## Reshimot Shiurim on Bava Metzia Daf 101b

###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/101b:1)

גמ'. המשכיר בית לחבירו סתם, אין יכול להוציאו בימות הגשמים מחג ועד הפסח, אלא א"כ הודיעו שלשים יום מעיקרא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/101b:2)

ומבואר דאין המשכיר יכול להוציא את השוכר מן הבית אלא א"כ הודיעו קודם לכן ל' יום. ועיין ברש"י (ד"ה להודיע קתני) שכתב דהיינו אפי' בשכירות שקצובה לזמן דצריך להודיעו קודם גמר השכירות ובלא"ה אינו יכול להוציאו מביתו. אמנם עיין ברמב"ם (פ"ו משכירות ה"ו) שכתב דדוקא בשכירות סתם צריך להודיעו, משא"כ בשכירות קצובה לזמן אינו צריך להודיעו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/101b:3)

ונראה דלפי שיטת רש"י דאף בשכירות לזמן קצוב צריך להודיעו בכדי להוציאו מביתו, ואם לא הודיעו ונשאר השוכר בביתו אין זה נחשב כהמשך של השכירות הראשונה, שהרי הגיע סוף זמן השכירות, אלא דחל לשוכר היתר וזכות השתמשות חדשה שאין הבעלים יכולים להוציאו מהבית מבלי להודיעו קודם לכן ל' יום. אולם יש לעיין לפי שיטת הרמב"ם דאינו צריך להודיעו בשכירות שקצובה לזמן מסוים וחל דין הודעה רק בשכירות סתם, מהו הדין בשכירות סתם היכא שלא הודיעו האם השכירות הראשונה נמשכת או"ד דחל היתר השתמשות חדשה לשוכר. דהנה יתכן לפרש הדין שאין צריך להודיעו בשכירות לזמן בב' אופנים: א) דבשכירות לזמן הוי כאילו כבר הודיעו, מכיון דידוע מתי תגמר השכירות. ולפי"ז י"ל דבשכירות סתם צריך לבטל השכירות ע"י הודעתו, וכל שלא הודיעו השכירות הראשונה עדיין נמשכת. משא"כ בשכירות הקצובה לזמן חלה הודעה מתחלת השכירות ואין צריך הודעה שנייה לבטל השכירות הראשונה. ב) י"ל דבשכירות לזמן קצוב נתבטלה השכירות מאליה בהגיע הזמן ולא בעינן הודעה כדי לבטלה. ועיין בגמ' "אמר רב הונא ואם בא לרבות בדמיה מרבה וכו' לא צריכא דאייקור בתי", ולכאורה מהא דיכול להרבות בדמיה מוכח דלא הוי המשך השכירות הראשונה דא"כ איזה זכות יש למשכיר להרבות בדמיה, ועל כרחך צ"ל דחל זכות והיתר השתמשות חדשה לשוכר דאי אפשר להוציאו מן הבית מבלי להודיעו קודם לכן ל' יום, אמנם עכ"ז המשכיר יכול להרבות בדמיה עבור ההשתמשות בבית. ונראה דסברא זו מבואר נמי מדברי הריטב"א (בד"ה לא צריכא דאייקור וכו') שכתב וז"ל אבל מורי ז"ל לא ניחה ליה דהא כיון שלא הודיעו מעיקרא הרי הוא כאילו השכירו לו עד הפסח ולמה ירבה לו בשכרו, לכן פירש דהכא בשהודיעו מיירי שהוא מניחו שם ל' יום לחפש לו בית, דכיון שכן ואייקור בתי יש לו ג"כ להרבות בדמים כי למה ידור בביתו בזול בעל כרחו כיון שלא פשע מלהודיעו עכ"ל. ומבואר אליבא דהריטב"א דבלא הודיעו השכירות הראשונה נמשכת וא"א להרבות בשכירות, ואילו בהודיעו ויש לו ל' יום לחפש בית הו"ל שכירות חדשה ומרבה בשכירות. ולכאורה יתכן עוד נפ"מ בזה דהנה יש להסתפק לפי שיטת הראשונים דס"ל דרשות שוכר קונה לשוכר מדין קנין חצר מה יהיה הדין היכא דלא הודיעו ונשאר השוכר בבית האם קני ליה הך חצר או לא. ולכאורה זה תלוי דאם נאמר דהשכירות הראשונה נמשכת אזי י"ל דמועילה אף לקנין חצר, משא"כ אי הוי רק זכות השתמשות חדשה ואין לו קניני שכירות אזי י"ל דלא יועיל לקנין חצר. אמנם יתכן דאף אי הוי רק זכות השתמשות דמועיל הך זכות השתמשות לקנין חצר, ויל"ע בזה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/101b:4)

ועיין ברמב"ם (פ"ו מהל' שכירות ה"ט) וז"ל נפל בית המשכיר שהיה דר בו הרי זה יש לו להוציא השוכר מביתו ואומר לו אינו בדין שתהיה אתה יושב בביתי עד שתמצא מקום ואני מושלך בדרך שאין אתה בעל זכות בבית זה יותר ממני עכ"ל. וצע"ק באריכות לשונו. ונראה דר"ל דהשכירות הראשונה כלתה והשוכר יושב בבית בימי הגשמים בהיתר השתמשות חדשה. ולכן כח המשכיר בבית עדיף משל השוכר, דאע"פ שבתוך ימי השכירות יש לשוכר כח עדיפות לדור בבית כי יש לו קנין השתמשות לזמן בבית דהמשכיר הקנה לו את הבית בשכירות לזמן קצוב, אך שאני לאחר ימי השכירות כשהשוכר יושב בבית בימי הגשמים שאין לו קנין שכירות אלא רק היתר השתמשות בעלמא, ולכן יש למשכיר הקנין בבית ומשו"ה כוחו עדיף ויכול להוציא את השוכר מהבית כשבית המשכיר נפל, ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/101b:5)

וע"ע ברמב"ם (שם ה"ז) וז"ל המשכיר בית לחבירו סתם אינו יכול להוציאו עד שיודיעו ל' יום מקודם כדי לבקש מקום ולא יהיה מושלך בדרך ולסוף השלשים יצא וכו' קבע לו ל' לפני החג אם נשאר מן הל' יום אפילו יום א' לאחר החג אינו יכול להוציאו עד מוצאי הפסח והוא שיודיעו ל' יום מקודם עכ"ל. וצ"ע למה צריך להודיעו פעם שנית ל' יום לפני מוצאי פסח דהרי הודיעו קודם החג. וי"ל דההודעה הראשונה נתבטלה דלא היתה ל' יום לפני החג ולפיכך צריך להודיעו פעם שנית ולתת לו ל' יום לחפש לו בית שיוכל להכנס בו אחרי פסח.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/101b:6)

**משנה. המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת בנגר ובמנעול ובכל דבר שמעשה אומן אבל דבר שאינו מעשה אומן השוכר עושהו.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/101b:7)

עיין ברש"י (ד"ה מרזב) וז"ל וכשנפלה אחת מהן הדיוט מחזירה עכ"ל. ובפשטות ס"ל דהכל תלוי במעשה אומן שעל המשכיר מעשה אומן ועל השוכר מעשה הדיוט. אמנן יעויין ברמב"ם (פ"ו מהל' שכירות ה"ג) שכתב וז"ל המשכיר בית לחבירו חייב להעמיד לו דלתות לפתוח לו חלונות שנתקלקלו ולחזק את התקרה ולסמוך את הקורה שנשברה ולעשות נגר ומנעול וכל כיוצא באלו הדברים שהן מעשה אומן והן עיקר גדול בישיבת הבתים והחצירות. וממש"כ "והן עיקר גדול בישיבת בתים וחצירות" משמע דבנוסף למעשה אומן בעינן שדבר זה יהיה עיקר גדול בישבת הבתים וחצירות, ודלא כרש"י.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/101b:8)

**גמ'. בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי, מזוזה האמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא אלא מקום מזוזה.** יש להסתפק האם חל חיוב מזוזה רק על מי שיש לו קניני דירה בבית דהיינו ששכר את הבית ויש לו זכות קנין לדור בבית, או"ד דחיוב מזוזה תלוי במעשה דירה - שחל חובת מזוזה על מי שדר בבית, ואע"פ שאין לו זכות וקנין לדור בבית, וכגון שנתנו לו הבעלים רשות לדור בבית ויכולים לסלקו כל זמן שהם רוצים דחל עליו חובת מזוזה מחמת מעשה דירה שדר בבית. ועיין ברש"י (ד"ה חובת הדר היא) וז"ל דדרשינן (מנחות לד א) ביתך דרך ביאתך למי שנכנס ויוצא לה זה הדר בה עכ"ל. ומשמע דחיוב מזוזה חל על מי שדר בבית בפועל ואינו תלוי בקניני דירה וחלות שכירות. ועיין ברמב"ם (פ"ה מהל' תפילין הי"א) שכתב וז"ל המשכיר בית לחבירו על השוכר להביא מזוזה ולקבוע אותה וכו' מפני שמזוזה חובת הדר היא ואינה חובת הבית וכו' עכ"ל. וממש"כ "שמזוזה חובת הדר היא ואינה חובת הבית" משמע קצת נמי דהרמב"ם סובר כרש"י דחיוב מזוזה תלוי במעשה דירה בלבד והוי חובת גברא בלבד, דאי בעינן קנין זכות דירה בבית אזי הו"ל חובת הבית, דהקנין שבבית מחייב במזוזה. אמנם יש לדחות דאי מזוזה הוי חובת הבית אזי חיוב מזוזה אינו תלוי בדירה כלל אלא דהבית עצמו טעון מזוזה, קמ"ל דהוי חובת הדר. אולם יתכן דהרמב"ם סובר שחיוב מזוזה תלוי בזכות קנין לדור בבית ולא במעשה דירה בלבד, ודלא כרש"י. ועיין בגמ' יומא (דף יא.) "ת"ר כל הלשכות שהיו במקדש לא היה להן מזוזה חוץ מלשכת פרהדרין שהיה בה דירה לכה"ג וכו'". ומוכח לכאורה מהגמ' דחיוב מזוזה תלוי במעשה דירה ולא בקניני דירה דלא היה לכה"ג קניני דירה בלשכת פרהדרין.¹

footnotes:
¹ אולם יש לדחות דחל חיוב מזוזה על הציבור דיש להם קנין בלשכת פרהדרין והכה"ג חייב מאחר שהוא חלק מהציבור ויש לו קנין בלשכת פרהדרין, ועיין באחרונים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/101b:9)

ועוד יש להעיר בדברי הרמב"ם שהביא את ההלכה שהשוכר חייב במזוזה בין בהל' מזוזה (פ"ה מהל' סת"ם הי"א) ובין בהל' שכירות (פ"ו מהל' שכירות ה"ג), וצ"ע מדוע הביא הרמב"ם דין זה פעמיים. ונראה דהרמב"ם סובר דיש ב' דינים בחיוב מזוזה: א) חיוב בתורת מצוה, ב) חיוב בדיני ממונות, והרמב"ם סובר שהשוכר חייב במזוזה מתרי טעמי - דחייב במצות מזוזה משום דמזוזה חובת הדר היא, וחייב נמי במזוזה משום חובת השוכר בדיני ממונות, וכשאר חיובי ממונות של השוכר כגון לעשות סולם ומרזב ולהטיח את גגו. ולכאורה יתכן נפ"מ בזה לגבי שוכר שהוא קטן שפטור ממצות דמ"מ חייב במזוזה מפאת חובת שוכר בדיני ממונות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 101b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/101b:10)

והנה בגמ' איתא דהשוכר חייב במעקה, אמנם יש לעיין האם השוכר חייב במעקה משום מצות מעקה או"ד דמצות מעקה חלה על המשכיר, והשוכר חייב רק משום דיני ממונות. ועיין ברמב"ם (פ"יא מהל' רוצח ה"א - ה"ג) וז"ל מצות עשה לעשות אדם מעקה לגג שנאמר ועשית מעקה לגגיך, וכו' וכל המניח גגו בלא מעקה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר ולא תשים דמים בביתך עכ"ל. ולכאורה לגבי הלאו י"ל דהשוכר קא עבר על הלאו שהוא גורם התקלה שמניח גגו בלי מעקה ולכאורה משום כך חייב השוכר בעשיית מעקה, אמנם יש לעיין מי חייב בעשה לבנות מעקה - השוכר או המשכיר, וברמב"ם (פ"ו מהל' שכירות ה"ג) כתב להדיא ד"השוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה", אמנם יש לעיין האם זהו משום דקעבר על הלאו או"ד דהשוכר חייב נמי בעשה, וצ"ע.¹

footnotes:
¹ ועיין בהגהות מיימוניות (פ"יא מהל' רוצח ה"א אות א') וז"ל נראה כשאדם שוכר בית מאחרים פטור מן המעקה מה"ת מדלא מרבינן בספרי אלא לוקח ויורש וניתן לו במתנה ואין אומר נשכר לו, והא דאמרינן בהשואל (קא:) השוכר חייב לעשות מעקה כדלקמן בהל' שכירות פ"ו היינו מדרבנן מפני שהוא דר בבית פן יבא להתרשל בדבר עכ"ל. ועיין במנחת חינוך מצוה תקמ"ו אות א' שהביא שבס' פאת השולחן (הל' א"י ס' ב' ס"ק כ"ז) כתב שנחלקו הפוסקים האם השוכר חייב במעקה מדרבנן דמה"ת החיוב רמיא על המשכיר או"ד דהשוכר חייב מה"ת. ועיי"ש במנ"ח שביאר דהפוסקים דס"ל דהשוכר חייב במעקה מה"ת היינו משום דס"ל דשכירות ליומא ממכר והוי ליה של השוכר. ועיין בספר המפתח ברמב"ם פרנקל שציין לאחרונים שדנו בדברי הגהות מיימוניות.ועוד יש להעיר בדברי רבנו זצ"ל די"ל דאין השוכר מחוייב כלל מה"ת ואף לא קעבר על הלאו משום דהלאו מיתלא תליא בעשה, וכדמבואר מדברי הריטב"א בקידושין דף לד. ד"ה והא דמחייב נשים וכו' שכתב וז"ל והא דמחייב נשים באבדה ובמעקה ובשילוח הקן משום דהוי מצות עשה שלא הזמן גרמא, תמיהא מילתא למה לי לחיובינהו בהו מהאי טעמא תיפוק ליה דאית בכל מינייהו לא תעשה ונשים חייבות בכל לא תעשה וכו' ובמעקה כתיב לא תשים דמים בביתך וכו' והרמב"ן תירץ דבהני אע"ג דאית בהו ל"ת אין העיקר אלא בעשה שבהם ולא אתי ל"ת אלא לקיומי לעשה, דבמעקה כתיב ועשית מעקה לגגך ובו הרצון והכוונה, ואחר כך ולא תשים דמים בביתך כלומר לא תעכב מלעשות מצוה זו וכו' וכיון דהעשה הוא עיקר אילו נשים פטורות מן העשה היו פטורות מלאו שבו, שאין הלאו אלא קיום עשה שבו, וגם זה נכון עכ"ל. ולפי"ז נראה דמכיון שאין השוכר מחוייב מה"ת בעשה של ועשית מעקה לגגך אף אינו עובר על הלאו דלא תשים דמים בביתך דהלאו תלוי בעשה. ויש להעיר דלענין מזוזה הביא הרמב"ם הדין שהשוכר חייב במזוזה בהל' סת"ם ובהל' שכירות, אולם ההלכה ששוכר חייב במעקה כתב רק בהל' שכירות, ומשמע איפוא שהשוכר חייב במעקה רק מדיני ממונות ולא משום מצות מעקה, וצ"ע.