## Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 99b

###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:1)

**גמ'. ר"מ סבר מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ורבנן סברי כו' דעתה אמלוה.** עלינו להבין במאי קמפלגי, דלא מסתבר דפליגי באומדן דעת המקדש בעלמא. ונראה לומר דהנה בדין המקדש במלוה שאינה מקודשת רוב הראשונים (עיין ברש"י למס' קידושין דף ו: ד"ה אינה מקודשת) מבארים דלא יהיב לה מידי כלומר שאין כאן חפצא של כסף קידושין ומעשה קידושין כלל. אמנם מהרמב"ם משמע שיש לו שיטה אחרת במקדש במלוה, שהרי כתב בפ"ה מהל' אישות (הלי"ג) וז"ל המקדש במלוה כו' אינה מקודשת כו' מפני שהמלוה להוצאה ניתנה ואין כאן שום דבר קיים ליהנות בו מעתה שכבר הוציאה אותו דינר ועברה הנאתו עכ"ל, ומשמע שסובר שאע"פ שיש במלוה חפצא של כסף קידושין מ"מ פסולה מדין חסרון הנאה, דהיינו שהאשה צריכה ליהנות מהכסף, ובמלוה עברה הנאתה. והרמב"ם לשיטתו שמצריך כסף של הנאה בכסף קידושין דעלמא וכדפסק במקומות אחרים בהלכות אישות כגון במקדש אשה במתנה ע"מ להחזיר שאינה מקודשת. ומאידך שיטת התוס' (במס' קידושין דף ו: ד"ה לבר) היא שמתנה ע"מ להחזיר פסולה רק מדרבנן. ואילו הרמב"ם סובר שפסולה מדאורייתא מפני שחסרה הנאה וכ"כ (שם הלכ"ד) וז"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי בדינר זה ע"מ שתחזירהו לי אינה מקודשת בין החזירה בין לא החזירה שאם לא החזירתו לא נתקיים התנאי ואם החזירתו הרי לא נהנית ולא הגיע לידה כלום עכ"ל. אליבא דהרמב"ם מתנה ע"מ להחזיר מהווה חפצא של כסף ויש כאן מעשה קידושין אלא שהקידושין פסולים מן התורה כי יש תנאי מיוחד של הנאת האשה ובלי זה אינה מקודשת, אך אין החסרון בחפצא של הכסף ובמעשה הקידושין עצמן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:2)

וה"ה להרמב"ם במקדש במלוה ישנו מעשה קידושין אלא שאינה מקודשת מכיון דחסר התנאי של הנאה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:3)

ואליבא דהרמב"ם ניתן לבאר את המחלוקת בין ר"מ ובין הרבנן במקדש במלוה ופרוטה הכי: דעת המקדש היא לקדש את האשה בין עם המלוה ובין עם הפרוטה ביחד. והרי המקדש במלוה דעלמא אינה מקודשת מפני שעברה הנאתו. ברם במקדש במלוה ופרוטה בהדדי י"ל דמקודשת, מאחר שאף מצד המלוה יש חפצא של כסף קידושין ומעשה קידושין, אלא שחסרה הנאת האשה דהוי תנאי נפרד בקידושין, ומאחר שבציור הזה דקידשה במלוה ופרוטה נהנה מהפרוטה ויש לה הנאה מהקידושין הריהי מקודשת ע"י הצירוף שבין כסף המלוה ובין הנאת הפרוטה. ולפי"ז י"ל דר"מ אזיל כפי סברת הרמב"ם, ולפיכך סובר דמקודשת, ואילו הרבנן סבורים שמלוה אינו חפצא של כסף ומעשה קידושין כלל, ומאחר שרוצה לקדשה עם המלוה והפרוטה ביחד, והמלוה אינו מעשה קידושין כלל, לפיכך אינה מקודשת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:4)

א"נ י"ל אליבא דהרמב"ם דפליגי בזה, הרבנן סברי שאינה מקודשת כי שיטתם שההנאה מהקידושין צריכה להיות הנאה המגיעה לה מכל כסף הקידושין דבלי זה אינו כסף קידושין כלל, ולכן הנאת הפרוטה אינה מועלת למלוה, דסוכ"ס לא נהנה מעצם המלוה ולפיכך אין המלוה כסף קידושין כלל ואינה מצטרפת לקידושין. מאידך ר"מ סובר שהנאת האשה אינה אלא תנאי, ואע"פ שאינה נהנה מעצם המלוה עכ"ז מקודשת, שהרי מ"מ נהנה מהפרוטה, ואף הנאה מחלק של כסף הקידושין - מהפרוטה ולא מהמלוה - מספיק לקיום התנאי דהנאת האשה מהקידושין, ושפיר מצטרפים המלוה עם הפרוטה במעשה הקידושין שיש בו הנאה ולפיכך הריהי מקודשת.* גמ'. טבח אומן שקלקל. במשנה לעיל (דף כו.) איתא דאדם מועד לעולם. ובדין הזה ישנן ג' שיטות בראשונים: א) שיטת התוס' (לעיל דף כז: ד"ה ושמואל אמר) שאדם המזיק חייב רק באונס כעין אבידה ואילו באונס כעין גניבה ובאונס גמור פטור; ב) שיטת הנ"י (לעיל סוף פרק שני דף יא. בדפי הרי"ף לב"ק דפוס ווילנא) שאדם המזיק פטור רק באונס גמור; ג) שיטת הרמב"ן (בחידושיו לב"מ דף פב:) שאדם המזיק חייב אפילו באונס גמור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:5)

בביאור המחלוקת נראה שיש לחקור ביסוד החיוב של אדם המזיק, האם המחייב הוא ביטול חובת השמירה המוטלת עליו, או שהמחייב הוא מעשה הנזק שעשה. לתוס' הוא ביטול חובת השמירה ולכן חייב רק באונס כעין אבידה - כשביטל את חובת השמירה בשיעור זה. מאידך הרמב"ן סובר שהמחייב הוא מעשה הנזק ולכן מחייב גם באונס גמור, כי סובר שמעשה אונס מהווה מעשה גברא ומעשה מזיק. שיטת הנ"י מתבארת בתרי אנפי. יתכן שסובר שמעשה המזיק מחייב, אלא שסובר שמעשה אונס גמור אינו מעשה גברא, ולפי' באונס גמור אדם המזיק פטור. א"נ י"ל שסובר שהמחייב הוא ביטול השמירה, אלא שלדעתו אף ביטול השמירה בשיעור בכעין גניבה מחייב, ואילו באונס גמור פטור כי לא ביטל חובת השמירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:6)

התוס' (דף צט: ד"ה אימא ולעיל דף כז: סד"ה ושמואל) הביאו ראייה לשיטתם מסוגיין כי טבח אומן שקלקל פטור כשעשה בחנם, וראייה שמזיק באונס כעין גניבה פטור. ועוד הוכחה לשיטת התוס' ניתן להביא מזה שבשכר חייב ו"מזיק הוא" (לישנא דשמואל) ומוכח שחובת השמירה של האומן משתנה משום שקבל שכר, ולכאורה חזינן שהמחייב דאדם המזיק הוי ביטול השמירה, וקשה על הרמב"ן הסובר שאדם המזיק חייב באונס גמור¹.

footnotes:
¹ והרי ברוצח בשוגג כגון רופא שהרג אין נ"מ בין בחנם או בשכר כי עצם מעשה הרציחה מחייבו גלות ולא ביטול השמירה ורק במזיק בלבד קיימת נ"מ בין בחנם לבין בשכר משום שחייב מפני ביטול השמירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:7)

אמנם הרמב"ן בחידושיו (שם) תירץ את הקושיא וז"ל שאין האומן הטועה במלאכתו משום מזיק עכ"ל. ביאור דבריו שיש לפעמים פטור באדם המזיק כשהזיק ברשות כגון מי שהזיק כששניהן ברשות (פ"ו מהל' חובל ומזיק הל"ג והל"ח) או כגון הרץ בערב שבת בביה"ש והזיק שפטור (שם הל"ט). ולכן באומן חל פטור מזיק מכיון שיש לו רשות לעבוד עם החפץ. אך כשקיבל שכר התחייב עצמו בשמירה נוספת וחייב לשלם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:8)

ועיין ברמב"ם שהביא את דיני אומן שקלקל, ברם לא הביאם בהלכות חובל ומזיק אלא בפ"י מהל' שכירות (הל"ג ה) וז"ל חייבין לשלם דמיהן מפני שהן נושאי שכר עכ"ל, מפורש ברמב"ם שמדין מזיק האומן פטור ולכן אינו מביא את חיובו בהלכות מזיק אלא שחייב לשלם מדין שומר שכר דעלמא ולכן מביא חיובו בהל' שכירות. ומסתבר שהרמב"ם מסכים עם הרמב"ן שמדין מזיק אומן פטור כי יש לו רשות לעבוד עם החפצא אלא שחייב כשהזיק כשקבל שכר עבור מלאכתו מדין ש"ש דעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:9)

ויעויין ברש"י לסוגיין (ד"ה דקבעביד בשכר) שמפרש שאומן בשכר חייב מדין אדם המזיק וז"ל דקעביד בשכר דמזיק חייב באונסין דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד כו' עכ"ל. יוצא שרש"י סובר כשיטת התוס' שחיוב האומן הוא מדין אדם המזיק דעלמא¹ ולא מדין שומר שכר שלא כהרמב"ם והרמב"ן. ונ"מ לענין בעליו עמו דבדיני שומר חל פטור אך לא בדיני מזיק, דאם אומן משלם מדין מזיק אף אם בעליו עמו יתחייב, ואילו אם חיוב האומן הוא מדין שומר אם בעליו עמו יפטר.

footnotes:
¹ והמחייב הוא ביטל השמירה שחל עליו מחמת השכר. ונראה לפי"ז שאין רש"י מחייב באונס גמור ומש"כ דמזיק חייב באונסין ר"ל אונס כעין גניבה ואבידה. אמנם מאידך יתכן שרש"י סובר כרמב"ן ובחנם פטור דהוי מזיק ברשות, ובשכר אין לו רשות, ולפיכך בשכר חייב מדין אדם המזיק ואף באונס גמור ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:10)

**גמ'. המראה דינר לשולחני.** יעויין בתוס' (ד"ה ותניא) ז"ל לא שייך הכא לשנויי כאן בשכר כאן בחנם כדמשני גבי שחיטה דבהכרת מטבע צריך בקיאות גדול ולית ליה למיחזי אם אין בקי כדנכו ואיסר עכ"ל. משמע שהתוס' סוברים שבמטבע אין נ"מ בין בחנם לבין בשכר, והדין הוא שהאינו בקי לעולם חייב והבקי לעולם פטור. וכשיטת התוס' נמצאת גם ברשב"א¹ וז"ל ומסתברא לי דדנכו ואיסור דבקיאי טפי אפילו בשכר פטורין וכל השאר אפילו בחנם חייבין וברייתא מילתא פסיקתא תנן והפרש יש בין אומן בשחיטה לאומן בראיית המטבעות דאלו גבי שחיטה שהדבר תלוי באומנות בידים שייך שאפילו האומן הבקי כטבחי צפורי יקלקל לעתים אם לא יכוין מלאכתו היטב ולפיכך אינו כאנוס וכיון שיש לו שכר חייב. אבל ראיית המטבע שהוא תלוי במראית עיניים והבקיאות בצורות כל שהוא אומן בקי הרבה אינו מצוי שיטעה וכשהוא טועה הרי זה אונס גמור ושומר שכר פטור מן האונסין וזהו שלא הזכירו בגמרא בשולחני חילוק בין בחנם לשכר עכ"ל.

footnotes:
¹ מובא במגיד משנה (פ"י מהל' שכירות הל"ה).


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:11)

מאידך הרמב"ם חולק עליהם ופוסק שיש הבדל גם בשולחני שהוא בקי בין בחנם לבין בשכר, שבחנם הריהו פטור ובשכר הריהו חייב, שכן כתב בפ"י מהל' שכירות (הל"ה) ז"ל וכן המראה דינר לשולחני ואמר לו יפה הוא ונמצא רע אם בשכר ראהו חייב לשלם אע"פ שהוא בקי ואינו צריך להתלמד, ואם בחנם ראהו פטור והוא שיהיה בקי שאינו צריך להתלמד, ואם אינו בקי חייב לשלם אע"פ שהוא בחנם והוא שיאמר לשולחני עליך אני סומך עכ"ל. אליבא דהרמב"ם שולחני בקי שאינו צריך להתלמד שראהו בשכר וטעה חייב לשלם שלא כהרשב"א הסובר שפטור. ונראה שהרשב"א סובר ששולחני בקי שטעה אנוס גמור הוא ולפי' פטור בין מחיוב שומר ובין מחיוב מזיק. מאידך הרמב"ם סובר שאם הוא טעה אינו אנוס גמור, ולכן אם קבל שכר הריהו חייב כדין אומן דעלמא שקלקל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:12)

אולם עלינו לעיין בשיטת הרמב"ם שפסק דשולחני בשכר שטעה חייב שהרי הבאנו למעלה (בד"ה טבח אומן שקלקל) את המחלוקת שבין תוס' לבין הרמב"ם באומן בשכר שקלקל שחייב לשלם דאליבא דהתוס' חייב מטעם מזיק ואילו אליבא דהרמב"ם חייב מטעם שומר. ברם בגמרא לקמן (דף ק.) איתא ששולחני שטעה חייב מדינא דגרמי, וצ"ע, דבשלמא אליבא דהתוס' המפרשים שאומן בשכר שקלקל חייב לשלם מדין מזיק ניחא דבשולחני החיוב הוא מדין מזיק דגרמי. מאידך אליבא דהרמב"ם המפרש שהחיוב באומן בשכר שקלקל הוא מדין שומר שכר, קשה, למה תלוי חיובו בדינא דגרמי, הרי ש"ש חייב משום שביטל את חובת שמירתו, ואין חיובו תלוי כלל בדיני מזיק דגרמי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:13)

ונראה לחלק אליבא דהרמב"ם בין אומן דעלמא כגון טבח לבין שולחני. שאר האומנים שקלקלו חייבים לשלם מדין שומר שכר כי קבלו עליהם בשכר את אחריות שמירת החפצא וכשקלקלו בחפצא חייבים לשלם מדין שומר שכר שפשע בשמירת הפקדון. מאידך שולחני אינו חייב מדין שומר, והטעם דהרי מיירי באופן שהמטבע פסול והשולחני טעה ואמר לבעלים שהמטבע כשר. ולכן א"א לחייב את השולחני בשביל הפסד המטבע כשומר כי המטבע פסול גם בלעדיו. השולחני גרם הפסד לבעלים בהוראתו מאחר שלא ידעו הם שהמטבע פסול וסמכו על השולחני שאמר להם שהוא כשר. אמנם הנזק שהשולחני גרם להם בהוראתו אינו הפסד בגופו של המטבע הפסול אלא גרם הפסד בעלמא לבעלים. ולכן תולה הגמרא את חיוב השולחני בדינא דגרמי. ועוד נראה לחלק שבטבח אומן לא חל דין מזיק משום שהזיק ברשות כנ"ל לפי הרמב"ן. מאידך לשולחני אין רשות להזיק כי דוקא כשהחפצא נמסר לרשות האומן כמו בטבח ניתנת לו יחד עם החפצא רשות שאם הזיק יפטר. משא"כ בשולחני שהמטבע לא נמסר לרשותו, ולפיכך לא ניתנה לו את הרשות להזיק, ואם השולחני הזיק הריהו חייב לשלם אליבא דמאן דדאין דינא דגרמי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Kamma 99b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Kamma/r/99b:14)

אמנם עדיין צ"ע ברמב"ם שהרי לפי"ז יוצא שאומן ושולחני מהווים שני דינים שונים, שאומן חייב מדין שומר ושולחני חייב מדין מזיק, וא"כ קשה מדוע כללם הרמב"ם ביחד בהלכות שכירות, וצ"ע.