## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 96b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:1)

**גמ'. נחלקה התיומת.** הגמרא השווה פסולי הלולב עם שינוי קונה וקובעת שמום הפוסל לולב מדין הדר מהווה שינוי וקונה בגזילה. וכתב רש"י (בד"ה מאי לאו) וז"ל וכיון דלענין פסול מפסלא לענין מקנה נמי שינוי הוא וקונה עכ"ל. ועלינו לבאר מדוע פסול הדר למצות נטילה נחשב כשינוי לענין גזילה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:2)

ונראה שיש לחקור בפסול הדר לנטילת לולב - האם חלות פסול בעלמא הוא או"ד שחל מדין הפקעת המין. ובפשטות בכך מבוארת המחלוקת שבין הרמב"ם לבין תוס' בנוגע לפסול הדר ביו"ט שני. הרמב"ם פסק (בפ"ח מהל' לולב הל"ט) וז"ל כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שביארנו כו' ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני עם שאר הימים הכל כשר עכ"ל. מאידך שיטת התוס' (מס' סוכה דף כט: בד"ה בעינן) לחלק בין פסול הדר לבין פסול חסר. שיטתם שפסול הדר חל אף ביו"ט שני ואילו פסול חסר חל רק ביו"ט ראשון. וי"ל דאליבא דהתוס' פסול הדר מהווה הפקעת המין ולכן פוסל אף ביו"ט שני, ואילו חסר אינו אלא חלות פסול בעלמא ולכן פוסל רק ביו"ט ראשון בלבד. מאידך שיטת הרמב"ם היא שאף פסול הדר חלות פסול בעלמא הוא ולכן חל רק ביו"ט ראשון בלבד ולא ביו"ט שני. ולכאורה מסוגיין יש ראייה שהפסול של הדר חל כהפקעת המין ומשו"ה הוי גם שינוי השם לענין גזילה - וכשיטת התוס'. ובכך מבוארת את ההשוואה של הפסול מום למצוה עם חלות דין שינוי השם בגזילה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:3)

**גמ'. סוף סוף גזילה הוא כו' דתנן כל הגזלנין כו'.** הגמרא קובעת שגזלן אינו חייב לשלם בעד תשמישיו בחפצא שגזל. לפיכך אם גזל שור וחרש בו פטור מלשלם עבור שבח החרישה, אלא חייב רק להשיב את השור הגזול עצמו לבעליו. ראיית הגמרא מהמשנה שכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה, ומוכח מכאן שלגזלן יש קנינים בחפצא שגזל וקניניו מחייבים אותו משעת הגזילה שהיא השעה שקנה את החפצא שגזל, והקנינים פוטרים אותו מלשלם עבור תשמישיו בחפצא שגזל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:4)

פשטות הגמרא משמע שהפטור מלשלם תשמישין הוא פטור מדאורייתא, וכן דעת רוב הראשונים. ברם יש ראשונים הסוברים שאינו אלא פטור מדרבנן מחמת תקנת השבים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:5)

**פסק הרמב"ם.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:6)

כתב הרמב"ם (פ"ג מהל' גזילה הל"ו) ז"ל הגוזל בהמה ונשא עליה משא או רכב עליה או חרש או דש בה וכיוצא בזה והחזיר לבעליה אע"פ שעבר בלא תעשה אינו חייב לשלם כלום שהרי לא הפסידה ולא הכחישה עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:7)

א) מהרמב"ם משמע שפטור הגזלן מלשלם בעד תשמישיו פטור מדאורייתא הוא. ברם רק פטור תשלומין בלבד חל ולא היתר, והגזלן כשהוא משתמש עם הגזילה עובר באיסור גזילה נוסף, כי תשמישיו מהווים מעשה גזילה, ומ"מ הגזלן פטור מלשלם מפני שיש לו קנין גזילה בחפצא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:8)

ב) הרמב"ם כתב שפטור מלשלם כשלא הפסידה ולא הכחישה, ומשמע שאם הכחישה חייב לשלם. ויל"ע האם ר"ל שמשלם בעד הנזק בלבד כבתברא ושתייה (לעיל דף סה.) או"ד שבאופן הזה הגזלן משלם אף דמי שכירות. נ"מ באופן שהפסידה מעט והרוויח הרבה האם משלם בשביל ההפסד לבדו או שמשלם אף בשביל הריוח, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:9)

עוד כתב הרמב"ם וז"ל ואם הוחזק אדם זה לגזול או לעשוק או לעשות מעשים אלו פעם אחר פעם קונסין אותו ואפילו בחוצה לארץ, ושמין השכר או השבח שהשביח בבהמה ומשלם לנגזל עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:10)

א) הרמב"ם פסק שקונסין אותו לשלם את כל השבח ולא רק מחצה כי סובר שלמסקנת הגמרא דהוי קנס משלם את כל השבח לנגזל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:11)

ב) הרמב"ם פסק כרי"ף שקונסין את הקנס הזה אף בחוצה לארץ שלא כדין קנסות אחרים. ובביאור שיטתו נראה שהרמב"ם סובר שהרבנן התקינו שאדם שהוחזק לגזול משלם בעד תשמישו מדין ממון ולא מדין קנס, ומשו"ה חייב לשלם אפילו בחו"ל. והחיוב הזה בגזלן שונה מחיובי דרבנן בחבלה (לעיל דף צ.). דבחבלה הרבנן התקינו שהחיובים הם חיובי קנס ולא חיובי ממון. משא"כ בנוגע לשכירות, דגזלן דעלמא פטור מלשלם אותה מכיון דיש לו קנין גזילה בחפצא, ואילו בנוגע למי שהוחזק לגזלן הפקיעו הרבנן את קנין הגזילה שלו לענין תשמיש, ומשו"ה חייב הגזלן לשלם לבעלים דמי השכירות כשוכר דעלמא, שחיובו חל מדין חיוב ממון ולא מדין חיוב קנס. ומה שכתב הרי"ף שהתקינו שישלם כדי לעשות סייג לתורה הוא טעם התקנה, ומ"מ בעצם חלותה התקינו דלהוי חיוב ממון ולא קנס, ובהתאם לכך גובין אותו בחוצה לארץ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:12)

ג) ובביאור מש"כ הרמב"ם שם ז"ל ושמין השכר או השבח עכ"ל, ר"ל שכשיש שבח בחפצא משלם בעד השבח וכגון אם חרש קרקע בשור שגזל והקרקע השביחה שמשלם עבור השבח. מאידך אם השתמש בגזילה ולא השביח שום דבר משלם שכירות וכגון שרכב על סוס שגזל שמשלם דמי שכירות הסוס בלבד כי אין כאן שבח בחפצא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:13)

מתני'. גזל בהמה והזקינה כו' משלם כשעת הגזילה. יש ראשונים שמפרשים דזיקנה מהווה שינוי וקונה מדין שינוי קונה. ומאידך יש מהראשונים שסוברים שאין בזיקנה שינוי גמור ואינו קונה, אלא דמ"מ הגזלן חייב לשלם כי הפטור של הרי שלך לפניך פקע דסוכ"ס אין הבהמה כעין שגזל ועקב כך אין לגזלן הפטור של הרי שלך לפניך¹.

footnotes:
¹ יל"ע על איזה איסור עבר המשתמש בחפץ בלי רשות בעלים. ואמר רבינו זצ"ל שיתכן שעבר על איסור גזילה, וכן משמע מהרמב"ם שהביא את הדינים של הנהנה מנכסי חבירו בלי רשותו בהלכות גזילה. אך האיסור הזה איסור קל הוא שהרי לא חסרו הבעלים כמו שחסרו בגזילה דעלמא. ועיין בשיעורים לעיל בהקדמה לפרק מרובה בנוגע לגוזל פחות משוה פרוטה ובמש"כ שם בשם הגר"ח זצ"ל שהוי איסור מעשה גזילה ואע"פ שלא גזל ממון מחבירו, וה"ה י"ל כאן. ויתכן שאע"פ שאינו עובר באיסור גזילת ממון מ"מ אסור מצד מצות דרך ארץ שבין אדם לחבירו. ועיין בתוס' לעיל (דף כ:) ד"ה הא שכתבו שהבעלים עוברים על מדת סדום אם מונעים אותו מלהשתמש, ומשמע שהאיסור להשתמש בלי רשות אינו אלא משום דרך ארץ ולא משום גזילה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:14)

**ענין עבדא כקרקע או כמטלטלין דמי.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:15)

בסוגיין ישנן כמה שיטות בראשונים:


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:16)

שיטת הרי"ף


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:17)

הרי"ף פסק (בהגהה שכתב בסוף ימיו) שעבד כמטלטלין דמי לענין גזילה. ותמה עליו בעה"מ דא"כ למה פוסק שאין נשבעים על העבדים. ותירץ הרמב"ן במלחמות ה' דשאני גזילה משאר דיני התורה שרק לענין גזילה פסק הרי"ף דעבד כמטלטלין דמי ולא לדינים אחרים שבתורה כגון בשבועה אונאה ושומרים. ונראה שהביאור בשיטת הרמב"ן הוא דמאחר דעבד נייד לפיכך אינו דומה לחפצא של קרקע ממש דלא ניידא. ואע"פ שבעבד חל שם קרקע משום דהוקש לקרקעות מ"מ אינו חפצא של קרקע. ומשו"ה שונה דין הגזילה בעבד משאר דיני התורה כי שאר דיני התורה תלויים בשם קרקע ומאחר שחל שם קרקע בעבד לכן מופקע הוא מדיני אונאה וכו'. מאידך חלות דין גזילה תלוי' בחפצא של קרקע ממש דחפצא של קרקע אינו בר מעשה גזילה, וכדכתיב ויגזול את החנית מיד המצרי, דבגזילה דעלמא הגזלן תופס את הדבר הגזול בידו כמו שתופס חנית בידו, משא"כ בחפצא של קרקע דלא ניידא שאינה נתפסת בידי הגזלן ולא יצאה מרשות הבעלים, ועקב כך לא שייך בה מעשה גזילה. אמנם עבד נייד ונתפס בידי הגזלן ובהתאם לכך חל בו מעשה גזילה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:18)

שיטת התוס'


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:19)

כתבו התוס' (דף צו: ד"ה המחליף כו') אליבא דשיטת ר"מ בברייתא וז"ל ומיהו קצת יש לחלק דלענין גזל ושבועה נראה לגמרא להשוות דתרוייהו נפקי על ידי כלל ופרט כו' עכ"ל. וצריך ביאור מהו יסוד השוואת התוס' בין שבועה לגזילה בניגוד לשאר דיני התורה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:20)

ונראה דבעיקר יסודם התוס' נוקטים כסברת הרי"ף והרמב"ן דעבד אינו חפצא של קרקע מכיון דנייד אלא דמ"מ חל בו חלות שם קרקע. ולכן חל בעבד מעשה גזילה שלא כחפצא של קרקע דעלמא. אמנם מכיון שיש בו שם קרקע עבד מופקע מדיני אונאה ושומר. אלא דשבועה נמי תלויה בחפצא של קרקע כמו גזל ולא בשם קרקע בלבד. ונראה בביאור הדבר כי יסוד הדין דשבועה אליבא דהתוס' הוא שאין נשבעין אלא על דבר שהוא גזול ולא על דבר שאינו גזול. ולפיכך אין נשבעין על קרקעות מכיון דאינן נגזלות. ואילו על עבד נשבעין משום שהוא נגזל. ויסוד המחלוקת בין תוס' עם הראשונים האחרים הוא דהראשונים האחרים סוברים שהדין שאין נשבעין על הקרקעות אינו תלוי בדין שאין קרקע נגזלת אלא שדין בפני עצמו הוא. ואילו לתוס' ישנו רק דין א' בלבד והוא נוגע בין לגזילה ובין לשבועה דהיינו שאין נשבעין אלא על דבר שהוא גזול, ולכן לר' מאיר אין נשבעין על חפצא של קרקע מאחר שאינה נגזלת¹. ואילו על עבד נשבעין מאחר שנגזל ושחל בו דין גזילה וכדמבואר.

footnotes:
¹ אולי ר"ל שעובר באיסור גונב אדם א"נ באיסור חובל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:21
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:21)

שיטת הראב"ד


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:22
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:22)

כתב הראב"ד (פ"ט מהל' גזילה הל"א) ז"ל שהרי עשה עבדים כקרקעות לענין גזילה שהרי הזקינו אומר לו הרי שלך לפניך, מיהו ה"מ לענין כחושה אע"ג דלא הדרא גזילה מיהא בעינה איתא ואומר לו הרי שלך לפניך אבל מ"מ נגזלים הם ונקנים ביאוש דכתיב וישב ממנו שבי ואמרינן העבד שנשבה ופדאוהו לשם בן חורין אחר יאוש לא ישתעבד לא לראשון ולא לשני אלמא לאו כקרקע דמי דהא קני נפשיה ביאוש הלכך כשמת העבד או נשרף משלם את דמיו שהרי משמת אין שלו לפניו וכשמת לגזלן מת עכ"ל. צ"ע אליבא דהראב"ד בשני דברים: א) מ"ש יאוש שקונה בעבד משינוי שאינו קונה; וב) מ"ש במת העבד דחייב לשלם ואילו אם העבד הזקין אינו חייב לשלם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:23
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:23)

בנוגע לקושיא הראשונה ביאר מרן הגר"ח זצ"ל בספרו על הרמב"ם שאע"פ שעבד הוקש לקרקעות היינו דוקא לענין שבעבד גזילה גמורה עם קניני גזילה לא חלים, ואעפ"כ חל מעשה גזילה. ונ"מ לדין שינוי קונה ולדין יאוש קונה. קנין שינוי חל מדין קנין גזילה ומאחר שעבד מופקע מחלות קנין גזילה שינוי אינו קונהו. מאידך יאוש קונה אף באבידה ואינו תלוי בחלות קנין גזילה אלא בחלות שם אבידה בלבד ומעשה הגזילה שישנו אף בעבד קובעתו לאבידה שנקנה ביאוש. ובכך חלוק עבד מקרקע כי בקרקע אין מעשה גזילה חל כלל מכיון דלא ניידא, ואילו בעבד חל מעשה גזילה ולכן גזילת העבד מחשיבתו לאבידה. ומשום כך יאוש קונה עבד הגזול מדין קנין יאוש באבידה, ואע"פ שיאוש אינו קונה קרקע גזולה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:24
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:24)

ובנוגע לקושיא השניה ביאר הגר"ח זצ"ל שהגוזל עבד חייב בתשלומין מפני מעשה הגזילה בלבד. ולכן כשמת העבד שאינו ראוי להשבה חייב הגזלן לשלם מדין תשלומי גזילה, ואילו בהזקין העבד שלא קנה אותו הגזלן בשינוי ובר השבה הוא הגזלן פטור מלשלם בטענת הרי שלך לפניך.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:25
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:25)

שיטת הרמב"ם


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:26
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:26)

**א.**
הרמב"ם פסק בהל' גזילה (פ"ג הל"ד) שאין גזילה בעבדים, וכפי הבנת הראב"ד (פ"ט שם הל"א) הרמב"ם השווה עבדים לקרקע לכל דיני גזילה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:27
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:27)

ברם עיין בנ"י לסוגיין שדן באריכות להלכה אם עבדים כמקרקעי דמיין או כמטלטלין דמיין והביא מהרא"ה שביאר שהרי"ף פסק דכמטלטלין דמיין, ע"פ הסוגיא דלעיל (דף יב.) הדנה אם עבדים כקרקע דמיין או כמטלטלין דמיין לגבי שלשה דינים: א) גביית בעל חוב; ב) כתיבת פרוזבול; ג) קנין אגב. ותוס' שם (דף יב. ד"ה אנא) הקשו מאונאה ומשבועה דקיי"ל עבדים כקרקע דמיין (וכה"ג קיי"ל אף בשאר דיני תורה כגון בנוגע לגנב גזלן ושמירה). והשיבו הר"י והנ"י ששם מדובר בדין העבדים רק בנוגע לדינים מדרבנן כי הסוגיא אזלא אליבא דמ"ד שעבודא לאו דאורייתא, ופרוזבול וקנין אגב הויים דינים דרבנן. אמנם לשיטת דהרמב"ם לא יתכן לחלק כך שהרי פסק בפי"א מהל' מלוה (הל"ד) שעבודא דאורייתא וז"ל שכל נכסי הלוה תחת שיעבוד המלוה מן התורה עכ"ל. וכן בנוגע לאגב (פ"ג מהל' מכירה הל"ח - ט) דברי הרמב"ם כפשוטם מורים שהוא קנין דאורייתא. וא"כ חזרה הקושיא לדוכתא למה דנה הגמרא בדין העבדים אם הם כמקרקעי או כמטלטלין דמיין מאחר שבנוגע לאונאה, שבועה, שמירה, וגזילה פשיטא דכקרקע דמיין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:28
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:28)

וביאר מרן הגר"מ זצ"ל¹ שיש שני דינים: דין קרקע ומטלטלין ודין תלוש ומחובר. בכל התורה כולה יש לעבדים חלות שם קרקע בחפצא אך תלושים הם (כלישנא דגמרא - עבדים קרקע דניידי). שאר דיני התורה כמו אונאה, גזילה, שבועה, ושמירה תלויים דוקא בשם קרקע שחל בעבד. לעומת זאת דיון הסוגיא בנוגע לשעבוד נכסים, פרוזבול, ובקנין אגב הוא האם הדינים האלה תלויים בדין תלוש ומחובר או בחלות שם קרקע בחפצא. ונ"מ בנוגע לעבד דבחלות שמו הוי כקרקע ועכ"ז הריהו תלוש ואינו מחובר לקרקע.

footnotes:
¹ עיין בשיטה מקובצת לסוף פרק המפקיד בשם הריטב"א דאיניש דעלמא השוכר שלא מדעת אינו חייב באונסין ואינו אלא שומר וחייב מדין שליחות יד. עיין בקצה"ח (סי' שמ"ח ס"ק א').


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:29
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:29)

ולפי"ז יש ליישב אף את קושית הגרעק"א זצ"ל בחידושיו ליו"ד (סי' ו' סעיף ב') שר"ל שצפורן אדם פסול לשחיטה מפני שהוא מחובר לקרקע כי אדם דומה לקרקע. אמנם לפי ביאור הגר"מ זצ"ל י"ל, כי דין דשחיטה אינו תלוי בחלות שם קרקע בחפצא אלא בדין תלוש ומחובר בדומה לשלשת הדינים בהסוגיא (דף יב.), ואדם תלוש ולא מחובר, ולכן ניתן לשחוט בצפורנו, ואכמ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:30
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:30)

**ב.**
אמנם עלינו להסביר למה שלשת הדינים הללו תלויים בדין תלוש ומחובר ולא בחלות שם קרקע בחפצא. והנה בדין שעבוד נכסים כתב הרמב"ם בפי"א מהל' מלוה (הל"ד) ז"ל שכל נכסי הלוה תחת שיעבוד המלוה מן התורה עכ"ל. אך בפי"א שם (הל"ז) פסק וז"ל שהמטלטלין אינן תחת שיעבוד בעל חוב מן התורה עכ"ל. הרמב"ם קובע ששעבודא דאורייתא חל מן התורה על קרקעות ולא על מטלטלין, ובהתאם לכך פוסק שרק קרקעות דיורשים משועבדים לפריעת חוב אביהם ולא מטלטלין שירשו, עיי"ש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:31
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:31)

ונראה להסביר את החילוק בין קרקע למטלטלין לאור דברי הגמרא בב"ב (דף קעד א) דנכסיה דבר איניש אינון מערבין יתיה, דהיינו שגבייה מנכסים משועבדים חלה מדין ערבות שכן נכסי בני אדם ערבין לו לשלם את חובותיו. נכסי הלוה המשועבדים מבטיחים את החוב למלוה כמו ערב המבטיח למלוה את חוב הלוה. כל זה שייך במחובר לקרקע שהרי אי אפשר להבריחו או להעלימו. ואילו דבר תלוש אינו מבטיח את החוב למלוה כי ביד הלוה להבריחו ולהעלימו מהמלוה ומבי"ד הבאין לגבותו. לפיכך מטלטלין שהם תלושים אינם משתעבדים אבל קרקעות המחוברות משתעבדות. ולפי"ז י"ל שעבד כנעני, אע"פ שיש בו חלות שם קרקע, מ"מ אינו משתעבד דבר תורה, כי הואיל דהוי דבר תלוש אינו מבטיח את החוב למלוה, ודין ערבות הקובע את חלות השעבודים אינו חל בעבדים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:32
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:32)

ולפי"ז כשהרמב"ם כתב בפי"ח מהל' מלוה (הל"ה) ז"ל עשה עבדו אפותיקי ומכרו הרי בעל חוב גובה ממנו מפני שיש לו קול עכ"ל ר"ל שבאפותיקי מפני שיש לו קול העבד יכול להשתעבד כי הקול דבאפותיקי מבטיח אותו למלוה והוי בר שעבוד נכסים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:33
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:33)

מאותו הטעם אין כותבין פרוזבול על עבד שכן כותבין פרוזבול רק על דבר המבטיח את החוב עבור גביית בי"ד¹, ולא על עבד שהוא תלוש. ובנוגע לקנין אגב נראה שגם הוא תלוי במחובר לקרקע ולא בשם קרקע בחפצא. ביאור הדבר כדאיתא בהנ"י (דף לד: בדפי הרי"ף) שכ' וז"ל וכן בדינא דאגב כו' אף הוא תלוי בדעתו של אדם שאדם סומך הדבר המטלטל על הקרקע שהוא עיקר לעולם שאדם סומך בו ולפיכך עבדים כיון שאין אדם סומך עליהם אי אפשר לסמך מטלטלין עליהם עכ"ל. עבדים פסולים לקנין אגב כי מאחר שהם תלושים אין אדם סומך מטלטלין עליהם ואגב מועיל רק כשיש דעת לסמוך את המטלטלין על הקרקע. וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהל' מכירה (הלי"ב) שאין מטלטלין נקנים אגב עבד.

footnotes:
¹ ואמר רבינו זצ"ל שיתכן לדחות שמשלם רק הפחת שעשה בידים ומדין מזיק אך אין זה משמע ודוחק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:34
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:34)

**ג.**
הגר"מ זצ"ל אמר שיש שני עניינים אחרים אשר מהם מבואר דיש חילוק בין חלות שם קרקע בחפצא לבין חלות דין מחובר לקרקע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:35
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:35)

א) במס' חולין (דף טז.) דנה הגמרא בדין תלוש ולבסוף חברו בנוגע למעילה, ע"ז, וסכין של שחיטה. ולכאורה פסקי הרמב"ם נראים כסותרים זה את זה. בפ"ה מהל' מעילה (הל"ה) קבע וז"ל אין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע אבל הנהנה בקרקע עצמה או במחובר לה לא מעל וכו' וכן המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל וכו' עכ"ל. ויוצא שבמעילה פסק דתלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי. ואילו בע"ז העלה בפ"ח מהל' עכו"ם (בהל"א ובהל"ד) וז"ל כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אע"פ שנעבד הר"ז מותר בהנאה, לפיכך עובדי כוכבים העובדים את ההרים ואת הגבעות ואת האילנות הנטועין וכו' הרי אלו מותרין בהנאה וכו' בית שבנאו העובד כוכבים מתחלה שיהא הבית עצמו נעבד וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה כו' עכ"ל. הרי שלגבי איסה"נ דע"ז פסק שתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי. וכן פסק בהכשר טומאה (פי"ב מהל' טומאת אוכלין הל"ג) וז"ל שהתלוש שחיברו לענין הכשר הרי הוא כתלוש ונמצאו מים שעל כותל בית זה כמים שבכלים עכ"ל. ולענין שחיטה (פ"א מהל' שחיטה הלי"ט) פסק ז"ל ואם נעצן בקרקע לא ישחוט בהן כשהן נעוצין, ואם שחט שחיטתו כשרה עכ"ל, וצ"ע בסתירת פסקיו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:36
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:36)

כדי ליישב את פסקי הרמב"ם י"ל שסובר שתלוש ולבסוף חברו דינו כתלוש בדברים התלויים בחלות דין תלוש ומחובר - כגון באסה"נ דע"ז, ולגבי מים שעל כותל הבית ביחס להכשר וקבלת טומאה ולענין שחיטה. חיוב מעילה לעומת זה תלוי בדין קרקע ומטלטלין, ותלוש ולבסוף חברו נקרא בשם קרקע, ולפיכך אין מועלין בו¹.

footnotes:
¹ ולפי"ז צ"ל בדנחית ליה אדעתא דאגרא אינו גזלן כלל דשוכר שלא מדעת אינו גזלן וכמהלך השני הנ"ל (אות א').


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:37
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:37)

ב) במס' שבועות (דף מג.) דנה הגמרא בדין ענבים העומדות להבצר בנוגע לשבועת הדיינים. ובתוס' שם (ד"ה כבצורות) כתבו וז"ל נראה דלענין שבת לכ"ע לאו כבצורות דמיין עכ"ל. וצריך ביאור במה שונה שבת משבועת הדיינים. ברם לפי הנ"ל דבריהם מוסברים כי איסור קצירה בשבת תלוי רק בדין מחובר לקרקע ולא בחלות שם קרקע בחפצא. וענבים העומדות להבצר לכ"ע מחוברות לקרקע הן. אף ר"מ הסובר כבצורות הן היינו רק בנוגע לשם קרקע בחפצא ולענין דיני שומרים אונאה ושבועה, אך באשר לשבת נחשבות הן כמחוברות לקרקע, ולפיכך אסור לקוצרן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:38
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 96b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/96b:38)

עוד כתבו התוס' שם וז"ל ולענין בע"ח כיון דלא צריכי לארעא לכ"ע כבצורות דמיין כו' עכ"ל. והוסיפו על זה התוס' בסנהדרין (טו א ד"ה בענבים וכו') וז"ל דלא סמכא דעתיה עכ"ל. יסוד דבריהם שדין גבייה תלוי בערבות וכנ"ל שהנכסים המשועבדים ערבים עבור החוב ומבטיחים למלוה את מעותיו. עבדים אע"פ שכקרקע דמיין, הואיל וניידי ותלושים הם אינם מבטיחים למלוה את מעותיו שכן עלולים למות או לברוח, ולכן אין שעבוד בעל חוב חל עליהם. וה"ה ענבים העומדות להבצר מאחר שאינן מבטיחות את מעות המלוה, אינן בני שעבוד.