## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 15a

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:1)

**גמ'. למעוטי עבדים כו' למעוטי עכו"ם.** בגמ' לקמן (פח.) מבואר דבעינן דרשה מיוחדת למעט עבדים מעדות. ועיין בתוס' שם (ד"ה יהא כו') שהקשו למה לא נלמד פסול עבד לעדות מן לה לה מאשה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:2)

והנה ידוע יסוד הראב"ד (מובא ברא"ש למס' מכות סי' י"ג - י"ד) שנמצאים פסולי עדות דהויים עדים אלא דפסולים (כמו קרוב) ויש אחרים "שאין עליו שם עד כלל" "אלא כמי שאינו דמי" (כגון המעיד על עצמו). ועיין ברמב"ם (פ"ט מהל' עדות הל"א - ג ובפ"ה שם הל"ג) שהשווה אשה לשאר פסולי עדות כמו רשע וקרוב. משמע שלדעתו אשה אינה מופקעת מעדות אלא פסול לעדות כמו רשע וקרוב. ואילו עבד אליבא דהרמב"ם מופקע מעדות ואין לו שם עד כלל. כך יוצא ממש"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' עדות (הל"ד) וז"ל העבדים פסולין לעדות מן התורה שנא' ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו מכלל שאחיו כמוהו מה אחיו בן ברית אף העד בן ברית, ק"ו לעכו"ם אם עבדים שהן במקצת מצות פסולין העכו"ם לא כ"ש עכ"ל. לרמב"ם פסול עכו"ם נלמד מעבד שכן שניהם נפסלים באותו פסול שאינם אחיו בן ברית. ופשוט שעכו"ם אינו בר עדות כלל ונמצא שה"ה עבד כנעני אינו עד כלל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:3)

לפי"ז יש לתרץ מדוע הרמב"ם למד פסול עבד מדרשת מה אחיו בן ברית ולא למדו מגז"ש לה לה מאשה כי לולא הדרשה מה אחיו בן ברית וכו' ומהלימוד של לה לה מאשה היה ניתן לדמות עבד לאשה ולומר שעבד קדוש בקדושת ישראל כאשה אלא שפסול לעדות כמוה ואינו כעכו"ם המופקע מעדות. ברם הדרשה של מה אחיו כו' מגלה שעבד מופקע מעדות שכן קדושת ישראל שלו רעועה ובנוגע לעדות דומה לעכו"ם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:4)

נ"מ בנמצא א' מהעדים עבד כנעני שאם פסול עבד דומה לפסול אשה חל דין נמצא א' מהן קרוב או פסול עדות כולן בטלה. אמנם אם פסול עבד דומה לעכו"ם אין אומרים דין נמצא א' מהן קרוב או פסול כולן בטלין כי דין זה לא חל במי שמופקע מעדות. עיין בראב"ד הנ"ל שיסד כלל זה. לרמב"ם אשה פסולה וחל דין נמצא א' מהן כו' באשה. מאידך עבד מופקע מעדות כעכו"ם ומשום כך אין אומרים נמצא א' מהן עבד עדות כולם בטלה.¹

footnotes:
¹ עיין ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק שני דף א' - י"ג.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:5)

**תוס' ד"ה אשר כו'.** ז"ל וי"ל דההיא דפרק בא סימן באיש איירי כלומר כל איש הכשר לדון כשר להעיד כו' עכ"ל. דבריהם טעונים ביאור. ונראה לפרשם ע"פ שיטת הראב"ד הנ"ל (מובאה ברא"ש פ"ק ממס' מכות סי' י"ג - י"ד) שיש שני מיני פסולי עדות:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:6)

א) הפסול לעדות:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:7)

ב) המופקע מעדות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:8)

בניגוד לפסולים אחרים שאינם מופקעים מעדות, אומר הראב"ד שיש בעדות על עצמו הפקעת עדות בכלל. ה"ה באשתו שהיא כגופו אין בהעדאת הבעל חלות עדות על אשתו כלל. נ"מ לנמצא א' מהן קרוב ופסול שהלכה זו חלה רק בפסולי עדות ואילו כשמעיד על עצמו או על אשתו ליכא הגדת עדות בכלל ומשום כך חל דין פלגינן דבורא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:9)

ונראה ששיטת התוס' היא שאשה אינה בת עדות כלל, ואומרים תוס' שהכלל שכל הכשר לדון כשר להעיד חל דוקא בנוגע לפסולים בעלמא ולא באשה. מי שפסול לעדות הוא פסול לדין ולא יתכן שהכשר לדין יהיה פסול לעדות. אשה לעומת זאת אינה פסולה לעדות אלא היא מופקעת מעדות לגמרי ולפיכך אינה נכללת בכל הכשר לדון כשר להעיד, וראויה היא לדון אע"פ שא"א לה להעיד.¹

footnotes:
¹ עיין ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק שני דף א'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:10)

**בא"ד דשמא היו מקבלין אותה עליהם משום שכינה עכ"ל.** עוד תירצו בתוס' למס' נדה (דף נ. ד"ה כל) וז"ל א"נ לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים עכ"ל. תשובה זו נסתרת לכאורה ע"י מקרא מלא "והיא שופטה את ישראל בעת ההיא" ומשמע משפט ממש ולא לימוד דינים בעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:11)

ונראה שמשפט כולל שני עניינים:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:12)

א) חלות ההוראה;


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:13)

ב) חלות הדין על הנידונים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:14)

והנה הרמב"ם פסק בפ' י"א מהל' סנהדרין (הל"ז - ח') וז"ל דיני ממונות וכן הטומאות וכן הטהרות האב ובנו הרב ותלמידו מונין אותן בשנים ודיני נפשות ומכות וקדה"ח ועיבור השנה אב ובנו או הרב ותלמידו מונין אותן באחד. זה שאנו מונין האב עם הבן בין באחד בין בשנים כגון האחד מהן בסנהדרין והשני היה מן התלמידים שאמר יש לי ללמד זכות או חובה שומעין דבריו ונושאין ונותנין עמו ונמנין עמו עכ"ל. השיג עליו הראב"ד וז"ל חי ראשי איני רואה לא טעם ולא ריח בדברים אלו כי למשא ומתן מאי מנין איכא ובשעת גמר דין אז הוא מנין כו' עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:15)

להסברת פסק הרמב"ם התמוה, העלה הגר"ח זצ"ל שלפי הרמב"ם ישנן שתי עמידות למנין בבי"ד:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:16)

א) מנין ראשון בשעת משא ומתן שהוא לצורך הוראת ההלכה מבחינת הלכות התורה בלי להטיל את ההוראה כדין על הנידונים. לשם כך אף הפסולים נמנים כשנים כי אינם פסולים להוראת הלכות התורה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:17)

ב) מנין שני בשעת גמר דין כדי להטיל דין על הנידונים, לשם כך נפסלו פסולים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:18)

אמנם רק בדיני ממונות מתחלק הדין לשני שלבים: שלב הוראת הלכות התורה ושלב פסק הדין על בעלי הדברים. ואילו בדיני נפשות מכות וקדה"ח שני השלבים מצטרפים לאחד ואף המשא ומתן נחשב כחלות דין על הנידון ולא כהוראת הלכות התורה גרידא. בהתאם לכך נפסלו הפסולים גם למשא ומתן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:19)

דומה שלכך התכוונו התוס' באמרם שדבורה לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים ר"ל שהיתה מורה דיני התורה כשופטת אבל לא גמרה את הדין על הנידונים. אשה כשרה לשם הוראת הלכות התורה המהוה חלות של משפט. מאידך אשה פסולה לגמור את הדין על הנידונים.¹

footnotes:
¹ עיין ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק שני דף ב' - ד'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:20)

ולפי"ז יוצא דאליבא דהתוס' בנדה אשה ראויה לסמיכה ונתפסת בחלות שם אלהים כי מדאורייתא רק סמוך יכול להורות דיני תורה ולא הדיוט בעלמא. עיין ברמב"ם פ"ד מהל' סנהדרין בהלכות הסמיכה, ואכמ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:21)

**בא"ד דלפניהם איצטרך לכל דבר עישוי וכפייה וכו' עכ"ל.** הבאנו למעלה את תשובת הרמב"ן לקושית התוס' (הנמצאת בחידושיו לריש מס' סנה') ש"אלהים" מלמדנו את פסול ההדיוטות לדין, ומ"לפניהם" אנו למדים את האיסור שעל הדיוטות לדון, עיי"ש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:22)

אליבא דהתוס' לכאורה יוצא שאשה כשרה לכפיית הדיינים, והוא חידוש.¹

footnotes:
¹ יש לתמוה הרי אשה פסולה לימנות לכל שררות שבישראל וכמו שכתב הרמב"ם בפ"א מהל' מלכים (הל"ה) והיאך יכולה להצטרף לבי"ד של כפייה. משמע שתוס' חולקים בזה על הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:23)

**גמ'. פלגא נזקא וכו'.** בביאור המחלוקת אם פלגא נזקא ממונא או קנסא כתבו התוס' (דף טו: ד"ה והשתא) שחלוקים בדין כלבא דאכל אימרי ושונרא דאכלה תרנגולא שהם משונים אך אין כוונתם להזיק. למ"ד פלגא נזקא קנסא חייבים ולמ"ד פלגא נזקא ממונא פטורים. יוצא שחלוקים בעיקר הגדרת מזיק דקרן. למ"ד פלגא נזקא קנסא עיקר הקובע של חלות השם מזיק דקרן שמשונה הוא. מאידך למ"ד פלגא נזקא ממונא הקובע הוא שכוונתו להזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:24
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:24)

ברם השט"מ הביא בשם הריב"א וז"ל דאפי' למ"ד פלגא נזקא ממונא מיקרי קרן משונה אבל אינו משונה כ"כ שיהא נחשבין תשלומין לקנס וכו' עכ"ל. אליבא דהריב"א שניהם מסכימים שכלבא דאכל אימרי חייב מדין קרן כי משונה הוא. המחלוקת היא רק בנוגע לבחינת החיוב - אם היא חלות דין ממון או חלות דין קנס, אולם בעיקר הגדרת המזיק של קרן אין מחלוקת.¹

footnotes:
¹ דף (ג.) לתוס' ד"ה הא דלא מכליא קרנא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:25
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:25)

כבר הזכרנו לעיל בשיעורים¹ את יסודו של הגר"ח זצ"ל שתשלומי מזיק הם חליפי החפצא ומשום כך פסק הרמב"ם בפ"ה מהל' טוען ונטען (הל"ב) שדמי קרקע כקרקע דמי בטענות נזקין. בדומה יתכן לומר בנוגע לתם, שלמ"ד פלגא נזקא ממונא חצי נזק הוא תשלומין במקום הדבר הניזק. מאידך למ"ד פלגא נזקא קנסא אין התשלומין חליפי החפצא אלא חיוב עונש וקנס עבור חטאו של אי - שמירת המזיק. ובכן אם פלגא נזקא קנסא אין אומרים דמי קרקע כקרקע דמי, ואפילו לרמב"ם.

footnotes:
¹ עיין בשיעורים למעלה (דף ב:) בהגדרת קרן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:26
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:26)

עוד נראה דלמ"ד פלגא נזקא ממונא נחשב שור תם לחפצא של מזיק כשאר אבות הנזקין. מאידך למ"ד פלגא נזקא קנסא אין שור תם חפצא דמזיק וחיוב שמירתו ותשלומי הקנס של חצי נזק מהווה דין מיוחד לעצמו ואין לדמותו לשאר הנזקין. ולפי"ז מבוארים דברי התוס' (טו א ד"ה אי משום חצי כופר כו') שכתבו דמ"ד פלגא נזקא ממונא יכול לסבור כריה"ג שתם משלם חצי כופר. ונראה שר"ל שרק מ"ד פלגא נזקא ממונא יכול לסבור כריה"ג אבל מ"ד פלגא נזקא קנסא חולק על ריה"ג וסובר שתם פטור מכופר. הטעם לכך הוא דלמ"ד פ"נ ממונא השור תם חשוב לחפצא של מזיק, ומאחר שפשעו הבעלים בשמירת מזיק חייבים הבעלים לשלם חצי כופר. כששור הנקרא בשם מזיק ממית אדם נחשבת פשיעת הבעלים למעשה רציחה. ולכן הבעלים חייבים לשלם כופר על הרציחה. אך למ"ד פלגא נזקא קנסא לא חל על השור שם מזיק. החיוב לשלם ח"נ הוא קנס מיוחד על הבעלים מחמת פשיעתם. ובהתאם לכך כששור תם המית אדם אין כאן חלות של רציחה. ולפיכך א"א לחייבו בכופר כי חיוב הכופר חל דוקא כשיש חלות שם רציחה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:27
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:27)

ונראה להוסיף שהרי בפרשת שור שהמית אדם (שמות כא: כ"ח - ל"א) כתוב "וגם בעליו יומת". וחלוקים המפרשים (עיי"ש ברש"י בראב"ע וברמב"ן) אם הבעלים מחוייבים מיתה בידי שמים כל זמן שלא שלמו כופר או לא. לשיטת אותם מפרשים שהבעלים חייבים מיתה בידי שמים ברור שזה שהבהמה המיתה את האדם מהווה חלות של רציחה כי רק חלות דין רציחה מחייבת אדם מיתה בידי שמים. כל זה אליבא דמ"ד פלגא נזקא ממונא המטיל על השור שם מזיק אך לא למ"ד פלגא נזקא קנסא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:28
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 15a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/15a:28)

עוד יש לדייק בשינוי סגנון הכתובים וכפי שכתוב (שמות כא: כ"ח - ל"ז) בנוגע לשור מועד בור שן ורגל מצד אחד לשור תם מצד שני. בשור מועד, בבור, ובשן ורגל, מטילה התורה האחריות על הבעלים, במועד "ולא ישמרנו", בבור "ולא יכסנו", ובשן ורגל "כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה". מאידך בשור תם אין לשון אחריות הבעלים מופיע אלא כתוב (שם: ל"ה) "וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החצי וחצו את כספו וגם את המת יחצון". ונראה שמכאן הוכחה למ"ד פלגא נזקא קנסא שאין שור תם חשוב לחפצא של מזיק ואינו מחייב את בעליו בדיני שמירת נזקין ותשלומי נזקין כשאר המזיקים. אך הוא חיוב מיוחד שישלם מדיני קנס ולשם כך לא השתמשה התורה באותו לשון של אחריות הבעלים שכתבה בשאר המזיקין.¹

footnotes:
¹ אמנם לפי מה שביאר רבינו זצ"ל בשיעוריו למעלה בפסק הרמב"ם בקדשים קלים ממון בעלים שחיוב התם אינו חל לכתחילה על הבעלים אלא שמתחיל בגופו של השור שהוחלט לניזק ג"כ מוסברת השמטת התורה אחריות הבעלים בתם כי חיוב התם מתחיל בגופו של השור שהוחלט לניזק ולא בשעבוד הבעלים - ושלא כבמזיקים אחרים.