב בעלים יותר משותף וכו' עכ"ל. והרי אליבא דהסברא הראשונה שבתוס' גזלן ושומרים דעלמא חייבים בשמירת נזקין משום שכל "מי שבידו לשומרה" אקרי בעלים. ולפי"ז ה"ה בנוגע לשומר אבידה, שבידו לשמור את האבדה שלא תזיק, נכנס תחת הבעלים וחייב בשמירת הנזקין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:70
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:70](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:70)

ובנוגע לספק השני, אמר האור שמח כי מסתבר שלשומר אבידה ליכא פטור של בעליו עמו וחייב לשלם. והטעם כי הפטור של בעליו עמו חל דוקא בשעת משיכה המחייבת את השומר וכמבואר במשנה בב"מ (צד.) וז"ל השואל את הפרה ושאל בעליה עמה וכו' פטור אבל שאל את הפרה ואח"כ שאל את הבעלים וכו' חייב וכו' עכ"ל. בשומר אבידה לעומתו, אין שעה אחת המחייבתו בהשבת האבידה ובשמירתה אלא נמשך מחייב תמידי בכל רגע ורגע להשיב את האבידה לבעליה ולשומרה. ובהתאם לכך אף כשהבעלים יהיו עמו בשעת הגבהת המציאה ויפטרוהו באותה שעה עכ"ז כשיעזבו את מלאכתם יתחייב המוציא את האבידה אח"כ מחדש בהשבה ובשמירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:71
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:71](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:71)

ברם אין זה ברור כ"כ שהרי הגמ' בב"מ (צח:) חוקרת בדין שאלה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים האם שכירות בשאלה מישך שייכי או לא. ומשמע משם ששאלה בשאלה בודאי מישך שייכי. וא"כ בשומר אבידה, אף שיש מחייב של שמירה בכל רגע ורגע, עכ"ז כשאלה בשאלה דמי ופטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:72
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:72](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:72)

אחר שהגאון ר' מאיר שמחה זצ"ל סיים את דבריו פנה אל הגר"ח זצ"ל ובקש ממנו שיביע את דעתו בענין. ועל זה השיב לו הגר"ח זצ"ל שלדעתו בשני הנידונים שומר האבידה פטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:73
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:73](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:73)

א) אשר לשמירת נזקין, אמר הגר"ח זצ"ל, שאין לדמות דינו של שומר אבידה לגזלן. לגזלן יש קניני גזילה בחפץ הגזול¹ המחייבים אותו בשמירת נזקין וכדין בעלים, ולקניני הגזילה האלה התכוונו התוס' בב"ק כשכתבו שמי שבידו לשומרה חייב בנזקיה². ואמר הגר"ח זצ"ל שגם אין לדמות שומר אבידה לשומרים אחרים שנכנסו תחת הבעלים, ודינם לנזקין כגזלן. גזלן ושומרים דעלמא הוציאו את המזיק מרשות הבעלים ובגללם לא שמרו הבעלים את המזיק. והואיל והבעלים נמנעו על ידם מלשמור את המזיק נכנסו הם תחת הבעלים וממלאים מקומם כי בידיהם לשמור את המזיק. מאידך, בעל האבידה לא היה יכול לשמור את המזיק מעת שנאבדה והמוצא את האבידה לא הוציאה מתחת יד שמירת הבעלים. משום כך לא נכנס מוצא האבידה תחת הבעלים לשמירת נזקין. וכן מדוייק בלשון התוס' בב"ק שם וז"ל דכיון שהוציא מרשות הבעלים שהיו חייבין בשמירה ואין הבעלים יכולים לשומרה וכו' יש על הגזלן לשומרה וכו' עכ"ל. אמנם שומר אבידה לא הוציא את האבידה מרשות הבעלים ולפיכך פטור משמירת נזקין³.

footnotes:
¹ עיין לעיל ברשימות שיעורים לתחילת פרק הגוזל.
² לפי"ז צריכים להבין מה רצו התוס' להוסיף כשכתבו בסוף שגזלן חייב בשמירת נזקין כי "קמה ליה ברשותיה לענין אונסין" כי אף לדיעה הראשונה בתוס' רק גזלן חייב וכדנתבאר. ואולי נ"מ לענין שואל שלא מדעת המחוייב באונסין כגזלן אלא שאין לו קניני גזילה וכדמבואר ע"פ הגר"מ זצ"ל (עיין לעיל ברשימות שיעורים הקדמה לפרק מרובה). אליבא דדיעה הראשונה בתוס' פטור ואליבא דסוף דבריהם חייב, ודו"ק. ברם לפי"ז אליבא דתוס' שומר אבידה פטור כיון שאין הדבר ברשותו כגזלן.
³ יש לחקור בדין שומר נזקין שנכנס תחת הבעלים - האם חיובו תלוי בהתחייבות מדעת השומר או לא. ולכאורה יש לתלות השאלה הזאת במחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד (פ"ד מהל' נזקי ממון הל"י) שהרמב"ם כ' וז"ל שומר שקבל עליו שמירת גוף הבהמה בלבד אבל לא שמירת נזקיה והזיקה פטור מלשלם והבעלים חייבים, קבל שמירת נזקיה והזיקה חייב השומר וכו' עכ"ל. והראב"ד משיג ז"ל א"א זה אינו מחוור דמתחזי מגמ' דמסתמא לא מקבל עליה שמירת נזקיה שהיא מזקת וכו' עכ"ל, (ועיין בה"ה). ובפשטות משמע דאליבא דהרמב"ם בסתמא חייב שומר בשמירת נזקין ואילו אליבא דהראב"ד פטור. ויוצא לפי"ז שהראב"ד סובר ששמירת נזקין חלה דוקא בהתחייבות מפורשת מדעת השומר. ואילו הרמב"ם סובר שחיובי שמירת הנזקין חלים על השומר בסתם ואף בלי התחייבות מדעת. ובכן אליבא דהראב"ד יוצא כדבר פשוט ששומר אבידה פטור משמירת הנזקין מאחר שחסרה התחייבות מדעתו לשומרה מלהזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:74
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:74](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:74)

ב) בנוגע לשומר אבידה שבעליו עמו בשעת הגבהת המציאה צידד הגר"ח זצ"ל שאף הוא פטור כשאר שומרים דעלמא הואיל ושעת המציאה היא המחייבת אותו בהשבה ובשמירה ולא כל רגע ורגע שהמציאה נמצאת אצל המוצאה - שלא כסברת האור שמח. וראייה לכך מהמבואר במס' ב"מ (כו:) וז"ל נטלה לפני יאוש ע"מ להחזירה ולאחר יאוש נתכוון לגוזלה עובר משום השב תשיבם, המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד עכ"ל. מוכח משם ששעת הגבהת המציאה לבדה מחייבת בהשבה (ובמצות השב תשיבם) ומטילה חובת השמירה על מוצא האבידה. ומאחר שבעליה היו עמו בשעת המציאה - המוצא פטור, שכן דין בעליו עמו חל לפוטרו בשעת המחייב דהיינו בשעת המציאה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:75
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:75](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:75)

ואמר הגר"מ הלוי זצ"ל שלדעתו שומר אבידה בבעליו עמו חייב, וראייה לדבר מפרק הכונס (ב"ק דף נו:) שרב יוסף סובר שדין שומר אבידה כשומר שכר משום דרחמנא שעבדיה. יוצא ששומר אבידה אינו שומר של הבעלים כי רחמנא שעבדיה. שומר אבדה נחשב כשומר שכר מדין פרוטה דרב יוסף מאחר שהתורה פטרה לשומר אבידה ממצות נתינת פרוטה לעני כשעוסק בשמירת האבידה. והרי הנאה זו לא הגיעה לידי שומר האבידה מהבעלים אלא התורה פוטרתו והשומר הרוויח פרוטה דרב יוסף ממילא מן השמים. ומבואר ששומר אבידה אינו נעשה שומר ע"י הבעלים, אך התורה עשתהו שומר אבידה והתשלומין המגיעים אליו ממילא מן השמים הופכים אותו לשומר שכר. ולפי"ז י"ל דלא חל בשומר אבדה דין בעליו עמו שיפטרנו מתשלומים, מאחר שאין שומר האבידה שומר של הבעלים כי רחמנא שעבדיה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:76
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:76](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:76)

ונראה שאין פטור בעליו עמו חל בשומר אבידה משני טעמים נוספים:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:77
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:77](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:77)

א) במס' ב"מ (דף צד:) מקשה הגמ' פרה במשיכה ובעלים באמירה, והגמ' מתרצת דקיימא פרה בחצירו עיי"ש. וצ"ע למה מדייקת הגמ' שפטור שומר בבעליו עמו הוא משעת משיכה או משעת קנין חצר, והלא שומר חייב באחריות הפקדון לפני המשיכה מיד משעת הנחת הפקדון לפניו, (עיין בתוס' בב"מ דף צט. ד"ה כך תיקנו וכו'), וא"כ מהראוי לכאורה שתהיה גם שעת פטור בעליו עמו בזמן הנחת הפקדון לפניו. ונראה מזה שהפטור של בעליו עמו חל דוקא בשעת קנין השומר לענין חזרה דלא מצי מהדר ביה, (עיי"ש בתוס'), ולא משעה של חלות האחריות. ולפי"ז מסתבר דליכא פטור בעליו עמו בשומר אבידה כי הוא נעשה שומר מפני שעבודא דרחמנא, וחלה עליו חובת השמירה בלי קנין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:78
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:78](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:78)

ב) עוד נראה שדין בעליו עמו בשומר אבידה תלוי אם יסוד הדין דבעליו עמו חל כפטור תשלומין או כהפקעת חובת השמירה. אם דין בעליו עמו הוי רק פטור תשלומין מסתבר שחל לפטור גם שומר אבידה. אולם אם יסוד הדין דבעליו עמו הוא שמפקיע את חובת השמירה מעיקרה י"ל שחל דוקא בשמירה שחלה במסירת הבעלים לשומר. דכיון דבעליו עמו בשעת מסירת הפקדון לשומר לא חלה חובת שמירה. ושומר אבידה הואיל ומתחייב בלי מסירת הבעלים לא חל בו הפקעת שמירה ואין בו פטור דבעליו עמו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:79
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:79](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:79)

ומפורסם ביאורו של מרן רבינו חיים הלוי זצ"ל בנוגע לדברי הרמב"ם. הרי הרמב"ם כתב (בפ"ב מהל' שכירות הל"ג) וז"ל יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם שאינו פטור בעבדים וקרקעות ושטרות אלא מדין גניבה ואבידה ומתה וכיוצא בהן וכו' אבל אם פשע בה חייב לשלם שכל הפושע מזיק הוא ואין הפרש בין דין המזיק קרקע לדין המזיק מטלטלין וכו' עכ"ל. ומאידך (בפ"א מהל' שכירות הל"ג) פסק הרמב"ם שפשיעה בבעלים פטור וז"ל המפקיד אצל חבירו וכו' אם שאל השומר את הבעלים עם הדבר שלהן או שכרן הרי השומר פטור מכלום, אפילו פשע בדבר ששמר ואבד מחמת הפשיעה ה"ז פטור וכו' עכ"ל. וצ"ע מ"ש פשיעה בקרקע שחייב מפשיעה בבעלים שפטור¹.

footnotes:
¹ וכבר הקשה כן הראב"ד על הרמב"ם בפ"ב מהל' שכירות הל"ג.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:80
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:80](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:80)

וביאר הגר"ח זצ"ל ששיטת הרמב"ם היא כי דין קרקע חל כפטור תשלומין ולא כמפקיע של חובת השמירה, ולכן פשיעה בקרקע מחייבת את השומר שתשלומי הפשיעה אינם תשלומי שומר בעלמא אלא הויין מדין תשלומי מזיק. משא"כ דין בבעלים, מפקיע את חובת השמירה - ולפיכך גם פושע בבעלים פטור. רק שומר הפושע מתחייב לשלם כמזיק ולא סתם בן - אדם שאינו שומר, שכן לגביו אינו כי אם גרמא בנזקין שהוא פטור¹.

footnotes:
¹ ולפי"ז שומר בבעלים פטור משבועת השומרים כי אינו שומר כלל. עכ"ז שליחות יד בבעלים מחייבת (ב"מ דף מא:), ואמר הגר"ח זצ"ל שיש חלות שם שומר כל שהוא אף בבעלים ולכן מחויב בשליחות יד - אבל לשאר מילי השמירה מופקעת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:81
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:81](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:81)

והוסיף הגר"ח זצ"ל נ"מ אחרת. דין בבעלים חל דוקא בשעת משיכת השומר (עיין ברמב"ם פ"א מהל' שכירות הל"ג) משום שחל כמפקיע של השמירה מעיקרה. ואילו דין קרקע חל כפטור מתשלומי שומר, ולכן מסתבר שאם הבעלים מסרו קרקע לשומר ואח"כ נעשה תלוש, ומשנתלש הלך לאיבוד, השומר יהיה חייב - כי חיובי התשלומים חלים בשעת האבידה ובאותה שעה היה תלוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:82
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:82](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:82)

והנה בנוגע להקדש פסק הרמב"ם (פ"ב מהל' שכירות הל"ה) וז"ל הפקיד הקדש ואח"כ פדהו והרי הוא חולין בעת שנטלו מיד השומר או שהשאילו חולין ואח"כ הקדיש והוא ביד השואל וכן עכו"ם שהפקיד ואח"כ נתגייר כל אלו אין בהן כל דיני השומרין עד שתהיה תחלתן וסופן נכסי הדיוט ונכסי ישראל עכ"ל. הרי שהקדש בשעת המסירה לשמירה פוטר אף שאח"כ בשעת האבידה היה חולין. יוצא שדין הקדש חל כהפקעת השמירה מעיקרה בדומה לדין בעליו עמו¹.

footnotes:
¹ ברם הקדש מפקיע את השמירה אף אח"כ בשעת אבידה - באופן שמסרו לו חולין והקדישו בעלים כשהיה מופקד בידי השומר. ואילו דין בבעלים אינו מפקיע אלא בשעת המסירה בלבד, ובמסרו לו שלא בבעלים ונעשה אח"כ בעליו עמו השומר חייב. ונראה שע"פ ביאור הגר"ח זצ"ל הנ"ל החילוק מבואר כי דין בבעלים חל דוקא להפקיע את מסירת הבעלים לשומר ולא חל אח"כ. ואילו החפצא דהקדש אינו בר שמירה, ואף בשמסרו לו חולין והקדישו אח"כ השמירה פקעה. ועיין באגרות הגרי"ד הלוי ז"ל דף רפ"ג בנוגע לדין הפקעת שמירה בנכסי עכו"ם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:83
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 106b:83](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/106b:83)

בהתאם לכך, אמר הגר"ח זצ"ל, דאליבא דהרמב"ם המחייב פשיעה בקרקע פשיעה בהקדש פטור שכן הקדש מופקע מחלות שמירה ואילו קרקע בר שמירה הוא ואינו אלא פטור מתשלומי שומר. וכן מורים דברי הרמב"ם בפ"ב מהל' שכירות הל"ג הנ"ל¹.

footnotes:
¹ עיין בס' רשימות שיעורים מס' שבועות ונדרים חלק א' דף קנ"ח - קנ"ט, ומרן רבינו זצ"ל השווה שם הקדש לקרקע והבחין בין צדקה לבין שאר הדברים, עיי"ש.