## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 56b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:1)

**רש"י ד"ה כיון דאפקוה. ז"ל איכא משיכה ושינוי רשות דהוי קנויה לכל מילי עכ"ל.** רש"י מפרש דמכיון שיש לגזלן קניני גזילה חייב בנזקין מדין בעלים כאילו הוא ממונו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:2)

**תוס' ד"ה פשיטא.** ז"ל בהוציאוה לגוזלה איירי מתני' כדמוקי לה בירושלמי עכ"ל. כלומר שאם הוציאוה ע"מ לאבד הגזלן פטור על נזקין. יש אחרונים שביארו את דין דירושלמי כי הגוזל ע"מ לאבד אינו גזלן כלל. לפיהם עצם ההגדרה של גזילה היא שהגזלן נוטל את ממון הבעלים לעצמו. אך רבינו חיים הלוי זצ"ל נמנע מדעה זו ונקט שאף ע"מ לאבד מקרי גזלן. והסתייע הגר"ח מהגמרא לקמן (צח.) ז"ל אמר רבה הזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור כו' וה"מ דאדייה אדויי אבל שקליה בידיה מיגזל גזליה השבה בעי מיעבד עכ"ל. בפשטות הדברים שלרבה הגוזל ע"מ לאבד חייב בהשבת גזילה מדין גזלן. ובכן צ"ע בדין הירושלמי שהגוזל ע"מ לאבד פטור מנזקין. ואמר הגר"ח זצ"ל דהנה הש"ך בחשן משפט (סי' שצ"ו: א') חילק שאע"פ שהגוזל ע"מ לאבד חייב בהשבה מדין גזלן מ"מ פטור מחיובי בעל המזיק וזוהי גם שיטת הירושלמי. ביאור החילוק אמר הגר"ח זצ"ל שהגוזל ע"מ לאבד חייב באחריות של גזילה ובהשבת גזילה כי עשה מעשה גזילה אך אין לו קניני גזילה בחפצא כי לא התכוון לקנות החפץ. ודוקא קניני גזילה בחפצא מחייבים את הגזלן כבעל המזיק. ואמר הגר"ח זצ"ל שלאור זה ה"ה בשואל שלא מדעת לשיטת הראב"ד (עי' בשיטה מקובצת לקמן דף צז.) הסובר שגם למ"ד שואל שלא מדעת גזלן היינו לענין מתה מחמת מלאכה, אך עכ"ז אין לו דין של שינוי קונה. ביאור שיטתו הוא שלשואל שלא מדעת יש אחריות דגזילה אך אין לו קניני גזילה בחפצא. שאלה שלא מדעת מהוה מעשה גזילה בעלמא המחייב את הגזלן באחריות אבל אינו קונה לו את הדבר הגזול לגבי קניני גזילה, ולפיכך אינו קונה בשינוי כגזלן דעלמא. מכך הסיק הגר"ח זצ"ל שהשואל שלא מדעת פטור מחיובי בעל מזיק לפי שרק כשחלים קניני גזילה בחפצא לגזלן נעשה הגזלן לבעל מזיק, אולם חיוב אחריות בלבד אינו קובע אותו לבעל מזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:3)

עוד תירץ הגר"ח זצ"ל¹ שבגוזל ע"מ לאבד יש נ"מ בין מאבד את החפצא בידיו לבין נאבד החפצא ממילא. הירושלמי פוטר דוקא כשהבהמה נאבדה מאליה - בציור זה ליכא גזילה כלל. ואילו בגמרא דלקמן (דף צח.) מדובר כשזרק את המטבע לים במו ידיו, וכשעשה מעשה איבוד בידים הרי הוא גזלן גמור. מקור רבינו הגר"ח זצ"ל מפסק הרמב"ם המפורסם בפ"א מהל' גניבה (הלי"ד) וז"ל גנב בהמה או כלי כו' ובשעת הגניבה היה שוה ארבעה ועכשיו בשעת עמידה בדין שוה שנים משלם קרן כשעת הגניבה ותשלומי כפל או ד' וה' כשעת העמדה בדין. היה שוה בשעת הגניבה שנים ובשעת עמידה בדין ארבעה, אם שחט או מכר או שבר הכלי או אבדו משלם תשלומי כפל או ד' וה' כשעת העמדה בדין, ואם מתה הבהמה או אבד הכלי מאליו משלם תשלומי כפל כשעת הגניבה עכ"ל. ע"פ פסק הרמב"ם אם נאבד החפצא הגנוב מאליו משלם כפל כפי השער הכי זול בין שעת הגניבה לשעת העמדה בדין. אולם אם הגנב איבד את הגניבה בידים משלם כפל כשעת העמדה בדין ואפילו ישלם יותר מהשער של שעת הגניבה. (ועיין בסוגיא לקמן (דף סה. - סו א) ובתוס' (דף סו.) ד"ה גופא ואכמ"ל א) לדעת הרמב"ם מעשה מזיק דאיבוד הגניבה מהוה מעשה גניבה המחייב כפל שכן משלים את הגניבה הראשונה. משום כך מתחייב הגנב לשלם כפל יותר מכפי השווי בשעת מעשה הגניבה הראשון שהרי נגמר המחייב של הגניבה בשעת מעשה איבוד החפץ. אכן כשלא נאבד החפץ בידיו של הגנב אלא מאליו פסק הרמב"ם שמשערין הכפל כפי השער הכי נמוך בין שעת הגניבה לשעת העמדה בדין, כי רק שעת הגניבה הראשונה מהווה גניבה המחייבת. לפי"ז יש הפרש בגזלה בין הגוזל ע"מ לאבד בידים לבין הגוזל ע"מ לאבד מאליו, דהיינו שהגוזל ע"מ לאבד בידים גזלן גמור הוא ואילו הגוזל ע"מ שיאבד מאליו אינו גזלן כלל. ובכן אין סתירה בין הירושלמי לבין הגמרא לקמן.

footnotes:
¹ עיין בחידושי הגר"ח הלוי זצ"ל על הרמב"ם (פ"ז מחובל הל"ד) וגם בשיעורי רבינו חיים הלוי לב"ק (דף צח.) ד"ה וה"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:4)

**בא"ד. דליכא למימר דכי היכי דמסרה לשומר חנם והשואל נכנסו תחת בעלים ה"ה גזלן דדלמא שומר הוא דמחייב אבל גזלן לא דמצינו דברים שהשומר חייב והגזלן פטור שהרי בכחשה בהמה הכחשה דהדרא ובפירות שהרקיבו מקצת כו' דגזלן אמר לו הרי שלך לפניך כו' אפילו בפשיעה דלא קבל עליו שמירה אבל שומר כו' יתחייב בכחשה דהדרא כו' כיון דקבל עליו שמירה כו' שאין השומר קונה בשינוי כו' עכ"ל.** דיונם של התוס' אם לדמות גזלן לשומר תלוי בחקירה בטיב החיוב דשומר בשמירת נזקין: אם החיוב נובע מהתחייבותו של השומר לשמור, לא יתכן לדמות גזלן לשומר, כי לגזלן אין דעת המתחייב ולא חיובי אחריות מן התורה לשמור. גזלן חייב רק בהשבה ואם אינו משיב את הדבר הגזול חייב לשלם. בהתאם לכך אם הרקיבו מקצת הפירות אפילו בפשיעת הגזלן פטור שכן החפץ הגזול בר השבה הוא.¹ ואילו שומר שפשע והרקיבו מקצת הפירות חייב לשלם מדין אחריות עבור כל ההפסד שנגרם ע"י פשיעתו. ובכן אם נניח ששומר חייב בנזקין עקב ההתחייבות שלו לשמור אין לדמות אותו לגזלן. מאידך אם ננקוט שמאחר שהמזיק ברשותו נעשה השומר לבעל המזיק ניתן לדמות אליו את הגזלן ולומר שאף גזלן הוא בעל המזיק בגלל שהמזיק נמצא ברשותו. ועיין בשיעורים למטה.

footnotes:
¹ עיין בקצות החושן (שנ"ד, ב') ובנתיבות (שם: סק"ג) ובקצות ונתיבות (רצ"א, א').


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:5)

**בא"ד. ואפי' שואל דקי"ל דאף לשואל שמין עכ"ל.** יעויין בשיעורים לסוגית שמין לשואל (דף יא.) שהעלינו שאם אין שמין לשואל חיובו מטעם קנין השאלה שיש לו, ודומה לגזלן המחוייב משום קניני גזילה. מאידך אם שמין לשואל אינו מחוייב מחמת קנין השאלה אלא משום קבלת אחריות והתחייבות כשאר השומרים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:6)

**בא"ד. ואין לומר דמתחייב לפי שאינן יכולין לקיים בה מצות השבה דמשתלם מגופו דבשן ורגל איירי מתני' כו' עכ"ל.** צ"ע אם הגזלן אינו בעל מזיק מ"ש בקרן תם דמשתלם מגופו משן ורגל שהגזלן פטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:7)

ונראה שאף בה"א תפסו התוס' שהגזלן אע"פ שאינו בעל המזיק חלה בו חובת שמירה בגלל האיסורים של נזקין.¹ ולפיכך מצויה נ"מ בין תם לשן ורגל. שן ורגל מחייבת את בעל המזיק לשלם עם חיוב ממון והואיל וגזלן אינו בעל המזיק בדיני ממונות אינו חייב לשלם. מאידך תם משתלם מגופו ואין צורך שיחול בתם דין בעל מזיק בדיני ממונות וחיוב ממון על בעליו אלא דרוש שתהיה הנגיחה במקום שחל חיוב שמירה דעלמא ואפילו מחמת איסורים, ומאחר שהגזלן חייב בשמירה דעלמא חל דין יוחלט השור שישתלם ח"נ מגופו. ונראה שהתוס' לשיטתם (למעלה דף לג. בד"ה הקדישו ובד"ה איכא בינייהו) שהשור הוחלט לניזק ממילא בשעת הנגיחה לפני ההעמדה בדין אף בלי חובת בעלים לשלם שהרי חובת הבעלים תלויה לכאורה בשעת העמדה בדין.² וגם בנידון דידן חל דין יוחלט השור אע"פ שהגזלן אינו בעלים ואין לו ממון לשלם מדין בעלים.³

footnotes:
¹ לכאורה רבינו ר"ל שחייב לשמור בגלל האיסורים של "ולא תעמוד על דם רעך" "ולא תשים דמים בביתך" וכדומה להם, אך חובת שמירה ע"פ הפסוק של "ולא ישמרנו בעליו" לא חלה.
² כי שעת העמדה בדין היא השעה שבי"ד מטיל את חיוב הקנס על הבעלים. עיין בשיעורים למעלה בענין קנס (דף טו:).
³ עיין בחידושי רע"א בקצוה"ח (ת"א, א') ובאור שמח (פ"ב מגניבה הל"א) וע"ע בשיעורים למעלה (דף לו.) בבעל המאור אות ב).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:8)

**בא"ד. דסברא הוא דגזלן נכנס תחת הבעלים דכיון שהוציא מרשות בעלים שהיו חייבין בשמירתה ואין הבעלים יכולים לשומרה לפי שנגזלה מהם יש על הגזלן לשומרה דלענין נזקין אקרו בעלים כל מי שבידו לשומרה עכ"ל.** ר"ל השם בעל המזיק אינו תלוי בדיני ממונות אלא בכך שהמזיק ברשותו, ומשום כך גם הגזלן נחשב לבעל המזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:9)

והנה באסיפת רבנים אחת באירופה התנהלה שיחה בין מרן הגר"ח זצ"ל לבין מרן הגאון ר' מאיר שמחה בעל אור שמח זצ"ל בנוגע לשומר אבידה אם חייב בשמירת נזקין או לא. הגאון ר' מאיר שמחה זצ"ל הביע דעתו ששומר אבידה חייב בשמירת נזקין הואיל והאבידה ברשותו. כשם שגזלן ושומרים אחרים חייבים בשמירת הנזקין כמבואר בתוס' שלפנינו "אקרי בעלים כל מי שבידו לשומרה", ה"ה שומר אבידה כל זמן שהיא אבידה אין הבעלים הראשונים יכולים לשומרה. משום כך שומר אבידה שבידו לשומרה נכנס תחת הבעלים וחייב בשמירת הנזקין.¹

footnotes:
¹ עיין באור שמח לפ"ד מהל' נזקי ממון (הל"ד) וע"ע באור שמח לפ"א מהל' טוען ונטען (הל"ח). סיפור השיחה שהתנהלה הגר"ח זצ"ל עם בעל אור שמח זצ"ל קבל רבינו זצ"ל במסורה מאביו הגר"מ זצ"ל שהיה עד ראייה ושמיעה לשיחה זו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:10)

אך הגר"ח זצ"ל השיב לו שלדעתו אין לדמות דינו של שומר אבידה לגזלן. גזלן ושומרים דעלמא הוציאו את המזיק מרשות הבעלים ולפיכך לא יכלו הבעלים לשמור את המזיק. משום כך נכנסו הם תחת הבעלים וממלאים מקומם כי בידיהם בלבד לשמור את המזיק. מאידך, בעל האבידה לא היה יכול לשמור את המזיק מאז שנאבדה והמוצא את האבידה לא הוציאה מתחת יד שמירת הבעלים. לפיכך לא נכנס מוצא האבידה תחת הבעלים לשמירת הנזקין. וכן מורה לשון התוס' וז"ל דכיון שהוציא מרשות הבעלים שהיו חייבין בשמירה ואין הבעלים יכולים לשומרה כו' יש על הגזלן לשומרה עכ"ל. ואילו שומר אבידה לא הוציא את האבידה מרשות הבעלים ולכן פטור משמירת נזקין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:11)

**בא"ד. ולא דמי לתפסו ניזק לר"ע דאפי' ש"ח אינו על חלק חבירו דשותף אין מתכוין להחזיק רק בשלו ואינו בא להוציא חלק חבירו מרשותו כמו גזלן עכ"ל.** ר"ל שתפיסת הניזק היתה בהיתר, ולכן אינו חייב על חלק הבעלים. אמנם גזלן שתפס באיסור חייב על חלק הבעלים, וכן שומר דעלמא שהרי הבעלים מסרו את המזיק לרשות השומר ועל דעת העברת הרשות מהבעלים לשומר בא המזיק לרשותו ולכן השומר נכנס תחת הבעלים. כ"ז ע"פ הסברת ר' חיים זצ"ל הנ"ל בכוונת דברי התוס'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:12)

**בא"ד. ועוד כיון דגזלן קמה ליה ברשותיה גם לענין אונסין יש לחשב בעלים יותר משותף והכי משמע לישנא דקמה ברשותייהו לכל מילי מה שהוא ברשותו לכל מילי יש לו להועיל כאן עכ"ל.** ר"ל שהמחייב דגזלן הוא קנין הגזילה שיש לו בחפצא הקובע את הדבר הגזול לממונו לענין נזקין. והרי לגזלן יש קנין בנוגע להלכות שונות כגון לענין חיוב אונסין, דיני שינוי קונה, יאוש ושינוי רשות, ופטור גזלן מלשלם ממון עבור תשמישין. ולפי"ז שואל שלא מדעת למ"ד שהוא גזלן או הגונב ע"מ לאבד פטורים משמירת נזקין כי למרות שחייבים בחיובי אחריות והשבה של גזלן עכ"ז אין להם קניני גזילה, וקנין הגזילה הוא העושה את הגזלן לבעל המזיק. ועיין למעלה בשיעורים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:13)

נ"מ תהיה בין שתי הדיעות בתוס' לענין חיוב השומר בשמירת נזקין. לפי הדעה הראשונה שבתוס' הואיל והמזיק ברשותו חייב השומר בתורת בעלים וחיובו דומה לחיוב הגזלן בנזקין. אך לדעה השניה שבתוס' רק הגזלן חייב בתורת בעלים שכן יש לו קנין גזילה במזיק. ואילו השומר שאין לו קנין ממון בחפצא דמזיק אינו חייב מדין בעלים. חיוב השומר נובע מן ההתחייבות שלו לשלם עבור הנזקין. ומאחר שעיקר ההתחייבות של השומר הוא למפקיד לשלם לו עבור דמי הנזק, נחשב המפקיד לבעל המזיק וחייב הוא לניזק. אכן השומר אינו בעל המזיק שהרי אין לו קנין במזיק ואין לו חיוב כבעל מזיק לשלם לניזק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:14)

ויתכן שתהיה נ"מ בשור תם שנמסר לשמירה אצל שומר חנם. והנה ש"ח דעלמא חייב בשמירה פחותה ואילו שור תם מחייב את בעליו לשומרו בשמירה מעולה כדי שלא יזיק. ובכן אם השומר חייב בנזקין עקב התחייבותו למפקיד אף כאן התחייב לשמור את השור תם בשמירה פחותה בלבד ולא בשמירה מעולה. אך אם השומר נעשה לבעל המזיק חייבתו התורה בכל חיובי השמירה של נזקין. לפיכך אם יש לו שור תם ברשותו חייב הש"ח לשומרו בשמירה מעולה ע"פ דינו מן התורה כבעל המזיק. אמנם הרמב"ם כתב בפ"ד מהל' נ"מ (הל"ד) וז"ל המוסר בהמתו לש"ח או לנושא שכר או לשוכר או לשואל נכנסו תחת הבעלים ואם הזיקה חייב השומר כו' שמרוה שמירה פחותה אם ש"ח הוא פטור ואם ש"ש או שוכר או שואל הוא חייבין עכ"ל. לרמב"ם ש"ח ששמר שור תם בשמירה פחותה פטור. ההסבר הוא שלרמב"ם אין השומר נחשב לבעל מזיק דעלמא אלא חייב בגלל ההתחייבות שקיבל על עצמו. אולם יש ראשונים¹ החלוקים על הרמב"ם ולדעתם ש"ח ששמר תם בשמירה פחותה בלבד חייב. הם נוקטים שמעיקרא דדינא שומר נחשב לבעל מזיק ולפיכך אף ש"ח חייב לשמור תם בשמירה מעולה כדין בעל מזיק דעלמא.

footnotes:
¹ עיין למעלה (דף מה) בתוס' ר"פ בפסקי רי"ד ובמאירי. ע"ע באור שמח על פסק הרמב"ם הנ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:15)

והנה מבואר בגמרא (דף מה.) וז"ל ארבעה נכנסו תחת הבעלים ואלו הן ש"ח והשואל נושא שכר והשוכר, הרגו תמין נהרגין ופטורין מן הכופר, מועדין נהרגין ומשלמין את הכופר עכ"ל. ויש לדון, בשלמא אם השומר נחשב לבעל המזיק חייב לשלם גם כופר, אך אם השומר אינו עיקר בעל המזיק אלא שהתחייב מדין קבלת אחריות לשלם למפקיד עבור הנזק מדוע משלם השומר כופר ליורשי המת. וצ"ל שבנוגע למיתה וכופר הכל מודים שהשומר נחשב לבעלים כי בידו לשמור את השור ההורג שברשותו ומעיקרא דדינא מוטל עליו לשומרו שלא ימית. אשר לנזקין לעומת זאת יתכן שאין השומר נחשב לעיקר בעל המזיק והוא חייב מדין אחריות בלבד ע"פ ההתחייבות שלו למפקיד. החילוק הזה מתבאר לאור היסוד שעיקר המחייב דנזקין הוא העובדא שממונו הזיק, וכשיש בעלים שהמזיק הוא ממונם אין השומר חייב מדין בעלים אלא מדין התחייבות בלבד. אולם לענין מיתה עיקר המחייב הוא אי - השמירה והפשיעה, וכשהשור המית נחשב כאילו זה שפשע בו בעצמו המית ולפיכך חייב מיתה בידי שמים ובכופר.¹ משום כך כשהשור שברשות השומר הרג אשר היה בידו לשומרו ולא שמרו נחשב כאילו השומר בעצמו הרג וחייב מיתה בידי שמים ובכופר.²

footnotes:
¹ עיין באבן עזרא וברמב"ן בפרשת הכופר שבחומש שמות.
² עיין ברש"י (דף מה.) ד"ה כלתה ומדוייק הוא כדברי רבינו זצ"ל שיש נ"מ בין חיוב נזק התלוי באחריות של השומר לבין כופר שתלוי במה שהשור ההורג ברשותו. ועיי"ש ברשב"א ובמאירי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:16)

**גמ'. המעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו חייב.** מצויות שלש אפשרויות בחיוב המעמיד: א) שור; ב) אש; ג) גרמי. עיין למטה בשיעורים לתוס' ד"ה המעמיד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:17)

**גמ'. הכישה כו'.** כ' רש"י ז"ל ואשמועינן מתני' דהכישה במקל זו היא משיכה עכ"ל. ועיין בתוס' ד"ה הכישה כו'. רש"י ותוס' מפרשים שהכישה חייב מדין גזלן. והנה בקנין משיכה דעלמא פשוט שהכישה במקל משיכה כמבואר במס' קידושין (דף כב:) וכפי שפסק הרמב"ם בפ"ב מהל' מכירה (הל"ו). החידוש של אביי ורב יוסף הוא שאף בגזילה נחשבת הכישה במקל למעשה קנין דגזילה. סד"א ששונה גזילה מקנינים דעלמא כי בקנינים דעלמא הקנין מראה ומוכיח את בעלות הקונה ולכן אף הכישה במקל מועלת. משא"כ בגזילה שכתוב בה ויגזל את החנית מיד המצרי והקנין בא להשלים ולגמור את מעשה הגזילה הו"א שבהכישה במקל יחסר במעשה הגזילה בידים קמ"ל שמועלת. ועיין בתוס' בכתובות (דף לא: ד"ה וברה"ר כו') דאמר ר"י שאע"פ שבמקח וממכר אינה קונה משיכה ברה"ר מ"מ לענין חיוב אונסין בגזילה אכן קונה.¹ העולה משיטתו שקנין משיכה דגזילה שונה מקנין משיכה בכהת"כ כדנ"ל.

footnotes:
¹ משיכה ברה"ר מהווה מעשה קנין לענין גזילה ולהוציא את הדבר הנמשך מרשות בעליו ולהיותו גזול, ברם אינה מראה ומוכיח את בעלות של המושך ובכן אינה קונה בקנין משיכה להיות שלו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:18)

אמנם לפי"ז צ"ע בגמרא דהא א"ל אביי לרב יוסף הכישה אמרת לן ולסטים נמי דהכישוה. רב יוסף מפרש שהמעמיד חייב בשהכישה. וקשה שהרי המעמיד בהמה חייב משום עשיית המזיק דשור או מדינא דגרמי ובכן מהו הדמיון לדין לסטים הנעשים לבעלי המזיק עקב קנין הגזילה שקנו בו. ונראה שהדמיון הוא בשיעורין הקובעים מעשה גברא. גזילה זקוקה למעשה גברא בידים. אף המעמיד בהמה חייב לא מדין גרמא בעלמא אלא משום שעשה מעשה גברא הנחשב לעשיית המזיק או למעשה דגרמי. וכך ביאור הדמיון דאביי: כשם שרב יוסף קבע שהכשה במקל אינה גרמא בעלמא במעמיד בהמה, אלא נחשבת למעשה גברא בידים, ה"ה לענין גזילה. הכשת הגזלן נחשבת למעשה גזילה בידים ולא לגרמא דגזילה בעלמא, ולפיכך חייב הגזלן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:19)

**תוס' ד"ה המעמיד.** ז"ל ואע"פ שאין הבהמה שלו חייב מטעם שן ורגל דאע"ג דכתיב בעירה כדידיה חשיבא הואיל והוא עשה כמו מדליק פשתנו של חבירו בנרו של חבירו עכ"ל. ר"ל שנהיה לבעל המזיק כתוצאה מעשייתו את המזיק. יש שני אופנים להיות בעל מזיק: א) כשהמזיק ממונו; ב) כשעשה את הדבר המזיק להיות מזיק. ולמעלה (בדף ג: בתוס' ד"ה וממונך) כתבו התוס' וז"ל וממונך לאו דוקא גבי בור דלאו ממונא הוא וכן גבי אש כו' עכ"ל. משמע דלגבי שור ממונך דוקא וחלוקים על התוס' שלנו ולדעתם עשיית המזיק מחייבת בבור ובאש בלבד ולא בשור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:20)

והנה למעלה בגמ' (דף ג:) מבואר שאם מישהו הניח אבן ברה"ר ולא הפקירה לשמואל הו"ל בור ולרב חייב מטעם שור. ואם הפקירה לרב אינו שור אלא בור. ויש להתבונן, לשיטת אותם ראשונים שעשיית המזיק מחייבת בשור למה לא יהיה חייב מדין שור אפילו אם הפקירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:21)

ויתכן שבקרן לא חל חיוב של עשיית המזיק. רב מחייב דוקא אבן שלא הפקירה והיא ממונו מטעם קרן.¹ אכן בשן ורגל בלבד חל החיוב של עשיית המזיק. יתכן שהבחנה זו עולה מלשון הקרא שכן בפרשת קרן כתוב "כי יגח שור איש" שכדי שיחול חיוב קרן צריך המזיק להיות "שור איש", כלומר ממונו של בעל המזיק, וממילא מוכח שעשיית המזיק אינה מחייבת בקרן. עוד י"ל שעשיית המזיק שייכת רק במזיק שדרכו להזיק תמיד כמו המזיקים של אש בור שן ורגל. ואילו קרן תם משונה ואין דרכו להזיק. ואפילו מועד אין דרכו להזיק תמיד כמו שאר המזיקים אך אם הזיק אינו משונה כתם. משו"ה לא חל המחייב של עשיית המזיק בקרן כי אינו חפצא של מזיק גמור כשאר המזיקים, והמחייב של עשיית המזיק חל רק כשעושה חפצא של מזיק גמור שדרכו להזיק תמיד דהיינו שאר המזיקים ולא בקרן שאין דרכו להזיק תמיד ובכן אינו חפצא של מזיק גמור.²

footnotes:
¹ עיין בתוס' לעיל (דף ג: ד"ה משורו למדנו).
² צ"ע שהרי אסו"מ שהניחן ברה"ר דרכם להזיק תמיד כבור דעלמא וכשאר המזיקים ובכן יתחייב המניחן משום עשיית המזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:22)

**בא"ד. אבל אין לפרש דמחייב מטעם אש דברי הזיקא והוי כאילו נותן לשם אש כו' עכ"ל.** ההו"א שיהיה חייב מטעם אש ר"ל מטעם תולדת אש כגון אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו (לעיל דף ג:). אך התוס' הסיקו שאין כאן אש. נראה שהענין מתבאר ע"פ המחלוקת בין רש"י לתוס' לעיל (דף יט: בד"ה וכי כו') שלרש"י בעל חי אינו יכול להיות הכח אחר המעורב באש ואילו לתוס' אפילו בעל חי הוי כח אחר מעורב באש המחייב. אליבא דרש"י שבעל חי אינו בגדר כח אחר מעורב בו פשוט שבציור שלנו ליכא מזיק דאש שהרי מצוי כח הבהמה. ואפי' לשיטת התוס' שם י"ל שהם מחשבים כח בעל חיים ככח אחר המעורב באש כדי לחייב, ואילו בציור דידן שהמזיק עצמו בעל חיים אין חלות שם אש חלה בחפצא, כי אין בעל חיים יכול להיות החפצא של אש. ובטעם הדבר הזה נראה דמאחר שבצורת הנזק הו"ל בעל חי בפרשת שור המזיק לא חל בו אף דין אש המזיק כי צורת הנזק קובעת חלות השם של המזיק ובצורת מעשה הנזק הו"ל בעל חיים שור ולא אש.¹

footnotes:
¹ עיין בחידושי רי"ז הלוי על הרמב"ם הל' נזקי ממון ובאחרונים לעיל (דף ג.) גבי שליף שעליה ובפרומביא שבפיה וכו'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:23)

והנה מדי הזכרנו את המחלוקת בין רש"י ותוס' אם בעלי חיים יכולים לשמש ככח אחר המעורב בו בחיוב אש המזיק, צ"ע מקושית הגמרא (לעיל דף כג.) "וליחייב נמי בעל הגחלת" והוא מדין חיוב אש, ואע"פ שהכלב קירב את הגחלת לניזק והו"ל כח אחר דבעלי חיים דלרש"י אינו מחייב באש. ונראה שבאבנו סו"מ שהניח בראש גגו ונפלה ברוח מצויה והזיקה הרוח הצטרף בעשיית המזיק עצמה, כי לפני שנפלה לא היתה האבן מזיק והנפילה מפני הרוח עשתה את האבן למזיק. ה"ה בדליל דהתרנגול הצטרף בעשיית המזיק כמו הרוח באבנו סו"מ. רש"י סובר שבעל חי אינו יכול לשמש ככח אחר בעשיית המזיק דאש. ואילו בציור של הכלב וגחלת הכלב שימש ככח אחר המעורב בו כדי לקרב המזיק דאש אצל הניזק. כאן רש"י מודה שאף בעל חי מחייב מדין כח אחר מעורב בו.¹

footnotes:
¹ עיין בשיעורים לעיל (דף ו.) ד"ה אבנו סכינו ומשאו כו' ולקמן (דף נט:) תוס' ד"ה לבתה כו'. וחילוק דרבינו זצ"ל מסתבר שאין מעשה דבעל חי יכול לחייב גברא בעשיית המזיק ורק בקירוב המזיק אצל הניזק. ויתכן שמקור לדין זה היא גזיה"כ "איש בור ולא שור בור" הקובעת שאין בעל שור חייב עבור בור ששורו עשה. עיין לעיל (דף מח.) בתוס' ד"ה איש בור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:24
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:24)

**גמ'. לימא תהוי תיובתא דרבא דאמר רבא שומר שמסר לשומר חייב.** הנה בדין חיוב שומר בשמירת הנזקין העלינו למעלה ספק דהגר"ח זצ"ל האם שומר חייב מדין בעלים, וחייב כלפי הניזק ככל בעל מזיק דעלמא (ועיין בתוס' (נו:) ד"ה פשיטא ובשיעורנו שם), או"ד שאינו נעשה בעל המזיק, שהרי המזיק אינו שלו, אלא שהשומר התחייב מדין אחריות כלפי הבעלים הראשונים לשלם להם עבור הפסדם אם יפשע בשמירת השור שהזיק, והבעלים הראשונים חייבים לשלם את הנזק לניזק.¹ והנה, אם ננקוט ששומר נעשה בעל המזיק (כמו גזלן וכדמבואר בתוס' הנ"ל) אז מסתבר שכמו שהבעלים עצמם שמסרו את השור המזיק לשומר נסתלקו לגמרי מדין בעל המזיק, כפשטות של המשנה לעיל (דף מד:) "מסרו לש"ח כו' נכנסו תחת הבעלים", וכצד א' בראב"ד (פ"ד מהל' נ"מ הל"ד, עיי"ש), כמו"כ צ"ל הדין בשומר שמסר לשומר, שהשומר הראשון יסתלק מלהיות בעל המזיק, והשומר השני יהיה בעל המזיק. מאידך אם נאמר ששומר חייב בנזקין לא מדין בעלים אלא מדין התחייבות כלפי הבעלים הראשונים אז חיובו תלוי בהתחייבותו לבעלים.

footnotes:
¹ יעויין במחלוקת בין הרמב"ם לבין הראב"ד (פ"ד מנ"מ הל"ד) דלרמב"ם הבעלים שמסרו המזיק לשומר לעולם חייבים לשלם לניזק, והראב"ד מסופק בזה. ויוצא שלרמב"ם הבעלים תמיד חייבים מדין בעל המזיק והשומר חייב לשלם לבעלים מדין התחייבות. ולצד א' בראב"ד הבעלים הסתלקו והשומר נעשה לבעל המזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:25
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:25)

ובכן דברי הגמרא שלנו מבוארים. כי לכאורה הסוגיא תמוהה, שהרי מ"ד שומר שמסר לשומר חייב בשמירת גופו הוא משום א' משני טעמים וכדאיתא במס' ב"מ (דף לו) או משום שאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר; או משום שאת מהימנת לי בשבועה איהו לא מהימן לי בשבועה. ושתי הטענת הללו שייכות לבעלים של הפקדון. אך אין לניזק טענות כאלה כלפי שומר הראשון שמסר את השור המזיק לשומר שני. וא"כ למה סוגייתנו שאלה מהמ"ד ששומר שמסר לשומר חייב בשמירת גופו למ"ד ששומר שמסר לשומר פטור בשמירת נזקין.¹

footnotes:
¹ עיין בחידושי הגר"ח על הרמב"ם. והגר"ח זצ"ל הסביר דמ"ד שומר שמסר לשומר חייב בשמירת גופו (משני הטעמים הנ"ל) היינו משום שסובר שא"א לשומר ראשון להסתלק מחלות שמירתו וגם אין לו רשות להעמיד גברא במקומו לקיים בפועל את השמירה בעדו משום שני הטעמים הנ"ל. ואילו המ"ד ששומר שמסר לשומר פטור סובר שהראשון מסתלק מהשמירה ולפיכך אין לבעלים שום טענות עליו. וכיון שכן ה"ה בנוגע לשמירת נזקין דאליבא דמ"ד שש"ל פטור השומר הראשון יכול להסתלק ולמ"ד שש"ל חייב א"א להסתלק, עיין בספרו על הרמב"ם ובשעורי הגר"ח זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:26
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:26)

אך אם ננקוט כאותו צד¹ האומר ששומר אינו בעל מזיק אלא שהוא חייב כלפי הבעלים הראשונים משום התחייבות ואחריות דשומרים. ולכן, כמו שבכל שומר דעלמא המחוייב בשמירת גופו משום ההתחייבות והאחריות שקבל על עצמו כלפי הבעלים יש לבעלים זכות טענה (משני הטעמים הנ"ל) לעכב את השומר מלמסור את הפקדון לשני כדי לקיים את מעשה השמירה המוטלת עליו, ה"ה בשמירת הנזקין מאחר שהשומר הראשון חייב מחמת התחייבותו כלפי הבעלים הראשונים, יש לבעלים זכות הטענה לעכבו מלקיים את השמירה המוטלת עליו עם שומר שני.

footnotes:
¹ הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:27
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:27)

**גמ'. שומר אבידה כו' ר"י אמר כש"ש דמי.** אליבא דלישנא קמא טעמא דרב יוסף הוא דבההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא הוי כש"ש. אמנם עלינו לעיין בזה שהרי ש"ש הוא שומר שקיבל תשלומי השמירה מהמפקיד עבור שמירתו, אולם אם שומר פקדון יקבל כסף כמתנה בשעת השמירה מאדם שלישי בודאי לא יהיה דינו כש"ש אלא כש"ח. ובכן בשומר אבידה שאין התחייבות מדעת בין בעל האבידה ומוצא האבידה למה ייחשב ש"ש מחמת פרוטה דר"י, והרי ההנאה של פרוטה דר"י היא כמתנה בעלמא שלא קיבל מבעל האבידה אך הרויחה ממילא מן השמים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:28
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:28)

וי"ל שהצורך לפרעון מהבעלים בעד פעולת השמירה הוא רק בש"ש דעלמא הנעשה שומר עקב דעת המתחייב והסכם עם המפקיד. ואילו שומר אבידה נעשה שומר בלי דעת המתחייב אלא ע"פ דין התורה שהטילה עליו שמירה מן השמים ורחמנא הוא המפקיד,¹ ולפיכך אפילו בהנאת פרוטה דעלמא הבאה מאליה מן השמים כגון פרוטה דר"י עשתה אותו התורה לשומר שכר בעל כרחו.²

footnotes:
¹ עי' בקצות (רצ"א, ד') ובמנ"ח מצוה נ"ט.
² ובדומה לכך ניתן לתרץ את קושית התוס' בשבועות (דף מד: ד"ה ורב יוסף) מדוע אמרי' מצוות לאו ליהנות ניתנו והרי בשעת עשיית המצוה נהנה מפרוטה דר"י. ולפי דברי רבינו מבואר שרק בנוגע לשמירת אבידה החלה מן השמים נחשבת פרוטה דר"י הבאה מן השמים כתשלומין לעשותו ש"ש. מאידך לגבי איסה"נ אין הנאת פרוטה דר"י אסורה כי אינה נהנה מגופו של החפצא של איסה"נ אלא בהנאה צדדית מן השמים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:29
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:29)

ברם על סברא זו יקשה מהמבואר בב"מ (דף פב.) שהמלוה על המשכון נעשה ש"ש משום פרוטה דר"י. והנה המלוה נעשה שומר על המשכון משום דעת המתחייב שלו וקבלת שמירה מדעת, ולפי הנ"ל למה תועיל פרוטה דר"י שהיא הנאה צדדית המגיעה אליו מן השמים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:30
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:30)

ויתכן שחובת השמירה במלוה על המשכון אינה חלה עקב דעת המתחייב של המלוה שישמור את המשכון אך מצוות ההלוואה מחייבות אותו בשמירת המשכון ולהשיבו ללוה וכפי שכתוב בתורה במצות השבת העבוט. ויוצא ששמירת המשכון בהלוואה חלה ע"פ דין תורה מן השמים ודומה לשמירת אבידה. משום כך אף הנאה צדדית כגון פרוטה דר"י שאינה באה ישיר מהמפקיד לשומר הופכתו לש"ש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:31
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:31)

ובנ"י לב"מ (דף נא. בדפי הרי"ף) כתב וז"ל והראב"ד ז"ל הקשה היכי דמי הלואה שנעשית מצותה משעה שהלוה לשומר אבידה שעושה המצוה כל זמן השמירה. ופריק ז"ל דה"נ הוי ש"ש כל שעתא מפני שממתין לו ואינו מוכר המשכון ליפרע ממנו. וע"ז כתב הרשב"א ז"ל למדנו מדברי הרב דבר זה שהוא פטור מפרוטה לעני כל זמן המשך המשכון בידו עכ"ל. מסתבר שכוונת הראב"ד כדברינו דהיינו ששמירת המשכון מהווה חלק ממצות הלוואה ולפיכך נמשכת ומתקיימת המצוה דמשכון כל זמן המשך ההלוואה. והנאת פרוטה דר"י נמשכת כ"ז שהוא שומר את המשכון כמו הנאת פרוטה דר"י בשמירת אבידה. ומשו"ה פרוטה דר"י חלה בשמירת משכון המהווה מצוה כמו שמירת אבידה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:32
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:32)

ב) ולאור דברינו מוסבר למה אין דינו של כל ש"ח כשומר שכר והרי מתעסק במצות שמירת הפקדון ונהנה מפרוטה דר"י. אך לפי"ז מובן כי שונה ש"ח דעלמא שנעשה שומר עקב קבלת שמירה מהבעלים ודעת המתחייב שלו לשמור, וכדי שיהיה ש"ש צריך שיקבל פרעון פעולתו מהבעלים המפקידים. ובכן פרוטה דר"י הבאה מאליה לשומר כהנאה צדדית מן השמים אינה יכולה לקובעו לש"ש. ואילו שומרי אבידה ומשכון נעשים לשומרים לפי דין תורה מן השמים ובלי דעת המתחייב שלהם, ולכן אף הנאת פרוטה דר"י מועלת לעשותם לש"ש. וכתוב בשיטה מקובצת לב"מ (פב:) בשם הריטב"א וז"ל וא"ת מאי איריא מלוה על המשכון אפילו שומר פקדון יהא ש"ש עליו מן הסתם דהא מחייב לנערו ומשתכר בפרוטה דר"י. וי"ל דגבי שומר כיון דמיד בעלים בא לו וכל עיקרו לא נחת אלא לשמירה דעלמא וקבלו סתם אנן סהדי דלא נחת אלא להיות ש"ח ואע"פ שלא פי' כפי' דמי. אבל באבדה שבאה לו שלא לדעת הבעלים ולא באה לו משום שמירה אלא משום מצוה, וכן במלוה על המשכון שלא בא לו אלא משום מצוה, אני אומר דדעתו להיות ש"ש בפרוטה דר"י א"נ שתנאי ב"ד הוא שיהא בכך עכ"ל. הנה שעיקר היסוד שדין פרוטה דר"י חל רק בשמירה שחלה מן השמים, כמו באבידה ובמשכון, נמצא כבר בריטב"א, אלא שהוא הסיק שמשום כך דעת השומר להתחייב כש"ש או שתנאי ב"ד הוא. ואילו אנחנו הצענו לע"ד שמאחר שהשמירה חלה מן השמים יחד עם הנאת פרוטה דר"י, עשתה אותו התורה לש"ש בע"כ כדנ"ל.¹

footnotes:
¹ אך הריטב"א לשבועות (דף מד.) כ' וז"ל וא"ת א"ה אפי' ש"ח חייב לנערה ומיפטר ליתן פרוטה לעני וא"כ לר"י יהא דינו כש"ש, וי"ל דשאני שומר דכי מנערה לה לאו למצוה הוא אלא מדין שמירתו שקבל עליו בפירוש ולא חשוב עוסק במצוה לפוטרו מפרוטה לעני עכ"ל, ולכאורה הוא שלא כמו שכתב בב"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:33
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:33)

ג) פסק הרמב"ם בפי"ג מהל' גזילה ואבידה (הל"י) וז"ל ששומר אבידה כשומר שכר הוא מפני שהוא עוסק במצוה ונפטר מכמה מצות עשה כל זמן שהוא עוסק בשמירתה עכ"ל. הרמב"ם לא הזכיר את המובא בגמרא שפטור לתת צדקה לעני והוא הנאת פרוטת דר"י אלא שפטור מכמה מצות עשה ולאו דוקא מצדקה. ועולה השאלה אם לא ירויח שומר אבידה את הפרוטה שפטור לתתה לצדקה, איפוא מצויה הרווחת ממון מכך שפטור "מכמה מצוות עשה" אחרות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:34
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:34)

ונראה שכוונת הרמב"ם היא שעצם מעשה המצוה שעושה בשמירת האבידה לבעליו חשוב כהנאת ממון ועושהו לש"ש,¹ אך התנאי לכך שבשעת המצוה ייפטר ממצוות אחרות. ביאור התנאי כי דין עוסק במצוה פטור מן המצוה חל דוקא בשעת מעשה מצוה ולא כשמקיים מצוה בעלמא בלי מעשה מצוה. והנה התוס' שלפנינו (בד"ה בההיא הנאה כו') כתבו ז"ל ודוקא בשעה דמתעסק בה כגון שוטח לצורכה או משום עסק שצריך לה לאבידה אבל בשביל שאבידה בביתו לא יפטר מלמיתב ריפתא לעניא כיון שיכול לקיים שתיהם כדמוכח בסוכה דלא נפקא לן מקרא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דוקא היכא שאינו יכול לקיים שתיהם, וסברא דאטו אדם שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו יפטר מן המצות עכ"ל. אכן בהגהת הגר"א (אות ב') כתב וז"ל והג"א (פ"ב דסוכה וע"ש בר"ן) וש"פ כתבו דבשעה שעוסק אפילו יכול לקיים שתיהם פטור ע"ש עכ"ל. לפי שיטת הפוסקים המובאה בהגר"א הפטור דעוסק במצוה חל משום ההתעסקות במצוה, כלומר כשעושה מצוה, ולא כשמקיים מצוה דעלמא.² ויוצא שהפטור ממצוות אחרות סימן לדבר שעושה מעשה מצוה ומתעסק במצוה. ודומה שגם הרמב"ם תופס שדוקא מעשה מצוה נחשב לשכר עבור שמירת האבידה שייעשה בכך ש"ש ואילו קיום מצוה דעלמא אינו נחשב לשכר ותשלומין מן השמים בעד פעולת השמירה. ולפיכך הדגיש הרמב"ם ששומר אבידה פטור מכמה מצוות אחרות בגלל שעוסק במעשה מצוה, ומעשה המצוה עצמה הוא השכר והתשלומין מן השמים שמקבל בעד השמירה. מעשה המצוה וההתעסקות במצות השבת האבידה עושה אותו לש"ש.

footnotes:
¹ דאע"פ שמצוות לאו ליהנת ניתנו אין זה ר"ל שאין לו הנאה מהמצוה. בודאי יש לו הנאה אלא שהתורה התירה הנאה זו באסה"נ. והראייה שלהרבה ראשונים גם הנאת הגוף מותרת בשעת המצוה - ובודאי במציאות גופו נהנה אלא שהמצוה מתרת אותה. וה"ה הנאת המצוה עצמה.
² בשיעורים אחרים נקט רבינו זצ"ל דרך אחרת בהסברת שיטת הר"ן. עיין בענין עוסק במצוה ברשימות שיעורים למס' סוכה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:35
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:35)

לפי מהלך זה מתיישבת גם הקושיא דלעיל מדוע אין כל ש"ח נעשה ש"ש מחמת פרוטה דר"י. די"ל ששומר חנם דעלמא אינו נעשה לש"ש משום הנאת פרוטה דר"י כי אינו עושה "מעשה מצוה" אלא שמקיים מצוות כלליות בשעה ששומר את הפקדון שהופקד אצלו - כגון קיומי המצוות דואהבת לרעך כמוך ועזב תעזב עמו וכו'. בקיום מצוה כללית דעלמא בלי התעסקות במעשה מצוה ליכא פטור דעוסק במצוה. ולפי' אין לו הנאת פרוטה דר"י ונשאר ש"ח ולא נעשה לש"ש. מאידך השבת אבידה מהווה מצוה פרטית עם מעשה מצוה מיוחדת. שומר אבידה מתעסק במעשה המצוה של השבת אבידה, ולפיכך פטור ממצוות אחרות, ונעשה ש"ש משום שנהנה מהתעסקותו במצוה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:36
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:36)

והנה בגמרא נדרים (דף לג:) מובא שיש מ"ד שבגלל פרוטה דר"י אסור למודר הנאה להחזיר את אבידת המדיר אליו. ומסתבר שכאן גם הרמב"ם יפרש כיתר הראשונים שאסור ליהנות הנאת ממון ממש - דהיינו הפרוטה שמרויח כשאינו נותן צדקה לעני. אולם ההנאה שיש לו בעשיית המצוה עצמה אינה אסורה במודר הנאה שהרי מצוות לאו ליהנות ניתנו. רק בשומר אבידה ובשומר משכון נחשבת ההנאה מעשיית מצוה כהנאה מן השמים המשלמת לו בעד שמירתו ועושה אותו לש"ש. ובכן פסקי הרמב"ם מבוארים כי בשומר אבידה ומלוה על המשכון פסק שהם ש"ש משום פרוטה דר"י (עי' בפי"ג מהל' אבידה הל"י ובפ"י מהל' שכירות הל"א) ואילו בפ"ז מנדרים (הל"א) פסק שלמודר הנאה מותר להחזיר אבידה למדיר אע"פ שיש פרוטה דר"י כי פרוטה דר"י לא שכיח (וכמבואר שם במס' נדרים). ונראה שאה"נ לתת צדקה לעני בשעה שמטפל ומתעסק באבידה לא שכיח, אך שיפטר ממצוות אחרות לכאורה אכן שכיח. ועולה השאלה אליבא דהרמב"ם שהפטור משאר המצוות מהווה ההנאה דפרוטה דר"י למה מותר במודר הנאה. אמנם כפי שנתבאר רק הנאת הפרוטה דר"י שפטור מלתת צדקה אסורה במודר הנאה שכן היא הנאת ממון ממש. ואילו הנאת מעשה המצוה שמתעסק בה אינה אסורה כלל שהרי מלל"נ. ברם בנוגע לשומר אבידה גם ההנאה עצמה שהוא מקבל ממעשה המצוה שמתעסק בה דיה להופכו מש"ח לש"ש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:37
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:37)

**גמ'. כיון דרחמנא שעבדיה בע"כ הלכך כש"ש דמי.** הגמרא מתבארת בשני אופנים:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:38
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:38)

א) מכיון דרחמנא שעבדיה בע"כ הטילה עליו התורה חלות שמירה דשומר המעולה ביותר - דהיינו להיות ש"ש ולא ש"ח. אך לפי"ז עולה השאלה, והרי שואל חייב באונסין מדין שומר ולמה לא הטילה התורה על שומר אבידה דין שואל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:39
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:39)

והנה למעלה בשיעורים (לדף יא.) ביארנו שיסוד חיובו של השואל תלוי במחלוקת. למ"ד אין שמין לשואל חיוב השואל הוא מדין קנין שכן יש לשואל בעלות בחפצא השאול, ומשום כך שואל חייב באונסין. לפיכך פשוט שלא יתכן להטיל חיובי השואל על מוצא אבידה. מאידך לפי"מ שביארנו בשיעורים דלמ"ד שמין לשואל חייב השואל מדין שומר עדיין לא נתיישבה אליביה מדוע לא הטילה התורה חלות דין שואל על שומר אבידה שהרי אף חיוב שואל חל מדין שומר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:40
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:40)

וי"ל שחיוב אונסין ואחריות של שואל תלויים בהשתמשות וכפי שביארה הגמרא (בב"מ דף צד:) שכל הנאה שלו, ומאחר שאין לשומר אבידה זכות השתמשות לכן שמירתו מוגבלת לשמירת ש"ש שהיא השמירה המעולה שבשומרים החלה בלי שתהיה כל הנאה שלו. והנה משיטת מ"ד שואל שלא מדעת הוי שואל (ב"ב פח א) חזינן שנעשה שואל משום השתמשות גם בלי קבלת אחריות על פי דעת המתחייב.¹ ואילו שאר השומרים כגון ש"ח וש"ש נעשו שומרים מחמת דעת המתחייב שלהם לקבל שמירה על עצמם. לפי"ז נראה שהתורה הטילה על שומר אבידה את השמירה היותר מעולה שחלה בשומרים דעלמא משום דעת המתחייב, דהיינו שמירת שומר שכר, ולא בדין השואל שדין שומר שלו אינו חל מדעת המתחייב אלא מפני הנאת ההשתמשות שיש לו מהחפצא.²

footnotes:
¹ שהרי לא עשה קנין התחייבות עם המשאיל.
² משמע קצת שרבינו זצ"ל סובר כאן ששומר אבידה שוה לשומר פקדון דעלמא וכאילו הבעלים מסרו לו את פקדונם לשמירה והתחייב מדעת לשומרו. וכן משמע מהגמרא (לקמן קו ב) וז"ל אבידה קא אתיא מכח בן דעת עכ"ל, כלומר שיש דין מפקיד בשומר אבידה. ולפי"ז מסתבר ששומר אבידה שבעליו עמו פטור כי בעליו עמו מפקיע את המחייב של מסירת מפקיד לשמירה. עיין בשיעורים לקמן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:41
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:41)

ב) א"נ ההיפך, כיון דרחמנא שעבדיה לשומר אבידה בע"כ ובלי דעת המתחייב לקבל עליו את השמירה נעשה לשומר שיש לו חיוב אחריות שבשומרים הפחות ביותר, דהיינו אחריות דש"ש ולא של שואל. דהנה הרמב"ם (פ"ד מהל' שכירות הל"ג) כ' וז"ל יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם, שאינו פטור בעבדים וקרקעות ושטרות אלא מדין הגניבה והאבידה והמיתה וכיוצא בהן כו' אבל אם פשע חייב לשלם, שכל הפושע מזיק הוא, ואין הפרש בין דין המזיק קרקע לדין המזיק מטלטלין כו' עכ"ל. הרמב"ם הבחין בין חיוב הפושע לשאר חיובי השומרים ואמר שפושע הוא מזיק. וביאר מרן רבינו הגר"ח זצ"ל שלא נתכוין הרמב"ם לומר שהוא מזיק ממש כי רק שומר שפשע חייב ולא מי שאינו שומר, אך הבחנת הרמב"ם היא ששומר שפשע חייב עקב הפשיעה שעשה בקום ועשה, ואילו ש"ש חייב בגניבה ואבידה משום אחריות וחיוב ההשבה שלא קיים, וחיובו הוא בגדר שב ואל תעשה. לפי"ז יוצא שחיוב האחריות דשומרים הכי פחות הוא האחריות של ש"ש. ואמנם גם השואל חייב מדין האחריות דשומרים ולא מדין בעלים - שהרי אנו פוסקים כמ"ד שמין לשואל. ברם ש"ח אינו חייב על פי חלות דין של אחריות אלא מחמת מעשה הפשיעה. והתורה הטילה על שומר אבידה חיוב אחריות הפחותה ביותר דהיינו החיוב של ש"ש.¹

footnotes:
¹ עיין בחידושי הרשב"א לב"מ (צד.) ז"ל יש לתמוה על ש"ח שחייבה התורה בפשיעה, אלא שכיון על עצמו וזה נשען על שמירתו ונאבד בפשיעתו הרי זה קרוב למזיק כו' עכ"ל, עיי"ש. ויתכן שכוונתו כגר"ח זצ"ל שהפושע אינו מזיק ממש אלא חיוב מיוחד בהלכות שומרים וכדנ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:42
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:42)

**בענין שומר אבידה.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:43
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:43)

באסיפת רבנים אחת נפגשו הגאון רבינו חיים הלוי זצוק"ל עם מרן הגאון בעל האור שמח זצוק"ל. עמהם היה מרן הגאון רבינו משה זצ"ל, והגאון ר' מאיר שמחה זצ"ל שאל את פי הגר"מ זצ"ל באיזה ענין עוסק, והשיבו הגר"מ זצ"ל שהוא עוסק בדין שומר אבידה, בו חוקר שתי חקירות:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:44
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:44)

א) מה דין שומר אבידה בנוגע לשמירת נזקין. שאר השומרים חייבים לשמור פקדונם שלא יזיקו ונכנסו לשם כך תחת הבעלים (כמבואר לעיל דף נה:), ברם יש לעיין בדינו של שומר אבידה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:45
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:45](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:45)

ב) מה דין שומר אבידה בנוגע לדין בעליו עמו הפוטר שומרים אחרים מתשלומין (וכמבואר בב"מ צד א) האם אף שומר אבידה פטור אם בעליו עמו במלאכתו או לא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:46
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:46](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:46)

ואמר הגאון ר' מאיר שמחה זצ"ל שלדעתו שומר אבידה חייב בשמירת נזקין הואיל והאבידה ברשותו. ודומה לגזלן ולשומרים דעלמא שחייבים בשמירת הנזקין של המזיק שברשותם וכמבואר בב"ק (דף נו:) וכפי שכתבו התוס' שם (ד"ה פשיטא וכו') וז"ל דסברא הוא דגזלן נכנס תחת הבעלים דכיון שהוציא מרשות בעלים שהיו חייבין בשמירה ואין הבעלים יכולים לשומרה לפי שנגזלה מהם יש על הגזלן לשומרה דלענין נזקין אקרי בעלים כל מי שבידו לשומרה וכו' ועוד כיון דגזלן קמה ליה ברשותיה גם לענין אונסין יש לחשב בעלים יותר משותף וכו' עכ"ל. והרי אליבא דהסברא הראשונה שבתוס' גזלן ושומרים דעלמא חייבים בשמירת נזקין משום שכל "מי שבידו לשומרה" אקרי בעלים. ה"ה שומר אבידה כל זמן שהיא אבידה אין הבעלים הראשונים יכולים לשומרה, ומשום כך שומר האבידה שבידו לשמור את האבידה שלא תזיק, נכנס תחת הבעלים וחייב בשמירת הנזקין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:47
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:47](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:47)

ובנוגע לספק השני, אמר האור שמח כי מסתבר שלשומר אבידה ליכא פטור של בעליו עמו לעולם וחייב מ"מ לשלם. והטעם כי הפטור של בעליו עמו דעלמא חל דוקא בשעת משיכה המחייבת את השומר וכפי שיוצא ממשנה בב"מ (צד.) וז"ל השואל את הפרה ושאל בעליה עמה וכו' פטור אבל שאל את הפרה ואח"כ שאל את הבעלים וכו' חייב וכו' עכ"ל. בשומר אבידה לעומתו, אין שעה אחת המחייבתו בהשבת האבידה ובשמירתה אלא נמשך מחייב תמידי בכל רגע ורגע להשיב את האבידה לבעליה ולשומרה. בהתאם לכך אף כשהבעלים יהיו עמו בשעת הגבהת המציאה ויפטרוהו באותה שעה עכ"ז כשיעזבו את מלאכתם יתחייב המוציא את האבידה אח"כ מחדש בהשבה ובשמירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:48
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:48](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:48)

ברם הוסיף דאין זה ברור כ"כ שהרי הגמ' בב"מ (צח:) חוקרת בדין שאלה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים האם שכירות בשאלה מישך שייכי או לא. משמע משם ששאלה בשאלה בודאי מישך שייכי. וא"כ בשומר אבידה, אף שיש מחייב של שמירה בכל רגע ורגע, עכ"ז כשאלה בשאלה דמי ופטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:49
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:49](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:49)

אחר שהגאון ר' מאיר שמחה זצ"ל סיים את דבריו פנה אל הגר"ח זצ"ל ובקש ממנו שיביע את דעתו בענין. ועל זה השיב לו הגר"ח זצ"ל שלדעתו בשני הנידונים שומר האבידה פטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:50
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:50](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:50)

א) אשר לשמירת נזקין, אמר הגר"ח זצ"ל, אין לדמות דינו של שומר אבידה לגזלן. לגזלן יש קניני גזילה בחפץ הגזול המחייבים אותו בשמירת נזקין וכדין בעלים.¹ ואמר הגר"ח זצ"ל שגם אין לדמות שומר אבידה לשומרים אחרים שנכנסו תחת הבעלים, ודינם לנזקין כגזלן. גזלן ושומרים דעלמא הוציאו את המזיק מרשות הבעלים ובגללם לא שמרו הבעלים את המזיק. והואיל והבעלים נמנעו על ידם מלשמור את המזיק נכנסו הם תחת הבעלים וממלאים מקומם כי בידיהם לשמור את המזיק. מאידך, בעל האבידה לא היה יכול לשמור את המזיק מעת שנאבדה והמוצא את האבידה לא הוציאה מתחת יד שמירת הבעלים. משום כך לא נכנס מוצא האבידה תחת הבעלים לשמירת נזקין. אף לשון התוס' (בב"ק שם) מורה על כך וז"ל דכיון שהוציא מרשות הבעלים שהיו חייבין בשמירה ואין הבעלים יכולים לשומרה וכו' יש על הגזלן לשומרה וכו' עכ"ל. שומר אבידה לא הוציא את האבידה מרשות הבעלים ולפיכך פטור משמירת נזקין.

footnotes:
¹ עיין בשיעורים למעלה לתוס' הזה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:51
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:51](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:51)

ב) בנוגע לשומר אבידה שבעליו עמו בשעת הגבהת המציאה צידד הגר"ח זצ"ל שאף הוא פטור כשאר שומרים דעלמא הואיל ושעת המציאה היא המחייבת אותו בהשבה ובשמירה ולא כל רגע ורגע שהמציאה נמצאת אצל המוצאה - שלא כסברת האור שמח. והנה כתוב במס' ב"מ (כו:) וז"ל נטלה לפני יאוש ע"מ להחזירה ולאחר יאוש נתכוון לגוזלה עובר משום השב תשיבם, המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד עכ"ל. לגר"ח זצ"ל ביאור הגמרא הוא ששעת הגבהת המציאה לבדה מחייבת בהשבה (במצות השב תשיבם) ובשמירה. ומאחר שבעליה היו עמו בשעת המציאה - המוצא פטור, שכן דין בעליו עמו חל לפוטרו בשעת המחייב - בשעת המציאה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:52
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:52](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:52)

ואמר הגר"מ הלוי זצ"ל שלדעתו שומר אבידה בבעליו עמו חייב, וראייה לדבר מהגמרא (דף נו:) שם מובא שרב יוסף סובר שדין שומר האבידה כשומר שכר משום דרחמנא שעבדיה. יוצא, ששומר אבידה אינו שומר של הבעלים ושבעל האבידה אינו הבעלים של השומר כי רחמנא שעבדיה. עוד הוכחה לכך מעצם דין פרוטה של רב יוסף. שומר אבידה נחשב כשומר שכר מאחר שהתורה פטרה לשומר אבידה ממצות נתינת פרוטה לעני כשעוסק בשמירת האבידה. והרי הנאה זו לא הגיעה לידי שומר האבידה מהבעלים כי אם פטור תורה הוא והרווחה בעלמא שמגיעה אליו ממילא מן השמים. בע"כ שומר אבידה אינו שומר של הבעלים אך התורה עשתהו שומר אבידה והתשלומין המגיעים אליו ממילא מן השמים הופכים אותו לשומר שכר. ובכן לא שייך בשומר אבידה דין בעליו עמו שיפטרנו מתשלומים מאחר שאין שומר האבידה שומר של הבעלים כי רחמנא שעבדיה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:53
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:53](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:53)

ונראה שאין פטור בעליו עמו חל בשומר אבידה משני טעמים נוספים:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:54
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:54](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:54)

א) במס' ב"מ (דף צד:) הגמ' הקשה פרה במשיכה ובעלים באמירה, והגמ' הסיקה דקיימא פרה בחצירו עיי"ש. ועלינו להתבונן למה קבעה הגמ' שפטור שומר בבעליו עמו חל או בשעת קנין משיכה או בשעת קנין חצר, והלא שומר חייב באחריות הפקדון מיד משעת הנחת הפקדון לפניו קודם המשיכה, (עיין בתוס' בב"מ דף צט. ד"ה כך תיקנו וכו'), וא"כ מהראוי שיחול פטור בעליו עמו מזמן הנחת הפקדון לפניו. ועולה, שהפטור של בעליו עמו חל דוקא בשעת קנין השומר לענין חזרה (דלא מצי מהדר ביה, עיי"ש בתוס') ולא משעת חלות האחריות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:55
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:55](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:55)

ולפי"ז מסתבר שאין פטור בעליו עמו חל בשומר אבידה מאחר שנעשה שומר עקב שעבודא דרחמנא וחובת השמירה חלה עליו בלי מעשה קנין.¹

footnotes:
¹ לפי"ז נטילת המציאה המחייבת בהשבה ובשמירה (עי' ב"מ כו ב) אינה מעשה קנין אלא נטילה בעלמא. אך צ"ע דלכאורה משעת נטילת המציאה א"א שיחזור בו מהשמירה והו"ל כאילו עשה קנין, וא"כ הדין דבעליו עמו צריך לחול באותה שעה. ויתכן דאעפ"כ אין כאן קנין, ואכמ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:56
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:56](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:56)

ב) עוד נראה שדין בבעלים בשומר אבידה תלוי אם דין בבעלים חל כפטור תשלומים או כהפקעת חובת השמירה. אם בבעלים הוא פטור תשלומין מסתבר שחל לפטור גם שומר אבידה. אולם אם בבעלים מפקיע חובת השמירה מהראוי שיחול דוקא בשמירה שחלה במסירת הבעלים לשומר - שכן דין בבעלים מפקיע מסירת הבעלים המחייבת, ושומר אבידה הואיל ומתחייב בלי מסירת בעלים לא חלה בו הפקעת בבעלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:57
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:57](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:57)

אשר לחקירה הזאת, מפורסם הוא ביאורו של מרן רבינו חיים הלוי זצ"ל בנוגע לדברי הרמב"ם. הרמב"ם כתב בפ"ב מהל' שכירות (הל"ג) וז"ל יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם שאינו פטור בעבדים וקרקעות ושטרות אלא מדין גניבה ואבידה ומתה וכיוצא בהן וכו' אבל אם פשע בה חייב לשלם שכל הפושע מזיק הוא ואין הפרש בין דין המזיק קרקע לדין המזיק מטלטלין וכו' עכ"ל. מאידך בפ"א מהל' שכירות (הל"ג) פסק הרמב"ם שפשיעה בבעלים פטור וז"ל המפקיד אצל חבירו וכו' אם שאל השומר את הבעלים עם הדבר שלהן או שכרן הרי השומר פטור מכלום, אפילו פשע בדבר ששמר ואבד מחמת הפשיעה ה"ז פטור וכו' עכ"ל. וצ"ע מ"ש פשיעה בקרקע שחייב מפשיעה בבעלים שפטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:58
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:58](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:58)

וביאר הגר"ח זצ"ל ששיטת הרמב"ם היא כי דין קרקע חל כפטור תשלומין ולא כמפקיע של חובת השמירה, ולכן פשיעה בקרקע מחייבת את השומר שתשלומי הפשיעה אינם תשלומי שומר בעלמא אלא מדין תשלומי מזיק. דין בבעלים לעומת זאת, מפקיע את חובת השמירה - ולפיכך גם פושע בבעלים פטור. רק שומר הפושע מתחייב לשלם כמזיק ולא סתם בן - אדם שאינו שומר, שכן לגביו אינו כי אם גרמא בנזקין שהוא פטור.¹

footnotes:
¹ ולפי"ז שומר בבעלים פטור משבועת השומרים כי אינו שומר כלל, ועיין בגדולי הפוסקים שדנו בזה ובקובץ בית יצחק שנת תשנ"ב במאמר הגר"א ליכטנשטיין נ"י חתן רבינו זצ"ל בענין שבועה בשואל. עכ"ז שליחות יד בבעלים מחייבת (ב"מ דף מא:), ואמר הגר"ח זצ"ל שיש חלות שם שומר כל שהוא אף בבעלים ולכן מחויב בשליחות יד - אבל לשאר מילי השמירה מופקעת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:59
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:59](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:59)

והוסיף הגר"ח זצ"ל נ"מ אחרת. דין בבעלים חל דוקא בשעת משיכת השומר (עיין ברמב"ם פ"א מהל' שכירות הל"ג) משום שחל כמפקיע של השמירה מעיקרה. ואילו דין קרקע חל רק כפטור מתשלומי שומר, ולכן מסתבר שאם הבעלים מסרו קרקע לשומר ואח"כ נעשה תלוש, ומשנתלש הלך לאיבוד, השומר יהיה חייב - כי חיובי התשלומים חלים בשעת האבידה ובאותה שעה היה תלוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:60
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:60](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:60)

והנה בנוגע להקדש פסק הרמב"ם (פ"ב מהל' שכירות הל"ה) וז"ל הפקיד הקדש ואח"כ פדהו והרי הוא חולין בעת שנטלו מיד השומר או שהשאילו חולין ואח"כ הקדיש והוא ביד השואל וכן עכו"ם שהפקיד ואח"כ נתגייר כל אלו אין בהן כל דיני השומרין עד שתהיה תחלתן וסופן נכסי הדיוט ונכסי ישראל עכ"ל. הרי שהקדש בשעת המסירה לשמירה פוטר אף שאח"כ בשעת האבידה היה חולין. דומה הוא לדין בעליו עמו. ולאור הנ"ל יוצא שדין הקדש חל כהפקעת השמירה מעיקרה.¹

footnotes:
¹ כרם הקדש מפקיע את השמירה אף אח"כ בשעת אבידה - באופן שמסרו לו חולין והקדישו בעלים כשהיה מופקד בידי השומר. ואילו דין בבעלים אינו מפקיע ורק בשעת המסירה בלבד, ובמסרו לו שלא בבעלים ונעשה אח"כ בעליו עמו השומר חייב. ונראה שע"פ ביאור הגר"ח הנ"ל החילוק מבואר כי דין בבעלים חל דוקא להפקיע את מסירת הבעלים לשומר ולא חל אח"כ. ואילו הקדש אינו בר שמירה בחפצא ובכל אופן השמירה פקעה ואף בשמסרו לו חולין והקדישו אח"כ, ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:61
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 56b:61](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/56b:61)

בהתאם לכך, אמר הגר"ח זצ"ל, גם הרמב"ם המחייב פשיעה בקרקע יודה שפשיעה בהקדש פטור שכן הקדש מופקע מחלות שמירה ואילו קרקע בר שמירה הוא ואינו אלא פטור מתשלומי שומר. (וכן מורים דברי הרמב"ם בפ"ב מהל' שכירות הל"ג הנ"ל).¹

footnotes:
¹ עיין בס' רשימות שיעורים למס' שבועות ונדרים חלק א' דף קנ"ח - קנ"ט, ומרן רבינו השווה שם הקדש לקרקע והבחין בין צדקה לבין שאר הדברים, עיי"ש.