## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 39a

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:1)

**משנה.** שור של חש"ו שנגח ב"ד מעמידין להן אפוטרופוס כו'. נ"ל דחש"ו חייבים בשמירת שורם ע"פ פרשת נזקי ממון, אלא שא"א להם לקיים בעצמם את חובת השמירה המוטלת עליהם. משו"ה מעמידין להם אפוטרופוס לקיים את חובת השמירה שלהם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:2)

אמנם מבואר במשנה לקמן (דף פז.) שחש"ו פגיעתן רעה כי הם שחבלו באחרים פטורין. והקשו הראשונים מדוע לא נעמיד עליהם אפוטרופוס כדי שיתחייבו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:3)

ונראה ליישב עפ"י מש"כ בשיעורים לתחילת המסכת בשם הגר"ח זצ"ל שחיובי חבלה חלים מדין עונש, וקטנים לאו בני עונשין הם. יוצא שחש"ו אינם בני חיוב חבלה כלל ומופקעים הם מפרשת החבלה. ולכך לא תועיל העמדת אפוטרופוס. וכן בשור הקדש שהזיק שפטור (לעיל דף לז:) אין מעמידין אפוטרופוס לחייב הקדש כי הקדש מופקע מפרשת הנזקין ע"פ גזיה"כ ואפוטרופוס אינו מועיל כשיש הפקעה אלא דוקא במקום שיש פטור ולא הפקעה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:4)

והנה מהגהת האשר"י (פ' החובל ברא"ש אות ט') יוצא שמעמידין אפוטרופוס על קטן כדי שישלם כשהזיק ממון חבירו, ואע"פ שלא מעמידין אפוטרופוס על חש"ו לחייבם בחבלה. אך מתוס' שלפנינו (דף לט. ד"ה אין כו') משמע שאין מעמידין אפוטרופוס על חש"ו לחייבם מדין אדם המזיק ממון. ויתכן לתלות את המחלוקת בשאלה אם חש"ו שהזיקו ממון פטורים משום שמופקעים לגמרי מפרשת אדם המזיק כשם שהם מופקעים מפרשת החבלה וא"כ לא מעמידין אפוטרופוס עליהם או דלמא שכלולים בפרשת אדם המזיק אך פטורים מלשלם, ובמקום חלות פטור מועלת העמדת אפוטרופוס, בדומה לדין שור המזיק. ויתכן שאם חיוב אדם המזיק מהווה חלות דין עונש בדומה לחבלה חש"ו מופקעים. מאידך אם חיוב אדם המזיק אינו עונש אלא חיוב ממון דעלמא י"ל שחש"ו בכלל הפרשה אלא שפטורים מלשלם, מאחר דלאו בני שמירה נינהו, וניתן להעמיד עליהם אפוטרופוס כדי לקיים את השמירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:5)

ויתכן שדין אפוטרופוס הוא דין מדאורייתא ואינו תקנה בעלמא מדרבנן כי ע"י האפוטרופוס מתקיימת חובת השמירה המוטלת על החש"ו מדאורייתא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:6)

**גמ'. אין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו.** ברש"י ותוס' מצויים שלשה הסברים לדין זה: א) פרש"י בפירוש הראשון: וז"ל תם דגבייתו מגופו הוא והוא מטלטלין אין מעמידין אפוטרופוס לכך כדאמרי' שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות ואוקימנא בדיתמי עכ"ל. דבריו תמוהים, שהרי יתומים אינם משלמים חיובי אביהם ממטלטלין משום שמטלטלין לאו בני שעבוד נינהו, אבל מהי השייכות בין זה לבין חוב הקטנים עצמם בשור תם שלהם שהזיק, שהקטנים עצמם חייבים לשלם ובדין הוא שישלמו אף ממטלטלין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:7)

ונראה שלשיטת רש"י החיוב לשלם בתם שונה מבמועד. במועד חל שעבוד הגוף ישיר על הבעלים ובכן במועד יש מחייב שהיתומים בעצמם ישלמו. ואילו בתם החיוב בעיקרו חל בגופו של השור כשעבוד נכסים ואח"כ חל ממילא שעבוד הגוף על הבעלים להיות אחראי על התשלומין מהשור.¹ ובכן במועד מעמידין אפוטרופוס שיש מחייב שהיתומים עצמם ישלמו. מאידך בתם שחיובו על היתומים הקטנים כתוצאה משעבוד הנכסים שבגוף השור ולא בשעבוד הגוף ישיר, אין מעמידין להם אפוטרופוס כי רק בשעבוד הגוף ישיר עבור הנזק מעמידין אפוטרופוס.

footnotes:
¹ עיין בשיעורים לעיל (דף לג.) ד"ה ענין הוחלט והושם השור וגם (דף לו.) ד"ה בעה"מ ומלחמות ה'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:8)

אולם עדיין קשה, מהי השוואת רש"י בין תם לבין יתומים הפטורים מלשלם את חוב אביהם ממטלטלין שירשו, והרי שם ליכא שעבוד נכסים על המטלטלין וגם ליכא שעבוד הגוף על היתומים ולפיכך פטורים, ואילו בתם יש לכה"פ שעבוד נכסים בשור, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:9)

ב) פירוש שני ברש"י: ז"ל וא"ד טעמא משום דפלגא נזקא קנסא ויתמי לאו בני קנסא נינהו עכ"ל. ביאור דבריו כי מעמידין אפוטרופוס דוקא כשהחש"ו הם בפרשה המחייבת נזקין אלא שבהיכי תמצי פטורים כי לאו בני קיום שמירה נינהו כבמועד. לפיכך מעמידין להן אפוטרופוס כדי שהשמירה תתקיים. מאידך חש"ו לאו בני עונשין ולאו בני קנסות נינהו ומופקעים הם מכל פרשת תם המזיק, ולפי' אין מעמידין להן אפוטרופוס בתם לשלם מגופו.¹

footnotes:
¹ אמנם רבינו זצ"ל אמר הרבה פעמים שהגר"ח זצ"ל אמר דקטנים בני עבירה נינהו אלא שפטורים מעונשים. ומשו"ה יש מ"ד דקטן אוכל נבילות בי"ד מצווין להפרישו. ולפי"ז יתכן דפירוש הראשון ברש"י סובר דקטנים חייבים בשמירת התם ואע"פ דאינם חייבים לשלם פלגא נזקא קנסא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:10)

ג) פירוש התוס', וז"ל כיון דחס רחמנא על התם שלא ישלם נ"ש הלכך לגבי יתמי חשו עלייהו כו' עכ"ל. לתוס' העמדת אפוטרופוס היא תקנה מדרבנן שתיקנוה כדי לגבות נ"ש לניזק, ואילו בתם אין מעמידין אפוטרופוס כי בעקבות התורה שהקילה בתשלומי ח"נ גם החכמים הקילו בהם ולא העמידו אפוטרופוס.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:11)

**תוס' ד"ה ור' יוחנן.** ז"ל וי"ל ר' יוחנן קאמר בכל ענין אין נזקקין בין במלוה הבאה מחמת עצמה ומשום דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ויתומים כשלא בפני בעל דין דמי כו' עכ"ל. והגמרא תירץ דמזיק שאני. ונראה שהגמרא ר"ל שהעדאת עדות לפני האפוטרופוס נקרא בפני בעל דין. ודוקא במזיק חל על האפוטרופוס שם בעל דין לענין העדאת עדים שכן הוא המקיים את השמירה בעד הקטן. אולם בשאר מילי, כגון שלוה האפוטרופוס בעד היתומים, האפוטרופוס עשה רק מעשה קוף בעלמא לקבל את מעות המלוה, אך אינו בעל דין בעסק של ההלוואה, ולפי' אין מקבלים עדות בפניו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:12)

א"נ קטן עצמו אינו בעל דין בשאר מילי, אמנם במזיק כשממונו הזיק הו"ל בעל דין לפי שהתורה מחייבתו בעל כרחו ומשוותו לבעל דין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:13)

להסבר הענין הזה עלינו להתבונן למה תיחשב עדות בקטן כעדות שלא בפני בעל דין. ולכאורה הוא משום שאיננו בר דעת לטעון. ברם יקשה הרי קבלת עדות אינה משתייכת כלל לטענות בעלי דברים. ויתכן שהחיוב המוטל על בעל דבר להזדקק לדין - עי' גמ' סנה' (דף לא:) שכופין אותו ודן בעירו - מעניק לו שם בעל דין. כשמעידים בקטן ליכא חלות קבלת עדות בפני בעל דין, אפילו יבוא הקטן לבי"ד, משום שאיננו מחוייב לבוא. לפי"ז י"ל דמזיק שאני ר"ל שחיוב מזיק לא חל מדעת המתחייב אלא מהווה חיוב שהתורה הטילה עליו, ובכן אף על הקטן חל החיוב לגמרי, ושפיר מחוייב לבוא בכה"ג לבי"ד כדי שיעידו בפניו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:14)

אך טעם זה שבתוס' לא הוזכר בגמרא. ולולא דמסתפינא הייתי מציע פי' אחר. הנה ברמב"ם פסק בפכ"ו מהל' מלוה (הל"י) ז"ל קטן שלוה חייב לשלם כשיגדיל כו' עכ"ל. משמע שאין גובין ממנו בקטנותו. אכן מצינו שיתומים קטנים משלמים חוב אביהם וכגון כשאביהם הודה שחייב או כשמת בנידויו על שלא פרע (עיין במגיד משנה פ' י"ב מהל' מלוה הל"א), דהיינו כשוודאי לבי"ד שאביהם לא שילם. ובכן צ"ע למה פסק הרמב"ם שאין הקטן משלם חוב עצמו כשלוה כסף אע"פ שבכה"ג אין לחוש לפרעון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:15)

ונראה שמאחר שחוב אביהם חל כחוב גמור על האב שהיה גדול והתחייב בדעת גמורה חלים שעבודין שיגבו גם מבניו יתומים קטנים. מאידך בחוב שהקטן קיבל על עצמו להתחייב בו כשלוה, לא נגמר החוב עד שיגדל. והואיל ולא התחייב הקטן בשעבוד הגוף גמור בשעת קטנותו, א"א לטרוף ממנו כ"ז שהוא קטן. ובכן הקשו בסוגיין על ר"י היאך גובין מעליית היתומים. ותירצה הגמרא דמזיק שאני, כלומר, יתומים חייבים בשמירת נזקין כגדול אך אינם בני קיום שמירה, ובצירוף האפוטרופוס יש להם קיום שמירה. בכך נעשו הקטנים בני חיוב, כי החיוב של מזיק אינו תלוי בדעת המתחייב, שהרי נזק מהווה מלוה הכתובה בתורה שהטילה התורה חיוב על בעל המזיק לשלם מחמת הנזק, ולא שנא גדול לא שנא קטן שניהם חייבים בחיוב גמור. רק בהלוואה שהיא תלויה בהתחייבות מדעת אין חיוב הקטן שלם עד שיגדל, ולפיכך אין גובין ממנו בקטנותו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:16)

**תוס' ד"ה דאי.** ז"ל מכאן מדקדק ה"ר חיים כו' עכ"ל. יש להעיר, והרי מטעם החשש דממנעי כו' לא חייבו החכמים את האפוטרופוס לשלם, אבל בשמירת פקדון מהיכי תיתי שמטעם ממנעי כו' יפטרו אותו מלשלם כפי דין דאורייתא. אלא ע"כ שה"ר חיים סובר כרש"י הנ"ל שמעיקר הדין חייב האפוטרופוס בעד הנזקין, ודוקא מטעם ממנעי כו' פוטרים אותו מדרבנן וה"ה לכל חיובי שמירת פקדון דעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:17)

**בא"ד. ואור"י כו' עכ"ל.** גם מחילוקו של הר"י מוכרח שדעתו כרש"י שאפוטרופוס חייב בנזקין מעיקר הדין כשומר נזקין דעלמא. הרי אליבא דתוס' שאנץ הנ"ל ניתן להבחין באופן פשוט שבחיובי פקדון דעלמא האפוטרופוס הוא כשומר דעלמא המחוייב בפשיעה, ולא הפקיעו רבנן את חיובי הפשיעה שחלים עליו מעיקרא דדינא. מאידך חיובי הנזקין דאפוטרופוס אינם חלים מדין שומר דעלמא שהרי האפוטרופוס לא קיבל את המזיק מבר חיובא אך נתמנה ע"י ב"ד בתקנה מיוחדת לשמור, ומטעם דלמא ממנעי לא תקנו חיוב תשלומין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:18)

אמנם יש לחקור לפי תוס' שאנץ באפוטרופוס שנתמנה שומר פקדון של היתומים וגם שומר נזקין, מה דינו בנזקין - הרי מאחר שהוא שומר פקדון, מסתבר שדינו בנזקין כשומר דעלמא שאינו חייב מתקנה מיוחדת דאפוטרופוס.¹ אך לפי פשטות דברי הר"י וכפי הסברם של התוס' תחול אף כאן סברת ממנעי כו' ויפטר מנזקין למרות שחייב בפשיעה בשמירת הפקדון מדין שומר פקדון, וצ"ע.

footnotes:
¹ דשומר פקדון בעצמו חייב משום שהמזיק ברשותו (עיין בביאור הגר"א לש"ע חו"מ סי' שפ"ט סק"א - ב). ואילו שומר נזקין חייב משום שקיבל את המזיק מבר - חיובא וממלא מקומו של הבעלים. עיין במחלוקת הרמב"ם והראב"ד (פ"ד מהל' נ"מ הל"י) וברשימות לקמן (דף נו:) לתוס' ד"ה פשיטא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:19)

**ב.**
בי"ד מעמידין אפוטרופוס ליתומים קטנים בעבור שמירת נזקין. וקשה למה אין מעמידים אפוטרופוס בשור הקדש (עיין לעיל בסוגית שור הקדש שהזיק דף יב: - יג ב). ברם ע"פ דברינו למעלה ניתן להבחין בין יתומים להקדש בשתי דרכים:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:20)

א) יתומים חייבים בשמירת נזקיהם אלא שלמעשה לאו בני קיום שמירה הם. משו"ה בית דין מעמידים להם אפוטרופוס כדי לקיים את חובת השמירה המוטלת עליהם. ואילו הקדש אינו בר - חיוב שמירת נזקין כלל.¹

footnotes:
¹ ואמר רבינו שעכו"ם חייב בשמירת שור המזיק, ולפי' שור של עכו"ם שהזיק חייב לשלם, ואע"פ שאינו מחוייב במצוות כישראל, כי חובת שמירת נזקין אינה חיוב מצוה. גם יתכן שנזקין כלולים במצות דינים שעכו"ם חייב בה משום חיוב ד' מצוות בני נח.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 39a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/39a:21)

ב) סברת הראשונים שיסוד חיוב האפוטרופוס בנזקין הוא משום שבי"ד הקנו לו את המזיק להיות הבעלים שייכות רק בנכסי יתומים שהם ממון הדיוט ונתפסים בקנין ע"פ ההלכה דהפקר בי"ד הפקר. נכסי הקדש לעומת זאת א"א להקנותם לאפוטרופוס כי ממון גבוה אינו נתפס בקנין הפקר ב"ד הפקר. משום כך אין מעמידין אפוטרופוס בהקדש.