## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 59b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/59b:1)

**תוס' ד"ה כתב.** ז"ל ואור"י שיש לחלק בין כתבה בשטר עצמו של בעל לכתבה שטר בפני עצמו עכ"ל. ר"ל שכשמתחייבת בשטר א' עם הבעל הרי חל שטר אחד עבור דעת המתחייב של האיש ודעת המתחייב של האשה, ובתוך שטר זה יש ריעותא דנחת רוח עשיתי לבעלי. מאידך בב' שטרות השטר עבור האשה מעיד שהכל נעשה בהכשר בעבורה בלי קשר לבעל, והעדים שבשטר שלה כאילו נחקרה עדותן בבי"ד, והם מעידים שהשטר שלה בהכשר נעשה וליכא ריעותא בגופו של השטר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/59b:2)

אך צריך עיון, שכן מסתבר שכששני שותפים מוכרים דבר בשטר א' אין חלות שטר א' אלא חלים ב' שטרות נפרדים עבור כל שותף ושותף לבדו, ולמה איפוא באיש ואשה חל דין שטר א'. ונראה שבמכירת נכסי מלוג שהאיש מוכר את הפירות והאשה מוכרת את הגוף ניחא שיש כאן חלות מכירה א' לכל השדה כולו - גופו ופירותיו - ולכן חל שטר מכירה א' לאיש ולאשה ביחד. ברם עדיין קשה בכה"ג שהאיש מוכר את שדהו המשועבד לכתובתה הרי הוא מוכר השדה והיא מוחלת שעבודה, ולמה יחשב לשטר א' ולא לשני שטרות נפרדים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/59b:3)

אמנם הקושיא מסתלקת ע"פ שיטת רש"י בפסחים (דף ל: בד"ה כ"ע לא פליגי) שלוה אינו יכול למכור שדותיו המשועבדים למלוה כי אע"פ שהן שלו אינן ברשותו. בהתאם לכך, הואיל ומחילת שעבודי הכתובה מאפשרת את חלות מכירת השדות ע"י הבעל, חל דין שטר א' עבור מכירת הבעל ומחילת האשה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/59b:4)

ויעויין בתוס' בב"ב (דף מז: ד"ה אבל בשטר) שתירץ את קושית התוס' באופן אחר וז"ל ונראה לר"י דהא דקאמר רב בשטר קנה יש להעמיד בשטר הראיה שאחר הקנין דכיון שאחר הקנין עשתה שטר שייפתה כחו כל כך קנה וההיא דכתובות מיירי בשטר מתנה בלא קנין אחר אלא שטר עכ"ל. ר"ל שעשתה במיוחד שטר ראייה בנוסף לקנין השטר להראות שוויתרה על זכותה לטעון נחת רוח עשיתי לבעלי. ואילו בשטר קנין שחתמה עם בעלה אין לנו הוכחה מיוחדת שוויתרה על זכותה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ולכן נשארת לה זכות הטענה הזאת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/59b:5)

**בא"ד. ועוד אומר ר"י כו' שכתבה שהוא עצמה מכרה ללקוחות אבל חתמה לו דהכא היינו שמחלה שעבוד כתובתה כו' עכ"ל.** כדי לבאר את דבריו עלינו להתבונן למה יחול שטר מחילה דעלמא, והרי היסוד של שטרות הוא התחייבות על פי דעת המתחייב (עיין בתוס' בכתובות (דף כ.) ד"ה ור' יוחנן כו') ואילו שטר מחילה בא לפטור וחסרה בו ובשובר התחייבות כזו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/59b:6)

ויתכן שקיימת הלכה מיוחדת הקובעת שכשם שחל שטר קנין עבור ההתחייבות של החוב ושעבודיו, שכן יש בו דעת המתחייב של הלוה, ה"ה ששטר מחילת החוב שהוא השובר של החוב חל כדי לפטור את הלוה מחובו. אך אין לשובר אותו תוקף וכח שיש לשטר מלוה והתחייבות כי השובר חל מדין מיוחד ולא מעיקר חלות הדין דשטרות שחלין עפ"י דעת המתחייב. לפי' בשובר בלבד יש לאשה זכות לטעון נחת רוח עשיתי לבעלי, ולא בשטרי קנין והתחייבות אחרים, והדברים צ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/59b:7)

**משנה. שלח ביד פקח הפקח חייב.** וכ' הרמב"ם בפי"ד מהל' נ"מ (הל"ה - ו') ז"ל השולח את הבעירה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וחייב בידי שמים. בד"א שמסר להן גחלת וליבוה שדרך הגחלת להכבות מאליה קודם שתעבור ותדליק כו' שלח את הבעירה ביד פקח זה הפקח שהבעיר חייב לשלם והשולחו פטור. וכן אם הניח שומר לשמור הבעירה השומר חייב עכ"ל. משמעות הרמב"ם שהפקח נעשה בעל המזיק ומפקיע את חובת הבעלים כמו שומר נזקין שנכנס תחת הבעלים. ונ"מ שאין הבעלים חייבים אפילו בידי שמים שלא כדינם במסרם לחש"ו שהבעלים חייבים בידי שמים.¹ (ועיין למעלה בשיעורים (דף נו:) בתוס' ד"ה פשיטא א)

footnotes:
¹ ועוד משמע מהרמב"ם שפטור אף בשמסר שלהבת לפקח ואילו בחש"ו פטור רק כשמסר גחלת, והטעם כנ"ל שהפקח מפקיע את חובת הבעל כשומר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/59b:8)

**משנה. בא אחר וליבה המלבה חייב.** כבר שנינו בא' הביא את העצים וא' הביא את האור שהאחרון חייב. ואם כן קשה מהו חידוש המשנה שלפנינו שהאחרון שליבה חייב. ומסתבר שהמשנה מסבירה שלמרות שהמזיק דאש קיים מכבר ומי שליבהו רק מיהר וקירב את הנזק עכ"ז נעשה לבעל האש והוא לבדו חייב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 59b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/59b:9)

**תוס' ד"ה לבתה כו'.** ז"ל ואין לחלק משום דבהנהו אין מחוסר אלא הולכת האש בעלמא ע"י רוח מצויה אבל כאן מחוסר ליבוי ואין שם אש עליו ולא קרינא ביה המבעיר את הבעירה, דהא בפ"ק אמר גחלת כמה דשביק ליה מעמיא עמיא ואזלא אע"פ שמתנדנדת בטלטולו מעמיא עמיא ואזלא הא אם דרכה להתלבות ע"י נדנודו של חרש המטלטלה היה המוסר לו חייב הכא נמי יהיה האחרון חייב אע"פ שמחוסר ליבוי עכ"ל. עיין בשיעורים למעלה בסוגיא דר"י ור"ל (דף ט:). ולולא דמסתפינא מהתוס' שלפנינו הייתי נוטה לומר כה"א שבתוס' שיש נ"מ אם האש נעשה למזיק ע"י עשיית האדם לבדו או עם הרוח. כח אחר מעורב בו אינו מחייב כשפועל בעצם עשיית המזיק דאש אלא כשפועל בקירוב המזיק דאש לניזק. באופן שליבתה הרוח את האש האדם פטור, כי בכה"ג הכח של הרוח עשה את המזיק דאש. הוא הדין בגחלת שמאחר דמעמיא עמיא ואזלא אינה חפצא של מזיק, והחש"ו עשו את המזיק, ולפיכך בעל הגחלת פטור כי אינו חייב עבור אש שהכח האחר עשה. לעומת זאת אילו היתה דרכה של הגחלת להתלבות ע"י נדנודו של החרש היה המוסר אותה לחרש חייב, כי אז היתה הגחלת חפצא של מזיק דאש בעת המסירה לחרש, ולא החרש עשה את המזיק אלא שקירב את המזיק לניזק. ברם בליבתה הרוח אין העצים חפצא של מזיק לפני שהודלקו ע"י הרוח. הרוח שהדליקה את העצים הפכתם לחפצא של מזיק דאש, ובעבור עשיית המזיק של כח אחר לא חייבתו תורה. אך גחלת דלוקה שדרכה להתלבות כבר הוי' חפצא של מזיק ומעשה החרש להלבותה לא עשה את המזיק ורק קירב את המזיק אצל הניזק. וכ"כ התוס' בב"ב (דף כו. ד"ה זיקא כו') שאין כח אחר מחייב בעשיית האש רק בהולכת האש אצל הניזק וז"ל ואומר ר"י דלא דמי לאש דאין חייב משום אש אלא כשעשה האדם את האש לבדו כדכתיב המבעיר את הבערה בלא סיוע הרוח ואח"כ הולכת ע"י רוח מצויה אבל הכא אין עושה לבדו כל עיקר אלא ע"י הרוח דאי לאו רוח לא הוה רקתא אזלא כל עיקר ודמי לליבה וליבתה הרוח דפטור כו' עכ"ל.