## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 68b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:1)

**תוס' ד"ה הוא.** תוס' מבארים את דיני פדיון הבעלים במעשר שני, כרם רבעי, הקדש, שביעית, ופטר חמור. ונראה שיש שלשה דרכים בהבנת חילוקי הדינים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:2)

**א.**
א) הנה דין פדיון מע"ש וכרם רבעי שונה מפדיון הקדש שביעית ופטר חמור, שרק במע"ש יש הלכה שהפדיון תלוי בבעלים, כי במע"ש יש מצות הבאת מקום שחלה על הבעלים. ובאמת יש שתי מצוות של הבאת מעשר שני לירושלים (עיין בס' דברים פרק י"ד פסוקים כ"ב - כ"ז) א) הבאת פירות מעשר שני עצמן; ב) הבאת כסף הפדיון של מעשר שני. ומכיון דחובת הבאה הוא חובת בעלים יש לו הזכות לקבוע איזה סוג הבאה תעשה במע"ש שלו. ולפיכך אין אדם אחר יכול לפדות פירות מע"ש שלו ולקבוע שתהיה הבאת כסף פדיון במקום הבאת הפירות. מאידך בהקדש ליכא חובת הבאת הבעלים והוא הדין בשביעית ובפטר חמור ולכן גם אדם שאינו בעלים יכול לפדותם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:3)

אך לכאורה יל"ע הרי גם בפטר חמור יש שתי מצוות החלות על הבעלים: א) מצות פדיון בשה ב) ומצות עריפה, ולמה לא יעכבו הבעלים אדם אחר מלפדות בשה מחמת זכותם לקבוע אם לקיים את מצות הפדיון או את מצות העריפה, הרי שתי המצוות האלו מוטלות על הבעלים, ומ"ש ממע"ש שמצד ששתי מצוות הבאה חלו על הבעלים יש לו זכות לבדו לבחור איזו מצוה שרוצה בה ולעכב אחר מלפדות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:4)

ונראה ששונה דין הבעלים בפטר חמור מדין הבעלים במעשר שני. מצות הבאת מע"ש חלה על הבעלים בדיני ממונות. מאידך בפטר חמור, מכיון שאסור בהנאה, ליכא בעלים בדיני ממונות. מצוות פדיון ועריפת פטר חמור חלין על מי שהפטר חמור ברשותו ושבידו לקיימן. ולפיכך רק במעשר שני שמצוות ההבאה תלויות בבעלות דממון יש זכות לבעלים לעכב ולמנוע פדיון דאדם אחר. מאידך בפטר חמור המצוות חלות רק על מי שבידו וברשותו לפדות ולערוף ולא על בעל הממון, ולפיכך אין זכות לבעלים לעכב פדיית אדם אחר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:5)

ב) עוד יש לומר ששונה חלות הפדיון דמע"ש מחלות הפדיון דהקדש, שביעית, ופטר חמור. יסוד החלות של פדיון מעשר שני הוא שהפודה קונה את הפירות בקנין כסף ממע"ש. וראייה לכך משיטת הראשונים שממע"ש נלמד דין קנין כסף דעלמא¹. ואילו בהקדש יש שתי הלכות פדיון: א) פדיון בתורת חלות קנין מהקדש; ב) פדיון מדין חלות מתיר של איסורי הקדש. והראייה דבקונם כללי יש פדיון משום דהוי הקדש (נדרים דף לה.). והנה בקונמות אע"פ שאיסורי הקדש חלין בחפצא מ"מ ליכא בעלות ורשות הקדש, דרק בקדשי מזבח ובקדשי בדק הבית חלה בעלות דהקדש ורשות גבוה בחפצא. משא"כ בקונמות, דאינן קדשי השם. ומשו"ה ההפקעה דהקדש משמירה, שבועה, גניבה וכו' אינה חלה בקונמות, כי רק ברשות גבוה חלה ההפקעה דהקדש ולא בקונמות שאינן ברשות גבוה. ומ"מ יש פדיון בקונמות כבהקדש דעלמא משום שפדיון הקדש וקונם חל מדין מתיר ואע"פ שאינו חל מדין קנין. ובכן כשחלות הפדיון הוא חלות מתיר, כבהקדש, גם אדם אחר שאינו הבעלים יכול לפדות, ולפיכך אדם אחר יכול לפדות הקדש בתורת מתיר. מאידך רק הבעלים יכולים לפדות מע"ש כי הפדיון במע"ש חל רק מדין קנין בלבד.

footnotes:
¹ עיין ברש"י קידושין (כו.) ד"ה דבר ובחי' הגר"ח הלוי על הרמב"ם פ"ח ממע"ש הל"ז, וע"ע בס' רשימות שיעורים לנדרים ח"א (דף נ"א - נ"ג) ולנדרים ח"ב (דף רסח).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:6)

בשביעית, גופו של הפדיון הוא חלות מתיר של איסורי שביעית, ולא קנין משביעית. והראיה כי בשביעית יש חלות פדיון בין בדרך מקח ובין בדרך חילול (סוכה דף מ:), ובדרך חילול הרי ליכא הקנאת הפירות, אלא החלפת קדושה דעלמא מהפירות לכסף. ומוכח שהפדיון חל מדין מתיר של איסור השביעית ולא כקנין, ולפיכך אף אדם אחר שאינו הבעלים יכול לפדות שביעית. והוא הדין בפטר חמור, הרי מסקנת הגמרא שפדיונו פדוי לבעלים, דהיינו שלאחר שנפדה החמור בשה, החמור הוא ברשות הבעל הראשון, ואינו נקנה לפודה. יוצא איפוא שפדיון פטר חמור חל כמתיר של איסורי החמור בלי קנין של החמור תחת השה. ולפיכך גם אדם אחר יכול לפדות פטר חמור בלי הסכמת הבעלים. משא"כ פדיון מעשר שני, שאין הפדיון חל מדין מתיר אלא מדין קנין, ולכן רק הבעלים בלבד יכולים לפדות ולקנות את הפירות ממע"ש ולא אדם אחר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:7)

והנה הסוגיא במס' סוכה (דף מ:) לומדת דין פדיון שביעית בדרך חילול מפדיון הקדש בדרך חילול. ונ"ל דעיקר הראייה מהקדש היא מקונמות כי בקונמות יש פדיון שאינו קונה, אלא חל כמתיר של איסורים וזהו אף עיקר חלות דין הפדיון של שביעית בדרך חילול שחל כמתיר ולא כקנין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:8)

ג) כתבו התוס' וז"ל ההקדש מאחר שהוקדש יצא מרשות בעלים וכמו שהבעלים יכולים לפדות כמו"כ אחר אבל כרם רבעי אע"ג דממון גבוה הוא, הבעלים זכאים לאוכלה בירושלים כו' פטר חמור לא דמי לכרם רבעי דכיון דאסור בהנאה הוי כמו הקדש לענין זה שיכול כל אדם לפדותו וכו' עכ"ל. נראה שהתוס' סוברים, שזכות הבעלים באכילת מע"ש בירושלים מעכבת אחר מלפדות. בעל המעשר יכול לעכב אחר מלפדות מע"ש שלו ולקנות את הפירות שהרי הבעל מפסיד את אכילת פירותיו כי הפירות לאחר הפדיון קנויים לפודה. מאידך בהקדש, מכיון דאין לבעלים זכויות בחפצא דהקדש לכן כשפודה אדם אחר אינו מפסיד כלום ולפיכך אינו יכול לעכב את פדיונו. וכן בפטר חמור מכיון דהחמור אסור בהנאה, אין הבעלים יכולים לעכב את הפודה מלפדות, שהרי אין לבעלים זכויות של תשמיש והנאה בחמור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:9)

**ב.**
מעשר שני ממון גבוה


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:10)

יש לעיין בדין מע"ש ממון גבוה, האם יש לגבוה רשות ובעלות דקנין ממש במע"ש, או דלמא שהדין דמע"ש ממון גבוה הוא רק הפקעת בעלות דהדיוט בלי קנין לגבוה¹. ונראה שיתכן שבזה פליגי תוס' והרמב"ם.

footnotes:
¹ עיין באגרות הגרי"ד הלוי (פ"ג מהל' מע"ש הלי"ז). ועיין לעיל בהערה 24.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:11)

עיין כאן בתוס' ד"ה הוא וז"ל דלא דמי דהקדש מאחר שהוקדש יצא מרשות בעלים וכו' אבל כרם רבעי אע"ג דממון גבוה מ"מ הבעלים זכאים לאוכלה בירושלים עכ"ל. יתכן לפרש דר"ל דליכא רשות גבוה במע"ש כמו שיש בהקדש, וחלות הדין של ממון גבוה שבמע"ש אינו אלא הפקעת הבעלות דהדיוט בנוגע לכמה דברים. אך עצם הממון שייך רק לבעלים ולא לגבוה ולפי' הבעלים זוכים באכילה וגם בזכות הפדיון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:12)

ולפי"ז נראה שכל הפטורים דהקדש שחלים בגונב הקדש, בשומר של הקדש, בשבועה להקדש וכדומה לא חלים במע"ש. ואע"פ דממון גבוה הוא, מ"מ רק כשיש רשות הקדש ממש חלים הפטורים דגבוה ואילו במע"ש ליכא רשות וקנין ממש לגבוה ולכן הפטורים דגבוה לא חלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:13)

מאידך עיין ברמב"ם (פ"ג מהל' מע"ש הלכ"ד) שפסק שהגונב מע"ש פטור מכפל כמו הגונב מהקדש. וז"ל כבר ביארנו שהמעשר ממון גבוה הוא, לפיכך אנו אומרים שהגונב מעשר שני אינו משלם תשלומי כפל והגוזלו אינו משלם חומש עכ"ל. ומשמע שהרמב"ם סובר שיש רשות גבוה וקנין ממש במעשר שני הקובעת חלות הפטור של הקדש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:14)

והנה עיין בגמרא מנחות (דף פב.) דאליבא דחד מ"ד דין המתפיס מע"ש לשלמים תלוי במע"ש ממון גבוה או ממון הדיוט, שאם ממון הדיוט הוא קדושת שלמים חלה על גבי קדושת מע"ש, ואם ממון גבוה הוא קדושת שלמים לא חלה "דלא אלימא קדושת השלמים למיחל אמעשר". וצ"ע דלכאורה החילוק בין מע"ש ממון גבוה לבין מע"ש ממון הדיוט הוא בנוגע לדין הממון של מע"ש, ולא לענין חומר קדושת מע"ש ואם אלימא קדושת שלמים לחול אמעשר או לא, ולמה אמרינן שחלות קדושת שלמים תלויה במע"ש ממון גבוה או ממון הדיוט.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:15)

ונראה מזה שעיקר המחלוקת אם מע"ש ממון גבוה או ממון הדיוט נוגע לחומר קדושת מע"ש. דלמ"ד מע"ש ממון גבוה קדושת מע"ש חמורה ואוסרת הקנאת מע"ש וגם מונעת קדושת שלמים מלחול על גבי קדושת המעשר. מאידך למ"ד מע"ש ממון הדיוט קדושת מע"ש קלה יותר ומותר להקנותו ולמוכרו וגם קדושת שלמים חלה עליו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:16)

ובאמת מזה יש ראייה למש"כ אליבא דהתוס' הנ"ל דליכא חלות רשות וקנין גבוה במע"ש, וכל דין ממון גבוה שבמע"ש נוגע לחומר קדושת מע"ש המונע את הבעלים מלמוכרו או מלהקדישו בקדושת שלמים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:17)

ועיין ברמב"ם (פ"ג מהל' מע"ש הלי"ז) שכתב וז"ל מע"ש ממון גבוה הוא שנאמר ליי' הוא לפיכך אינו נקנה במתנה וכו' ואין מקדשין בו את האשה ואין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין מחליפין אותו ואין מרהינין אותו עכ"ל. ומשמע מהרמב"ם שמע"ש אסור בכל אלה מצד קדושת מע"ש האוסרת את התשמישין האלה בגלל חומר קדושתו. ונמצא אליבא דהנתבאר שלרמב"ם יש במע"ש ב' הלכות דממון גבוה: א) איסור שימוש החל מחמת חומר קדושת מע"ש; ב) חלות רשות גבוה המפקיעה שמירה גניבה ושבועה. ולפי"ז יש ליישב את הסוגיא במנחות הנ"ל גם אליבא דהרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:18)

ונראה דנ"מ לענין ירושלים וגבולין שהרי בנוגע לדיני אתרוג של מע"ש, מצת מע"ש, עיסת מע"ש ובכור של מע"ש, פסק הרמב"ם (פ"ח מהל' לולב הל"ב, פ"ו מהל' חמץ ומצה הל"ח, פ"ו מהל' ביכורים הל"ד, ובפ"ה מהל' בכורות הל"ט) שבגבולין מע"ש ממון גבוה הוא ואילו בירושלים הוי ממון הדיוט. מאידך בנוגע לקדושת שלמים שאינה חלה ע"ג מע"ש (פ"ז מהל' מע"ש הלי"ט) וכן בנוגע להלכה שאין מקדשין אשה במע"ש (פ"ה מהל' אישות הל"ד) ושאינו ניתן במתנה (פ"ג מהל' מע"ש הלי"ז) הרמב"ם לא חילק, ופסק סתם שמע"ש הוי ממון גבוה בין בגבולין ובין בירושלים. וצ"ע מהי הנ"מ בין הלכות אלו לאלו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:19)

אלא מוכרח שלרמב"ם יש שני דיני מע"ש ממון גבוה ונ"מ לענין ירושלים וגבולין. דין מע"ש ממון גבוה בדיני ממונות חל רק בגבולין ואילו בירושלים שהותר שם מע"ש באכילה הרשות גבוה בדיני ממונות פקעה וחל קנין ממון ורשות הדיוט. ולפיכך דיני אתרוג, מצה, חלה ובכור שונים בגבולין מבירושלים כי דינים אלה תלויים בדיני ממונות של מע"ש. מאידך הדין של ממון גבוה שחל בעצם קדושת מע"ש, דהוי חלות הקדש חמור לשם גבוה הקובע דמע"ש אינו ניתן לתשמישים אחרים ורק למצות מע"ש - ולא לקדושת שלמים, ולא לקידושי אשה, ולא למתנה - לא משתנה בין גבולין לבין ירושלים, ואף בירושלים נאסר מע"ש לתשמישים האלה. ולכן לא חילק הרמב"ם בין ירושלים לבין גבולין בדיני שלמים, קידושי אשה, והקנאה, כי עצם קדושת החפצא דמע"ש אוסרת את התשמישים האלה. דמע"ש ניתן רק למצותו של ממון גבוה, ודין ניתן של מע"ש מחדש הפקעה בחפצא האוסרו בכל התשמישים האלה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:20)

**ג.**
בעלות דפטר חמור


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:21)

תוס' כתבו שאין הבעלים יכולים לעכב בפדיון פטר חמור משום שהחמור אסור בהנאה. וצ"ע שהרי הבעלים יכולים לקדש אשה בפטר חמור וגם יש חיוב כפל לגנב שגנב פטר חמור משום דשוה לו ביני ביני וכדמבואר במס' בכורות (דף ט: ודף יא.), נמצא שיש לפטר חמור בעלים וא"כ יעכב אדם אחר מלפדותו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:22)

ונראה לבאר דהנה בדין שהבעלים יכולים לקדש אשה בפטר חמור יש לעיין מ"ש מחמץ בפסח. דהמקדש אשה בחמץ בפסח אינה מקודשת ואע"פ שהחמץ יהיה מותר בהנאה מדאורייתא אחרי פסח ולא אמרינן דשוה ביני ביני, ואילו בפט"ח אמרי' דמקודשת עכשיו דשוה החמור ביני ביני משום שהחמור יהיה מותר אחרי הפדיון בשה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:23)

ונראה ששונה חלות איסה"נ שיש בחמץ שהוא חלות איסור גמור החל לכל דיני איסה"נ, ואע"פ שבמציאות יש אפשרות להרוויח בחמץ לאחר זמן מ"מ בשעת החג החמץ נאסר באיסה"נ גמור ומופקע מבעלות ומשוויות מדין איסה"נ¹. משא"כ פטר חמור שעצם האיסור עומד להתיר לאח"ז כי מצותו של פט"ח לפדותו בשה ולהתירו, ולפיכך אין חלות איסה"נ שבו חלות גמור. ולכן אינו מופקע לגמרי משוויות ומבעלות ויש לפט"ח דין בעלות וממון דביני ביני לקידושי אשה ולחייב גנב בכפל.

footnotes:
¹ רבינו זצ"ל אמר הרבה פעמים בשיעוריו שחלות השם דאיסה"נ שבחפצא מפקיעה חלות ממון. ואין זה תלוי במציאות שהרי רוב אסה"נ מותרים בהנאה שלא כדרך הנאתן. ומ"מ מופקעים משוויות ומממון ע"פ חלות השם אסה"נ שחלה בחפצא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:24
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:24)

ובכן, דין הממון ובעלות דפט"ח דביני ביני הוא מחמת הבעלות שתהיה לו לאחר זמן ומשו"ה נותנים לו גם עכשיו מקצת דין בעלים. אך בנוגע לעכב אדם אחר מלפדות אינו בעלים כי דין הבעלות דביני ביני מיוסד על שהפט"ח יפדה ועומד להפדות. ואם אינו מוכן לפדות את חמורו אין לו דין בעלים עכשיו שהחמור אסור בהנאה. ורק האפשרות לפדות את החמור בשה כמצותו נותן לו מקצת דין בעלים דביני ביני מחמת הבעלות שתהיה לו לאחר זמן. ואם אינו רוצה בפדיון הרי אינו בעלים כלל. ולפיכך אינו בדין שהבעלות דביני ביני הנובעת מהפדיון תתן לו זכות לעכב בפדיון, ואדם אחר יכול לפדות את הפטר חמור בלי רצון הבעלים כי אינו בעלים לעכב בפדיון אדם אחר ודו"ק היטב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:25
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:25)

**ד.**
תפיסת דמים בשביעית


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:26
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:26)

תוס' משווים שביעית למע"ש מדאורייתא שרק הבעלים יכולים לפדות פירות שביעית ולא אחר. וצ"ע בזה שהרי פירות שביעית נפדים גם בדרך חילול. ובדרך חילול אין הבעלים מפסידים כלום, שהרי גם אחר החילול הפירות עדיין שלהם ויש להם כל הזכויות של אכילה שהיו להם לפני החילול, וא"כ למה סוברים התוס' ששווה שביעית למע"ש שאחר אינו יכול לחלל ולפדות שביעית¹.

footnotes:
¹ אולי י"ל שגם בשביעית הבעלים מפסידים את קיום מצות האכילה שיש להם בפירות. כי מצותה של פירות שביעית שיאכלו והוא קיום מצוה בחפצא ולא היתר בעלמא. עיין ברמב"ם בפ"ה מהל' שמיטה (הל"א - ב) ובס' רשימות שיעורים למס' סוכה (דף ר"ג). אך תירוץ זה אינו נכון כי גם בפטר חמור הבעלים מפסידים את קיום המצוה ועכ"ז אינם מעכבים את הפדיון של אדם אחר. חזינן שהפסד קיום מצוה של הבעלים אינו מעכב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:27
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:27)

והנה פירות שביעית נפדים בין בדרך מקח ובין בדרך חילול. עיין במס' סוכה (דף מ:) דשביעית תופסת דמיה כע"ז משא"כ שאר איסורי תורה. ועיקר החלות של פדיון שביעית הוא חלות תפיסת דמים - וכמו ששביעית תופסת דמים בדרך מקח ה"ה בדרך חילול. והוא דין של התפסת קדושה על הדמים כנגד הפירות. והא ראייה שהפרי הראשון דשביעית הנפדה נשאר בקדושתו ואינו יוצא לחולין. ומוכח שעיקר דינו הוא מדין התפסת קדושה על הפרי השני מבלי שיצא הפרי הראשון לחולין. וה"ה בפדיון הפרי השני דשביעית שיוצא לחולין ע"י פדיון, יסוד דינו הוא ג"כ שע"י מעשה הפדיון קדושת הפרי נתפסת על הפדיון, והפרי השני ממילא יוצא לחולין. ברם יסוד הדין דפדיון שביעית הוא מדין של תפיסת דמים והתפסת קדושה על הדבר הפודה. ולכן דרך חילול ודרך מקח שווים, דבשני האופנים האלה חלה קדושה על הדבר הפודה מדין תפיסת דמים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:28
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:28)

לפי"ז נראה לומר שהתוס' סוברים שדין אדם אחר בשביעית תלוי בדין אדם אחר בפדיון מע"ש. פדיון במע"ש חל מדין קנין ובשביעית מדין תפיסת דמים. אך אילו היה הדין שאדם אחר היה יכול לפדות מע"ש ולעשות קנין במע"ש גם בלי רשות הבעלים, היה נמי בדין שאדם אחר היה יכול להתפיס דמים על פדיונו בשביעית בלי רשות הבעלים ולחלל את השביעית בע"כ של הבעלים. אבל מכיון שאין פדיון מע"ש חל בלי רשות הבעלים הוא הדין שאין לאדם אחר הכח להחיל חלות תפיסת דמים בלי רשות הבעלים, שרק הבעלים יכולים להתפיס קדושה על הדמים¹.

footnotes:
¹ עיין עוד ברשימות שיעורים למס' סוכה (דף מ:) ד"ה סוגית תפיסת דמי שביעית.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:29
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:29)

**ה.**
תפיסת דמים בהקדש


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:30
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:30)

כתב הרמב"ם (פ"ד מהל' מעילה הל"ח) ז"ל המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ודין תורה שיחזרו המעות חולין כמו שהיו עכ"ל. ומשמע מלשון הרמב"ם שאילו היתה מכירת השלמים קיימת היה הדין נותן שהמעות יתפסו בקדושה. וצריך עיון, דהרי לא הופקעה קדושת השלמים ע"י המכירה כי הבהמה רק עוברת מרשות ראובן לרשות שמעון, אבל עדיין עומדת בקדושתה, וא"כ למה יקדשו דמי המקח.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:31
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:31)

במס' סוכה (דף מ:) איתא: שביעית תופסת את דמיה שנא' כי יובל היא קדש תהיה לכם מה קדש תופס את דמיו ואסור אף שביעית תופסת את דמיה ואסורה וכו' עכ"ל. הנה השוואה זו של הגמרא טעונה ביאור שהרי פדיון הקדש הוא מדין חילול קדושה שכן הדבר הקדוש הראשון יוצא לחולין ודמי הפדיון נכנסים לקדושה במקומו. מאידך בשביעית פרי הראשון נשאר בקדושתו לעולם ואינו ניתר אך שהדמים נתפסים באיסורי שביעית, וא"כ הוא דין תפיסת דמים ולא דין חילול, ולמה הושוו שני הדינים - הקדש ושביעית. ונראה להוכיח מזה שבנוסף לדין חילול הנמצא בפדיון דהקדש דעלמא יש בהקדש דין תפיסת דמים באיסורים כמו בשביעית - בלי חילול הקדושה. ונראה שזהו היסוד של חלות הפדיון בפסולי המוקדשין, שהרי נשארת חלות קדושה על בהמה בעלת מום גם אחרי הפדיון (אף שחל היתר אכילה) ובכל זאת נתפסים דמי הפדיון בקדושה. והיינו כי יסוד הפדיון בפסה"מ הוא חלות תפיסת הדמים באיסורי הקדש וחלות מתיר בקרבן בעל מום, ולא חלות דין חילול הקדש שזה נכנס לקדושה תחת זה שיוצא מקדושה¹.

footnotes:
¹ עיין בחידושי הגר"מ הלוי זצ"ל (קי"ט - ק"כ וקכ"ז). ע"ע ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א' (דף ט"ו ודף נ"א). ועיין בתוס' בכורות (דף טו. ד"ה ואהני).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:32
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:32)

מעתה הוא הדין במכירת עולה ושלמים אליבא דריה"ג הסובר שקדשים קלים ממון בעלים והמכירה חלה, אע"פ שהקרבן אינו יוצא מקדושתו אלא עובר מרשותו של ראובן לרשותו של שמעון נתפסים דמי המקח בקדושה מדין תפיסת דמים בהקדש כמו בשביעית ולא מדין פדיון דעלמא שזה נכנס לקדושה וזה יוצא. ושפיר כתב הרמב"ם שהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ולפיכך המעות נשארו חולין ולא נתפסו בקדושה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:33
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:33)

והנה הר"ן (על הרי"ף) בריש פ"ג דשבועות ביאר שדין התפסה בנדרים הוא מדין חליפין בהקדש וז"ל מפני שקדש עושה חליפין אף הוא חל להתפיס איסורו בדבר המותר לו וכו' שאיסור קדושה הוא שנמשך ונתפס ולא איסור גרידא עכ"ל. ולכאורה אינו דומה כלל שהרי כשפודין הקדש יוצא החפצא הראשון לחולין והחליפין נכנסין לקדושה במקומו, ואילו בהתפסה בנדרים שניהם אסורים ואין ההקדש הראשון יוצא לחולין. אך לפי דברינו מובנים דברי הר"ן שהרי יש חלות דין התפסת דמים בהקדש כמו בשביעית. ולדין זה דומה דין התפסה בנדרים משום שהדבר הקדוש מתפיס קדושה על הנתפס בו בנדר מבלי שיצא לחולין בעצמו¹.

footnotes:
¹ עיין ברש"י חולין (דף ד:) ד"ה מפני וז"ל דאין לך אסה"נ תופס חליפין חוץ מעבודת כוכבים והקדש ושביעית עכ"ל. ומשמע שיש דין תפיסת דמים בהקדש כבע"ז ושביעית.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:34
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:34)

**ו.**
בא"ד. ומיהו כו' דלמה לא יוכל לחלל נטע רבעי ומע"ש של חבירו שלא מדעתו כיון דזכות הוא לו דזכין לאדם שלא בפניו עכ"ל. צ"ע הרי הדין הוא דזכין לאדם ולא זכין מאדם¹, ובפדיון מע"ש הפודה קונה את הפירות מבעליו והו"ל זוכה מאדם ולא מהני.

footnotes:
¹ עיין ברשב"א לנדרים (לו:) ובאבני מלואים סי' ל"ו ס"ק ב'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:35
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:35)

ואמר הגר"ח זצ"ל שיש לחקור בדין דזכין לאדם ולא מאדם, האם הדין הוא שכשיש לאדם הפסד ממון מחמת הזכייה ליכא דין זכייה, וא"כ גם בפדיון מעשר שני הרי הבעלים מפסידים את פירותיהם ולא מהני, או דלמא דהדין דזכין לאדם ולא מאדם ר"ל דזכייה יוצרת רק דעת קונה ולא דעת מקנה - דדעת קונה ודעת מקנה הן שתי חלויות שונות. ולפי"ז מהני זכייה בפדיון מע"ש כי בפדיון מע"ש ליכא דעת מקנה אלא דעת קונה בלבד, שהרי דעת הפודה הוא דעת קונה¹. ומקושית התוס' משמע שנקטו כצד השני של החקירה הנ"ל.

footnotes:
¹ עי' בחידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם (פ"ח ממע"ש הל"ז) ובתוס' גיטין (סה.) ד"ה ופדו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:36
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:36)

**רש"י ד"ה ואינו. וז"ל דהקדש טבח ורעהו אמר רחמנא וכו' עכ"ל.** קשה למה לא פירש באופן פשוט שלאחר ההקדש החפצא אינו גנוב, כי קנה אותו הקדש ביאוש ושינוי השם, ומאחר שאינו גנוב לפיכך אינו חייב בדו"ה, וצע"ג.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:37
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:37)

**גמ'. והרי חזרה קרן לבעלים.** כלומר חלות דעת מקנה דבעלים נחשבת להשבה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:38
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 68b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/68b:38)

רש"י ד"ה והרי. וז"ל וכפל לא מחייב אלא כשנמצאת ביד גנב שבאו עדים כדכתיב אם המצא תמצא בידו עכ"ל. לרש"י המחייב דכפל הוא ביטול השבת הבעין. וכן אם הבעין נאבד, ביטול השבת הדמים מחייב כפל. ואין להקשות הרי לרמב"ם¹ ליכא מצות השבה בדמים, די"ל אין ביטול העשה דהשבה מחייב כפל אלא עבירת הלאו דגניבה באופן גמור, וכל זמן שלא משלם הגנב דמים מוסיף על הגניבה, וזה מה שמחייבו בכפל. ואילו כששילם קודם העמדה בדין לא נגמרה הגניבה ולפי' פטור מכפל.

footnotes:
¹ עיין למעלה בהקדמה לפרק מרובה אות ב'.