## Reshimot Shiurim on Bava Metzia Daf 47b

###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:1)

גמ'. למעוטי איסורי הנאה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:2)

יש לעיין ביסוד הפסול של איסורי הנאה בקנין סודר. ועיין ברשב"א (מס' שבועות דף לט. ד"ה ה"ג מה כלים) שכתב שכלי שאין בו שוה פרוטה כפי השיווי שבשוק נחשב לכלי שוה פרוטה מחמת שראוי לתשמיש, דהתשמיש תמיד יכול להיות שוה יותר משו"פ, ומה שראוי לתשמיש משווה ליה לכלי לחפצא דממון שו"פ. ומשו"ה קיי"ל דקונין קנין חליפין בכלי פחות משו"פ, דמאחר שראוי לתשמיש שוה פרוטה הכלי נחשב לחפצא של ממון ששוה פרוטה. ולפי"ז י"ל דמכיון דאסה"נ אינם ראויים לתשמיש כלל, אין בהם דין שו"פ ומשו"ה פסולים לקנין סודר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:3)

ועוד נ"ל דקנין סודר חל בכלי פחות משו"פ משום דאע"פ דחסר לו השיעור דשו"פ מ"מ הוי חפצא דממון, משא"כ אסה"נ שאינו חפצא דממון כלל, דחלות שם אסה"נ מפקיע כל שיווי מהחפצא ואין בו חלות דין ממון, ומשו"ה אסה"נ פסול לקנין סודר. וראייה דאסה"נ אינם חפצא דממון כלל מהא דקיי"ל דמותר ליהנות מאסה"נ מדאורייתא שלא כדרך הנאתן, וא"כ אסה"נ ראויים לתשמיש ובמציאות יש להן שוויות דשו"פ, ומ"מ עפ"י דין אין לאסה"נ שוויות כלל, דחלות שם איסורי הנאה מפקיע מהן את כל שוויותם ואינם חפצא דממון כלל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:4)

ובעיקר השאלה האם חל דין ממון בפחות משוה פרוטה או לא, עיין ברמב"ם (פ"א מהל' גניבה ה"ב) וז"ל אסור לגנוב כל שהוא דין תורה ואסור לגנוב דרך שחוק או לגנוב ע"מ להחזיר או ע"מ לשלם הכל שלא ירגיל עצמו בכך עכ"ל. ובמגיד משנה שם נקט דהאיסור לגנוב כל שהוא חל משום דקיי"ל חצי שיעור אסור מה"ת. ולפירושו צ"ע מדוע כלל הרמב"ם את ההלכה שאסור לגנוב כל שהוא - דאסור מדין חצי שיעור אסור מה"ת דחל בכהת"כ, ביחד עם האיסור של הגונב דרך שחוק או הגונב ע"מ לשלם האסורים לכאורה רק מדרבנן כדי "שלא ירגיל עצמו בכך". וביאר הגר"ח זצ"ל דבאמת דין פחות משו"פ אינו חל מדין חצי שיעור, דשיעור פרוטה אינו שיעור בחיוב אלא דהוי שיעור בעצם חלות שם ממון בחפצא, דפחות משו"פ אינו חפצא דממון כלל. חצי פרוטה חלוקה ביסוד דינה מחצי כזית חלב, דחצי כזית חלב הוי חפצא דחלב, דחל בו חלות שם ואיסור של חלב, ומה דבעי שיעור שלם דכזית הוא רק כדי להתחייב בקרבן ומלקות. משא"כ חצי פרוטה דאינה חפצא דממון כלל, דשיעור פרוטה אינו שיעור דחל רק בחיוב הגברא בלבד אלא הוי שיעור בחלות דין ממון דחל בחפצא. והגר"ח זצ"ל הביא ראייה לזה מהמשנה דחמש פרוטות (לקמן דף נה.)¹ דכללה דין פרוטה במודה במקצת במעילה ובגזילה עם פדיון הקדש ובקידושין, ולכאורה בפדיון הקדש ובקידושין ליכא דין שיעור לענין חיוב, ואי שיעור פרוטה הוי שיעור בנוגע לחיוב צ"ע מדוע נכלל דין פרוטה בקידושין ובפדיון הקדש ביחד עם שאר ההלכות שבמשנה שם. ומוכח דשיעור פרוטה הוי הלכה בעצם חלות שם ממון, דחסר חפצא דממון אא"כ יש בו שוה פרוטה, ובקידושין ופדיון הקדש בעינן חפצא דממון, ומשו"ה נכללים הם בדין חמש פרוטות².

footnotes:
¹ ועיין בשיעורים לקמן על אותה משנה.
² והא דאיתא בסנה' (דף נז.) דמשו"ה שאני גזל פחות משו"פ בישראל שפטור משא"כ בכותי דחייב, משום דישראל מוחל אפחות משו"פ, אינו ר"ל שמוחל במציאות גזילת ממון, אלא טעמא דקרא נקט, דמשו"ה אצל ישראל קבעה התורה דפחות משו"פ אינו ממון משום דדרכן של ישראל למחול אפחות משו"פ משא"כ אצל כותים. ומשו"ה בכל אופן אצל ישראל פחות משו"פ אינו ממון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:5)

אולם אליבא דהגר"ח זצ"ל צ"ע למה כלי פחות משו"פ כשר לסודר ולא כלי שאסור בהנאה, דהרי תרווייהו אינם חפצא דממון. ונראה דשאני פחות מש"פ מאסה"נ משום דפחות מש"פ אע"פ שאינו חפצא דממון מ"מ יש בו שוויות כל שהיא, דעכ"פ פחות משו"פ חזי לאיצטרופי לשו"פ. משא"כ באסה"נ שאינו חפצא דממון ואף אין לו שוויות ולא חזי לאיצטרופי לשו"פ כלל. ומשו"ה כלי פחות משו"פ כשר לקנין סודר אבל כלי דאסור בהנאה פסול משום דאין לו שוויות כלל¹. א"נ י"ל דאסה"נ אינו חשוב לכלי לענין קנין סודר, דכלי לקנין סודר צ"ל כלי הראוי לתשמיש כעין נעל, ואסה"נ אינו ראוי לתשמיש, ומשו"ה לגבי קנין סודר אינו נחשב לכלי. משא"כ כלי ששוה פחות משו"פ דראוי לתשמיש ומשו"ה הוי כלי לקנין סודר.

footnotes:
¹ ויש לבאר חילוק זה אף לפי שיטת הראב"ד (שלא כהגר"ח זצ"ל) דקנין סודר חל מדין קנין כסף, די"ל דכלי פחות משו"פ אינו ממון אך מ"מ מהווה "חפצא דכסף" דחזי לצטרופי לשו"פ, וקנין סודר חל עם חפצא דכסף אע"פ שאינו ממון. ואילו איסה"נ אינו "חפצא דכסף" דלא חזי לצטרופי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:6)

**גמ'. אמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות.** עיין בקצות החשן (חו"מ קצ"ח ס"ק א') שהביא את מחלוקת הראשונים אליבא דר' יוחנן האם משיכה קונה במתנה, דשיטת התוס' היא דמשיכה קונה במתנה, ואילו הרמב"ן סובר דלא קונה משיכה במתנה דאין מתנה נקנית לר' יוחנן אלא בחליפין בקנין חצר או בקנין אגב. והקצות הקשה על שיטת הרמב"ן דהרי חצר משום יד איתרבאי (ב"מ דף י':) ואי קנין יד אינו חל במתנה אמאי חל בה קנין חצר, דהא חצר קונה מדין יד.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:7)

ובביאור מחלוקת הראשונים י"ל דלשיטת התוס' ר' יוחנן סובר דכל זמן שלא פרע הלוקח מקצת חובו, חסרה דעת המוכר להקנות את החפצא, ומשו"ה במתנה דלית בה פרעון אף קנינים אחרים קונים, דס"ל כסברת הסמ"ע (חו"מ ק"צ ס"ק א') דקנין מעות חל מדין פרעון ותשלומין, ומשו"ה במכירה הפרעון מעכב קנינים אחרים שלא יחולו, משא"כ במתנה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:8)

ומאידך הרמב"ן סובר דלר"י במקום שיש מקנה וקונה, בין במכירה ובין במתנה, קנינים שהקונה עושה לבדו אינם קונים מכיון דחסרה פעולת המקנה. ומשו"ה קניני משיכה יד והגבהה אינם קונים בהם. ורק קנינים שמשתתף בהם המקנה מועילים דהיינו קניני מעות חליפין ואגב. ונראה דהרמב"ן סובר שאף קנין חצר חל מפאת המקנה מדאמרינן בגמ' (לעיל יא ב) דאם חצר משומרת לדעת המקנה החצר קונה ואע"פ שאינה משומרת לדעת הקונה. ואע"פ דחצר קונה משום יד מ"מ חצר אינו דומה ליד, דבקנין יד הקנין חל מפאת הקונה לבדו, ואילו קנין חצר חל אף משום פעולת ודעת המקנה. ומשו"ה ר' יוחנן סובר דחל קנין חצר במכירה ובמתנה ואע"פ שקנין יד אינו חל. ולפי"ז י"ל דאף קנין מסירה חל במתנה לר' יוחנן דהרי משתתף בו המקנה ודומה לחליפין אגב וחצר דקונים אפילו לר' יוחנן. ואילו משיכה אינו קונה במתנה משום דאין בו השתתפות המקנה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:9)

**גמ'. כדרך שתקנו משיכה במוכרין כך תקנו משיכה בלקוחות.** עיין ברי"ף ברמב"ן במלחמות ה' ובבעה"מ דנחלקו בדין החיטין דנשרפו לפני משיכה, דהרמב"ן והרי"ף סברי דבכה"ג ההפסד למוכר, ואילו הבעה"מ סובר דההפסד ללוקח. ולכאורה י"ל דפליגי בגדר התקנה דרבנן שהצריכו משיכה אחרי נתינת מעות, דהרי"ף סובר דרבנן הפקיעו את עצם חלות קנין המעות לגמרי, דהחיטין הן ברשות המוכר כל זמן שלא משכן הלוקח, ומשו"ה אונסן חל על המוכר. ומאידך הבעה"מ סובר שאף אחרי שהרבנן תיקנו דבעינן משיכה מ"מ קנין המעות חל אלא דלא הוי קנין גמור משום ששניהם יכולים לחזור בו. אולם זכות החזרה חלה רק כל זמן שהחיטין הן בעולם, ואילו כשהחיטין נשרפו ואינם בעולם תו אין חזרה, ומשו"ה הלוקח אינו יכול לחזור בו וחלה אחריות אונס השריפה על הלוקח.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:10)

**בענין קנין מעות**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:11)

**א.**
שיטת הרמב"ם בדין מעות קונות


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:12)

עיין ברמב"ם (פ"ז מהל' מכירה הל"ג) שכתב וז"ל: הנותן דמי המטלטלין או מקצת הדמים וחזר בו הלוקח ואמר לו המוכר בוא וטול מעותיך הרי המעות אצלו כפקדון ואם נגנבו או אבדו אינו חייב באחריותן. אבל אם חזר בו המוכר הוי המעות ברשותו וחייב באחריותן. ואע"פ שחזר בו ואמר ללוקח בוא וטול את שלך, עד שיקבל עליו מי שפרע ויאמר לו אח"כ בו וטול את שלך עכ"ל. והשיג עליו הראב"ד וז"ל: אני לא ידעתי מאין לו זה ההפרש בין שחזר בו הלוקח שהוא ש"ח לחזר בו המוכר שהוא חייב בגניבה ואבידה. והגאון לא הפריש בזה ומשמע בשניהם חייב באחריותה עד שיקבל עליו מי שפרע. וחיי ראשי יותר נ"ל כשהלוקח חוזר בו דהמוכר רצה המכר שיהא חייב באחריות שהרי המעות בע"כ יוצאות מידו, וכל זמן שלא קיבל הלוקח מי שפרע המעות עומדות באחריותו עכ"ל. וצ"ב ביסוד פלוגתתם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:13)

ונראה דהנה כתב הרמב"ם (פ"ג מהל' מכירה ה"ו) וז"ל נמצאת אומר שאם נתן דמי המקח ונאנס קודם שיקחנו ואומר לו הלוקח תן לי מקחי או החזר לי את מעותי, ואע"פ שיש עדים שאבד באונס ולא היה במוכר כח להצילו ולא נתרשל בדבר הרי זה מחזיר את הדמים שהרי תקנו חכמים משיכה וכו' עכ"ל. וממש"כ "שהרי תקנו חכמים משיכה" משמע דמדרבנן מעות אינן קונות כלל ורק משיכה קונה. אמנם עיין עוד ברמב"ם (פ"ט מהל' תרומות ה"י) שכתב וז"ל יראה לי שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אע"פ שעדיין לא משך הלוקח הרי זה אסור להאכילה תרומה שדין תורה מעות קונות וכו' ואם מכר ישראל לכהן אע"פ שנתן הדמים לא תאכל בתרומה עד שימשוך עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם פסק דמעות קונות לחומרא, דאם מכר הכהן את פרתו לישראל בקנין מעות שוב אינה מאכילה תרומה, דלחומרא נקטינן דהישראל קנה את הפרה במעות ששילם, וס"ל דהרבנן לא ביטלו את חלות המכירה דאורייתא לגמרי, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:14)

ולפי"ז יש לבאר את פסק הרמב"ם לגבי תרומה דפסק דלחומרא אמרינן דחל קנין במעות בלבד, דאם ישראל שילם לכהן מעות עבור פרתו, חל מקצת קנין ללוקח לענין מי שפרע, ומקצת הקנין שיש לו לישראל בפרת הכהן פוגם את קנין הכהן ומשו"ה הכהן אינו יכול להאכילה עוד תרומה, דכדי להאכיל את פרתו תרומה הפרה צ"ל קנין כספו לגמרי דהכהן והיכא שחל מקצת קנין לישראל בפרת הכהן תו אינו יכול להאכילה תרומה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:15)

ובכך נמי מבוארים את דברי הרמב"ם הנ"ל (פ"ז מהל' מכירה ה"ג). ויעויין במגיד משנה ובכס"מ (שם) שדנו מהו גדר האחריות אליבא דהרמב"ם כשחזר בו המוכר. והנה הרי"ף פסק דחל אחריות אף באונסין גמורים (וכן הוא דעת הרמב"ן). והכס"מ הכריע שהרמב"ם נמי ס"ל כשיטת הרי"ף והרמב"ן משום שכתב "שהמעות ברשותו וחייב באחריותן" דמשמע שהמעות הן לגמרי ברשות המוכר וחייב גם באחריות דאונסין. ומזה נמי מוכח דחל מקצת קנין ע"י המעות ולכן חשיבי המעות ברשות המוכר וחייב באחריותן, דאי נימא דהרבנן ביטלו את קנין המעות לגמרי דלא קנו כלל קשה מדוע נכנסו המעות לרשות המוכר להיות חייב באונסים, אלא מוכח דחל מקצת קנין בחפצא ע"י נתינת מעות ואפילו לאחר שתיקנו הרבנן דבעינן משיכה, ומשו"ה המעות דמי מקח הם דחייב המוכר באחריותן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:16)

אמנם צ"ב מהו הנ"מ אליבא דהרמב"ם בין חזרת המוכר לבין חזרת הלוקח בדין אחריות המעות ובדין מי שפרע. ונראה דבקבלת מי שפרע המקח בטל לגמרי והמעות יוצאות מרשות המוכר לרשות הלוקח ואז חייב הלוקח באחריות המעות. אך לפני קבלת מי שפרע הדין חלוק, דכשהמוכר חוזר בו ועוד לא קיבל מי שפרע חזרתו לא חלה והמעות ברשותו הן וחייב באונסי המעות כאילו לא חזר בו, דהלוקח מעכב בחזרתו דטוען שאין למוכר רשות לחזור בו כל זמן שלא קיבל עליו מי שפרע בב"ד. ומאידך כשהלוקח חוזר בו והמוכר אומר טול את מעותיך המוכר מוחל על זכות העיכוב שלו, וכאילו אמר ללוקח שאינו צריך לקבל מי שפרע, והסכים שחזרת הלוקח תחול מיד ולכן אמר לו טול את מעותיך אף בלי קבלת מי שפרע, ומשו"ה המקח בטל מיד והמעות יוצאות מרשות המוכר לרשות הלוקח והמוכר פטור מאחריות האונסין (עיין במגיד משנה).


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:17)

אולם יש ראשונים שסוברים דאחריות המעות המוטלת על המוכר אינה אלא לענין גניבה ואבידה בלבד וכדין שומר שכר. ונראה דחלוקים עם הרמב"ם וס"ל דהרבנן ביטלו את קנין המעות לגמרי, דאינו חל כלל, ומשו"ה המעות ברשות הלוקח לענין אונסין, אלא דחל חיוב שמירה על המוכר לשמור את המעות כל זמן שלא לקח הלוקח את מעותיו חזרה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:18)

ובביאור שיטת הראב"ד בהשגות דס"ל דשיעור האחריות אינו אונסין אלא גניבה ואבידה, י"ל דס"ל דהרבנן ביטלו את חלות קנין המעות לגמרי, ויוצא שהמעות הן ברשות הלוקח שחייב באונסיהן, ואפילו אחרי שקיבלם המוכר. אך המוכר נעשה עליהן שומר שכר משום שהמעות ראויין הן להיות שלו כשהלוקח ימשוך את המקח. ובההיא הנאה נעשה המוכר ש"ש. ולכן כל זמן דליכא קבלת מי שפרע המקח מיתלי תלוי, דיתכן שיחול המקח עם משיכה, ויש הנאה שהמוכר הוי ש"ש עד שתחול חזרה מוחלטת בקבלת מי שפרע. והראב"ד סובר דכשהלוקח חוזר בו המוכר עדיין רוצה שיהא המקח קיים, ויש לו הנאה מהאפשרות דיחול המקח במשיכה ומשום כך הוי שומר שכר. משא"כ היכא שהמוכר חוזר בו דכלתה ההיא הנאה דהקנין יחול עם המשיכה ולכן פקע מיניה חיוב אחריות דשומר שכר והו"ל רק ש"ח.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:19)

**ב.**
שיטות הרי"ף והרמב"ן בדין מעות קונות


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:20)

וכתב הרי"ף לסוגיין וז"ל: חזינן לרבינו האי גאון זצ"ל דכתב דאי בחזרת דמים שקלינן לאנפוקינון ולמעבד בהו מאי דבעי מחייב באחריותן דהוו להו כהלוואה גביה, אפילו א"ל למרייהו תא שקול זוזך ולא אתי ואיתניסו מיחייב בהו, ואע"ג דמשלם בעי לקבולי מי שפרע. ומילי בטעמא נינהו דודאי מאן דיהיב זוזי בזביני ולא יהיב להו אלא אדעתא דלית ליה גבי חבריה אלא ההוא זבינא בלחוד, הילכך קיימי הנהו זוזי ברשותיה דמזבנה דדיליה אינון ואית ליה לאנפוקינון בכל מאי דבעי כו' הילכך כל כמה דלא קביל עליה מוכר מי שפרע קמו זוזי ברשותיה אוי איתניסו איתניסו ליה עכ"ל. ונראה דאליבא דרבינו האי גאון והרי"ף קנין מעות חל בשעתו וזוזי המקח הויין לגמרי ברשות המוכר ושלו הם דכל זמן שלא קיבל עליו מי שפרע חייב הוא באחריותן ובאונסיהן ככל בעל זוזי דעלמא. וכשקבל עליו מי שפרע המקח בטל למפרע והמעות אינן של המוכר אלא של הלוקח ועכשיו הלוקח חייב באחריותן כבעלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:21
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:21)

ויעויין בחידושי הרמב"ן (דף מט. ד"ה ההוא גברא) דהאריך בדין זה ונבאר את דבריו קטע קטע:


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:22
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:22)

וז"ל: ובתוספות ראיתי במס' עירובין¹ שהם סבורים להוכיח דמעות ביד המוכר קודם משיכה לא הוי הלוואה גביה ולא שואל נמי הוי עלייהו מדאמרינן לעיל נתנה לספר מעל והא בעי מימשך תספורת כו' ואי ס"ד מותר מוכר להשתמש בהן ולהוצאה יהבינהו ניהליה והוי שואל עלייהו או לוה כי לא הוציא נמי מעל כדאמרינן לעיל בפ' המפקיד (דף מד.) ואי אמרת אפילו נאנסו מאי איריא הוציא אפילו לא הוציא נמי עכ"ל, כלומר דלגבי הפקיד מעות אצל שולחני דאם מותרין הן ישתמש השולחני בהן, ואליבא דרב הונא השולחני חייב באונסין, ולכן אם גזבר הקדש נתן מעות של הקדש לשולחני הגזבר מעל, וקשה למה בקנין מעות אליבא דריש לקיש לא מעל הלוקח בנתינת המעות למוכר בלי משיכה. אלא מכאן מוכח דאסור למוכר להשתמש במעות.

footnotes:
¹ עיי"ש דף פא: וליתא בתוס' דידן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:23
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:23)

**בא"ד. וז"ל והם ז"ל סבורים דמותר הוא ודאי להשתמש בהם והוי שומר שכר עלייהו אבל נאנסו לא דקי"ל כרב נחמן (לעיל מד א) דאמר נאנסו לא ואליבא דידיה הוא דמסיעיה הכא לריש לקיש כו' עכ"ל.** תוס' סוברים דקיי"ל כרב נחמן דהיתר השתמשות אינו מחייב השולחני באונסין, וה"ה דהיתר השתמשות דהמוכר במעות דהקנין אינו מחייב המוכר באונסי המעות. ותוס' משווים דין אחריות המעות לר' יוחנן לדין אחריות המעות לריש לקיש, דס"ל לתוס' דאליבא דר"י נמי קנין המעות אינו חל מדרבנן, ומשו"ה המוכר אינו חייב באונסי המעות דעדיין ברשות הלוקח הן והמוכר אינו אלא שומר עליהן, ואע"פ שיש לו רשות השתמשות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:24
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:24)

**בא"ד. וז"ל ולי נראה כדברי הגאונים דודאי בתורת דמים הן בידו ומותר להתשמש בהם וכיון דשניהן על דעת כן עשו חייב באונסין הוא מעתה, ולא דמי למפקיד מעות לשולחני שאין שולחני רוצה בהם בשאלה עד דמתרמי ליה זבינתיה ויצטרך לאלו. ומיהו לענין מעילה בנותן דמים למ"ד משיכה מפורשת מן התורה כיון דיכול לוקח לחזור בו, ומכיון שחזר בו אסור הלה להשתמש בהם שעל דעת מקח הותר בהם מתחלה והרי חזר בו הלכך לא מעל עד שיוציא, כי ההיא דפ' השואל (דף צט.) דאמרינן ואי לאו דקנה אמאי מעל לפי טובת הנאה שבו, אבל מפקיד מעות מותרין לשולחני לרב הונא מתחילה הלואה הם, וכשהוא רוצה אותם ממנו, נותן לו אחרים וקיימי הני ברשות שולחני לחזרה וה"ה לאונסין כו' עכ"ל.** הרמב"ן הבחין בין חיוב אונסין דשואל לבין חיוב אונסין דלוה. דשואל חייב באונסין מדין אחריות דשומר ולא מחמת קנין¹. משא"כ לוה דחייב באונסין מחמת קנין. ונ"מ למעילה, דבמקום קנין מעילה חלה משעת הקנין, וזהו דינא דשולחני אליבא דרב הונא. משא"כ אליבא דריש לקיש דאע"פ דחלה רשות השתמשות וחיוב אונסין, מ"מ משום שיש אפשרות דחזרה ליכא מעילה. ונראה דהביאור בזה הוא דמעילה תלויה בחלות שם הוצאה מרשות הקדש, וכל זמן שיכולים לחזור בהם ולבטל רשות ההשתמשות עדיין ליכא חלות שם הוצאה מרשות הקדש, ומשו"ה מעילה אינה חלה ואפילו המעילה דטובת הנאה. משא"כ לוה דחל לו קנין דמשו"ה מועל, כי חלות הקנין מהוה הוצאה מרשות הקדש.

footnotes:
¹ עיין ברשימות שיעורים לב"ק (דף יא.) תוס' ד"ה אין שמין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:25
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:25)

**בא"ד. וז"ל עוד י"ל דלרי יוחנן כיון דמעות קונות אע"פ שאמרו יכול לחזור בו עד שימשוך כו' לענין אונסין דמעות אדינא דאורייתא מוקמינן להו וחייב בהן המוכר כדין תורה, והיינו דאמרינן דלר' יוחנן מעל משעת נתינת המעות, ואמאי והא בטלוה רבנן לקנית מעות וקיי"ל הפקר ב"ד הפקר אלא ש"מ לא תיקנו אלא שיחזור בו ומחזרה ואילך מתבטל מקח עכ"ל.** כאן הבחין הרמב"ן בין ר' יוחנן לבין ר"ל דאליבא דר"י אפילו אחרי תקנת הרבנן מעות עדיין קונות דלא ביטלו הרבנן את חלות הקנין, אלא שהתקינו זכות חזרה, וכל זמן דלא חזרו בהם הקנין חל ומשו"ה לר' יוחנן חלה מעילה במעות מיד משעת הקנין, דכשיש חלות קנין זכות חזרה אינה מפקיעה מעילה. שלא כר"ל, דאליבא דר"ל ליכא קנין מעות אלא זכות השתמשות והנאה בעלמא, ומשו"ה לריש לקיש ליכא מעילה כל זמן דניתן לחזור בו דחסרה הוצאה מרשות הקדש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:26
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:26)

ע"כ ענין קנין מעות


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:27
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:27)

**גמ'. ר"ש אומר כל שהכסף בידו על העליונה מוכר הוא דמצי הדר ביא לוקח לא מצי הדר בין, אי אמרת בשלמא מעות קונות משו"ה מוכר מצי הדר ביה לוקח לא מצי הדר ביה, אלא אי אמרת מעות אינן קונות לוקח נמי ליהדר ביה, אמר לך ר"ל אליבא דר"ש לא קאמינא כי קאמינא אליבא דרבנן אלא לר"י מאי איכא בין ר"ש לרבנן, איכא בינייהו דרב חסדא דאמר רב חסדא כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות ר"ש לית ליה דרב חסדא רבנן אית להו דרב חסדא.** ונראה לבאר את הגמרא - אליבא דריש לקיש הסובר מעות אינן קונות מדאורייתא, בהא פליגי ר"ש ורבנן, דר"ש סובר מעות קונות מדאורייתא וחז"ל תיקנו זכות חזרה למוכר אך לא ביטלו את עצם חלות הקנין, ואילו הלוקח אינו חוזר בו. מאידך הרבנן סוברים מעות אינן קונות כלל - לא מדאורייתא ולא מדרבנן - ובנתינת המעות חלה התחייבות בעלמא על המוכר והלוקח לקיים את דבריהם מפני חיוב מי שפרע, אך קנין לא חל בחפצא. ור' יוחנן סובר שמעות קונות מדאורייתא לכו"ע, ופליגי ר"ש ורבנן בזכות החזרה, דלר"ש זכות החזרה חלה רק למוכר, ורבנן סברי דללוקח נמי חלה זכות חזרה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:28
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:28)

**תוס' ד"ה אי אמרת. ז"ל ור"ת מפרש דאם נשרפו יכול הלוקח לחזור אפילו לר"ש וכו' ואפילו מי שפרע ליכא כיון דאיכא הפסד לגמרי וכו' ואפילו משום יוקרא וזולא יכול לחזור בו לוקח וכו' דאי לא תימא הכי מי שפרע בלוקח לית ליה עכ"ל.** בביאור שיטת הר"ת נראה דס"ל דאם נשרפו החטין המקח בטל ממילא, ולא נתבטל מחמת מעשה החזרה דלוקח. ובזה חלוק נשרפו החטין מזולא, דבזולא הלוקח חוזר במעשה חזרה ומקבל מי שפרע. משא"כ בשריפה, דהרבנן תקנו דהקנין יתבטל מאליו, דתקנו תקנה בעד הלוקח שלא יפסיד מעותיו בשריפת החטין, ולכן אף בלי מעשה חזרה הקנין בטל ממילא, ומשו"ה לא חלה בכה"ג קללת מי שפרע דהלוקח לא ביטל את הקנין אלא הקנין נתבטל מאליו. ועיין ברמב"ן במלחמות ה' דהביא שיטה זו דליכא מי שפרע כשהלוקח חוזר בו כשאירע אונס, דחל מי שפרע רק כשחוזר בו מחמת זולא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:29
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:29)

**מלחמות ה'. וז"ל שחביריו של ר"ש חולקים עליו ואומרים שהשוו חכמים מדותיהם ואמרו ששניהם יכולין לחזור בהם, שכדרך שתקנו במוכר שיכול לחזור תקנו אף בלוקח וכ"ש שיטרח ויציל וכו' שהרי עיקר התקנה שיחזור בו המוכר בשביל שכספו ופירותיו בידו כדברי ר"ש ובהכי סגי לן דודאי טרח ומציל וכו' אלא אמרו שיחזור בו לוקח אלא להשוות מידותיהם וכו' עכ"ל.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:30
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:30)

ובביאור דבריו נראה דר"ל דתקנו רבנן זכות חזרה למוכר משום יוקרא כי הפירות והמעות בידו ומשו"ה ידו על העליונה לעקור את הקנין. אך הרבנן ס"ל דהוי תרתי דסתרי לומר שרק המוכר יכול לחזור בו ולא הלוקח מאחר דהקנין חל בשוה לשני הצדדים. ומשו"ה השוו את מידותיהם וקבעו דשניהם יכולים לחזור בו. ולפי"ז י"ל דאף לאחר התקנה עצם קנין המעות חל, אלא שיש למוכר וללוקח זכות לחזור בהם משום יוקרא וזולא, וכשנאנס יש זכות ללוקח לחזור בו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:31
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:31)

מאידך הבעה"מ סובר שיכולים לחזור בהם רק כל זמן דהחפצא קיים בעולם דהמוכר מחזיר ללוקח את מעותיו והלוקח מחזיר לו את החפצא שקנה. ואילו אם נשרף אי אפשר להם לחזור מהקנין משום שהחפצא אינה קיימת בעולם להחזירו למוכר, ומשו"ה אין הלוקח חוזר בו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:32
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:32)

ולולא דמסתפינא מדברי הרמב"ן, לכאורה היה נראה לבאר את שיטת הרי"ף באופן אחר, דס"ל דאליבא דהרבנן שניהם יכולים לחזור בהם משום דמדרבנן אין הקנין חל בכלל. ובנאנסו המוכר חייב לשלם, דמכיון דהקנין לא חל החפצא באחריותו.¹

footnotes:
¹ ויתכן דנפ"מ לענין לאו דבל יראה וב"י, כשקנו חמץ בפסח במעות דלפי"ד רבינו זצ"ל המוכר יעבור בב"י ואילו לפי שיטת הרמב"ן הלוקח יעבור בב"י.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:33
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:33)

והנה מפורסמת המחלוקת שבין הסמ"ע והט"ז (חו"מ סימן ק"צ ס"ק א') בגדר חלות דין קנין מעות, דהסמ"ע סובר דקנין מעות חל מדין פרעון, ואילו הט"ז סובר דחל מדין מעשה קנין דעלמא. ויתכן לומר דבזה גופא ג"כ נחלקו ר"ש ורבנן, דלרבנן קנין מעות חל ממילא מדין פרעון, דע"י שפרע הלוקח למוכר את דמי החפץ ממילא חל הקנין ונעשה לבעל החפץ. ומאחר שקנין מעות חל ממילא ואינו חל מדין מעשה קנין דעלמא, סברי הרבנן דעקרו לגמרי את כל חלות הקנין מאחר שהוא חל ממילא. משא"כ ר"ש הסובר דקנין מעות חל מדין מעשה קנין ואינו חל מדין פרעון, ודומה איפוא לשאר חלותי קנינים דעלמא, ולכן לא עקרו הרבנן את חלות הקנין אלא תיקנו זכות חזרה רק למוכר לבדו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:34
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 47b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/47b:34)

ועוד יתכן לבאר שיטת הרי"ף דס"ל דהקנין חל ואעפ"כ שניהם יכולים לחזור בהם. ברם בנשרפו החטין המוכר חייב באחריות האונסין, בדומה לשואל וגנב שחייבין באחריות דאונסים, דרבנן תיקנו גם כאן שהמוכר יהיה חייב באחריות האונסים. ויוצא דלענין עצם הקנין החפצא הוי ממון של הלוקח משום דחל קנין מעות, אמנם מ"מ מכיון דהחפצא נמצא ברשותו של המוכר, משו"ה חייב המוכר באחריות האונסים. דדין המוכר דומה לדין גנב, דהחפצא הוי ממונו של הנגנב ונמצא ברשות הגנב וקיי"ל דהגנב חייב באונסים, וה"נ מכיון דהוי החפצא ברשות המוכר הריהו חייב באחריות דאונסים¹.

footnotes:
¹ ולפי"ז י"ל דשניהם אינם יכולים להקדישו זה משום דאינו שלו וזה משום דאינו ברשותו וכדין גניבה.