## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 70b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:1)

**גמ'. האי חצי דבר וחצי עדות הוא.** מבואר בגמרא שעדות שתי שערות צ"ל הגדת שני עדים. וצ"ע כי במסכת נדה (דף מח:) איתא שבודקים ילדה ע"י נשים כדי לדעת אם יש לה ב' שערות, והרי נשים פסולות לעדות, ומשמע שאין צורך בהגדת עדות. וי"ל ששם מדובר לענין לברר מכאן ולהבא שיש לה שתי שערות, ובזה אפילו נשים הפסולות לעדות נאמנות משום דהו"ל מילתא דעבידי לגלויי ולא משקרי. מאידך בנוגע לשעבר הו"ל דבר שבערוה שצריך הגדת שני עדים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:2)

אך עיין בתוס' למס' קידושין (דף סד. ד"ה נאמן) דס"ל שגדלות מהווה חלות דין של איסורים ולא חלות דין דבר שבערוה ומשו"ה עד א' נאמן בה, ולכן אשה נאמנת בגדלות כבשאר איסורים שבתורה. וצ"ל דבגמרא כאן מיירי בזנות דהוי חלות דבר שבערוה המחייב הגדת שני עדים, ואילו גדלות דעלמא הוי חלות של איסורים שעד א' נאמן בה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:3)

ועיין ברמב"ם (פ"ב מהל' אישות הל' כ"ב - כ"ג), ויתכן שסובר שגדלות הוי דבר שבערוה שלא כתוס', אלא שנאמנות האב מהווה דין מיוחד המועיל גם בדבר שבערוה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:4)

**תוס' ד"ה למעוטי.** וז"ל ורב אלפס פירש משום דהתם מהני סהדותייהו לענין פירות שאכל בשנה הראשונה וכו' עכ"ל. יתכן דכוונת הרי"ף היא כדביאר הרמב"ן אליבא דפרש"י. עיין במלחמות ה' שכתב וז"ל דכל כת וכת כי מסהדי אקטנה מסהדי וכאומר אני קטנה ראיתיה כו' אבל גבי עדות חזקה כל אחת מעידה שהוא מחזיק בה כאדם המחזיק בשלו כו' עדות שלם הוא כו' נמצאת עדות זו התחלת עדות שניה כו' הלכך מצטרפין משא"כ בקטנה עכ"ל. ביאור דבריו ששונה העדות של חזקת קרקעות מהעדות של גדלות. עיקר העדות בחזקה הוא על המעשה של אכילת פירות, והא דנתברר מעדותם שהקרקע של המחזיק אינו חלק מעיקר העדות דחזקה כי אם חובת ב"ד לברר את הבעלים מתוך עדותם. מאידך בשתי שערות גוף העדות מתייחסת לחלות הגדלות של הקטנה ומשו"ה עדות על שערה א' לאו כלום היא. ונראה להסביר חילוק זה דג' שני חזקה אינן קובעות את עצם הבעלות כמו שסברו הולכי אושא (ב"ב דף כח.), אלא מבררות את האמת שהשדה היא שלו. ובכן עדות של שנה א' של חזקה מהווה תחילת בירור האמת, והויא "דבר" ונתפסת בחלות דין עדות. משא"כ שתי שערות שהן קובעות את הגדלות, ולכן שערה א' לאו כלום הוא, כי אין בשערה אחת אפילו מקצת קביעת הגדלות והוי חצי דבר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:5)

ולפי"ז אם שתי כתי עדות יעידו כל אחת ואחת על אכילת חצי כזית חלב הריהן מצטרפות כי כל אחת מעידה על מקצת מעשה עבירה ולכן עדות האחת מצטרפת עם עדות השני'¹.

footnotes:
¹ לכאורה רבינו זצ"ל אזיל כאן אליבא דמ"ד חצי שיעור אסור מן התורה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:6)

ונראה שלפי הרי"ף, ר"ע ורבנן פליגי בהבנת חלות העדות דחזקה. לרבנן העדים מעידים על עצם אכילת הפירות והקביעות של הבעלות באה ע"י בירור ב"ד. ולפי' אכילת כל שנה ושנה הוי' דבר שלם. ואילו לר"ע עדות חזקה חלה על הקביעות של הבעלות, ולפי' עדות על שנה א' לבדה הוי' חצי דבר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:7)

**בא"ד דתנן בפרק התקבל כו' עכ"ל.** תוס' מפרשים שהרי"ף סובר דלרבנן מאחר דעדות שנה א' חלה לענין הפירות חלה גם לענין החזקה ודומה לדין דלא פלגינן דיבורא. ולפי"ז שיטת הרי"ף היא דחצי דבר הוי דין חסרון בנאמנות, ומכיון שחלה נאמנות העדות לדבר א' (לחיוב הפירות) חלה גם לחצי דבר (לדין החזקה). ור"ע מחלק בין העדות לגבי הפירות (הדבר) לבין העדות לגבי החזקה (החצי דבר) כי סובר שהפסול חל בקבלת העדות ולא בנאמנות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:8)

אך אם ננקוט שלא כתוס' אלא שהרי"ף כרמב"ן אין קושי' מעדות דמינוי שליחות הנחשבת לעדות שלמה כי חלות השליחות בעצמה הוי' דבר שלם ואינה דומה כלל לשערה א' בעצמה דבנוגע לגדלות לאו כלום היא¹.

footnotes:
¹ עיין בחידושי הרמב"ן לב"ב (דף נו) שכן תירץ דשליחות הוי "דבר" בפני עצמו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:9)

והנה הרי"ף כתב בב"ב וז"ל דכיון דלא מסהיד אלא בחדא חדא שערה, א' אומר א' בגבה וא' אומר א' בכריסה, ואנן בעינן שתי שערות במקום אחד, לא הויין עדותן עדות דחד שערה חצי דבר הוא ולא מהניא מידי דלא עבדינן בה עובדא וכמאן דליתא דמיא והויא לה כג' שנים שאינן רצופות, הילכך לא מצטרפי עכ"ל. והקשה עליו בעה"מ ז"ל שאין זה מטעם דבר ולא חצי דבר שאפילו כת אחת בשתי שערות כה"ג ששניהם העדים מעידים על זו שבגבה ועל זו שבכריסה אין השערות מצטרפות, הלכך אין זה תלוי בצירוף העדים אלא בצירוף השערות ואין לזה הפירוש טעם בדבר ולא חצי דבר וכו' ובעיני קלקל דבריו ולא תיקן כי אין שני הטעמים הללו מתערבין זה עם זה כי כל א' וא' מהם פונה לדרכו ואינם מתחברים ולא נקשרים כו' כי שמועה זו אינה הולכת אלא אליבא דרבנן דס"ל לא בעינן שתי שערות במקום אחד עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:10)

ונראה שהרי"ף רצה להביא ראייה דשערה א' בלי שניה אינה כלום. וראייתו היא שהרי למ"ד שב' שערות מועילות רק במקום א' מוכרח שהשערות אינן מבררות את הגדלות אלא קובעות את הגדלות ולפי' צ"ל במקום א'. וא"כ ה"ה למ"ד דלא בעינן ב' שערות במקום א' מ"מ השערות קובעות את הגדלות ולפיכך עדות על שערה א' הוי' חצי דבר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:11)

**בא"ד. אלא ע"כ משום שכל כת רואה כל מה שיכולה לראות באותה שעה עכ"ל.** לפי"ז הפסול של חצי דבר הוא הפקעת נאמנות העדים, שאם לא ראו את כל מה שהיו יכולים לראות דינם כעדים שהוכחשו בבדיקות, ויש חשש שמשקרים בעדותם כי לא נכון הדבר שהעידו, ופסולים¹.

footnotes:
¹ עיין ברמב"ם פ"א מהל' עדות הל"ד ובלחם משנה שם וגם ברמב"ם וראב"ד פ"ב מהל' עדות הל"א ובכסף משנה שם. ע"ע בתוס' למס' מכות (דף ז. ד"ה דלמא) ובשיטת ר"ת בפסול דלא נכון הדבר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:12)

**גמ'. באומר לו עקוץ תאינה מתאינתי.** משמעות סתימת הגמרא ורש"י שמכר בקנין כסף. וצ"ע הרי מעות אינן קונות אלא לענין מי שפרע ולמה יתחייב בדו"ה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:13)

ונ"ל שמי שפרע אינו קללה בעלמא אלא שהקנין חל כל זמן שלא חזר בו וקבל עליו מי שפרע. ולפיכך קנין המעות מחייב את הגנב בדו"ה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:14)

וראייה לכך נמצאת ברש"י (ב"מ דף מח. ד"ה קאי באבל) שכ' דלר' יוחנן הסובר דבר תורה מעות קונות, הלוקח חפץ בקנין מעות יכול לקדש אשה בחפץ שקנה, וז"ל דמדאורייתא קנייה ודידיה הוא עכ"ל. נראה שרש"י סובר שהקנין חל כל זמן שלא חזר בו ולפיכך מועיל לקידושין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:15)

ובאמת היא מחלוקת הראשונים. עיין ברי"ף בבעה"מ ובמלחמות (בדפי הרי"ף לב"מ דף כח: דפוס ווילנא). הרי"ף סובר שאם החפץ נשרף ונאנס האונס הוא אחריות המוכר. מאידך בעה"מ סובר שהלוקח אחראי באונסין. ונראה שלרי"ף חכמים הפקיעו את קנין המעות לגמרי ולפיכך מפסיד המוכר. ואילו בעה"מ סובר שקנין המעות חל אלא שיש זכות חזרה כל זמן שלא נאנס ויכול להחזיר את החפץ, אבל מאחר שנשרף זכות החזרה פקעה, ולפיכך אחריות האונס מוטלת על הלוקח.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:16)

והנה הרמב"ם (פ"ג מהל' מכירה הל"ה) פסק כרי"ף שאם החפצא נאנס האחריות היא של המוכר, ומשמע דסובר שהקנין אינו חל וז"ל לפיכך העמידוהו חכמים ברשות המוכר כדי שישתדל ויציל החפץ שאם אבד חייב לשלם עכ"ל. אך אי אפשר לומר כן שהרי הרמב"ם פסק בפ"ט מהל' תרומות (הל"י) וז"ל יראה לי שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אע"פ שעדיין לא משך הלוקח ה"ז אסור להאכילה תרומה שדין תורה מעות קונות כו' עכ"ל. מוכרח שלרמב"ם הקנין חל ולפיכך אין הכהן מאכיל את הבהמה תרומה. וצ"ע דא"כ למה אחריות האונס חלה על המוכר. וצ"ל שלרמב"ם שיטה אחרת דהיינו שהקנין חל במקצת, ולפי' כהן שמכר בהמתו לזר אינו מאכיל את בהמתו תרומה כי קנין הזר אוסרו ומ"מ הבהמה נשארת באחריות המוכר. ונראה שיסוד חלות הקנין אליבא דהרמב"ם הוא שחל לענין מי שפרע ולא לשאר דיני קנין, ולכן אינו אלא מקצת קנין ולא קנין גמור, ומשו"ה פסק שהחפץ נשאר באחריות המוכר לענין אונסין, ומ"מ הקנין מקלקל לכהן את ההיתר להאכיל את בהמתו תרומה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:17)

והנה לשיטת רש"י דקנין המעות הוא קנין גמור ללוקח (ויכול לקדש בו אשה), מסתבר שקנין מעות נמי מחייב גנב בדו"ה (וכסתימת לשון רש"י בסוגיין). אך אם ננקוט כהרמב"ם דקנין המעות חל כמקצת קנין, יש לעיין האם קנין זה יחייב בדו"ה שהרי בעינן ומכרו כולו (לקמן דף עב.) וקנין מעות אינו קנין גמור, ולכאורה אינו "ומכרו כולו" ופטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:18)

ויתכן שהדין שמעות אינן קונות בקנין גמור היינו דוקא כל זמן שלא עשה משיכה, אבל לאחר משיכה קונות המעות למפרע. ולפיכך הגנב שמכר בקנין מעות חייב בדו"ה וכגון שעשה הלוקח אחר כך משיכה, ובכן המעות קונות קנין גמור למפרע, ועקב כך מחייבות אותו בדו"ה משעת מתן מעות¹.

footnotes:
¹ עיין בש"מ (דף עא.) בשם הרמ"ה דמכירה במעות מחייבת ד' וה' דקנין דאורייתא מחייב ואע"פ שאינו קונה מדרבנן, עיי"ש. אולם בשיטה לסוגיין מובא בשם הרמ"ה שמפרש שקונה בקנין חליפין ולא בכסף, וצ"ע. ועיין באבני מלואים (סי' כ"ח סקל"ג) ובמשנה למלך (פ"ה מאישות הל"ז).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:19)

גמ'. וכיון דכי תבע כו' מכירה נמי לאו מכירה היא. כסף קנין צריך להיות כסף המחייב בתשלומין. היסוד של קנין כסף הוא שהקונה נותן הכסף למוכר והתחייב המוכר לשלם בעד הכסף, ומאחר שחל חיוב תשלומין בעד הכסף חל קנין הבעין תחת תשלומין. ברם בקלבד"מ שאין חיוב לשלם בעד הכסף ליכא קנין כסף.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:20)

עיין בגליון הש"ס לרע"א זצ"ל שהקשה מהגמרא בסנהדרין (דף עב.) שאם גנב בשבת חייב להחזיר את הבעין דלא אמרינן בדמים קנינהו, וא"כ גם כאן מחויב להחזיר את התאינה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:21)

ונראה דשאני דין הבעין בגניבה מדין הבעין בכסף קנין. בגניבה בעלמא הגנב לא קנה את הבעין וחייב להשיבו, ואף בקלבד"מ לא קנה את הבעין וחייב להחזירו. מאידך במכירה המוכר קנה את הבעין של כסף קנין, כי דין כסף קנין דומה לדין כסף מלוה שלהוצאה ניתנה, דגם במכירה המוכר קונה את הכסף דלהוצאה ניתנה, ומקנה את החפצא של המקח ללוקח תחת הדמים שחייב לשלם בעד הכסף. ובכן קושיית רע"א זצ"ל מתורצת שהרי במכירה אינו מחוייב להחזיר את התאינה בעינה שהיא כסף הקנין אלא חייב לשלם דמים תחתיה, ובמקום שחל דין קלבד"מ פטור מלשלם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:22)

**תוס' ד"ה באומר.** תוס' כותבים דאי פירי עבדי חליפין הסוגיא היתה עולה כהוגן. והנה כבר ביארנו בשם הגר"ח זצ"ל¹ דקנין חליפין שונה משאר קניינים, כי חליפין קונה מדין דעת מקנה בלבד ולא שמעשה הקנין מעביר את הבעלות לקונה. ולפי"ז צ"ע למה יש קלבד"מ בחליפין, דלכאורה דין קלבד"מ חל רק במעשה קנין ולא כשדעת מקנה לבדה יוצרת את חלות הקנין.

footnotes:
¹ עיין בשיעורים (דף סח.) ד"ה קנין חליפין בחיוב דו"ה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:23)

ונראה שיש שתי הלכות בקלבד"מ: א) אם שני מעשים נעשים בהדדי, מעשה החמור מחייב והקל אינו מחייב; ב) שאם ב' חיובים חלים בבת אחת החיוב החמור חל והקל אינו חל, ובחליפין חל הדין השני של קלבד"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:24
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:24)

**בא"ד. ומיהו לפר"ת ניחא וכו'.** תוס' מפרשים את הגמרא לפי ר"ת לענין קנין שוה בשוה. ר"ת חידש דאע"פ דפירא לא עביד חליפין עכ"ז פירא מועיל לקנין שוה בשוה. ונראה דיסוד שיטתו הוא דשאני שוה בשוה שאינו מועיל מדין מעשה קנין דעלמא אלא שחל מדין חליפי החפץ, כלומר שמחליפין החפצים זה בזה, וע"י ההחלפה ממילא נקנים שני החפצים זה תחת זה. ולכן בשוה בשוה אין נ"מ בין פירא לבין כלי, וכל דבר מועיל בקנין שוה בשוה. מאידך קנין סודר מהווה קנין דעלמא שחל דוקא עם כלי ולא עם פירא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:25
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:25)

**גמ'. באומר לא תקני לי גניבותיך עד שתנוח.** ובכך הקנין וחיוב המיתה באים כאחד. והנה למעלה (דף סח. בדין פרט לשהקנה לשלשים יום) הבאנו מחלוקת בין רש"י לבין הרמב"ם במחייב של מכירה בדו"ה. לרש"י המחייב הוא מעשה המכירה ואילו לרמב"ם המחייב הוא חלות המכירה. וסובר הרמב"ם דלענין דו"ה יש חלות מכירה אפילו קודם יאוש. ולרש"י צ"ע בתירוץ רב פפא דלכאורה התנאי של לא תקני עד שתנוח מהני שחלות המכירה תחול בהנחת הגניבה בחצר אבל מ"מ מעשה המכירה נעשה בקליטת החפץ באויר החצר. וא"כ אע"פ שהתנאי משהה את חלות הקנין עד שתנוח מ"מ המחייב דדו"ה הוא מעשה המכירה הנעשה בשעת קליטת החפץ באויר וא"כ למה חל דין קלבד"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:26
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:26)

ונראה שחצר אינו קונה לאחר זמן כי עצם הקנין של חצר הוא שהחצר תופסת את החפצא וקונה אותו מיד בשעת התפיסה ולא חל כקנין לאחר זמן. ומאחר שאין קנין חצר קונה לאחר זמן אלא דוקא בשעת התפיסה, התנאי שיקנה לאח"ז מפקיע את עצם מעשה הקנין משעת קליטת החפץ באויר עד שעת הנחת החפץ בקרקע החצר, והיא גם שעת המחייב דדו"ה, ולפיכך חל דין קלבד"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:27
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:27)

**גמ'. רבא אמר.** ישנם שלשה פירושים בתירוץ רבא:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:28
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:28)

א) חיוב תשלומין חל בקם ליה בדרבא מיניה אלא דהופקע דין גביית בית דין ומ"מ לצאת ידי שמים הריהו חייב. וכיון שיש חיוב בידי שמים הכסף הוי כסף המחייב תשלומין ומשו"ה מועיל לקנין כסף. כך ביארו התוס' (ד"ה אלו כו').


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:29
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:29)

ב) עיין בשיטה מקובצת המבאר באופן אחר קצת. וז"ל ואלו תבעה אמו אתננה בפנינו אין מחייבין אותו שאין אדם מת ומשלם ואעפ"כ אם נתנו לה בלא הכרח ב"ד חל עליו שם אתנן ונאסר עכ"ל. ביאור שיטתו שבקם ליה בדרבא מיניה חיובים לא חלים אבל יש מחייב. ולכן אם משלם, הדין של קלבד"מ פקע והתשלומין חלין. וכיון שיש מחייב וחלות תשלומין, אם רוצה לשלם הכסף מהווה כסף קנין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:30
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:30)

ג) כתב המאירי וז"ל שאף ב"ד מחייבין ליתן אתנן כו' לא אמרו אין אדם מת ומשלם אלא בדבר הבא דרך נזקין אבל בדבר שקבלו עליו דרך תנאי משא ומתן כו' ומשלם בב"ד עכ"ל. כלומר דקלבד"מ חל רק כשיש מעשה המחייב. אבל בקנינים ובחיובים הבאים מדעת, שהמחייב היא דעת המתחייב, ליכא פטור קלבד"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:31
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:31)

עוד אפ"ל בכוונת המאירי דדין קלבד"מ חל דוקא בחיובים שחלים מדין עונש כגון חיובי נזקין. ואילו בחיובי ממון אחרים שאינם עונשים לא חל דין קלבד"מ. יוצא שלפי המאירי חיוב נזק חל מדין עונש. אך הגר"ח זצ"ל קבע שחיוב נזק ממון אינו עונש ורק חיוב חובל חל מדין עונש¹. ואליבא דהגר"ח זצ"ל הביאור במאירי הוא הביאור הראשון הנ"ל.

footnotes:
¹ עיין בחידושי ר' חיים הלוי על הרמב"ם (פ"ה מהל' טוען הל"ב) ועוד עיין לעיל בתחילת השיעורים לב"ק (דף ב. ד"ה ארבע אבות נזיקין אות ב') ולקמן בשיעורים (דף פג:) ד"ה החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים, ובמפתח בסוף הספר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:32
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:32)

**תוס' ד"ה כמאן.** וא"ת לר"ע נמי וכו'. בשיטה מקובצת הביא תירוץ בשם תוס' הרא"ש וז"ל ונראה לי כיון דחיוב מיתה אתי קודם חיוב תשלומין פטור כדאמרינן לעיל (דף כב:) כגון שהצית בגופו של עבד ופטור אגדי ואגדיש אע"פ שנשרפו אחר מיתת העבד, אבל כשחיוב תשלומין קודם לחיוב מיתה אז חייב לשלם כי ההיא דהנזקין מדאגבהה קנייה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך. ובההיא דשמעתין אליבא דרבנן שהקנין בא קודם חיוב מיתה אבל כשחיוב מיתה בא קודם כל היזק שיעשה באותה מלאכה פטור עכ"ל. וקשה מהו הדמיון להצית בגופו של עבד הרי התם המחייב של תשלומין הוא אותו המעשה שעשה לכתחילה בעבד, ומכיון שמעשה זה חייבו לכתחילה במיתה שוב אינו יכול לחייבו אח"כ בממון. מאידך אצלנו קנין החצר שהוא המכירה והמחייב של תשלומי דו"ה קונה ומחייב כשהחפצא תפוס בתוכה בלי מעשה גברא, וא"כ מעשה הזריקה שהוא המחייב של המיתה אינו המחייב של דו"ה וא"כ למה חל פטור קלבד"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:33
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:33)

והנה יש לחקור בדין קנין חצר - האם חצר קונה בתפיסה לבד, כלומר ע"י שהחפצא תפוס בתוך החצר ממילא קונה בעל החצר בלי מעשה קנין, או"ד יש מעשה קנין בחצר דהיינו שההכנסה לתוך החצר מהווה מעשה קנין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:34
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:34)

ונראה שהרא"ש סובר שיש מעשה קנין בחצר דהיינו הכנסת החפצא לתוכה. ולכן המחייב דדו"ה התחיל מעת הכנסת החפצא לאויר החצר דהיא תחילת מעשה הקנין. ואע"פ שחלות הקנין חלה רק כשהגיע החפצא לתוך המחיצות - דהיינו בשעה שהחפצא תפוס בתוך החצר המשתמרת - עכ"ז מעשה הקנין התחיל מלפני כן - דהיינו משעת ההכנסה לאויר החצר. דהנה יש לחקור בחפץ שנכנס לאויר החצר ונמצא מעל למחיצות שהחצר לא קנאתו - האם הביאור הוא דמכיון שאינו משתמר במחיצות הריהו כחפץ שאיננו בחצר כלל או"ד שהחפץ נחשב לבתוך החצר אלא דמכיון שאינו משתמר בחצר החצר לא קנאתו, ומשתמרת דין הוא בחלות הקנין דחצר ולא במעשה הקנין¹. הרא"ש סובר שדין משתמרת בתוך המחיצות הוא דין בחלות הקנין. וא"כ מעשה הקנין התחיל משעת הכנסת החפץ לאויר החצר לפני דמטא לתוך המחיצות. ולפיכך יש צירוף בין מלאכת השבת שחלה לר"ע באויר החצר ובין המחייב דדו"ה שהתחיל ג"כ עם מעשה הזריקה לאויר החצר ואפילו לפני דמטא החפצא לתוך המחיצות.

footnotes:
¹ עיין בשיעורי רבנו חיים הלוי (ב"ק דף ע:) ד"ה גנב ומכר בשבת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:35
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:35)

אך יש לעיין בזה דהא איתא במס' ב"מ (יב.) דחצר איתרבאי משום יד ולא גרעה משליחות. ולכאורה כוונת הגמרא שיש שני דינים בקנין חצר: א) מעשה קנין חצר והוא חלות שם קנין יד דהוי מעשה קנין; ב) קנין חצר שחל מאליו ע"י שהחפצא נתפס בחצר והוי חלות שליחות, ומשו"ה חצר של אדם קונה לו שלא מדעתו מדין זכין לאדם שלא בפניו. ובכן יש לעיין כי מעשה הקנין דחצר שחל מטעם יד הוי מעשה של הקונה ולא של המקנה. ואילו בסוגיין ההכנסה לחצר עשה המקנה כשזרק את הגניבה לאויר של חצר הקונה ולא הקונה, וא"כ עדיין קשה כי בזריקת המקנה עוד לא התחיל מעשה הקנין דחצר שהרי לא עשה הקונה את מעשה הקנין אלא המקנה שהכניס את החפץ לאויר החצר. וא"כ שוב צ"ע למה חל דין קלבד"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:36
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:36)

ונראה להציע ביאור אחר ברא"ש. הרי לקמן (דף עא.) אומרת הגמרא וז"ל מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר עכ"ל, כלומר שהגנב חייב במכירה למרות שלא עשה הקנין בעצמו משום שעל ידו הלוקח עשה את מעשה הקנין, וכגון כשמשך הלוקח שהגנב חייב ואף שהגנב לא עשה כלום בידים. הרי דלא בעינן שהגנב יעשה את עצם מעשה הקנין בעצמו אלא כל מעשה גנב שגרם שהלוקח יקנה את הגניבה מהווה מעשה עבירה של מכירה המחייב את הגנב בדו"ה. ולפי"ז בנוגע לסוגיין י"ל דאע"פ שקנין החצר חל בגלל תפיסת החצר ואין הזריקה של הגנב חלק מעצם מעשה הקנין מ"מ חל קלב"מ דמכיון שמעשה הזריקה מהווה מעשה עבירה וגרם את קנין החצר של הלוקח, הוי' הזריקה מגופה של המחייב דדו"ה ונתפסת בפטור קלבד"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:37
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:37)

**תוס' ד"ה לענין.** וא"ת כו' עקירה צורך הנחה וכו' ונראה לר"י דהוי מצי לשנויי דעקירה צורך הנחה הוא כו' עכ"ל. ולפי"ז צ"ע ברמב"ם דמזכי שטרא לבי תרי דבפ"ג מהל' גניבה (הל"ב) פסק הדין דזרק חץ מתחילת ד' לסוף ד' דעקירה צורך הנחה, ושם (הל"ה) הביא את דין גנב ומכר בשבת שפטור דוקא באומר לא תקני לי גניבותיך עד שתנוח ומשמיט את הדין דעקירה צורך הנחה. ותירץ מרן הגאון ר' חיים זצ"ל דשונה המחייב דהעברת ד' אמות ברה"ר מהמחייב דהכנסה מרה"ר לרה"י. בהעברת ד' אמות ברה"ר כל המעשה כולו מחייב כולל העקירה מרה"ר והעברה בתוך רה"ר וההנחה ברה"ר דכולן הויין מעיקר מעשה המלאכה המחייבת. ולפיכך בהעברת ד' אמות ברה"ר אם נקרעו שיראין בדרך הליכתו חל דין קלבד"מ. מאידך במלאכת הכנסה מרה"ר לרה"י המחייב הוא רק העקירה בתחילה וההנחה לבסוף, ואילו תנועת החפצא שבאמצע המלאכה אינה מהמחייב של איסור המלאכה. ולכן בהכנסה לא חל פטור קלבד"מ באמצע המלאכה משום דליכא עבירה המחייבת בשעת תנועת החפצא מרשות לרשות אלא רק בשעת העקירה וההנחה¹.

footnotes:
¹ עיין בשיעורי ר' חיים הלוי זצ"ל למס' ב"ק לסוגיין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:38
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:38)

**בא"ד. ולפי מה שמפרש ר"ת דא"א לניסוך בלא הגבהה כו' עכ"ל.** דמיון התוס' צע"ג - דעקירה צורך הנחה ר"ל שעקירה מהווה חלק מעיקר מעשה המלאכה. מאידך הגבהה אינה חלק מעיקר מעשה הניסוך, אלא תנאי נפרד, וא"כ אפי' המ"ד דלית ליה א"א לניסוך בלא הגבהה יכול לסבור עקירה צורך הנחה, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:39
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:39)

**א.**
עיין בשיטה מקובצת שהביא בשם המאירי וז"ל ואין אומרים בזו עקירה צורך הנחה כו' שאין אומרים כן אלא לנזקין אבל לענין מכירה לא עכ"ל. ונראה דר"ל דבזרק חץ יש צירוף בין מעשה המלאכה ובין מעשה הנזק, דהיינו שכמו שתחילת זריקת החץ - דהיינו העקירה - התחילה את המלאכה דשבת, ה"ה שמעשה הנזק התחיל עם זריקת החץ. ומאחר ששני המעשים נעשו ביחד, אע"פ שחיוביהם אינם חלים בבת אחת, שהרי החיוב של מזיק חל לפני החיוב של שבת, אמרינן קלבד"מ שהרי מצטרפים במעשה המחייב. משא"כ במכירה לענין דו"ה, שאע"פ שהזריקה מהווה התחלת המלאכה דשבת עכ"ז אינה התחלת מעשה המכירה המחייב דו"ה. וטעמא דליכא מעשה קנין של זריקה לתוך החצר, רק עצם מציאות החפצא כשהוא תפוס בחצר גורם הקנין¹. ותפיסה זאת באה אח"כ כשנכנס החפצא למחיצות החצר, ולפיכך ליכא קלבד"מ דליכא צירוף בין המעשה דחילול שבת ובין הקנין דחצר.

footnotes:
¹ המאירי אינו מסכים שיש שני דינים בקנין חצר, א) מעשה קנין; ב) קנין ממילא ע"י תפיסת החצר. עיין בשיעורים למעלה לתוס' ד"ה כמאן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:40
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:40)

**ב.**
כתוב בשיטה מקובצת וז"ל וה"ר יהודה מקורביל פירש דהכא עקירה לאו צורך הנחה היא דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכל מחשבת הזורק היה לקנות הגניבה לבעל החצר ומכי מטיא לאויר דקניא אתעבידא מחשבתו ומה תועלת יש לו בהנחה הילכך לאו צורך הנחה היא, ומכל מקום מחייב בהנחה זו שיודע היה שסופה לנוח, ולא דמי לנתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע דפטור דהתם היה סבור שתנוח לסוף שתים ולא אתעבידא מחשבתו עכ"ל. דבריו צריכים ביאור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:41
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:41)

ונראה שבכמה מלאכות של שבת אין החיוב נגמר תיכף ומיד בשעת עשיית המלאכה אלא שתלויה בדבר אחר שמתרחש לאחר זמן, כגון מלאכת הזורע שתלויה בהשרשת הזרע אח"כ, וכגון מלאכת בישול שתלויה בשיעור בישול מאכל בן דרוסאי. ויש לחקור בכל מקרה כזה האם התהוות הדבר המתרחש לבסוף מהווה תנאי בעלמא בחיוב הגברא, או"ד שעצם מעשה המלאכה לא נגמר עד אחרי התהוות הדבר לאחר זמן. ונ"מ אם הדבר הזה בא לעולם אחרי שבת וכגון שהכניס את העיסה לתנור בשבת אבל לא נקרמו פניה עד אחרי שבת, שאם קרימת הפנים בתנור אינה אלא תנאי אזי חייב, אבל אם היא חלק מעיקר המחייב של המלאכה פטור. ובנוגע לזורע פשיטא שההשרשה אינה אלא תנאי בחיוב הגברא ולא חלק מעיקר מעשה המלאכה דזריעה, ולכן הזורע חייב אפי' אם השריש אחרי שבת. אבל באפייה יתכן שקרימת הפנים בתנור הוי מעיקר מעשה האפייה המחייב ולפיכך צריכה להתרחש דוקא בשבת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:42
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:42)

ונראה דבמוציא ומעביר ביד גם העקירה וגם ההנחה מחייבות והריהן מגוף המלאכה עצמה. אבל בזורק מרשות לרשות יש לחקור, כי יתכן שמעשה המלאכה המחייב הוא זריקת החפצא מידו דהיינו העקירה לבדה, וההנחה אינה אלא תנאי בחלות החיוב. ומאידך יש לומר שכל תנועת הזריקה, כולל העקירה שינוי הרשות וההנחה, הויין מעיקר גוף המלאכה המחייבת. ולפי"ז י"ל שהר"י מקורביל סובר שאם הזורק רוצה בהנחה, כל הזריקה מהעקירה ועד ההנחה מתייחסת אליו והו"ל מעיקר המחייב של המלאכה, ודומה למעביר ד"א ברה"ר בידו דפשיטא לן דעקירה צורך הנחה. ולכן פטור בזורק חץ ד' אמות ברה"ר בשבת וקרע שיראין בהליכתו כי חיוב שבת וחיוב ממון באים כאחד, משום שכל מעשה הזריקה, כולל כל התנועה מהעקירה ועד ההנחה, מתייחס לגברא כעצם המלאכה המחייבת. אבל גנב שאינו רוצה בהנחה בחצר אלא שיכנס החפץ לאוירה ולכן כל מעשה הזריקה מהעקירה ועד ההנחה אינו מגוף המחייב של העבירה אלא דוקא העקירה מחייבת ואילו ההנחה אינה אלא תנאי. ולפיכך בכהאי גוונא לא אמרינן עקירה צורך הנחה ולא חל דין קלבד"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:43
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:43)

**תוס' ד"ה אילו.** וא"ת כו' אמאי לא קבלינהו עכ"ל. ויתכן לתרץ שהחיוב לצאת ידי שמים חל רק בחיובים מחמת דעת המתחייב, דההתחייבות חלה אלא שבי"ד אינו גובה אותה ומשו"ה חייב לצאת ידי שמים. מאידך חיובים שחלים מן השמים כמו חיוב השבת גזילה אינם חלים כלל במקום קלבד"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:44
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:44)

בא"ד. בדמים קנינהו עכ"ל. נחלקו רב ורבא (סנהדרין עב א) אם אמרי' בדמים קנינהו, ויש לפרש את המחלוקת באופנים שונים:¹

footnotes:
¹ עיין בשיעורים לקמן (דף צג.) ד"ה הקדמה לפרק הגוזל קמא אות ה'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:45
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:45](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:45)

א) דפליגי בגנב שפטור מהשבה, אם קנייני גניבה קונים בשבילו לגמרי - או לא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:46
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 70b:46](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/70b:46)

ב) ועוד י"ל דפליגי אם קלבד"מ נותן קנינים. דרב סובר שמלבד הדין שקלבד"מ פוטר מחיובים, יש גם דין שבקלבד"מ קונה את חפץ חבירו. וזוהי פשטות הלשון "בדמים קנינהו". ורבא חולק עליו.