## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 95b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:1)

**גמ'. אמר רב זביד בשבח שעל גבי גזילה קמיפלגי ר' יהודה סבר דנגזל הוי ור"ש סבר דגזלן הוי.** פרש"י ז"ל והכי קאמר ר' יהודה גזילה חוזרת בעיניה לבעליה בין לשבח בין לגריעותא כמו שהוא בשעת תביעה בב"ד היא חוזרת והיכא דגרעה כגון גזלה וילדה משלם מפחתה ודאי דהדר קתבע ליה נגזל דמי גזילה ועובר שגזל ממנו כו' וקאמר ליה ר' יהודה כדאיתא השתא הדרא ואי הדר תבע נמי מיניה גיזה וולד יהיב ליה דמי דמעיקרא דקנה גיזה וולד בשינוי והיכא דעדיין כל השבח עליה חוזרת כמות שהיא כו' עכ"ל. כנראה שרש"י סובר שאם גזזו את הגיזה חל שינוי בחפצא של הגיזה לבדה אך לא בגוף הרחל. ולכן קונה רק את הגיזה מדין שינוי קונה, ואילו הרחל שלא השתנה חוזרת בעיניה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:2)

בציור זה יש שני חפצים - הרחל והגיזה ודיניהם נחלקים - בגיזה חל שינוי קונה, ואילו ברחל אין שינוי ולפיכך אינו קונה. מאידך בגזל רחל רקנית ואח"כ טענה גיזה אצל הגזלן ולא גזזה, נחשבים הרחל והגיזה לחפצא א', ולא מבחינים ביניהם, ואין כאן שינוי בחפצא, ולכן הרחל עם הגיזה שעליה חוזרת לנגזל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:3)

**תוס' ד"ה בשבח שעל גבי גזילה.** הר"ת והדיעה הראשונה שבתוס' שהוא הר"י (עיין ברא"ש) פליגי בפירוש שיטת ר' יהודה. הר"ת הסביר וז"ל דר"י שינוי קונה ולרב זביד שבח שלא ע"ג גזילה דלא הדרא הוי דגזלן אבל שבח שע"ג גזילה דשינוי דהדר הוא ולא קני הוי דנגזל עכ"ל. ביאור דבריו שבשבח שלא ע"ג גזילה כגון כשגזז את הגיזה נוצר חפצא חדש דהיינו הגיזה והוי שינוי גמור בגיזה שאינו חוזר לברייתו ולפיכך קונה את הגיזה. ואילו כשהשבח ע"ג גזילה כגון שגזל רחל ריקנית ונטענה אצלו כל זמן שהצמר על הרחל לא נוצר חפצא חדש אלא שהרחל השתנתה ובנוגע לרחל הוי שינוי החוזר לברייתו, ולפיכך אינו קונה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:4)

מאידך הר"י הסביר דלר' יהודה הגזלן קונה את השבח שלא ע"ג הגזילה משום תקנת השבים. אך כשלא טרח בשבח שע"ג גזילה שהגיזה גדלה מאליה לא תקנו תקנה שיקנה. ואינו דומה לנסרים ועשאן כלים דהוי שבח שע"ג גזילה שקונה אותו דמכיון דטרח בהאי שבח חלה תקנת השבים משא"כ בגיזה שע"ג הרחל שלא טרח בה ולפיכך אינו קונה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:5)

**בא"ד. והא דלא קני בצבע לפי שאין מתכוין לקנותו עכ"ל.** יש לעיין אליבא דמ"ד שינוי קונה האם צריכים דעת הגזלן לקנות או"ד שקנין השינוי חל ממילא בלי דעת לקנות. ויתכן לתלות את השאלה הזו בחקירה הנ"ל¹ האם שינוי קונה מדין קנין חדש או"ד שמפקיע את חובת ההשבה וממילא קנין הגזילה דמשעת הגזילה קונה. וי"ל שאם שינוי הוי קנין חדש אזי הוא זקוק לדעת הגזלן לקנות בשעת השינוי. ומאידך אם שינוי חל כמפקיע של השבה וקנין הגזילה דמעיקרא קונה, שינוי קונה בלי דעת קנין של הגזלן.

footnotes:
¹ עיין בחידושי הגר"ח זצ"ל על הרמב"ם (פ"ב מהל' גזילה הלט"ו) ולפי דבריו יתכן שהרמב"ם מיירי בשינוי במקצת שאינו קונה ומ"מ מפקיע דין הרי שלך לפניך ולפי' נגמר מעשה הגזילה ותקנת השבים חלה כדמבואר בשיעורים ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:6)

ולכאורה נ"מ אם קטן שגזל קונה בשינוי או לא, שהרי אינו בר דעת קנין. אולם יתכן דשאני קטן כי אע"פ שאינו בר דעת עכ"ז בר כוונת קנין הוא (וכדקבע הגר"ח זצ"ל¹ ואכמ"ל), ושינוי קונה עם כוונה לקנות בעלמא ולאו דוקא עם דעת קנין גמורה, ולכן י"ל שגם כוונת קטן מועלת בשינוי וקונה. ומאידך במקום שאין לגזלן כוונת קנין כלל שינוי אינו קונה.

footnotes:
¹ עיין בשיעורים (דף סז.) ד"ה ענין יאוש ושינוי רשות אות ו'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:7)

והנה יעויין בגמרא לעיל (דף סו:) כי קאמינא אנא זה מתייאש וזה רוצה לקנות האי זה מתייאש וזה אינו רוצה לקנות, הגמרא קבעה שיאוש קונה רק במקום שיש דעת גזלן לקנות. אך נראה שאין מזה ראייה לקנין שינוי. ועיין בשיעורים לעיל (דף סו:) ד"ה אינו רוצה לקנות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:8)

ובפשטות לישנא דהתוס' איתא דשינוי קונה רק במתכוין לקנות. אך ניתן לדחות שאין זו באמת כוונת התוס' אלא שהתכוונו למה שכתבו לעיל דבצבע שחור "לא נחת בתורת גזילה" כלומר שלא התכוון לגזול את הצמר בכלל ולפי' אינו גזלן ואינו קונה בשינוי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:9)

עיין למעלה בתוס' (דף נו: ד"ה פשיטא) שהביאו בשם הירושלמי שהגוזל ע"מ לאבד לא נכנס תחת הבעלים ופטור מנזקי השור שגזל, שלא כגזלן דעלמא שנכנס תחת הבעלים. ויש אחרונים שנקטו שלפי הירושלמי הגוזל ע"מ לאבד אינו גזלן כלל, כי עצם הגדרת גזילה היא שהגזלן נטל את ממון הבעלים לעצמו. וכמו"כ ניתן לפרש את דברי תוס' דידן בנוגע לצובע צמר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:10)

אך הגר"ח זצ"ל נמנע מדעה זו וסבר שאף ע"מ לאבד מקרי גזלן. והסתייע הגר"ח זצ"ל מהגמרא לקמן (צח.) ז"ל אמר רבה הזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור כו' וה"מ דאדייה אדויי אבל שקליה בידיה מיגזל גזליה השבה בעי מיעבד עכ"ל. ובפשטות משמע שלרבה הגוזל ע"מ לאבד חייב בהשבת גזילה מדין גזלן. ובכן צ"ע בדין הירושלמי שהגוזל ע"מ לאבד פטור מנזקין. ואמר הגר"ח זצ"ל דהנה הש"ך בחשן משפט (סי' שצ"ו: א) חילק שאע"פ שהגוזל ע"מ לאבד חייב בהשבה מדין גזלן מ"מ פטור מחיובי בעל המזיק וכשיטת הירושלמי. וביאור החילוק הוא שהגוזל ע"מ לאבד חייב באחריות של גזילה ובהשבת גזילה כי עשה מעשה גזילה אך אין לו קניני גזילה בחפצא כי לא התכוון לקנות את החפץ. ודוקא קניני גזילה בחפצא מחייבים את הגזלן בנזקי הבהמה שגזל כבעל המזיק. ולפי"ז מבוארים אף את דברי התוס' שלנו שהצובע לא קונה בשינוי, דנהי שהצובע הוי גזלן כמו הגוזל ע"מ לאבד¹ עכ"ז אין לו אלא חיובי גזילה בלבד בלי קניני גזילה, ולפי' אינו קונה בשינוי, כי רק גזלן שיש לו קניני גזילה קונה בשינוי.

footnotes:
¹ ויתכן דבזה גם מבואר הפירוש הראשון ברש"י לעיל (דף סו:) ד"ה דגזל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:11)

ואמר הגר"ח זצ"ל דה"ה בשואל שלא מדעת לשיטת הראב"ד (עי' בשיטה מקובצת לקמן דף צז.) הסובר שגם למ"ד שואל שלא מדעת גזלן, היינו לענין שחייב במתה מחמת מלאכה, אך עכ"ז אין לו דין של שינוי קונה. ונראה בביאור שיטתו שלשואל שלא מדעת יש אחריות דגזילה אך אין לו קניני גזילה בחפצא. שאלה שלא מדעת מהוה מעשה גזילה בעלמא המחייב את הגזלן באחריות אבל אינו קונה לו את הדבר הגזול לגבי קניני גזילה, ולפיכך אינו קונה בשינוי כגזלן דעלמא. מכך הסיק הגר"ח זצ"ל שהשואל שלא מדעת פטור מחיובי בעל מזיק לפי שרק כשחלים קניני גזילה בחפצא לגזלן נעשה לבעל המזיק, אולם חיוב אחריות בלבד אינו קובע אותו לבעל המזיק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:12)

ועוד תירץ הגר"ח זצ"ל¹ שבגוזל ע"מ לאבד יש נ"מ בין אם מאבד את החפצא בידיו לבין נאבד החפצא ממילא. הירושלמי פוטר דוקא כשהבהמה נאבדה מאליה - בציור זה אין כאן גזילה כלל, ואילו בגמרא דלקמן (דף צח.) מדובר כשזרק את המטבע לים במו ידיו, וכשעשה מעשה איבוד בידים הרי הוא גזלן גמור. והגר"ח זצ"ל הביא ראייה מפסק הרמב"ם המפורסם בפ"א מהל' גניבה (הלי"ד) ז"ל גנב בהמה או כלי כו' ובשעת הגניבה היה שוה ארבעה ועכשיו בשעת עמידה בדין שוה שנים משלם קרן כשעת הגניבה ותשלומי כפל או ד' וה' כשעת העמדה בדין. היה שוה בשעת הגניבה שנים ובשעת עמידה בדין ארבעה, אם שחט או מכר או שבר הכלי או אבדו משלם תשלומי כפל או ד' וה' כשעת העמדה בדין, ואם מתה הבהמה או אבד הכלי מאליו משלם תשלומי כפל כשעת הגניבה עכ"ל. ופסק הרמב"ם שאם נאבד החפצא הגנוב מאליו משלם כפל כפי השער הכי זול בין שעת הגניבה לבין שעת העמדה בדין. אולם אם הגנב איבד את הגניבה בידים משלם כפל כשעת העמדה בדין ואפילו ישלם יותר מהשער של שעת הגניבה. (ועיין בסוגיא לעיל (דף סה. - סו א) ובתוס' (דף סו.) ד"ה גופא ואכמ"ל). לדעת הרמב"ם מעשה מזיק דאיבוד הגניבה מהוה מעשה גניבה המחייב כפל שכן משלים את הגניבה הראשונה. ומשום כך מתחייב הגנב לשלם יותר מכפי השווי בשעת מעשה הגניבה הראשון שהרי נגמר המחייב של הגניבה בשעת מעשה איבוד החפץ. אכן כשלא נאבד החפץ בידיו של הגנב אלא מאליו פסק הרמב"ם שמשערין הכפל כפי השער הכי נמוך בין שעת הגניבה לשעת העמדה בדין, כי רק שעת הגניבה הראשונה מהווה גניבה המחייבת. לפי"ז יש הפרש בגזילה בין הגוזל ע"מ לאבד בידים לבין הגוזל ע"מ לאבד מאליו, דהיינו שהגוזל ע"מ לאבד בידים גזלן גמור ואילו הגוזל ע"מ לאבד מאליו אינו גזלן כלל. ובכן אין סתירה בין הירושלמי לבין הגמרא לקמן.

footnotes:
¹ ועיין עוד בשיעורים לעיל (דף סו:) ד"ה שיטת הרמב"ם קרבנו ולא הגזול.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:13)

**גמ'. אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא איבעיא לן לר"ש דאמר למחצה לשליש ולרביע הוא דשקיל גזלן כי מסלקינן ליה בדמי מסלקינן ליה או"ד מבשרא שקול וכו'.** לכאורה ביאור הספק הוא האם זכות הגזלן למחצה וכו' הוא מדין זכות אריס שמסלקו בדמים (וכדאיתא בתוס' ד"ה שלשה) או מדין שינוי קונה ושקל בישרא. אלא שקשה לומר כן כי אם הוא מדין קנין שינוי למה קונה רק את מחצית הבשר ולא כולו. ואולי י"ל שקונה את הכל אלא שיש לנגזל זכות לקחת מחצה בחזרה, וצריך עיון בזה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:14)

מאידך יתכן שספק הגמ' לומר דבשרא שקול אינו משום שזוכה מדין שינוי קונה אלא שיש לגזלן זכות בפנ"ע למחצה וכו' בוולדות בדומה לזכות שיש לו בתשמישים¹. וכן מבואר ברמב"ם (פ"ב מהל' גזילה הל"ב) אליבא דר' יהודה, שהרי הרמב"ם פסק שהגזלן קונה שבח רק אחרי יאוש, ואילו היה הגזלן קונה מדין שינוי קונה היה בדין שיקנה אפילו בלי יאוש. אלא מכאן שאין התקנה חלה מדין שינוי קונה אלא בתורת זכות מיוחדת שנתנו לגזלן.

footnotes:
¹ עיין ברמב"ם דפוס פרנקל שהביא הרבה מקורות וביניהם את דברי הש"ך (חו"מ סי' קט"ו ס"ק ט'). ועיין בשיעורים להלן (אות ג').


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:15)

**שיטת הרמב"ם בשבח גזילה.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:16)

א) הרמב"ם (פ"ב מהל' גזילה הל"ב) כתב וז"ל נתייאשו הבעלים ממנה ולא נשתנית קנה הגזלן כל השבח שהשביחה אחר יאוש ואינו משלם אלא כשעת הגזילה ודבר זה מדבריהם מפני תקנת השבים וכשמחזיר לו הגזילה שמין לו השבח ונוטל מן הנגזל עכ"ל. הרמב"ם פסק שקונה שבחו מתקנת השבים אך התקנה חלה רק אחרי יאוש ואילו לפני יאוש אינו קונה את השבח כלל. ואף אחרי יאוש כשקונה את השבח אינו קונה את גוף השבח אלא שיש לו זכות ליטול את דמי השבח מהנגזל ומחזיר את גוף השבח לנגזל. ועיין בראב"ד (הל"ב) שחולק על הרמב"ם וסובר שהגזלן קונה את גוף השבח ואינו מחזירו לבעלים כי התקנה העניקה לגזלן קנין בגוף השבח ולא רק זכות בדמי השבח בלבד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:17)

עוד כתב הרמב"ם (שם הל"ד) ז"ל הגוזל והשביח ומכר או הוריש לפני יאוש מה שהשביח הוריש ומה שהשביח מכר וקנה לוקח או יורש את השבח ונוטל דמי השבח מן הנגזל ומחזיר לו הגזילה וחוזר הנגזל ונוטל דמי השבח מן הגזלן שהרי לא נתייאש וכן אם השביח הלוקח או הוריש נוטל השבח מן הגזלן עכ"ל. הרמב"ם פסק שהלוקח והיורש מהגזלן קונים את דמי השבח אפילו בלי יאוש, ומקור הרמב"ם הוא המימרא של רבא (בדף צו.) אמר רבא גזל והשביח ומכר וגזל והשביח והוריש מה שהשביח מכר מה שהשביח הוריש, וכדביאר הראב"ד בהשגותיו, דלכאורה צריך ביאור, דפשיטא שלאחר יאוש יכול הגזלן למכור ולהוריש את השבח שקנה ללוקח ויורש וא"כ מה בא רבא לחדש. וע"כ החידוש דרבא הוא שזכות הלוקח והיורש בשבח חזקה יותר מזכות הגזלן והם קונים את דמי השבח אפילו בלי יאוש שלא כגזלן שקונה רק עם יאוש. ברם אע"פ שהפירוש של הרמב"ם יפה מאד בסוגיא אך סברת הרמב"ם תמוה דאמאי זוכה הלוקח בשבח במקום שהגזלן אינו זוכה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:18)

ויש לעיין עוד שהרי הרמב"ם (שם הל"ט) כתב וז"ל בד"א בשבח הבא מאליו כגון גיזות וולדות אבל אם היתה כחושה ופטמה אפילו לפני יאוש נוטל מן הנגזל שבח הפטום וכן כל כיוצא בזה משבח שיש בו הוצאה עכ"ל. וצריך ביאור מדוע הגזלן קונה את כל השבח בלי יאוש, ומ"ש שבח שיש בו הוצאה משבח הבא מאליו, ולמה דינו עדיף מדין היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות שידו על התחתונה ואינו נוטל את כל השבח.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:19)

ונראה לבאר שהרמב"ם סובר שלא התקינו הרבנן שיקנה הגזלן שבח שהיה בו מעשה גזילה שהרי בשבח זה חלה מצות השבת גזילה. הרבנן התקינו שהגזלן יקנה דוקא שבח שלא היה בו מעשה גזילה ושאין בו מצות השבה. ועקב כך תקנת השבים מקנה לגזלן שבח רק משעת יאוש ואילך, דהיינו משעה שמעשה הגזילה נגמר¹, כי עד שעת היאוש נחשב כשעת מעשה הגזילה, ולכן הגזלן אינו קונה את השבח לפני יאוש כל זמן שמעשה הגזילה קיים. משא"כ הלוקח והיורש שהם קונים את השבח בלי יאוש, שהרי לא עשו מעשה גזילה ולפי' קונים את השבח מיד. ובכך מבואר גם את ההבדל בנוגע לגזלן עצמו בין שבח שיש בו הוצאה לבין שבח הבא מאליו. מעשה הגזילה הראשון חל בשבח הבא מאליו ולכן הגזלן אינו קונה אותו לפני יאוש. מאידך מעשה הגזילה הראשון לא חל בנוגע לשבח שיש בו הוצאה וכשהגזלן עצמו השביח את הגזילה בידים. זכות הנגזל בשבח שהשביח הגזלן בידים אינו מחמת מעשה הגזילה אלא מטענת ארעי אשבח וממוני גבך בעלמא, ומשום הכי הגזלן קונה אותו שבח ואפילו בלי יאוש בעלים.

footnotes:
¹ עיין בחידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם (פ"ח מהל' ביכורים הל"ו) ובאיגרות הגרי"ד הלוי (דף קל"ט).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:20)

ב) הרמב"ם כתב (שם הל"ו) ז"ל כבר ביארנו שהגזילה שהשביחה אחר יאוש או אחר שנשתנית השבח לגזלן מפני תקנת השבים אע"פ שהשביחה מאליה כו' עכ"ל. וצ"ע בכוונת דברי הרמב"ם "או אחר שנשתנית" שהרי אם יש שינוי הרמב"ם פסק (שם הל"ב) ששינוי קונה את כל הגזילה ולא רק את השבח בלבד, ואם אין כאן שינוי גמור הרי הרמב"ם פסק שהגזלן קונה את השבח רק עם יאוש, וצ"ע¹.

footnotes:
¹ עיין בשיעורים לקמן (דף צו.) תוס' ד"ה הא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:21)

ג) כתב הראב"ד (שם הל"ד) ז"ל ראיתי זה החכם חולק בשבח שעל גבי גזילה בין לפני יאוש ולאחר יאוש ויש לדבריו מקצת ראייה ממ"ש בפרק מרובה יאוש אמור רבנן דקני ולא ידענא אי מדאורייתא וכו' אי מדרבנן משום תקנת השבים אלמא יאוש מיהא בעינן כו' עכ"ל. צ"ע מהיכן ה"מקצת ראייה".


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:22)

ונראה דהנה פשטות הגמרא (לעיל דף סו.) מיירי לגבי קנין יאוש הקונה את כל החפץ הגזול ולא רק את השבח בלבד וכדאיתא שם: אמר רבה כו' יאוש אמרי רבנן דניקני מיהו לא ידעינן אי דאורייתא אי דרבנן אי דאורייתא מידי דהוה אמוצא אבידה מוצא אבידה לאו כיון דמייאש מרה מינה מקמי דתיתי לידיה קני ליה האי נמי כיון דמייאש מרה קני ליה אלמא קני או"ד לא דמיא לאבידה אבידה הוא דכי אתאי לידיה בהתירא אתיא לידיה אבל האי כיון דבאיסורא אתאי לידיה מדרבנן הוא דאמר רבנן ניקני מפני תקנת השבים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:23)

ונראה שהראב"ד מפרש את הגמרא דמשתעי אף בקנין השבח, שהרי הגמרא התחילה עם דין שינוי קונה, ותנינא ממתניתן של הגוזל עצים ועשאן כלים. וממשיכה: יאוש אמרי רבנן דנקני וכו'. וקשה מנין לו לרבה דאמרי הרבנן דיאוש קונה. וי"ל דהראייה היא מהסיפא דמתניתין דהגוזל בנוגע לקנין גיזות וולדות לגזלן, דהיינו תקנת קנין השבח לגזלן מדרבנן שחלה רק אחרי יאוש. ומוכח מהמשנה שיאוש קונה את השבח, אלא שהסתפק האם הקנין הוא מדאורייתא או מדרבנן, די"ל דבאיסורא אתי לידיה מפקיע את הקנין מן התורה וחל רק מדרבנן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:24
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:24)

ולפי"ז י"ל, דגם רב יוסף דאמר יאוש אינו קונה ואפילו מדרבנן מודה שיש תקנה מדרבנן שיקנה הגזלן את השבח אחרי יאוש. אלא שסובר שכ"ז מהני בשבח וכדמבואר למעלה דאין מעשה גזילה וחיוב השבה חלים בשבח אחרי היאוש, משא"כ בגוף הדבר דבאיסורא אתי לידיה ולכן א"א לומר בו שיאוש קונה. מאידך רבה סובר שאף בשבח אחרי יאוש יש חלות שם ד"באיסורא אתי לידיה" ואעפ"כ יאוש קונה, וא"כ ה"ה בעצם הגזילה נמי יאוש קונה את הגזילה הגם דבאיסורא אתי לידיה. יוצא שחולקים רבה ורב יוסף האם יש מעשה גזילה וחלות שם איסורא אתי לידיה בשבח אחרי יאוש או לא. הרמב"ם פסק כרב יוסף שבשבח אין חלות באיסורא אתי לידיה ולפי' מדרבנן קנין יאוש מועיל בו ואילו בגוף הדבר הגזול דבאיסורא אתי לידיה אין קנין יאוש מועיל כלל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:25
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:25)

ד) לפי מה שביארנו ברמב"ם שסובר שהגזלן קונה את השבח אחרי יאוש משום שנגמר מעשה הגזילה, יוצא שקונה דוקא את השבח שהשביחה הגזילה אחרי היאוש אבל לא את השבח שהשביחה הגזילה לפני היאוש. ברם אין זה כ"כ ברור שהרי מפסק הרמב"ם משמע קצת שיאוש קונה אף את השבח שהשביחה לפני היאוש וז"ל (בהל"ב) נתייאשו הבעלים ממנה ולא נשתנית קנה הגזלן כל השבח שהשביחה אחר יאוש ואינו משלם אלא כשעת הגזילה כו' עכ"ל, ומדכתב שמשלם כשעת הגזילה י"ל שקונה אף את השבח שהשביחה בין הגזילה לבין היאוש. אך מלשונו "קנה הגזלן כל השבח שהשביחה אחר יאוש" נראה בעליל שקונה רק את השבח שהשביחה אחרי היאוש ולא את השבח שהשביחה לפני יאוש. ונראה שזוהי שיטת הרמב"ם באמת ומה שכתב שמשלם משעת הגזילה לאו דוקא ור"ל משעת יאוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:26
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:26)

הסוגיא בגיטין (דף נה:) בגנב והקדיש ודין גיזות וולדות - שיטת הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:27
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:27)

בגיטין (נה:) איתא: מתיב רבא גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי דו"ה ותני עלה בחוץ כי האי גוונא ענוש כרת, ואי אמרת יאוש כדי לא קני כרת מאי עבידתיה. אמר רב שיזבי כרת מדבריהם. אחיכו עליה כרת מדבריהם מי איכא. אמר להו רבא גברא רבה אמר מילתא לא תחוכו עלה כרת שע"י דבריהן באתה לו, אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דליחייב עלה. אמר רבא האי וודאי קאי מיבעי לי כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדישה, למאי נ"מ לגיזותיה וולדותיה מאי, הדר אמר רבא מסתברא משעת הקדישה שלא יהא חוטא נשכר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:28
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:28)

ועיי"ש בתוס' (ד"ה לגיזותיה וולדותיה) שכ' וז"ל וא"ת אפי' קודם הקדש הן שלו דהא תנן גזל פרה מעוברת וילדה ורחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז ואם נתעברה אצלו משלם כשעת הגזילה. וי"ל דנ"מ לר"מ דאמר התם בגמרא משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה משום דקנסו גזלן ואע"ג דשינוי קונה הכא מ"מ בשעת הקדש אוקמוה ברשותיה ולא קנסו, ולר' יהודה דאמר גזילה חוזרת בעיניה לרב זביד דאמר אליביה שבח שע"ג הגזילה דנגזל הוי הכא דאוקמוה ברשותיה דגזלן הוי, אבל לרב פפא דאמר אליביה דהוי דגזלן לא נ"מ מידי, ולר' שמעון דאמר התם למחצה ולשליש ולרביע הכא הוי הכל שלו, אבל לרב זביד דאמר דלר"ש כוליה דגזלן לא נ"מ מידי הכא במאי דאוקמוה ברשותיה עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:29
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:29)

יעויין ברמב"ם (פי"ח מהל' מעה"ק הלי"ד) וז"ל גנב והקדיש ואח"כ שחט בחוץ חייב. ומאימתי העמידוה ברשותו כדי לחייבו עליה כרת משעה שהקדישה, והוא ששחטה אחר יאוש אבל לפני יאוש אינה קדושה עכ"ל. עיין בכ"מ ובל"מ שהשאירו את דברי הרמב"ם בצ"ע. ונלע"ד שיש להציע ב' פירושים בדבריו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:30
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:30)

א) יש לדייק בלשון הרמב"ם שכתב "והוא ששחטה אחר יאוש" ומשמע דמיירי בשהקדישה לפני יאוש ושחטה אחרי היאוש. והנה הרמב"ם פסק (בפ"ה מהל' גניבה הל"ג ובפ"ב מהל' גזילה הל"ג) בנוגע לגזלן דעלמא דבין ביאוש ואח"כ שינוי רשות ובין בשינוי רשות ואח"כ יאוש שהלוקח קונה. ואילו בגזל והקדיש פסק (בפ"ב מהל' גניבה הל"ו) שרק ביאוש ואח"כ הקדיש חל ההקדש, ואם הקדיש ואח"כ נתייאשו הבעלים ההקדש לא חל. וכבר ביארנו את שיטתו באריכות למעלה בשיעורים¹. ולפי"ז י"ל שזה היה חידוש התקנה מדרבנן כאן, שכדי לחייבו כרת על שחוטי חוץ התקינו שאף בהקדיש ואח"כ יאוש ההקדש חל, ומשו"ה אם שחטה אחרי היאוש חייב על שחוטי חוץ. בציור זה ההקדש חל אפילו לפני היאוש, ובתנאי שיתייאשו הבעלים לאחר כך, וכשמתייאשים לבסוף ההקדש חל למפרע.

footnotes:
¹ עיין בש"מ לעיל (דף סה:) ד"ה ואי בשם תלמידי הר"ש וגם שם בד"ה הא (דף סה.) בשם הראב"ד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:31
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:31)

ועיין ברמב"ם בפ"ב מהל' גזילה (הל"ח) וז"ל גנב או גזל והקדיש וטבח אחר שנתייאשו הבעלים הרי הוא ברשות הגזלן משעה שהקדישה בלבד כדי שלא יהא חוטא נשכר וכל ולדותיה וגיזותיה משעת גניבה עד שעת הקדש של בעלים עכ"ל. ניתן לפרש גם את ההלכה הזו דמיירי הרמב"ם בהקדיש ואח"כ נתייאשו הבעלים וטבח אחרי כן. ולכן לא חל תקנת השבים דעלמא לתת לגזלן את השבח, שהרי לפי פסק הרמב"ם הנ"ל הגזלן זוכה בשבח רק אחרי יאוש ולא לפני כן. ובהקדיש ושחט בחוץ התקינו שיחול ההקדש למפרע משעת ההקדש ואפילו לפני יאוש. ולכן סד"א שגם הגיזות וולדות דמשעת הגניבה יהיו שלו קמ"ל שלא זכה בגיזות וולדות משעת הגניבה כדי שלא יהא החוטא נשכר. ובכך מתורצת את קושיית הראב"ד שהקשה וז"ל קטיר קא חזינא הכא דהא אסיקנא דכל שבח שלאחר יאוש אפילו שעל גב גזילה הוא של גזלן מפני תקנת השבים כו' עכ"ל. הראב"ד הקשה לפי פירושו שהרמב"ם מיירי ביאוש ואח"כ הקדיש דא"כ צריך היה הגזלן לקנות את השבח משעת היאוש ולמה כאן אינו קונה. אמנם לפי מה שביארנו שהרמב"ם מיירי בהקדיש ואח"כ נתייאשו הבעלים, אין מקום לקושיתו כי תקנת השבים דעלמא לא חלה לפני יאוש, וכאן מיירי הרמב"ם בהקדיש ואח"כ היה יאוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:32
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:32)

אך לפי"ז עלינו לעיין בדברי הרמב"ם (פ"ב מגניבה הל"ו) שכ' וז"ל גנב כו' ואם הקדיש ואח"כ טבח או מכר אע"פ שהקדישו קדשים קלים משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי דו"ה. בד"א כשהקדיש אחר יאוש אבל אם הקדיש לפני יאוש אינו קדוש ואם טבח או מכר משלם תשלומי דו"ה עכ"ל. הרמב"ם פסק שאם הקדיש לפני יאוש אינו קדוש וחייב בדו"ה. וצ"ע לפי ביאורנו שהרמב"ם סובר שהתקנה היתה בהקדיש ואח"כ יאוש שאם טבחה שההקדש חל למפרע לפני היאוש וחייב על שחוטי חוץ, דא"כ למה פסק כאן שאם הקדיש לפני יאוש שאינו קדוש ואם טבח משלם דו"ה הרי אדרבא אם טבח הבהמה קדושה למפרע ופטור מדו"ה דהא טבח משל הקדש שפטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:33
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:33)

ויתכן לדחוק בתרי אנפי: א) י"ל דמיירי בשלא טבח בחוץ אלא בפנים; ב) א"נ דמיירי שלא נתייאשו הבעלים כלל וכשכתב "אם הקדיש לפני יאוש" ר"ל בלי יאוש כלל, ולפיכך לא חל ההקדש כלל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:34
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:34)

ב) א"נ י"ל שהרמב"ם בהל' מעה"ק מיירי ביאוש ואח"כ הקדיש ולפיכך ההקדש חל. ואילו בהקדיש ואח"כ נתייאשו הבעלים ההקדש אינו חל וכדפסק בהל' גניבה. וי"ל דהרמב"ם סובר כשיטת התוס' (דף סז. ד"ה אמר עולא) דביאוש ואח"כ הקדיש אע"פ שההקדש חל מ"מ הקרבן פסול מדין גזול משום דהוי מצוה הבאה בעבירה. וע"ז התקינו כדי לחייבו משום שחוטי חוץ שהקרבן יהיה כשר ושלא יהיה גזול. כי אילולא התקנה לא היה חייב משום שחוטי חוץ מכיון שהקרבן פסול משום גזול ואינו ראוי לבא לפתח אהל מועד. והא דכתב הרמב"ם בין בהל' מעה"ק ובין בהל' גזילה שהעמידוה ברשותו משעת ההקדש ר"ל שאינו זוכה בגיזות וולדות לפני ההקדש - לא משעת גניבה ולא משעת יאוש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:35
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:35)

אלא דלפי"ז הדרא קושית הראב"ד לדוכתא, שאם נתייאשו הבעלים לפני שהקדיש הגזלן למה אינו זוכה בשבח משעת היאוש וכפי תקנת השבים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:36
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:36)

ונראה שהרמב"ם סובר שיש תרתי דסתרי בין שתי התקנות בנוגע לחלות דין היאוש, ומשו"ה שתי התקנות אינן חלות ביחד. הרי לפי תקנת השבים היאוש נותן לגזלן זכות בשבח מדין קניני גזילה. ומאידך לפי התקנה דשחוטי חוץ היאוש נותן לגזלן זכות וקנין כבעלים דעלמא שאינו גזלן כדי להקדיש את הבהמה בלי פסול גזילה. ומאחר שקיימת סתירה בין שתי התקנות שתיהן אינן חלות בהדדי, וכדי לחייבו משום שחוטי חוץ התקינו רק את התקנה של שחוטי חוץ בלבד ולא את תקנת השבים. ולכן אין הגזלן ששחט בחוץ זוכה בשבח משעת היאוש שלא כגזלנים דעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:37
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:37)

אמנם הרמב"ם בפ"ה מהל' איסורי המזבח (הל"ז) כתב וז"ל הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול והקב"ה שונאו שנא' שונא גזל בעולה ואין צ"ל שאינו מתקבל ואם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר כו' עכ"ל. ואם נפרש את הרמב"ם דמיירי בשגזל בהמת חולין והקדישו ופסק שפסול בהקדישו לפני יאוש וכשר בהקדישו אחרי יאוש יוצא שהרמב"ם חולק על שיטת התוס' במצוה הבאה בעבירה ופוסק שאין הקרבן שהקדישו אחרי יאוש פסול משום גזול - שלא כפירוש השני הנ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:38
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:38)

אך נראה שפירוש זה ברמב"ם בהל' איסורי מזבח אינו נכון דא"כ צ"ע מהו החידוש שקודם יאוש הקרבן הוא פסול, הרי אינו קדוש כלל, כי גזלן אינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו וכקושית הגמרא לעיל (דף סו:) "אילימא לפני יאוש ל"ל קרא פשיטא".


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:39
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:39)

ונראה דהרמב"ם איירי בשגזל קרבן דחבריה. וקודם היאוש הקרבן פסול, ולאחר יאוש הקרבן כשר. שיטת הרמב"ם כשגזלן מקריב קרבן דחבריה לשם עצמו ולא לשם בעליו לפני יאוש הקרבן פסול. וכתב עוד "והקב"ה שונאו כו' ואין צ"ל שאינו מתקבל", הקב"ה שונאו ר"ל שמעשה ההקרבה דגזלן מהווה מעשה עבירה, דיש איסור מופרד להקריב קרבן הגזול. "ואין צ"ל שאינו מתקבל", ר"ל בנוסף למעשה העבירה שיש בהקרבת קרבן גזול לשם עצמו הקרבן גם נפסל. והרמב"ם ממשיך (שם הל"ח) וז"ל הגונב עולת חבירו והקריבה סתם נתכפרו בה הבעלים הראשונים עכ"ל, ר"ל שאם גזל עולה והקריבה סתם שנתכפרו הבעלים הראשונים אבל הכא (בהל"ז) הקרבן נפסל כי הקריבוה בעד הגזלן עצמו והקב"ה שונאו ולכן אינו מתקבל גם בעד הבעלים הראשונים¹.

footnotes:
¹ לפי"ז לכאורה יוצא שדמי קרקע אינם כקרקע והמזיק קרקע ומודה במקצת הנזק ישבע מאחר שהחיוב חל מדין מזיק ולא מדין גזילה. עיין בשיעורי רבינו זצ"ל לרמב"ם (פ"ה מהל' טוען ונטען הל"ב).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:40
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:40)

וכל זה הוא לפני יאוש, אבל לאחר יאוש יכול הגזלן להקריב את הקרבן שגזל לשם עצמו. ולפי"ז הרמב"ם מחדש, דבגזל קרבן יאוש בכדי קני, הגזלן נעשה לבעל הקרבן ע"י יאוש והקרבן כשר. ואע"פ דיאוש דעלמא אינו קונה, קרבן שאני. והביאור הוא דבעלות דקרבן בעלות שאינה גמורה היא שהרי הקדש מעורב בו, ובבעלות קלושה זו יאוש קונה¹.

footnotes:
¹ עיין בחדושי הגר"מ הלוי דף ט"ו (פ"ח מהלכות שבת הל"ד).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:41
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:41)

**גמ'. בעל חוב גובה את השבח - הלכות הרמב"ם.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:42
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:42)

יעויין במס' ב"ב (דף קנז א) בסוגיית דאיקני קנה ומכר משתעבד ובמס' ב"מ (דף טו. - טו ב) בסוגיית בע"ח גובה שבח ברי"ף שם וברמב"ם (פכ"א מהל' מלוה הל"א - ו').


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:43
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:43)

**א.**
הרמב"ם הבחין (שם בהל"א וכן כתב הרי"ף בהלכותיו לב"מ) בין שבח הבא מאליו לבין שבח הבא מחמת הוצאה. בע"ח דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא גובה מהלוקח את כל השבח ששבח הקרקע מאליה וגובה רק חצי השבח מהשבח ששבחה הקרקע מחמת הוצאה. ובדומה פסק שיש חילוק ביניהם במתנה, שאין בע"ח גובה כלל מהשבח ששבחה המתנה מחמת הוצאה, ומאידך גובה את כל השבח ששיבחה המתנה מאליה (שם הל"ג). ונראה שהרמב"ם סובר ששבח ששבחה מאליה נחשב כגוף הקרקע עצמה ולכן גובה כלו כמו שגובה מגוף הקרקע שנתייקרה. וכן במתנה גובה את השבח ששיבחה מאליה כמו שגובה את גוף המתנה עצמה. מאידך שבח שהשביחה מחמת הוצאה אינו נחשב כגוף הקרקע עצמה אלא כחפץ אחר המשתעבד בשעבוד בפני עצמו. והשעבוד שחל על השבח שהשביחה מחמת הוצאה הוא מדין מה דאיקני משתעבד (וכדאיתא בב"ב קנז א - קנז ב). ולכן במתנה דליכא השתעבדות דאיקני אינו גובה מהשבח הזה כלל, ואילו במכר דהשתעבד מדין דאיקני אכן גובה אותו, אלא שבמכר כשגובה את השבח מדין דאיקני גובה רק את חצי השבח בלבד, וכדמבואר בסוגיא בב"ב (שם).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:44
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:44)

והנה עיין ברמב"ם (פ"ב מהל' גזילה הל"ט) שחילק בין השבח ששבחה הקרקע מאליה לבין השבח ששבחה מחמת הוצאה אף בנוגע לדין תקנת השבים כשגזלן נוטל את דמי השבח מהנגזל, שפסק שנוטל רק את דמי השבח שיש בו הוצאה ולא את דמי השבח הבא מאליו. והביאור כנ"ל ששבח הבא מאליו הוי כגוף הגזילה עצמה ולכן לגזלן אין בו זכות כלל, ואילו שבח הבא מחמת הוצאה הוי חפצא בפני עצמו וזכה בו ליטול את דמיו. וכן מצינו הבדל מעין זה בנוגע לדין הבכור שנוטל פי שנים (פ"ג מהל' נחלות הל"ד) שאם השביחו הנכסים מאליהם ולא נשתנו לאחר מיתת אביהם נוטל הבכור פי שנים בשבח זה דהוי כגוף הנכסים עצמם שירשו, ומאידך אינו נוטל פי שנים בשבח שהשביחו הנכסים מחמת הוצאה מכיון דהשבח אינו כגוף הנכסים שירשו מאביהם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:45
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:45](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:45)

**ב.**
הרמב"ם (הל' מלוה ולוה פכ"א הל"א) הביא את דעת הגאונים שהלוקח גובה מהבעל חוב את הוצאותיו שהוציא כדי לשבח את הקרקע. וברוב ספרי הרמב"ם כתוב וז"ל ודברים של טעם הם וכך ראוי לדון עכ"ל. אך במקצת ספרים ליתא¹. ואם גרסינן הכי יוצא שהרמב"ם חולק על הרי"ף (שהתנגד בהלכותיו לדעה זו) שפסק שאין ללוקח הוצאות השבח מהבע"ח אלא תובעתן מהלוה שמכר לו את הקרקע באחריות.

footnotes:
¹ וכדכתב רש"י (ד"ה חל) דהטעם דפרוזבול חל רק על קרקע וז"ל דכיון דלא מחוסרי גוביינא כו' עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:46
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:46](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:46)

הרי"ף כתב (שם בב"מ) וז"ל ואיכא מ"ד הא דשמואל שינויא דחיקא הוא ולא סמכינן עלה ולעולם נוטל הלוקח ההוצאה מבע"ח כפשוטה דהא מתנינא דלא גרע מיורד לשדה חבירו שלא ברשות דקיי"ל שמין לו וידו על התחתונה. ואנן מסתברא לן דלא דמי לוקח ליורד לשדה חבירו שלא ברשות דיורד לשדה חבירו שלא ברשות ונטעה שלא ברשות אדעתה דשקיל ממרא דארעא הוא דמשבח בה בגופיה ובממוניה, אבל לוקח כי מפיק ממוניה או משבח בידיה לאו אדעתא דשקיל ליה מבע"ח הוא דעבד הכי אלא אדעתא דאי מפיק לה בע"ח מיניה הדר עליה דמוכר ושקיל מיניה כוליה ממונא, בין קרנא בין הוצאה בין שבחא דאתי ממילא, והיינו דקא מסייע ליה רבא לשמואל ואמר תדע דבע"ח גובה את השבח שכך כותב לו מוכר ללוקח, אנא איקום ואישפי ואידכי ואמריק זביני אילין אינון ועמליהון וצבי זבינא דנא וקביל עלוהי, ופירוש עמליהון שבחא דמשבח לוקח בידיה, דהדר שקל ליה מיניה דמוכר וכ"ש שבחא דמשבח בממוניה דלא שקל אלא מיניה דמוכר לפום הדין תנאה דקביל עלוהי, ומהאי טעמא לא שקיל ליה מבע"ח היכא דמסיק ביה במוכר שיעור ארעא ושבחה. והרי מתנה דלא כתיב בה האי תנאה לא טריף בע"ח שבחא דיליה, ושמעת מינה דמשום הדין תנאה הוא דטריף בע"ח שבחא, בין שבחא דאתי ממילא בין שבחא דאתי מחמת הוצאה עכ"ל. הרי"ף הדגיש דגביית השבח תלויה באחריות המוכר ולפיכך הלוקח גובה את הוצאות השבח רק מהמוכר בלבד ולא מהבעל חוב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:47
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:47](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:47)

ונראה דניתן לבאר את המחלוקת שבין הגאונים והרמב"ם לבין הרי"ף בג' דרכים:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:48
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:48](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:48)

א) בדין היורד לשדה חבירו ונטעה שלא ברשות שלוקח את הוצאותיו מבעל השדה - יש לחקור מהו יסוד זכות היורד לקבל את הוצאותיו. מצד אחד י"ל שליורד יש זכות בעצם השבח שהשביח מדין מעשה ידיו - שהרי במו ידיו ובממונו יצר את השבח, ולפיכך קונה אותו. ויסוד קנינו הוא כפי מה שביאר מרן רבינו הגר"ח זצ"ל¹ את דין הירושלמי (פ"א ממעשרות הל"א) דהזורע שדה הפקר חייב במעשרות משום דהיכא שהשביח שדה הפקר השבח קנוי למשביח, וגם באופן שלא זכה בקרקע עצמה והקרקע נשארה הפקר, מ"מ קונה המשביח את השבח מדין מעשה ידיו, שהרי בידיו ובהוצאותיו יצר את השבח, ולכן השבח שלו. ומשו"ה ליורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות יש זכות בשבח מדין הקנין של מעשה ידיו. אלא דמאידך אף לבעל השדה יש זכות בשבח מדין ארעאי אשבח המפקיע את זכות המשביח בשבח. ולפיכך, מאחר שיש לשניהם זכויות בשבח - זה משום קנין מעשה ידיו וזה משום דין ארעאי אשבח - הדין נותן שהיורד יקבל משום הוצאותיו שיעור השבח מבעל השדה, ושאר השבח יהיה לבעל השדה. ומצד שני י"ל שגוף השבח שייך לבעל השדה בלבד מדין ארעאי אשבח ולא ליורד, ואילו ליורד יש הוצאותיו מבעל השדה מדין פועל שהרי הוא ההנה את בעל השדה ע"י שהשביח את שדהו, ומשום כך יש לו זכות מדין מה שנהנית לקבל את הוצאותיו כפועל מבעל השדה.

footnotes:
¹ ע"ע בחדושי הגר"מ הלוי (פ"ח מהל' עכו"ם הל"ד ובפ"ה מהל' מעילה הל"ה).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:49
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:49](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:49)

וי"ל שבחקירה הזאת חלוקים הרמב"ם והרי"ף. אליבא דהרמב"ם ליורד לשדה חבירו יש קנין בעצם השבח מכיון דהוי מעשה ידיו, וה"ה ללוקח שיש לו קנין בעצם השבח, ק"ו מדין יורד דעלמא שהרי הלוקח ירד ברשות, ואילו היורד ירד שלא ברשות, ומשום הכי הלוקח גובה את הוצאותיו מבע"ח כדי שיסתלק מהשבח שיש לו בו קנין. מאידך הרי"ף סובר דהיורד לשדה חבירו דעלמא מקבל את הוצאותיו מבעל השדה מדין פועל ולא מדין בעלים של השבח, ומשו"ה סובר שהלוקח לא מקבל את הוצאותיו מהבע"ח, דהרי הכא המוכר שקיבל עליו את האחריות התחייב לשלם ללוקח את הוצאותיו. ומכיון דיש מוכר דמשלם לו אין לו ללוקח הפסד, וכאילו אין לו הוצאות, ומשו"ה אין לו תביעה על הבע"ח לקבל ממנו את הוצאותיו כפועל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:50
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:50](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:50)

ב) ועוד נראה לומר שבעצם הלוקח פעל בעד שני אנשים - בין בשביל הבע"ח שגבה ממנו את השבח ובין בשביל המוכר ששיעבד את השבח לבע"ח מדין דאיקני. ומפני שפעל בשביל שני אנשים הזכות שלו לתבוע את דמי הפעולה תלויה בכוונתו - למי התכוון הלוקח לעבוד בעבורו - ומאחר שכתב הלוקח אחריות בינו לבין המוכר בעד השבח פשיטא דעיקר כוונת הלוקח היתה לעבוד בשביל המוכר ולא בשביל הבע"ח. ולפיכך ע"פ דין הלוקח הוי הפועל של המוכר ולא של הבע"ח ואין לו הוצאותיו מהבע"ח ורק מהמוכר לבדו. זוהי שיטת הרי"ף. מאידך הרמב"ם והגאונים סוברים שמאחר שהבע"ח גבה את השבח מהלוקח עיקר תכלית של פעולת הלוקח היתה כדי להנות את הבע"ח ולא את המוכר, ואע"פ שהלוקח לא התכוון לבע"ח בעת שהשביח את השדה מ"מ הבע"ח חייב לכתחילה לשלם ללוקח את דמי פעולתו - כי סוכ"ס עיקר עבודתו היתה בשבילו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:51
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:51](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:51)

ג) ועוד נראה שיתכן ביאור אחר בשיטת הרי"ף, אך לא מטעמיה, שהרי הרי"ף הסביר במפורש שאחריות המוכר היא הסיבה לפטור את הבע"ח מלשלם בעד הוצאות הלוקח. ברם אילולא דמסתפינא ממש"כ ברי"ף אפשר לומר טעם אחר לפטור את הבע"ח מלשלם ללוקח, והוא משום שהבע"ח גובה את השבח מהלוקח מחמת שעבודי החוב שיש לו. ולכן הבע"ח פטור מלשלם ללוקח כי הזכות לגבות שעבוד מפקיעה כל תביעת תשלומין מצד הנגבה. ונראה שבכך מבוארת שיטת התוס' (בב"מ דף טו: ד"ה כגון) שבאפותיקי הלוקח מקבל את הוצאותיו שלא כדינו בגביית קרקע משועבדת. ולכאורה הביאור בזה הוא שבאפותיקי אין חלות דין גבייה כי גוף האפותיקי קנוי לבע"ח מעיקרא, ולכן דין הלוקח הוי כיורד לתוך שדה חבירו שגובה את הוצאותיו. מאידך כשיש גביית משועבדים מהלוקח חלות דין גביית השעבוד פוטרת את הבע"ח מלשלם ללוקח¹. מאידך הרמב"ם והגאונים חולקים על סברא זו וסוברים שאין בגביית שעבודי חוב חלות דין מפקיע ופטור תשלומין, משו"ה הלוקח מקבל את הוצאותיו מהבע"ח.

footnotes:
¹ עיין לעיל (דף כא.) בתוס' ד"ה ויהבי ובנ"י שם בשם הרא"ש והריטב"א.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:52
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:52](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:52)

**ג.**
הרמב"ם כתב (שם הל"ו) ז"ל היתה השדה אפותיקי בעל חוב נוטל את כולה ורואין חצי השבח הנשאר ללוקח אם היה חצי השבח יתר על ההוצאה נוטל ההוצאה מבעל חוב שהרי אומר לו בעל חוב שדי הוא שהשביחה והנשאר לו מן השבח נוטל מן המוכר ואם היה חצי השבח פחות מן ההוצאה אין לו מן הטורף אלא דמי חצי השבח וחוזר וגובה מן המוכר חצי השבח שנטרף בלבד עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:53
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:53](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:53)

א) פשטות הרמב"ם מיירי כששיעור החוב הוי כשיעור ארעא ושבחא. ואילו כששיעור החוב פחות משיעור ארעא ושבחא אינו גובה את השבח. ולפי"ז הרמב"ם חולק על התוס' (בב"מ דף טו: ד"ה הא) שכתבו באפותיקי שהבע"ח גובה את השבח גם בששוה יותר מהחוב וז"ל באפותיקי כו' דאע"פ דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא נותן לו היציאה ללוקח והשבח היתר על היציאה לוקח חנם כדין יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות עכ"ל. אליבא דהתוס' יש לבע"ח קנין בגוף האפותיקי ולכן זוכה בשבח מדין ארעאי אשבח, ונוטל את השבח אפילו כששווי השבח והארעא הוא יותר משווי החוב. מאידך הרמב"ם סובר שאינו נוטל את השבח כשהוא שוה יותר מהחוב, ולכאורה משמע שסובר שאפותיקי אינו חלות קנין אלא שעבוד בעלמא ולפיכך אינו נוטל שבח האפותיקי אלא עד כדי שיעור שעבוד החוב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:54
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:54](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:54)

ברם צ"ע כי הרמב"ם פסק (שם הל"א) שבשעבודי קרקע דעלמא הבע"ח גובה רק חצי השבח וחצי השבח נשאר ללוקח, ובכן אם אפותיקי חל מדין גביית שעבוד דעלמא ולא מדין קנין למה פסק הרמב"ם בנוגע לאפותיקי שהבע"ח גובה את כל השבח, ומשמע שאפותיקי חל מדין קנין, ומשום הכי זוכה בכל השבח ולא רק בחצי השבח בלבד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:55
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:55](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:55)

ונראה שהרמב"ם סובר שבאפותיקי יש שתי הלכות - חלות דין שעבוד וגם חלות דין קנין. מדין הקנין שבאפותיקי קונה את כל השבח ולא רק חציו. אך הקנין חל רק עד כדי שיעור שעבוד החוב, ואילו ביתר מכדי שיעור החוב, מדליכא חלות שעבוד גם ליכא חלות קנין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:56
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:56](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:56)

ב) כתב המגיד משנה (שם בהל"ו) וז"ל מה שנמצא בספרי רבינו ז"ל בדין האפותיקי לומר שבעל חוב נוטל חצי השבח בלא הוצאה כלל והחצי האחר או מניחו או נוטלו ופורע הוצאת כל השבח דבר זה לא נתברר אצלי טעמו כו' עכ"ל. ולכאורה יתכן לבאר את שיטת הרמב"ם אליבא דמ"מ שהרמב"ם סובר שניתן לטרוף מאפותיקי בשני אופנים - או בתורת קנין או בתורת שעבוד. ומשו"ה אם טורפו בתורת קנין טורף את כל השבח (וכדנ"ל באות ג') ואף מחוייב לשלם את הוצאות הלוקח מדין היורד לתוך שדה חבירו. מאידך אם גובהו בתורת שעבוד זוכה רק בחצי השבח אך בלי חיוב לשלם הוצאות כי כשבע"ח גובה ממשועבדים דעלמא אינו משלם בעד הוצאות הלוקח וכשיטת הרי"ף הנ"ל (באות ב'). ברם פירוש זה קשה לומר ברמב"ם שהרי הבאנו למעלה שהרמב"ם חולק על הרי"ף ומסכים עם הגאונים שיש ללוקח הוצאות. אמנם יש נוסחאות שונות ברמב"ם (שם בהל"א) ויש שאינן גורסות את המלים "ודברים של טעם הם וכך ראוי לדון" ולפי"ז הרמב"ם חולק על הגאונים ומסכים עם הרי"ף, ולפירוש הזה היה נוטה הגר"ח זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:57
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:57](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:57)

ג) עיין בהשגת הראב"ד על הרמב"ם (הל"ו) שהרבה להקשות על דבריו ומסיים ז"ל ואי אפשר בלא טעות סופר עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:58
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:58](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:58)

ואם ננקט שיש ברמב"ם טעות סופר נראה לע"ד לומר שהמלים "שהרי אומר לו בעל חוב שדי הוא שהשביחה" הן שלא במקומן, וצ"ל בתחילת ההלכה "היתה השדה אפותיקי בעל חוב נוטל את כולה שהרי אומר לו בעל חוב שדי הוא שהשביחה", כלומר שבע"ח נוטל את כל השבח ולא רק חציו כי יש לו קנין בשדה וטענת שדי הוא שהשביחה וארעאי אשבח.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:59
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:59](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:59)

בנוגע לסוף ההלכה שהראב"ד הרבה לתמוה עליה אמר הגר"ח זצ"ל שי"ל לפי דרך המגיד משנה ברמב"ם דכשגובה מדין קנין נוטל את כל השבח אלא שחייב לשלם ללוקח מדין יורד ואילו אם גובה מדין שעבוד אינו חייב לשלם ללוקח כלל, ובכך דברי הרמב"ם מבוארים. וכך הוא הביאור בדברי הרמב"ם לפי הגר"ח זצ"ל:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:60
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:60](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:60)

"ורואין חצי השבח הנשאר ללוקח" ר"ל דממ"נ הבע"ח טורף חצי השבח הראשון או מדין קנין או מדין שעבוד אלא דבנוגע לחצי השני הדין תלוי. "אם היה חצי השבח יתר על ההוצאה נוטל ההוצאה מבעל חוב" ר"ל כי הבע"ח נוטל את חצי השבח השני ביחד עם חצי השבח הראשון בתורת קנין וא"כ חייב לשלם ללוקח את הוצאות השבח מדין יורד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:61
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:61](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:61)

"ואם היה חצי השבח פחות מן ההוצאה אין לו מן הטורף אלא דמי חצי השבח וחוזר וגובה מן המוכר חצי השבח שנטרף בלבד" ר"ל שאם היה שווי חצי השבח השני פחות מן ההוצאות לא כדאי לבע"ח לנוטלו מדין קנין כי יצטרך לשלם כל שווי השבח ללוקח תחת הוצאותיו מדין יורד ולא ירויח כלל, אלא יגבה רק חצי השבח בלבד מדין גביית שעבוד ולא ישלם בשביל ההוצאות ובכך ירויח את חצי השבח, וחוזר הלוקח ויגבה מן המוכר את דמי חצי השבח הנגבה ממנו מדין אחריות ויהיה ללוקח את חצי השבח השני.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:62
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 95b:62](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/95b:62)

ואמר הגר"ח זצ"ל שלפי דרך זה דברי הרמב"ם שבהל"ו מבוארים היטב, ולפי"ז הרמב"ם באמת הסכים עם הרי"ף כנגד הגאונים בהל"א וכגירסא המשמטת את המלים "ודברים וכו'".