## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 45a

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/45a:1)

**תוס' ד"ה השתא.** ז"ל ונראה לר"י דבתפסוהו מאליהן נמי חייב דמה שנופל ליד ב"ד חשוב היזק ניכר כו' ור' יעקב לא חשיב היזק ניכר מה שנופל ליד ב"ד וגמרו את דינו כיון שאפילו לא בא לידם היו גומרין את דינו ונמצא שאינו מפסיד ע"י שבא לידם אלא כאילו גמרו דינו שלא בפניו חשיב לפי שגם אז היה נאסר והוי היזק שאינו ניכר ולכך יכול לומר לו הרי שלך לפניך כמו בחמץ ועבר עליו הפסח כו' עכ"ל. בביאור דברי הר"י נראה שהמחלוקת אם גומרים את דינו של שור דוקא בפניו או אפילו שלא בפניו תלויה ביחס שבין גמר הדין לחיוב מיתת השור. דהיינו אם גומרים את דין השור דוקא בפניו אזי חיוב השור דומה לחיוב הרוצח, וחיוב מיתת השור חל מכח הב"ד, דהב"ד מחייבים אותו. מאידך אם גומרים את דין השור אף שלא בפניו אזי אין הב"ד מחייבים אותו, אלא רק מבררים וגומרים את דינו, וממילא השור חייב מיתה מן השמים. ויוצא שאינו דומה שור שהמית לרוצח כי בשור אין הב"ד מחייבים אותו ואילו באדם הרוצח הב"ד מחייבים אותו מיתה. ונ"מ אם גמר הדין מקרי היזק ניכר או לא. דנראה שחלות איסור נחשבת להיזק ניכר אם ע"פ דין החלות תלויה בבני אדם וחלה מכחם. ולכן כשהב"ד מחייבים ואוסרים את השור ההיזק נחשב להיזק ניכר, ואילו אם האיסור חל מן השמים הריהו היזק שאינו ניכר. המטמא טהרותיו של חבירו הוי היזק שאינו ניכר (גיטין נב ב) כי טומאה אינה חלה מכח האדם הטמא אלא שחלה טומאה מן השמים מחמת נגיעת הטהרות באדם שהוא טמא. ויסוד דין טומאה אינה תלויה בגברא אלא בחפצא, שהטומאה חלה מפני הנגיעה בחפצא של טומאה. משא"כ שור הנסקל אליבא דמ"ד שגומרים דינו דוקא בפניו שהב"ד מחייבים ואוסרים את השור, וחלות דין השור תלוי בבני אדם דהיינו בגברא של הדיינים האוסרים, ומשום כך ע"פ דין הו"ל היזק ניכר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/45a:2)

אלא דלפי"ז צ"ע ממנסך (גיטין דף נב:) המהווה היזק שאינו ניכר, דלכאורה הגברא שניסך הוא דהוי האוסר של היין ולא שמים, וכדמוכח מהגמרא בחולין (דף מא) שקבעה שביין נסך חל הדין שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כי הגברא המנסך אוסר בתורת בעלים, ויוצא דהו"ל איסור שחל ע"י הגברא ולא ממילא מן שמים, וא"כ צ"ע למה הוי מנסך היזק שאינו ניכר ואיננו היזק ניכר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/45a:3)

ברם יעויין ברמב"ם (פ"ז מהל' חובל ומזיק הל"א - ב') שכ' וז"ל המזיק ממון חבירו היזק שאינו ניכר הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו הרי זה פטור מן התשלומין דין תורה, אבל מדברי סופרים אמרו הואיל והפחית דמיהן הרי זה חייב ומשלם מה שהפחית מדמיהן. כיצד הרי שטימא אוכלין טהורים של חבירו או שדמע לו פירות או עירב לו טיפת יין נסך בתוך יינו שהרי אסר עליו הכל כו' עכ"ל. וע"ע ברמב"ם (שם ה"ו) שכתב וז"ל המנסך יין חבירו לע"ז וכו' ואם היה לו בו שותפות או שהיה משומד וכו' הרי זה אוסר היין וחייב לשלם, והאיך יתחייב זה לשלם והרי הוא מתחייב בנפשו מפני שמעת שהגביהו נתחייב לשלם ואינו מתחייב בנפשו עד שינסך עכ"ל. וק' לכאורה מהא דאמרי' בגיטין (נב:) דלמ"ד דמשעת הגבהת היין הוא דקנה ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך פירוש דין המתני' (שם) דהמנסך היזק שאינו ניכר הוא דניסך יין חבירו בידיו¹. וא"כ קשה אמאי לא הכניס הרמב"ם דין דהמנסך בידיו לעיל (בה"ב) עם שאר דיני המשנה דהיזק שאינו ניכר, ולמה מנה שם רק את המערב טיפת יין נסך בתוך יין חבירו ולא את המנסך ממש. ועוד קשה דהו"ל לרמב"ם לפרש דהמנסך בידיו חייב רק במזיד ובשוגג פטור כדין היזק שאינו ניכר דעלמא. ונראה שהרמב"ם סובר שהמנסך יין חבירו בידיו חייב מדאורייתא מדין היזק ניכר ושלא כהסוגיא בגיטין. ובביאור שיטתו נראה שהרמב"ם סובר כי הגברא המנסך אוסר בידיים את היין ולכן הו"ל היזק ניכר, ואינו דומה למטמא שהטומאה חלה מעצמה מן שמים ובכן הו"ל היזק שאינו ניכר. ודוקא עירוב יין נסך ביין חבירו מהווה היזק שאינו ניכר כי אין הגברא המערב אוסר את היין אלא התערובת שבחפצא גורמת שהאיסור יחול מעצמו משמים, ולפיכך הו"ל היזק שאינו ניכר.

footnotes:
¹ עיין ברשימות שיעורים לב"ק חלק א' (דף ג.) ד"ה זה אב למיתה וכו' וגם בשיעורים לעיל (דף פז.) ד"ה החובל בעבד כנעני.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/45a:4)

ברם לפי"ז יש לעיין במפגל שהרמב"ם כללו בהלכות היזק שאינו ניכר (שם הל"ד), ולכאורה הכהן המפגל הוי האוסר של הפיגול כמו המנסך יין חבירו, וצ"ע א"כ למה כלל הרמב"ם את המפגל בהיזק שאינו ניכר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/45a:5)

וכדי לתרץ את קושייתנו נראה דעלינו לעיין במש"כ הרמב"ם (בפי"ח מהל' פסוה"מ הל"א) וז"ל כל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים הרי זה עובר בלא תעשה שהרי הוא אומר לא יחשב, מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים, ואעפ"כ אינו לוקה שאין המחשבה מעשה עכ"ל. וקשה, למה אין בו מעשה, הלא בדיבורא קא עביד מעשה כי הקרבן נפסל, והרי הרמב"ם פסק כר' יוחנן (עיין בב"מ דף צ: ובתוס' שם ד"ה ר' יוחנן) שאם חסמה בקול חייב ולוקה מכיון דבדיבורא קא עביד מעשה (רמב"ם פי"ג מהל' שכירות הל"ב) ומ"ש במפגל שפסק שאינו לוקה דהוי ליה לאו שאין בו מעשה¹.

footnotes:
¹ ולפי"ז כשהרמב"ם פטרו ממיתת ב"ד הטעם הוא משום שהרגו בדבר שאין בו כדי להמית וכשפטרו מגלות הוא משום שהרגו בכוונה, ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/45a:6)

ונראה שהרמב"ם סובר שבחסמה בקול הגברא עצמו ובכחו חסם את הבהמה ועבר על לאו שיש בו מעשה. מאידך המפגל בקול אינו פוסל את הקרבן בעצמו באופן ישיר, אלא שמאחר שיש מחשבה שאינה נכונה הקרבן נפסל ממילא ובחלות פסול שחלה משמים. והנה הרמב"ם אף השווה את המפגל למטיל מום בקדשים, וגם במטיל מום בקדשים אין המעשה של עשיית המום פוסל אלא עצם המציאות של המום בקרבן פוסלת. ולא אמרינן לרמב"ם בדיבורא קא עביד מעשה אלא כשדיבורו פוסל באופן ישיר ולא במקום דהוי גורם צדדי לפסול שחל ממילא משמים¹.

footnotes:
¹ עיין עוד בשיעורים לעיל (דף פז.) ד"ה החובל בעבד כנעני.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/45a:7)

ועיין במסכת נדרים (דף לז.) שהגמ' הקשה היאך כהן מפגל הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ותירץ דכתיב לא יחשב לו מכל מקום, כלומר מכיון דיש מחשבה שאינה נכונה ממילא נפסל הקרבן בלי שהבעלים יפסלו אותו באופן ישיר. ואילו בנוגע למנסך אומרת הגמרא בחולין (דף מא) שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, וכן פסק הרמב"ם (פ"ז מהל' מזיק הל"ו). ובביאור החילוק י"ל שבמנסך הגברא שניסך אוסר את היין וחלות האיסור חלה מכח הבעלים האוסרים, ולפיכך חל בו דין אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. משא"כ במפגל שאין לכהן המחשב דין של בעלים האוסרים את הפיגול אלא שהפיגול חל מעצמו משמים, ועקב כך לא חל בו דין אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, וכל כהן יכול לפגל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/45a:8)

ולפי"ז יש ליישב מה שהקשינו על הרמב"ם מ"ש המפגל שחשוב היזק שאינו ניכר מהמנסך שחשוב היזק ניכר, כי המפגל אינו אוסר באופן ישיר ולכן הוי היזק שאינו ניכר, ואילו המנסך אוסר באופן ישיר ולכן הוי היזק ניכר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/45a:9)

אמנם כל זה לכאורה נכון אליבא דהרמב"ם. מאידך כל הראשונים האחרים חולקים עליו וסוברים שמנסך הוי היזק שאינו ניכר וכדפשטות הגמרא בגיטין, וא"כ הדרא קושיין לדוכתה, מ"ש המנסך המהווה היזק שאינו ניכר משור הנסקל אליבא דמ"ד גומרים את דינו רק בפניו שפירש הר"י שמהווה היזק ניכר¹. ואולי סובר הר"י שאם גומרים את דין השור דוקא בפניו, שם נידון חל בשור כמו שחל באדם הנידון, משא"כ אם גומרים את דין השור שלא בפניו שאין השור נקרא בשם נידון, וחלות שם נידון בב"ד קובע את ההיזק להיזק ניכר, וצ"ע בזה.

footnotes:
¹ נראה שרבינו זצ"ל הולך כאן לפי שיטת אביו הגר"מ הלוי זצ"ל שפסק שאין דין שומע כעונה חל בקרה"ת כי חובת הציבור היא רק לשמוע את הקריאה בלבד ולא לקרות בתורה, ובכך שאני קריה"ת ממצות קריאת המגילה המהווה מצות קריאה, ומשום כך חל בה דין שומע כעונה כדי שהשומעים יצאו ידי חובתם לקרות את המגילה. ולפיכך פסק הגר"מ זצ"ל שהציבור יוצאים את חובתם לשמוע קריה"ת אף כשאין הקורא מכוון להוציאם, משא"כ בקריאת המגילה. ולכאורה לפי המבואר בשיעורים אין הציבור חייבים לשמוע את ברכות העולה אלא רק לשמוע את קריה"ת בלבד, ויש לעיין בזה כי מנהג העולם הוא לברך את ברכות התורה בקול רם כמו הקריאה עצמה, וכן מבואר בשו"ע או"ח סי' קל"ט סעיף ו', אומר ברכו והברכות בקול רם והאומרם בלחש טועה עכ"ל, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/45a:10)

בא"ד. וכן משמע בהנזקין (גיטין נג ב) דבהיזק ניכר אין יכול לומר הרי שלך לפניך דפריך בגמ' ממתני' דגזל מטבע ונפסל וכו' עכ"ל. צ"ע בקושית הגמרא בגיטין, דלכאורה היזק שאינו ניכר שמיה היזק קובע רק שהמזיק חייב לשלם בעד הפסד ממון חבירו, ואילו בנוגע להשבת גזילה מאחר שהחפצא לא נשתנה בדיני שינוי למה לא יוכל הגזלן לומר לנגזל הרי שלך לפניך ולקיים מצות השבה. ונראה דמוכרח מכאן דלמ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק חל שינוי בגוף החפצא, וחפץ שהוא ניזק בהיזק שאינו ניכר הואיל ואינו אותו החפץ שהיה לפני ההיזק ונשתנה מכעין שגזל לכן אינו ראוי להשבה. דין היזק שאינו ניכר שמיה היזק נוגע גם לדין השבת גזילה כמו שנוגע לדיני מזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/45a:11)

ומכאן ראייה ליסוד הגר"ח זצ"ל שהחיוב של מזיק ממון חבירו אינו תלוי רק בהפסד ממון בלבד כי אם גם בהשחתת החפץ הניזק, דהמזיק חייב לשלם דמים תחת החפץ שהשחית. ובכך הסביר הגר"ח זצ"ל את פסק הרמב"ם (פ"ה מהל' טוען ונטען הל"ב) שהמודה במקצת נזק קרקע פטור משבועה משום שדמי קרקע כקרקע דמיין. והביאור בזה הוא שעיקר החיוב של מזיק הוא להחזיר את החפצא הניזק למצבו הראשון כפי שהיה קודם שהוזק והושחת. הדמים הם חליפי החפצא, ולכן דמי נזק קרקע כקרקע מפני שהדמים באים תחת הקרקע שחייב להחזירה מעיקרא דדינא¹. ומבואר שרק אם גוף החפצא השתנה והוזק חייב המזיק לשלם ולא כשאין שינוי בחפצא אלא שנפחתו דמיו. ובהתאם לכך סוברת הגמרא בגיטין שאם היזק שאינו ניכר שמיה היזק החפצא שהוזק ע"י חלות איסור ופסול נשתנה ונעשה לחפץ אחר ועקב השינוי שבחפצא חייב המזיק לשלם. וה"ה שחל שינוי בחפצא לענין גזילה ומשנפסל החפצא ונאסר בהיזק שאינו ניכר ונשתנה תו אינו ראוי להשבת גזילה.

footnotes:
¹ עיין במס' שבועות (דף לו.) אמן בו קבלת דברים בו האמנת דברים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/45a:12)

ובכך מוסברים דברי רש"י לעיל (דף ד: ד"ה ומנסך) שכ' שהמערב יין נסך ביין חבירו פטור וז"ל דלא קמחסריה ולא מידי דהא מזבן ליה בר מדמי יין נסך שבו עכ"ל. וצ"ע למה יפטר הרי בעלי היין יכולים למוכרו רק לגוי ולא ליהודי, היין נפחת מדמיו והניזק הפסיד, ולמה לא ישלם המערב על שגרם הפסד ממון לניזק בשווי יינו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 45a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/45a:13)

וי"ל דבשלמא במנסך יין נסך חל שם פסול ואיסור בגופו של היין שבכך השתנה עצם החפצא של היין, ולפיכך יש נזק המחייב בתשלומין. ואילו במערב יי"נ ביין חבירו לא חל שם פסול ואיסור בגוף היין של היתר, אלא שבגלל התערובת של יין נסך א"א ליהודי לשתות את היין של היתר וממילא הבעלים הפסידו ממון. ברם מאחר שלא חל איסור ושינוי בגופו של היין ליכא חלות נזק המחייב בתשלומין¹.

footnotes:
¹ עיין בתוס' למס' חולין (דף פז. ד"ה וחייבו).