## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 19b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/19b:1)

**תוס' ד"ה וכי אתמר.** ז"ל וקשה לפי' מ"מ ליחייב משום אשו דהוי כאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו כו' עכ"ל. יוצא שחלוקים רש"י ותוס' אם כח בעל חיים יכול לחייב משום אש. אליבא דרש"י אין כח בעל חיים יכול לחייב מדין כח אחר מעורב בו המחייב באש דעלמא ואליבא דתוס' כח בעל חיים מחייב באש מדין כח אחר מעורב בו. והקשה בש"מ מגמרא לקמן (כג.) לגבי כלב שנטל חררה ז"ל וליחייב נמי בעל גחלת עכ"ל, עיי"ש בפירש"י, שר"ל שבעל הגחלת יתחייב על שרפת הגדיש, והרי הכלב הוא שהביא את הגחלת, וקשה על רש"י הסובר שאין כח בעל חיים מחייב באש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/19b:2)

ונ"ל שמצויים שני אופנים ודינים של כח אחר מעורב בו באש; א) באש ממש כח אחר מעורב בו מביא את האש אצל הניזק והאש עצמה שורפת ומזיקה; ב) באבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו הכח האחר מצטרף לעצם הנזק ונותן כח לאבן להזיק. לפי"ז י"ל שלרש"י בעל חיים יכול להיות כח אחר המביא את האש אצל הניזק. ולכן הכלב יכול לשמש ככח אחר המביא את הגחלת לגדיש, ובעל הגחלת חייב כי גחלתו שרפה והזיקה לבדה בלי השתתפות של הכח האחר בנזק עצמו. מאידך בדליל משתתף כח התרנגולת בעצם מעשה הנזק שכן הדליל הזיק עם כח התרנגולת, ובאופן כזה סובר רש"י שאין כח בעל חיים מחייב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/19b:3)

והנה מפורסם תירוץ של רבינו חיים הלוי זצוק"ל לקושית התוס' בסנהדרין (דף עז. ד"ה סוף חמה כו') וז"ל והא דתנן כו' נפלה סכין מידו ושחט שחיטתו פסולה כו' קשה נפלה נמי ליהוי כי הפילה למ"ד אשו משום חציו אם לא נחלק בשחיטה ולא מסתבר לחלק כיון דאפי' מיתה גמרי' מממון כו' עכ"ל, ותירץ הגר"ח זצ"ל שאין אומרים אשו משום חציו אלא באש ממש אבל לא באבנו סכינו ומשאו שנפלו מן הגג.¹ בהסבר החילוק נראה שבאש ממש הכח האחר רק הביא את המזיק אצל הניזק ולפיכך חל דין אשו משום חציו להפוך את האש למעשה אדם. מאידך באבנו סכינו ומשאו שנפלו מראש הגג הכח האחר משתתף בעצם מעשה שנעשה (הנזק, השחיטה, או הרציחה). ובאופן כזה לא נאמר אשו משום חציו ואין אנו מיחסים את עצם המעשה לאדם.²

footnotes:
¹ יסוד זה כבר הובא בשיטה מקובצת לב"ק (דף נו.) בשם הרא"ה.
² עיין בחידושי הגר"ח זצ"ל על הרמב"ם פרק י"א מהל' שכנים (הל"א). ולכאורה שם כתוב הסבר אחר בחילוק שבין אש לאסו"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/19b:4)

**רש"י ד"ה קשרו אדם. ז"ל הקושר דקנייה בהגבהה ויש לו להאי דליל בעלים עכ"ל.** עיין בתוס' ד"ה קשרו שחלוקים על רש"י וז"ל ואפי' לא הגביהו ולא קנאו ודלא כמו שפי' הקונטרס דקני' בהגבהה וכו' דכל תקלה שהניחה ברה"ר מיחייב ביה משום בור אע"ג שלא זכה בה עכ"ל, והשיגו שהרי מחידושי דיני דבור שעשיית המזיק דבור מחייבת בלי קנין וכדאיתא לקמן (דף כט:) שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו ואלו הן בור ברה"ר וחמץ מו' שעות ולמעלה וק' למה פרש"י דקנייה בהגבהה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/19b:5)

ונ"ל שרש"י סובר ששונה בור המתגלגל מבור דעלמא. בבור דעלמא המעשה של כריית הבור מחייב ולכן חייב גם כשהוא הפקר. מאידך בבור המתגלגל נסתלקה העשייה הראשונה ולכן בהפקר פטור. בהתאם לכך, פרש"י שמדובר שקנה הבור בהגבהה ואם נתגלגל אח"כ חייב מדין ממונו. ואז חייב אפילו כשהפקירו (כמבואר לעיל דף ו.) כי הואיל וחל חיוב בור משום ממונו חייב אפילו לאחר שהפקירו. ועיין בפרש"י לקמן (דף מח. ד"ה ונטנפו כליו) שאם חייב על בור משום ממונו חייב אפילו לאחר שהפקירו ואע"פ שלא עשה את הבור. (וע"ע בשיעורים למעלה לדף ו. בתוס' ד"ה מה) ולקמן דף כט:).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/19b:6)

**פסק הרמב"ם בתרנגול ודליל.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/19b:7)

כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' נזקי ממון (הל"י - י"א) וז"ל התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר. היה חוט או רצועה קשור ברגליהן ונסתבך כלי באותו החוט ונתגלגל ונשבר משלם חצי נזק. בד"א כשקשרו אדם אבל אם נקשר על רגליהם מאליו בעל התרנגולין פטור, ואם היו לחוט בעלים ולא היה החוט הפקר בעל החוט חייב חצי נזק שהרי הוא כבור המתגלגל. הצניע בעל החוט את החוט והתרנגולים דרסו עליו והוציאוהו ונקשר ברגליהן ושברו בו את הכלים אף בעל החוט פטור שהרי אנוס הוא עכ"ל. והראב"ד שם התפלא על פסקי הרמב"ם ואמנם תמוהים הם מאד. נפרט כמה מהבעיות:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/19b:8)

א) הרמב"ם פסק שאם נסתבך כלי בחוט ונתגלגל ונשבר בעל התרנגול משלם חצי נזק. ולפום ריהטא החיוב הוא משום נזק צרורות שמשלמים בגללו חצי נזק. ברם הפסק תמוה כי למה יהיה חייב דוקא כשקשרו אדם, מהראוי שיהיה בעל התרנגול חייב אפילו נקשר החוט מאליו כי מאחר שבעל התרנגול פשע בדין הוא שיהיה חייב בכל אופן שנקשר החוט, וברמב"ם מפורש שבעל התרנגול פטור אם נקשר מאליו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/19b:9)

ב) הרמב"ם פסק שאם היו לחוט בעלים בעל החוט חייב ח"נ שהרי הוא כבור המתגלגל. ותימה, שאם בעל החוט חייב משום בור בדין הוא שישלם נזק שלם כי כך הוא דין הבור שמשלם נ"ש ולא ח"נ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/19b:10)

ג) עוד קשה, אם בעל החוט חייב מדין בור המתגלגל צריך להיות פטור על כלים, והיאך פסק כאן הרמב"ם שבעל החוט משלם עבור שבירת הכלי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/19b:11)

ודומה שמדובר באופן שהחוט היה קשור לרגל התרנגול ובראשונה הסתבך הכלי בחוט ואח"כ כשהזיז התרנגול את רגלו העיף את הכלי ונתגלגל למקום אחר ונשבר (כן משמעות לשון הרמב"ם, עיין בו).¹ יוצא שבראשונה בעת שהכלי הסתבך בחוט פעל החוט כבור - כתקלה וכמכשול. אולם אח"כ כשהתרנגול העיף את הכלי פעל החוט כשור המזיק בקום ועשה.

footnotes:
¹ עיי"ש בהשגת הראב"ד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/19b:12)

ועכשיו נעיין האידנא בדין בעל החוט ובדין בעל התרנגול. אשר לבעל החוט, החוט דינו בור. אך שונה נזק בור זה משאר נזקי בור. בשאר נזקי בור התהווה כל הנזק מרישא עד גמירא בשב ואל תעשה כשהניזק שנתקל בבור נפל בו והוזק. מאידך כאן אמנם בראשונה החל הנזק כשהחוט היה תקלה ומכשול והכלי נסתבך בו. ברם לאח"כ כשהעיף התרנגול את החוט והכלי נתגלגל הפך החוט להיות מזיק בקום ועשה שלא כבור דעלמא אלא היזק בצורת שור המזיק. הרמב"ם סובר שדיני הבור שמשלמים נ"ש ופטורים על נזקי הכלים חלים בבור רק אם הנזק נעשה בשב ואל תעשה. ואילו כאן התהווה גמר הנזק בצורת שור בקום ועשה. משום כך סובר הרמב"ם שדיני בור דעלמא אינם חלים אלא הדינים של שור. ובהתאם לכך פסק שחל פה דין צרורות הקובע שהתשלומין יהיו חצי נזק ולא נ"ש, ואף חייבים לשלם על הכלים. וזו כונתו כשהטעים "שהרי הוא כבור המתגלגל" ר"ל בור המזיק בקום ועשה שלא כבור דעלמא, ובכן דיניו שונים וחייבים ח"נ ומשלמים על נזקי כלים כמו שור. יוצא איפוא שבחלות שם נקרא המזיק בור אך בצורת הנזק היתה כמו שור המזיק. ושיטת הרמב"ם שדיני הנזקין (לענין נ"ש, כלים וכו') אינם תלויים בחלות שם המזיק אלא בצורת מעשה הנזק.¹

footnotes:
¹ עיין בחידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם להלכות נזקי ממון וע"ע למעלה ברשימות לדף (ו.) תוס' ד"ה היינו בור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 19b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/19b:13)

ברם פסק הרמב"ם בנוגע לחיוב בעל התרנגול עדיין לא נתברר, דמ"ש קשרו אדם דחייב מנקשר מאליו דפטור, וצ"ע.