## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 56a

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:1)

**תוס' ד"ה אילימא וכו'.** ז"ל וא"ת כיון שאין חילוק בין מקרב דבר אצל האש ובין מקרב האש אצל הדבר כו' עכ"ל. ר"ל שבשני האופנים נעשה לבעל האש. והנה בשור ובור לא שמענו שהמקרב את הניזק למזיק יהיה חייב. ונראה שדין מיוחד הוא באש שכן באש יש הלכה דכח אחר מעורב בו. וכשם שחייבה התורה התקרבות האש לניזק ע"י כח אחר מעורב בו כן חייבה את מי שמקרב את הניזק לאש. מאידך בבור ושור ליכא חיוב כשמקרב את הניזק למזיק שהרי אין בהם הלכה דכח אחר מעורב בו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:2)

**בא"ד. ליחייב למ"ד אשו משום חציו עכ"ל.** רגיל היה הגר"ח זצ"ל לומר שדין אשו משום חציו חל רק בעשיית האש ובמקרב את האש אצל הניזק ולא במקרב את הניזק אצל האש כשלא עשה מעשה באש עצמה. עוד יש לתרץ קושית התוס' עפי"מ שכתב השיטה מקובצת בשם הרא"ה שאין אומרים אשו משום חציו אלא באש עצמה וכשעשה את האש, ולא בתולדות אש או בחמה. ועיין בשיעורים לסוגיית אשו משום חציו (דף כג.) שלדעת הרמב"ם דין אשו משום חציו חל רק בחובל ולא ברוצח, ומסתלקת קושית התוס'.¹

footnotes:
¹ עיין בחי' הר"ן לסנהדרין (דף עז:) במנ"ח מצוה נ"ו בחידושי רבינו חיים הלוי (פי"א מהל' שכנים הל"א) ובחידושי רי"ז הלוי (פ"ג מרוצח הלי"ב).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:3)

ע"ע בסוף דברי התוס' בסנהדרין (דף עז. ד"ה סוף חמה לבא ועיין שם במהרש"א) שמביאים שיטה אחרת שאש ההולכת מעצמה מחייבת ברציחה משום חציו בדומה לנזק. מאידך אש שהולכת כשכח אחר מעורב בה אינה מחייבת ברציחה אלא בנזק בלבד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:4)

**תוס' ד"ה אלא לחבריה.** ז"ל ודוקא שוכר אבל אמר פטור מדיני שמים דסבור שלא ישמעו לו כו' עכ"ל. אין להקשות משיטת שמאי הזקן (קידושין דף מג.) שיש שליח לדבר עבירה אפילו בדיבור בעלמא כגון שאמר לשלוחו צא והרג את הנפש כי שם מתחייב מדין שלוחו של אדם כמותו ושליחות חלה במינוי פה. ואילו כאן מדובר אליבא דמ"ד אין שליח לדבר עבירה וחיובו בדיני שמים הוא מדיני גרמא בעלמא. משו"ה יש סברא לפטרו אם אמר לחברו ולא שכרו דסבור שלא ישמעו לו ואינו גורם ופטור.¹

footnotes:
¹ עיין בש"ך (חו"מ סי' ל"ב סק"ג) במקנה לקידושין (דף מג.) בגר"א סי' ל"ב סק"ב בפנ"י כאן ובקצות (ל"ב: א').


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:5)

כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' רוצח (הל"ב) ז"ל אבל השוכר הורג להרוג את חבירו או ששלח עבדיו והרגוהו או שכפתו והניחו לפני הארי וכיוצא בו והרגתהו חיה וכן ההורג את עצמו, כל א' מאלו שופך דמים הוא, ועון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהם מיתת בית דין כו' עכ"ל. ולא גילה הרמב"ם דעתו באמר להורג להרוג ולא שכרו. ויש להסתפק אם בנוגע למיתה בידי שמים יסבור הרמב"ם שיש שליח לדבר עבירה ולכן אפילו יאמר להורג להרוג חייב שהרי מינהו שלוחו להרוג או שהרמב"ם מחייב את השוכר מדין גרמא ונ"מ בין שוכר לאומר וכמבואר בתוס' שהאומר אינו חייב לשמים בדיני גרמא "דסבור שלא ישמע לו". אמנם מרן הגר"ח הלוי זצ"ל היה רגיל לפרש שהרמב"ם מחייב אף האומר ו"השוכר" לאו דוקא, כי בנוגע לחיוב בידי שמים ברציחה אמרינן יש שליח לדבר עבירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:6)

והנה הרמב"ם כולל ג' מקרים בדין חיוב מיתה בידי שמים א) השוכר; ב) כפתו לפני הארי; וג) ההורג את עצמו. והנה מדיני גרמא משותפות שתי ההלכות דשוכר וכפתו לפני הארי שכן שניהם חייבים משום גרמא ולא משום שפעלו בעצמם מעשה רציחה. אך אם ננקוט כגר"ח זצ"ל ששוכר לאו דוקא וה"ה לאומר המחויב בידי שמים מטעם שליחות, עלינו להתבונן מהו הקשר בין השוכר לכפתו לפני הארי. ויתכן שהביאור הוא כי מאחר שאם כפתו לפני ארי חייב בידי שמים, סימן לדבר שלהתחייב בדיני שמים אינו דרוש מעשה רציחה גמור. בהתאם לכך אף שליחות לדבר עבירה חלה לחייב את השוכר והאומר להורג להרוג כי אף שאינו מעשה רציחה גמור מ"מ חלה שליחות לחייבו בידי שמים, ורק בעונש בית דין שנתחייב ע"י מעשה עבירה גמור נאמר אין שליח לדבר עבירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:7)

ומוכרח לומר שהרמב"ם מונה רק ציורים שאינם רציחה גמורה ממה שכלל הרמב"ם כאן גם דין ההורג את עצמו שהוא פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים (ונ"מ לענין קלבד"מ, עיין במנ"ח ואכמ"ל). והרי ההורג את עצמו פטור מדיני אדם לפי שלא עשה מעשה רציחה גמור והוא חייב רק בידי שמים. ה"ה בכפתו לפני הארי ובשוכר את ההורג שלא עשו מעשה רציחה גמור ולכן פטורים בידי אדם וחייבים רק בדיני שמים. אך חיוב השוכר בידי שמים חל מדין שליח לדבר עבירה וה"ה לאומר שחייב כמו השוכר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:8)

והנה בגמרא קידושין (שם) ז"ל ואבע"א לעולם דריש ומאי חייב חייב בדיני שמים, מכלל דת"ק סובר אפי' בדיני שמים נמי פטור, אלא דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו עכ"ל. ולפי הנ"ל יתכן שהגמרא ר"ל שלדעת שמאי הזקן חל דין יש שליח לדבר עבירה בידי שמים ולכן נענש בדינא רבה כמו מי שהורג בעצמו, ואילו אליבא דת"ק חל החיוב בידי שמים מדין גרמא בעלמא ולכן נענש בדינא זוטא. ועיי"ש ברש"י ד"ה דינא רבה כו' ז"ל לשמאי מיחייב בדינא רבה בעונש גדול ולת"ק לא מיענש כולי האי כהורג עצמו אלא כגורם עכ"ל, והן הן דברינו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:9)

**גמ'. פשיטא דאורייתא הוא אם לא יגיד ונשא עונו.** יש להתבונן, והרי יתכן שר"י משמיענו שחייב לשלם בדיני שמים, ואילו בפסוק מבואר שהנמנע להעיד עובר על איסור אבל אין יודעים שחייב ממון. ולכאורה הגמרא פירשה את דברי ר"י שחייבין בדיני שמים ר"ל שיש חלות איסור, אך אין חיוב ממון, ולפיכך הוקשה להם "פשיטא".


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:10)

וכן בגיטין (דף נג.) בנוגע להיזק שאינו ניכר דלא שמיה היזק שחייב לשלם בידי שמים, פי' רש"י (בד"ה וחייב בדיני שמים) וז"ל פורענות לשלם לרשעים שנתכוין להפסיד ישראל עכ"ל. משמע שגם רש"י פי' חייב בדיני שמים ר"ל בדיני איסורין אך אין חיוב ממון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:11)

מאידך בשיטה מקובצת כאן הביא בשם המאירי שמי שחייב בדיני שמים ואינו משלם נפסל לעדות מדין גזלן, ובכן לדעתו חל חיוב ממון בדיני שמים ואינו איסור בלבד. (וע"ע בשיעורים למעלה א)


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:12)

**רש"י ד"ה אם לא יגיד. ז"ל מדקפיד אהגדה משמע שאילו מגידין מתחייב זה ממון עכ"ל.** משמעות רש"י שכשם שחיוב שבועת העדות תלוי בעדות המחייבת ממון ה"ה חיוב הגדת עדות הנלמד מפסוק דאם לא יגיד חל רק בעדות המחייבת ממון. ומכאן שהמחייב של שבועת העדות תלוי בחיוב הגדת עדות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:13)

**תוס' ד"ה פשיטא כו'.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:14)

**א.**
ביסוד דין האיסור דאם לא יגיד חלוקים התוס' והרמב"ם. לפי התוס' שלפנינו עוברים העדים באיסור דוקא אם כפרו עדותם בב"ד, וז"ל ודוקא בב"ד דכשאומרים אין אנו יודעים להעיד שוב אינם יכולין להעיד דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, והיינו אם לא יגיד דקרא, אבל חוץ לב"ד אין לחוש שיכול לחזור ולהעיד עכ"ל. ואילו הרמב"ם כתב בפ"א מהל' עדות (הל"א) ז"ל העד מצווה להעיד בבית דין בכל עדות שיודע בין בעדות שיחייב בה את חבירו בין בעדות שיזכהו בו, והוא שיתבענו להעיד בדיני ממונות שנאמר והוא עד או ראה אם לא יגיד ונשא עונו עכ"ל. אליבא דהרמב"ם חייבים העדים באם לא יגיד אפילו לא כפרו בעדותם בב"ד אלא שנמנעו לבוא לב"ד ועוברים בשב ואל תעשה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:15)

**ב.**
אע"פ שלהרמב"ם חל איסור אם לא יגיד בשב ואל תעשה כשהעדים נמנעים מלהעיד עכ"ז פסק שחיוב שבועת העדות חל דוקא אם כפרו בעדותם בבי"ד כמבואר בפ"ט מהל' שבועות (הל"ב) וז"ל אין העדים חייבין בשבועת העדות עד שיכפרו בעדותן בבית דין, בין שנשבעו או השביען בבית דין בין שנשבעו או השביען חוץ לבין דין, והכפירה בבית דין בלבד, שנאמר אם לא יגיד ונשא עונו מקום שיגיד ויועיל הוא שאם לא יגיד שם יתחייב עכ"ל. ונראה שהרמב"ם סובר שבחומר האיסור קיים הבדל בין מי שלא בא לב"ד להעיד כלל לבין מי שכפר בעדותו בב"ד. הרי בשכפר בעדותו בב"ד שוב אינו יכול להעיד - כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד - ולכן נהי שמי שאינו בא כלל לב"ד עובר באיסור דאם לא יגיד בשב ואל תעשה אך בידו לתקנו אם יודה ויעיד אח"כ. ואילו הכופר בעדותו בפני ב"ד יעבור על האיסור דאם לא יגיד בקום ועשה ושוב אין בידו לתקנו - מכיון שהגיד שאינו יודע לו עדות שוב אינו חוזר ומגיד שיודע לו עדות. האיסור דאם לא יגיד חל כאן באופן יותר חמור. ומפני זה שיטת החכמים (מס' שבועות דף לא.), וכן קבע הרמב"ם, שהעדים חייבים בשבוה"ע רק בשיכפרו בב"ד, כלומר משיעברו באיסור דאם לא יגיד בקום ועשה דהיינו באופן שלא ניתן שוב לתקן את האיסור ובכה"ג שיעברו עליו באופן יותר חמור, שכן עיקר המחייב דשבוה"ע הוא האיסור דאם לא יגיד בקום ועשה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:16)

**ג.**
בכך מתיישבת תמיהה אחרת ברמב"ם, שלשונו בפ"א מהל' עדות (הל"א) המובא למעלה (באות א') מורה שאף עד אחד עובר באיסור דאם לא יגיד אם יכבוש את עדותו ולא יבוא לבי"ד להעיד. ויפלא שהוא לכאורה נגד גמרא מפורשת שלפנינו וז"ל ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וכו' והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו, במאי עסקינן אילימא בבי תרי פשיטא דאורייתא היא, אם לא יגיד ונשא עונו, אלא בחד עכ"ל, מבואר לכאורה שעד אחד אינו עובר באיסור דאם לא יגיד - שלא כמשמעות הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:17)

אמנם הרמב"ם כתב בפ"י מהל' שבועות (הל"ה) שעד אחד פטור משבועת העדות מאחר שאין עדותו מחייבת ממון. ואע"פ שאין בכפירת עד א' חלות דין כפירה כדי לחייבו בחיוב המיוחד של שבוה"ע, שהרי אין עדותו מחייבת ממון, עכ"ז כשיכבוש עדותו יעבור על איסור דאם לא יגיד כי האיסור דכבישת העדות והחלות - שם דכפירת העדות בנוגע לשבוה"ע מהווים שני דינים נפרדים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:18)

ולפיכך מסתלקת הקושיא על הרמב"ם מהסוגיא שלפנינו: - "אילימא בבי תרי וכו' אם לא יגיד וכו' אלא בחד" - היינו שבבי תרי חל דין כפירת העדות המחייבת בקרבן שבועה, משא"כ בחד ליכא חלות דין דכפירת העדות. חלות שם כפירה זו וחיוב קרבן שבוה"ע קוראת הגמ' "אם לא יגיד", ולא התכוונה הגמרא לאיסור של כבישת העדות ע"פ האיסור דאם לא יגיד, כי גם עד א' שכבש את עדותו עבר באיסור הזה וכפסק הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:19)

ונראה לבאר את הגמרא אליבא דרמב"ם לאור מה שחקרנו למעלה אם החיוב בידי שמים שבסוגיתנו חלות חיוב ממון או חלות דין של איסור. הרמב"ם סובר שהוא חלות חיוב ממון ובכך מוסבר ההבדל בין שני עדים לבין עד א'. שני עדים שכבשו עדותם גרמו הפסד ממון, והואיל ועדותן מהווה עדות ממון כפירתם בבי"ד שמה כפירה ומחייבת אותם מדין שבוה"ע. ה"ה אם יכבשו עדותם שחייבים בדיני שמים בחלות חיוב ממון שכן כבשו עדות ממון וגרמו הפסד. מאידך בעדות של עד אחד ליכא חלות דין עדות של ממון ובכפירתו חסר שם כפירת עדות ולפיכך פטור הוא משבוה"ע. ה"ה כשעד אחד כבש עדותו אע"פ שעבר באיסור אם לא יגיד וכדפסק הרמב"ם בכל זאת הואיל ואין עדותו עדות ממון אינו חייב בדיני שמים בחיוב ממון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:20)

**ד.**
ועלינו להתבונן במחייב של שבועת העדות - אם עיקר המחייב הוא הלאו דשבועת שקר או הלאו דאם לא יגיד או שניהם יחד.¹

footnotes:
¹ עיין בס' רשימות שיעורים לשבועת ונדרים חלק שני דף ל"ט - מ"ז.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:21)

והנה בנוגע לקושית התוס' מנ"ל לגמרא ששני עדים שכבשו את עדותם עברו באם לא יגיד דילמא ה"מ כשעברו גם על שבועתם כתב הרשב"א בחידושיו כאן (ד"ה אי בתרי וכו') וז"ל ומסתברא דממילא שמעינן לה דההיא בששמע קול אלה אע"פ שלא ענה אמן היא ואפ"ה בשלא הגיד איכא נשיאת חטא ואם איתא דכשלא שמע קול אלה וכופר בעדותו בב"ד ליכא נשיאות חטא ולא חייבתו תורה להעיד למה מביא קרבן על שמיעת קול בלבד, אטו מי שאומר לחבירו משביע אני עליך שתאמר כן וכן שראית ולא הגיד מי מחייב, וקרובים שאינם מעידין לו אינם חייבים מפני שאין בעדותן כלום ואין חייבין להעידו ואף הכשרים כיוצא בהם לא היו חייבים להעיד כל שלא ענו אמן עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:22)

מבואר ברשב"א שכדי שיחול בשבוה"ע הדין של מושבע מפי אחרים צריך שכפירת העדות תהיה מוזהרת באיסור תורה דאם לא יגיד, כי אלמלא כך מ"ש כפירת העדות משאר דברים, והרי דין מושבע מפי אחרים אינו חל בשבועת ביטוי בדברים אחרים. ונראה מהרשב"א שלדעתו המחייב בשבוה"ע אינו שבועת השקר אלא איסור אם לא יגיד. מקורו מדין מושבע מפי אחרים שע"פ שיטתו ליכא בכך איסור שבועת שקר מפי המושבע אך המחייב הוא איסור אם לא יגיד, שכן חלות השבועה משלימה את איסור כפירת העדות, ובכך חל חיוב שבוה"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:23)

**ה.**
כתב הריטב"א בחידושיו למס' כתובות (דף יח: ד"ה א"ל רבא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד) וז"ל ואחרים פירשו שאת"ל חוזר ומגיד לא תמצא קרבן שבועת העדות דלעולם חוזר ומגיד וכו' ולא נהירא דחיוב שבועת העדות אינו אלא במי שכבש עדותו ולא הגיד ועל זה ראוי לחייבו קרבן אפילו חוזר ומגיד עדותו וכו' עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:24
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:24)

לשם ביאור המחלוקת בין הריטב"א והאחרים י"ל שהמחייב של שבוה"ע אליבא דאחרים הוא שכבש העד את עדותו באופן שלא יכול להגידה עוד. מסתבר, שלשיטתם עיקר המחייב של שבוה"ע הוא האיסור דאם לא יגיד, והיינו כשאינו יכול לחזור ולתקנה, ולא העובדא שנשבע לשקר בעלמא בנוגע לעדות. ואילו הריטב"א סובר שאף כבישת עדות בעלמא מחייבת שבוה"ע ואפילו שוב יעיד העד אח"כ. ויתכן שלדעתו עיקר המחייב הוא שנשבע העד לשקר בנוגע לעדותו. אך טעם זה לא הוזכר בדברי הריטב"א. משום כך נראה שגם הריטב"א יסבור שעיקר המחייב דשבוה"ע הוא איסור דאם לא יגיד ולא שבועת השקר עצמה. אמנם חלוקים הריטב"א והאחרים בדין כבישת העדות המחייבת אם היא כפירת עדות בפני בי"ד באופן ששוב לא יוכל להעיד (האחרים), או די בכבישת עדות בשעתה (הריטב"א). ויתכן שחלוקים במחלוקת בין התוס' והרמב"ם (הנ"ל באות א'), שדעת הריטב"א כרמב"ם שאיסור אם לא יגיד חל אף בכבישת עדות בעלמא מחוץ לבי"ד, ואף כשיעיד אח"כ, והאחרים כתוס' שרק הכופר בבי"ד באופן שלא יוכל להעיד עוד עובר באם לא יגיד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:25
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:25)

**גמ'. והאיכא העושה מלאכה במי חטאת.** והוא מדין היזק שאינו ניכר. הנה רש"י לגיטין (דף נג.) ד"ה היזק שאינו ניכר פירש וז"ל שלא נשתנו מכמות שהיו עכ"ל, כלומר שצורת גוף הדבר הניזק לא נשתנתה אלא שחל בו פסול או איסור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:26
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:26)

וכזה גם מבואר ברמב"ם פ"ז מהל' חובל ומזיק (הל"א) ז"ל המזיק ממון חבירו היזק שאינו ניכר הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו הרי זה פטור מן התשלומין דין תורה אבל מדברי סופרים אמרו הואיל והפחית דמיהן הרי זה חייב ומשלם מה שהפחית מדמיהן עכ"ל. לפי הרמב"ם החסרון בהיזק שאינו ניכר הוא שלא נפסדה צורת הדבר הניזק אלא שהפחית דמיו מחמת חלות הפסול והאיסור. ויוצא שלרמב"ם היזק מן התורה מחייב רק בהשחתת גופו של הדבר הניזק ולא בפחיתת דמיו. (ועיין בשיעור הראשון למסכתין (דף ב.) בשם הגר"ח זצ"ל שהסביר לפי הרמב"ם שעיקר החיוב במזיק הוא להחזיר את הדבר הניזק למצבו הראשון ובכן הדמים המשתלמים הם חליפי החפץ, ודוקא במזיק פסק הרמב"ם דמי קרקע כקרקע דמי ולא כן פסק בחובל).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:27
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:27)

אף מסדר הרמב"ם בפרק ז' משתמע שהיזק שאינו ניכר דין לעצמו שאינו שייך לגרמא, שהרי הלכות היזק שאינו ניכר הביא בראשית הפרק (הל"א - הל"ו) ורק אח"כ (בהל"ז) התחיל בדיני גרמא בנזקין, וש"מ שלהיזק שאינו ניכר אין קשר לדיני גרמא.¹

footnotes:
¹ עיין בקונטרס דגרמי לרמב"ן הדן באריכות בשייכות שבין היזק שאינו ניכר לבין גרמא בנזקין. וע"ע בשיעורים לעיל (דף ד:) רש"י ד"ה ומנסך.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:28
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:28)

ויעוין בתוס' במס' גיטין (דף נג. ד"ה שלא יהא כו') שהקשו למה דיין שטימא את הטהור חייב והרי מדין היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק מהראוי שיפטר בשוגג. ותירצו שהדיין פשע ודינו כמזיד. אך לע"ד נראה ליישב באופן אחר. הנה יש לדון במי שנטל ממון חבירו שלא ע"מ לגוזלו אלא ע"מ להזיק חבירו שאינו חייב מדין גזלן אם חייב מדאורייתא משעת הנטילה כמזיק כי הנטילה מהווה מעשה היזק או"ד פטור שהרי לא הפסיד צורת החפצא.¹ ולכאורה זה בכלל היזק שאינו ניכר דלא שמיה היזק ופטור. אך מהסוגיא לקמן (דף צח.) בזורק מטבע לים משמע שהוא חייב משום דהפסד צורה מעכב בחיוב נזק דוקא כשלא היתה נטילת ממון מהניזק. אמנם כשהמזיק נטל ממונו של הניזק נחשב הוא למזיק ואין זה קשור להיזק שאינו ניכר שכן עצם נטילת הממון מרשות הניזק מהווה נזק מדאורייתא.² לפי"ז י"ל שהוראת דיין נחשבת למעשה נטילת ממון מרשות הניזק, ולכן אפילו הוראת טומאה נחשבת לנטילת ממון מרשות הניזק ומחייבת - למרות שהיזק שאינו ניכר דעלמא לא שמיה היזק.³

footnotes:
¹ רבינו נוקט כאן שהגוזל ע"מ לאבד אינו גזלן. ועיין לקמן בשיעורים (דף נו:) תוס' ד"ה פשיטא.
² עיין בשיעורים לעיל (דף ד:) רש"י ד"ה ומנסך אות ג'. כמו"כ כ' הגר"ח זצ"ל בספרו על הרמב"ם (פ"ט מגזילה הל"א) דבגנב וגזלן בנוסף לחיובי גנב וגזלן חל גם חיוב מזיק.
³ והנה מדובר כגון שהדיינים נגעו בשרץ בידים דהיינו שתפסו את הממון כדי לטמאו, והו"ל נטילת ממון המחייבת בעצמה מדין נזק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:29
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:29)

**הערות בסוגית היזק שאינו ניכר (גיטין נג א - נג ב).**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:30
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:30)

מס' גיטין דף (נג.) בדין הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין כתב רש"י (ד"ה חייבין) ז"ל חייבין לשלם דמיהם לבעלים שהרי צריכין להביא אחרים וא"נ נדבה היא קשה בעיניו שלא הקריב קרבנו שהרי להביא דורון היה מבקש עכ"ל. דברי רש"י מרפסין איגרי שהרי בנוגע לקרבנות נאמר "מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן" (ב"ק דף עו.), וביאר הגר"ח זצ"ל דר"ל שקרבן הוא קנין ממון בעליו ולא של גבוה. ובכן בדין הוא שכהנים שפיגלו הם מזיקים, לא מחמת שגרמו לבעלים להביא קרבנות אחרים, אלא משום שהזיקו את גופו של הקרבן הקנוי לבעלים בדומה למזיק חפצא דעלמא שהוא משלם לניזק בעד החפצא שהזיק, ודברי רש"י צע"ג.¹

footnotes:
¹ אף הסוגיא למעלה (דף יב:) אוחזת שקרבנות אינם מחייבים נזק לשלם לבעליהם חוץ מדאליבא לריה"ג הסובר קדשים קלים ממון בעלים הם. ואליבא דסברת הגר"ח זצ"ל קשה למה לא ישלם מזיק קרבן אליבא דכ"ע. עיין בשיעורים למעלה (דף יב:) ד"ה בקדשים קלים ו(דף ה.) ברש"י ד"ה ומפגל. ועיין בריטב"א לגיטין שם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:31
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:31)

**שם גמ'.** מתיב ר' אלעזר העושה מלאכה במי חטאת ופרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק בדיני אדם נמי לחייב, הוא מותיב לה והוא מפרק לה פרה שהכניסה לרבקה על מנת שתינק ותדוש מי חטאת ששקל בהן משקלות והאמר רבא מי חטאת ששקל בהן משקלות כשרה, לא קשיא הא בגופו הא כנגדן וכו'. בפשטות מדובר כשעשה המלאכה בפרה במזיד, ואעפ"כ תלוי אם היזק שאינו ניכר שמיה היזק מדאורייתא או לא. אם השא"נ שמיה היזק חייב אף בעושה מלאכה בפרת חטאת, ואם היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק ומשלם בעלמא משום קנס הכא לא קנסו. וכן כתב הראב"ד בהשגותיו (פ"ז מהל' חובל ומזיק הל"ד) שהעושה מלאכה בפרת חטאת אפילו במזיד פטור אליבא דמ"ד לא שמיה היזק וז"ל וטעמא דמילתא משום דאין מתכוין להזיק אלא להנאתו הוא מתכוין משו"ה לא קנסו בו מזיד עכ"ל. אולם הרמב"ם חולק עליו ולדעתו (שם) עושה מלאכה בפרת חטאת במזיד חייב, בניגוד לפשטות הסוגיא, וצ"ע בו.¹

footnotes:
¹ עיין שם בחידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:32
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:32)

על כל פנים נראה שהמחלוקת בין הרמב"ם לראב"ד תלויה בטיב החיוב דרבנן בהיזק שאינו ניכר. אליבא דראב"ד הוא דין קנס בעלמא, וחז"ל קבעו את הקנס למי שהתכוון להזיק והוציאו את המתכוון להנאתו. סמוכין לשיטתו ממה שיורשי המזיק היזק שא"נ פטורים מלשלם (גמרא בגיטין דף מד:) כי לא קנסו את היורשים בקנס הזה. מאידך הרמב"ם סובר שהחכמים שינו את עצם הגדרת הדין של מזיק. מדאורייתא חל דין מזיק דווקא כ"שנשתנה הדבר" ו"נפסדה צורתו" (הל"א). "אבל מדברי סופרים אמרו הואיל והפחית דמיהן הרי זה חייב ומשלם מה שהפחית מדמיהן" (שם). יוצא שלרמב"ם החכמים שינו את עצם הגדרת דין מזיק ואמרו שהמחייב אינו השחתת צורת הדבר הניזק אלא הפסד הממון. לפי זה ליכא כאן חלות קנס דעלמא אלא דין של מזיק שחל גם על מי שהתכוון להנאתו כי מכיון שהפסיד את ממון חבירו הו"ל מזיק. ומש"כ בהל"ג וז"ל ודבר זה קנס הוא שקנסוהו חכמים כדי שלא יהיה כל א' וא' מן המשחיתים כו' עכ"ל הוא טעם לתקנת החכמים, אמנם התקנה עצמה מטילה על העושה היזק שאינו ניכר דין מזיק ולא חלות דין קנס דעלמא.¹

footnotes:
¹ ונראה דמשלם רק במזיד ולא בשוגג משום שתקנת חכמים היתה שרק מי שעובר באיסור מזיק גמור בזדון מחוייב בהיזק שא"נ שלא כאדם המזיק היזק ניכר המחוייב בשביל מעשה ההיזק. עיין בשיעורים הראשונים למסכת. עוד נראה דאף אליבא דהרמב"ם חלות חיוב הממון הוא חיוב קנס ובכן חל דין מודה בקנס פטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:33
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:33)

**שם רש"י ד"ה ותדוש. ז"ל דתשלומין ליכא אמעשה ידיו דאמר לטובה הכנסתיה שתינק ופסולה לא הוי אלא מחמת מחשבתו שנתכוין אף שתדוש וגרמא בנזקין פטור דאמחשבה לא מחייבינן ליה דפסולה מחמת מחשבה כדאמר עובד דומיא דעבד דניחא ליה עכ"ל.** צ"ע מ"ש מהמפגל שלמרות שהוא פוסל מחמת מחשבה בכל זאת חייב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:34
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:34)

ונראה ששונה פיגול שהמחשבה של פיגול פוסלת ולפיכך נחשבת כמעשה מזיק המחייב. בפרה לעומת זאת המחשבה אינה הפוסלת אך תנאי הוא בפסול עבודה שחל מאליו. זאת אומרת, מצויים שני דיני פסול בפרה: א) עבד היינו שהגברא עבד עם הפרה ויש מעשה פוסל של הגברא; ב) עובד דניחא ליה, ובאופן זה אין הגברא הפוסל אך הבהמה פוסלת את עצמה בעבודתה. אמנם דרוש תנאי "דניחא ליה" לבעלים כדי שהפסול יחול, ברם אין הגברא הפוסל. ומאחר שהפסול חל ממילא ומעצמו, אין הגברא נחשב למזיק אלא לגרמא ופטור מלשלם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:35
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:35)

**שם נג: גמ'. הא בגופן הא בכנגדן.** רש"י פי' שכנגדן היינו שהשתמש במי חטאת כמשקל בכף מאזנים. לרש"י אין בכך עבודת הגברא הפוסלת אך יש ניחותא דיליה לעבודה שנעשתה ופוסלת ממילא. ומאחר שחסר מעשה מזיק של גברא הו"ל גרמא בנזקין שפטור. ואילו הרמב"ם (פ"י מהל' פרה הל' ה') סובר שכאשר משתמש במי חטאת כמשקל בכף מאזנים אין זה גרמא אלא מעשה מזיק מצד הגברא וחייב לשלם כמזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:36
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:36)

**נחזור למס' ב"ק.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:37
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:37)

גמ'. הנותן סם המות בפני בהמת חבירו. כתבו התוס' לעיל (דף מז: ד"ה הו"ל) וז"ל היינו טעמא כיון שבמתכוין מביא עליו דבר שמזיקו אינו ראוי זה להתחייב בכך עכ"ל. כוונת דבריהם שאין לחייבו אלא משום בור שכן הפירות הם תקלה לבהמה. אולם חיוב בור תלוי בתחילת עשייתו לנזק (לעיל דף ו.) היינו שהבור מוכן להזיק בשב ואל תעשה ע"י הליכת הניזק אליו והבור חפצא של מזיק גמור הוא לפי שאינו חסר אלא התקרבות הניזק אליו. הליכת הבהמה לבור אינה עושה את הבור למזיק. כשאכלה הבהמה את הפירות, לעומת זאת, הרי בכך היא עשתה את הפירות למזיק, כי אלמלא היתה אוכלתם לא היו יכולים להזיקה. משו"ה יש מעשה ניזק המסייע בעשיית המזיק, ואין כאן תחילת עשייתו לנזק המחייבת בור דעלמא, ומשום כך בעל הפירות פטור. החיוב בידי שמים שחל עליו אינו מדין תקלה ובור שהרי הפירות אינן תקלה, אך הוא מדין אדם המזיק שהזיק בגרמא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:38
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:38)

**גמ'. והאיכא השולח את הבערה ביד חש"ו.** עיין בשיעורים לעיל (דף ט:).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:39
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:39)

**גמ'. מ"ד כיון דלמסתריה קאי מאי עביד כו' קמ"ל.** התוס' (למעלה נה ב ד"ה אילימא כו') מפרשים שהחיוב בידי שמים הוא על הבהמה שנאבדה ולא על הכותל. והנה במלחמות ד' בסוף פרק שני (דף יא: בדפי הרי"ף) כ' שאם אחד זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו שהשני פטור לכ"ע שהרי הכלי ששבר אינו שוה כלום. אך לדעת רש"י (דף יז: ד"ה פטור) למ"ד בתר תבר מנא אזלינן השני חייב. ובביאור המחלוקת נראה שרש"י סובר שהמחייב דמזיק הוא הפסד צורת דבר הניזק שהשני עשה, ולכן השני חייב,¹ ואליבא דהרמב"ן המחייב הוא הפסד הממון, והשני לא הפסיד ממון דניזק ולכן פטור. לאור זה יתכן לבאר שהגמרא דידן ר"ל מאחר שהכותל רעוע ועומד להסתר והבהמה מעצמה תאבד, דומה הוא לכלי שנפל מראש הגג שסופו להשבר. ובכן לשיטת הרמב"ן שהמזיק כלי שסופו להשבר פטור הייתי מדמה שיפטר בדיני שמים גם על הבהמה שסופה ללכת לאיבוד, קמ"ל שאף שפטור בידי אדם על כלי שסופו להשבר בכל זאת חייב בדיני שמים, כי המחייב בדיני אדם הוא הפסד ממון ואילו המחייב בדיני שמים הוא הפסד צורת דבר הניזק.

footnotes:
¹ ע"ע בשיעורים שם בביאור שיטת רש"י.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:40
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:40)

**גמ'. מי הוה ידענא דאתיא רוח שאינה מצויה כו'.** יש לחקור בכל המזיקים שמספיקה להם שמירה פחותה, דהיינו לשמור אותם מרוח מצויה, ואם הזיקו ברוח שאינה מצויה פטורים בדיני אדם - אם חייבים הם בדיני שמים. מפשטות הגמרא עולה שהחיוב בידי שמים הוא דוקא בכופף קומתו של חבירו בפני הדליקה ולא במזיקים אחרים. ודומה שהחילוק ביניהם הוא שכדי להתחייב בדיני שמים דרוש מעשה גברא, ובכופף קומתו של חבירו הרי נעשה מעשה ע"י המזיק. מאידך כשהגדר נפל ברוח שאינה מצויה ויצא השור והזיק, בעל השור לא עשה מעשה ולכן פטור אף בדיני שמים. אך יש לחקור בכורה בור כשיש מעשה גברא, ונתגלה כסוי הבור ברוח שאינה מצויה אם הכורה חייב בדיני שמים או לא. ומסתבר שפטור לגמרי אף בדיני שמים כי הנזק דבור נעשה ע"י מעשה הניזק שנתקל ונפל בתוך הבור והוזק בו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:41
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:41)

אך יש לברר במדליק אש שיצאה ושהזיקה ברוח שאינה מצויה אם הוא חייב בדיני שמים, שכן עשה מעשה גברא כשהדליק את האש. ומסתבר שחייב בדיני שמים אלא שהגמרא שלנו חידשה שאפי' יקרב דבר אצל האש כגון בכופף קומתו של חבירו ג"כ חייב בדיני שמים, וכ"ש המדליק אש שהזיקה. אולם יתכן שבאש שמורה אשר הזיקה ברוח שאינה מצויה לא חל חיוב בדיני שמים שכן מעיקרא הפקיעה השמירה את חלות השם דמזיק מן האש. ואילו בכופף קומתו של חבירו מפני הדליקה שהאש עצמה אינה שמורה ומשו"ה מהוה היא חפצא דמזיק. ולפיכך כשהאש הזיקה ברוח שאינה מצויה חל חיוב בדיני שמים שכן במעשיו קירב את הדבר הניזק אצל האש המזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:42
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:42)

אך אליבא דהנ"ל עולה השאלה בדין היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו שחייב בדיני שמים והרי חסר מעשה גברא, וכבר העלינו שהחיוב בדיני שמים חל רק כשיש מעשה גברא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:43
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:43)

וי"ל שדרוש מעשה גברא בקום ועשה רק בשאר המזיקים: בשור בור ואש. אולם באדם המזיק גם בשב ואל תעשה חל חיוב בדיני שמים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:44
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:44)

א"נ האיסור דאם לא יגיד נחשב כאילו עבר עליו בקום ועשה שכן עוברים עליו דוקא כשיש הכחשה בבי"ד (עיין בתוס' ד"ה פשיטא ובשיעורים שם). ההכחשה מהוה חלות של כפירת עדות החשובה כמעשה גברא בקום ועשה, ולפיכך חייב בדיני שמים.¹

footnotes:
¹ אך הרמב"ם חולק וסובר דעוברים באם לא יגיד אף מחוץ לבי"ד כנ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:45
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:45](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:45)

**גמ'. מהו דתימא אנא כסויי כו' קמ"ל.** יש לעיין אם חל חיוב בדיני שמים באש דעלמא שהזיקה טמון, וכמו"כ יש לדון בשאר פטורי מזיק כגון שן ורגל ברה"ר או אדם וכלים שנפלו לבור - אם חייבים הם בדיני שמים. אמנם אליבא דהנ"ל אין חיוב בידי שמים חל בשן רגל ובור שכן חסר מעשה גברא דמזיק, אך באש שהזיקה טמון הפטורה בדיני אדם ומצוי מעשה הדלקה עדיין ניתן לברר אם המדליק שעשה מעשה הדלקה חייב בדיני שמים או לא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:46
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:46](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:46)

ויתכן שכאשר חל פטור תורה ליכא חיוב בדיני שמים, ולכן כשהזיקה אש דעלמא את הטמון וחל פטור תורה בדיני אדם פטור אף בדיני שמים כי התורה פטרה את המדליק מכל וכל. ואילו בציור שבגמרא כשכיסה את הקומה בפני הדליקה ועשאה טמון ליכא חלות דין פטור בדיני אדם, אך שאינו מעשה מזיק המחייב בדיני אדם, ומשו"ה שפיר חל חיוב בדיני שמים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:47
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:47](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:47)

אולם לפי"ז יל"ע למה הכופף קומה לפני הדליקה ברוח שאינה מצויה חייב בדיני שמים והרי בנוגע לרוח מצויה חייב הכופף בדיני אדם ופטור חל בנוגע לרוח שאינה מצויה, והנה במקום שחל פטור תורה העלינו שהוא פטור לגמרי אפילו בדיני שמים. ונראה שבנוגע לרוח מצויה נחשב הכופף כמקרב הניזק אצל המזיק, ואילו ברוח שאינה מצויה ליכא פטור תורה אלא שאינו נחשב למקרב הניזק אצל המזיק כלל, ושפיר חל בה חיוב בדיני שמים. ויתכן שאש שאינה שמורה חפצא דמזיק היא אך ורק בנוגע לרוח מצויה, אבל בנוגע לרוח שאינה מצויה אינה נחשבת למזיק כלל. ובכן אין כאן חלות דין פטור אלא שאין כאן מחייב כלל, ובהתאם לכך ניתן לחייבו בדיני שמים אע"פ שהוא פטור בדיני אדם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:48
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:48](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:48)

**תוס' ד"ה כסויי כו'.** ז"ל דאפי' במתכוין לטובה שלא ימהר לשרוף ויוכל להציל בעה"ב בתוך כך מ"מ בדיני שמים חייב כו' עכ"ל. לתוס' חייב בדיני שמים גם כשכוונתו היתה לטובה. מאידך השיטה מקובצת מביא בשם הרא"ה וז"ל פי' אע"פ שכוונתו להזיק אין מלאכה זו כדאי להתחייב עליה לשלם ואפי' בדיני שמים קמ"ל עכ"ל, הרא"ה פירש שחייב בדיני שמים דוקא כשנתכוין להזיק. וכן סובר המאירי שחייב דוקא בכוונתו להזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:49
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:49](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:49)

לשם ביאור מחלוקתם יש לחקור אם החיוב בדיני שמים חובת ממון הוא או חלות דין איסור הוא. והנה לפי פי' התוס' שכוונתו היתה לטובה, מסתבר שלא עשה איסור, ויוצא שהחיוב בדיני שמים הוא רק מדין ממון ולא מדין איסור. אך אליבא דהרא"ה והמאירי שמדובר בנתכוין להזיק יתכן שחל דין איסור בלבד בלי חלות חיוב ממון.¹

footnotes:
¹ אך כבר ביאר רבינו זצ"ל דאליבא דהמאירי דין ממון הוא שהרי כתב שאם אינו משלם החיוב בידי שמים הו"ל גזלן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:50
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:50](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:50)

ואשר לפירוש הרא"ה דסד"א שלא יתחייב כי אע"פ שכוונתו להזיק עכ"ז אין מלאכה זו כדאי להתחייב עליה לשלם ואפי' בדיני שמים, דומה שר"ל שאין כאן מעשה מזיק בחפץ, ולפיכך סד"א שפטור אפילו בדיני שמים קמ"ל שכל שגרם נזק חייב בדיני שמים אע"פ שמעשיו אינם מעשה מזיק בחפצא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:51
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:51](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:51)

ברם יש לעיין בדין הכובש עדותו שלא עשה העד מעשה מזיק דהשחתה אלא שנמנע מלהעיד, ובכל זאת חייב בדיני שמים מאחר שגרם נזק, מוכח שאין צורך במעשה מזיק בחפץ לחייבו בדיני שמים. ונראה ליישב שמאחר שהעד עבר על האיסור דכבישת עדות לכן נחשב השב ואל תעשה שלו למעשה מזיק, ולפיכך חייב בדיני שמים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:52
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:52](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:52)

כתב המאירי וז"ל הרי יכול לומר שלטובה נתכוון שלא יבער האש כ"כ ונמצא שאין כאן כונה להזיק פטור מדיני אדם ומ"מ חייב בדיני שמים אם היתה כונתו להפקיע את תשלומין עכ"ל. נראה שר"ל שבמכסה קמה אין מעשיו מוכיחים שכוונתו להזיק, ולכן בדיני אדם פטור מדינא דגרמי. אך להתחייב בדיני שמים אין צריכים שיהיה מוכח ממעשיו שנתכוין להזיק אלא שבמציאות תהיה כוונתו להזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:53
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:53](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:53)

**גמ'. והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו נמי מהו דתימא כו'. יעויין במס' שבועות (דף לב.) ז"ל דתניא משביע עד אחד פטור וראב"ש מחייב, לימא בהא קמפלגי כו' אלא דכ"ע עד אחד כי אתי לשבועה קא אתי והכא בהא קמפלגי, מר סבר דבר הגורם לממון כממון דמי ומ"ס לאו כממון דמי כו' עכ"ל.** ופרש"י (בד"ה והאמר כו') וז"ל דטעמא דר"א משום דקסבר דבר הגורם לממון כממון דמי ועד אחד גורם לממון הוא שאילו הוא העיד היה מחייבו שבועה ורוב בני אדם אין נשבעין לשקר והיה משלם עכ"ל. לכאורה למסקנא המחלוקת שם אליבא דרש"י היא האם האפשרות שישבע לשקר פוטרת את העד משבועת העדות או לא והיא דומה למהו דתימא והקמ"ל כאן, וצריך עיון למה אין שתי הסוגיות משתייכות זו לזו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:54
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:54](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:54)

אמנם מסתבר שכל סוגיא וסוגיא דנה בשאלה אחרת. חיוב שבועת העדות תלוי בחלות השם של העדות - שתהיה בעצם עדות ממון. ובזה נחלקו רבנן עם ראב"ש אם עדות דעד א' נקראת בשם עדות ממון מאחר דגורם לממון או לא.¹ עוד יתכן לבאר את מחלוקתם בהתאם לחקירת הגר"ח זצ"ל בדין עד א' שקם לשבועה - אם יסוד הדין הוא שעד א' נאמן לממון אלא שלנתבע יש זכות להכחיש את העד כשנשבע, או שהעד אחד אינו נאמן לממון כלל וכל דינו הוא רק לחייב שבועה. ובזה חלוקים שם ראב"ש והרבנן.

footnotes:
¹ ופרש"י בא להסביר מדוע נחשבת עצם העדות דעד א' לעדות ממון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:55
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:55](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:55)

מאידך סוגיא דידן דנה בדיני גרמא בנזקין: אם עדות דעד א' נחשבת לגורם נזק ומחוייב מפני כן בדיני שמים לשלם עבור ההפסד שגרם או שאינו נחשב לגורם בהלכות נזקין לפי שהנתבע יכול לישבע לשקר וליפטר ולפיכך פטור בדיני שמים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:56
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:56](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:56)

והנה קיי"ל שעד א' פטור בשבועת העדות ומאידך נחשב לגורם וחייב בדיני שמים לשלם עבור ההפסד שגרם. והרשב"א בחידושיו (שבועות לב א) עמד על סתירה זו וז"ל וקי"ל כרבנן כו' וקשיא לי דהא קי"ל בנזקין כמאן דאית ליה גרמא כו' ולא היא דהכא שאני דלא חייבה תורה אלא בכפירה שמאבד ממון ממש זה מחמת כפירה של זה כו' לא אמרתי אלא במקום שזה מגיד וזה מתחייב אבל גורם לא אמרי' כו' אבל לגבי נזקין כל שגורם לממון מזיק חשבינן ליה עכ"ל. ביאור דבריו שחיוב שבועת העדות אינו תלוי בהפסד ממון בעלמא אלא בחלות שם בגופה של העדות שתקרא עדות ממון. עד א' פטור משבוה"ע שכן עיקר העדות שלו חלה דוקא לחייב שבועה אך אינו נאמן על הממון עצמו, ואע"פ שתהיה נ"מ לממון עדיין אינו נקרא עד ממון. חיוב מזיק לעומתו תלוי רק בהפסד ממון כתוצאה מגרמא שלו ומשום כך גם עד א' שגרם הפסד ממון כשכבש עדותו חייב בדיני שמים כגורם בנזקין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:57
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:57](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:57)

**ב.**
אשר לעצם חקירת הגר"ח זצ"ל בדין עדות דעד א': אם נאמן לממון או שמחייב שבועה, יש לדון בה מכמה מקורות:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:58
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:58](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:58)

א) נחלקו הראשונים אם עד א' מחייב שבועה בטענת שמא (עיין בה"ה פ"ד מהל' טוען הל"ו ובר"ן על הרי"ף לשבועות (דף יט. בדפי הרי"ף) ובתוס' כתובות (יח.) ד"ה מפני מה כו'). ויתכן שאם עד א' נאמן לממון נאמן אף כשהתובע שמא בדומה לנאמנות של שני עדים. אך אם עד א' אינו נאמן על הממון ורק מחייב שבועה י"ל שהוא מחייב דוקא כשמצטרף לטענת ברי. כי דין עד א' הוא לחזק את טענת התובע כדי שטענתו תחייב שבועה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:59
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:59](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:59)

ב) אליבא דהרמב"ם (פ"ה מהל' טוען הל"ט) אין עד א' מחייב שבועה עבור קטן "שתביעת קטן אינה תביעה גמורה". ברם בנוגע לשבועת השומרים פסק בפ"ב מהל' שכירות (הל"ז) שאם קטן הפקיד לגדול השומר נשבע שבועת השומרים לקטן וז"ל הורו רבותי שאין זה נשבע בטענת הקטן כדי שנאמר אין נשבעין על טענת קטן שכל השומרין שבועת שמא הוא עכ"ל. לרמב"ם הטענה מחייבת שבועת עד א' והואיל ואין טענת קטן כלום ליכא שבועת עד א' לקטן. שבועת השומרים לעומת זאת חלה בלי טענה ולכן גם הקטן מחייב שבועת השומרים. לפי"ז מסתבר שאין עד א' נאמן לממון אך הוא מצטרף לטענת התובע לחייב שבועה ולפיכך אינו מחייב שבועה לתובע קטן שאין טענתו כלום.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:60
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:60](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:60)

ג) בפסקיו לב"מ (פ"ק אות ג') מאריך הרא"ש במחלוקת הראשונים אם מועיל עד א' לפטור שבועה. וי"ל שאם עד א' נאמן לממון בדין הוא שיהיה נאמן לפטור כשם שנאמן לחייב. מאידך אם אין לו חלות דין נאמנות יתכן שקם רק לחייב שבועה ולא לפטור משבועה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:61
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:61](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:61)

**גמ'. תחילתו בפשיעה וסופו באונס.** התוס' לעיל (דף נב: ד"ה ושכיחי גמלים כו') דנו בדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס והוכיחו שמ"ד חייב סובר כן דוקא כשהאונס בא מחמת הפשיעה וכפי שמצינו בצריפא דאורבני (ב"מ דף מב.) ולא כשהאונס אינו בא מחמת הפשיעה וכדברי רבא "מלאך המות מה לי הכא ומה לי התם" (ב"מ דף לו:). והקשו התוס' שם מסוגייתנו שקבעה שבכותל רעוע וחתרה חייב, והרי האונס לא בא מחמת הפשיעה. ותירצו וז"ל פרש"י שחתרה והפילה הכותל ע"י חתירה, הרי דמחמת הפשיעה שהיתה רעועה בא האונס, דאם היה בריא לא היה נופל בחתירה עכ"ל. רש"י ותוס' העמידו גם את סוגייתנו באונס הבא מחמת הפשיעה. אך פסקי הרמב"ם בנידון זה נראים כסותרים שהרי בפ"ג מהל' שכירות (הל"י) פסק שצריכים דוקא אונס הבא מחמת הפשיעה ואילו בפ"ד מהל' נ"מ (הל"ו) פסק סתם שחייב, ומשמע אף כשהאונס לא בא מחמת הפשיעה, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:62
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:62](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:62)

אמנם יתכן שהרמב"ם מבחין בין שמירת גופו לבין שמירת נזקין. בשמירת גופו תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב רק באופן שהאונס בא מחמת הפשיעה. אולם בשמירת נזקין חייב אפילו לא בא האונס מחמת הפשיעה. כדי לעמוד על ההבדל ביניהן עלינו להקדים בביאור המחלוקת בין אביי לרבא (בב"מ דף לו:) אם אומרים "מלאך המות מה לי הכא מה לי התם". לדעת אביי שומר שפשע חייב אף כשהאונס לא בא מחמת הפשיעה, ורבא סובר שפטור. לרבא שומר חייב רק כשגרם הפסד הפקדון, לכן אינו חייב אא"כ בא האונס מחמת הפשיעה. ואילו לאביי שומר שפשע ולא קיים את חובת שמירתו חייב בכל אונס. אליבא דאביי שומר חייב אפילו באונסין דעלמא אלא שקיום שמירה פוטר אותו. אך בתחילתו בפשיעה וסופו באונס שהשומר לא קיים את חובתו לשמור כראוי חייב אף על אונס שלא בא מחמת הפשיעה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:63
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:63](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:63)

לפיכך יתכן שלשיטת הרמב"ם רק בשמירת גופו של פקדון שיסודו דין אחריות סובר רבא שהמחייב לשלם הוא גרם הנזק הנעשה בפשיעת השומר, ואם לא גרם את הנזק פטור. מאידך בשמירת נזקין, במקום שאין לבעל המזיק אחריות כלפי הניזק, המחייב הוא ממונו שהזיק - אלא שקיום השמירה מצד הבעל פוטר אותו. משום כך כשתחילתו בפשיעה וסופו באונס - אפילו לא בא האונס מחמת הפשיעה - חייב בעל המזיק שהרי לא קיים את חובת השמירה המוטלת עליו ואין לו הפוטר דשמירה כראוי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:64
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:64](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:64)

הראייה שבשמירת נזקין אין המחייב גרם הנזק ע"י השומר אלא משום שלא קיים השומר את חובת השמירה מצויה בדין המחלק בין שמירת שור תם המחייבת את הבעלים בשמירה מעולה, לבין שמירת מועד המחייבת את הבעלים בשמירה פחותה. הרי מבחינת גרם ואחריות לנזק אין להפרש הזה שום מובן - כי למה יהיו הבעלים אחראים יותר לנזק שהוא גרם בתם מבמועד, והרי איפכא מסתברא שמאחר שהמועד דרכו להזיק בדין היה שהבעלים ישמרוהו יותר מתם ולא יגרום נזק יותר. מכאן שחיוב הבעלים תלוי בקיום השמירה שלהם - ובתם קבעה התורה שחובת השמירה היא שמירה מעולה ובמועד שהיא שמירה פחותה. ובכל מקום שלא קיימו הבעלים את חובת השמירה שלהם בין בתם כפי השמירה שלו ובין במועד כפי השמירה שלו חייבים הבעלים לשלם. המחייב הוא "ולא ישמרנו בעליו" - חסרון קיום השמירה וממונו שהזיק.¹

footnotes:
¹ עיין באחרונים שחקרו האם המחייב דנזק הוא חסרון השמירה או ממונו שהזיק. בשיעורים כאן רבינו זצ"ל הזכיר את שני הפירושים ולכן לא חילקנו ביניהם ברשימות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:65
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:65](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:65)

אמנם לפי"ז עדיין קשה מסוגייתנו שתלתה את הדין של חתרה בדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס דעלמא בנוגע לשמירת גופו, והרי לשיטת הרמב"ם אין לדמות את הדין דשמירת נזקין לדין דשמירת גופו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:66
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:66](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:66)

ונראה שההשוואה בסוגיא דידן היא רק בכוון אחד, דהיינו שלמ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור בשמירת גופו ה"ה שפטור בשמירת נזקין. אך למ"ד שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב יש נ"מ בין שמירת גופו לבין שמירת נזקין. בשמירת גופו חייב דוקא כשהאונס בא מחמת הפשיעה ובשמירת נזקין חייב בכל אופן. מ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור סובר מכיון שסוכ"ס אירע אונס ולא הדבר שפשע בה, כגון בצריפא דאורבני שפשע בנוגע לשריפה ולא לגניבה ובסוף לא אירעה שריפה אלא גניבה, ולכן נחשב ע"פ דין כאילו לא פשע כלל - שהרי קרה אונס (הגניבה) ולא הדבר שפשע בו (השריפה). ה"ה בשמירת נזקין שפטור כי ע"פ דין נחשב כאילו לא פשע כלל וקיים את חובת השמירה המוטלת עליו כבעל מזיק, ולפיכך הוא פטור. מאידך למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב פשיעתו נחשבת לפשיעה שיש בה ממש ואמרינן שלא קיים חובת השמירה ולפיכך חייב. אלא שבשמירת גופו חייב רק כשהפשיעה גרם להפסד ולנזק הפקדון. בשמירת נזקין לעומת זאת חייב בכל אופן אף כשלא בא האונס מחמת הפשיעה וכדנ"ל. יוצא שפסקי הרמב"ם תואמים היטב את דברי הסוגיא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:67
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56a:67](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56a:67)

והנה למעלה בשיעורים לריש פירקין העלינו שמהגמרא משמע שהמחייב בשן ורגל הוא מעשה הבעל וכאילו הזיק בידיו. מסתבר לפי"ז שבתחילתו בפשיעה וסופו באונס בשן ורגל האונס צריך להיות אונס הבא מחמת הפשיעה ושיהיה הבעל גורם לנזק כדי שיחשב כאילו הבעל הזיק במו ידיו. מאידך בקרן שהמחייב הוא ממונו שהזיק מסתבר שבתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב גם באונס שאינו בא מחמת הפשיעה. אך בהלכות הרמב"ם לא נמצא חילוק זה, והדבר צ"ע.