## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 13a

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:1)

**רש"י ד"ה מתנות כהונה קאמרת. ז"ל בכור מכ"ד מתנות כהונה וכו' עכ"ל.** לשון רש"י תמוה, כי בכלל כ"ד מתנות כהונה נמנים תרומה וביכורים, זרוע לחיים והקיבה, ראשית הגז ועוד מתנות שהכל מודים שהם ממון דכהן ואין אומרים משלחן גבוה קא זכי. חלות דין שולחן גבוה חלה בבכור משום דהוי מתנת כהונה מיוחדת כי הוי קרבן וקדוש מרחם ולא משום היותו מתנת כהונה דעלמא, וצ"ע.¹

footnotes:
¹ עיין בגירסא שהובאה ברשב"א עליה העיד הרשב"א שכן נמצאת ברוב הספרים: "קדושת בכור קאמרת שאני קדושת בכור דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו". והגירסא מבוארת כדברי רבנו שהבכור שונה בכך שהוא קרבן הקדוש מרחם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:2)

**סוגית רבי נתן ורבנן.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:3)

א) מבואר בברייתא בפ' שור שנגח את הפרה (דף נג.) שלרבנן שור שדחף את חבירו לבור בעל השור חייב לשלם ובעל הבור פטור. והסיקה הגמרא משם שלרבנן "כי ליכא לאשתלומי מהאי לא משתלמא מהאי". התוס' לפנינו (דף יג. ד"ה אי אליבא דרבנן) מבארים שבשיטת רבנן חלוקים רש"י והר"י. אליבא דרש"י בעל שור מועד משלם נזק שלם ובתם משלם חצי נזק. וראיית הגמרא שלרבנן כי ליכא לאשתלומי וכו' היא משור תם שבעל הבור פטור והניזק מפסיד חצי. ואילו הר"י מפרש ששור מועד משלם ח"נ ובתם רביע ובעל הבור לעולם פטור, ובכן הראיה אף משור מועד. התוס' מסבירים שלדעת רש"י שיטת רבנן היא שבשור שדחף את חבירו לבור נחשב השור לכל המזיק (כוליה היזיקא עבד) והבור אינו חשוב למזיק כלל. בור חשוב למזיק רק אם הבור היה תקלה, אולם בשור שדחף את חבירו לתוך הבור לא היה הבור תקלה כלל כי לא מחמת הבור נפל הניזק לתוכו אלא עקב דחיפת השור. לפיכך בעל השור משלם כל הנזק ובעל הבור פטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:4)

מאידך אליבא דהר"י שור מועד שדחף לבור משלם חצי נזק והבור פטור לפי שהבור הוי מזיק גם באופן שהשור דחף את הניזק לתוכו. אך גזיה"כ "ונפל שמה שור או חמור" - מעצמו ולא שיפילוהו אחרים - פוטרת את בעל הבור מלשלם. בעל השור משלם מחצה במועד מכיון שהנזק נעשה ע"י שני המזיקים ביחד וכל מזיק ומזיק אחראי לחצי נזק, אלא שגזיה"כ פוטרת בעל הבור מתשלומין. ולכן בעל השור משלם רק מחצה ולא אמרי' שישלם כולו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:5)

ב) עיין בגמרא (נג.): ז"ל מאי קסבר כו' האי כוליה הזיקא עבד והאי כוליה הזיקא עבד כו' האי פלגא הזיקא עבד והאי פלגא הזיקא עבד כו' עכ"ל. השור והבור השתתפו בנזק אחד, ובכן י"ל שכל א' וא' חייב לשלם עבור כל הנזק או י"ל שכל א' וא' חייב לשלם חצי הנזק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:6)

ויש להעיר למ"ד האי כוליה היזקא עבד והאי כוליה היזקא עבד מכיון שכל א' חייב בכל הנזק למה יגבו מכל א' רק מחצה, נאמר רצה מזה גובה רצה מזה גובה כמו דאמרינן בב' גזלנין אליבא דרב חסדא (לקמן דף קיא ב). ונ"ל דשאני התם שנעשו שני מעשי גזילות נפרדים ולכן רצה מזה גובה רצה מזה גובה. ואילו כאן השתתפו שני המזיקים במעשה נזק אחד שנעשה ע"י שניהם ביחד ולפיכך אינו גובה מן האחד כל דמי הנזק בלי שיגבה אף מן המזיק השני.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:7)

ג) (שם) ז"ל שותפותאי מאי אהניא לי עכ"ל. ר"ל שבאמת בעל שור תם חייב מחצה ובעל הבור חייב בכל הנזק. אך טענת בעל השור היא ששני המזיקים השתתפו באותו נזק ואינו בדין שא' ישלם כל חיובו והשני ישלם פחות מחיובו. אם בעל הבור ישלם ח"נ בלבד יצא שמשלם פחות מחיובו ובעל השור שמשלם ח"נ משלם כל חיובו. נמצא שבעל הבור מרויח מהשותפות ולא בעל השור. לכן קובעת ההלכה שאומרים לבעל הבור לשלם ג' רבעי הנזק ובעל השור רביע ובכן כל א' מרויח רביע מחמת השותפות עם המזיק השני.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:8)

ד) (שם) ז"ל אנא תוראי בבירך אשכחיתיה את קטלתיה מאי דאית לי לאשתלומי מהיאך משתלמנא מאי דלית לי לאשתלומי מהיאך משתלמנא ממך עכ"ל. עיין בתוס' (ד"ה לעולם) שבתחילה פי' הר"י שבבור אמרי' כוליה הזיקא עבד ובשור אמרי' פלגא הזיקה עבד. ונראה לבאר סברא זו כי שור דעלמא עושה את כל מעשה הנזק בעצמו, ומשו"ה כשמזיק אחר משתתף עמו לא עשה השור את כל מעשה הנזק בעצמו, ולכן אמרי' פלגא נזקא עבד והו"ל מזיק לחצאין. מאידך בור דעלמא הוי תקלה המזיק בשב ואל תעשה. התורה חייבה בור למרות שלא עשה את כל מעשה הנזק בעצמו, שהרי הניזק השתתף במעשה הנזק. ובכן השתתפות של מזיק אחר אינה מפחיתה את האחריות של הבור. אך הר"י חזר בו לבסוף מסברא זה מכח הקושיא משיטת ר"נ בשור מועד ובור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:9)

והנה יעויין בהמשך הסוגיא שם (דף נג:) בשור של הדיוט ושור פסוה"מ שנגחו ביחד. הגמרא אומרת שלפי ר"נ אם השור הדיוט הוי מועד משלם נ"ש. וכתב הר"י (בתוס' ד"ה הא כרבנן כו') דהיינו דוקא ללישנא דר"נ דסובר כוליה הזיקא עבד, כי סברת אנא תוראי בבירך אשכחתיה אינה שייכת כאן בשני שוורים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:10)

ולפי"ז יל"ע בפסקי הרמב"ם (פי"ב מהל' נזקי ממון הלי"ט - כ"א) שכתב וז"ל שור שדחף בהמה לתוך הבור ומתה כו' אם תם הוא בעל השור משלם רביע מגופו ובעל הבור משלם שלשה חלקים כו' שבעל הנבילה אומר לבעל הבור פחת נבילה זו יש לי אצלך כו' כל שאני יכול להוציא מבעל השור אני מוצא והשאר אתה חייב לשלמו וכו' וכן שור של הדיוט ושל פסה"מ שנגחו כאחד, אם תם הוא זה של הדיוט משלם חצי נזק ואם מועד נזק שלם שהניזק אומר לו כל שאוכל להוציא מזה אוציא והשאר ממך וזה הואיל והקדש הוא ופטור אתה תשלם לי הכל עכ"ל. וצ"ע כי בשור ובור כנראה פוסק הרמב"ם להלכה את הסברא דאנא תוראי וכו' והיא כמ"ד פלגא הזיקא עבד. וקשה שהרי אף בשור של הדיוט ושור פסה"מ שנגחו מחייב הרמב"ם את השור הדיוט לשלם כל הנזק, ולכאורה סברת אנא תוראי אינה שייכת כאן וכדביאר הר"י.¹

footnotes:
¹ עי' בביאור הגר"א לחשן משפט סי' ת"י ס"ק מ"ה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:11)

ויעויין בהג"מ (שם אות ג') ז"ל וכתב מהר"ם בתשובה דה"ה לשנים שמסרו ממון חבריהם או פטרו בעלי חובין וערבים שמשלמין לו היזקם ואי ליכא לאשתלומי כו' דליכא למימר דר"נ לא אמר אלא גבי בור משום טעמא דתוראי בבירך כו' דע"כ הך חילוק דיחוי הוא שהרי בפרק הפרה אומר אפילו שור בשור היכא דלית לאישתלומי כו' א"נ לה"ק (להכי קאמר) ההוא טעמא דאע"ג דבור פלגא הזיקא עביד אפ"ה משום טעמא תוראי כו' משלם הכל היכא דלית ליה לאשתלומי בבעל השור אבל היכא דכולה הזיקא עבד בלא ההוא טעמא אמר כל היכא דלית לאשתלומי כו' כמו בשור ושור וה"נ בנדון זה כל חד וחד כוליה הזיקא עבד דאיזה מהם שהיה פוטר את הערבים היה מקלקל החוב כדי היזקא כו' עכ"ל. לפי התירוץ הראשון בתשובה זו אנו פוסקים כוליה הזיקא עבד כו' ולכן אומרים כי לית ליה לאשתלומי וכו' כדחזינן בשור ושור. בהתאם לכך גם בשני מוסרים אמרי' כי לית ליה לאשתלומי כו' שהרי כל א' וא' כוליה הזיקא עבד. אליבא דלישנא בתרא דוקא גבי שור ובור אמרי' פלגא הזיקא עבד כי שני המזיקים הצטרפו לעשות מעשה נזק אחד. מאידך בשני מוסרים שעשו שני מעשי מסירה אמרי' בנוגע לכל א' וא' כוליה היזקא עבד, ולפי' חל דין כי ליתא לאשתלומי וכו'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:12)

עוד שם בהג"מ וז"ל ובתשובה אחרת משלו מצאתי דאפילו רבי נתן לא אמר היכא דלית לאשתלומי כו' אלא היכא דהאי לאו בר תשלומין הוא כלל כגון שור תם שדחף חבירו לבור או שור ושור פסה"מ שנגחו כו' אבל אם שניהם בני תשלומין אלא שאחד עני ואין לו מה לשלם לא ישלם חבירו יותר מדינו בשביל עניותו של זה כו' עכ"ל. ונראה שהתשובה האחרת היא אליבא דמ"ד פלגא הזיקא עבד ולכן כשהמזיק השני עני לא אמרי' כי ליכא לאשתלומי כו' כי דין זה נוהג רק היכן שהשני פטור ואז מחייבין הראשון מדין כי ליכא לאשתלומי כו'. אבל אם ננקוט שכל א' וא' כולה הזיקא עבד בדין הוא שהראשון ישלם כל הנזק גם כשהשני אינו משלם משום שהוא עני שהרי הראשון חייב על כל הנזק.¹ והנה בתשובה הראשונה שאומרים כי ליכא כו' בשני מוסרים לכאורה מדובר באופן שהמוסר השני עני או נעלם, שלפי הדין חייב הוא לשלם, אלא שהמציאות מונעת את הגבייה ממנו. ופסק מהר"ם כי ליכא וכו'. יוצא שלדעת התשובה הראשונה אמרי' כולה הזיקא עבד כו' וחל דין כי ליכא וכו' גם כשהשני הוא עני ובהיכי תמצי אין גובין ממנו. והיא חולקת על התשובה האחרת הסוברת פלגא הזיקא עבד, ובכן דין כי ליכא כו' חל רק כשהשני פטור ע"פ דין מלשלם כמו בתם או בפסה"מ ולא היכא שהשני חייב אך אין גבייה במציאות משום שהוא עני וכדומה.

footnotes:
¹ עי' בטור חשן משפט סי' ת"י בקצות החשן סי' ת"י ס"ק ד' בשיטה מקובצת נ: בשם הרא"ה ובש"ך ח"מ שם ס"ק ד'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:13)

נחזור לרמב"ם. יש לדקדק בלשונו: ז"ל כל שאני יכול להוציא מבעל השור אני מוציא והשאר אתה חייב לשלמו כו' שהניזק אומר לו כל שאוכל להוציא מזה אוציא והשאר ממך וזה הואיל והקדש הוא ופטור אתה תשלם לי הכל עכ"ל. ונראה שלרמב"ם הביאור בפלגא הזיקא עבד הוא שכל א' וא' מן המזיקים מפקיע את החיוב של השני, ואיננו מפרש כשאר הראשונים שמעשה הנזק של המזיק הראשון מפקיע את מעשה הנזק של המזיק השני אלא שחיוב התשלומין של המזיק הראשון מפקיע את החיוב של השני. אין מעשה הנזק שהראשון עשה מפקיע את הנזק שהשני עשה אלא החיוב שחל על הראשון פוטר את השני מחיובו. וזה מדוייק בלשונו של הרמב"ם שמדבר על החיובים של שני המזיקים שחלות החיוב קובעת ולא מעשה הנזק. ולכן בשני שוורים כשהראשון הוא שור פסה"מ שפטור מלשלם חייב השני לשלם נזק שלם כי מאחר שלא חל חיוב על שור פסה"מ, אינו פוטר את השור של ההדיוט. ומשום כך חל דין כי ליכא לאשתלומי מהאי וכו' בשני שוורים וחולק הרמב"ם על הר"י.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:14)

ונראה לפי"ז שהרמב"ם יסכים עם התשובה האחרת שבהג"מ שרק כשהראשון פטור מדינא חייב השני לשלם ואילו כשהראשון נתחייב אלא שהמציאות מונעת את הגבייה ממנו אין השני חייב לשלם במקומו כי מאחר שהראשון נתחייב ע"פ דין חלות חיובו פוטרת את השני ולא אמרי' כי ליכא לאשתלומי וכו', ודו"ק.¹

footnotes:
¹ עיין להלן באות ה' בשיטת בעה"מ הסוברת דאמרי' כי ליכא וכו' דוקא בב"א או כשגמר את הנזק. ולפ"ד יתכן אף להסביר את הרמב"ם. עיין לקמן אות 181.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:15)

ה) בעה"מ. ז"ל ואי קשיא לך הא דאמרי' לעיל בגמ' אלא היכי דמי לאחריו מקול הכריה דפטור כגון שנתקל בבור ונפל לאחורי הבור אמאי פטור בעל הבור ניחייב כי היכי דמחייב הכא בעל אבן י"ל מאי פטור פטור מנ"ש וחייב בח"נ וללישנא בתרא דרבא אליבא דר"נ דאמר קסבר האי פלגא נזקא עבד וכו' וכלישנא בתרא אליבא דר"נ נקיטין דהאי פלגא נזקא עבד והאי פלגא נזקא עבד והלין ד' לישני פלוגתא דאביי ורבינא בשור ושור פסה"מ שנגחו פלגין עליה דרבא דאמר שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינו גובה מאימוריהן כו' ואם בשר כנגד אמוריהן אינו גובה כ"ש שאין לחייב שור החולין בכנגד שור פסה"מ ודרבינא עדיפא דבתרא הוא עכ"ל. ויש לעמוד על מש"כ בעה"מ בנתקל בבור ונפל לאחורי הבור שמשלם ח"נ, למה לא נאמר שישלם נ"ש מדין דר"נ דכי ליכא לאשתלומי מהאי משתלמא מהאי. הרי כאן מאחר שקרקע עולם שהזיקה פטורה, בדין הוא שבעל הבור ישלם כל הנזק מדין דר"נ, ומ"ש משור ושור פסה"מ שהזיקו דאמרי' דין דר"נ דכי ליכא וכו'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:16)

ונראה שלבעה"מ שיטה מחודשת בדין דכי ליכא וכו', והוא שדין דר"נ חל רק לחייב את המזיק שגמר את הנזק או שהזיק עם המזיק הראשון בבת אחת. כי אז הוא אחראי לשלם בשביל הנזק שעשה המזיק האחר. בשור שדחף את חבירו לבור חל דין דר"נ לחייב את בעל הבור שכן הבור גמר את הנזק. וכן בשור של הדיוט ושור פסה"מ שהזיקו ביחד השור של הדיוט חייב מדין דר"נ כי שני המזיקים הזיקו בבת אחת. מאידך בנתקל בבור ונפל לאחוריו שהבור התחיל את הנזק ולבסוף קרקע העולם גמרה את הנזק אין אומרים שישלם בעל הבור עבור הנזק של הקרקע עולם שהזיקה לאחרונה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:17)

ועיין ברמב"ן שהקשה על בעה"מ משור ואדם שדחפו לבור שלענין ד' דברים האדם חייב בכולו, ולמה לא נאמר שישלם רק מחצה מדין פלגא הזיקא עבד, ומאחר שהוא דחף והבור הוא שגמר את החבלה אף דין דר"נ לא יחול ולא נאמר כי ליכא וכו'. ונראה ליישב אליבא דבעה"מ כי פלגא הזיקא עבד נאמר לגבי שור שדחף שור לבור לענין נזק או בנתקל באבן ונשוף בקרקע עולם ששני המזיקים השתתפו בנזק אחד אלא שאחד חייב לשלם והשני פטור. אך באדם ושור שדחפו אדם לבור לענין ד' דברים, מעשה השור והבור אינו נחשב למעשה חבלה כלל.¹ ובכן בנוגע לחבלה נחשב האדם לבדו לחובל בלי השתתפות של אחרים כי לגבי חבלה לא חל כלל שם מזיק וחובל על שור או על בור. בהתאם לכך האדם לבדו משלם את כל ד' הדברים ובכה"ג אמרי' כוליה הזיקא עבד בלי שיתופם של מזיקים אחרים כלל. ה"ה לגבי דמי וולדות אין המחייב של מזיקים אחרים חל כאן כלל. ולכן האדם לבדו מחויב בדמי וולדות מדין כולה הזיקא עבד. רק כשיש נזק אחד עם שני מזיקים אמרי' שכל א' וא' פלגא הזיקא עבד.

footnotes:
¹ אולי יתבאר עפ"י יסוד הגר"ח זצ"ל שחיוב חבלה מיוסד במעשה העבירה דחבלה דהוא איסור "לא יוסיף" ובשור ובבור ליכא מעשה עבירה דחבלה. עיין בתחילת השיעורים למסכתין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:18)

ברם עיי"ש בסוגיא בנוגע לשור אדם ובור שהזיקו כלים ושור פסה"מ בשותפות שאדם ושור חייבים לגמרי והבור פטור. ולפי מש"כ אנו מוכרחים לומר שאין הפטור של כלים בבור חלות דין פטור תשלומין אלא שהתורה הפקיעה את כל החפצא של בור המזיק בנוגע לכלים, דהיינו שאין שם מזיק של בור כלל לגבי כלים, וה"ה לפסה"מ. ולפיכך האדם והשור חייבים בכל הנזק והבור מופקע ופטור לגמרי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:19)

אמנם באופנים האחרים שבסוגית ר"נ כגון בשור ובור או בשור הדיוט ושור פסה"מ שהזיקו, חל שם של מזיק על כל אחד ואחד מהמזיקים אלא שיש דין פטור תשלומין ולכן אמרינן פלגא הזיקא עבד ולא כוליה הזיקא עבד כי יש השתתפות בין שני מזיקים.¹ ולפי"ז אף באופן של נישוף באבן וניזוק בקרקע עולם נחשבת הקרקע עולם לחפצא של מזיק ולכן סובר בעה"מ שהאבן פלגא הזיקא עבד ובעל האבן משלם חצי נזק ולא יותר.

footnotes:
¹ ויתכן עוד נ"מ בין כשיש מזיק אלא שפטור מתשלומין או כשאין מזיק כלל בנוגע לחובת שמירה, דכשאינו מזיק כלל הבעלים פטורים משמירה, אך כשיש מזיק מסתבר שחייבים בשמירת המזיק ואע"פ שפטורים מלשלם. ואע"פ שבודאי מצד מצוה ואיסור חייבים בכל אופן למנוע נזק וכדכתיב ולא תעמוד על דם רעך יתכן נ"מ בנוגע לפסול עדות כי איסור ולא תעמוד אינו פוסל לעדות, אבל כשמבטל את חובת השמירה המוטלת עליו מדין בעל המזיק יתכן דנחשב לרשע דחמס דפסול לעדות, עיין בפוסקים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:20)

ו) מלחמות ד'. בעה"מ הקשה בסוף דבריו שאם אומרים בשור ושור פסה"מ שהזיקו כי ליכא וכו' למה לא נאמר כן בשלמים שהזיקו שישלם מן בשר כנגד אימורין מדין דר"נ. וכ' הרמב"ן וז"ל ודקא קשיא לך אמאי אינו גובה בשר כנגד אימורין איכא למימר משום דא"ל בשר בלא אימורין לא כוליה נזק ולא פלגא נזק קא עביד ואפילו בפלגא נזקא אימורין מסייעו ודיו שמשתלם מבשר ולא שישתלם מבשר כנגד אימורין שאין הבשר בלא אימורין מזיק ואי רביע אריא אאימורין לא משתלם מבשר אבל בשור ושור לכל חד וחד א"ל את קטלתיה שהרי הוא מזיק בלא כחו של חבירו וכו' עכ"ל. הרמב"ן מבחין בין המקרים של שני מזיקים שהשתתפו בנזק כגון בשור ובור או שני שוורים לבין מזיק אחד שבתוך גופו יש חלק שחייב וחלק שפטור כגון בשלמים שהזיקו. דין דר"נ חל דוקא בשני מזיקים כי אז אפשר לחייב כל א' לשלם בשביל כל הנזק ולא במזיק א' שחציו חייב וחציו פטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:21)

והנה מבואר בגמרא סנהדרין (דף ל.) שאם ישבו ג' דיינים בדין ושנים חייבו את הבע"ד בטעות ודיין א' זיכה את הבע"ד, והבע"ד הפסיד את כספו ע"פ הוראת הבי"ד, ואח"כ נודעה שהשנים טעו, רק שני הדיינים שטעו משלמים שני שלישי הפסדו והדיין שזיכהו בצדק פטור. והקשה קצה"ח (סי' כ"ה ס"ק י"ב) למה לא נאמר כאן דין דר"נ דכי ליכא וכו' וישלמו שני הדיינין עוד שליש עבור האחד. ותירץ הגר"מ הלוי זצ"ל שלשיטת הרמב"ן לא קשה כי דין דר"נ לא חל במזיק אחד שמקצתו חייב ומקצתו פטור. והנה הגר"ח זצ"ל ביאר שפסק בי"ד אינו שלשה פסקים היוצאים מכל דיין ודיין לעצמו אלא פסק דין אחד הוא שיוצא מכל הבי"ד ביחד, וכל הכרעת הדיינים וגמר הדין חלין בתורת פסק דין אחד מהבי"ד.¹ בכך הסביר הגר"ח זצ"ל את תירוץ התוס' לקמן (דף כז: סוף ד"ה קמ"ל) שהקשו היאך פוסקים בי"ד דיני ממונות ע"פ רוב ולמה לא יחול דין דשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב. ותירצו וז"ל דהתם גבי דיינים שאני דחשיב מיעוט דידהו כמי שאינו וליכא למימר התם אוקי ממונא בחזקת מריה דהא ב"ד מפקי מיניה אבל גבי שאר ממון דאיכא מיעוט חזקה לא אזלינן בתר רובא עכ"ל. וביאר הגר"ח זצ"ל את כוונתם שבפסק בי"ד בטל המיעוט לגמרי וכאילו איננו ולכן הולכים בתר הרוב. אין הולכים בממון אחר רוב כשיש מיעוט המתנגד לרוב, ואילו בבי"ד המיעוט אינו קיים כלל, כי גמר הדין הוא מכל הבי"ד ביחד כולל את המיעוט.² ולפי"ז ביאר הגר"ח זצ"ל היאך לומדין שתי ההלכות של רוב - א) הולכין בתר רוב; ב) ביטול ברוב - מהפסוק של "אחרי רבים להטות" הכתוב לגבי בי"ד. והטעם הוא כי בפסק בי"ד בעינן את שני הדינים, דין הולכין בתר רוב כדי לקבוע הכרעת הבי"ד בדיונם ללכת אחר דעת רוב הדיינים ולא אחר דעת המיעוט, ודין מיעוט בטל ברוב כדי שפסק אחד יצא מהבי"ד כולו. ואמר הגר"מ זצ"ל שלפי"ז מיושבת קושית קצות החושן הנ"ל כי בי"ד מהווה חפצא אחד המורה פסק אחד, ואם רוב הדיינים טעו ומיעוטם לא טעו עכ"פ יש חפצא אחד של בי"ד שהזיק אך יש בו חלק שהוא חייב (הרוב) וחלק שהוא פטור (המיעוט). ובאופן כזה אמר הרמב"ן שאין אומרים כי ליכא וכו' כמו בשלמים שהזיקו כי דין זה אינו חל במזיק אחד וכדביאר הרמב"ן.

footnotes:
¹ עי' קצות סי' ת"י ס"ק ג' ולקמן ברשימות (כז ב תוס' ד"ה קמ"ל).
² עי' בתומים בקונטרס תקפו כהן סי' קכג - קכד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:22)

ז) שלמים שהזיקו. עיין בסוגיין (יג א - יג ב) ז"ל אבע"א ר"נ כו' אבע"א רבנן כו' ה"מ בתרי גופי אבל בחד גופא וכו' עכ"ל. בתרי גופי ר"ל שיש שני מזיקים ואילו בחד גופא ר"ל שיש מזיק א' שמקצתו חייב ומקצתו פטור. הרמב"ן הנ"ל גם הבחין כן הלכה למעשה. אך הרמב"ן חילק באופן הפוך מהסוגיא. הסוגיא רצתה להבחין אליבא דרבנן שבשני מזיקים אין אומרים כי ליכא וכו' ובמזיק א' אומרים כי ליכא וכו'. הרמב"ן מחלק אליבא דר"נ להפך שבשני מזיקים אומרים כי ליכא וכו' ואילו במזיק א' שחציו פטור וחציו חייב אין אומרים כי ליכא וכו' שהרי החלק של חיוב לא הזיק במעשה מזיק שלם בפני עצמו, ולפיכך רק משלם מחצה הנזק מהבשר ולא כנגד האימורין. ואליבא דהרמב"ן מובן דברי הגמרא כשאמרה ז"ל אבע"א ר"נ התם כו' אבל הכא מי מצי אמר בשר אזיק אימורין לא אזיק עכ"ל ר"ל שבשני מזיקים מסתבר לומר כי ליכא וכו' אבל לא במזיק אחד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:23)

והנה הרמב"ם הביא את הדין של שלמים שהזיקו בפ"ח מהל' נ"מ (הל"ה) ז"ל שלמים שהזיקו גובה מבשרם ואינו גובה מן הבשר כנגד אימוריהן וכו' וכן תודה שהזיקה גובה מבשרה ואינו גובה מן הלחם הבא עמה שאין הלחם בכלל בשר עכ"ל. ויש להקשות כקושית בעה"מ הנ"ל, שהרי הרמב"ם פסק בעלמא כר"נ (בפי"ב מהל' נ"מ הלי"ט - כ"א) וכאן פסק שאין גובין מבשר כנגד אימורין ואמאי לא אמרי' כאן כי ליכא וכו' כר"נ, ובפשטות הרמב"ם אינו מחלק כמו הרמב"ן, וא"כ פסקיו נראים כסותרים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:24
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:24)

ויתכן שלרמב"ם יש להבחין בין תם המזיק שמשלם מגופו לבין שאר המזיקים. בשאר המזיקים שמשלמין מן העלייה חיוב התשלומין הוא שעבוד הגוף שחל על קרקפתא דבעלים לשלם את הנזק. לעומת זאת תם משלם מגופו ודין התשלומין שלו חל מדין הוחלט השור - כלומר שאין חובת גברא לשלם חלה על הבעלים אלא שחל קנין לניזק בגופו של השור (עיין לקמן דף לג. בתוס' ד"ה הקדישו ניזק בהגהת הגר"א ובשיעורים שם). בשור תם שלמים שהזיק חל החיוב בגופה של הבהמה. ואמנם בעצם הבהמה יש בשר שחייב ואימורין שהם פטורין ובכן אין גובין מהבשר כנגד האימורין. דין דר"נ כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלמא מהאי נאמר דוקא לגבי חיובי גברא שחלים על הבעלים במועד ובמזיקים אחרים. ואילו בתם שחל בו דין הוחלט השור כקנין בחפצא ובגופו בלי שעבוד הגוף על הגברא, גובין מבשר השלמים ולא כנגד האימורין.¹ אמנם לכאורה בשור שלמים מועד יודה הרמב"ם שהבעלים משלמין את הכל כולל כנגד חלק האימורין כי כשיש השתעבדות על הבעלים בתורת גברא לשלם את הנזק אמרי' כי ליכא וכו'. אך למעלה בשיעורנו לסוגית קדשים קלים ממון בעלים ביארנו שלדעת הרמב"ם בעלות דקרבן דעלמא אינה מחייבת את הבעלים בחיובי נזק אלא שמועלת רק בנוגע לדין הוחלט השור בשור תם דהיינו לקבוע את קנין הניזק בגופו של השור המזיק, ואילו שלמים מועד שהזיק פטור. לפי"ז ליכא נ"מ ברמב"ם לדין דר"נ בשור שלמים שהזיק כי לרמב"ם שור שלמים מועד שהזיק פטור. דין בעלים בקדשים קלים נוגע דוקא לשור תם ולענין דין הוחלט השור בלבד. ובתם לא חל דין דר"נ כי דין דר"נ חל דוקא כשיש חיוב גברא ואילו בתם שלמים אין חיוב גברא וכדנתבאר.

footnotes:
¹ דברי רבינו כאן מבוארים לאור ביאור רבינו בשיטת בעה"מ (אות ה') דסברת כי ליכא וכו' היא שאע"פ דפלגא הזיקא עבד מ"מ חיוב מיוחד חל לשלם בעד המזיק השני משום שסייעו להזיק. ובכן מסתבר שהדין הזה נוהג רק בחובת גברא לשלם ולא בהוחלט השור. אך עיין למעלה (אות ד') בביאור רבינו ברמב"ם שסובר שדין כי ליכא כו' דין בחלות החיוב ובכן יתכן שאף בהוחלט השור נאמר כן, ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:25
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13a:25)

המורם מכל הנ"ל שקיימות שלש שיטות בדין שור שלמים מועד שהזיק: א) שיטת בעה"מ שתלוי בדין כי ליכא וכו' וגובין מהבעלים כל הנזק כי אנו פוסקים כר"נ; ב) שיטת הרמב"ם שפטור לגמרי כי אין בעלי קרבן חייבים בחיובי מזיק דעלמא אלא שחל דין הוחלט השור בשור שלמים תם ובתם גובין מבשר ולא כנגד האימורין, אך שור שלמים מועד פטור; ג) שיטת הרמב"ן שהבעלים דשלמים מועד משלמים חצי ולא כנגד אימורין כי דין דר"נ לא חל במזיק אחד.