## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 84b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:1)

**שליחותייהו קא עבדינן: שיטת הרמב"ם.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:2)

**א.**
כתב הרמב"ם בפ"ה מהל' סנהדרין (הלי"ח) ז"ל יחיד שהוא מומחה לרבים אע"פ שהוא דן דיני ממונות יחידי אין ההודאה בפניו הודאה בבית דין ואפילו היה סמוך, אבל השלשה אע"פ שאינן סמוכין והרי הן הדיוטות ואין אני קורא בהם אלהים הרי ההודאה בפניהם הודאה בבית דין, וכן הכופר בפניהם ואח"כ באו עדים הוחזק כפרן כו' כללו של דבר הרי הן לענין הודאות והלוואות וכיוצא בהן כבית דין הסמוך לכל הדברים עכ"ל. כוונת הרמב"ם היא לחלק בין יחיד מומחה לב"ד הדיוטות, שאע"פ שליחיד מומחה יש רשות להורות מ"מ אין לו דין בית דין. ועיין בלחם משנה (שם) שהביא בשם הטור (חו"מ סי' ג') שהרא"ש חולק וסובר שאין חילוק בין יחיד מומחה לבית דין של שלשה. ונ"ל שלרמב"ם יש לחלק בין חלות הוראה לבין מעשה בית דין. יחיד מומחה יכול להורות אך אינו חפצא של בית דין ואינו יכול לעשות מעשה בית דין. ואילו להרא"ש יש ליחיד מומחה חלות שם בית דין. ונ"מ להודאה וכפירה בפניו, אי נחשבות להודאה וכפירה בפני ב"ד. דלהרמב"ם אינו חפצא של ב"ד והויין הודאה וכפירה בפניו מחוץ לב"ד. ונראה שיש בזה הרבה נפקא מינות נוספות, כגון האם יחיד מומחה יכול לקבל עדות דהוי מעשה ב"ד או לא, ואם יחיד מומחה יכול לקיים שטרות דהוי מעשה ב"ד. ועוד נראה דלרמב"ם אין כח כפייה ליחיד מומחה כי כח הכפייה הוא מכח ב"ד ואינו תלוי בהוראה בלבד¹.

footnotes:
¹ עיין בשיעורים למעלה (דף עד:) ד"ה דלא בפני ב"ד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:3)

ועוד נ"מ היא לענין קנסות - דאע"פ שיחיד סמוך יכול להורות בגזילות וחבלות מדאורייתא, אינו יכול לחייב קנס, כי לב"ד בלבד יש כח לחייב הנידון בקנס - וכדכתיב אלהים בפרשת קנס. ולפיכך פסק הרמב"ם בפ"ה מהל' סנהדרין (הל"ח) דדיני קנסות אין דנין אותם "אלא שלשה מומחים והם הסמוכים בארץ ישראל", כי לענין קנס יחיד מומחה שהוא סמוך לא מהני. דרק חפצא של ב"ד יכול לחייב קנס, ולא יחיד שאינו אלא מורה הוראה בעלמא ואין לו חלות דין ב"ד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:4)

והנה יחיד מומחה יכול להורות דין תורה מדאורייתא אליבא דהרמב"ם שכתב בפ"ב מהל' סנהדרין (הל"י) וז"ל אע"פ שאין ב"ד פחות משלשה מותר לאחד לדון מן התורה שנא' בצדק תשפוט עמיתך כו' עכ"ל. ונראה דר"ל יחיד שהוא סמוך, אך יחיד מומחה בלי סמיכה אינו מורה דין תורה מדאורייתא אלא מדרבנן¹. ולפי"ז יוצא שכח ההוראה בדיני התורה נובע מהסמיכה שקבל הסמוך. דסמיכה היא תנאי בחלות שם הוראה, ורק הוראה מפי סמוך נחשבת להוראת דין תורה. ומאידך בלי סמיכה ואפילו ע"י מומחה אין חלות שם הוראה אלא גילוי מילתא בעלמא שכך הוא הדין. והוי כאילו הסתכל בספר הלכה למצוא איזה דין דא"א לומר שיש בזה חלות שם הוראה, דהוי גילוי מילתא בעלמא.

footnotes:
¹ עיין בנתיבות (חו"מ ג, א).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:5)

ויש להוכיח כן מפסק הרמב"ם (פ"ג מהל' ממרים הל"ה) וז"ל אין זקן ממרא חייב מיתה עד שיהא חכם שהגיע להוראה סמוך בסנהדרין כו' עכ"ל. ולכאורה קשה, למה בעינן דוקא סמוך. ונראה דאין זקן ממרא אלא בסמוך שפסק נגד הסנהדרין הגדול, דרק אז תחשב הוראתו כחפצא של הוראה ולא כגילוי מילתא בעלמא. ורק חלות וחפצא של הוראה מפי סמוך מהווה המראה בב"ד הגדול¹.

footnotes:
¹ וז"ל פיהמ"ש לרמב"ם סנהדרין פ' אלו הן הנחנקין (מהד' קפאח): ואינו נעשה זקן ממרא עד שיהא חכם שהגיע להוראה שדבריו נשמעין ויש לו להורות שהרי אמר יתעלה כי יפלא ממך דבר וכו', ומי שלא יעלם ממנו אלא הדבר שאינו מצוי הקשה, אבל תלמיד שלא הגיע להוראה הרי הכל אצלו פלא ע"כ. וע"ע ברשימות שיעורים לשבועות חלק ב' (דף כ' ודף שי"א).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:6)

**ב.**
יש דיון גדול במפרשים האם שליחותייהו קא עבדינן הוא דין דאורייתא או דין דרבנן¹. הרמב"ם כתב (פ"ה מהל' סנהדרין הל"ח) ז"ל שאר דיני ממונות כגון הודאות והלואות אינן צריכין מומחה אלא אפילו שלשה הדיוטות ואפילו אחד מומחה דן אותה. לפיכך דנין בהודאות והלואות וכיוצא בהן בחוצה לארץ אע"פ שאין בית דין של חוצה לארץ אלהים שליחות בית דין של ארץ ישראל עושין ואין להן רשות לדון דיני קנסות בשליחותן עכ"ל. הרמב"ם אינו כותב דשליחותייהו תקנה מדרבנן, ומסתבר שסובר שהוא דין דאורייתא. עיין בנתיבות המשפט (חו"מ סי' ג' אות א') המבאר שהרמב"ם סובר שעירוב פרשיות כתוב כאן (עיין ריש מס' סנהדרין דף ב: - ג א) ומדאורייתא צריכים לכתחילה ג' סמוכין לדון דיני ממונות בתורת בית דין. אך כל זה לכתחילה כששייך לדון בפני ג' סמוכים, ואילו בחוצה לארץ ובזמן הזה דנים דיני ממונות גם בבית דין של הדיוטות דשליחותייהו קא עבדינן והוא דין דאורייתא להכשיר הדיוטות כשיש צורך. ונראה שיש שני ענינים בהוראת ב"ד: א) להורות פסק דין דהוי חפצא של תורה, ומשו"ה בעי סמוכים בעלי מסורת התורה. ב) להציל את העשוק מידי עשקו ולייסד צדק בארץ, ולהא אפילו שלשה הדיוטות כשרים מדאורייתא. ולפיכך לכתחילה צריכים לדון בפני ב"ד של שלשה סמוכים, דאז יתקיימו שני הדינים. אך במקום נעילת דלת בפני לווין והפסדי ממון השכיחים סגי בהדיוטות כדי להציל את העשוק. ולפיכך כלל הרמב"ם בהלכה אחת את הדין של ג' הדיוטות בהודאות והלוואות, שהוא מפני נעילת דלת כדאיתא בגמרא סנהדרין (דף ג.) וההיתר להדיוטות לדון בחוץ לארץ בזה"ז בדברים המצויין תמיד ויש בהן חסרון כיס (שם הל"ט). כי יסוד ההכשר בכל האופנים הוא הצלת העשוק מידי עושקו.

footnotes:
¹ עיין בנתיבות (חו"מ א, א) ולעיל בשיעורים (דף פד:) ד"ה שליחותייהו קא עבדינן - גירות בזה"ז - בנוגע לשיטת הרמב"ן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:7)

ולפי"ז מבואר למה בקנס לא אמרי' שליחותייהו קא עבדינן כי בדיני קנסות ליכא הצלת העשוק מיד עושקו, והשליחות חלה רק כדי להציל מי שעשוק מידי עושקו ולא שירויח ממון דקנס¹.

footnotes:
¹ וקשה כי ברמב"ם (שם הל"ט) איתא שלא דנין דיני קנסות בחו"ל משום שאין בו חסרון כיס ולא מסברת רבינו זצ"ל. וי"ל דזהו יסוד סברת אין בו חסרון כיס דהיינו שאין כאן עשוק. אמנם עיין בשיעורים (בסמוך אות ג') שרבינו ביאר דשאני התם (הל"ט) דמדובר לענין גביית קנס בחו"ל שחייבו ב"ד הסמוכים בא"י וע"ז נאמר ההסבר שאין בו חסרון כיס. ואילו כאן (בהל"ח) מדובר לענין גמר הדין המחייב קנס מעיקרא וע"ז מוסבת סברת רבינו זצ"ל וכדמבואר בשיעורים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:8)

**ג.**
כתב הרמב"ם (פ"ה מסנהדרין הל"ט) ז"ל וכן כל הקנסות שקנסו חכמים בתוקע לחבירו ובסוטר את חבירו וכיוצא בהן אין גובין אותו דייני חוצה לארץ עכ"ל. מאידך כתב הרמב"ם (פ"ג מהל' חובל הל"ה) ז"ל המבייש את חבירו בדברים או שרקק על בגדיו פטור מן התשלומין ויש לבית דין לגדור בדבר בכל מקום ובכל זמן כפי שיראו. ואם בייש תלמיד חכם חייב לשלם לו בושת שלימה אע"פ שלא ביישו אלא בדברים כבר נפסק הדין שכל המבייש ת"ח אפילו בדברים קונסים אותו וגובין ממנו משקל שלשים וחמשה דינר מן זהב כו' וקבלה היא בידינו שגובין קנס זה בכל מקום בין בארץ בין חוצה לארץ עכ"ל. ונראה דדנין את הקנס דבזיון ת"ח לא מדין קנס ממון, דהא אין לנו דיני קנסות בזה"ז, אלא מדין נידוי. כי המבזה ת"ח הריהו בנידוי, וכדי שנתיר את הנידוי מחייבין אותו לשלם קנס ממון. ודנים דיני נידוי אפילו בזה"ז, וכן מבואר ברמב"ם (פ"ו מהל' ת"ת הלי"ב) וז"ל אע"פ שהמבזה את החכמים אין לו חלק לעוה"ב אם באו עדים שבזהו אפילו בדברים חייב נידוי ומנדין אותו ב"ד ברבים וקונסין אותו ליטרא זהב בכל מקום ונותנין אותה לחכם עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:9)

וממשיך הרמב"ם (הל' חובל שם הל"ו) וז"ל ויש ת"ח שהיו מוחלין על זה וכך נאה להם ויש שתובע ועושין פשרה ביניהן כו' עכ"ל. ועלינו לבאר מתי נאה לת"ח למחול על בושתו ומתי עליו לתבוע את בושתו. ונראה שתלוי באופן הבושה - אם היא חסרון כבוד או בזיון ממש. טוב ונאה לת"ח למחול על כבודו אך לא על בזיונו. דעל כבוד שייך למחול אך לא על החיוב דיראת ת"ח ואיסור הבזיון, ולפי' ראוי לו לתבוע לשלם מחמת בזיונם¹.

footnotes:
¹ עיין ברמב"ם (פ"ה מהל' ת"ת הלי"א) וז"ל הרב המובהק שרצה למחול על כבודו בכל הדברים האלו כו' הרשות בידו, ואע"פ שמחל חייב התלמיד להדרו ואפילו בשעה שמחל עכ"ל, ולפי מה שאמר מו"ר זצ"ל יתכן שהרמב"ם ר"ל שאסור לבזותו גם בשעה שמוחל על כבודו, וכן כתב הרמ"א (יו"ד רמ"ב, ל"ב). ועיין ברמב"ם שהביא את האיסור לבזות ת"ח כהלכה בפני עצמה (פ"ו שם הלי"א) ז"ל עון גדול לבזות את החכמים כו' לא חרבה ירושלים עד שבזו בה ת"ח כו' וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעוה"ב וכו' עכ"ל. אך עיין בחידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם שמפרש את הרמב"ם באופן אחר, והוא מחלק בין כבוד רבו מובהק שניתן למחילה לבין כבוד ת"ח דעלמא שאין בו מחילה. אמנם צ"ע לפי דברי רבינו זצ"ל, שהרי ביאר שדנים דין בזיון דת"ח בזה"ז (פ"ג ה"ה מהל' חובל ומזיק) משום דין נידוי דמבזה ת"ח, ולפי"ז שוב צ"ע ברמב"ם פ"ג ה"ו מדוע יש ת"ח שמוחלין על בזיונם ואחרים שאינם מוחלין, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:10)

ובפ"ה מהל' סנהדרין (הל"ט) כתב הרמב"ם וז"ל אין דנין בית דין של חוצה לארץ אלא דברים המצויין תמיד ויש בהן חסרון כיס, כגון הודאות והלואות ומזיק ממון חבירו. אבל דברים שאין מצויין אע"פ שיש בהן חסרון כיס כגון בהמה שחבלה בחברתה, או דברים המצויין אבל אין בהן חסרון כיס כגון תשלומי כפל אין דנין אותן דייני חוצה לארץ. וכן כל הקנסות שקנסו חכמים בתוקע לחבירו ובסוטר את חבירו וכיוצא בהן אין גובין אותו דייני חוצה לארץ. וכל המשלם חצי נזק אין גובין אותו דייני חוצה לארץ חוץ מחצי נזק צרורות מפני שהוא ממון ואינו קנס עכ"ל. וצ"ע שהרי כבר כתב הרמב"ם (שם הל"ח)¹ שאין דנין דיני קנסות אלא בשלשה סמוכים בארץ ישראל ולמה חוזר על אותה הלכה עוד פעם כאן (בהל"ט).

footnotes:
¹ עיין למעלה אות ב' שהבאנו את לשונו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:11)

ונראה שלהרמב"ם יש שתי הלכות בדין שאין דנין דיני קנסות אלא בג' סמוכין: א) דרק סמוכים יכולים לגמור את הדין ולחייב קנס. וזה מש"כ בהל"ח שעצם חלות המחייב של קנס תלוי בסמוכין, והדיוטות הם מופקעין מלחייב קנס; ב) שאין דנין דיני קנסות בהדיוטות כלל משום שאין בהן חסרון כיס וזהו הדין שפסק בהל"ט בנוגע לכפל וכדומה. ונ"מ לענין קנס שחייבו סמוכים בארץ ישראל אך עכשיו רוצים לגבותו בחוץ לארץ ע"י ב"ד של הדיוטות. דכיון שאין בו חסרון כיס, לא יכול ב"ד של הדיוטות בחו"ל אפילו לגבותו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:12)

הרמב"ם כתב שאין דנים דיני קנסות בחו"ל שאין בהן חסרון כיס. ובסוף ההלכה כתב שאין גובין חצי נזק תם מפני שהוא קנס. וצ"ע מדוע כתב הרמב"ם דין ח"נ קנס כדין בפני עצמו. ויתכן שהרמב"ם סובר שחצי נזק תם שונה משאר קנסות. כי יש בו המחייב של חסרון כיס והפסד ממון אלא שהתשלומין הם תשלומי קנס, ובכן סד"א שחל בו דין שליחותייהו והיו דנים אותו הדיוטות ומשו"ה פסק שאעפ"כ קנס הוא ולא דנים אותו בהדיוטות אלא בסמוכים¹.

footnotes:
¹ צ"ע דא"כ למה לא כתב הרמב"ם דין זה בסוף הל"ח ולא בהל"ט. שהרי כפי ביאור רבינו זצ"ל שבהל"ח הרמב"ם מיירי לענין חיוב קנס ובהל"ט מיירי לענין גביית קנס היה צ"ל בסוף הל"ח, ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:13)

והנה מפורסמת שיטת הראב"ד (עיין בשיטה מקובצת לעיל דף טו:) שבחצי נזק תם לא אמרינן מודה בקנס פטור, כי יש בו מחייב של הפסד ממון אע"פ שהתשלומין הם קנס. ועוד סובר שרק בח"נ תם אמרינן דאי תפס לא מפקינן מיניה. כי בח"נ תם יש מחייב של הפסד ממון, ולפיכך תפיסה מועלת בו, ולא בשאר קנסות שאין בהן המחייב של הפסד ממון. ועיין ברמב"ם שכ' (פ"ה מהל' סנהדרין הלי"ז) ז"ל וכן אם תפס הניזק שיעור מה שראוי לו ליטול אין מוציאין אותו מידו עכ"ל, ומשמע שסובר שרק בקנסות דניזק יש תפיסה כגון בח"נ תם ובשלשים של עבד, אבל אין תפיסה בכפל ובדו"ה. ויתכן שסובר שבקנסות של נזק יש מחייב של הפסד ממון ולפי' מועלת בהן תפיסה ולא בקנסות אחרים וכשיטת הראב"ד. ואפשר להוסיף שרק מי שיש לו שם בעל דין ובר תביעה יכול לבוא ולתפוס. וחלות שם זה שייך רק לניזק. אך בשאר קנסות שאין בהן הפסד ממון אינו נחשב לבעל דין ולבר תביעה ולפיכך אין לו כח תפיסה בלי פסק מב"ד של סמוכים המחייב את הקנס.¹

footnotes:
¹ עיין בשיעורים למעלה (דף עד:) ד"ה מעשה בר"ג.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:14)

**ד.**
כתב הרמב"ם (בפ"ה מהל' סנהדרין הל"ח) ז"ל דיני קנסות כגון כו' וחבלות כו' אין דנין אותם אלא שלשה מומחים והם הסמוכין בא"י כו' עכ"ל. ועוד כתב (שם הל"י) וז"ל כל הנישום כעבד אין גובין אותו דייני חוצה לארץ, לפיכך אדם שחבל בחבירו אין גובין הנזק והצער והבשת שהוא חייב בהן דייני חוצה לארץ, אבל שבת ורפוי גובין מפני שיש בהן חסרון כיס, וכן הורו הגאונים ואמרו שמעשים בכל יום לגבות שבת ורפוי בבבל עכ"ל. מפשטות לשון הרמב"ם משמע שסובר שנזק צער ובשת, שהנחבל נישום בהם כעבד, מהווים חיובי קנס דלית בהם המחייב של הפסד ממון. ומשו"ה לא דנים אותם בבבל. ומאידך שבת וריפוי חיובי ממון הם משום שיש בהן חסרון כיס ודנים אותם בבבל. וכמו"כ פסק בפ"ה מהל' חובל (הל"ו - ח') שאין החובל משלם נזק וצער ע"פ עצמו דמודה בקנס פטור (והמודה בבשת חייב ואע"פ שמודה בקנס משום שביישו בהודאתו בבי"ד) ואילו המודה בריפוי ושבת חייב לשלם¹. ונראה שהרמב"ם סובר שהחלות שם דחסרון כיס בנוגע לשליחותייהו קא עבדינן תלוי בעיקר המחייב. ואע"פ שיש בחבלה חסרון כיס והפסד ממון לנחבל במציאות, מ"מ אין הפסד הממון הזה עיקר המחייב דנזק צער ובושת, דעיקר המחייב הוא האיסור לחבול. וכיון שאין חסרון הכיס עצם המחייב אלא שהאיסור הוא המחייב משו"ה חלות קנס הוא ולא חיוב ממון. וממילא אינו דבר שיש בו חסרון כיס לענין דין שליחותייהו קא עבדינן ולא דנים אותו בבבל.

footnotes:
¹ ולכאורה פסקו מתנגד לגמרא (דף פד:). ועיין בב"י בב"ח (חו"מ סי' א') ובאחרונים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:15)

לפי"ז מה שמשמע מהרמב"ם (שם הלי"ז) שמועילה תפיסה בקנס דחבלה בזה"ז וכמו שמועלת בח"נ תם¹ אינו משום שהפסד ממון מהווה עצם המחייב דחבלה וכשיטת הראב"ד בח"נ תם (עיין לעיל אות ג'). אלא מאחר שהנחבל הפסיד ממון במציאות נחשב הוא לבעל דבר שיכול לתפוס את הקנס בלי ב"ד של סמוכים. ובכך שוה הנחבל לניזק שהזיקו שור תם, דשניהם נחשבים לבעלי דברים לתפוס את הקנס בלי ב"ד כי הפסידו ממון במציאות. ועכ"ז שניהם שונים מהדדי כי בח"נ תם הפסד הממון מהווה עיקר המחייב, ומאידך בחבלה המחייב הוא האיסור ולא הפסד הממון.

footnotes:
¹ דנכללו שניהם במש"כ "ואם תפש הניזק כו'".


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:16)

והנה פסק הרמב"ם ששבת וריפוי הם חיובי ממון ולא חיובי קנס. ונראה שהטעם הוא משום שנלמדים מפסוק מיוחד וכדכתיב (שמות כ״א:י״ט) "רק שבתו יתן ורפא ירפא" ולא מהפסוקים האחרים שבחבלה של נזק צער ובושת. ובביאור ההבדל בפסוקים נראה דהיכא שהתורה כתבה את הלשון של "תחת" כגון "עין תחת עין" או "פצע תחת פצע" ר"ל שבעצם ראוי להעניש את החובל לחסרו אבר או לצערו או לביישו תחת מה שעשה לנחבל. אלא שהתורה חסה עליו ומשלם ממון כעין כופר במקום העונשים החמורים האלה, ולכן קנס ועונש הוא לאיסור החובל. מאידך בשבת ורפוי לא נקטה התורה מלת "תחת" אלא מלת "יתן" ולפיכך הם חיובי ממון דעלמא ולא קנס. ועוד נראה ששבת מהווה בעצם חיוב גרמי ואדם המזיק ולא חובל. וניתן להוכיח כן מהא דחייב בשבת גם בדהדקיה באינדרונא ובטליה (לקמן דף פה:) בלי מעשה חבלה כלל. ומשו"ה הוי חלות חיוב ממון ולא קנס כמו דין אדם המזיק בגרמי. ובנוגע לריפוי נראה שבעיקר הוי חיוב לרפא את הנחבל אלא שמשלם ממון כדי לרפאותו. וכן מוכח ממ"ד (לקמן דף פה.) שאם עלו בו צמחים מחמת המכה שפטור משבת וחייב בריפוי. וחזינן דאע"פ דלית בו חיובי חובל מ"מ חייב לרפאותו. כי חיוב רפוי הוי חיוב בפני עצמו לרפאותו והממון הוא רק ההיכי תמצא שיתרפא, ולפי' מהווה חיוב ממון ולא קנס¹.

footnotes:
¹ ע"ע לקמן בשיעורים (דף פה:) ד"ה מכה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:17)

**ה.**
כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' סנהדרין הלי"א) ז"ל בהמה שהזיקה את האדם אין גובין נזקו דייני חוצה לארץ מפני שהוא דבר שאינו מצוי. אבל אדם שהזיק בהמת חבירו משלם נזק שלם בכל מקום כמו שקרע כסותו או שבר כליו או קצץ נטיעותיו עכ"ל. הרמב"ם חילק בין בהמה שהזיקה אדם, דאין דנין אותו בחו"ל משום שאינו מצוי, לבין אדם שהזיק בהמה, דאע"פ שאינו מצוי דנים אותו כמו שדנים אדם שקרע כסותו. וצ"ע שהרי גם דנים דין בהמה שקרעה כסותו בשן ורגל וא"כ היה בדין לידון גם בהמה שהזיקה אדם בשן ורגל כמו שדנים בהמה שקרעה את כסותו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:18)

ונראה שלרמב"ם יש שני מחייבים שונים: א) בהמה שהזיקה אדם; ב) בהמה שהזיקה ממון. ששתי פרשיות הן בתורה: "וכי יגח שור את איש" (שמות כ"א: כ"ה) "וכי יגוף שור איש את שור רעהו" (שמות כ"א: ל"ה)¹, עיין לעיל (דף ב:). ולכן מחלקים ביניהם בחו"ל ודנים את דין הבהמה שהזיקה ממון משום שהוא מצוי ויש בו חסרון כיס, ולא דנים את דין הבהמה שהזיקה אדם משום שאינו מצוי. מאידך דנים בחו"ל אדם שהזיק בין שהזיק בהמת חבירו ובין שהזיק ממון אחר כגון שקרע את כסותו. כי יש אותו מחייב של אדם המזיק ממון בשניהם, ולפיכך דנים את שניהם בלי חילוק כלל. יוצא איפוא לרמב"ם שדין מצוי אינו תלוי במציאות המעשה שבא לפנינו לדין אלא בחלות שם המחייב. ואע"פ שבמציאות בין בהמה שהזיקה אדם ובין אדם שהזיקה בהמה אינם מעשים המצויים בכל יום מ"מ דנים את דין האדם שהזיק בהמה ולא דנים את דין הבהמה שהזיקה אדם, כי במחייבים הם שונים - דבהמה שהזיקה אדם הוי מחייב בפני עצמו שאינו מצוי. ומאידך באדם שהזיק בהמה יש אותו מחייב כמו באדם שהזיק ממון דעלמא. ומחייב זה של אדם המזיק ממון דעלמא מצוי הוא ולפיכך דנים אותו בכל מקום².

footnotes:
¹ עיין בשיעורים לקמן (דף פד: רש"י ד"ה אלהים). אך צ"ע מהגמרא לעיל (דף ד:) דמשמע ששור דאזיק שור ושור דאזיק אדם מהווים מחייב א'. וע"ע בשיעורים לב"ק (דף ד:) לתוס' ד"ה ומלתא כו'.
² ולפי"ז כשהרמב"ם כתב (שם הל"ט) שלא דנים בהמה שחבלה בחברתה משום שאינו מצוי כוונתו למזיק קרן שאינו מצוי, ומאידך דנים בבבל דין שור שחבל בשור בשן ורגל משום שהחלות שם שן ורגל מצוי הוא ואע"פ שמעשה הנזק אינו מצוי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:19)

ובכך הרמב"ם חולק על תוס' (דף פד: ד"ה א"נ כו') שכתבו שרק גזילות ע"י חבלות אינם מצויין ולא דנין אותן בבבל אבל דנין גזילות דעלמא וחבלות דעלמא. ומבואר דלתוס' מצוי ואינו מצוי תלוי במציאות המקרה שבא בפני ב"ד ולא בעיקר המחייב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:20)

ב) הרמב"ם כתב (בהל"י) שאין דנים אדם שחבל בחבירו בחיובי נזק צער ובשת מפני שהם קנס. יש לעיין קצת דמאחר שבהמה שהזיקה אדם הוי חיוב ממון, ואדם שהזיק ממון הוי חיוב ממון, למה לא הוי אדם שהזיק אדם חיוב ממון כמו שור שהזיק אדם וכמו אדם שהזיק שור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:21)

וי"ל שפרשת חבלה מפקיעה פרשת מזיק, ובמקום חבלה פקע דין מזיק וחל דין אחר דחובל דהוי חיוב קנס ולא חיוב ממון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:22)

והנה הגמרא לעיל (דף כו:) והרמב"ם (פ"א מחובל הל' ט"ו) פסקו שאם היתה אבן מונחת לו בחיקו ועמד ונפלה והזיקה אדם שחייב בנזק בלבד ופטור מד' דברים. ויתכן דר"ל שאין כאן פרשת חבלה אלא פרשת נזקין דעלמא והו"ל אדם המזיק דעלמא המחוייב בין באונס ובין ברצון בין במזיד ובין בשוגג. וא"כ בציור זה חייב לשלם נזק לא מדין קנס כחובל אלא מדין ממון כאדם המזיק ממון¹.

footnotes:
¹ ויש לדון האם דנין אותו בבבל. ומסתבר שכמו שאין דנים בהמה שהזיקה אדם דהוי מחייב בפני עצמו ואינו מצוי וכמבואר בשיעורים, ה"נ שלא דנים אדם שהזיק אדם בשב ואל תעשה דהוי מחייב בפני עצמו ואינו מצוי ואין לדמותו לאדם שהזיק ממון דעלמא דדנים בבבל. אך מהשיעורים משמע כאן דהוי מחייב דנזקין דעלמא וא"כ ידונו אותו בבבל, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:23)

**ו.**
כתב הרמב"ם (פ"ה מסנהדרין הלי"ד) ז"ל ולא כל המשלם על פי עצמו גובין ממנו דייני חוצה לארץ שהרי הפגם והבשת והכופר משלם אדם על פי עצמו כגון שאמר פתיתי בתו של פלוני והמית שורי את פלוני ואין גובין אותו דייני חוצה לארץ עכ"ל. בפשטות משמע שסובר הרמב"ם שפגם ובושת באונס ומפתה הם חיובים נפרדים ואינם בכלל נזק ובשת דחבלה, וחלים מדין חיובי ממון ולא מדין חיובי קנס. ומה שאין דנים אותם בחו"ל הוא משום שאינם מצויים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:24
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:24)

**ז.**
הרמב"ם כתב (פ"ה מהל' חובל הל"ז - ח') ז"ל ולמה משלם אדם שלשה דברים אלו על פי עצמו כו' והבושת לא הגיעה לו אלא בשעה שהודה בפנינו שהוא חבל בו, שהנחבל שלא חבל בו בפני אדם אין לו בושת והודאתו בבית דין היא שביישה אותו. נמצאת למד שאין הפרש בבושת בין בושת המגיע לו אם חבל בו בפני אחרים ובין בושת המגיע לו בעת שהודה בפני אחרים שחבל בו. לפיכך משלם אדם בושת על פי עצמו עכ"ל. וצ"ע שהרי אם ביישו בדברים פטור (פ"ג מהל' חובל הל"ה) ולמה יתחייב החובל בשביל שביישהו בפני ב"ד. וצ"ל דשאני המבייש בדברים שלא עשה מעשה חבלה כלל. מאידך כשעשה מעשה חבלה חייב על כל הבושת שמתהווה אח"כ, וגם בשביל הבושת בדברים שבפני ב"ד דהוי תוצאת החבלה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:25
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:25)

אך בכל זאת צ"ע מנ"ל לב"ד שעשה מעשה חבלה שהרי המודה בקנס אינו נאמן ובושת הוי קנס. וצ"ל שהמודה בקנס נאמן שעשה את המעשה אלא שאין גומרין את דינו לחייבו מחמת הודאתו. ומאחר שנאמן שעשה את מעשה החבלה הרי ב"ד רואים בעצמם את הבושת ומחייבים אותו לשלם ולא מחמת עצם ההודאה. כי הודאה בקנס אינה מחייבת ואעפ"כ נאמנת, ובכן החיוב לשלם חל מחמת ראיית הדיינים בב"ד ולא מחמת הודאתו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:26
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:26)

רש"י ד"ה אלהים. ז"ל אדם בשור וכי יגח עכ"ל. פרשת "וכי יגח" מדברת אודות שור שהמית אדם שחייב בכופר. ורש"י כולל בתוכה גם את הדין של השור שהזיק אדם. ומשמע דס"ל לרש"י ששור שהזיק אדם מהווה מחייב בפני עצמו הדומה לשור שהמית אדם ואינו כלול במחייב של שור שהזיק שור. וכמו שדין אדם שחובל באדם הוי מחייב אחר מאדם שהזיק שור, ה"ה שור שהזיק אדם מהווה מחייב אחר משור שהזיק שור, והוא חלות שם מחייב בפני עצמו¹.

footnotes:
¹ עיין בשיעורים למעלה בשליחותייהו קא עבדינן: שיטת הרמב"ם (אות ה').


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:27
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:27)

**בא"ד. ושליחות יד התם כתיב עכ"ל.** צ"ע, דהמחייב דשליחות יד הוא גזילה ומהי השייכות לאדם שהזיק שור שהמחייב הוא מזיק. ומשמע דס"ל לרש"י שעיקר המחייב של גזילה הוא מזיק. ועיין לעיל (דף סב:) בתוס' ד"ה יצאו שטרות ובשיעורים שם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:28
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 84b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/84b:28)

רש"י ד"ה אין מועד בבבל. ז"ל דכיון דמנגיחות דתמות לא מייתינן ליה לבי דינא היכי מייעד ליה עכ"ל. לפירש"י אין מועד בבבל משום דמאחר שנגיחות דתמות לא מחייבות בשעתן אי אפשר שתחול העדאת מועד. אמנם הרמב"ם כתב בפ"ה מהל' סנהדרין (הלי"ב) וז"ל ומפני מה אין מועד בחוצה לארץ לפי שצריך להעיד בו בפני בית דין ואין שם בית דין אלא הסמוכין בארץ עכ"ל. יתכן אליבא דהרמב"ם שעצם העדאה מהווה מעשה ב"ד, ומאחר דליכא סמוכים בחוצה לארץ אין ב"ד דחוצה לארץ יכול להטיל חלות שם מועד על השור.