## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 13b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:1)

**גמ'. זה אמר שורך הזיק וכו'.** יש לדקדק כי לכאורה ליכא כאן דין מיוחד בהלכות נזקין אלא דין הוא בכל התורה כולה שבכל ספק ממון אמרינן המוציא מחבירו עליו הראייה, ובכן קשה למה הזכירה המשנה דין זה כאן בתוך הלכות מזיק, עי' ברשב"א. אמנם לולי דמסתפינא הייתי מציע שהגמרא מחדשת שספק חיוב מזיק פטור בתורת ודאי ולא בתורת ספק כבשאר ספקא דממונא לקולא. נ"מ תהיה בשני תמים השייכים לשני בני אדם וספק מי נגח שבשעת הנזק שני הבעלים פטורים, ואח"כ מכרו את שני התמים לאדם שלישי, כי לכאורה חייב השלישי לשלם ממ"נ שכן בודאי מצוי מזיק אחד ברשותו. ויש כאן חידוש דין שהקונה פטור כי הואיל ובשעת הנזק נולד ספק מי חייב חל פטור ודאי ושניהם פטורים ודאי. ברם יעויין לקמן (לה:) שלדעת סומכוס אמרי' יחלוקו וקשה למה אינו פטור ודאי. ונראה שרק הסכום שהוא פטור ממנו מדין ספק הופך להיות פטור ודאי. לכן לרבנן הסוברים שמספק פטורים חל פטור ודאי על הכל. מאידך אליבא דסומכוס שחייבים לשלם מחצה מדין ספק ממון חולקין אין פטור ודאי חל על מחצה. ה"ה אף אליבא דסומכוס חל פטור ודאי על המחצה השניה שפטור מדין ספק נזק, ואם אדם שלישי יקנה את שני המזיקים לא ישלם יותר ממחצה, ובכך סומכוס דומה לרבנן. והוא חידוש עצום, וצ"ע בזה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:2)

**גמ'. ליזיל וליתיה בשקדם וזכה בו אחר.** בפשטות לפי קושית הגמ' חל חיוב שור תם עקב מעשה הנזק שעשה ובלי פשיעת הבעלים, ולכן מקשה שיתפוס השור למרות שבשעת הנזק היה של הפקר. ומתרץ הש"ס שאין לניזק זכות כלל כי אף החיוב בתם תלוי בפשיעת הבעלים בשמירתו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:3)

ברם הרמב"ם כתב בפ"ח מהל' נזקי ממון (הל"ד) וז"ל וכן שור הפקר שהזיק פטור שנא' שור רעהו עד שיהיו הנכסים מיוחדים לבעלים. כיצד שור הפקר שנגח וקודם שיתפוש אותו הניזק בא אחר וזכה בו פטור. ולא עוד אלא שור המיוחד לבעלים שהזיק ואחר שהזיק הקדישו או הפקירו הרי זה פטור עד שיהיו לו בעלים בשעת היזקו ובשעת העמדה בדין עכ"ל. ודבריו בתחילת ההלכה תמוהים דמשמע שגזיה"כ רעהו ולא של הפקר פוטרת באופן ששור הפקר נגח ובא אחר וזכה בו קודם שיתפוס אותו הניזק. וזה צריך עיון טובא כי ל"ל לגזיה"כ והרי המזיק היה הפקר בשעת הנזק ולא פשעו בו הבעלים וא"כ פשיטא שפטורים לפי שלא חל חיוב בלי שהבעלים יפשעו.¹ ועוד קשה שלשון הרמב"ם "קודם שיתפוש אותו הניזק" מורה שיש לניזק איזו זכות תפיסה בבהמה שהזיקה - ויש להבין, איזו זכות ממון יכולה להיות לו בשור הפקר שהזיק.

footnotes:
¹ וכדאיתא במשנה הראשונה למסכתין "ושמירתן עליך".


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:4)

ונראה שלרמב"ם דרך מחודשת בסוגיין. לדעתו בשור תם הפקר שנגח חלה זכות לניזק לתפוס את השור המזיק עבור הנזק, אלא שאם קדם אחר וזכה בשור המזיק לפני הניזק הופקעו זכויות הניזק. הפקעה זו נלמדת מגזיה"כ של רעהו ולא של הפקר.¹ ולכאורה זכות הניזק לתפוס חלה דוקא בשור תם כי קיי"ל בתם שהוחלט השור (פ"ט מהל' נ"מ הלי"ב) ודין הוחלט השור כדנ"ל חל בגופו של השור בלי חיובי תשלומין על הבעלים, ואילו במועד לא שייך שתהיינה זכויות לניזק במזיק בלי חיובים שיחולו על הבעלים.²

footnotes:
¹ וכן יש לד' יק מסיפא דהרמב"ם שכ' "ולא עוד... "ומשמע שכמו שהקדש והפקר אחרי הנזק מפקיעים את החיוב ה"ה שתפיסת האחר מפקיעה את זכות הניזק בשור הפקר שהזיק, ודו"ק.
² עיין בסטנסילס של חידושי הגר"ח השלם (סי' רכ"ב וסי' רל"ז) בענין תם משלם מגופו ובדין שותפים במזיק תם ומועד. וע"ע בשיעורים לקמן (לו.) במאור הגדול אות ב' ולתוס' (דף נו:) ד"ה פשיטא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:5)

**גמ'. נגח ואח"כ הפקיר.** א) בנוגע לפטור נגח ואח"כ הפקיר מסתבר כי אין כאן סברא גרידא אלא שהוא מיוסד בגזיה"כ וכפי הרמב"ם בסוף ההלכה הנ"ל בפ"ח מהל' נ"מ (הל"ד) שגזיה"כ רעהו מפקיעה את ההפקר מחיוב תשלומין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:6)

ב) בנוגע לחיוב מיתה בשור הממית סובר ר"י שאם המית ואח"כ הפקיר פטור. וזה דוקא לשיטתו ששור הפקר דעלמא שהמית פטור. אולם לדעת רבנן שור הפקר חייב בכל מקום (עי' לקמן מד ב), וכן פסק הרמב"ם בפ"י מהל' נזקי ממון (הל"ו). בד"א בשור הממית. אבל בשור המזיק גם הרבנן סוברים שהפקר פטור ואפילו הזיק ואח"כ הפקיר פטורים הבעלים מנזק, וכן פסק הרמב"ם. כשהגמרא שלפנינו הביאה תניא נמי הכי מדברי ר"י לא התכוונה לצמצם את הפטור אליבא דר"י בלבד, אלא שבאה לדמות את הדין של נזק בשור הפקר אליבא דרבנן לדין של מיתה אליבא דר"י בשור הממית. אמנם בנזק כ"ע מודים שהפקר פוטר, ואף בהזיק ואח"כ הפקיר. (ועיין בש"מ שכ"כ בשם הראב"ד).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:7)

ג) והנה רש"י (ד"ה למעוטי נגח ואח"כ הקדיש) כתב וז"ל שיהיו מיוחדים לאדם אחד לעולם משעת נגיחה עד שעת העמדה בדין עכ"ל. ועוד כתב וז"ל שיהא לו בעל אחד משעת העדאה ועד שעת העמדה בדין עכ"ל. ברש"י מבוארים שני חידושים: א) אם הבעלים מכרו את השור לאדם אחר פטור, כי צריך להיות אותו בעל אחד כל הזמן; ב) אם הבעלים הפקירו את המזיק אחרי הנגיחה וקנו אותו בחזרה לפני העמדה בדין חל הפטור כי השור צריך להיות ברשות אותו בעל אחד כל הזמן בלי הפסק כלל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:8)

ברם הטור (חו"מ סי' ת"ו) כתב וז"ל ולא עוד אלא אפילו היו לו בעלים בשעת נגיחה והפקירו קודם שעמד בדין פטור, מיהו דוקא אם זכה בו אחר. אבל אם הוא חזר וזכה בו חייב, וכן אם נגח ואח"כ מכר או הוריש חייב עכ"ל. אליבא דהטור אם הבעלים הפקירו וחזרו וזכו לפני העמדה בדין חייבים. וכן אם מכרו לאחר חייבים לשלם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:9)

ובביאור המחלוקת נ"ל שלפי רש"י גזיה"כ היא שהפקר או מכירה פוטרת ולכן פטורים בכל אופן שהפקירו או מכרו לאחר. מאידך לפי הטור הלכה היא בהעמדה בדין - כלומר שאי אפשר להעמיד את הבעלים לדין על שור שכבר אינו שלהם. לכן אם הפקירו את השור וחזרו וזכו בו לפני העמדה בדין חייבים כי בשעת העמדה בדין הווים בעלים ושייך להעמידם לדין על נגיחת שורם. רק אם הפקירו את השור וזכה בו אחר לפני ההעמדה בדין הופקע החיוב כי הבעלים הראשונים שכבר הפקירו את השור אינם בני העמדה בדין ואף לא ניתן להעמיד את השני לדין שהרי קנה את השור מהפקר ולא יתכן לחייבו על מה שקרה בעבר לפני ההפקר כשהשור היה קנוי לבעליו הראשונים. אבל במכר שייך לחייב את הלוקח על נגיחת השור כי קנה את המזיק ישיר מהבעלים הראשונים של הנגיחה. הענין מוסבר לאור שיטת הראב"ד (ריש פ' הניזקין) שהלוקח נכסים משועבדים חייב לשלם את החוב של המוכר מדין ערב - כלומר מדין שעבוד הגוף והתחייבות הגברא. והוא דין בעיקר המקח שהלוקח מקבל על עצמו לשלם את חובות המוכר הנוגעים לקרקע זו. וכן במכירת שור נגחן הלוקח שור תם מתחייב לשלם מגופו של השור עבור הנגיחות שעשה ברשות המוכר. ולפיכך במכירת שור תם מעמידים את הלוקח לדין וגובים מגוף השור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:10)

ד) הרמב"ם כתב ז"ל עד שיהיו לו בעלים בשעת היזקו ובשעת העמדה בדין עכ"ל. משמע שחולק על רש"י וסובר כטור שרק שעת העמדה בדין קובעת ואם יש בעלים בשעת העמדה בדין הם חייבים אע"פ שהפקירו את השור בין הנגיחה לבין העמדה בדין ואח"כ חזרו וזכו בו. ובנוגע למכר לא דיבר הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:11)

**ב.**
הגמרא מצריכה "שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחד". ואילו הרמב"ם כתב וז"ל עד שיהיו לו בעלים בשעת היזקו ובשעת העמדה בדין עכ"ל. וצ"ע למה השמיט את הצורך בגמר דין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:12)

ונראה שהרמב"ם סובר שהצורך בגמר דין הוא רק אליבא דר' יהודה בנוגע לחיוב מיתה לשור שהמית שכשם שגמר הדין מחייב רוצח דעלמא ה"ה בשור הממית לענין חיוב מיתת בי"ד. ולכן מסתבר לאוקים את הפסוק הפוטר שור הממית בגמר דין. מאידך בשור המזיק אין הגמר דין עיקר המחייב של התשלומין אלא מעשה הנזק, ולכן מוקמינן את הפסוק הפוטר בהעמדה בדין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:13)

אך לאמיתו של דבר נראה שקיימת מחלוקת בין הראשונים אם עיקר המחייב של קנס הוא מעשה הנזק דעלמא או גמר הדין בבי"ד: א) בפסקי הרא"ש (ב"ק פ"ק אות כ') הובאה מחלוקת הראשונים אם תפיסת שור תם בבבל בלי בי"ד סמוכים היא ע"פ תקנת חכמים או שמועילה מדאורייתא. אם תפיסה בבבל מועלת מן התורה מוכח לכאורה שחיובי קנס חלים משעת מעשה הנזק. מאידך אם גמר הדין בבי"ד מחייב קנס הדין של תפיסה בבבל הוא רק תקנתא דרבנן. ב) והתוס' במס' כתובות (דף מב. ד"ה ר"ש) כתבו וז"ל ואור"י כו' דאינו מתחייב כלל אלא משעת העמדה בדין ואילך עכ"ל, כלומר שחיוב הקנס תלוי בבי"ד ולא במעשה הנזק. ג) וכן יש לתלות שאלה זו בהמחלוקת בין הר"י לבין הר"ת (בתוס' לקמן דף סו. ד"ה טלאים כו') לגבי שיעור דמי כפל. הר"י סובר ששעת העמדה בדין (כלומר הגמר - דין) קובעת את שיעור הקנס של כפל. והר"ת סובר שמשערים לקולא לפי השער הכי זול בין שעת הגניבה לבין שעת העמדה בדין. ומסתבר שלפי הר"י רק הגמר דין מחייב ואילו אליבא דר"ת שני זמנים מחייבים כפל - שעת הגניבה ושעת העמדה בדין.¹

footnotes:
¹ עיין בספר רשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק שני דף קל"ח ובשיעורים לקמן (דף טו:) ענין תפיסה בקנס.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:14)

בסוגיין מדובר על תם וח"נ קנס. והנה אם ננקוט שגמר הדין מהווה עיקר המחייב של קנס היה בדין שבהפקר שור תם לפני גמר הדין יהיה פטור. ומאחר שהרמב"ם השמיט מהלכותיו את הצורך בגמר הדין משמע שדעתו כאותם הראשונים הסוברים שעיקר המחייב של קנס אינו גמר הדין אלא מעשה הנזק.¹

footnotes:
¹ עי' ברמב"ם פ"ט מהל' נזקי ממון הל' י"א ובמ"מ שם כ': ומ"ש רבינו ז"ל ואם תפס הניזק כו' ואע"פ שהמודה בקנס פטור כבר תירץ הר"א בפירושיו דפלגא נזקא שאני משאר קנסת שאם תפס אין מוציאין מידו והוא דעת רבנו ז"ל עכ"ל. וכ' הראב"ד בחידושיו לב"ק (לה:): ז"ל דהכא קרנא הוא דמשלם ואפילו כולי קרנא לא, ובי דינא כי מודה זיל שלים אמרי ליה, וכ"ש דאי תפס לא מפקינן מיניה עכ"ל. לפי"ז יתכן שיסבור דשאני חצי נזק גם בכך שהחיוב מתחיל משעת הנזק, אך כל זה בחצי נזק ולא בקנסות אחרים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:15)

אמנם יש להעיר להיפך. הש"ע (סי' ת"ו סעיף ג') לא הבחין בין תם למועד. בשניהם פטור אם הפקירו לפני גמ"ד. ובשלמא בתם ניחא שהרי כפי שנתבאר יתכן שתלוי חיוב הקנס בגמר הדין. ברם חיוב המועד אינו קנס אלא ממון והוא בודאי חל משעת הנזק ואם כן קשה למה תהא שעת גמ"ד השעה הקובעת את הפטור במועד, שמסתבר שהפטור של הפקר עד שעת גמ"ד הוא רק בתם שכן קנס תלוי בגמ"ד, ואילו במועד רק שעת הנזק מחייבת ואם הפקיר אח"כ צ"ל חייב, ובכן צ"ע בכל אלה הפוסקים (ש"ע ונושאי כליו) שלא חילקו כנ"ל בין תם למועד.¹

footnotes:
¹ המרחשת (ח"ב סי' ל"ג אות ה') כתב בדומה לרבנו שרק בשור תם שייך להצריך בעלים עד שעת העמדה בדין, אבל במועד מתחייב תיכף בשעת הנזק. וע"ע בחתם סופר בתשובותיו (חו"מ סי' קס"ה).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:16)

עוד יש להעיר שלמ"ד הוחלט השור מכרו המזיק אינו מכור כי השור משעת הנזק אינו ברשות המזיק מאחר שהוחלט לניזק, ובכן קשה היאך שייך לומר שאם הזיק ואח"כ הפקירו פטור - והרי כשם שמשעת הנזק אין השור ברשות המזיק למכרו ה"ה שאינו ברשותו להפקירו כי כמו מכר הפקר חל רק בדבר שברשותו.¹

footnotes:
¹ עי' במנחת חינוך מצוה נ"א סוף אות א' בהוצאת מכון ירושלים, תשמ"ח.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:17)

ונראה שזהו החידוש של גזיה"כ דרעהו שאע"פ שהמזיק אינו יכול למכור את התם כי הוחלט השור לניזק עכ"ז אם הפקירו הפקר כדי להחיל את הפטור, ודוקא לענין זה חל ההפקר ולא לדברים אחרים. משל למה הדבר דומה לקניית חמץ בפסח שהוא מחייבת את הקונה באיסור בל יראה ובל ימצא אע"פ שאין הקנין חל לכל שאר דיני התורה כי אין אדם קונה ומקנה איסורי הנאה. ה"ה כאן שההפקר חל לפטור המזיק אע"פ שהוחלט השור ואינו בדין שההפקר יחול ואמנם אינו חל לשאר הדינים שבתורה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:18)

**גמ'. להביא ש"ח כו' שהזיקה בהמה ברשותן.** באסיפת רבנים אחת נפגשו הגר"ח זצוק"ל ובנו הגר"מ זצוק"ל עם הגאון ר' מאיר שמחה זצוק"ל, ודנו בדין שמירת נזקין בשומר אבידה. ואמר הגאון ר' מאיר שמחה זצוק"ל שלדעתו שומר אבידה חייב בשמירת נזקין הואיל והאבידה ברשותו וכפי שכתבו התוס' לקמן (דף נו: ד"ה פשיטא כו') בחיוב גזלן בנזקין וז"ל דסברא הוא דגזלן נכנס תחת הבעלים דכיון שהוציא מרשות בעלים שהיו חייבין בשמירתה ואין הבעלים יכולים לשומרה לפי שנגזלה מהם יש על הגזלן לשומרה דלענין נזקין אקרי בעלים כל מי שבידו לשומרה וכו' ועוד כיון דגזלן קמה ליה ברשותיה גם לענין אונסין יש לחשב בעלים יותר משותף וכו' עכ"ל. והנה לפי הסברה הראשונה שבתוס' "כל מי שבידו לשומרה" נקרא בעלים לנזקין וה"ה לשומר אבידה.¹

footnotes:
¹ אמנם לפי הסברה השניה שבתוס' דוקא גזלן שחייב באונסין נקרא בעלים לנזקין ולא שומר אבידה דעלמא שפטור מאונסין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:19)

הגר"ח זצוק"ל ובנו הגר"מ זצוק"ל חלקו על הגרמ"ש זצוק"ל וטענו שגם לפי הסברה הראשונה שבתוס' לא כל מי שבידו לשומרה חייב בנזקין אלא כפי שהטעימו התוס' בתחילת דבריהם, כי דוקא מי שהוציא את המזיק מרשות הבעלים שהיו חייבין בשמירתו וגרם שהבעלים אין יכולים לשומרה עוד, לפיכך נכנס תחת הבעלים. סברה זו שייכת בגזלן או בשומר פקדון דעלמא שלקחו המזיק מידי הבעלים. ואילו אבידה לא היתה ברשות בעליה מעת שנאבדה והבעלים לא יכלו לשומרה שלא תזיק ובכן המוצאה לא הוציאה מתחת יד שמירת הבעלים - שלא כגזלן וכשומר פקדון דעלמא. משום כך המוצא אבידה לא נכנס תחת הבעלים לשמירת נזקין ופטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 13b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/13b:20)

הנה בשיעורים למעלה (דף י: תוס' ד"ה אי קעבד) הבאנו מחלוקת הראשונים אם שומר פקדון דעלמא חייב בשמירת נזקין עקב התחייבות מפורשת מצדו או מחיוב שהתורה הטילה עליו מאחר שבידו לשומרה וכנ"ל. כל הדיון בין הבעל אור שמח ובין הגר"ח והגר"מ זצוק"ל היה רק אליבא דהראשונים שחיוב שמירת נזקין חל מה"ת על שומר הפקדון ממילא בלי התחייבות מדעת מצידו. אכן לאותם ראשונים הסוברים שחיוב שמירת נזקין חל עקב התחייבות מדעת מצד השומר פשוט ששומר אבידה פטור משמירת נזקין כי לא התחייב כלל בשמירת האבידה.¹

footnotes:
¹ עיין בספר רשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק שני דף ע'. וע"ע לקמן בשיעורים לתוס' בהכונס (דף נו: תוס' ד"ה פשיטא).