## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 27a

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:1)

**גמ'. בא שור וקבלו בקרניו.** עיין בפרש"י ופר"ח. אליבא דרש"י למ"ד דמי מזיק משלם כופר ולמ"ד דמי ניזק פטור כי הואיל והתינוק עומד למות מהנפילה טרם שקיבלו השור בקרניו אין לו דמים. אולם ר"ח פירש להיפך, וז"ל ר"ח: לרבנן דאמרי דמי ניזק חייב בעל השור בכופר שהרי שורו הרג, לר' ישמעאל דאמר דמי מזיק, פי' המזיק הוא היה חייב מיתה מפני שלא שמר שורו כאילו הוא הרג, ורחמנא חס עליה לשלם כופר לפי שלא עשה מעשה בידים, והכא אפילו הוא בעצמו בכי האי גוונא לא היה מתחייב דהא רבנן דפליגי עליה דר' יהודה בן בתירא פטרי ליה, וכ"ש על שורו עכ"ל. מחלוקתם טעונה הסבר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:2)

ונראה שלדעת רש"י המחלוקת בין מ"ד דמי מזיק לבין מ"ד דמי ניזק היא בשיעורי התשלומין של כופר. אך אליבא דר"ח יש כאן מחלוקת יסודית בעצם המחייב של כופר. למ"ד דמי מזיק, שור שהרג מחיל על בעליו מחייב של רציחה שעונשו מיתה בידי שמים, אלא שניתן להם להתכפר בכופר שיפטרו מחיוב הרציחה וממיתה בידי שמים. מאידך למ"ד דמי ניזק שהמחייב של כופר הוא הרציחה שהשור עשה ולא שהבעלים נחשבים לרוצחים אין על בעל השור חלות דין רוצח ואינו חייב מיתה בידי שמים ממש.¹ חיוב הכופר אליביה הוא חלות חיוב בפני עצמו הדומה לחלות חיוב תשלומי נזק דעלמא. נ"מ בנידון דידן. למ"ד דמי מזיק והבעלים חייבים כופר מדין רוצח כאן פטורים ע"פ דין שנים שהרגו ששניהם פטורים מעונש רציחה אליבא דרבנן. מאידך למ"ד דמי ניזק שבעל השור חייב בכופר לא משום שחל עליו דין רוצח, אלא משום הרציחה של השור, ליכא כאן הפטור דשנים שרצחו שכן פטור זה חל דוקא בשני אנשים שהרגו ולא באדם ושור שהרגו. ואשר לשור אין פטור בגין הצירוף עם אדם בהריגת התינוק. ומאחר שבנוגע לשור יש מחייב גמור משלמים הבעלים כופר כפי דמי הניזק.

footnotes:
¹ עיין במפרשי החומש לפרשת כופר בשור הממית אדם החלוקים אם בעלים שלא שילמו כופר חייבים מיתה בידי שמים או לא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:3)

אשר לשיטת רש"י שלמ"ד דמי ניזק צ"ל פטור כי מאחר שהתינוק עומד למות מיד כשיפול לארץ אין לו שוויות, נראה שלר"ח דמי ניזק אינם דמיו ממש כמו במצב שהוא בו עכשיו. שהרי לבן חורין אין דמים. אך הלכה בפני עצמה היא שמשערין הנהרג כעבד הנמכר בשוק, כמו לענין חבלה, ובחבלה גופה חלוקים הראשונים אם משערינן אותו כמו עבד עברי או כמו עבד כנעני (עי' ברש"י ובשיטה לריש פ' החובל). ואף שא"א למכור בן חורין להיות עבד כנעני עכ"ז כך משערים לנחבל אליבא דאותם הראשונים. רואים בעליל שמשערים דמי חבלה ע"פ שיעור דעלמא (כעבד כנעני) ולא לפי מה שהפסיד ממש בשוויותו (כי אין לו הפסד של דמי עבד כנעני). ובכן גם התינוק הנופל ארצה, אה"נ שבמצב הזה שהוא עתה בו בעת הנפילה שעומד למות כשיפול לארץ אין לו שוויות בשוק, כי מי יקנה אותו. אך עכ"פ בעל השור שהרג משלם כופר כדמי הניזק כי הכופר משוער כאילו היה נמכר ההרוג בשוק לא כשעומד למות אלא כאילו עומד בשוק בגוף כזה בלי שתרחף עליו סכנת מות. משום כך לר"ח למ"ד דמי ניזק משלמים כופר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:4)

**גמ'.** נפל מראש הגג ברוח שאינה מצויה והזיק ובייש חייב על הנזק. התוס' לקמן (דף כז: ד"ה ושמואל אמר כו') העלו שאדם המזיק חייב באונס כעין אבידה ופטור באונס כעין גניבה. ראשונים אחרים סוברים שאדם המזיק פטור רק באונס גמור. ומבואר בשיעורים לריש המסכת שהראשונים חלוקים ביסוד המחייב של אדם המזיק. אליבא דהתוס' המחייב הוא אי - שמירת גופו ולפיכך חייב אדם רק באונס כעין אבידה ולא בכעין גניבה. אולם הראשונים האחרים סוברים שהמחייב הוא מעשה המזיק שהאדם עשה ובכן מחייבים אותו בכל אופן מלבד אונס גמור שאונס גמור כמאן דלא עביד דמי וכאילו לא עשה מעשה כלל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:5)

והתוס' להלן (שם) דנים בגמרא שלנו ולדעתם נפל ברוח שאינה מצויה הזיק באונס כעין אבידה ומשום כך חייב לשלם נזק. ברם פטור מד' דברים כי בהם מתחייבים ברוח מצויה דוקא דהיינו בפשיעה גמור. ואליבא דתוס' עלינו לעיין בחיוב של נזק שבחבלה - אם דינו כדין אדם שהזיק ממון וחייב באונס כעין אבידה או שהוא כשאר חיובי חובל שחייבים דוקא בפשיעה גמור. ועיין בשיעורים לתחלת המסכת שהבאנו שמרן הגר"ח זצ"ל הבחין בין מזיק שהמחייב הוא הפסד ממון הניזק וחיוב התשלומין הוא חיוב ממון דעלמא לבין חבלה שהמחייב הוא רשעות הגברא ומעשה העבירה שעשה ובכן הממון שהחובל חייב לשלם הוא בבחינת עונש. (בהתאם לכך סובר הרמב"ם שהדין לשלם את הנזק בחבלה הוא חלות דין קנס ואילו באדם המזיק חיוב הנזק חלות ממון הוא ולא קנס א) ולפי הגר"ח זצ"ל מסתבר שאין ביטול השמירה מחייב הנזק של חבלה אלא מעשה החבלה עצמו הוא המחייב. ואין הבדל בין בכעין אבידה לבין כעין גניבה כי הבדל זה הוא רק בביטול השמירה ולא בשל מעשה הנזק. אך יש לציין שמשמעות התוס' היא שלא לחלק בין דין הנזק במזיק ממון לבין דין נזק שבחבלה. ואף פשטות הגמרא שלנו מדברת אודות הנזק שבחבלה, אם לא שנדחוק שהנזק שבסוגיין ר"ל נזק ממון ולא הנזק של חובל, והוא דחוק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:6)

**גמ'. כיון שנתכוין להזיק אע"פ שלא נתכוין לבייש.** יש לחקור בכוונה זו אם הוא דין במעשה הנזק - שאם עשה מעשה הנזק בכוונה חייב בבושת או שהוא דין בבושת עצמה, כלומר שבלי כוונה ליכא חפצא של בושת. ונראה שבכך חלוקים התוס' עם הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:7)

הנה על המבואר בגמ' לקמן (דף נג:) בשור ואדם שדחפו לבור לענין נזקין כולן חייבין, לענין ארבעה דברים אדם חייב ושור ובור פטורים, פירשו התוס' (ד"ה שור וכו') וז"ל לא שדחף אדם בכוונה דא"כ בעל הבור אמאי חייב דאטו אם ישים אדם טליתו של חבירו באש של חבירו וכי יתחייב בעל האש, וא"ת אי שלא בכוונה אמאי יתחייב בבושת, וי"ל כגון שידע האדם בשעת נפילת חבירו וחשיב בכוונה מידי דהוה אנתהפך עכ"ל. והרי באופן של התוס' לא היתה כוונה להזיק ולבייש בעצם מעשה הנזק, אלא שנתכוון אח"כ בשעת הבושת, ועכ"ז חשובה כוונה לגבי חיוב בושת. מוכח שלתוס' דין הכוונה הוא בחפצא של הבושת ולא בעצם מעשה הנזק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:8)

אשר לאש שחבלה באדם כ' רש"י (דף כג. ד"ה לחייבו בד' דברים) שלמ"ד אשו משום חציו חייב בד' דברים חוץ מבושת שפטור עליה מאחר שחסרה כוונה. ואילו הרמב"ם פסק בפי"ד מהל' נ"מ (הלט"ו) שאש שחבלה באדם חייב בחמשת חיובי חובל כלול חיוב בושת. וקשה הרי באש חסרה כוונה להזיק ולבייש. צ"ל שבשעה שעשה את האש ידע שתוכל האש לילך ולהזיק, ומחמת כוונה זו חייב אף על הבושת שנעשתה אח"כ למרות שחסרה כוונה בעצם החפצא של הבושת. יוצא שלהרמב"ם כוונה להזיק תנאי במעשה הנזק ולא בחפצא של הבושת - שלא כתוס'. ונראה שרש"י שחלק על הרמב"ם בנוגע לאש שביישה סובר כתוס' שכוונה דין הוא בחפצא של הבושת וחסרה באש ולפיכך אש פטורה מבושת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:9)

**גמ'. עבדו כגופו שורו כממונו.** עיין בשיעורים למעלה (דף כב: בתוס' ד"ה והיה גדי) שהארכנו בביאור סוגיתנו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:10)

סליק פרק כיצד הרגל


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:11)

**תוס' ד"ה המניח.** ואיכא וכו'. ז"ל ואומר ר"ת דאפי' רב דאמר וכו' עכ"ל. דבריו טעונים הסבר. נראה שההבדל הוא כי במוכר שורו ונמצא נגחן הספק הוא אם הלוקח קנה את השור לרדיא או לנכסתא, ומאחר שרוב הקניות לרדיא הן מסתמא לרדיא קנה ובכן המקח טעות. מאידך בנידון דידן הספק הוא מהו פירוש המלים של המקח: כד או חבית. לכן, למרות שהרוב מסייע ללוקח, אין הלוקח יכול לטעון שקנה דוקא חבית, כי יש למוכר לטעון שהוא בעצמו התכוון דוקא לכד, ואם הלוקח רצה חבית היה לו לברר זאת בשעת המקח ולא להשתמש במלים המשתמעים לכאן ולכאן. ומאחר שהלוקח לא בירר את כוונתו בשעת המקח איהו הוא דאפסיד אנפשיה והדין עם המוכר המוחזק ואינו חייב לתת ללוקח חבית. ואילו במוכר שורו ונמצא נגחן אין למוכר טענה כזו שהרי לא היה לו ללוקח לברר את כוונתו בשעת המקח מאחר שהרוב סייעו שמסתמא קנה לרדיא ולא לנכסא ולא היו בשעת המקח מלים המשתמעות לכאן ולכאן. רק כשהמלים בשעת המקח אינן ברורות מוטל על הלוקח לברר אותן ואם לא עשה כן יכול המוכר המוחזק לטעון שהלוקח הסכים לקבל כד ולא חבית ודו"ק.¹

footnotes:
¹ אף שלשון התוס' לא משמע כפירוש זה, אך עיין בשיטה מקובצת בשם ר"ת שמשמע כן. ולפי מהלך זה מיושבת קושית רע"א זצ"ל על התוס'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:12)

**בא"ד. ושם אפרש וכו' עכ"ל.** עיין בהגה"ת אשר"י כאן שהביא את תשובות ר"ת והריב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:13)

**בא"ד. ולספרים דגרסי בהפרה וכו' עכ"ל.** בתוס' (לקמן מו ב ד"ה ה"ג וכו') מבואר שלר"ת אי אית ללוה זוזי לא מצי לסלוקי לב"ח בשאר מילי וחייב לשלם דוקא בזוזי וכן הדין במקח טעות. מאידך לדיעה הראשונה שבתוס' (שם) חייב הלוה לשלם זוזי כשמצויים אצל הלוה אותם הזוזים של המלוה, ובמקח טעות כשמצויים אצל המוכר אותם הזוזים של המקח אבל אם כבר הוציאו אותם הזוזים, יכולים לסלק לתובע בשוה כסף ואינו חייב לשלם דוקא מעות. כשהמעות הראשונות של המלוה מצויות בידי הלוה - אע"פ שמלוה להוצאה ניתנה - יש למלוה שעבוד מיוחד על אותן המעות של המלוה וחייב הלוה לתתן למלוה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:14)

כך מבואר גם ברמב"ם בפכ"ו מהל' מלוה (הל' י"ב) ז"ל האשה שלותה בשטר או ערבה בשטר ונשאת חייבת לשלם אחר שנשאת. ואם היתה מלוה על פה אינה משלמת עד שתתגרש או שתתאלמן שרשות בעל כרשות לוקח הוא וכו', ואם היו אותן מעות ההלואה עצמן קיימין יחזירו אותן למלוה עכ"ל. מפורש ברמב"ם ששאר מטלטלין ומעות של אשה אינם בני תשלומי חוב כ"ז שהיא ברשות בעלה כי רשותו כרשות לוקח, ועכ"ז גובין ממנה מעות ההלואה עצמן. חזינן שיש שעבוד מיוחד על מעות ההלואה עצמן שלא כדין שאר המטלטלין ומעות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 27a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/27a:15)

והתוס' כתבו שלאותם הספרים הגורסים דליתנהו להנך זוזי וז"ל צריך לאוקמי שיש ללוקח מעות המכר והקנה לו אגב קרקע עכ"ל. ונראה שלא נתכוונו לומר שהקנה לו את הדמים בחלות קנין גמור אגב קרקע כי א"כ אין הלוקח מוחזק במעות אלא הן מונחות אצלו כפקדון. ונראה שכמו שיש שעבוד מיוחד למלוה על מעות ההלוואה ה"ה בנידון דידן שהמעות שהקנה הלוקח למוכר אגב קרקע משועבדות הן למוכר בשעבוד מיוחד עבור דמי המקח.