## Reshimot Shiurim on Bava Metzia Daf 54a

###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:1
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:1)

תוס' ד"ה או דלמא


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:2
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:2)

וז"ל וא"ת והלא בהקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל כו' וי"ל דודאי אם אמר הוא וחומשו מחולל על פרוטה מועיל אבל כי לא מזכיר בהדיא החומש לא מהני עכ"ל. ובביאור דבריהם נראה שאם חומש מעכב י"ל שאין עצם נתינת החומש מעכבת, אלא רק דמעשה הפדיון צ"ל פדיון שיש בו חומש, ומשו"ה אם הזכיר את החומש בפדיונו יצא ואע"פ שלא נתנו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:3
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:3)

אולם מפרש"י (ד"ה חומש) משמע שעצם נתינת החומש מעכבת. וכן משמע מהגמרא בפסחים (לה:) וגם מלשון הרמב"ם (פ"ז מהל' ערכין הל"ג) וז"ל הפודה קדשיו אין החומש מעכב אלא מאחר שנתן את הקרן יצא הקדש לחולין ומותר ליהנות בו. ומדברי סופרים שאסור לו ליהנות עד שיתן החומש שמא יפשע ולא יתן אבל בשבת מפני עונג שבת התירו לו לאכול ואע"פ שעדיין לא נתן את החומש והרי הגזברין תובעין אותו עכ"ל. ובכן הדרא קושית התוס' לדוכתא, ועוד צ"ע ברמב"ם שהביא את שתי ההלכות (בפ"ז מהל' ערכין בהל"ג ובהל"ח). ולולי דמיסתפנא הייתי אומר דדין דשמואל חל להתיר את איסורי החפצא דהקדש ומע"ש דיצאו לחולין בפדיון שו"פ, אך החומש מעכב בקיום מצות הבאת מעות מע"ש לירושלים ובמצות אכילת מע"ש בתוכה דאינן מתקיימות בלי נתינת החומש המעכבת במצוות האלו. אך פירוש זה בדותא, דהניחא בפדיון מע"ש, אך בסוגיין אף דנו לגבי פדיון הקדש האם החומש מעכב, והרי שם ליכא מצות הבאה לירושלים, ואף במע"ש משמע דהחומש מעכב ביציאת פירות מע"ש לחולין ולא רק בקיום מצות ההבאה לירושלים, ועיין בלשונם דרש"י הרמב"ם, וצע"ג¹.

footnotes:
¹ רבנו זצ"ל יגע ודן שעות ארוכות בשיעוריו לבאר את תמיהת התוס' אליבא דרש"י והרמב"ם, ולא עלה הביאור בידו, וה' ית' יאיר עינינו בתורתו הקד'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:4
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:4)

**גמ'. אמר רמי בר חמא** יש ג' אבעיות לרמי בר חמא בדין אי חומש כמותו: א) האם החומש דפדיון הקדש מתחלל על קרקע. ב) האם החומש דתשלומי תרומה משתלם שלא מן החולין. ג) האם החומש דפדיון מע"ש מתחלל על אסימין. ויל"ע האם יש רק אבעיא אחת או שיש שלש אבעיות שונות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:5
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:5)

ועיין ברש"י ד"ה עליו שכ' וז"ל בכולהו חומשין כתיב אף עליו עכ"ל. ומלשונו דכתב "בכולהו" משמע דס"ל דיש ג' אבעיות שונות ופשטינן כל אחת מהן מדכתיב בכל א' מהן "עליו" ללמד שחומשו כמוהו. ונראה לבאר את הגמרא אליבא דרש"י ששלש אבעיות שונות הן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:6
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:6)

א) בנוגע לאבעיא בפדיון הקדשות י"ל דהאבעיא היא האם החומש הוי חלק מגופו של הפדיון ומשו"ה אינו מתחלל על קרקע כמו עצם כסף הפדיון, או"ד דהחומש הוי חיוב תשלומין בפני עצמו וניתן לחללו על קרקע משום דאינו מעצם כסף הפדיון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:7
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:7)

והנה לעיל בגמרא איתא דאם חומש מעכב "ארבעה בחמשה פריק" ובפשטות ר"ל דהחומש הוי חלק מעצם כסף הפדיון. ולפי"ז אין מקום לספקו של רמי בר חמא ופשיטא דהחומש אינו מתחלל על הקרקע. אך יש מקום לספקו אליבא דמ"ד דחומש אינו מעכב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:8
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:8)

ורבא הסיק "עליו לרבות חומשו כמותו". ועיין בתוס' (ד"ה עליו) שכ' וז"ל וא"ת והלא אין חומש מעכב כו' וי"ל דעליו לא מיירי אלא בדבר שמשלם קרן משלם חומש עכ"ל, ובביאור דבריהם נראה דהפודה א"צ לתת חומש, דהפדיון חל בלי החומש, אך כשנותן את החומש הריהו מצטרף לעצם הפדיון, ודיני הפדיון חלים בחומש ואין החומש מתחלל על הקרקע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:9
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:9)

ב) והנה בנוגע לתשלומי דמי תרומה וחומש נראה דהחומש חל מדין מכפר. דכ"כ התוס' (כתובות דף ל: ד"ה זר) דיש נ"מ בין החומש דתשלומי תרומה לבין החומש דתשלומי מעילה. דבתשלומי תרומה הקרן והחומש חלים מדין מכפר ומשו"ה לא חל בהו דין קלבד"מ. משא"כ בקרן וחומש דתשלומי מעילה דחלין מדין תשלומי גזילה (דהוי חלות דין של תשלומי נזק) ולא חלין מדין כפרה, ומשו"ה חל בהן דין קלבד"מ לפטור מתשלומיהן. ולפי"ז מבואר דהחומש דתשלומי תרומה מהווה חלות מכפר כמו עיקר דמי הקרן - אלא דהאבעיא היא האם הזר נותן את הקרן והחומש דוקא בנתינה אחת או דנותנם בשתי נתינות, דאם נותנם בנתינה אחת צריך לתת לכהן גם את החומש נמי מדבר הראוי להיות קדש. ואילו אם נותן את החומש בנתינה בפני עצמה, ולא כחלק מנתינת הקרן, אינו צריך לתתו מדבר הראוי להיות קדש. ויוצא דאף אם החומש אינו ניתן מדבר הראוי להיות קדש והוי תשלומי דמים מ"מ אף הדמים מכפרין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:10
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:10)

ויעויין ברמב"ם (פ"י מהל' תרומות הלי"ח) שכתב וז"ל כל האוכל תרומה בין בשוגג בין במזיד אינו משלם אלא מן החולין המתוקנים שהוציאו מהן תרומות ומעשרות כו' עכ"ל. ועיי"ש במשנה למלך דרש"י ותוס' פליגי על הרמב"ם דס"ל דדין ראוי להיות קדש חל רק באוכל תרומה בשוגג כשהתשלומין חלים מדין כפרה. ואילו במזיד דפטור מלשלם חומש אינו משלם את הקרן מדין כפרה אלא מדין דמי מזיק בעלמא, ולכן אינו משלם מדבר הראוי להיות קדש. אך הרמב"ם סובר שגם הקרן דתשלומי תרומה שאכלה זר במזיד נמי אינו משתלם אלא מדבר הראוי להיות קדש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:11
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:11)

ולפי הרמב"ם צ"ל דאף תשלומי מזיד כשמשלם קרן בלי חומש הויין חלות מכפר, ולכן צ"ל דבר הראוי להיות קדש. ותמה ע"ז במל"מ מפסק הרמב"ם (פ"י מתרומות הלט"ו) דכהן אינו יכול למחול תשלומי הקרן והחומש בשוגג, משום דאינם חיובי תשלומין בעלמא דניתן למוחלם אלא מהווים תשלומי כפרה דא"א למוחלם. ומאידך הרמב"ם פסק (שם) דבאכל תרומה במזיד מכיון דמשלם קרן בלי חומש והתשלומין חולין דאם רצה הכהן למחול הריהו מוחלם. וצ"ע דמאחר דהרמב"ם מחייב נמי את האוכל תרומה במזיד לשלם מדבר הראוי להיות קדש משמע דהוי חלות כפרה, וא"כ היאך יכול הכהן למחול, דמ"ש מזיד משוגג דא"א לכהן למוחלם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:12
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:12)

ונראה דהרמב"ם סובר דשני דינים חלין בתשלומי אכילת תרומה במזיד: א) דין תשלומין דעלמא מדין מזיק וגזלן, ב) דין כפרה, אלא דס"ל דשני הדינים תלויים זה בזה. ולכן חייב לשלם מדבר הראוי להיות קדש כדי לקיים את הדין דכפרה. ומאידך, הכהן יכול למחול את הקרן כי במחילתו הריהו מפקיע את חיוב התשלומין שחל מדין מזיק. ודוקא כשהזר חייב לשלם את הקרן מדין מזיק הריהו נמי חייב לשלם מדין כפרה. אך במחילת החיוב לשלם מדין מזיק פקע נמי החיוב לשלם את הקרן מדין כפרה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:13
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:13)

ונראה דכל זה הוא הביאור בשיטת הרמב"ם באכילה במזיד. ובאכילה בשוגג, לפי צד האבעיא שיכול לשלם את החומש מכל דבר ולא רק מדבר הראוי להיות קדש ג"כ נראה שיש שני דינים: א) דין תשלומין, וב) דין כפרה. אלא שדין דשוגג הריהו הפוך מדין מזיד לפי הרמב"ם, דעיקר המחייב ודין דחומש בשוגג הוי חלות כפרה. ומכיון שכפרה הוי עיקר החיוב משו"ה א"א לכהן למוחלו, דאין מחילה חלה אכפרה. אלא שמדין התשלומין בעלמא שחל בחומש הריהו משתלם בדמים בלי שיהיה דבר הראוי להיות קדש. ואילו לרמב"ם במזיד עיקר המחייב וחלות דינו הוא מצד דין תשלומין, ומשו"ה יכול הכהן למוחלו. ומ"מ כשמשלם במזיד את הקרן חל נמי דין כפרה, ולכן צריך לשלם את הקרן במזיד מדבר הראוי להיות קדש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:14
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:14)

ברם עדיין צ"ע ברמב"ם דפסק דתשלומי מזיד צ"ל מדבר הראוי להיות קדש, דהא לרמב"ם (בפ"י מהל' תרומות הלט"ו) תשלומי מזיד הריהם חולין ולא מתקדשים בקדושת תרומה, שלא כתשלומי שוגג המתקדשים בקדושת תרומה, וקשה א"כ דאם תשלומי מזיד חולין הם ולא מתקדשים ל"ל שיהיו מדבר הראוי להיות קדש. ועוד קשה אליבא דצד האבעיא דהחומש אינו צ"ל ראוי להיות קדש, למה תשלומי מזיד צ"ל מדבר הראוי להיות קדש, דאדרבא, אם החומש דעיקר דינו הוא כפרה אינו צ"ל דבר הראוי להיות קדש ק"ו שתשלומי מזיד דעיקר דינם חל מדין תשלומי נזק, וכפרתם אינה אלא דין צדדי, דאינם צ"ל ראוי להיות קדש, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:15
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:15)

ג) רמי בר חמא אף הסתפק האם אפשר לתת החומש דמע"ש מאסימון. וצ"ע דהא פדיון מע"ש מתקדש בקדושת מע"ש וכדכתיב "וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' ואכלת שם לפני ה' אלקיך" (דברים י"ד: כ"ה - כ"ו), וה"ה לחומש, והרי א"א להקדיש כסף לקדושת מע"ש בקדושת פה אלא רק בדרך התפסת קדושת הפירות דמע"ש על הכסף, ומכיון דהחומש מתקדש הרי קדושתו נמי חלה דוקא בהתפסה מקדושת הפירות המתחללת ע"ג החומש, והוי החומש איפוא חלק מעצם כסף הפדיון, והיאך סד"א להשתמש באסימון לחומש מדאינו חפצא דכסף הראוי לקדושת מע"ש כדי להוציאו על אוכלים בירושלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:16
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:16)

וי"ל דבפרשת "וצרת הכסף" לא הוזכר החומש כי החומש מוזכר רק בפ' בחוקותי (ויקרא כ"ז: ל"א) וכדכתיב "ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יסף עליו", ושם לא הוזכרה את מצות ההבאה לירושלים. ובכן י"ל דהחומש אינו חלק ממצות הבאת מע"ש לירושלים, ומשו"ה אינו צ"ל כסף צורה¹, דאינו חל אלא מדין פדיון בעלמא וכחיוב ממון בפני עצמו, ואינו צ"ל כסף צורה דהוי דין דחל רק בהבאת כסף מע"ש לירושלים².

footnotes:
¹ עיין למעלה בשיעורים (דף מד.) בענין פדיון מע"ש.
² צ"ע דאם קדושת "החומש" אינה לשם הבאה לירושלים, מה יעשה עם החומש דנתקדש מדין פדיון בעלמא. ולכאורה יוציאנו על אוכלים בירושלים, דהרי קדושתו הריהי קדושת מע"ש, ויל"ע ביתר דיניו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:17
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:17)

**תוס' ד"ה עליו וז"ל וא"ת והלא אין חומש מעכב עכ"ל.** ובפשטות י"ל דאע"פ דאין החומש מעכב והפדיון חל בלעדיו מ"מ אם נותן חומש הדין הוי דחומשו כמותו. אמנם התוס' הקשו קושיא אחרת - דלמה לא נדרש מגזיה"כ דעליו דחומש מעכב כמו שדרשינן שדינו כמותו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:18
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:18)

**בא"ד. וי"ל דעליו לא מיירי אלא בדבר שמשלם קרן משלם חומש עכ"ל.** ר"ל דגזיה"כ דעליו נוגעת לקדושת החפצא דהחומש, דקדושתו שוה לקדושת הקרן. ומאידך הדינים דאין חומש מעכב ושלא לשלם חומש על חומש אינם נוגעים לקדושת החפצא אלא נוגעים לחיובי הגברא, וע"ז לא חלה גזיה"כ דעליו שחומשו כמותו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:19
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:19)

ולפי תירוצם של התוס' מסתבר דלרמי בר חמא היתה רק אבעיא אחת - דהיינו האם קדושת החפצא דהחומש שוה לקדושת הקרן או לא, ונ"מ בהקדש לגבי קרקע, בתרומה לגבי דבר הראוי להיות קדש, ובמע"ש לגבי כסף צורה ולא אסימון.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:20
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:20)

**תוס' ד"ה הקדש.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:21
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:21)

ז"ל ואפי' למ"ד חשוב כמחובר מ"מ כיון דאם לא היה קדוש סופו ליעקר מקרי תלוש עכ"ל. כלומר דבונין בחול ע"מ להקדישו לבסוף דבלי ההקדש שחל לבסוף לא היה בונה, ולפיכך כל זמן דהוי חול אינו חשוב כמחובר דעומד ליעקר, ומשו"ה פודין עליו. ואה"נ שעם חלות ההקדש נעשה מחובר, אבל מאחר דחלות שם ודין מחובר חל מחמת ההקדש הפדיון חל, דאין פודין על מחובר לקרקע כדהוי מחובר לקרקע בלי חלות ההקדש, אך לא דהוי מחובר מחמת חלות ההקדש דאזי פודין עליו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:22
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 54a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/54a:22)

ב) עיין בשיעורים (דף נו:) ד"ה בענין חפצא של קרקע ומחובר לקרקע אות ג' בביאור שיטת הרמב"ם לפי מרן הגר"מ הלוי זצ"ל.