## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 10b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:1)

**תוס' ד"ה מאי קעבד.** ז"ל בכולה שמעתין צ"ל מאי קעביד טפי מאחריני וישלם כל אחד חלקו עכ"ל. ואילו רש"י סובר שפטור לגמרי וז"ל מאי קעביד ואינו חייב כלום עכ"ל. והוא באופן שגם בלעדיו היה נשמר שכן נסתלק משמירתו ומסר את שמירתו לד' השומרים האחרים. וכן כתב הרא"ש וז"ל ופטור לגמרי וכגון שאחרים לא סלקו עצמם משמירת השור כשפשע האחד ולא רצו לשמור יותר וכיון שנשארו בשמירת השור ויכולין לשומרו בלא האחד הן חייבין והוא פטור שהרי מסר לכולן שורו לכל מי שיכול לשומרו ונתרצו לשומרו אפילו בלא חברם, אבל אם אמרו לו אם אינך רוצה לשמור גם אנו מסלקים עצמינו משמירתו כולן חייבין וכו' עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:2)

ומסתבר שהרא"ש לא התכוין שהאחרים קבלו על עצמם במפורש לשמור את הבהמה עבור האחד שהסתלק דא"כ פשיטא שהוא פטור והם חייבים ולמה יחלקו עליו התוס'. אך מדובר כאן שאחד מהם הסתלק והאחרים לא אמרו כלום עכ"ז הוא פטור והם חייבים. השומר יכול להסתלק מהשמירה ולהשאיר את אחריות השמירה בידי האחרים. אמנם עלינו לברר מניין לשומר הזכות הזאת להסתלק משמירתו בלי שהאחרים יתחייבו מפורש לשמור בשבילו; אטו בחמשה שומרי פקדון דעלמא יכול אחד מהם להסתלק ולחייב את האחרים לשלם את חלקו בלי התחייבות מפורשת מצידם. ובכן למה חייבים ארבעת השומרים הנשארים לשמור מנזקין בעבור הא' שהסתלק בלי התחייבות מפורשת מצידם לשמור בשבילו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:3)

והנה התוס' לקמן (דף נו: ד"ה פשיטא וכו') דנים ביסוד החיוב של גזלן בשמירת נזקין וז"ל דסברא הוא דגזלן נכנס תחת הבעלים דכיון שהוציא מרשות בעלים שהיו חייבין בשמירתה ואין הבעלים יכולים לשומרה לפי שנגזלה מהם יש על הגזלן לשומרה דלענין נזקין אקרו בעלים כל מי שבידו לשומרה וכו' עכ"ל. ונראה שהסבר התוס' בחיוב הגזלן שייך גם לחיוב השומר בשמירת נזקין. השומר חייב בשמירת נזקין לא מחמת התחייבות מפורשת מצידו לשלם בעד הנזקין אלא משום שנטל על עצמו לשמור את המזיק והבהמה נמצאת ברשותו ובידו לשומרה וממילא חייב בשמירתה מדין בעלים "דלענין נזקין אקרו בעלים כל מי שבידו לשומרה", ואם הזיקה חייב מדין בעלים. עפי"ז מוסברת שיטת רש"י והרא"ש כאן כי מאחר שהשומר הא' הסתלק והבהמה נמצאת תחת ידיהם וברשותם של ד' השומרים שנשארו ממילא כולם מתחייבים כבעלי המזיק בחיוב שמירה מלא לשומרה. ואע"פ שלא התחייבו בהתחייבות מפורשת לשלם במקום השומר שהסתלק הרי הם עדיין בעלים ובעלים חייבים על נזקי בהמתם. ונראה שבכך חלוק דין שמירת נזקין מדין שמירת גופו. השומר חייב בשמירת נזקין מדין בעלים לפי שהבהמה ברשותו. מאידך, חובת שמירת גופו של הפקדון, חלה רק ע"י התחייבות מפורשת לשלם. ובאופן שה' שומרים התחייבו בשמירת גופו של הפקדון וא' הסתלק אין האחרים חייבים לשלם בעדו בלי שיתחייבו בכך במפורש ואם לא התחייבו לשלם והפקדון נאבד כולן חייבין ואף הראשון שהסתלק משמירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:4)

יוצא שחלוקים התוס' כאן עם רש"י והרא"ש בטיב היסוד של חיוב השומר בשמירת נזקין. אליבא דתוס' חיוב השמירה חל עקב התחייבות מפורשת של השומר לשלם ואין אחד מהם יכול להסתלק בלי התחייבות מפורשת מצד השומרים האחרים לשלם תחתיו. אולם רש"י והרא"ש תופסים שחובת שמירת הנזקין חלה על השומר מדין בעלים מאחר שבידו לשמור את הבהמה שנמצאת ברשותו, ואם הסתלק אחד השומרים חייבים האחרים לשמור במקומו כבעלים אף בלי התחייבות מפורשת לשלם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:5)

פעם נפגש הגר"ח זצ"ל עם בעל האור שמח זצ"ל ודנו בענין שמירת נזקין בשומר אבידה שהוא נעשה שומר אבידה בלי התחייבות מפורשת אלא משום שהתורה הטילה עליו את חובת שמירתה. ולפי דברינו עולה ששאלת שומר אבידה בנוגע לשמירת נזקין תלוי' במחלוקת רש"י ותוס' לפנינו. אליבא דרש"י חלה חובת שמירת הנזקין מדין בעלים על כל מי שבידו לשומרה. והואיל והאבידה ברשות המוצאה ובידו לשומרה מסתבר שהוא חייב בשמירת נזקיה כבעלים. ואילו לתוס' שלפנינו דוקא התחייבות מפורשת לשלם מחייבת בשמירת נזקין כשם שהיא מחייבת שומר בשמירת גופו של פקדון דעלמא. ובכן שומר אבידה פטור משמירת נזקין שהרי לא התחייב במפורש בשמירת נזקיה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:6)

והנה ש"ח חייב לשמור פקדון הנמסר אליו לשמירת גופו בשמירה פחותה. מאידך שור תם מחייב בעליו בשמירה מעולה. ולאור דברינו מסתבר שלדעת רש"י והרא"ש ש"ח שקיבל על עצמו שמירת גופו של בהמה תמה המופקדת אצלו למרות שחייב לשמור את גופה בשמירה פחותה, עכ"ז יהיה חייב לשמור אותה מנזקין בשמירה מעולה, כי חיוב שמירת נזקיה אינו נובע מהתחייבות מפורשת מצד השומר אך חל כחיוב בעלים עקב שהבהמה ברשותו ובידו לשומרה. ועיין לקמן (דף מה.), וע"ע ברמב"ם בפ"ד מהל' נזקי ממון שקבע שש"ח ששמר בהמה תמה בשמירה פחותה פטור השומר מנזקיה. ולפי"ז פסקו מתנגד לשיטת רש"י והרא"ש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:7)

**ב.**
אשר למרבה בחבילות יתכן ששיטת רש"י שהאחרון פטור לגמרי. ואילו התוס' סוברים שכולם חייבים, וז"ל דתניא פרק הפרה א' החוקק בור לי' ובא אחר והשלימו לעשרים ובא אחר והשלימו לשלשים כולם חייבין אע"ג דבלאו איהו הוה מתה, מיהו בזה צריך לדקדק וכי בשביל שהשליך איזו עץ בתוך אש גדולה יתחייב, הא לא דמי אלא לא' שחופר בור י' ובא אחר והשלימו לי"א עכ"ל. אמנם רש"י איננו אומר במפורש מהי שיטתו בדין מרבה בחבילות, ויתכן שדעתו כתוס' שהמרבה בחבילות חייב. מאידך אם נניח שלרש"י המרבה בחבילות פטור עלינו ליישב את קושית התוס' מבור י' והשלימו לכ' שהאחרון חייב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:8)

ויתכן שרש"י יבחין בין עשיית המזיק של בור לעשיית המזיק של אש. אש מזיקה בקום ועשה שדרכה לילך ולהזיק והמדליק הוא סיבת הנזק. ואילו בור מזיק בשב ואל תעשה כי הניזק נתקל בבור והניזק הוא סיבת הנזק. ובכן לרש"י הראשון שהדליק את האש עשאה חפצא דמזיק והוא סיבת הנזק. ואילו בבור הנזק נעשה מחמת הניזק שבא אל המזיק והניזק הוא סיבת הנזק, ולכן אע"פ שהשני לא גרם את הנזק רק הוסיף לחפצא של הבור שעשה הראשון עכ"ז נחשב השני לבעל הבור כמו הראשון וחייב שכן הוסיף לחפצא. באש לעומת זאת המחייב הוא שגרם את ההיזק וזה שהוסיף בחבילה לא גרם את הנזק כי אף בלעדיו היתה הולכת ומזיקה. בבור המחייב אינו גרמת הנזק (כי הניזק גרם את הנזק ע"י שנפל לבור). המחייב הוא בעלות בעלמא בחפצא דבור שהזיק, ומכיון שהשני הוסיף לבור יתכן לומר שהבור שלו והוא הבעלים של החפצא דמזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:9)

והנה בסופם של התוס' ר"ל שאף בבור שחפר הראשון י' ובא אחר והוסיף טפח לי"א השני פטור כי אין ההוספה נחשבת לכלום. רק הוספת י' טפחים המהווה שיעור בור שממית שמה הוספה לחייב את השני יחד עם הראשון. ועיין למעלה בשיעורים (דף י. בתוס' ד"ה ליחכה נירו וכו') במש"כ בביאור שיטות הראשונים בענין ההוספה בבור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:10)

**גמ'. ה' שישבו על ספסל אחד וכו'.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:11)

בהמשך הסוגיא יש להעיר כמה הערות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:12)

א) ז"ל הגמ': דבלאו איהו נמי איתבר מאי קעביד עכ"ל. למעלה במסר שורו לחמשה בני אדם פרש"י שהאחרון פטור לגמרי, אך כאן בחמשה שישבו על ספסל א' לא פירש מה דינו של האחרון. ונ"ל שתלוי במה שחקרנו בראשית שיעורינו למסכתין אם אדם המזיק חייב משום שפשע בשמירת גופו או שחייב משום מעשה ההיזק שעשה. אם החיוב נובע מפשיעה בשמירת גופו מסתבר שהאחרון פטור כי אין עליו חובת שמירה מאחר שהספסל ישבר בין כה וכה בלעדיו. חיוב שמירה חל רק כדי למנוע היזק, ובאופן שההיזק יקרה בין כה וכה ליכא חיוב שמירה. מאידך אם אדם המזיק חייב לשלם משום פעולת מעשה ההיזק שעשה מסתבר שהאחרון חייב כי סוכ"ס השתתף עם הראשונים במעשה ההיזק.¹

footnotes:
¹ ואמר רבינו זצ"ל שנים שהרגו את הנפש פטורים ע"פ גזיה"כ "כי יכה כל נפש אדם" (סנה' דף עח.), אבל בלי גזיה"כ היו חייבים ואע"פ שהיה מת משום השני לבדו בלי מעשה הראשון, אלא שמאחר שהראשון השתתף במעשה הרציחה סד"א שיהיה חייב. וה"ה אם המעשה מחייב אדם המזיק. אך עיין בטור (סי' שפ"א) שפסק שהאחרון שישב על הספסל פטור. וכן פוטר הרמב"ם (פ"ו מהל' חובל הלי"ד) את האחרון שהניח חבילתו על בהמה ומתה אחרי שעמדה ולא הלכה מחמת החבילות הראשונות. ולפי רבינו יוצא שסוברים שהמחייב באדם המזיק הוא חסרון השמירה ולא מעשה הנזק, שלא כברציחה, עיין בראשית השיעורים למסכתין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:13)

ב) ז"ל הגמ': דאמרי ליה אי לאו את הוי יתבינן טפי פורתא וקיימינן עכ"ל. סברת הגמרא לכאורה תמוהה שהרי כשהאחרון ישב ידעו הראשונים שהספסל ישבר תוך שעה ועכ"ז לא עמדו והספסל נשבר ע"י כולם, ולמה איפוא נצדיק טענתם הפוטרת אותם ומחייבת את האחרון בלבד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:14)

ונראה ששונה הנזק של הראשונים מהנזק של האחרון. הראשונים שלא קמו הזיקו את הספסל רק בשב ואל תעשה מפני שלא קמו כשהאחרון ישב. אבל האחרון שישב עכשיו עשה מעשה נזק בקום ועשה. ויעויין במחלוקת הראשונים לקמן (דף לא. - לא ב, עיי"ש ברש"י ותוס' ד"ה אמר רבא) באדם שהזיק בשב ואל תעשה - כשהיה שוכב על הדרך וחבירו נתקל בו - אם חייב מדין אדם המזיק או מדין בור. ואם ננקוט שאדם שהזיק בשב ואל תעשה חייב מדין בור יוצא שהראשונים חייבים מדין בור ואילו האחרון חייב מדין אדם המזיק. וכשאדם מצטרף עם בור להזיק ביחד האדם לבדו חייב והבור פטור.¹ ויתכן שאפילו אם נתפוס שאדם שהזיק בשב ואל תעשה חייב מדין אדם המזיק מ"מ שונה חיוב נזק בשב ואל תעשה מחיוב נזק בקום ועשה, אדם שהזיק בשב ואל תעשה חייב משום פשיעה בשמירת גופו.² ואילו אדם שהזיק בקום ועשה חייב מפני עצם מעשה הנזק שעשה. ואדם שחייב משום מעשה נזק מפקיע את חיוב האדם שחייב משום פשיעה. ולכן האחרון לבדו חייב והראשונים פטורים.

footnotes:
¹ עיין למעלה (דף ו. בתוס' ד"ה לאתויי) ובשיעורים שם.
² עיין בשיעור הראשון על המשנה (דף ב.) ד"ה ד' אבות נזיקין וכו' והמבעה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:15)

והנה הרמב"ם קבע בפי"ג מהל' נ"מ (הל"ח - ט) שאדם השוכב בדרך ובא אחר ונתקל בו הראשון חייב בנזקי השני מדין בור ובהתאם לכך חייב דוקא בנזקי גופו של השני ולא בנזקי כליו. יוצא שלפי הרמב"ם אדם שהזיק בשב ואל תעשה חייב מדין בור ולא מדין אדם המזיק. אדם המזיק לדעת הרמב"ם הוא אדם שהזיק דוקא בקום ועשה ולא בשב ואל תעשה. ובנוגע לסוגיין פסק הרמב"ם בפ"ו מהל' חובל ומזיק (הלט"ו) שהאחרון לבדו חייב והראשונים פטורים (עיין בגר"א בהגהותיו לסוגיין ובש"ע חו"מ סי' שפ"א) וז"ל וכן חמשה שישבו על הכסא ולא נשבר ובא אחרון וישב עליו ונשבר אע"פ שהיה ראוי להשבר בהן קודם שישב הואיל וקירב את שבירתו האחרון חייב, שהרי אומרים לו אילו לא נסמכת עלינו היינו עומדים קודם שישבר וכו' עכ"ל. יוצא אליבא דהרמב"ם שהאחרון שהזיק בקום ועשה וחייב מדין אדם המזיק מפקיע את חיוב הראשונים המזיקים בשב ואל תעשה שהיו ראוים להתחייב מדין בור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:16)

ג) ז"ל הגמ': ולימא להו אי לאו אתון בדידי לא הוה מיתבר עכ"ל. ציין הגר"א בהגהותיו שהרמב"ם לא גרס לטענה זו (עי' בביאור הגר"א לש"ע ח"מ סי' שפ"א). אמנם רש"י כן גרס לה. ונראה שהטענה אליבא דרש"י היא כי מאחר שכולם ישבו ועקב כך לבסוף נשבר כולם נחשבים למזיקים בשוה בשעת השבירה ואין לומר שהראשונים הזיקו בשב ואל תעשה והאחרון בקום ועשה. ליכא נ"מ מי ישב שם בראשונה, כולם מזיקים בשוה וחייבים לשלם בשוה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:17)

ד) ז"ל הגמ'. לא צריכה דבהדי דסמיך בהו תבר עכ"ל. פרש"י וז"ל לעולם דבלאו איהו לא הוה מיתבר כלל ודקאמרת פשיטא לא צריכא דלא ישב עליו אלא עמד על רגליו ונסמך עליהם ואתא לאשמועינן דכחו כגופו דמי עכ"ל. לכאורה אליבא דרש"י שונה הדין של הראשונים שישבו ולא היה הספסל עומד להשבר כלל מהדין של הראשונים שישבו והספסל עמד להשבר בשעתיים ועכשיו שהאחרון סמך עליהם נשבר הספסל בשעה אחת. באופן הראשון שלא היה ראוי להשבר כלל הראשונים פטורים כשסמך האחרון את עצמו עליהם ולא קמו והספסל נשבר. הסיבה לכך כי למרות שיוכלו לקום אך פשעו ולא קמו (שנראה בפשטות שאין הביאור שסמך עליהם האחרון ולא נתנם לעמוד שעשאם אנוסים) עכ"ז פשיעתם כאן מטילה עליהם דין מזיק בשב ואל תעשה. ואילו האחרון שסמך את עצמו עליהם הרי הוא מזיק בקום ועשה. מזיק בקום ועשה מפקיע את החיוב של מזיק בשב ואל תעשה. בד"א כשישבו הראשונים לכתחילה ולא היה הספסל עומד להשבר כלל, אלא פשעו אח"כ שלא קמו והזיקו בשב ואל תעשה. אולם כשהספסל עמד להשבר תוך שעתיים בשעת ישיבתם היו מזיקים בקום ועשה. ואע"פ שכשהאחרון סמך עצמו עליהם גרם שההיזק יקרה תוך שעה אחת והו"ל הוא מזיק בקום ועשה עכ"ז גם הראשונים נחשבים אליבא דרש"י למזיקים בקום ועשה עקב מעשה הישיבה הראשונה כשישבו לכתחילה ועשו מעשה היזק. ובאופן הזה כולם חייבים לשלם בשוה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:18)

מאידך לדעת הרמב"ם (פ"ו מחובל הלט"ו) אף באופן כשהספסל היה עומד להשבר תוך שעתיים והאחרון גרם שהנזק יקרה בשעה אחת חשובים הראשונים למזיקים בשב ואל תעשה והאחרון לבדו נחשב למזיק בקום ועשה וחיובו מפקיע את חיובם. וטעמו "הואיל וקירב את שבירתו האחרון חייב שהרי אומרים לו אילו לא נסמכת עלינו היינו עומדים קודם שישבר" כלומר שהאחרון שקירב את הנזק הזיק בקום ועשה וחייב והם בשב ואל תעשה ופטורים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:19)

אך מהגהות הגר"א אות ג' נראה שלדעתו אין הפרש אליבא דרש"י בין שני הציורים (אחד - שבלעדיו לא היה הספסל נשבר, ושני - שהיה נשבר בשעתיים ועכשיו בשעה אחת), ובכל אופן האחרון לבדו חייב. הגר"א מפנה אותנו לפרש"י ד"ה סמך להו וז"ל נסמך עליהם ולא יכלו לעמוד עכ"ל. ונראה שמפרש שרש"י ר"ל שהראשונים היו אנוסים (שלא כהבנתנו למעלה ברש"י). ולפי פירוש זה מדובר כשסמך עליהם ולא יכלו לעמוד, והספסל נשבר מכובד של הראשונים לבדם שישבו שם ולא מכחו של האחרון. החידוש הוא שהאחרון אינו גרמא אלא מזיק וחייב לשלם בעד הנזק שהראשונים עשו מחמתו. אך עלינו לבאר בכך מ"ש ממצמצם בנזקין שהגמ' במס' סנהדרין (דף עו:) מסופקת אם חייב או לא ואילו כאן אליבא דהגר"א האחרון חייב כמזיק בידים וחמור ממצמצם, ומ"ש, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:20)

ברם לאמיתו של דבר, רש"י עצמו כתב פירושו בנוגע לציור הראשון (הרישא) כשהראשונים בעצמם לא היו שוברים את הספסל והספסל נשבר רק משום שסמך עליהם האחרון. ואילו בציור השני (הסיפא) כשהיה נשבר בשעתיים ועכשיו שסמך עליהם נשבר בשעה אחת לא דיבר רש"י מאומה. אך הגר"א השווה את דיניהם אליבא דרש"י. ונראה דיתכן להבחין ביניהם כי רק ברישא שבלי סמיכת הראשון לא היה הספסל נשבר והסומך גרם לכל הנזק אז מתיחס כל הנזק אליו והוא לבדו חייב והם פטורים, שכן הוא עשה אותם למזיקים ולכן הוא חייב מדין מזיק בקום ועשה והם פטורים שהריהם שב ואל תעשה. אך בסיפא י"ל שכולם פטורים - הראשונים פטורים כי אנוסים הם כי לא יוכלו לקום ואף האחרון פטור כי מאחר שהספסל היה נשבר ע"י הראשונים בשעתיים אין סמיכתו נחשבת למעשה נזק שהרי הראשונים היו שוברים את הספסל בלעדיו. וניתן לדמותו לדין מי שזרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסלקן ששניהם פטורים (לקמן דף כו:) כי חסר מעשה נזק שלם מהזורק ומהמסלק ולכן שניהם פטורים, וה"ה כאן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:21)

ה) ז"ל הגמ': פשיטא מהו דתימא כחו לאו כגופו דמי קמ"ל דכחו כגופו דמי דכל היכא דגופו תבר כחו נמי תבר עכ"ל. לפום ריהטא דברי הגמרא מרפסין איגרי שהרי הלכה רווחת היא בכל המסכת שכחו כגופו דמי לענין נזקין.¹ ועוד שהוא דין בכהת"כ וכדמצינו אצל רוצח מלאכת שבת שחיטה וכדומה.

footnotes:
¹ עיין לעיל (דף ו.) בתוס' ד"ה לאתויי. ברם לענין צרורות יש הלל"מ המחייבת ח"נ במקום נ"ש ועכ"ז כחו כגופו דמי, עיין לקמן (בדף יז:).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:22)

ונראה שהדין של כחו כגופו דמי בסוגייתנו מחדש מה שהזכרנו למעלה, שהמזיק בכחו בקום ועשה מפקיע את חיוב המזיק בגופו בשב ואל תעשה. והוא חידוש שלא שמענו במקום אחר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:23)

ברם אליבא דרש"י משמע שההפקעה חלה דוקא כשהאחרון סמך את עצמו עליהם ולא נתן להם לקום והם נחשבים איפוא כמזיקים בשב ואל תעשה והאחרון כמזיק בקום ועשה ולכן חיובו מפקיע את חיובם. אולם כשישב על ידם על הספסל כולם חייבים שכן מעשה הישיבה הראשונה שלהם מחייבת ולא שהייתם על הספסל וחשובים הם כמזיקים בקום ועשה. אכן כשסמך האחרון עליהם נחשבים כמזיקים בשב ואל תעשה והאחרון למזיק בקום ועשה המפקיעם.¹ מאידך ברמב"ם אינו מוזכר שהאחרון סמך את עצמו עליהם, ויתכן שחולק בזה על רש"י, ולדעתו גם בשישב האחרון על ידם אף שלא סמך את עצמו עליהם נחשב הוא למזיק בקום ועשה והראשונים למזיקים בשב ואל תעשה וחיובו מפקיע את חיובם. אליבא דהרמב"ם החידוש של כחו כגופו הוא שאף כח המזיק בקום ועשה של האחרון שהזיק בכחו מפקיע את הנזק של הראשונים שעשו בגופם אך בשב ואל תעשה - ע"י שהייתם. ולרמב"ם שהייתם בשב ואל תעשה היא המחייבת - ולא הישיבה הראשונה, שלא כמבואר ברש"י.

footnotes:
¹ כאן אזיל רבינו זצ"ל כפירושו שמדובר כשאינם אנוסים שלא כפי' הגר"א.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:24
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:24)

ועיין ברמב"ם בפ"ו מהל' חובל (הלי"ד) שכ' וז"ל חמשה שהניחו חמש חבילות על הבהמה ולא מתה ובא זה האחרון והניח חבילתו עליה ומתה, אם היתה מהלכת באותן החבילות ומשהוסיף זה חבילתו עמדה ולא הלכה האחרון חייב, ואם מתחלה לא היתה מהלכת האחרון פטור. ואם אין ידוע כולן משלמין בשוה עכ"ל. ועולה השאלה, אם אינו ידוע למה ישלמו כולם בשוה והרי כל אחד מהראוי שיפטר מטעם המוציא חבירו עליו הראייה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:25
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:25)

ונראה כי הבהמה מתה בסוף לא רק כתוצאת משא האחרון אלא גם משום שכולם השאירו חבילותיהם עליה ולא סילקון ובכל זאת האחרון חייב שכן הוא קירב את מיתת הבהמה. ויתכן שלהרמב"ם דין שהאחרון חייב אינו פוטר את הראשונים לגמרי שסוכ"ס אף הם השתתפו בנזק וכולם ביחד נחשבים למזיקים. אך הוא דין בגביית התשלומין שגובים את התשלומין מן האחרון לפני שגובים מהראשונים. ובעצם זכות טענה לראשונים שהאחרון ישלם בעד כולם לפי שהוא הקדים את מיתת הבהמה. ברם כשאינו ידוע מי האחרון כולם חייבים לשלם בשוה.¹ יוצא איפוא שלשיטת הרמב"ם אין האחרון מפקיע את חיוביהם של הראשונים אך דין הוא בסדר התשלומין של הנזק, שהוא מוקדם לגבייה.

footnotes:
¹ יתכן לפרש הרמב"ם שאינו ידוע אם היתה מהלכת לפני שהניח האחרון את חבילתו עליה. ולפי מהלך של רבינו זצ"ל צ"ל שאף כשאינה מהלכת בגלל הראשונים האחרון עשה מעשה נזק וחייב אלא שגובים מן הראשונים, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:26
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:26)

**תוס' ד"ה כגון פפא בר אבא.** ז"ל מפרש רשב"ם דנקט פפא בר אבא לפי שלסתם בני אדם הוא שאול לכל הבא מאיליו לישב עליה כי סתם ספסל עשוי לכך והוי כמתה מחמת מלאכה אבל פפא בר אבא שהוא משונה וכבד משאר בני אדם סתמא אין שאול לו כו' ומתוך כך פטר ארבעה בני אדם שישבו על ספסל אחד של אלמנה ושברוהו, והר"ר עזריאל חייב לשלם כו' עכ"ל. נראה שלדעת הר"ר עזריאל פטור מתה מחמת מלאכה מוגבל לחיובי השואל בתור שומר אבל כשישבו על הספסל ושברוהו חייבים הם מדין מזיק ובמזיק ליכא פטור מתה מחמת מלאכה. ובכן עלינו להסביר את סברת הרשב"ם, למה יהיו פטורים מחיוב מזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:27
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:27)

ויתכן שהרשב"ם סובר ששואל המזיק את הדבר השאול אינו חייב מדין מזיק אלא מדין שואל. וסברתו תלויה לכאורה בחקירה אם שואל חייב מדין התחייבות דשומרים או מדין שלו. הנה כבר ביארנו¹ שניתן לתלות את החקירה הזאת בדיון דלקמן (דף יא.) אם שמין לשואל או אין שמין לשואל. וביארו התוס' (שם בד"ה אין שמין) שמ"ד שאין שמין לשואל סובר שחייב לשלם מדין שלו וז"ל והיינו טעמא דגנב וגזלן קנו מיד כשהוציאו מרשות בעלים אבל מזיק לא נתחייב אלא כמו שהזיק וה"ט דמ"ד אף לשואל כיון דחייב באונסין נמצא שקנאו משעה שהוציא מיד הבעלים והדמים הוא דנתחייב כמו גנב וגזלן עכ"ל. בהתאם לכך י"ל שמאחר שהשואל קנה את החפצא משעת המשיכה אם השואל יזיקנו יהיה פטור מחיוב מזיק כי אין חיוב מזיק חל בדבר שהוא ממונו של המזיק. אמנם במסקנא נפסק ששמין לשואל ומשמע שחייב מדין אחריות דשומרים ולא מדין שלו. ובכן הדרא קושיא לדוכתה למה יפטר שואל שהזיק אם מתה מחמת מלאכה.

footnotes:
¹ עיין ברשימות שיעורים שבועות ונדרים חלק ב' דף ר"א - ר"ב ובשיעורים לקמן (דף יא.) בתוס' ד"ה אין שמין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:28
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:28)

ויתכן ששואל דעלמא שהזיק את החפצא השאול חייב מדין מזיק כי לשואל אין קנינים בחפצא. ברם במתה מחמת מלאכה אנו אומדין את דעת בעה"ב המשאיל שמחל את הנזק כי לכך השאיל לו את הבהמה והוה ליה מזיק ברשות הבעלים שפטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:29
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:29)

והנה הובא למעלה בשם התוס' דמ"ד שאין שמין לשואל סברתו ששואל חייב מדין שלו. ברם אנו פוסקים ששמין לשואל אבל לא לגנב וגזלן (לקמן דף יא. ועיין ברמב"ם פ"א מהל' שאלה הל"ג ובפ"א מהל' גניבה הלט"ו). גנב וגזלן חייבים לשלם מדין שלו וכפי שכ' התוס' ז"ל דגנב וגזלן קנו מיד כשהוציאו מרשות בעלים עכ"ל. ויל"ע בדין גנב וגזלן שהזיקו את החפצא הגנוב או הגזול אם משלמים הם מדין מזיק או לא. וניתן לכאורה להתיר הספק מהגמ' לקמן (דף סה.) שמביאה בשם רבא וז"ל האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי תברה או שתייה משלם ד' איתבר ממילא משלם זוזא וכו' עכ"ל. פשטות הגמרא מורה שאם גנב תברה או שתייה משלם ד' משום שחייב באותה שעה מדין מזיק וזה ההפרש בין שברה לנשברה ממילא כי חיוב הגניבה היה רק זוז כבשעת הגניבה. יוצא שגזלן שהזיק את הדבר הגזול חייב מדין מזיק. אולם מהרמב"ם נראה אחרת שכך כתב בפ"א מהל' גניבה (הלי"ד) וז"ל גנב בהמה או כלי וכיוצא בהן ובשעת הגניבה היה שוה ארבעה ועכשיו בשעת העמדה בדין שוה שנים משלם קרן כשעת הגניבה ותשלומי כפל או ד' וה' כשעת העמדה בדין. היה שוה בשעת הגניבה שנים ובשעת העמדה בדין ארבעה אם שחט או מכר או שבר הכלי או אבדו משלם תשלומי כפל או ד' וה' כשעת העמדה בדין ואם מתה הבהמה או אבד הכלי מאליו משלם תשלומי כפל כשעת הגניבה עכ"ל. פסק הרמב"ם שאם הגנב שבר את הכלי משלם כפל כשעת העמדה בדין מעורר תמיהה כי התינח שישלם את הקרן מדין מזיק וכפי שוויות הכלי בשעת שבירה דהיינו ד' זוזי, אך למה ישלם כפל ד' זוזי ולא ישלם ב' זוזי כמו שהיה משלם אילו נשבר הכלי מאליו. והסיק מכך הגר"ח זצ"ל שגנב ששבר את הכלי אינו חייב מדין מזיק דעלמא כי אם מדין גנב, שכן הגניבה הראשונה נמשכת ונגמרת בשבירת הכלי, ולכן משלם כפל ד' ולא ב' כדין נשבר מאליו. לפי"ז יתכן שלדעת דהרמב"ם גנב ששבר את הכלי שגנב אינו חייב מדין מזיק אלא אך ורק מדין גנב. הטעם הוא שלגנב יש קניינים בחפצא - וכפי שנפסק אין שמין לגנב - בהתאם לכך אינו מתחייב מדין מזיק כי אין חיוב מזיק בדבר שהוא קנוי לו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:30
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:30)

דברינו עד כה היו בדין מזיק בגנב גזלן ובשואל. אשר לשאר שומרים (ש"ח וש"ש) שהזיקו פשוט הוא לכאורה שחייבים לשלם מדין מזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:31
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:31)

והנה שנינו במשנה ב"מ (מד:) בנוגע לדין שליחות יד וז"ל הטה את החבית ונטל הימנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעית, הגביהה ונטל הימנה רביעית ונשברה משלם דמי כולה עכ"ל. ומובא בגמרא (שם דף מד.) ז"ל אמר רבה לא שנו אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה מאי טעמא גירי דידיה הוא דאהנו לה עכ"ל. ופי' רש"י וז"ל לא שנו דהיכא דנטל ולא הגביה כל החבית פטור אלא נשברה דאונס הוא והרי לא קנאה שיתחייב באונסין אבל החמיצה פשיעה היא ומזיק בידים הוא דבשביל שחיסרה החמיצה שכן דרך יין להחמיץ בכלי חסר. גירי דידיה אהנו ליה חצים שלו גרמו לה להחמיץ עכ"ל. לדעת רש"י הסוגיא כפשוטה: שאם החבית החמיצה השומר חייב לשלם מדין מזיק. ומבואר שרש"י סובר ששומר שהזיק את הפקדון חייב לשלם מדין מזיק. ברם הרמב"ם בקבעו את דברי הגמרא להלכה הוסיף מלים המורות שאין דעתו כן, וז"ל בפ"ג מהל' גזילה (הלי"ג) וז"ל הטה את החבית במקומה ונטל ממנה רביעית או יתר אם נשברה אחר שנטל והיא במקומה אינו חייב אלא כמה שנטל שהרי לא הגביה החבית. ואם החמיצה משלם את דמי כולה כשעת הגזלה עכ"ל. אילו היה סובר הרמב"ם שהחמיצה חייב מדין מזיק למה כתב שמשלם "כשעת הגזלה".


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:32
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:32)

משמע שלרמב"ם כל שומר מופקע מפרשת מזיק, ושומר שהזיק את הפקדון חייב מדין גזילה ושליחות יד. לרמב"ם מצויות שתי הלכות בשליחות יד: א) שליחות יד שיש בה קנין כגון שהגביה את החבית ואז השומר קונה את הפקדון כולו בקנין גזילה.¹ ב) שליחות יד שאין בה קנין אך יש בה מעשה היזק. באופן האחרון לא קנה השומר את כל הפקדון שהרי לא עשה בו קנין שליחות יד אלא שחלים עליו דיני שליחות יד וגזילה כדי לחייבו לשלם את הפסד הבעלים. אמנם אינו חייב מדין מזיק דעלמא אלא ע"פ חלות חיוב מיוחד של שומרים הנובע מפרשת שליחות יד.

footnotes:
¹ עיין ברשימות שיעורים שבועות ונדרים חלק ב' דף ק"כ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:33
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:33)

לאור זה יעלה בידינו להסביר את שיטת הרשב"ם בתוס' הנ"ל שהפטור של מתה מחמת מלאכה חל לפטור שואל שהזיק, והקשינו שאם אין לשואל קנינים למה אינו חייב מדין מזיק דעלמא כי במזיק דעלמא ליכא פטור של מתה מחמת מלאכה. וי"ל ששומרים דעלמא שהזיקו פטורים מלשלם מדין אדם המזיק, אך חייבים מדין שליחות יד. לעומת זאת השואל ספסל שיש לו רשות לשבת עליו ולהשתמש בו, אם יישבר בשעה שישב עליו, ותמות מחמת מלאכה, לא יתחייב מפני ששלח בו יד שכן שאל את הספסל כדי לשבת עליו וברשות השתמש בו. והואיל ובהשתמשותו ליכא חלות שם שליחות יד פטור הוא מנזקו כי דינו כדין שומר דעלמא הנ"ל שאינו חייב בנזק מדין מזיק דעלמא אלא מדין שליחות יד בלבד. והוא ביאור נפלא בשיטת הרשב"ם.¹

footnotes:
¹ עיין בכתובות (לד:) בהניח להן אביהן פרה שאולה וכסבורין של אביהן וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול. וק' למה לא ישלמו כל שווי הבשר מדין מזיק. ולפי השיעורים ניחא שאין שואל ושומרים חייבים מדין מזיק ורק מדין שליחות יד ויתכן שאע"פ שיש להם זכותי שאלה שירשו מאביהם מ"מ אין להם חיובי שאלה או חיוב שליחות יד. זכותי שאלה שלהם פוטרים אותם מחיוב מזיק דעלמא. ועיין בראב"ד בפכ"א מהל' אישות (הל"ט) שכ' שאשה ששברה כלי ביתה פטורה מפני שהיא שומר ופשיעה בבעלים פטור. והמל"מ תמה שהרי הזיקה בידים ולא שמענו שבבעלים יפטור מזיק בידים. ולפי דברי מרן רבינו הרב זצ"ל ניחא שאין שומר חייב מדין מזיק דעלמא ורק מפרשת שומרים ובבעלים פוטר חיובי שומר, אך קשה על פירוש זה בראב"ד כי שליחות יד בבעלים חייב (ב"מ מא ב) ואם שומר המזיק חייב מדין שליחות יד למה האשה שהזיקה פטורה משום דין בבעלים. ואולי י"ל שחייב בבעלים רק בשליחות יד שיש בו קנין ולא בשליחות יד שיש בו נזק, וצ"ע.והנה פסק הרמב"ם (פ"ב מהל' שכירות הל"ג) ששומר שפשע חייב מטעם מזיק, ולפיכך שומר שפשע בקרקע חייב. ולכאורה מקורו סתום. אך אם ננקוט שקיימת פרשה מיוחדת של מזיק בשומר ואינה אותה פרשה של מזיק דעלמא ניתן יותר להבין את פסקו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:34
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:34)

**גמ'. הכוהו עשרה בני אדם וכו'.** פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' רוצח (הל"ו) וז"ל הכוהו י' בני אדם בעשרה מקלות ומת בין שהכוהו בזה אחר זה בין שהכוהו כאחת כולן פטורין ממיתת בית דין שנאמר כל נפש אדם עד שיהיה אחד שהרג כל הנפש וה"ה לשנים שדחפוהו או שכבשוהו לתוך המים וכו' עכ"ל. ובאור שמח הביא דעת הרשב"א שאם הכוהו שנים במקל א' והרגוהו או שכבשוהו יחד במים חייבים, וחולק על הרמב"ם. ונראה בביאור מחלוקתם שלרמב"ם שני רוצחים פוטרים זה את זה. אך הרשב"א סובר שרק שני מעשי רציחה פוטרים זה את זה אבל שנים שהשתתפו במעשה רציחה אחד חייבים. והנה במס' סנהדרין (דף עח.) מבואר שבגוסס בידי שמים הכל מודים שההורגו חייב לפי שאין שם אלא רוצח אחד. אמנם בשני רוצחים חלוקים הרמב"ם והרשב"א שלהרמב"ם כל שני רוצחים פטורים ואילו לרשב"א דוקא שני מעשי רציחה פוטרים זה את זה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:35
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:35)

**גמ'. פחת נבילה.** הבאנו למעלה בראשית שיעורינו (דף ג. בתוס' ד"ה הא דלא וכו') בשם מרן הגר"ח זצ"ל שעיקר החיוב המוטל על המזיק הוא להשיב את החפצא בלי נזק לבעליו, אך מאחר שהוא בלתי אפשרי משלם המזיק דמים במקום החפצא. לפי"ז עלינו להתבונן בדין פחת נבילה דניזק כי צפוי היה בהתאם ליסודו של ר' חיים זצ"ל שפחת הנבילה דמזיק דהיינו שהמזיק חייב לשלם בעד כל החפצא שהזיק והנבילה היתה צ"ל שלו. ועוד צ"ע בסוגיין כיצד נסביר את הדין שטורח הנבילה למזיק, שהרי מאחר "דבבירא שויא זוזא ואגודא נמי שויא זוזא" למה הטריחה התורה את המזיק להעלות את הנבילה מן הבור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:36
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:36)

ברם הענין יבואר לאור דברי הרמב"ם בפ"ז מהל' נ"מ (הלי"ג) וז"ל על המזיק לטרוח בנבלה עד שממציא אותה לניזק. כיצד כגון שנפל השור לבור ומת מעלה הנבלה מן הבור ונותנה לניזק ואחר כך שמין לו פחת נבלה שנא' כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו מלמד שהוא חייב להשיב את הנבלה ואת הפחת שפחתה מן החי לניזק כו' עכ"ל. מהרמב"ם משמע כי טרם יעלה המזיק את הנבילה מן הבור וימסרנה לניזק הפחת של המזיק. רק אחר שיעלה את הנבילה מהבור ויתננה לניזק פחת הנבילה דניזק. ובכן יתכן לפי הנחת הגר"ח זצ"ל שאמנם בשעת הנזק חייב המזיק לשלם בעד כל החפצא שהזיק ולכן הפחת שנפחתה הנבילה בתוך הבור של המזיק, אך כשהמזיק מעלה את הנבילה מהבור ונותנה לניזק הנבלה נהיית חלק מן התשלומין שחייב עבור כל הבהמה. אולם כל זמן שלא טרח בנבילה והיא בתוך הבור חייב המזיק לשלם בעד כל הבהמה שמתה.¹

footnotes:
¹ לפי"ז יל"ע מי בעליה של הנבילה כשהיא בתוך הבור. ולכאורה אליבא דהביאור של מרן רבינו הרב זצ"ל יוצא שהבעלות שייכת למזיק ולא לניזק. ונ"מ להקדש בתוך הבור שהמזיק דוקא יכול להקדישה ולא הניזק, ואם המזיק רוצה להחזיק את הנבילה לעצמו הרשות בידו. וכך העלה רבינו זצ"ל בשיעור, והוא חידוש עצום.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:37
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:37)

בדומה מובא בשיטה מקובצת בשם הרמ"ה שפחת נבילה ושבח נבילה של מזיק עד שעת העלאת השור מן הבור. ושיטתו מוסברת לפי יסוד הגר"ח זצ"ל אלא שסובר שמשהעלה הנבילה מן הבור חשיב ע"פ גזיה"כ כאילו הדר נתנה לניזק ושילם לו עבור הנזק ולכן הפחת לאח"כ של הניזק. ואילו לרמב"ם אין תשלומין כל זמן שאינו נותן את הנבילה לניזק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:38
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:38)

ועיין ברא"ש שהפחת דניזק משעת ידיעת הניזק. ואף שיטתו תתכן כפי דרכו של הגר"ח זצ"ל אלא שהנבלה נחשבת כתשלום בשעת ידיעת הניזק ולא כרמ"ה שקבע שהיא שעת ההעלאה ולא כרמב"ם הסובר שהיא שעת הנתינה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:39
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:39)

אולם בתוס' (דף יא. ד"ה אין שמין וכו') מפורש שמזיק אינו כגזלן וז"ל דגנב וגזלן קנו מיד כשהוציאו מרשות בעלים אבל מזיק לא נתחייב אלא כמו שהזיק וכו' עכ"ל. לכאורה דבריהם בניגוד ליסודו של הגר"ח זצ"ל ברמב"ם (לענין דמי קרקע, עיין בשיעורים למעלה) והם סוברים שאין המזיק משלם בעד החפצא שהוזק אלא בעד הפסד הממון שהנזק גרם ותו לא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:40
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:40)

**תוס' ד"ה לא נצרכה וכו'.** ז"ל אע"ג כו' אבל הכא מיד היה לו למוכרה עכ"ל. עיין לקמן בתוס' (דף כז: ד"ה אמאי וכו') שיותר יש לו למזיק לשמור שלא יזיק ממה שמוטל על הניזק שלא יוזק. לכאורה דברי התוס' שלפנינו סותרים את הכלל הזה שכן מטילים על הניזק האחריות למכור את הנבילה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:41
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:41)

ויתכן שלהלן מדובר על עצם הנזק ועליו נאמר שחובת המזיק לשמור שלא להזיק גדולה מחובת הניזק שלא יוזק. ואילו כאן מדובר כשכבר הזיק המזיק את הניזק ושבנוגע לגידול הנזק הטילה התורה את האחריות על הניזק למנוע את ההפסדים המתרבים ולמכור את הנבילה מיד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:42
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 10b:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/10b:42)

אמנם לולא דמיסתפינא מדברי התוס' יתכן שההלכה של "פחת נבילה דניזק" מתייחסת רק כשהוזלה מפני ירידה בשער השוק. אך באשר לסרחון ולהפסדים בגופו דבהמה עקב הנזק הם אחריות המזיק דקרנא דתורא קבירא ביה והם תוצאות ישירות מן ההיזק עצמו, וחובת המזיק לשמור מתולדות הנזק ומההפסדים המתרבים בגופה של הבהמה הניזקת יותר ממה שמוטל על הניזק לשמור שלא יהיו לו הפסדים מהנזק וככלל דהתוס' הנ"ל.¹

footnotes:
¹ עיין ברמ"א חו"מ סי' ת"ג סעיף ב' ובהגהת הגר"א שם אות ד'.