## Reshimot Shiurim on Bava Metzia Daf 78b

###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:1)

גמ'. דלמא שאני התם דקניא בשינוי מעשה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:2)

עיין בשיטה מקובצת דהרמב"ן והריטב"א חלוקים בביאור דברי הגמרא, דכתב הרמב"ן וז"ל דכיון ששינה אותו ועשה בו מעשה שהגזלן קונה בה מתכוון הוא לגזול ולכך שינהו כדי שיקנה אותו ולא מעביר על דעת מיקרי אלא גזלן גמור עכ"ל. בפשטות הרמב"ן ביאר דמחמת השינוי יש אומדנא דמוכח דהתכוון הפועל לגזול את הצמר לעצמו והוי גזלן גמור וחל דין גזילה דעלמא. אך ביאור זה קצת קשה להולמו דאם יש אומדנא דמוכח למה פליג ר' יהודה ואומר שאינו גזלן. ונראה דליכא אומדנא דמוכח ממש אלא דמדין מעביר על דעת בעה"ב הריהו גזלן ממש וכאילו יש אומדנא דמוכח דהתכוון לגזול. ור"מ לשיטתו דשינוי בצבע מהווה מעביר על דעת בעלים ונעשה גזלן מסוים ע"פ דין גם בלי כוונה ממש, אך כאילו התכוון נעשה גזלן גמור מפרשת "ויגזל את החנית מיד המצרי". מאידך הריטב"א כ' וז"ל שעשה שינוי גמור הראוי לקנות לו כגזלן גמור המכוון לגזול ובכי הא חשיב ליה ר' מאיר כגזלן אע"פ שלא נתכוון לגזול מכיון שהעביר על דעת בעלים עכ"ל. ונראה דאליבא דהריטב"א בהעברה על דעת הבעלים בשינוי גמור חל דין גזילה חדשה של המעביר על דעת בעלים וחייב גם בלי כוונה לגזול, דחל כאן דין גזילה חדשה ומסוימת¹. ובזה חולק הריטב"א על הרמב"ן, דלריטב"א אינו גזלן ממש מפרשת "ויגזול את החנית מיד המצרי" כדס"ל לרמב"ן אלא דהוי גזלן מדין מסוים דגזילה².

footnotes:
¹ עלינו לבאר את יסוד דין הגזילה המסוימת הזאת. ויתכן דחל מדין שליחות יד, דבשומר ששינה מדעת הבעלים חל דין מסויים דגזילה מפרשת שליחות יד והוי גזלן בדיני שומרים. וק"ק משינוי בצדקה דהוי גזלן כדאיתא לקמן. ויתכן דגם בצדקה, מקבל הצדקה הוי שליח הבעלים להוציא את הצדקה כרצונו ודומה לשומר ומשו"ה כשמשנה הוי גזלן.
² יש לעיין ביסוד דין הגזילה המסוים דר"מ. ורבינו זצ"ל לא ביארו בשיעור. ואולי י"ל דחלה הגזילה מדין שליחות יד דהויא חלות דין גזילה מסוים בדיני השומרים, ומשו"ה חל דין דר"מ בשוכר ובפועל דשניהם שומרים. אך עדיין צריכים להבין את יסוד דין הגזילה הזו דחלה גם בצדקה. ואולי ניתן לבארו לפי מה שביאר רבינו זצ"ל בשיעורים (עיין רשימות שיעורים לשבועות נדרים חלק א' ענין צדקה אות א') דצדקה מהווה חלות בעלות בפני עצמה בדומה לחלות הבעלות דהקדש דחלה בנוסף לחלות דין ממון עניים של העניים עצמם. ולפי"ז י"ל דכשהעני מוציא את הצדקה או את מעות הפורים לדברים אחרים שלא כמצוותן הריהו עובר על דעת הבעלות דצדקה עצמה ומשום הכי נעשה גזלן. אלא דהגזילה בצדקה אינה חלה מחמת דין שליחות יד כי העני אינו שומר. ועוד דכמו ששומר צדקה פטור מפשיעה (רמב"ם פ"ה מהל' שאלה ופקדון הל"א) יתכן דה"ה דפטור משליחות יד וכן נקט המנ"ח. אלא נראה שיש כאן גזילה ישירה מצדקה מחמת דהעני הוציא את המעות לצורך עצמו שלא כמצותן וצדקה מקפידה על זה ועושהו גזלן. ואע"פ שהמעות נמי קנויין לעני שנתחלקו לו לצרכו, מ"מ חלות שם דצדקה על המעות נמי מהווה חלות בעלות, והעני גזל המעות מהשותף שלו - מצדקה עצמה. אמנם עדיין צ"ע בזה דהא רבינו זצ"ל ביאר בשיעור דבזה שאני מעות פורים מצדקה דעלמא המתחלק לכל צורכי העני, וא"כ איזה מעמד יש לו לבעה"ב להקפיד על שימוש במעות צדקה דעלמא אחרי שכבר נתנן לצדקה ולעני, דלכאורה אינו עוד בעלים כלל דהמעות כבר אינן שלו אלא של העני וצדקה. ונראה דמכיון דבעה"ב נדב את מעותיו לצדקה והתנה בעצם נדרו שמסר את מעותיו לצורך המסוים של העני, נעשה הצורך הזה חלק של חלות השם מצוותה של הצדקה שבמעות ולכן חלות הבעלות דצדקה נמי מקפידה לא להוציא את המעות לצורך אחר, ולכן חל דין מעביר על דעת בעה"ב הוי גזלן. ומה שביאר רבינו זצ"ל הוא רק בנודר לצדקה דעלמא בלי שהנודר נדר בנדרו דנותן לצורך מיוחד, אך כשמזכיר צורך מסוים נעשה הצורך הזה חלק ממצות וחלות שם צדקה שחל בחפצא וע"ז חל דין מעביר על דעת בעה"ב נקרא גזלן.וכ"ז לנמק את דין הגזילה המסוים הזה וכפי שיסד רבינו זצ"ל. אך בפשטות י"ל דלפי ר"מ בעה"ב שייר קנין אצלו שאם השני יעבור על דעתו כל הקנין דבחפצא חוזר לבעה"ב והשני גזל את החפצא ממנו. וכגון בשוכר כשעובר על דעת בעה"ב דהשכירות בטלה מעיקרא ובאומן שקלקל ושינה דהבעה"ב שייר רשותו בחפצא והו"ל גזלן מאחר ששינה שלא מדעת. וכן במעות פורים וצדקה דבשינה העני שלא ברשות בטלה כל חלות שם צדקה למפרע והעני גזל את המעות מבעה"ב, דאינן עוד צדקה כלל, כי בעה"ב שייר בקנינו שאם העני ישנה מדעתו אינה חפצא דצדקה כלל כמו דהשכירות והפעולה בטלין כשמשנין מדעת בעה"ב. והחכמים חולקין על ר"מ וס"ל דבעה"ב לא שייר בקנינו ואף שהשוכר הפועל והעני שינו מדעת בעה"ב עצם השכירות הפעולה והצדקה אינן בטלין מעיקרא ומשו"ה ליכא חלות גזילה מבעה"ב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:3)

**גמ'. מגבת פורים לפורים כו' דאדעתא דפורים הוא דיהיב ליה אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה.** לכאורה דברי הגמרא מחוסרים ביאור, דמ"ש דעת הנותן מעות פורים מדעת המשכיר פרה. ונראה דמסוגיא דידן מוכח דבהל' צדקה מעות פורים הריהן חלות שם צדקה בפני עצמה ואינן רק חלות שם צדקה דעלמא. וכן איתא בתוס' (ד"ה מגבת פורים לפורים) וז"ל דדוקא בפורים אמרינן הכא דאין לשנות עכ"ל, ומבואר מדברי התוס' דבשאר הצדקות מותר לגבאי הצדקה לשנותן מצדקה לצדקה מכיון דכולן מהווין חלות שם צדקה אחת, משא"כ במעות פורים המהווה חלות שם צדקה בפני עצמה דאין לשנותה לצדקה אחרת. ונראה דמשו"ה יש דינים מיוחדים במעות פורים כדאיתא בברייתא, וז"ל ואין מדקדקין בדבר אבל לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלים אותן עכ"ל, דהיינו דמחלקין מעות פורים לצורך סעודת פורים יותר ממה שהעניים צריכים באמת, דמדיני מעות פורים יש דינים מיוחדים המחייבים להרבות בשמחת היום, ושאני מצדקה דעלמא המתחלקת רק כפי צורך העני.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:4)

ויעויין בשיטה בשם הריטב"א וז"ל בירושלמי בפ"ק דמגילה אמרינן אין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט את ידו ליטול נותנין לו כלומר שאין מדקדקין בדבר לומר אם הוא עני וראוי ליתן לו אם לאו אלא נותנים לכל אדם שיבא ויתבע שאין יום זה מדין צדקה בלבד אלא מדין שמחה ומנות שהרי אף בעשירים כתיב ומשלוח מנות איש לרעהו. ואומרים רבותי ז"ל כי מטעם זה נהגו ליתן מעות פורים אף לגוי דכיון שאנו נוהגין ליתן לכל אדם אם לא נתן לגוי איכא איבה וקיי"ל מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:5)

ומבואר דהריטב"א קבע שבמעות פורים בנוסף לדין צדקה חל נמי בהן חלות דין של שמחת פורים וחל נמי בהן דין משלוח מנות איש לרעהו. ומשו"ה אין מדקדקין במעות פורים לפי הירושלמי, ונותנים מעות פורים לכל מי שפושט את ידו, ואפי' אם הוי עשיר או גוי. ומלשון הריטב"א משמע דמה שהביא הריטב"א שמפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל משום איבה ודרכי שלום אינו ר"ל דחל בפורים רק התקנה דעלמא לפרנס עניי עכו"ם משום דרכי שלום, אלא ר"ל דמחלקין לעכו"ם ממעות פורים מדין שמחת הפורים המסוימת, ואיבה ודרכי שלום הם טעמים למה לחלק לעניי עכו"ם בפורים והוא כדי להרבות בשמחת היום. ויוצא דדין חלוקת מתנת עניים פורים דין מיוחד הוא ואינו דין חלוקת צדקה בעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:6)

ולפי"ז מבואר את החילוק של הגמ' דדוקא במעות פורים הוי גזלן כששינה אותן מעיקר מצותן להתחלק דוקא לצורכי סעודת פורים ולא לדברים אחרים, והמשנה ממצותן נקרא גזלן והוא משום קפידא מוחלטת דהנותן, משא"כ בשאר המקומות שהבעלים אינם מקפידים כ"כ כששינה מדעתם, ולפיכך שינוי מדעת הבעלים דעלמא אינו גזילה. וכן כתב הריטב"א בש"מ וז"ל דאדעתא דפורים יהיב ליה פי' דהתם כיון דמצות היום היא קפידא רבה איכא לנותנים שאינם רוצים לשנותו וכאילו נתנם בפירוש ע"מ שאם ישנו אותם עניים בדברים אחרים שלא יהו נתונים כו' עכ"ל. ולע"ד היה נראה לומר קצת אחרת מהריטב"א, דהיינו לא שהנותן הקפיד כל כך אלא ממצות הצדקה המיוחדת דמעות פורים חלה קפידה עפ"י דין שלא לשנות את המעות ממצותן לשם שמחת פורים. וכן נראה לפרש בכוונת הראב"ד המובא בשיטה וז"ל פי' העם כשנותנים המעות לידי הגבאי לא נתנו אלא לשמחת פורים לקיים מהם משתה שמחה ויו"ט ואין מעבירין על המצות עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:7)

ולפי"ז נראה דבזה פליג רשב"ג עם הת"ק, דרשב"ג סובר דמשהגיעו מעות פורים לידי העני פקע חלות שם הצדקה המסוים דמעות פורים ונעשה לממון בעלמא של העני שמותר לו להוציאו על שאר צרכיו. דלרשב"ג חלות שם מעות פורים חל רק במצות חלוקת המעות מלכתחילא, משא"כ אחרי שהגיע המעות לידי העני. והנה מצינו אליבא דהרמב"ם (בפ"ח ממתנ"ע הל"ב) דחלה חלות התפסת שם צדקה מחפצא לחפצא באומר סלע זו בסלע זו של צדקה. ופשיטא דכ"ז חל רק כשהסלע בידי הנודר או הגזבר דהו"ל אז חפצא של צדקה. אך משהגיע ליד העני פקע השם של צדקה מהחפצא ולא חל בו התפסה. ולרשב"ג ה"ה במעות פורים. ואילו לר"מ חלות השם של מעות פורים חל אף על המעות שבידי העני שלא כדין חפצא דצדקה בעלמא¹. ומשו"ה אין לו להוציאן על שאר צרכיו אלא רק על סעודת פורים בלבד, ואם שינה ממצותן נקרא גזלן. ומכאן נמי מוכח דמעות פורים הויין חלות שם חפצא דמצוה בפני עצמן ואינה דומה לחפצא דצדקה דעלמא.

footnotes:
¹ ויוצא לפי הרמב"ם דחלה התפסה במעות פורים אף בידי העני.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:8)

**גמ'. דאתי למיחשדיה.** עיין בפרש"י וז"ל לבעה"ב בנודר ואינו מקיים ששמעו עליו שאמר ליקח טלית לפלוני עני ולא לקח עכ"ל. וקשה מנין לאחרים לדעת מה נדר בעה"ב לצדקה, והרי עיקר מעלת הצדקה היא במתן צדקה בסתר (עיין ברמב"ם פ"י הל"ח מהל' מתנ"ע). ונראה דלצורכי ציבור נודרים לכתחילא צדקה בפרהסיא, וכן הוא המנהג בכל תפוצות ישראל לנדור נדרי צדקה ברבים בשבת ביו"ט ובעת צרת הציבור¹.

footnotes:
¹ עיין בפרשת חקת (במדבר כ"א: ב) דבעת מלחמת ישראל עם מלך ערד כתיב "וידר ישראל נדר לה' אם נתן תתן אם העם הזה בידי והחרמתי את עריהם", והוא מקור לציבור לנדר נדרים לה' ולתת צדקה בעת צרתם. וכן איתא בתהלים (קט"ז: ט"ו) "נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו", דלנדר צדקה ברבים בעת צרה דבר נכון הוא והוי זכות להנצל ואח"כ אחרי ההצלה לשלם את הנדר בפרהסיא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:9)

**גמ'. ש"מ משום דשני הוא.** פירוש דלשנות מחלוק לטלית אינו שינוי במצות צדקה עצמה שלא כמו במעות פורים, כי בצדקה דעלמא לא חל צמצום במצותה, דליכא חיוב על העני להוציא את המעות דוקא לצורך זה או לצורך אחר, אלא כל צורך של העני הוי ממצותה, אך כאן חל דין מסוים בהל' גזילה דמשנה מדעת הבעלים נקרא גזלן, ודין זה ס"ל לר"מ אף במקומות אחרים כמו בשוכר דמתני'. ונראה דזוהי כוונת הראב"ד המובא בשיטה מקובצת שכ' וז"ל והכא ודאי לצדקה איכוון ומ"ט אסור לשנות, ש"מ משום דגזלן הוא עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:10)

**תוס' ד"ה מגבת.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:11)

ז"ל וא"ת דאמרי' בערכין (ו:) מעות של צדקה מותר לשנותן בכל מה שירצה כו' וי"ל דדוקא בפורים אמרי' הכא דאין לשנות כו' עכ"ל. כלומר דמעות פורים מהוות חלות שם ומצות צדקה בפני עצמן שדיניהן שונות מדיני צדקה דעלמא וכדנתבאר לעיל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:12)

ונראה להוסיף בזה עוד ביאור, דהא דמשנינן מצדקה לצדקה בצדקה דעלמא יסוד הדין הוי משום דכל הצדקות שוות הן בדיני ממונות שחלין בהן, ורק שונות הן בקיום מצות חלוקתן, כי הבעלים בכל הצדקות הריהם כל שבט העניים שבעולם. ומשו"ה ניתן לשנותן כי אין השינוי נוגע לחלות דין ממון שבצדקה אלא רק לקיום מצות חלוקתה. משא"כ במעות פורים שהשינוי אינו רק בקיום מצותן אלא אף בדיני ממונות שבהן, דהא לריטב"א הריהן שייכות לעשירים כמו לעניים ולנכרים כמו לבנ"י, ומשו"ה אין לשנותן לצדקה אחרת דהא השינוי פוגע בדיני הממונות שבהן ולא רק את האופן של קיום מצותן. ונראה שזוהי נמי כוונת רש"י (ד"ה אדעתא) דכ' וז"ל וכיון דלאו אדעתא דהכי יהיב נמצא מעות בחזקת בעלים חוץ מן היוצאין בסעודת פורים עכ"ל. וחזינן דרש"י סובר דחלה במעות פורים חלות בעלות אחרת מבצדקה דעלמא שאף הבעלים שהתנדבו את המעות לפורים יש להם נמי זכות בעלות מיוחדת במעות פורים לעכב את העניים מלהוציאן לדברים אחרים מחוץ לסעודת פורים¹.

footnotes:
¹ ע"ע ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א' ענין צדקה בנוגע לדין משנין מצדקה לצדקה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:13)

רש"י ד"ה הרי שלך לפניך.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:14)

וז"ל ונפסיד שנינו עכ"ל. מרש"י משמע שמשום שהמשכיר ג"כ מפסיד כמו השוכר משו"ה הריהו פטור מלהעמיד לשוכר בהמה אחרת, ואילו אם רק השוכר לבדו הפסיד אז המשכיר חייב להעמיד לו בהמה אחרת, וצ"ע בזה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:15)

**תוס' ד"ה אם.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:16)

וז"ל פירש בקונטרס כו' עכ"ל. אליבא דרש"י שמואל סובר שבביטול מקצת המלאכה ובעיכוב המלאכה המשכיר פטור וחייב רק בביטול כל המלאכה. ואילו לרב עיכוב המלאכה ג"כ מחייב המשכיר. ומשמע מרש"י דהמשכיר פטור לשמואל אפילו כשהשוכר מפסיד ממון. ואילו לרב רק כשהשוכר אינו מפסיד ממון אלא מפסיד זמן אזי המשכיר פטור, אך אם השוכר מפסיד ממון אזי המשכיר חייב. ברם צ"ע לפי רש"י אליבא דשמואל כמה ממון צריך השוכר להפסיד כדי שהמשכיר יהיה חייב להעמיד לו חמור אחר, וצ"ע בזה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 78b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/78b:17)

**בא"ד. ונראה כפי' ר"ח כו' עכ"ל.** אליבא דהר"ח כל זמן שמקצת התשמיש מתקיים המשכיר פטור. ברם כשיש עיכוב בתשמיש הר"ז כביטול כל התשמיש והמשכיר חייב. ועוד סובר דאפילו בביטול כל התשמיש אם השוכר לבדו גרם את ההפסד המשכיר פטור שאין המשכיר חייב אלא כשמזל שניהם גרם את ההפסד ולא כשהשוכר לבדו גרם אותו. וצ"ע מ"ש בנשברה רגלה שהמשכיר חייב שהרי השוכר לבדו לכאורה גרם את כל ההפסד כשהשתמש בחמור וקשה למה המשכיר חייב. וי"ל שמאחר שיש לשוכר זכות השתמשות א"א להאשימו שגרם לשבור את רגלה שלכך שכרה, והו"ל מתה מחמת מלאכה דאפי' שואל פטור, ולכן אין להאשים את השוכר שהשתמש בה ונשברה רגלה, ומשו"ה המשכיר חייב להעמיד לו חמור אחר. משא"כ באנגריא בדרך הליכתה דהיה לו לשוכר לחשש שיגזלוהו ממנו ולא להוציא את החמור החוצה בזמן שהאנגריא שם, ומאחר שהשוכר גרם במקצת את ההפסד משו"ה אין לו זכות לקבל עוד חמור מהמשכיר¹.

footnotes:
¹ אולם כוונת רבינו זצ"ל אינה כ"כ ברורה, האם ר"ל שהיתה פשיעה גמורה מצד השוכר, או"ד שהשוכר לא פשע דהו"ל גזילה קרובה לאונס, ומ"מ השוכר גרם את ההפסד מפני שהיה לו מקום לחשש שיגזלוהו ואינו אנוס גמור. ובמשך השיעור היה משמע שנטה רבינו זצ"ל לצד השני דלא היתה כאן פשיעה גמורה אלא היה אונס שאינו גמור, דמדין ש"ש היה השוכר פטור מלשלם אלא דמשום שגרם את ההפסד במקצת כי היה לו מקום לחשש שיקחו את החמור משו"ה המשכיר פטור מלהעמיד לו חמור אחר.