## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 67a

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:1)

**גמ'. צינור.** צ"ע בקושית הגמרא, הרי יש עכ"פ שינוי מעשה, וכ"ע, אפי' מאן דלית ליה שינוי השם, אית להו שינוי מעשה, וא"כ הצינור צריך לפסול את המקוה משום שינוי מעשה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:2)

ועיין בשיטה בשם הרא"ש וז"ל וי"ל דשינוי מעשה לא שייך לפסול שאיבה אבל שינוי השם גורם פסול מקוה ע"י ששמו צינור ושם כלי עליו גורם שם שאיבה עכ"ל. ונראה בכוונתם דר"ל דבשינוי השם חל שם חדש בחפצא דנעשה כלי. שאני שינוי מעשה דאף שהשם הראשון פקע מ"מ שם חדש לא חל בחפצא. ובהפקעת השם הראשון מועלת לקנות גזילה ואילו להפקיע חיבור לקרקע צריכים שיחול שם חדש של כלי בחפצא, ולכן הקשה הגמרא רק אליבא דמאן דאית ליה שינוי השם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:3)

**גמ'. תרומתן תרומה כו' שינוי השם.** קשה, למה אין הפרשת תרומה נחשבת כשינוי רשות. ועיין בש"מ בשם הרשב"א וז"ל דתרומה ממון כהן עכ"ל, ודבריו מחוסרים ביאור. ונראה דר"ל שמדובר כגון שהגזלן עצמו כהן ולכן זוכה בעצמו בתרומה ואין כאן שינוי רשות. ועוד כתב ז"ל ועוד עד דאתי לידיה דכהן לא זכה בה עכ"ל, ונראה דר"ל דאחרי הפרשה יש לגזלן טובת הנאה בתרומה ובכן התרומה לא יצאה מרשותו לגמרי, ולפיכך אין כאן שינוי רשות¹. (ועיין עוד לקמן בענין יאוש ושינוי רשות אותיות ו - ז).

footnotes:
¹ ז"ל תוס' רי"ד: ולא מקשה ליה אלא ממעשר ותרומה שאין שם שינוי רשות דממון בעלים הוא עכ"ל. ונראה דמתכוון לטובת הנאה וכדביאור רבינו זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:4)

בהבנת דברי הגמרא יתכן שבבת אחת עם שינוי השם קונה הגזלן כדי שיוכל להקדיש ולתרום. א"נ דהקדש ותרומה קונים ישיר מהנגזל ולא מהגזלן. ועיין בשיעורים לקמן בענין יאוש ושינוי רשות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:5)

**תוס' ד"ה הא.** וז"ל אי אמרת דשינוי השם קטן עם יאוש קני א"כ שינוי השם גדול כי האי דמריש יש לו לקנות בפני עצמו עכ"ל. נראה שיש לבאר את התוס' בתרי אנפי: י"ל שיש שני דיני שינוי השם: א) דין שינוי השם גדול דהיינו חפץ חדש לגמרי, שינוי זה קונה בעצמו; ב) ודין שינוי השם קטן שאינו חפץ לגמרי חדש אלא שיש שינוי המפקיע את החלות של באיסורא אתי לידיה, ונחשב החפץ להתירא אתי לידיה ומשו"ה יאוש קונה¹.

footnotes:
¹ עיין חידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם (פ"ב מהל' גזילה הלט"ו) ובחידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם (הלכות גזילה ואבידה).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:6)

א"נ י"ל דשינוי השם גדול ושינוי השם קטן חלים בתנאים שונים ומ"מ קונים מדין אחד. בשינוי השם גדול גוף החפצא עצמו השתנה לדבר אחר, והשינוי חל בכל אופן בין נתייאשו הבעלים ובין לא נתייאשו, ואין לבעלים כח למנוע את חלות השינוי השם הגדול שחל בחפצא מכח עצמו. מאידך בשינוי השם קטן גוף החפצא לא השתנה לדבר אחר, אלא שחל בו שם נוסף, כגון שם תרומה או שם כלי, ולכן כשהבעלים לא נתייאשו השינוי לא חל כי יש לבעלים את הכח לעכב ולמנוע את הגזלן מלהחיל שינוי השם כזה כנגד רצונם. אבל כשנתייאשו הבעלים ואינם מעכבים בחלות השינוי שינוי השם חל וקונה. יוצא שבעיקר דין קניניהם שינוי השם קטן שוה לשינוי השם גדול ששניהם קונים מאותו דין שינוי קונה. אלא שחלים בתנאים שונים, דהיינו ששינוי השם גדול חל אפילו בלי יאוש ואילו שינוי השם קטן חל דוקא עם יאוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:7)

**בא"ד. דמה שצריך יאוש בעורות לאו משום קנין כו' אלא כדי שיועיל מחשבת יחודו כו' דאם לאו היאוש אין כאן שינוי השם, וכן בהקדש בעי עמו יאוש, שאם אין יאוש אין שם הקדש חל עליו ואין כאן שינוי השם, וכן שינוי רשות אם אין יאוש אין שינוי רשות, אבל מריש בלא יאוש נמי איכא שינוי השם ויש לו להועיל בפני עצמו, וכן גבי טלה ונעשה איל עכ"ל.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:8)

ר"ל דבשלמא בטלה ונעשה איל וכן במריש שינוי השם חל מאליו. מאידך בהקדש, אם הגזלן אינו בעלים לכתחילה להקדיש, אין השם קדש חל כלל. ולפיכך מקודם יש צורך ביאוש, דעל ידי היאוש הגזלן נעשה לבעלים שיש לו כח להקדיש, וכיון דחל השם קדש נגמרו קנייני הגזלן מדין שינוי השם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:9)

**ענין יאוש ושינוי רשות.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:10)

**א.**
תוס' ד"ה הא כו'. בתירוץ השני כתבו וז"ל דבכל מקום הוי שינוי השם גרידא קני לרב יוסף בלא יאוש כו' דמה שצריך יאוש בעורות לאו משום קנין דקנין הוי משום שינוי השם לחודיה והיאוש אין צריך אלא כדי שיועיל מחשבת יחודו לשוייה אברזין דאם לאו היאוש אין כאן שינוי השם וכן בהקדש בעי עמו יאוש שאם אין יאוש אין שם הקדש חל עליו ואין כאן שינוי השם וכן שינוי רשות אם אין יאוש אין שינוי רשות כו' עכ"ל. תוס' סוברים דהגדר של שינוי רשות הוא שהגזלן מקנה את החפץ הגזול ללוקח. ולפיכך יש צורך ביאוש, דעל ידי היאוש נעשה הגזלן לבעלים לענין הקנאת החפץ ללוקח, מעין דין קני ע"מ להקנות (נדרים דף מח:), והלוקח קונה בשינוי רשות מהגזלן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:11)

ונראה מכאן ראייה ליסוד שיסדנו (עיין לעיל דף סו: בד"ה שיטת הרמב"ם - קרבנו ולא הגזול), דהיינו שיש כח ביאוש לקנות אלא דחובת ההשבה המוטלת על הגזלן מעכבת ומגרעת את חלות הקנין. על ידי היאוש נמסרת לגזלן בעלות להקנות דלענין זה ודינים אחרים היאוש חל. וכשהלוקח קונה מהגזלן פקעה חובת השבה לגמרי כי חובת השבה אינה חלה על הלוקח שלא גזל ושקנה מהגזלן. והוא הדין ביאוש ושינוי השם. היאוש נותן לגזלן את הבעלות להקדיש או להפריש תרומה ולחדש שם חדש בחפצא. ומאחר ששם חדש חל ממילא פקעה חובת ההשבה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:12)

כל זה אליבא דהתירוץ השני שבתוס'. אך התירוץ הראשון שבתוס' חולקים על זה. שני התירוצים חלוקים בביאור הקנין של יאוש ושינוי השם. התירוץ הראשון סובר שבעצם הגזלן קונה על ידי היאוש. שינוי השם קטן מפקיע את ההלכה של באיסורא אתי לידיה וממילא קונה אחרי שינוי השם עם היאוש. מאידך התירוץ השני סובר שהגזלן קונה בעיקר בשינוי השם אלא שבלי יאוש אין שינוי השם חל כי אינו בעלים לייחד את הכלי או להקדישו, וכשיש יאוש נעשה בעלים להקדיש ולהפריש ולהחיל שינוי השם. ועיקר הקנין הוא שינוי השם ולא היאוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:13)

ולכאורה נראה שכמו שחלוקים ב' הדיעות בתוס' בביאור קנין יאוש ושינוי השם כמו"כ חלוקים בביאור קנין יאוש ושינוי רשות. לדיעה הראשונה עיקר הקנין ביאוש ושינוי רשות הוא היאוש. בלי שינוי רשות אין יאוש קונה לגזלן עצמו דבאיסורא אתי לידיה. ועם שינוי רשות הלוקח קונה דבהתירא אתי לידיה מאחר שלא גזל. נמצא דבעיקרו הקנין הוי קנין יאוש ובתנאי דבהתירא אתי לידיה. מאידך לדיעה השניה שבתוס' יש קנין חדש של יאוש ושינוי רשות, כי היאוש נותנת כח לגזלן להקנות את החפץ ללוקח ויסוד הקנין הוא הקנאת הגנב ושינוי הרשות¹.

footnotes:
¹ עיין בקצוה"ח (סי' שנ"ג ס"ק א', וסי' שס"ב ס"ק א') ובאבני מילואים (סי' כ"ח ס"ק ד'). ועי' בסמוך במש"כ רבינו זצ"ל בשיטת הראב"ד. ועי' במשנה לקמן (דף קיד א) ובפרט בדברי רש"י שם (ד"ה אם) ובגליון הש"ס.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:14)

ב) עיין בתוס' ד"ה אמר (דף סז.) ז"ל וטעמא נראה דלא חשיב ליה שינוי רשות משום דעל כרחו נותנים לו ותירץ ר"י כו' וכי אתי לידיה הוה ליה יאוש ושינוי רשות עכ"ל. ועלינו לבאר את יסוד הדיון שבתוס' האם שינוי רשות בע"כ דהלוקח מהווה שינוי רשות לקנות או לא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:15)

ויתכן שתלוי בספק הנ"ל גבי יאוש ושינוי רשות אם קנין דלוקח חל מחמת היאוש של הנגזל או שהגזלן קונה ביאוש ומקנה ללוקח. אם הגזלן קונה את החפץ כדי להקנותו ללוקח, שינוי רשות בע"כ דלוקח אינו קונה כי אין חלות קנין בעל כרחו. מאידך אם הלוקח קונה ביאוש ישיר מהנגזל אין צורך בחלות קנין מהגזלן כי בכל אופן אין הגזלן מקנה ללוקח ויאוש וש"ר חלים להקנות את החפץ ללוקח ישיר מהנגזל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:16)

א"נ י"ל דלכ"ע יאוש ושינוי רשות קונים ישיר מהנגזל ללוקח. הדיון בש"ר בע"כ הוא האם בהתירא אתי לידיה דלוקח חל אף בעל כרחו של הלוקח, או דלמא אך ורק כשהגזלן מוסר לו את החפץ מדעתו. כלומר אפ"ל דתפיסת הלוקח חשיבא בהתירא אתי לידיה רק כשיש מעשה הקנאה מהגזלן, ובע"כ דלוקח ליכא הקנאה, ואפ"ל דגם כשהלוקח מקבל מהגזלן בלי מעשה הקנאה חשיבא בהתירא אתי לידיה ולכן קונה בע"כ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:17)

**ב.**
א) עיין ביש"ש (סי' ז') שהוכיח כתירוץ השני שהגנב קונה את החפץ ומקנה אותו ללוקח מהגמרא לקמן (דף סח.) שיש מ"ד שדוקא מוכר לאחר יאוש חייב בדו"ה מפני דאהנו מעשיו שהמכירה חלה ביאוש ושינוי רשות. ואם ננקוט שהגנב אינו קונה ומקנה אין כאן מכירה כי מכירה היינו רק כשהמוכר מקנה את החפץ לקונה. אלא ש"מ שביאוש ושינוי רשות הגנב קונה ומקנה לקונה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:18)

וכן הביא ראייה ממס' קידושין (דף נב.) דאיתא שם שהמקדש בגזל דאחרים לאחר יאוש מקודשת מדין יאוש ושינוי רשות. והרי מעשה קידושי כסף תלוי בהקנאת כסף מהאיש המקדש למתקדשת, ומוכח שהגזלן עצמו קנה והקנה את הכסף לאשה. ועיין בקצה"ח (ריש סי' שנ"ג) שג"כ הביא ראייה זו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:19)

ויתכן לדחות את ראיותיו די"ל שחיוב דו"ה דמכירה אינו תלויה בהקנאה מהגנב אלא כל שהגנב מאפשר את קנין הלוקח חשיב מכירה המחייבת. וה"ה בקידושין ל"צ הקנאת הכסף ישיר מהבעל לאשה אלא בכל אופן שהבעל מאפשר לאשה לקבל את הכסף חל קידושין. וראייה לכך משיטת ר' יהודה (קידושין נב ב) שהמקדש אשה בהקדש בשוגג מקודשת מכיון דיצאו המעות לחולין מחמת מעילה, ואע"פ שהמעות יצאו לחולין בידי האשה והבעל עצמו לא קנה את המעות מ"מ מקודשת. ובכן י"ל שביאוש ושינוי רשות הלוקח קנה מהנגזל ואעפ"כ המכירה מחייבת בדו"ה והאשה מקודשת כי הגנב איפשר את הקנין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:20)

ונראה להביא עוד ראייה שקידושין חלין בלי דעת מקנה של הכסף ממה דאיתא בקידושין (דף מז:) דלמ"ד אותיות נקנות במסירה האשה מתקדשת בנתינת שטר חוב דאחרים. והנה דין מסירת השטר אינה הקנאה ישירה של החוב אלא דין מיוחד הוא שעל ידי מסירת השטר נעשה המקבל לבעל השטר והעדות שבשטר מעידה בשבילו, וממילא זוכה בזכות גביית החוב כי מאחר שהשטר מעיד בשבילו יכול לגבות את החוב. פירוש זה בקנין של מסירת השטר מוכח מהגמ' בסנהדרין (דף לא.) דאיתא שם שהשליש נאמן לטעון פרוע אליבא דמ"ד אותיות נקנות במסירה. וז"ל רש"י (ד"ה אותיות נקנות במסירה): המוכר שטר חוב לחברו קנה החוב במסירת אותיות כו' וה"נ קנאתו והוי כדידיה ונאמנת לומר פרוע עכ"ל. ולכאורה דברי רש"י תמוהים (וכן הקשו שם ראשונים) דהלא המלוה לא מכר את החוב לשליש ומה שייך לומר כאן אותיות נקנות במסירה. ומבואר שאין עיקר הדין דאותיות נקנות במסירה דין בהקנאת חוב אלא דין במסירת השטר מבעל שטר ראשון לאדם שני ולעשותו בעל שטר חדש. דהנה ביאר הגר"ח זצ"ל דשטר הנכתב ע"פ דעת המתחייב מעיד רק בשביל בעל השטר התופס את השטר ברשותו, ובשטר דעלמא הגדת העדות שבשטר הוא בשביל הבעל - דין שנזכר שמו בשטר והוא בעל השטר. וחידוש הדין דאותיות נקנות במסירה הוא שיכול להעביר את תפיסת השטר מהראשון לאיש שני שלא נזכר שמו בשטר והשני נעשה בעל השטר והעדים שבשטר מעידים בשביל השני כמו שהעידו בשביל הראשון. ולכן למ"ד אותיות נקנות במסירה נעשה השליש לבעל השטר והשטר מעיד בשבילו ונאמן לומר שהשטר פרוע כדין בעל השטר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:21)

ונראה שיש הכרח לשיטת רש"י שהשליש נאמן כבעל השטר. דהנה בשטר חוב דעלמא אין הלוה נאמן לומר פרעתי כי המלוה טוען כנגדו "שטרך בידי מאי בעי". ונראה שטענת "שטרך בידי מאי בעי" אינה ראייה צדדית ואומדנא בעלמא אלא שיש הגדת עדי השטר שהשטר אינו פרוע. והא ראייה לזה מפסק הרמב"ם בפי"ד מהל' מלוה ולוה (הל"י) ז"ל הוציא עליו שטר חוב בעד אחד, ולוה טען פרעתי הרי זה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם עכ"ל. ומוכח שיש הגדת עדות בשטר שהוא לא פרע ולפי' השטר בעד אחד מחייב שבועה (אלא שלא יכול לישבע, כי אין שבועה יכולה להכחיש הגדת עדות שבשטר, ואכמ"ל). ולפי"ז אנחנו מוכרחים לפרש שהנאמנות של שליש לומר שהשטר פרוע ולהכחיש את עצם הגדת העדות שבשטר הוא משום דהוי בעל השטר, ומאחר שכל העדות שבשטר הוא בשביל בעל השטר, השליש דנעשה בעל השטר נאמן להכחיש את העדות שבשטר ולפרש שהוא פרוע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:22)

מאידך למ"ד אין אותיות ניקנות במסירה אין השליש נעשה בעל השטר ומשו"ה אינו נאמן לומר פרוע נגד העדות שבשטר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:23)

ולכן נראה שמכירת חוב ע"י הקנין של מסירת השטר חלה משום שע"י מסירת השטר הלוקח נעשה לבעל השטר, וגובה את החוב משום שזכות הגבייה מגיעה לו ממילא משנעשה לבעל השטר. ומעתה במקדש אשה בשטר חוב דאחרים למ"ד אותיות נקנות במסירה, אע"פ שהאיש לא הקנה לאשה את ממון החוב באופן ישיר אלא שעשה אותה לבעלת השטר וממילא קבלה את הזכות לגבות את החוב, מ"מ האשה מקודשת, כי סוכ"ס קיבלה ממון החוב מחמת האיש. וחזינן דבקידושין א"צ בהקנאת כסף הקידושין ישיר מהבעל לאשה אלא רק שהאשה תקבל כסף מחמתו ובכך היא מקודשת¹.

footnotes:
¹ ברם יתכן שלא מקדשה עם החוב אלא עם השטר והשטר הקנה לה במסירת השטר באופן ישיר, וא"כ אין מכאן ראייה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:24
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:24)

ב) הגר"ח זצ"ל ייסד ששטר מעיד רק בשביל בעל השטר. המקור ליסודו הוא בגמרא יבמות (דף ל:) וז"ל מפני מה לא תקנו זמן בקידושין, משום דלא אפשר, היכי ליעביד, לינחה גבי דידה מחקה ליה, לינחה גבי דידיה זמנין דבת אחותו היא ומחפה עליה, לינחה גבי עדים אי דזכירי ליתו ליסהוד, ואי לא זמנין דחזו מכתבא ואתו מסהדי, ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם וכו' עכ"ל. וכתב הרי"ף וז"ל הא מילתא מקשו בה רבנן היכי אמרינן הכא רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם והא תנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אחי וכו' ומסתברא לן כי אמרינן רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם דלא הויא לה עדות שבכתב עדות ה"מ היכא דאיתיה לשטרא תותי ידי סהדי דכמה דלא נפקא לה סהדותא מתותי ידיהון דסהדי כמה דלא קא מסהדי בה עד השתא דמיא דהא אי בעו כבשי לה לשטרא ולא מסהדי וכו' אבל שטרא דנפיק מתותי ידי דבעל דין לא אמרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם הוא דהא מעידנא דחתימה בשטרא ויהבי ליה למריה לא יכלי למהדר בהו והוו להו כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכו' עכ"ל. ביאור דבריו שדין עדות שבשטר אינו חל כל זמן שהשטר הוא בידי העדים כי אם משמסרו את השטר לבעל השטר. והוא יסוד בחלות דין שטר שהכשר שטר חל דוקא בידי הבעלים ולא בידי העדים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:25
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:25)

וכן מפורש שם בבעה"מ וברמב"ן במלחמות ה'. וז"ל בעה"מ מפי כתבם הוא שפסולה עדותן אבל מפי כתבו לא, וכל שטרי הלואה ומקח וממכר הלוה והמוכר הוא שמצוה את העדים ואמר כתבו וחתמו וכן בגיטי נשים ואין זה מפי כתבם אלא מפי כתבו. ואם אי אתה אומר כן עקרת מה שכתוב בקבלה וכתוב בספר וחתום והעד עדים ומקרא מלא כתוב בתורה וכתב לה ספר כריתות אלמא כל כה"ג כתבו שלו הוא ולא כתבם של עדים. אבל היכא דכתבי מנפשייהו בשטר שצריך לומר כתובו ולא אמר להם כתובו הא ודאי מפי כתבם הוא וכו' עכ"ל. וכתב ע"ז הרמב"ן וז"ל אמר הכותב זרוק חוטרא אאוירא אעיקרא קאי, שזה הפירוק יצא מכלל פירוקו של רבינו ז"ל וחוזר אליו וכו' שכיון שאין הזמן הכתוב בשטר עושה מעשה שטר, אלא ביוצא מתחת ידי עדים מפי כתבם הוא, ואע"פ שודאי יצא מתחת ידם בשקדש בו את האשה ואח"כ הפקידתו אצלם אין זה דומה לשטר שביד שליש דכיון דברשות אחרים אינו משמש כלום, אלא אהימנותא דעדים סמכינן וברשותן של עדים הוא צריך להיות מונח אינו אלא כשטר משמוש שכתבוהו עדים לדוכרון פתגמי דהוי באנפייהו עכ"ל. ביאור דבריהם שהחידוש של שטר הוא שחל דוקא כשהבעלים עושים את השטר ומוסרים אותו לבעל הדין השני התופס בו בשביל עצמו והוי בעל השטר, וכגון לוה המוסר שטר למלוה או מוכר המוסר שטר לקונה. וכן כשמוסרים שטר לשליש שתופס את השטר בעצמו והו"ל בעל השטר. מאידך העדים החתומים בשטר אינם לא שליש ולא בעלי דינים ולפיכך אינם חשובים לבעלי השטר, השטר שברשותם אינו משמש כלום בידיהם. חספא בעלמא הוא ואינו מעיד כלל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:26
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:26)

ונראה שבזה גם מבוארים דברי הר"י בתוס' כתובות (דף כ. ד"ה ור"י וכו') וז"ל דלא חשיב שטר אלא כשעשוי מדעת שניהם, מדעת הלוה שהוא חייב אז חשיב שטר, אבל הכא שכותב עדותו שלא מדעת הלוה לא חשיב שטרא עכ"ל, ר"ל ששטר זקוק לדעת המתחייב שכן רק הבעלים יכולים לייצר שטר ורק הם יכולים להתחייב שיחול השטר עבור בעל הדין השני התופס את השטר מדין בעל השטר. עדים, לעומת זאת, אינם יכולים לייצר שטר בעצמם בלי דעת המתחייב ואם כתבו אינו עדות שבשטר אלא עדות שבכתב שפסולה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:27
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:27)

**ג.**
הרמב"ם כתב בפ"ה מהל' גניבה (הל"ג) ז"ל נתייאשו הבעלים מן הגניבה בין שנתייאשו ואח"כ מכר הגנב בין שנתייאשו אחר שמכר קנה הלוקח ביאוש ושינוי רשות ואינו מחזיר הגניבה עצמה לבעליה אלא נותן להם הדמים אם לקח מגנב מפורסם וכו' עכ"ל. וכ' הראב"ד ז"ל כל זה אין לו שורש ולא ענף והוא שבוש המעתיק עכ"ל. הרמב"ם פוסק שהלוקח ביאוש ושינוי רשות משלם דמים לבעלים, והראב"ד כנראה פוסק שמשלם לגזלן¹. ופליגי בהגדרת הקנין דיאוש ושינוי רשות. לרמב"ם, הלוקח קונה מהנגזל, ולפיכך חייב לשלם לנגזל, ולראב"ד הלוקח קונה מן הגזלן ומשלם לגזלן.

footnotes:
¹ עיין בנושאי כלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:28
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:28)

ונראה שהסבר מחלוקתם תלוי בשתי הדיעות בתוס' הנ"ל. לרמב"ם, עיקר הקנין ביאוש ושינוי רשות הוא היאוש, ושינוי רשות אינו אלא תנאי. דהיינו דאין יאוש קונה לגזלן עצמו מכיון דבאיסורא אתי לידיה, אבל הלוקח קונה ביאוש דבהתירא אתי לידיה, ולפיכך הלוקח משלם את הדמים לנגזל. ונראה שהרמב"ם סובר, שהגזלן אינו קונה ביאוש מכיון דיש עליו חובת השבה וזהו יסוד הדין דבאיסורא אתי לידיה. ואילו הלוקח, שלא גזל מרשות הבעלים, ואין עליו חובת השבה, קונה ביאוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:29
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:29)

הראב"ד סובר כדיעה השניה בתוס', שהיאוש עושה את הגזלן לבעלים להקנות את הגזילה ללוקח. ומכיון שהגזלן הוא המקנה של החפץ, הלוקח משלם לו ולא לבעלים כי קנה את הגזילה מהגזלן. ונראה שיש עוד נ"מ בנוגע לחצר שאינה משתמרת הקונה דוקא בדעת אחרת מקנה (ב"מ דף יא:) ובנוגע לקטן דנמי קונה דוקא בדעת אחרת מקנה אותו. לראב"ד יש לגזלן דעת מקנה ויכול להקנות ללוקח גם בחצר שאינה משתמרת וגם לקטן¹.

footnotes:
¹ עיין בקצות (שס"ב, א').


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:30
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:30)

ובאמת, ניתן לפרש דעת הראב"ד בשני אופנים: א) כפירוש התוס' בתירוץ השני שהיאוש לבדו עושה את הגזלן לבעלים לענין הקנאה, דהיינו שיש כח ביאוש לקנות בעד הגזלן אלא דחובת ההשבה המוטלת על הגזלן מעכבת ומגרעת את חלות הקנין, ומ"מ הוי הגזלן בעלים להקנות ללוקח, והלוקח משלם לו; ב) שהגזלן קונה ביאוש ושינוי רשות בבת אחת עם הלוקח. דהיינו שיש צירוף בין היאוש ובין שינוי הרשות כדי שיקנה הגזלן את החפץ בבת אחת כשמקנה אותו ללוקח, והלוקח קונה מהגזלן בבת אחת עם קניית הגזלן. ולפיכך משלם לו את הדמים. וכן איתא בחי' הרשב"א בגיטין (דף נה:) ז"ל ואי קשיא אי ייאוש כדי לא קני היכי מצי מקדיש ליה וי"ל כיון דשינוי השם אי נמי שינוי רשות קני, הקדשו וקנייתו באין כאחד עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:31
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:31)

**ד.**
הרמב"ם חולק על ראשונים אחרים בפרט נוסף של יאוש ושינוי רשות (עיין בפ"ב מהל' גזילה הל"ג ובמ"מ). לרמב"ם הקנין חל בין ביאוש ואח"כ שינוי רשות ובין בשינוי רשות ואח"כ יאוש. ואילו לשאר ראשונים, הקנין חל רק אם מייאש לפני שינוי רשות, אבל אם שינוי הרשות קודם אין היאוש מועיל. ונ"ל שמחלוקת זאת תלוי' במחלוקת הראשונה הנ"ל. הרמב"ם אזיל לשיטתו שעיקר הקנין של יאוש ושינוי רשות חל מחמת היאוש לבדו ושינוי רשות אינו אלא תנאי. יסוד הדין הוא שהלוקח דבהתירא אתי לידיה קונה ביאוש. ולפיכך אפילו בשינוי רשות בראשונה, הלוקח קונה ביאוש, מכיון דלא גזל מהבעלים ובהתירא אתי לידיה¹.

footnotes:
¹ עיין בקצה"ח (סי' שנ"ג, א') המתנגד לפירוש זה ברמב"ם. אמנם עיין ברמב"ן במלחמות ד' (לקמן דף קיד א) הסובר דעיקר חלות הקנין הוא היאוש כמו יאוש באבידה והלוקח קונה משום דבהתירא אתי לידיה וכהסבר רבינו זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:32
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:32)

והנה יתכן שאפילו אם נסביר שהלוקח עובר באיסור לא תגזול במה שקנה את הגזילה מהגזלן לפני יאוש ולא החזירו לבעליו, מ"מ חשיב בהתירא אתי לידיה אצל הלוקח וקונה ביאוש, כי המפקיע דקנין היאוש אינו איסור גזילה בעלמא אלא מעשה הגזילה מבית הבעלים, המחייבת במצות השבה והיא הקובעת את הדין דבאיסורא אתי לידיה המפקיע את קנין היאוש. והלוקח שלא עשה מעשה גזילה מבית הבעלים אינו חייב במצות השבת גזילה ולפי' הוי בהתירא אתי לידיה אצלו¹.

footnotes:
¹ עיין ברמב"ן הנ"ל במלחמות ד' שדן באריכות בשאלה זו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:33
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:33)

ובאמת מדברי הרמב"ם משמע דהלוקח אינו עובר אפילו על איסור גזילה, שכתב בפ"ה מהל' גניבה (הל"א) וז"ל אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב, ועון גדול הוא שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גניבות אחרות שאם לא ימצא לוקח אינו גונב וע"ז נאמר חולק עם גנב שונא נפשו עכ"ל, ואינו כותב שהלוקח בעצמו עובר באיסור גזילה¹.

footnotes:
¹ עיין בנתיבות המשפט (ל"ד, ה' בסוף דבריו) ובהקדמה לפרק מרובה הערה 1.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:34
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:34)

והנה קיי"ל דהגונב מן הגנב אינו קונה ביאוש ושינוי רשות, וצ"ע דמ"ש מהלוקח מן הגזלן שאכן קונה. וי"ל דגנב שני מכיון שעשה מעשה גזילה נחשב כאילו גזל מבית הבעלים ובאיסורא אתי לידיה וחיובי השבה חלים עליו כמו גזלן מבית הבעלים, משא"כ הלוקח מהגזלן שלא עשה מעשה גזילה אינו עובר באיסור גזילה ואין חובת השבה חלה עליו, ולכן קונה ביאוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:35
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:35)

אך עדיין קשה להבין למה לא תחשב החזקת הגזילה ברשות הלוקח לגזילה מהבעלים, דהא סוכ"ס מנע את הגזילה מהבעלים ולא השיבה לו¹. ונראה שהרמב"ם סובר שהגזלן נחשב לבעלים לענין זה שיכול לקבוע את החזקת הגזילה ברשות הלוקח לתפיסת היתר, כי לענין זה יש לגזלן מספיק בעלות אף לפני יאוש, שאם מסר את החפץ ללוקח מסירתו מהווה מעשה הקנאה, ומכיון דהוי מעשה הקנאה, אין הלוקח נחשב לגזלן והוי בהיתרא אתי לידיה. וכמו"כ יש חלות מכירה מהגזלן אף לפני יאוש לחייבו בד' וה' וכמבואר ברמב"ם (פ"ב מגניבה הל"ו). הרי שיש לגזלן בעלות כל שהיא לעשות מעשה הקנאה לענין ד' וה'. וה"ה לרמב"ם בלוקח מגזלן לפני יאוש - יש לגזלן מספיק בעלות להקנות את החפצא ללוקח ושתחשב תפיסת הלוקח להתירא אתי לידיה, ומשו"ה הלוקח קונה אח"כ ביאוש, ומשו"ה שינוי רשות ואח"כ יאוש קונה אליבא דהרמב"ם.

footnotes:
¹ עיין בתחילת ההקדמה לפרק מרובה בהגדרת גזילה אליבא דהגר"ח זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:36
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:36)

ונראה שקיימים שני דינים: א) חיוב השבה על הגזלן מצד שעשה את מעשה הגזילה ולפיכך חייב להחזיר את החפץ שגזל. וחיוב זה הוא שקובע את הלאו דגזילה לניתק לעשה. ורק מי שעבר בלאו דגזילה ועשה מעשה גזילה ממש חייב בעשה דהשבה, דהיינו הגזלן בעצמו. ב) חיוב בעלמא להחזיר חפץ שאינו שלו לבעליו ולא להחזיקו ברשותו. וחיוב זה חל על כל בן אדם שהממון הגזול הוא ברשותו כולל הלוקח מן הגזלן, הגם שאינו הגזלן שגזל את הממון מבית בעליו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:37
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:37)

אליבא דהרמב"ם היה בדין שיאוש כדי יקנה אלא שחיוב ההשבה של הגזלן מפקיע את הקנין של יאוש. אמנם רק חיוב ההשבה הפרטי מצד מצות העשה דהשבה החל על הגזלן עצמו מפקיע את קנין היאוש. ואילו בנוגע לחיוב דעלמא החל על הלוקח להחזיר את החפץ הגזול לנגזל אמרינן אדרבא דמאחר שהיה יאוש החפץ אינו גזול יותר, ופקע חיוב זה מעל הלוקח דבהתירא אתי לידיה וקונה את החפץ מהנגזל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:38
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:38)

ראשונים אחרים חולקים על הרמב"ם וסוברים דדוקא יאוש ואח"כ שינוי רשות מועיל. ונראה שדעת הראב"ד תלויה בשני הפירושים הנ"ל (אות ג'). לפירוש הראשון שיסוד הדין דיאוש ושינוי רשות הוא דהיאוש עושה את הגזלן לבעלים להקנות ללוקח פשיטא דשינוי רשות בראשונה אינו מועיל והראב"ד יסבור כתירוץ השני שבתוס', ולכן סובר שרק יאוש ואח"כ שינוי רשות קונה. מאידך לפירוש השני הנ"ל בראב"ד, שיש צירוף בין יאוש ובין שינוי רשות ששניהם מצטרפים להקנות בב"א י"ל דאפילו בשינוי רשות ואח"כ יאוש ג"כ יש צירוף וקונה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:39
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:39)

**ה.**
לרמב"ם הלוקח מן הגזלן משלם לבעלים הראשונים. וצ"ע, שהרי ביארנו שיסוד הקנין דהלוקח אליבא דהרמב"ם הוא היאוש. וא"כ מ"ש לוקח שמשלם לבעלים ממי שקונה אבידה ביאוש דפטור מלשלם לבעליו. ונראה שביאוש באבידה החפצא נעשה הפקר והקונה קונה מהפקר ולפיכך פטור, ואילו הלוקח מהגזלן קונה ביאוש אך הקנין הוא קנין גזילה ישיר מהנגזל אליו ולפיכך הלוקח חייב לשלם לנגזל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:40
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:40)

לפי"ז יש לבאר את חיוב התשלומין של הלוקח לנגזל. הרי היאוש חל כקנין גזילה ללוקח מהנגזל. ולפיכך הלוקח חייב לשלם לנגזל. ואינו דומה לקונה אבידה ביאוש דעלמא דקונה מהפקר ופטור מלשלם. ויש לעיין לפי איזה ערך ישלם הלוקח, האם ישלם כערך החפצא בשעת הקנין או כערכו בשעת הגזילה. ולכאורה ישלם לפי הערך שבשעת הקנין כי הדמים הם דמי קנין, מאידך י"ל שישלם כשעת הגזילה די"ל שהחיובים של הגזלן מצטרפים אליו, ולכן חייב הלוקח לשלם כשעת הגזילה כמו הגזלן. ואע"פ שהלוקח קונה ביאוש מהנגזל, מ"מ מכיון דקניינו בא על ידי מסירה מהגזלן י"ל שהחיובים של הגזלן מצטרפים אליו, וצ"ע¹.

footnotes:
¹ עיין ברא"ש ריש פ' הגוזל עצים (סי' ג') המביא שתי דיעות בגזלן שקונה בשינוי אם משלם כשעת השינוי או כשעת הגזילה. וביאר רבינו זצ"ל בשיעוריו שם (דף צג: ד"ה משנה. גזל פרה) דפליגי אם שינוי בעצמו קונה, ולכן משלם כשעת השינוי, או"ד דהשינוי מפקיע את חובת ההשבה וקניני הגזילה דשעת הגזילה נגמרים, ולכן משלם כשעת גזילה. ויתכן שאותה השאלה קיימת ביאוש ושינוי רשות - האם קונה הלוקח ביאוש לבדו ובכן ישלם כשעת היאוש והקנין, או"ד שקניני הגזילה של הגזלן נגמרים בידי הלוקח, וא"כ ישלם כשעת גזילה, ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:41
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:41)

**ו.**
עיין ברמב"ם (פ"ב מהל' גניבה הל' ו') שכ' וז"ל גנב וטבח או מכר ואח"כ הקדיש משלם תשלומי ארבעה וחמשה ואם הקדיש ואח"כ טבח או מכר אע"פ שהקדישו קדשים קלים משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. בד"א כשהקדיש אחר יאוש אבל אם הקדיש לפני יאוש אינו קדוש ואם טבח או מכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה עכ"ל. הרמב"ם פסק שרק בהקדיש לאחר יאוש קדוש, אבל בהקדיש לפני יאוש אינו קדוש. וצ"ע, דמכיון דהרמב"ם סובר ששינוי רשות ואח"כ יאוש קונה, למה הקדש שאני שמועיל דוקא אחרי יאוש¹.

footnotes:
¹ עיין בחידושי הגר"ח זצ"ל על הרמב"ם (פ"ה מאיסורי מזבח הל"ז).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:42
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:42)

ותירץ מרן הגאון ר' משה זצ"ל, דבזה שאני הדיוט מהקדש. בהדיוט יש היכא תמצא דשינוי רשות שחל לפני יאוש אפילו בלי קנין שהרי ההדיוט תופס את החפץ ברשותו במציאות, ואע"פ שלא קנהו עדיין מ"מ ישנה מציאות של שינוי רשות ולפיכך עם היאוש הבא לאח"כ קונה. מאידך בהקדש מכיון דהקדיש לפני היאוש, ההקדש לא חל, ואין החפץ מסור לרשות גבוה וליכא מציאות של שינוי רשות. ולפיכך אין לצרף את ההקדש עם היאוש שלאח"כ ואינו קדוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:43
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:43)

אמנם נראה לתרץ באופן אחר. דהנה כבר ביארנו שהרמב"ם סובר שהקנין של יאוש ושינוי רשות הוא בעצם קנין יאוש, כי הלוקח דבהתירא אתי לידיה קונה ישיר מהנגזל. וכל זה מובן בהדיוט, דמכיון דנתייאש הנגזל הלוקח קונה ביאוש, דיש לו דעת קונה לקנות את החפץ, ומאחר שנתייאש הנגזל, יכול הלוקח לקנותו. (ובאמת פסק הרמב"ם מסתבר עוד יותר ע"פ דברי ר' חיים זצ"ל הנ"ל¹ דיאוש קונה בגזילה מדין אבידה, וא"כ מיד כשנתייאש הנגזל נעשה החפץ כאבידה לאחר יאוש דכל אחד יכול לבא ולקנותו כולל הלוקח). אבל בהקדש, אין כאן דעת קונה דהקדש לקנות. ואם הגזלן אינו בעלים להקדיש, אין ההקדש חל כלל. ולפיכך בהקדש, מודה הרמב"ם להראב"ד, דרק ביאוש ואח"כ הקדש מהני, דע"י היאוש שבא בראשונה נעשה הגזלן לבעלים כדי להקדיש, והקדש קונה מן הגזלן.

footnotes:
¹ בענין יאוש אות א'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:44
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:44)

ונמצא, שלרמב"ם יש ב' הלכות ביאוש ושינוי רשות: א) בנוגע להדיוט, הקנין חל מהנגזל ללוקח, על ידי דעת הלוקח הקונה לאחר שנתייאשו הבעלים הראשונים; ב) בנוגע להקדש, היאוש עושה את הגזלן בעלים להקדיש, והוא מקדיש את החפץ. ולפיכך בהדיוט שינוי רשות ואח"כ יאוש קונה. ובהקדש רק יאוש ואח"כ הקדיש קונה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:45
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:45](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:45)

ויש לבאר מ"ש הקדש מהדיוט, דבהקדש יאוש עושה את הגזלן בעלים להקדיש ואילו בהדיוט אין הגזלן מקנה אלא שהלוקח קונה בעצמו מהנגזל. ונראה כנ"ל, דבאמת מדינא היה יאוש קונה בכל מקום אלא דחובת ההשבה מחמת מעשה הגזילה מפקיעה את הקנין דיאוש. ונראה שלרמב"ם חובת השבה מפקיעה את קנין היאוש דוקא בנוגע להדיוט, ואילו בנוגע להקדש, יאוש בעצמו קונה. א' - כי אין להקדש מצות השבה לנגזל. וב' - דבכלל לא שייך השבה מהקדש¹. ולפיכך פוסק הרמב"ם בפ"ה מהל' איסורי מזבח (הל"ז) שיאוש קונה בגונב חטאת לעשות את הגנב לבעל הקרבן. וה"ה בגונב בהמת חולין, על ידי היאוש לבדו הגזלן נעשה בעלים גמורים להקדיש את הבהמה לקרבן, כי בנוגע להקדש יאוש חל לגמרי, וכמו שיאוש מועיל להקנות קרבן של הקדש לגנב כן מועיל להקנות בהמת חולין לגנב לענין שיכול להקדישו להיות קרבן, והדברים מאירים לעינים².

footnotes:
¹ כדמבואר לעיל בשיעורים (דף סו:) ד"ה שיטת הרמב"ם - קרבנו ולא הגזול.
² עיין ברמב"ם (פכ"ד מהל' כלים הל"ז) שכ' וז"ל אין אדם מטמא במדרס משכב או מרכב שאינן שלו שנאמר והנוגע במשכבו, גזל משכב ודרס עליו בלא נגיעה טהור ואם נתייאשו הבעלים טמא עכ"ל. וצ"ע שאם הגזלן אינו מטמא משכב שאינו שלו מ"ש אחרי יאוש דמטמא. ונראה שהביאור כפירוש רבינו זצ"ל שלרמב"ם יאוש קונה אלא שמוגבל בנוגע להשבה, דעדיין חייב בהשבה, ובמה שנוגע להשבה אינו קונה. ולפיכך בנוגע לטומאת משכב יאוש כדי קונה כי אין הטומאה נוגעת למצות השבה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:46
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:46](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:46)

**ז.**
לפי מה שביארנו בדברי הרמב"ם הנ"ל שיאוש בעצמו קונה ליתן לגזלן כח להקדיש, נראה לדייק שסובר שהקדש חל בלי הדין של שינוי השם. והא ראייה שאינו מזכיר את הדין של הקדש בהלכות שינוי קונה (סוף פ"ב מהל' גזילה הל' י' ולהלן) אלא מזכירו לפני כן בפ"ב מהל' גניבה (הל' ו'), ומשמע מזה דיאוש בעצמו עושה את הגזלן בעלים להקדיש. ויוצא חידוש עצום שהרמב"ם סובר שתירוץ ר' יוסף שיש קנין שינוי השם בלי שינוי מעשה הוא דלא כהילכתא, דלהלכה יאוש בעצמו מהני להקדש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:47
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:47](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:47)

ונראה שהביאור כנ"ל שהרמב"ם סובר שיאוש קונה לכל דבר חוץ מלענין השבה, דלגבי השבה עדיין הוי ממון הנגזל. ולכן בחלות הקדש תרומות מעשרות וטומאה יאוש כדי קונה, כי עיקר חלותם אינה חלות קנין ממון אלא חלות איסור. ודין השבה לא פוגם חלות איסור, דאין חובת השבה נוגעת להקדש תרומה מעשר וטומאה מאחר דחלות איסורים הם¹. ועוד דלא שייך השבה מהקדש תו"מ לבעלים כי אי אפשר לבטל שם של איסור מאחר שחל, ולפיכך קונה הגזלן את הכח להקדיש ולהפריש תו"מ ביאוש לבדו².

footnotes:
¹ ויתכן שמקור הרמב"ם הוא בסוגיא במס' גיטין (נה:) אליבא דר' יהודה שלא כסוגיין בב"ק אליבא דר' יוסף. עיין בפסקו בפ"ה מהל' איסורי מזבח (הל"ז). והנה בפכ"ד מהל' כלים (הל"ז) מביא הרמב"ם את הדין דעיצבא וז"ל הגזלן אין מחשבתו מועלת אא"כ נתייאשו הבעלים עכ"ל, אך בהל' גזילה אינו מזכירו בין דיני שינוי. ומשמע שמדין יאוש כדי מועילה מחשבת הגזלן לייחד את הכלי בלי חלות הדין של שינוי השם. ולפי רבינו זצ"ל י"ל שהביאור הוא שבנוגע ליחוד כלי יאוש כדי קני כי אין ירידת הכלי לטומאה נוגעת למצות השבה ולפיכך מועלת מחשבת הגזלן מחמת היאוש בלבד ובלי דין שינוי השם.ברם יש לתמוה בפסקי הרמב"ם שכתב בפי"ח מהל' מעה"ק (הלי"ד) ז"ל גנב והקדיש ואח"כ שחט בחוץ חייב. ומאימתי העמידוה ברשותו כדי לחייבו עליה כרת, משעה שהקדישה. והוא ששחטה אחר יאוש אבל לפני יאוש אינה קדושה עכ"ל. ובפשטות פסק שההקדש חל אחרי יאוש רק מדרבנן וכרבא במס' גיטין (שם) ושלא כרב יהודה. וקשה שהרמב"ם פסק כר' יהודה בהל' איסורי מזבח שההקדש חל מדאורייתא. עיין בשיעורים לקמן לפרק הגוזל קמא בנוגע לסוגית גיטין (דף נה:) ואכמ"ל.ועיין בחידושי רבנו חיים על הרמב"ם (פ"ה מהל' איסורי מזבח הל"ז).
² עיין בשיעורים לעיל (דף סז.) ד"ה שיטת הרמב"ם - קרבנו ולא הגזול.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:48
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:48](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:48)

עוד נראה דיתכן שהרמב"ם סובר שלענין דעת מקנה להדיוט אין יאוש קונה. אבל הדעת הנצרכת להקדיש או להפריש תו"מ היא דעת קלושה של הפלאה ולא דעת מקנה. והנה מופלא הסמוך לאיש מדאורייתא מקדיש ומפריש תו"מ, ואע"פ שאין לו דעת גמורה להקנות ממון מן התורה עכ"ז לענין הפלאה מועילה דעת קלושה דקטן שהוא סמוך לאיש. כמו כן ביאוש, קנין יאוש אינו נותן לגזלן דעת בעלים גמורים להקנות ממון, אבל נותן לו דעת של הפלאה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:49
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:49](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:49)

אך עיין ברמב"ם (פ"ד מהל' תרומות הל' י"א) וז"ל הגנב והגזלן והאנס תרומתן תרומה ואם היו הבעלים רודפין אחריהן אין תרומתן תרומה עכ"ל. וצ"ע מהי כוונת "רדיפת הבעלים", ולמה אינו אומר במפורש "ואם לא נתייאשו הבעלים אין תרומתן תרומה". ויתכן שהרמב"ם סובר שגזלן מפריש תרומה גם בלי יאוש בעלים. ולפי"ז כוונת דבריו "בעלים רודפים אחריו" היינו שהביאו הבעלים את הגזלן לדין, ואז קניני הגזילה נפקעים. אך לפני כן הגזלן מפריש תרומה בגלל שקנייני הגזילה נותנים לגזלן בעלות המספיקה לתרום תרומה וגם בלי יאוש¹.

footnotes:
¹ לכאורה הפקעת קניני הגזילה חלה בשעה שבי"ד אומרים "צא תן לו" וכדאיתא לקמן (דף סח:) שמשאמרו לגזלן "צא תן לו" החפצא הוא ברשות הנגזל להקדיש. ודוחק מאד לפרש שזוהי כוונת הרמב"ם כשכ' ש"הבעלים רודפין אחריהן", דהיינו לאחר פסק בי"ד צא תן לו, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:50
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:50](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:50)

ונראה לבאר דהרמב"ם סובר דמכיון דיש חובת תרומה המוטלת על הכרי, דמצוותו דטבל שיתרמו תרומה ממנו, קניני הגזילה דיים להפריש¹, ואילו בהקדש, דליכא חיוב להקדיש, יש לגזלן בעלות להקדיש רק לאחר יאוש. שיטת הרמב"ם היא שגזלן יכול לתרום לפני יאוש משום קנייני הגזילה, ויכול להקדיש מחמת קנין יאוש לבד בלי שינוי, וכל שיטתו הוא חידוש עצום.

footnotes:
¹ יש להביא סמך לדברי רבינו מפסק הרמב"ם בפ"ד מהל' תרומות (הל"ג) שגם בלי שליחות מועילה הפרשת אדם אחר אם הבעלים אינם מקפידים, שלא כסוגית הגמרא בב"מ (דף כב.) ואכמ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:51
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:51](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:51)

**תוס' ד"ה מעיקרא חולין.** ז"ל בקדשים שאין חייב באחריות לא הוה צריך ליתן טעם זה דיש כאן שינוי רשות אלא בעי לאוקומי אפילו בחטאת ובאשם ואע"ג דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן כו' עכ"ל. תוס' סוברים דהקדש הוי שינוי רשות במקום דליכא אחריות, דהיינו אליבא דר"ש הסובר דבר הגורם לממון כממון דמי ולפיכך הקדש הוי שינוי רשות בדליכא אחריות. בקדושת בדק הבית - דלית בה אחריות - יש שינוי רשות, וכן בכל הקרבנות שאין בהן אחריות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:52
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:52](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:52)

ואמר הגר"מ הלוי זצ"ל שהרמב"ם חולק על תוס' שסוברים שהקדש מהווה שינוי רשות. לרמב"ם, רק רשות הדיוט מהווה שינוי רשות ולא רשות הקדש. וטעם לדבר דהדיוט תופס את החפץ ברשותו במציאות לכן הו"ל שינוי רשות משא"כ הקדש. ואפילו קדושת בדק הבית אינה שינוי רשות כי חסרה תפיסה ברשות הקדש במציאות¹.

footnotes:
¹ הרמב"ם לשיטתו דשינוי רשות ואח"כ יאוש מועיל. חזינן דשינוי רשות ר"ל המציאות דשינוי רשות ולא חלות קנין וכנ"ל (לעיל אות ו') מפי הגר"מ זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:53
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:53](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:53)

**ח.**
**ביאור שיטות בעה"מ ומלחמות השם.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:54
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:54](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:54)

עיין בבעה"מ (ד"ה ה"ג) ובמלחמות השם בהגוזל בתרא (דף מא. בדפי הרי"ף ד"ה עוד כתב ה"ג בפירקין כו'). שיטת בעל המאור היא דליכא חלות הקדש ושינוי השם מדאורייתא. ועלינו לבאר למה אין כאן שינוי רשות. ונראה דבעה"מ סובר דהקנין של יאוש ושינוי רשות מיוסד על ההלכה דבהתירא אתי לידיה, כלומר שהקונה קונה ישיר מהבעלים ע"י יאוש כדי ולא בהקנאה מהגזלן, ובהקדש חסרה דעת קונה מצד הקדש לקנות את הגזילה מהבעלים, ולכן מדאורייתא אין שינוי רשות חל בהקדש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:55
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:55](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:55)

א"נ אמר הגר"מ זצ"ל שבעה"מ סובר כסברת הרמב"ם הנ"ל דהקדש אינו שינוי רשות מדאורייתא כי עיקר חלות הקדש היא חלות דיני הקדש ואיסורים, אך חסרה המציאות של תפיסת החפצא ברשות גבוה ששוה לתפיסת החפצא ברשות הדיוט.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:56
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:56](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:56)

**ביאור דברי המלחמות.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:57
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:57](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:57)

וז"ל דודאי גבוה קני דאיכא שינוי השם א"נ שינוי רשות אבל גזלן לא קני וכיון שאין לו בעלים היאך יקרב הרי מקדיש לא קנאו מעולם ואינה ראויה ליקרב ע"ג מזבח כלל עכ"ל. לרמב"ן יש שיטה חדשה בקרבן הגזול דהיינו שאין כאן פסול קרבן בעלמא אלא שפסול משום דהוי קרבן בלי בעלים. והביאור בזה, דהרמב"ן אזיל לשיטתו דיאוש בגזילה הוי אותו דין יאוש דאבידה, וכמו שאומר בפירוש וז"ל וכשאמרו יאוש ושינוי רשות דקני משום דבהיתרא אתא לידיה מאחר שכבר נתייאשו דומיא דאבידה עכ"ל, דכל גזילה אבודה היא מבעליה. וההלכה של יאוש ושינוי רשות הוא, שהלוקח קונה מהנגזל ע"י יאוש, כמו בכל אבידה דעלמא לאחר יאוש שהמוצא אבידה קונה בלי הקנאת מקנה. ובזה פליג הרמב"ן על התוס' (דף סז. ד"ה הא) הסוברים שהגזלן מקנה ללוקח. אליבא דהרמב"ן, לאחר יאוש הקדש בעצמו קונה את הקרבן מהנגזל בלי הקנאת הגזלן. וא"כ הקדש חל בלי הקדשת בעלים כי יאוש הבעלים אינו מעשה ההקדש, והגזלן לא קונה להיות הבעלים להקדיש. הגזלן רק מוסר את החפץ לרשות גבוה, והקדש קונה את הקרבן מעצמו בלי מקדיש והוי קרבן בלי בעלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:58
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:58](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:58)

אמנם דיעה שניה ברמב"ן וז"ל או כלך לדרך זו ודאי גבוה קנה מטעם שפירשנו אבל קרבן פסול הוא לגמרי מ"ט כו' הויא לה מצוה הבאה בעבירה עכ"ל, מבואר ברמב"ן שיש חלות בעל הקרבן דהיינו הגזלן אלא שאין לו להקריבו משום הפסול של מצוה הבאה בעבירה. ויש לפרש שהדיעה הזאת סוברת כתוס' שהגזלן מקדיש את הקרבן ולכן הוי בעל הקרבן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:59
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:59](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:59)

א"נ י"ל, שגם הדיעה הזאת סוברת שהקדש קונה מאליו בלי מקדיש, אלא שזה שהגזלן מוסר את הבהמה להקדש וגורם ע"י מעשיו שקדושת הקרבן תחול די הוא להשוותו לבעל הקרבן. ויש להביא ראייה דבעלות דקרבן אינה תלויה בדעת מקדיש מהא דב"ד ממשכנין על הקרבן, ונעשה בעל הבהמה בעל הקרבן בעל כרחו. חזינן דיש חלות בעלות דקרבן בלי מעשה מקדיש. ויש לומר, דהוא הדין בגזלן שנעשה בעל הקרבן אע"פ שאינו עצם המקדיש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:60
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:60](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:60)

והנה לבעה"מ מדרבנן יש חילוק בין קדושת בדק הבית לבין קדושת מזבח. הקדש לבדק הבית הוא חלות דעת מקנה ומשו"ה נחשב לשינוי רשות עכ"פ מדרבנן. מאידך בהקדש למזבח ליכא דעת מקנה אלא דעת הפלאה בלבד, ומשו"ה אינו שינוי רשות אפילו מדרבנן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:61
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:61](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:61)

הרמב"ן חולק על בעה"מ בזה וס"ל דהקדש נחשב לשינוי רשות מדאורייתא. ומסתפק אם רק הקדש לבדק הבית נחשב לשינוי רשות או אפילו הקדש למזבח. וז"ל והא דאמרי' מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן לומר לך שאין זה שינוי רשות וכו' דהא עולתו דראובן מקריא אלא דכיון דכפרה דידיה הוא ממונו מיקרי ולא קרינן ביה ומכרו שעדיין ברשותו הוא וכו'. א"נ שינוי רשות נמי איכא וכו', ובעל המאור גופיה ז"ל מוקים לה בהקדש בדק הבית ושינוי רשות גמור איכא עכ"ל. ונראה לבאר את החילוק בין קדשי בדק הבית לבין קדשי מזבח אליבא דהרמב"ן ע"פ היסוד דהגר"ח זצ"ל שהבאנו בראשית הפרק, שבדק הבית מהווה ממון גבוה ואין בו שום קנין הדיוט. מאידך קדושת מזבח חלות קדושה למצותה היא ולבעלים נשאר קנין ממון בקרבן לענין הקרבה. ולכן פשיטא לרמב"ן שהקדש בדק הבית שינוי רשות הוא משום דהוי קנין גמור להקדש ומסתפק רק בקדשי מזבח דמפני דהוי גם ממון הבעלים ספק הוא האם הוי שינוי רשות או לא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:62
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:62](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:62)

**בא"ד. והא דאמרי' מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן כו' שינוי רשות נמי איכא ואע"ג דלא קרינא ביה ומכרו דהתם כולו בעינן שלא נשתייר שמו ורשותו כלל עכ"ל.** ביאור דבריו שמכירה להתחייב בדו"ה צ"ל מכירה גמורה. משא"כ שינוי רשות אפילו הקנאה במקצת מועילה. ולכן בהקדש חל דין שינוי רשות מפני שנשתנה רשות החפצא במקצת ואע"פ שפטור מדו"ה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:63
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:63](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:63)

**בא"ד. דבכולהו איכא נמי שינוי השם וקני ולפיכך תרומתן תרומה דאילו משום שינוי רשות לא הויא תרומתן תרומה ולא מעשרותן מעשר אלא דקני כהן והוי ממוניה אבל מ"מ חולין גמורין הוא ואידך דברשותיה טבל עכ"ל.** הרמב"ן קובע דשאני הקדש מתרומה. הקדש שינוי רשות הוא, ואילו הפרשת תרומה אינה שינוי רשות אלא שינוי השם. ונראה בביאור דבריו הסתומים דשאני מעשה המקדיש בהקדש מהמעשה דהפרשת תרומה. בהקדש דעת המקדיש חלה לכתחילה כדעת הפלאה של נדרים, אבל מיד הופכת להיות דעת מקנה - וכדאיתא בכל הש"ס דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט - ר"ל דדעת הנודר בהקדש הופכת להיות דעת מקנה, ומי שנודר להקדש גם מקנה להקדש. משא"כ בתרומה, דדעת הפרשת תרומה הוי' דעת הפלאה גרידתא בלי הקנאה לכהנים, שהמפריש תרומה אינו מקנה את התרומה לכהנים, כי דעת המפריש בתרומה היא רק לקדש את הפירות בקדושת תרומה בלבד, וממילא ומעצמה התרומה הופכת להיות ממון השבט, ואין דעת מקנה לכהנים כלל. והא ראייה דעיקר חלות הקדש הוא בהקנאה יש ללמוד מההלכה שהקדש יכול לקנות חפצא בקנין חצר וגם בלי מעשה הפלאה (ב"ב דף עט. וע"ש בחידושי הרמב"ן ד"ה והא), ואילו בתרומה פשיטא שאין קנין חצר מועיל ושם תרומה חל רק ע"י מעשה הפרשה בפה. ולפיכך אין בהפרשת תרומה חלות דין שינוי רשות, דשינוי רשות חל בהדי מעשה הקנאה, ובהקדש בלבד יש מעשה הקנאה ולא בתרומה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:64
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:64](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:64)

אך סוף דברי הרמב"ן שיתכן קנין ממון לכהנים בלי חלות איסורי תרומה תמוהים שהרי בהפרשת תו"מ אין הקנאה לכהנים אלא קריאת שם בעלמא, וקנין הכהנים חל ממילא מחמת חלות התרומה, ואם חסרה כאן חלות תרומה פשיטא שאין הכהנים קונים כלל, וצע"ג.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:65
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:65](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:65)

ע"כ ענין יאוש ושינוי רשות


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:66
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:66](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:66)

**ענין מצוה הבאה בעבירה.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:67
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:67](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:67)

**א.**
מחלוקת ר"ת והר"י


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:68
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:68](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:68)

תוס' ד"ה אמר. ר"ת ור"י חולקים בדין דבר הגזול לאחר יאוש למ"ד יאוש בכדי קונה, האם הגזלן יכול לקיים בו מצוה או לא. ר"ת סובר שאע"פ שיאוש כדי קונה, אין הגזלן יוצא בו ידי חובתו ופסול למצוה משום מה"ב. מאידך הר"י סובר שיוצא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:69
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:69](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:69)

ונראה שיש לפרש את מחלוקתם בשני אופנים:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:70
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:70](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:70)

א) הירושלמי במס' שבת (פרק האורג הלכה ג') בהלכה גבי קורע על מתו בשבת שיוצא ידי מצות קריעה אע"פ שהוא חייב מיתה משום חילול השבת, מקשה, למה יצא, ומ"ש מהאוכל מצה גזולה בפסח שאינו יוצא ידי מצות אכילת מצה. ומתרצת שם: תמן גופה עבירה, ברם הכא הוא עבר עבירה, כך אני אומר, הוציא מצה מרה"י לרה"ר אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח (בתמיה), עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:71
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:71](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:71)

הירושלמי מניחה את היסוד להבנת הענין של מצוה הבאה בעבירה. מעשה עבירה בבת אחת עם עשיית המצוה אינו פוסל את המצוה. רק חפץ גזול דהוא "גופה עבירה" פסול למצוה. דחפצא של גזילה מהווה חפצא של עבירה ולכן פסול למצוה. מאידך הקורע על מתו באיסור שבת והאוכל מצה בשעת הוצאה מרשות לרשות בשבת יוצאים ידי חובתם מפני שאין החפצא חפצא של עבירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:72
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:72](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:72)

יש הוכחה ברורה מהבבלי לשיטת הירושלמי במה"ב, בגמרא סוכה (לא.) דאמרינן התם דלחכמים יוצא אדם ידי חובתו בסוכה גזולה - בתוקף את חבירו ומוציאו מסוכתו - מפני שקרקע אינה נגזלת. ופשיטא שיש עבירה בגזילת קרקע מחבירו, ומכל מקום אין כאן הפסול של מה"ב. והביאור הוא כפי סברת הירושלמי הנ"ל דבקרקע אפילו שיש איסור גזילה אבל אין חלות שם גזול בחפצא דאינה נגזלת לכל דיני גזילה כגון לאחריות וכו'. ולפיכך כשרה למצוה ואין כאן הפסול של מצוה הבאה בעבירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:73
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:73](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:73)

לפי"ז י"ל, דפליגי ר"י ור"ת בחלות שם גזול בחפצא הפוסלת למצוה: לפי ר"י, השם גזול הפוסל את החפצא למצוה תלוי בדין גזילה בדיני ממונות. כל זמן שבדיני ממונות החפץ הוא גזול נפסל הוא גם למצוה. אבל אם יאוש כדי קונה, ממילא פקע ג"כ הפסול "גזול" בנוגע למצוות. אליבא דר"ת, השם גזול בחפצא הפוסלו למצוות מדין מצוה הבאה בעבירה אינו תלוי בדיני ממונות אלא במעשה הגזילה שעשה הגזלן בחפצא. ולכן גם אם יאוש כדי קונה וליכא מצות השבה, מ"מ נשאר על החפצא פסול גזול מפני מעשה הגזילה שעשה בחפצא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:74
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:74](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:74)

אמנם לאמיתו של דבר יש להסתפק בשיטת הר"ת הפוסל גזול למצוה גם אחרי יאוש קונה - יתכן שר"ת באמת סובר דלא כהירושלמי וסובר שהפסול דמצוה הבאה בעבירה חל כשהעבירה גרמה את המצוה ואפילו בלי חלות שם גזול ועבירה בחפצא¹. ומאידך יתכן שמקבל ר"ת את דעת הירושלמי שדין מצוה הבאה בעבירה תלוי בחפצא של עבירה, אלא שסובר שהשם של גזול בחפצא הפוסל את החפצא למצוה אינו תלוי בדיני ממונות, ואפילו אם יאוש כדי קונה מ"מ נשאר בחפצא חלות השם של גזול ופסול למצוה כי מהווה חפצא של עבירה.

footnotes:
¹ ולפ"ז הטעם שהקורע על מתו בשבת יוצא ידי מצות קריעה אע"פ שעובר על איסור שבת, הוא משום שקיום מצות קריעה אינו עצם מעשה הקריעה אלא מה שלובש אח"כ בגד קרוע על מתו, ואילו עיקר העבירה דשבת הוא עצם מעשה הקריעה, ויוצא שהעבירה והמצוה לא חלין בבת אחת אלא בזה אחר זה. ואינו דומה לנטילת לולב הגזול שבשעת נטילת הלולב עובר בעבירה של גזילה בבת אחת עם המצוה (שמעתי ביאור זה ממו"ר מרן הגאון ר' דוד ליפשיץ זצוק"ל).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:75
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:75](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:75)

הר"י הקשה על ר"ת מהגמרא סוכה (דף ל:) שגזלן יכול לצאת ידי חובתו בלולב גזול אחרי שינוי, דלר"ת למה אינו פסול מטעם מצוה הבאה בעבירה. עוד יש להקשות על ר"ת מהגמרא סוכה (שם) בסוגיית אונכרי דביש יאוש ושינוי רשות הלוקח יכול לצאת בלולב שקנה מהגזלן, וקשה למה לא יפסל בפסול מצוה הבאה בעבירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:76
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:76](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:76)

ונראה שבשינוי קונה היות שע"פ דין נעשה לחפצא חדש ואינו החפצא הגזול ולכן פקע הפסול דמצוה הבאה בעבירה. וסמך לכך דאיתא לעיל (סה:) שגם בנוגע לפסול אתנן זונה יש דין שינוי להכשיר את הבהמה להקרבה, וא"כ ניתן לומר שהפסול של גזול ג"כ פקע מהחפצא ע"י שינוי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:77
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:77](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:77)

בנוגע לקושיא השנייה משינוי רשות נראה שהפסול של גזול בחפצא תלוי באיסורא אתי לידיה. לר"ת החפץ נחשב כחפץ גזול לגזלן שעשה את מעשה הגזילה אף אחרי שקנה את החפץ בדיני ממונות, ואילו הלוקח שקנה את החפץ ביאוש ושינוי רשות לא עשה מעשה גזילה, ובהתירא אתי לידיה, ולפיכך הפסול של גזול בחפצא פקע אחרי קנייתו שאינו גזול אצלו. ועוד יש לתרץ דלר"ת יאוש כדי קונה מדין גזילה ולא מדין אבידה (עיין בשיעורים למעלה). ומאחר שהגזלן קונה ע"י קנין גזילה לכן החפצא נחשב לדבר גזול ולפיכך פסול למצוה וגם אחרי חלות קנין היאוש. ואילו הלוקח קונה מדין אבידה ולפיכך פקע פסול מצוה הבאה בעבירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:78
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:78](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:78)

ולפי כל הנ"ל מסתבר דלר"ת ה"ה בכל מצוות התורה יש פסול מה"ב בדבר הגזול אחרי יאוש. בקרבן הקרבן קדוש אלא שפסול להקרבה מטעם מצוה הבאה בעבירה. וכמו כן בשאר מצוות התורה - החפץ הגזול פסול גם אחרי יאוש מטעם פסול מצוה הבאה בעבירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:79
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:79](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:79)

ב) עיין בספר הישר לר"ת (חלק החידושים סי' ק"כ) וז"ל: ונ"מ משום דסבירא ליה לעולא דיאוש כדי בעלמא קני לבד מקרבן ואתרוג, דבפרק מרובה אמר עולא מנין ליאוש שאינו קונה שנאמר והבאתם גזול, ור' יוחנן בלולב הגזול דריש ליה לגבי אתרוג נמי מהכא וכו' עכ"ל. נראה מדבריו שסובר דבעלמא יאוש כדי קני אפילו לענין מצוות, אלא שבנוגע לקרבן אין יאוש קונה. ואיתא בש"מ בשם הר' ישעיה בשם ר"ת שהקרבן אינו קדוש כלל¹, וכן לענין לולב אין יאוש קונה כלל ולפיכך פסול משום גזול. ועלינו לבאר מהו הצד השוה בין קרבן ללולב.

footnotes:
¹ עיין בבעה"מ (מא. בדפי הרי"ף) הסובר דלעולא הקרבן אינו קדוש כלל. והרמב"ן במלחמות (שם) חולק עליו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:80
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:80](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:80)

ונראה ששיטת ר"ת היא שבמצוות הזקוקות לחלות דין "לכם" אין יאוש קונה, ולכן יאוש אינו קונה בקרבן הזקוק לחלות בעלים ול"לכם", וה"ה בלולב הזקוק ל"לכם". ואע"פ שיאוש דעלמא קונה, מ"מ קנין יאוש מופקע מדין "לכם" כי הקנין חל באיסור ואינו ראוי למצוה. בנוגע ל"לכם" בעינן שלו בהיתר, ונמצא שהלולב הגזול אינו "לכם" ופסול ביו"ט שני. מאידך קניני שאלה בהיתר נחשבים ל"לכם" ביו"ט שני. כי יש לשואל קניני שאלה המספיקים לדין "לכם" בשאר ימי החג. ואע"פ ששאול פסול ביו"ט ראשון היינו משום שדין "לכם" ביו"ט ראשון מחייב קנין גמור, משא"כ בנוגע ל"לכם" בשאר ימי החג שאף קניני שאלה מועילים. מאידך קנין גזלן פסול ל"לכם" גם בשאר ימי החג כי קנין באיסור פסול ל"לכם" בכל אופן. ולפי זה, שיטת ר"ת מוגבלת למצוות הזקוקות ל"לכם" ולקנין בעלים, אבל לא לשאר המצוות¹.

footnotes:
¹ עיין ברש"י בסוכה (דף כט: ד"ה גזול). ויש לדייק אף ממנו שסובר שפסול מצוה הבאה בעבירה מיוסד על דין "לכם". וע"ע בהשגת הראב"ד (פ"א מהל' שופר הל"ג) המכשיר שופר הגזול וז"ל ואפילו יהיה בו דין גזל יום תרועה יהיה לכם מ"מ עכ"ל, וביאר רבינו זצ"ל דר"ל שמאחר שאין בשופר דין "לכם", אין פסול גזול חל במצות תקיעת שופר.אליבא דביאור רבינו זצ"ל בשיטת ר"ת לולב שאול כשר בשאר הימים כי יש לשואל קניני שאלה. אך עיין ברמ"א (או"ח תרמ"ט, ב') הפוסק דאתרוג של איסורי הנאה פסול ביום ראשון משום שאינו "לכם" וכשר בשאר הימים. ואם ננקוט דבאסה"נ אין בעלות כלל וגרוע משאול קשה למה יכשר בשאר הימים. ויתכן אליבא דרבינו זצ"ל לומר שיש קנינים באסה"נ ולפי' דומה לשאול וכשר בשאר הימים. ורבינו זצ"ל אמר כמה פעמים בשם הגר"ח זצ"ל שיש קנינים באסה"נ, עיין באחרונים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:81
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:81](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:81)

אפשר להוסיף ביאור בשיטת ר"ת. פסול גזול חל בין בקרבן ובין בלולב מגזיה"כ: בקרבן דרשינן "גזול דומיא דפסח" ובלולב דרשינן "לכם ולא הגזול". משו"ה הדין של ר"ת שהפסול חל גם אחרי קנין יאוש הוא דוקא בקרבן ולולב. מכיון שיש בהן גזה"כ מיוחדת הפוסלת "גזול", חלה בהן גם הלכה מיוחדת דלענין פסול זה ד"גזול" יאוש אינו קונה. ואילו בשאר מצוות ליכא פסול מיוחד של "גזול" אלא חלות פסול מה"ב דעלמא ולכן למ"ד יאוש כדי קונה אין פסול של מה"ב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:82
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:82](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:82)

על פי דברי ספר הישר נראה לתרץ קושיות התוס' הנ"ל מקנין שינוי ומשינוי רשות, כי קניינים אלו קונים קנין גמור גם בנוגע לחלות דין "לכם" במצוות. אבל יאוש כדי אינו קונה קנין גמור לגבי דין בעלים ו"לכם" במצוות. וביאור החילוק דשינוי מהווה חפצא חדש ולכן הקנין קנין גמור הוא לכל דבר. וכן שינוי רשות י"ל שחל מדין קנין אבידה כנ"ל אליבא דגר"ח זצ"ל ולפיכך קונה קנין גמור, מאידך יאוש כדי קונה מדין קנין גזילה ולפיכך אינו קונה לענין "לכם" ונקרא "גזול" ופסול.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:83
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:83](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:83)

ועיין במס' סוכה (דף ט.) בתוס' ד"ה ההוא שהקשו שאם יש פסול כללי של מצוה הבאה בעבירה מן התורה, מדוע צריכים פסוק מיוחד - "חג הסוכות תעשה לך" - למעוטי סוכה גזולה - הרי הסוכה פסולה מפני הפסול הכללי של מה"ב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:84
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:84](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:84)

לפי ר"ת בספר הישר הקושיא מתורצת דרק במצוות הזקוקות לדין "לכם" או כשיש פסול מיוחד של "גזול" סובר ר"ת שפסול גם אחרי יאוש. ולכן הגמרא מביאה את הפסוק של "לך" להוכיח שאף מצות סוכה זקוקה ל"לכם" כמו לולב וקרבן. ולכן סוכה גזולה פסולה גם אחרי יאוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:85
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:85](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:85)

**ב.**
ביאור השקלא וטריא שבתוס'


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:86
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:86](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:86)

עלינו לבאר את השקלא וטריא בתוס' אליבא דשני המהלכים הנ"ל בשיטת ר"ת:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:87
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:87](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:87)

ז"ל ואור"ת דבכל מקום יאוש קונה רק לענין קרבן משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ומביא ראייה מההיא דהניזקין דפריך התם לעולא מההיא דגנב והקדיש כו' אלא ודאי לכל מילי מודה עולא דיאוש קני רק לענין הקרבה ולהכי פריך מדתני עלה דבחוץ ענוש כרת אלמא ראוי לפתח אוהל מועד עכ"ל. ועיין לקמן בתוס' שכתבו ז"ל נראה לר"י דבכל מקום לעולא יאוש לא קני כו' ואע"ג דגבי קרבן נמי הוי יאוש ושינוי השם כדאמר לעיל מעיקרא חולין והשתא הקדש מ"מ כיון דאין קנוי לו אלא מחמת שהקדיש ולא היה קנוי לו קודם פסליה רחמנא להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה כו', ובהנזקין נמי אי לא דתני עלה מגופה דברייתא לא מצי פריך לעולא דאע"ג דיאוש לא קני שפיר חל הקדש משום דהו"ל יאוש ושינוי השם כו' עכ"ל. ותמוה למה נמנע ר"ת מפירוש הר"י בגמ' בהנזקין מאחר שגמרא מפורשת כאן בב"ק דהקדש מהוה שינוי השם, וא"כ גם בפירוש הגמרא שם בהנזקין י"ל שההקדש חל מדין שינוי השם ולא משום דיאוש כדי קונה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:88
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:88](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:88)

וי"ל דר"ת אזיל לשיטתו בספר הישר (שם) דסובר דשינוי השם בהקדש קונה רק מדרבנן. (וכן איתא בבעה"מ דף מא. בדפי הרי"ף דפוס ווילנא ד"ה ה"ג), ולכן נמנע מלפרש את הגמרא בהנזקין כפירוש הר"י שהרי ההקדש שם חל מדאורייתא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:89
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:89](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:89)

עוד יתכן לומר שר"ת הבחין בין קדושת בדק הבית לבין קדושת מזבח. בסוגיין מיירי בקדושת בדק הבית דהוי' שינוי השם. ואילו בהנזקין מיירי בקדושת קרבן למזבח ולכן ס"ל לר"ת שאינה שינוי השם. ונראה לבאר חילוק זה על פי שיטת התוס' לקמן (דף עו. ד"ה והשתא ובדף עט. ד"ה גנב והקדיש) שמחלקת לענין ד' וה' בין גנב שהקדיש לבדק הבית שחייב בד' וה' כי "מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים" לבין גנב שהקדיש למזבח שפטור מד' וה' כי "מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן". ובכן יתכן לומר דה"ה לענין שינוי השם. דבדק הבית מהוה שינוי השם כי הדבר נקנה לגמרי להקדש, ואין להדיוט בו יד כלל. ואילו בקרבן דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן הרי יש להדיוט בו יד ולכן לא הוי שינוי השם¹.

footnotes:
¹ צע"ק שגם תרומה מהווה שינוי השם והרי יש לתרומה בעלים של טובת הנאה, ויתכן לחלק בין טובת הנאה דתרומה לבין בעלות דבעל הקרבן דהוי קנין בגופו של הקרבן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:90
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:90](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:90)

בא"ד. וקשה לר"י דא"כ מאי פריך אביי לרבה מקרבנו ולא הגזול דלמא בקרבנו מודה רבה כמו עולא כו' עכ"ל. יש ליישב שיטת ר"ת דס"ל שאחרי יאוש הוי מצוה הבאה בעבירה (לפירוש הראשון) ואינו "לכם" (לפירוש השני) רק אליבא דעולא הסובר שקנין יאוש חל מדין קנין גזילה. ומאחר שחל כקנין גזילה לכן הקרבן פסול. מאידך רבה לומד קנין יאוש בגזילה מיאוש באבידה (לעיל סו א) וסובר שקנין יאוש אינו חלות קנין גזילה אלא חלות קנין אבידה, ולכן מועיל לכל מילי, אף לענין הכשר קרבן. ואין מקום כלל לומר שנפסל הקרבן משום מצוה הבאה בעבירה או משום חסרון ד"לכם".


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:91
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:91](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:91)

בא"ד. ועוד דבההיא דגיטין דבעי רבא כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדישה ומאי נ"מ לגיזותיה וולדותיה וכו' ואי בעלמא קני הא ע"כ משעת יאוש גיזותיה וולדות דידיה הוו עכ"ל. ויתכן שר"ת סובר שלפי תקנת חכמים קונה גם בלי יאוש. וכן איתא בשיטה מקובצת בשם ר' ישעיה ותוס' שאנ"ץ. ולפי"ז יוצא שחלוקים ר"ת ור"י בביאור התקנה "שלא יאמרו מזבח אוכל נבלות". לר"י, תקנה זאת מועילה להכשיר קרבן פסול, אבל אינה מועילה להקדיש בהמת חולין. לפיכך התקנה חלה רק אחרי יאוש. ואילו לר"ת התקנה מועילה גם להקדיש בהמת חולין, ולכן חלה גם בלי יאוש¹.

footnotes:
¹ עיין בשיעורים לקמן (דף צו:) ד"ה הסוגיא בגיטין כו'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:92
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:92](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:92)

בא"ד. ע"כ נראה לר"י דבכל מקום לעולא יאוש לא קני כו' מ"מ כיון דאין קנוי לו אלא מחמת שהקדיש ולא היה קנוי לו קודם פסליה רחמניה להקרבה משום מהב"ע עכ"ל. הר"י סובר שאם יאוש כדי קני ליכא פסול מצוה הב"ע. וטעמא דליכא פסול מצוה הבאה בעבירה אם נפקע השם גזול מהממון. יסוד הפסול דגזול למצוה תלוי בשם גזול לענין ממון. ולכן אם יאוש כדי קונה בדיני ממונות החפצא כשר למצוה. הר"י גם חולק על שיטת ר"ת בספר הישר. הר"י סובר דקנין היאוש למ"ד יאוש כדי קני קנין גמור הוא, וקונה לכל מילי, בין לממון בין למצוה בין לקרבן ובין ללולב. אלא דעולא סובר דיאוש לא קני והקרבן קדוש מדין יאוש ושינוי השם, ופוסל את הקרבן משום מצוה הב"ע משום דההקדש יצר את קנין הגזלן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:93
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:93](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:93)

והנה כבר חקרנו¹ בקנין יאוש ושינוי רשות, אם הלוקח קונה מן הגזלן או ישיר מהנגזל. ומסתבר דלר"י ההקנאה חלה מן הגזלן, ומכיון דההקדש הועיל לגמור את קנין הגזלן עדיין שם גזול עליו והקרבן נפסל מטעם מהב"ע וחלות פסול גזול.

footnotes:
¹ ראה לעיל בענין יאוש ושינוי רשות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:94
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:94](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:94)

לר"י מכיון שחלות ההקדש חלה בפסול, הקרבן נפסל לעולם. בכך חלוק הקדש מלולב לאחר יאוש ושינוי רשות או יאוש ושינוי השם כי כשגזלן קונה את הלולב תו לא נפסל יותר למצוה מאחר שאין כאן דבר שהפסול יתפס בו. לולב אחרי הקנין אינו גזול בממונות ולכן אינו מצוה הבאה בעבירה. משא"כ קרבן שעצם חלות ההקדש חלה בשם גזול שטבוע בה מעיקרא ומשו"ה הקרבן נפסל לעולם¹.

footnotes:
¹ בתוס' פ' לולב הגזול (דף ל.) ד"ה הא מסביר כר"י וז"ל ובכלה שמעתין דלא חשיב מצוה הבאה בעבירה היכא דקני ליה, מצינן למימר דקני קודם באגודה וכו' קני ליה קודם י"ט דאכתי לא חל חיוב מצוה ואי נמי אפילו בי"ט דלא דמי למקדיש דחל קנין והקדש ביחד עכ"ל. רבינו כאן מסביר דעת הר"י לפי ה"אי נמי" שבתוס' שם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:95
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:95](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:95)

בא"ד. ולקנינהו בשינוי השם משמע דאי קני ליה תו לא הוי מצוה הבאה בעבירה עכ"ל. ונראה אליבא דר"ת שדוקא ביאוש כדי נשאר הפסול של מהב"ע אבל לא בשינוי השם כי החפץ לאחר שינוי השם נחשב לחפץ אחר ומשו"ה כשר, וכמו ששינוי השם מתיר את הפסול דאתנן זונה (לעיל דף סה:) שינוי השם מתיר ומכשיר את הפסול דמהב"ע. ואליבא דספר הישר נראה דחלוק הקנין דיאוש כדי מקנין שינוי. יאוש כדי אינו קונה קנין גמור ואילו שינוי השם קונה קנין גמור לכל מילי. וטעמא ששינוי יוצר חפצא אחר ומשו"ה הגנב קונה אותו בקנין גמור, ואילו ביאוש אותו החפץ עדיין גזול, ולפיכך אין הקנין גמור ומשו"ה עדיין פסול למצוה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:96
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:96](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:96)

בא"ד. ועוד אמר התם כו' מפני תקנת השבים וסוכה לא בעינן משלכם ולא מיפסל אלא משום מהב"ע, וכי קנייה בתקנתא דרבנן לא חשיב מהב"ע, כ"ש אי קנה קנין גמור עכ"ל. ונראה שר"ת סובר ששאני תקנת השבים מקנין יאוש. התקנה דרבנן בתקנת השבים מחדשת שבתשלומי הדמים יש קיום השבה מעלייתא, שתקנו דעל הדמים חל שם חפץ והוי קיום של השבת הגזילה ממש. החכמים לא הפקיעו את מצות והשיב, אלא הטילו על הדמים חלות שם של חפץ הגזול, ובכן פקע מהעצים שם גזול לגמרי, ולפיכך כשרים למצוה. משא"כ בקנין יאוש כדי שחסרה השבת החפץ הגזול, ולפיכך פסול למצוה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:97
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:97](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:97)

ועוד יתכן דקנין יאוש הוא קנין גזילה ולכן החפץ נשאר בפסולו משום מצוה הבאה בעבירה. מאידך קנין הגזלן ע"י תקנת השבים חל מדין הפקר ב"ד הפקר ואינו קנין גזילה, וחשוב כאלו נתן הנגזל החפץ לגזלן במתנה¹, ומשו"ה פקע השם של גזול לגמרי ואין פסול מצוה הבאה בעבירה.

footnotes:
¹ ולכאורה נ"מ בין ב' ביאורי רבינו אם משלם כשעת הגזילה או כשעת בנין המריש, דאם משלם מדין גזילה וכפירוש הראשון משלם כשעת הגזילה, ואם משלם מדין קנין ב"ד משלם כשעת בנין המריש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:98
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:98](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:98)

אליבא דספר הישר נראה לומר ג"כ כנ"ל. שבתקנת השבים קונה קנין גמור אף לגבי "לכם" כי הפקיעו השם גזול מהחפץ והטילוהו על הדמים, או מפני שהפקר ב"ד מפקיע את השם גזול מהחפצא, או מפני שאינו חלות קנין גזילה. ואילו ביאוש עדיין יש שם גזול על החפץ וא"כ אינו קונה קנין גמור ליחשב "לכם".


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:99
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:99](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:99)

בא"ד. והא דאמר בריש הגוזל קמא (צד.) שגזל סאה חיטין טחנה לשה אפאה והרים ממנה חלה כיצד מברך, אין זה מברך אלא מנאץ ודחי ליה התם דמצי סבר בעלמא דשינוי קונה והכא משום מהב"ע, אע"ג דקונה קודם לכן לענין ברכה להזכיר שם שמים עליו ראוי להחמיר יותר עכ"ל. הר"י סובר דאין לברך ברכה בכל מקרה שקדמה גזילה לברכה, ואע"פ שבשעת הברכה אין החפצא גזול עוד בדיני ממונות. וה"ה שאין מברכים בכל מקרה שעבירה גרמה לברכה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:100
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:100](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:100)

והנה יש לעיין בברכה דהפרשת חלה, אם הברכה היא ברכת המצוה על מצות הפרשה, או"ד ברכת השבח היא על חלות ההפרשה¹.

footnotes:
¹ וכדאשכחינן בברכת השחיטה שאינה ברכת המצוה אלא ברכת שבח על חלות השחיטה, עיין בט"ז (יו"ד סי' א' אות י"ז).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:101
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:101](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:101)

והנה מס"ד דהתוס' דלר"ת אין ברכה בגזל עיסה משום מה"ב, יש להוכיח דהתוס' היו סבורים שברכת הפרשת חלה ברכת המצוה היא, דפשיטא דמצוה הב"ע אינה מפקיעה את עצם החלות דהפרשת חלה, אלא שמפקיעה את קיום מצות הגברא, ומכיון דהגברא לא קיים מצות הפרשה, אע"פ שיש חלות חלה בחפצא אינו מברך, כי הברכה ברכת המצוה היא ולא ברכת השבח. אבל למסקנת התוס' דברכה שאני, יתכן שהברכה שייכת לחלות ההפרשה עצמה שבחפצא ולא למצוה, ואעפ"כ אינו מברך, דברכה שאני¹.

footnotes:
¹ לכאורה יש להביא ראייה לחקירת מו"ר הרב זצ"ל מהדין (פ"א ממס' תרומות משנה ו') שערום לא יתרום משום שאינו יכול לברך והראייה שהברכה היא ברכת המצוה. ולכן לכתחילה זה שקיים את המצוה חייב לברך בעצמו את הברכה משום שמצוה בו יותר מבשלוחו (קידושין דף מא.). כי אילו היתה הברכה ברכת שבח על חלות ההפרשה למה לא יתרום הערום בלי שיברך בעצמו ומישהו אחר יברך את ברכת השבח, וכדמנהגנו באירוסין שהרב המסדר את האירוסין מברך את ברכת האירוסין ואע"פ שהחתן מקיים את המצוה, כי הברכה אינה ברכת המצוה אלא ברכת השבח על חלות האירוסין. אלא מכאן ראייה שברכת חלה היא ברכת המצוה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:102
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:102](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:102)

**ג.**
הערות שונות


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:103
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:103](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:103)

א) למ"ד יאוש כדי קני, המקדש אשה בגזל אחרי יאוש מקודשת. וצ"ע דלכאורה לר"ת הוי' מצוה הבאה בעבירה¹. ונראה לתרץ שחלות הקידושין אינה תלויה בקיום מצות הקידושין. ולכן אע"פ דמצות הקידושין באה בעבירה ולא קיימה, עכ"ז האשה מקודשת. ועוד נראה לומר שהגזלן באמת גם קיים מצות הקידושין, ואינה בכלל מצוה הבאה בעבירה. והטעם כי מצוה הבאה בעבירה פוסלת דוקא כשהחפצא של המצוה גזול, וכדחזינן מפסק הרמב"ם (פ"א מהל' שופר הל"ג) ששופר הגזול כשר למצוה כי אין בקול דין גזל, כלומר שאין השופר החפצא של המצוה אלא הקול, ולפיכך גזילת השופר אינה פוסלת. בקידושין החפצא של המצוה היא האשה ולא הכסף. ומכיון דהאשה אינה גזולה כי אם הכסף, לפיכך אין הקידושין מהב"ע.

footnotes:
¹ עיין במס' קידושין (נב:) שאם קידשה בגזל אחרי יאוש שמקודשת. אמנם בקידושין יש יאוש ושינוי רשות ומודה ר"ת דאחרי יאוש ושינוי רשות הלולב כשר ללוקח. אך שונה לולב שהלוקח לא עבר עבירה ובהתירא אתי לידיה. מאידך האיש שקידש בגזל עבר על עבירת גזילה ובאיסורא אתי הכסף לידיה, ומסתבר דמשו"ה לא יקיים את מצות הקידושין. ונראה דלפי"מ שהסתפק רבינו זצ"ל לעיל בשיעורים דאולי סברת "ברכה שאני" פוסלת רק ברכת המצוה אך לא ברכת השבח, דין ברכת האירוסין באופן שקידשה בגזל יהיה תלוי אם ברכת אירוסין הוי' ברכת המצוה או דהוי' ברכת השבח, ואכמ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:104
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:104](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:104)

ב) הרמב"ם פסק (פ"ה מהל' קרבן פסח הל"ז) וז"ל קטן שהגדיל בין שני פסחים חייב לעשות פסח שני, ואם שחטו עליו בראשון פטור עכ"ל. וצ"ע שהרי קטן אינו בר עשיית מצוות ולא קיים מצות פסח כשהקריבו עליו בראשון, וא"כ למה יפטר מפסח שני.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:105
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:105](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:105)

וביאר מרן הגר"ח זצ"ל שאע"פ שהקטן לא קיים מצות הפסח בראשון מ"מ הקרבן עלה לשמו. קטן יכול להיות בעל קרבן ובכן קרבן הפסח בראשון עלה לשמו. ומשו"ה פטור מפסח שני כי המחייב של פסח שני הוא חסרון הקרבת קרבן פסח בראשון. היות והקרבן שנקרב בראשון עלה לשם הקטן, פטור מפסח שני, ואע"פ שלא קיים מצות הפסח בראשון¹.

footnotes:
¹ עיין בספר הגר"ח זצ"ל על הרמב"ם שהוסיף על מה שכתבנו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:106
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:106](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:106)

והנה לפי סברא זו של הגר"ח זצ"ל צ"ע בגמרא, וכפי שיטת ר"ת שקרבן גזול פסול אפי' אחרי יאוש מטעם מצוה הבאה בעבירה ואינו עולה לשם בעליו הגזלן, דהרי מבואר במנחת חינוך (מצוה שכ"ה) שפסול מהב"ע דעלמא מפקיע רק את קיום מצות הגברא ולא פוסל את עצם החפצא של המצוה¹, וא"כ נהי שהגזלן אינו מקיים את מצות הקרבת הקרבן מ"מ עדיין אפשר שגוף הקרבן נקרב לשם בעליו דהיינו בעד הגזלן שהוא בעל הקרבן. ומ"ש קרבן גזול דעצם הקרבן נפסל מקרבן פסח של קטן שעולה לשמו בלי קיום מצוה.

footnotes:
¹ עיין בס' רשימות שיעורים למס' סוכה ענין מצות ישיבת סוכה. ובכך תירץ מנ"ח את קושית התוס' שהקשו למה צריכים גזיה"כ מיוחדת לפסול סוכה גזולה ולא מספיק בפסול מהב"ע, ותירץ מנ"ח כי בלי גזיה"כ הייתי אומר שמותר לאכול בסוכה גזולה משום שאע"פ שלא קיים את המצוה מ"מ לא אכל מחוץ לסוכה כי החפצא דסוכה לא נפסל קמ"ל גזיה"כ שגזל פוסל את עצם החפצא של הסוכה, ונמצא שהאוכל בסוכה גזולה אוכל מחוץ לסוכה ועובר באיסור. וע"ע בשיעורים שם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:107
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:107](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:107)

ונראה שנוסף לדין מהב"ע דעלמא המפקיע את קיום המצוה של הגברא, אליבא דר"ת בקרבן חל גם פסול בגוף הקרבן להקרבה, ולפיכך אין הקרבן עולה לשמו. קרבן שאני שמשום מהב"ע חל פסול גם בגוף הקרבן עצמו. ר"ת סובר כי השם גזול שחל לפסול את ההקרבה מיוסד על דין מהב"ע. וכשחל פסול בקיום המצוה של הגברא מדין מהב"ע חל גם פסול גזול בחפצא של הקרבן הפוסל את עצם ההקרבה. אליבא דהר"ת שני דיני הפסול של גזול בקרבן - במצות הגברא ובהקרבת החפצא - תלויים זה בזה, וחלים ביחד בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:108
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:108](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:108)

ג) יש לחקור אליבא דספר הישר וכשיטת ר' ישעיה בש"מ (דף סז.) דלר"ת קדושת הקרבן אינה חלה כלל משום שיאוש אינו קונה בנוגע לקרבן - האם הגנב יכול להקדיש את הדבר שגנב בקדושת דמים למזבח. דיתכן דקדושת דמים למזבח תחול, כי ר"ת סובר דאע"פ דקנין יאוש בכדי אינו קונה בנוגע לקרבן, דאינו בעלים להקדיש קרבן בקדושת הגוף מ"מ הוי בעלים להקדיש הבהמה בקדושת דמים למזבח. מאידך י"ל דר"ת סובר שיאוש אינו קונה לעשות את הגזלן בעלים לידור למזבח כלל. ובכן גם קדושת דמים למזבח אינה חלה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:109
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:109](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:109)

ועיין בשיטה מקובצת שכתב שר"ת סובר שאע"פ שלר' יוחנן יאוש קונה מ"מ מחייב בד' וה' גם לאחר יאוש. וז"ל ומיהו ר"ת מפרש דאע"ג דיאוש קונה מחייב ר' יוחנן בד' וה' דגזירת הכתוב הוא וטבחו או מכרו ל"ש לפני יאוש ל"ש לאחר יאוש עכ"ל. לפי"ז נראה כי אליבא דר"ת אע"פ שיאוש קני אינו קנין גמור ולפיכך הגנב חייב בדו"ה אפילו אחרי יאוש. ולפ"ז מסתבר דה"ה לענין כל דיני קדושת המזבח ואפילו בנוגע לקדושת דמים יאוש לא קני.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:110
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:110](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:110)

**ד.**
שיטת הרמב"ם במצוה הבאה בעבירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:111
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:111](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:111)

כתב הרמב"ם בהלכות שופר (פ"א הל"ג) וז"ל שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל עכ"ל. הרמב"ם פסק שאדם יוצא ידי תקיעת שופר בשופר הגזול. טעמו הוא שהחפצא של מצות שופר אינו השופר עצמו אלא הקול. אליבא דהרמב"ם מצות שופר אינה התקיעה אלא השמיעה (שם פ"א הל"א), ולפיכך הקול של השופר הוא החפצא של המצוה, והקול איננו גזול. השם של גזול בחפצא של השופר אינו פוסל את שמיעת הקול, ואע"פ שבעת שמיעת השופר הוא עושה מעשה עבירה של גזילה ע"י הגבהתו ותקיעתו - אין זה פוסל את המצוה. ואמר הגר"ח זצ"ל שהרמב"ם סובר כשיטת הירושלמי בקורע על מתו בשבת שהפסול חל דוקא בחפצא של גזילה שפסול להיות החפצא של המצוה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:112
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:112](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:112)

בתוס' (דף סז. ד"ה אמר עולא) איתא דר"ת והר"י נחלקו בביאור הגמרא לקמן (דף צד.) הרי שגזל כו' אין זה מברך אלא מנאץ. ר"ת פירש שהוא מדין מהב"ע דעלמא, ואילו הר"י פירש שהוא דין מיוחד בהלכות ברכות. ונראה שהרמב"ם סובר כשיטת הר"י. שהרי כתב בפ"א מהל' ברכות (הלי"ט) ז"ל כל האוכל דבר איסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף עכ"ל. הראב"ד השיג עליו, וז"ל אבל ברכה תחלה וסוף למה לא יברכו הואיל ונהנו עכ"ל. אליבא דהרמב"ם אין מברכין ברכת הנהנין על אכילת דבר אסור, והוי דין מיוחד של הפקעת ברכה כשיש עבירה, בין בברכת המצוות ובין בברכת הנהנין. ועיי"ש בכסף משנה שהרמב"ם למד את דינו מהפסוק "בוצע ברך נאץ ה'". יוצא שהרמב"ם סובר כר"י שכל עבירה מפקיעה ברכה ולאו דוקא כשיש חלות שם גזול בחפצא שלא כדין מצוה הבאה בעבירה דעלמא. וכמו הרמב"ם כתבו תוס' למס' ברכות (דף מה. ד"ה אכל) שאין מברכין בהמ"ז כלל על מאכלות אסורות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:113
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:113](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:113)

כתב הרמב"ם (פ"ו מחמץ ומצה הל"ז) וז"ל: אין אדם יוצא ידי חובתו באכילת מצה שהיא אסורה לו כגון שאכל טבל או מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו או שגזלה. זה הכלל כל שמברכין עליו ברכת המזון יוצא בו ידי חובתו, וכל שאין מברכין עליו אין יוצא בו ידי חובתו עכ"ל. ולכאורה תמוה, למה תולה דין המצה בדין ברכת המזון. ונ"ל שהרמב"ם אזיל לשיטתו בהלכות ברכות הנ"ל דיש דין מיוחד של מהב"ע בברכות השונה מבשאר מצוות, דלגבי דין ברכה ההלכה היא שגם בגלל עבירות אחרות מלבד גזל חל הפסול דמהב"ע. הפסול המיוחד הזה בברכות נלמד מגזה"כ "בוצע ברך נאץ ה'". ולפי"ז י"ל דכוונת הרמב"ם במש"כ שכל שאין מברכין עליו אין יוצא בו ידי חובת מצה היא דגם במצה יש דין מיוחד של מהב"ע. ולאו דוקא מצה גזולה שהיא חפצא של עבירה פסול למצות מצה, אלא גם כל מצה האסורה באכילה מאיזה חלות שם איסור. במצה, אין נפקא מינה בין "גופה עבירה" לבין כש"הוא עבר עבירה" (דהיינו סברת הירושלמי), אלא אף כשהגברא עובר בעבירה בזמן שאוכל את המצה אינו יוצא ידי חובתו. ובכך מצות מצה שוה לדין הברכות, ושתיהן שונות משאר מצוות התורה, כי בשאר מצוות התורה יש פסול מהב"ע רק בחפצא של עבירה. ולפיכך השווה הרמב"ם מצה לברכות ולא לשאר מצוות. ולפי זה אף מובן מדוע בפסחים (לה:) ישנה דרשה מיוחדת הפוסלת מצות האסורות באכילה למצות מצה, ולא סמכינן על הפסול דמהב"ע דעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:114
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:114](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:114)

הגר"ח זצ"ל ביאר שהרמב"ם פסק כירושלמי שהפסול של מהב"ע חל רק בדבר הגזול, וכמבואר מפסקו שאדם יוצא ידי חובתו בשופר הגזול בר"ה מפני שאין גזל בקול. ברם צ"ע במה שכתב באותה הלכה (פ"א משופר הל"ג) וז"ל: וכן שופר של עולה לא יתקע בו, ואם תקע יצא, שאין בקול דין מעילה, וא"ת הלא נהנה בשמיעת הקול, מצות לא ליהנות ניתנו עכ"ל. ולכאורה תמוה, אפילו אם ננקוט מצוות ליהנות ניתנו, למה תפסל המצוה, דאע"פ שהגברא עבר עבירה של איסורי הנאה בעת עשיית המצוה, מ"מ אין כאן חפצא של גזל, ולפי הרמב"ם רק בגזול דהוי חפצא של עבירה יש מהב"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:115
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:115](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:115)

ונ"ל שאם מצוות ליהנות ניתנו, עצם קיום המצוה מהווה את ההנאה הנאסרת. ויוצא שקיום המצוה עצמה הוי עצם האיסור. ובמקרה כזה גם הרמב"ם סובר שיש פסול של מהב"ע. בקורע על מתו בשבת עצם קיום מצות האבלות איננו גוף האיסור, כי שם האיסור הוא מלאכה בשבת והמצוה היא אבלות, וליכא איסור מלאכת שבת לקיים מצות אבלות, ולפיכך המצוה של אבלות מתקיימת. מאידך אם מצוות ליהנות ניתנו עצם קיום המצוה מהווה העבירה, כי קיום המצוה היא ההנאה האסורה. וכשעצם קיום המצוה הוי גוף העבירה הפסול של מהב"ע חל - ואפי' בלי חפצא דגזול¹.

footnotes:
¹ עיין בריטב"א למס' ר"ה (דף כה. ד"ה אמר רב יהודה).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:116
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:116](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:116)

ויתכן פירוש אחר ברמב"ם, די"ל דכשנהנה בשמיעת הקול בקדשים הוי חלות גזל, דגזל בקדשים כולל גם הנהנה. ולפי"ז מקשה הרמב"ם משני דיני גזילה: א) גזילת חפצא ממש, ותי' דאין מעילה בקול, ר"ל דא"א לגזול קול הקדש ע"י הוצאה מרשות הבעלים כבשאר גזילות הדיוט. וב') מהנהנה בקול, דבהקדש אין צריכים דוקא גזילה במציאות עם מעשה גזילה והוצאה מרשות הבעלים, דאף הנאה יוצרת חלות דין גזילה בהקדש¹, ולכן אילו היינו אומרים מצוות ליהנות ניתנו היה חל מעילה ודין גזילה בקול השופר והיה חל פסול גזול בחפצא של המצוה דהיינו בקול השופר. וע"ז מתרץ דמצוות לאו ליהנות ניתנו.

footnotes:
¹ עיין בחדושי ר' חיים הלוי על הרמב"ם (פ"ה מהל' מעילה הל"א). ועוד עיין ברשימות שיעורים למס' שבועות (דף ל"ט ודף נ"א). ואמר הגר"ח זצ"ל שיש לתלות את החקירה האם הנהנה מהקדש מועל מדין גזילה או רק מדין איסה"נ בספק הר"י בתוס' למס' קידושין (דף מג. ד"ה שלא מדיני) אם אמרינן שיש שליחות במעילה של הנאה או לא. ועוד יתכן לתלותה במחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד (פ"ו מהל' מעילה הל"ד) אם המעילה של הנאה מוציאה הקדש לחולין או לא, כי מדין גזילה יצא לחולין ומדין הנאה בלבד לא יצא לחולין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:117
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:117](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:117)

ב) האור זרוע (הגהת אשר"י סוף פ"ד דר"ה) פסק שהתוקע בשופר גזול אינו יוצא מצות שופר ודלא כרמב"ם. ויתכן שסובר שפסול מצוה הבאה בעבירה חל כשהעבירה גרמה את המצוה ואע"פ שאין החפצא של מצוה חפצא של עבירה. א"נ סובר שהחפצא של מצות שופר הוא השופר עצמו ולא הקול. ונראה ששאלה זו תלויה במחלוקת בין ר"ת לבין הרמב"ם בנוסח ברכת השופר. ר"ת (הובא ברא"ש פ"ד ממס' ר"ה אות י') סובר שמברכים "על תקיעת שופר", ומאידך הרמב"ם (פ"ג מהל' שופר הל"י) פוסק שמברכים "לשמוע קול שופר". יוצא דאליבא דר"ת שמברכים על התקיעה עיקר המצוה היא התקיעה בשופר ולכן החפצא של המצוה הוא השופר עצמו שבו תוקעים ומשו"ה שופר גזול פסול כאור זרוע. מאידך הרמב"ם סובר שמברכים על שמיעת הקול ולשיטתו החפצא של מצות השופר הוא הקול ולא השופר עצמו ומשו"ה שופר שהוא גזול כשר למצוה כי החפצא של המצוה הוי הקול והקול איננו גזול.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:118
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 67a:118](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/67a:118)

ע"כ ענין מצוה הבאה בעבירה