## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 69a

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/69a:1)

**גמ'. חייב אתה ליתן לו.** "חייב אתה ליתן לו" מהווה הוראת בית דין. "צא תן לו" מהווה פסק ב"ד לגבות את הממון. ובכן, אם לא השיב הגנב את הגניבה עד שעת הוראת הדין תורה חייב הוא בכפל. אבל טבח ומכר אפילו לאחר הוראת הב"ד מחייבים דו"ה כל עוד שלא אמרו ב"ד "צא תן לו" כי השם גניבה שבחפצא נשאר עד שעת גביית הב"ד. וצריך הסבר מה החילוק בין כפל לבין דו"ה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/69a:2)

ונראה שהביאור הוא שכפל תלוי ברשעות הגברא, וכדכתיב "אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים", ורשעות הגנב נקבע בהוראת הב"ד דהיינו באמירת "חייב אתה ליתן לו". אבל חלות השם גניבה שבחפצא תלוי בגביית בית דין והחזרת החפצא לנגנב. וכ"ז שלא הורו "צא תן לו" ולא התחילו לגבות, החפצא עדיין גנוב וחייב הגנב דו"ה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/69a:3)

איתא לעיל (יג:) דאליבא דר' יהודה שור שהמית שהופקר פטור ממיתה עד שתהא העמדה בדין וגמר דין שווין כאחד. ואולם הרמב"ם (פ"ח מהל' נזקי ממון הל"ד) בנוגע לחיוב תם המזיק פוסק "עד שיהיו לו בעלים בשעת הזיקו ובשעת העמדה בדין". וצ"ע מדוע דין ר"י בנוגע לשור הנסקל תלוי בגמר הדין ואילו הרמב"ם בנוגע לשור תם מצריך בעלים רק בשעת ההעמדה בדין ואינו מזכיר גמר הדין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/69a:4)

ותירץ הגאון ר' משה זצ"ל דלענין שור הנסקל וחיוב נפשות, בנוסף להוראת החיוב ע"פ דין תורה יש אח"כ גם גמר דין מיוחד לחייב את הנידון במיתה. ולפיכך בשור הנסקל מצריך הרמב"ם בעלים בשעת גמר הדין שהוא מחייב המיתה. מאידך לענין ממון המזיק, ההעמדה בדין וגמר הדין באים כאחד, כלומר בשעת הוראת ב"ד "חייב אתה ליתן לו" הבעלים מתחייבים בחיובי הממון בבת אחת עם ההוראה. חיוב חצי נזק קנס מהווה חיוב ממון, ולכן חל בשעת גמר הדין ככל חיוב ממון דעלמא דהיינו בשעה שאומרים לו "חייב אתה ליתן לו" שהיא שעת הרשעת הגברא ולכן בחיוב תם המזיק הזכיר הרמב"ם רק שעת העמדה בדין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/69a:5)

**תוס' ד"ה כל שלקטו.** וז"ל ומיהו זה אין להקשות אם בעל הבית מתייאש למה צריך להפקיר לפוטרו מן המעשר והלא יאוש חשוב כהפקר לפוטרו מן המעשר כו' דהא לא דמי יאוש דהכא דגבי גזלן ליאוש דמציאה דאי יאוש קני בכל ענין אפילו אם אין הגזילה ברשות הגזלן בשעת יאוש אם כן יאוש דהכא לא הוי אלא כלפי דידיה והוי כמתנה בעלמא עכ"ל. ר"ל דיאוש דגזילה הוי קנין גזילה מגברא לגברא - מהנגזל לגזלן, כי יאוש דגזילה גומר את קנייני הגזילה של הגזלן. לפיכך אינו צריך לעשות מעשה קנין חדש כדי לקנות, וקונה גם כשהגזילה אינה ברשותו בשעת יאוש. יאוש דגזילה מהווה קנין מגברא לגברא ואינו דומה ליאוש דאבידה שחל כהפקעת הבעלות דבעל הראשון ומהווה חלות דין הפקר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/69a:6)

**בא"ד. ואפילו את"ל דלא קני אא"כ הגזילה ברשות הגזלן אבל אם היא ברשות הרבים בשעת יאוש כל המחזיק בה זכה בה עכ"ל.** ר"ל דיאוש בגזילה חל כדין יאוש דאבידה ומפקיע את בעלות הנגזל ומפקיר את החפץ לכל, ולפיכך צריך הגזלן לעשות מעשה קנין חדש כדי לזכות בחפצא ואם לא עשה כן כל המחזיק בה זכה בה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/69a:7)

**בא"ד. אי נמי למ"ד יאוש כדי לא קני כלל וכל המחזיק בה זכה בה עכ"ל.** לפי"ז יסוד קנין יאוש ושינוי רשות הוא דמכיון דבהתירא אתי לידיה הלוקח קונה את החפצא מהנגזל מדין יאוש. ולפיכך אפילו אם המחזיק לקח את החפצא בע"כ של הגזלן קונה אותו מהנגזל על ידי יאוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/69a:8)

**בא"ד. מ"מ אין זה יאוש פוטר מן המעשר דנהי דנגזל אין יכול לתבע מן המחזיק בה אחר יאוש.** ר"ל דהיאוש הפקיע את בעלות הנגזל בדומה ליאוש באבידה. ולכן המחזיק לא גזל מהבעלים הראשונים ואינו חייב לשלם להם תשלומי הגזילה, וכמו המזיק גזילה אחר יאוש שפטור לשלם לנגזל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/69a:9)

**בא"ד. מ"מ כיון שכל אדם אסור להחזיק בה מפני שהיא צריכה לגזלן ליפטר מן הנגזל.** ר"ל היות שיש לגזלן קנייני גזילה בגוף הדבר וקניינים אלו מחייבים אותו בהשבה, ולכן אסור לאדם אחר להחזיק בחפצא של הגזילה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/69a:10)

בא"ד. ואם כבר זכה בה אחר לכל הפחות חייב לשלם דמים לגזלן כדאמר לעיל. ר"ל דקנייני הגזילה קובעים את הגזלן הראשון כבעלים לחייב את הגזלן השני לשלם לו את דמי הגזילה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 69a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/69a:11)

יוצא שקיימות שתי דעות בתוס' אם יאוש בגזילה חל כקנין מגברא לגברא כלומר דיאוש קונה מדין קנין גזילה, או"ד דיאוש חל מדין יאוש דאבידה ועושה את החפצא הפקר לכל. אך אפילו אם חל מדין יאוש דאבידה, יש איסור לגוזלו מהגזלן. איסור זה חל מפני שיש לגזלן קנייני גזילה בחפצא ולא מחמת הבעלים הראשונים שהרי לאחר יאוש בעלותם פקעה כמו באבידה¹.

footnotes:
¹ וע"ע בשיעורים (דף סו:) ד"ה אינו רוצה לקנות ולעיל בשיעורים (דף סט.) ד"ה סכום ענין יאוש.