## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 11b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:1)

**תוס' ד"ה בכור שנטרף.** ז"ל פ"ה כו' ומשמע קצת דאם קים לן בגויה דכלו לו חדשיו וחי היה חייב לפדותו וקשה כו' גבי פודה בנו תוך ל' יום ונתעכלו המעות לאחר זמן אין בנו פדוי ואמאי והא אגלאי מילתא למפרע דלא נפל הוא וכו' עכ"ל. וי"ל שלדעת רש"י כל זמן שחל שם ספק נפל פטור ודאי, ובכן הפודה את בנו תוך ל' יום אין בנו פדוי שהרי בשעת הפדיון היה ספק נפל ופטור ודאי. דוקא בכלו לו חדשיו שאין ספק נפל קיים כלל וכאשר ודאי חי הוא חל חיוב הפדיון משעת הלידה ופדוייו לפני שלשים יום פדוי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:2)

הגר"מ זצ"ל אמר שאין הכרח ברש"י לומר שחולק על תוס' ויתכן שאין כאן מחלוקת, ולכן אמרו התוס' "משמע קצת".


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:3)

**גמ'. שומר שמסר לשומר.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:4)

**א.**
פרש"י (בד"ה שומר שמסר לשומר פטור) וז"ל בכל אותן דינים שהיה פטור אם היתה אצלו פטור נמי השתא וכו' עכ"ל. אליבא דרש"י, למ"ד שומר שמסר לשומר פטור הראשון עדיין נשאר שומר ועליו לשמור את הפקדון כמו השומר השני. אלא שהשני עושה שליחותו של הראשון ועל ידו הראשון מקיים את חובת השמירה. לכן בשומר שכר שמסר לש"ח הש"ש עדיין חייב בגניבה ואבידה כי לא נסתלק מלהיות שומר הפקדון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:5)

**ב.**
בנוגע מ"ד שומר שמסר לשומר חייב חלוקים אביי ורבא (ב"מ לו א). אליבא דאביי חייב משום שהמפקיד טוען "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר", ואליבא דרבא חייב משום טענת "את מהימנת לי בשבועה היאך לא מהימן לי בשבועה". נ"מ כשמצויים עדים או שהשומר הראשון יכול לישבע שלפי רבא הראשון פטור ולפי אביי הראשון חייב (עיי"ש בדף לו: בתוס' ד"ה את וכו'). ומבואר בסוגיא שלפי אביי אם הבעלים רגילים להפקיד אצל השני הראשון פטור כי אין לבעלים טענת אין רצוני וכו'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:6)

פסקי הרמב"ם בנושא זה דורשים בירור. בפ"א מהל' שכירות (הל"ד - ה) כתב וז"ל כל שומר שפשע בתחלתו אע"פ שנאנס בסופו חייב כו' אין השוכר רשאי להשכיר כו' שהרי זה אומר לו אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר, עבר השומר ומסר לשומר השני אם יש עדים ששמרה השומר השני כדרך השומרין ונאנס פטור השומר הראשון שהרי יש עדים שנאנס. ואם אין שם עדים חייב השומר הראשון לשלם לבעלים מפני שמסר לשומר אחר ויעשה הוא דין עם השומר השני. אפילו היה הראשון ש"ח ומסר לש"ש חייב שהרי יש לבעל החפץ לומר לו אתה נאמן אצלי להשבע וזה אינו נאמן. לפיכך אם היה דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני ה"ז השומר הראשון פטור מלשלם שהרי הוא אומר לבעלים זה הדבר שהפקדתם אצלי או השאלתם אמש הייתם מפקידין אותו אצל זה שהפקדתי אני אצלו. והוא שלא ימעט שמירתו. כיצד ימעט שמירתו כגון שהיה מופקד אצלו בשכר והפקיד אצל אותו השני בחנם או שהיה שאול אצלו והפקיד אצל אותו השני בשכר הואיל ומיעט שמירתו פושע הוא ומשלם, אע"פ ששאל או ששכר בבעלים הרי הוא הוציא הדבר השמור מידו ליד שומר אחר, ואם הביא השומר השני הראייה שיפטר בה שומר ראשון בדין שמירתו הרי זה פטור. כיצד ש"ש שנתן הבהמה השמורה אצלו לש"ח אם הביא השומר השני עדים שמתה הבהמה כדרכה הרי השומר הראשון פטור וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. דברי הרמב"ם תמוהים כי פסק בש"ש שמסר לש"ש, ורגיל הבעלים להפקיד אצל השני, שהשני נאמן להישבע שנאנס לפטור את הראשון. מאידך בש"ש שמסר לש"ח, אף שרגיל להפקיד אצלו הרמב"ם פטר את הראשון רק אם יש עדים שנאנס ולא סגי בשבועת השני. וצ"ע שהרי רגיל להפקיד אצל השני ואינו יכול לומר "את מהימנת לי בשבועה ואיהו לא מהימנת לי בשבועה" ואם נשבע השני למה יהיה הראשון חייב. עוד צ"ע שפסק שאם מיעט הראשון את שמירתו פושע הוא ומשלם. ובכל זאת קבע שאם מצויים עדים שהבהמה מתה כדרכה הראשון פטור, וקשה שהרי מהראוי שהראשון יהיה חייב משום שפשע כשמסר את הבהמה לשומר השני ותחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכפי שפסק הרמב"ם (שם בתחילת הל"ד).¹

footnotes:
¹ ובפשטות הרמב"ם פוטר גם באופן שהאונס בא מחמת הפשיעה ובכה"ג צ"ל חייב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:7)

ונראה עפ"י מה שחקר הגר"ח זצ"ל בדין שומר שמסר לשומר באופן שהראשון פטור האם הוא פטור משום שהסתלק משמירתו לגמרי ופקעה חלות דין שומר שלו או שהראשון עדיין שומר אלא שמקיים את חובת השמירה שלו ע"י שהשני שומר בעבורו. ונראה דכשמסרה הראשון לשומר השדה לו או המעולה ממנו, הסתלק הראשון לגמרי מהשמירה, והשני נכנס במקומו להיות השומר בשביל הבעלים. ואילו כשמסר לשומר הגרוע ממנו, השומר הראשון נשאר עדיין בשם שומר של הבעלים ולא הסתלק מאחריות שמירתו, משום שאחריות השני גרועה ממנו, אלא שיכול הראשון לקיים את חובת השמירה המוטלת עליו ע"י שמירת השני. והשני אינו השומר של הבעלים אלא של השומר הראשון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:8)

ובכן באינו רגיל להפקיד אצל השני, הראשון חייב אף אם מסר לשומר השוה לו, ולא אמרינן שנסתלק מחובת שמירתו, היינו משום שיש טענת "איהו לא מהימן לי בשבועה", ונמצא שלא מסר הראשון לשומר כמוהו שהרי הראשון יכול להישבע לבעלים והשני אינו יכול. ולפיכך באופן זה ליכא סילוק שמירה. ואם קרה דבר שהראשון חייב לשמור ממנו - הראשון חייב לשלם, מכיון דיש לו חלות דין שומר. אך כשיש עדים שנאנס פטור הראשון מכיון דקיים דין שומר חובת שמירתו ע"י השני.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:9)

וברגיל להפקיד אצלו ופשע השני הראשון חייב ול"א שנסתלק, היינו משום דמכיון דהשני פשע איגלאי מילתא למפרע ששומר גרוע הוא ולראשון לא היתה רשות להסתלק. השומר הראשון חייב, דאיגלאי מילתא למפרע שנשאר הוא השומר של הבעלים והשני לא קיים בעבורו את חובת השמירה שהרי פשע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:10)

ועפ"י מהלך זה, יל"ת התמיהה למה לא מהני שבועת השני בש"ש שמסר לש"ח ונאנס אם דרכו של הבעלים להפקיד אצל השני. הפשט הוא דמכיון שמסר לשומר גרועה ממנו הראשון לא נסתלק משמירתו. והשני שומר רק בשביל הראשון אבל אינו שומר בשביל הבעלים. ודוקא לשומר של הבעלים יש דין שבועה.¹ אבל הכא שהשני אינו השומר של הבעלים לא חידשה התורה דין שבועה ונאמנות של שומר. ולכן הרמב"ם הצריך עדים להעיד שנאנס כדי לפטור את הראשון ולהוכיח שקיים את חיוב שמירתו ע"י השני.

footnotes:
¹ וכ"כ הקצות (רצ"א, אות י"ב).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:11)

ויל"ת נמי למה כשמסר לשומר גרוע ממנו ונאנס דהראשון אינו חייב משום תחילתו בפשיעה וסופו באונס, כי מש"כ הרמב"ם שאם מיעט בשמירתו "פושע הוא" היינו רק כשהשני לא קיים את חובת השמירה של הראשון. אבל אם נאנס איגלאי למפרע שלא פשע הראשון וקיים את חובתו לשמור ע"י שמירת השומר השני. ולא דמי לתחילתו בפשיעה וסופו באונס, דהכא איגלאי למפרע דלא היתה פשיעה כלל.¹

footnotes:
¹ עיין בנתיבות המשפט (חו"מ רצ"א אות ל"א). ע"ע ברשימות לסוגית שומר שמסר לשומר (לקמן דף נו:).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:12)

**גמ'. גובין מן העבדים.** הסוגיא דנה אם עבדים כקרקע דמיין או כמטלטלין דמיין לגבי שלשה דינים: א) גביית בעל חוב; ב) כתיבת פרוזבול; ג) קנין אגב. והנה התוס' (דף יב. ד"ה אנא) הקשו מאונאה ומשבועה דקיי"ל עבדים כקרקע דמיין (וכה"ג קיי"ל אף בשאר דיני תורה כגון בנוגע לגנב גזלן ושמירה). והשיב הר"י שכאן מדובר בדין העבדים רק בנוגע לדינים מדרבנן כי סוגיתנו אזלא אליבא דמ"ד שעבודא לאו דאורייתא, ופרוזבול וקנין אגב הויים חלויות דינים דרבנן. אמנם לשיטת הרמב"ם לא יתכן לחלק כך שהרי פסק בפי"א מהל' מלוה (הל"ד) שעבודא דאורייתא וז"ל שכל נכסי הלוה תחת שיעבוד המלוה מן התורה עכ"ל. וכן בנוגע לאגב (פ"ג מהל' מכירה הל"ח - ט) דברי הרמב"ם כפשוטם מורים שהוא קנין דאורייתא. וא"כ חזרה הקושיא לדוכתא למה דנה הגמרא בדין העבדים אם הם כמקרקעי או כמטלטלין דמיין מאחר שבנוגע לאונאה, שבועה, שמירה, וגזילה פשיטא דכקרקע דמיין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:13)

וביאר מרן הגר"מ זצ"ל שיש שתי הגדרות: דין קרקע ומטלטלין ודין תלוש ומחובר. בכל התורה כולה יש לעבדים חלות שם קרקע בחפצא, אבל הם תלושים (כלישנא דגמרא - עבדים קרקע דניידי). שאר דיני התורה כמו אונאה, גניבה, שבועה, ושמירה תלויים בשם קרקע שחל בעבד. סוגיתנו לעומת זאת דנה בדיני שעבוד נכסים, פרוזבול, ובקנין אגב - האם תלויים הם בדין תלוש ומחובר או בחלות שם קרקע בחפצא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:14)

לפי"ז יש ליישב את קושית הגרעק"א זצ"ל בחידושיו ליו"ד (סי' ו' סעיף ב') שר"ל שצפורן אדם פסול לשחיטה מפני שהוא מחובר לקרקע. אמנם לאור ביאור הגר"מ זצ"ל י"ל, כי דין שחיטה אינו תלוי בחלות שם קרקע אלא בדין תלוש ומחובר בדומה לשלשת הדינים שבסוגיתנו, ועבד תלוש הוא ולא מחובר וה"ה לצפורנו, ואכמ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:15)

**ב.**
אמנם עלינו להסביר למה שלשת הדינים שבסוגיתנו תלויים בדין תלוש ומחובר ולא בחלות שם קרקע בחפצא. והנה בדין שעבוד נכסים כתב הרמב"ם בפי"א מהל' מלוה (הל"ד) ז"ל שכל נכסי הלוה תחת שיעבוד המלוה מן התורה עכ"ל. אך בפי"א שם (הל"ז) פסק וז"ל שהמטלטלין אינן תחת שיעבוד בעל חוב מן התורה עכ"ל. הרמב"ם קובע ששעבודא דאורייתא חל מן התורה על קרקעות ולא על מטלטלין, ובהתאם לכך פוסק שרק קרקעות דיורשים משועבדים לפריעת חוב אביהם ולא מטלטלין שירשו, עיי"ש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:16)

ונראה להסביר את החילוק בין קרקע למטלטלין לאור דברי הראב"ד בראש פ' הניזקין - שכבר הוזכרו כמה פעמים בשיעורינו למעלה - שגבייה מנכסים משועבדים חלה מדין ערבות שכן נכסי בני אדם ערבין לו לשלם את חובותיו. נכסי הלוה המשועבדים מבטיחים את החוב למלוה כמו ערב המבטיח למלוה את חוב הלוה. כל זה שייך במחובר לקרקע שהרי אי אפשר להבריחו או להעלימו. ואילו דבר תלוש אינו מבטיח את החוב למלוה כי ביד הלוה להבריחו ולהעלימו מהמלוה ומבי"ד הבאין לגבותו. לפיכך מטלטלין שהם תלושים אינם משתעבדים אבל קרקעות המחוברות משתעבדות. לכן מובן שעבד, למרות שיש בו חלות שם קרקע, עכ"ז אינו משתעבד כי הואיל ודבר תלוש הוא אינו מבטיח את החוב למלוה, ודין ערבות הקובע את חלות השעבודים אינו חל בעבדים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:17)

מאותו הטעם אין כותבין פרוזבול על עבד שכן כותבין פרוזבול רק על דבר המבטיח את החוב עבור גביית בי"ד,¹ ולא על עבד שהוא תלוש. אשר לקנין אגב נראה שגם הוא תלוי במחובר לקרקע ולא בשם קרקע בחפצא. ביאור הדבר כדאיתא בהנ"י (דף לד: בדפי הרי"ף) שכ' וז"ל וכן בדינא דאגב כו' אף הוא תלוי בדעתו של אדם שאדם סומך הדבר המטלטל על הקרקע שהוא עיקר לעולם שאדם סומך בו ולפיכך עבדים כיון שאין אדם סומך עליהם אי אפשר לסמך מטלטלין עליהם עכ"ל. ביאור דבריו שהעבדים פסולים לקנין אגב כי מאחר שהם תלושים אין אדם סומך מטלטלים עליהם ואגב מועיל רק כשיש דעת לסמוך את המטלטלין על הקרקע.²

footnotes:
¹ וכדכתב רש"י (ד"ה חל) דהטעם דפרוזבול חל רק על קרקע וז"ל דכיון דלא מחוסרי גוביינא כו' עכ"ל.
² ולפי"ז אף מתורצת שאלת האחרונים למה קנין אגב אינו מועיל לקנות מטלטלין שהם הפקר וכל המציאות שבעולם לאחר יאוש ואע"פ שאינם צבורים כי מאחר שאין כאן דעת מקנה המצרף את המטלטלין לקרקע אין אגב מועיל כי אגב מועיל רק בצירוף המטלטלין לקרקע הנקבע ע"י דעת מקנה הסומכת את המטלטלין לקרקע כדברי הנ"י. אך עיין ברש"י לקמן (קיח א ד"ה פרה) שכתב שאגב קונה מטלטלין לגזלן בלי דעת מקנה. עיין בקצות החושן (ער"ה, א') ובנתיבות (ר"ב: ב').


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:18)

**ג.**
הגר"מ זצ"ל אמר שיש שני עניינים אחרים אשר מהם יוצא החילוק בין חלות שם קרקע בחפצא לבין חלות דין מחובר לקרקע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:19)

א) במס' חולין (דף טז.) דנה הגמרא בדין תלוש ולבסוף חברו בנוגע למעילה, ע"ז, וסכין של שחיטה. והנה פסקי הרמב"ם נראים כסותרים. בפ"ה מהל' מעילה (הל"ה) קבע וז"ל אין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע אבל הנהנה בקרקע עצמה או במחובר לה לא מעל וכו' וכן המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל וכו' עכ"ל. ויוצא שבמעילה פסק תלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי. ואילו בע"ז העלה בפ"ח מהל' עכו"ם (בהל"א ובהל"ד) וז"ל כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אע"פ שנעבד הר"ז מותר בהנאה, לפיכך עובדי כוכבים העובדים את ההרים ואת הגבעות ואת האילנות הנטועין וכו' הרי אלו מותרין בהנאה וכו' בית שבנאו העובד כוכבים מתחלה שיהא הבית עצמו נעבד וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה כו' עכ"ל. הרי שלגבי אסה"נ דע"ז פסק שתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:20)

כדי ליישב את פסקי הרמב"ם י"ל שסובר שתלוש ולבסוף חברו דינו כתלוש בדברים התלויים בחלות דין תלוש ומחובר - כגון באסה"נ דע"ז, לגבי מים שעל כותל הבית ביחס להכשר וקבלת טומאה (בפי"ב מהל' טומאת אוכלין הל"ג) ולענין שחיטה (בפ"א מהל' שחיטה הלי"ט). חיוב מעילה לעומת זה תלוי בדין קרקע ומטלטלין, ותלוש ולבסוף חברו נקרא בשם קרקע, ולפיכך אין מועלין בו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:21)

ב) במס' שבועות (דף מג) דנה הגמרא בדין ענבים העומדות להבצר בנוגע לשבועת הדיינים. ובתוס' שם (ד"ה כבצורות) כתבו וז"ל נראה דלענין שבת לכ"ע לאו כבצורות דמיין עכ"ל, ולא ביארו במה שונה שבת משבועת הדיינים. ברם לפי הנ"ל דבריהם מוסברים כי איסור קצירה בשבת תלוי רק בדין מחובר לקרקע ולא בחלות שם קרקע בחפצא, וענבים העומדות להבצר לכ"ע מחוברות לקרקע הן. אף ר"מ הסובר כבצורות הן היינו רק בנוגע לשם קרקע בחפצא ולענין דיני שומרים אונאה ושבועה, אך באשר לשבת נחשבות הן כמחוברות לקרקע, ולפיכך אסור לקוצרן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:22)

עוד כתבו התוס' שם וז"ל ולענין בע"ח כיון דלא צריכי לארעא לכ"ע כבצורות דמיין כו' עכ"ל. והוסיפו על זה התוס' בסנה' (טו א ד"ה בענבים וכו') וז"ל דלא סמכא דעתיה עכ"ל. יסוד דבריהם שדין גבייה תלוי בערבות וכנ"ל אליבא דהראב"ד שהנכסים המשועבדים ערבים עבור החוב ומבטיחים למלוה את מעותיו. עבדים אע"פ שכקרקע דמיין, הואיל וניידי ותלושים הם אינם מבטיחים למלוה את מעותיו שכן עלולים למות או לברוח, ולכן אין שעבוד בעל חוב חל עליהם. ה"ה ענבים העומדות להבצר מאחר שאינן מבטיחות את מעות המלוה, אינן בני שעבוד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 11b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/11b:23)

**גמ'. הא אית ליה קלא והא לית ליה קלא.** לכאורה לפי הראב"ד הנ"ל בפ' הנזקין שכתב ז"ל שהלקוחות כמו ערבים הם עכ"ל, יתכן לפרש שאין כאן תקנה וגדר בעלמא לטובת הלקוחות אך כשיש קול הלוקח התחייב לשלם עם המשועבדים מדין ערב של הלוה. לעומת זאת כשאין קול לא התחייב הלוקח ואינו משלם מדין ערב. ברם אאל"כ דהא דין האפותיקי אינו חלות דין שעבודים כי אם דין קנין. כן מוכח מתוס' ב"מ (דף טו: ד"ה הא) שכ' שהמלוה שגובה אפותיקי גובה השבח שהשביח הלוקח יתר על היציאה אפילו יותר משיעור החוב כי יכול לומר ארעאי אשבח, ש"מ דדין קנין הוא. ואילו בנוגע לקנין בחפצא שחל באפותוקי אינה שייכת סברת הראב"ד. כי רק בנוגע לשעבודים סובר הראב"ד שגובין מלקוחות מדין ערב. לכן מסתבר שמובן הגמרא כאן כפשוטה שכשאין קול התקינו הרבנן לטובת הלקוחות שלא ישלמו והפקיעו את הדין של קנין האפותוקי.