## Reshimot Shiurim on Bava Metzia Daf 79b

###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:1)

גמ'. השוכר את הספינה ופרקה לה בחצי הדרך כו' אילימא דקא משכח לאגורה אמאי אית ליה תערומת כו' מאי תערומת משום שינוי דעתה א"נ לאשלא יתרה


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:2)

עיין בפרש"י, בתוס' (ד"ה כוליה ובד"ה דפרקיה), וברמב"ם (פ"ה מהל' שכירות הל"ד - ה). ויש להעיר כמה הערות בסוגיין, וכדלהלן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:3)

א) איתא בגמ' "אילימא דקא משכח לאגוריה אמאי אית ליה תערומת". ונראה דכאן נמצאת הלכה מיוחדת בדין התחייבות ושכירות פועלים וכלים דניתנת לחזרה, שלא כבהתחייבות ממון דעלמא. ובדליכא הפסד לפועלים דקא משכח לאגורה, בעה"ב חוזר בו ופטור לגמרי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:4)

ב) לכאורה קושיית הגמרא "אמאי אית ליה תרעומת", צ"ע, דהא הפועל בעל הספינה השכיר את ספינתו לשוכר לכל הדרך, ועכשיו שהשוכר חזר בו יצטרך להשכיר את ספינתו לאדם אחר, ואע"פ שיכול להשכירה, מ"מ למה שלא תהיה לו תרעומת על השוכר הראשון ששינה את דעתו וגרם למשכיר עגמת נפש וטרחא לשנות את הפעולה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:5)

ומכאן משמע שהגמרא נקטה דחזרת הראשון ע"פ דין אינה חזרה להתרעם עליה, כי השוכר השני נחשב כגברא בחריקאי הממלא את מקומו של השוכר הראשון, ובפעולה שעובד בעל הספינה בשביל השני, הריהו כאילו עובד עדיין בשביל הראשון, ומשו"ה ליכא כאן מקום להתרעם כלל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:6)

ג) עיין בתוס' ד"ה כוליה. וז"ל לאו דוקא כוליה אלא כלומר כפועל בטל עכ"ל. ולכאורה יש להעיר ע"ז דהא בתוס' לעיל (דף עט.) ד"ה אלא כתבו דאם השוכר קנה את הספינה בקנין משיכה דאז אינו משלם לו כפועל בטל, אלא משלם לו כל דמי השכירות, כי קנין מחייב את השוכר יותר מהתחלת מלאכה בעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:7)

ונראה דבמקום שיש קנין חלה חלות התחייבות דכהת"כ דאינה ניתנת לחזרה. ואילו כשחלה חלות התחייבות מיוחדת דפועלים אזי ניתן לחזור בה ולשלם כפועל בטל בלבד. דכל זה נכון בהתחייבות דפעולה דחלה בשעה דהתחלת המלאכה. משא"כ בשעשה קנין משיכה דהו"ל קנין דכהת"כ, דחל בו קנין התחייבות משלם לו את כל שכרו והליכא בזה זכות חזרה כלל. אך הריב"ם חולק ע"ז ולא הבחין בין קנין משיכה לבין התחלת מלאכה דבשניהם חלה רק התחייבות דפעולה דניתנת לחזרה, וכשחוזר בה משלם לו כפועל בטל בלבד ולא את כל דמי השכירות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:8)

ועיין ברמב"ם (פ"ה מהל' שכירות הל"ד) שכ' וז"ל השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו שכר כל הדרך עכ"ל שלא כתוס'. וצ"ע לרמב"ם למה משלם את שכר דכל הדרך ולא משלם לו כפועל בטל. ויתכן דהרמב"ם סובר דדין לשלם כפועל בטל חל רק כשהפעולה בטלה מחמת אונס, אך כשבעה"ב חוזר בו משלם לפועל כל שכרו. ועיין בהל' הרמב"ם (פ"ט מהל' שכירות הל"ד ופ"ה מהל' שכירות הל"ג), וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:9)

ד) עיין ברמב"ם (פ"ה מהל' שכירות הל"ד) וז"ל השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו שכר כל הדרך, ואם מצא השוכר מי שישכיר אותה עד המקום שפסק שוכר ויש לבעל הספינה עליו תרעומת עכ"ל. ומבואר ברמב"ם שהשוכר יכול להשכיר את הספינה לשוכר אחר להיות במקומו עד סוף זמן השכירות. וי"ל דלפי"ז מבואר למה הראשון משלם רק על חצי הדרך ולא יותר כי השני ממלא את מקומו של הראשון, כי השכירות הראשונה לא בטלה אלא הועברה מהראשון לידי השוכר השני הממשיך את השכירות הראשונה במקום השוכר הראשון. ונראה דהרמב"ם ס"ל כי השוכר אינו יכול לחזור בו באמצע השכירות ולבטלה, אלא רק יכול להשכיר את הספינה לשוכר אחר כדי למלא את מקומו ולהמשיך את השכירות שלו עד סופה, דהוי השני "גברא בחרקאי".


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:10)

ה) איתא בגמרא וז"ל משום רפסתא דספינתא, אי הכי טענתא מעלייתא הוא וממונא אית ליה גביה עכ"ל. ועיין ברמב"ם (פ"ה מהל' שכירות הל"ד) וז"ל השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו שכר כל הדרך, ואם מצא השוכר מי שישכיר אותה עד המקום שפסק שוכר ויש לבעל הספינה עליו תרעומת וכן אם מכר הסחורות שבספינה לאיש אחר בחצי הדרך וירד ועלה הלוקח נוטל שכר חצי הדרך מן הראשון ושכר החצי מזה האחרון ויש לבעל הספינה עליו תרעומת וכו' עכ"ל. והשיג עליו הראב"ד וז"ל א"א לפי הגמ' בזה טענת ממון יש לו עליו עכ"ל. וצ"ע למה השמיט הרמב"ם את חיוב הממון דבגמרא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:11)

ונראה דבדינא דגמרא דקבע דהראשון חייב לשלם ממון עבור רפסתא דספינתא כתב רש"י וז"ל ריעוע הספינה שמתרועעת בהוצאת חבילות ובהכנסת חבילות עכ"ל, והנה יל"ע האם החיוב לשלם חל מדין מזיק דעלמא או דהוי חיוב מיוחד בהל' שכירות. ולכאורה נראה לומר דלא חל חיוב לשלם מדין מזיק דעלמא, דהא על מה שהשני הכניס חבילות והזיק, הראשון אינו אלא גרמא בעלמא. ועלינו לעיין באמת האם הראשון נחשב לגרמי המזיק המחויב לשלם מדרבנן או דנחשב לגרמא בעלמא דפטור. והגר"א (חו"מ סי' שי"א אות ו') כתב דלרמב"ם פטור מדהוי גרמא בעלמא ולא גרמי ודלא כתוס' והרא"ש המחייבים אותו לשלם. ולפי הרמב"ם מסקנת הגמרא היא דפטור. אך לכאורה יתכן לפרש שלא כדברי הגר"א, די"ל דגם הרמב"ם ס"ל דחייב לשלם, אולם י"ל דהרמב"ם ביאר את הגמרא דחייב לשלם מדין מזיק דגרמי דעלמא, ומשו"ה השמיט את ההלכה מהלכות שכירות שאין שם מקומה. ואילו הראב"ד סובר דחייב מדין שכירות, ולפיכך השיג על הרמב"ם דהיה לו להביא את ההלכה בהל' שכירות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:12)

ולפי"ז נראה דיתכן נ"מ גדולה לדינא. דלהרמב"ם המחייב את השוכר מדין מזיק דגרמי, השוכר ישלם רק כפי שיעור הנזק שגרם ולא יותר. ואילו לראב"ד יתכן דהשוכר יהיה מחויב לשלם את כל דמי השכירות דכל הדרך. וסמוכים לכך נמצא בסוגיא דזה נהנה וזה לא חסר במס' ב"ק (דף כ:) דאיתא שם דאע"פ דהדר בחצר חבירו שלא ברשותו פטור מלשלם משום דזה נהנה וזה לא חסר פטור, אך כשיש שחרוריתא דאושייתא, דהוזק הדירה היזק מועט מחמת שדר שם, אזי הדייר חייב לשלם את כל דמי השכירות מכיון דהוא נהנה והשני חסר, דבחסרון מעט מתחייב לשלם בשביל כל ההנאה שקבל. וי"ל דה"ה כאן בספינה, שאם הספינה הוזקה אפילו במעט מחמת השוכר השני אזי למפרע לא היה לו לראשון רשות להכניסו, ומשו"ה חייב הראשון לשלם את דמי השכירות דכל הדרך כולה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:13)

ג) עיין בתוס' ד"ה דפרקיה. ופרש"י לכאורה קשה, דאם היה לשוכר רשות מתחילת הנסיעה להוסיף ולתת עוד חבילות בתוך הספינה ועשה כן, למה יש למשכיר זכות תרעומת עליו, כי התרעומת הריהי זכות ע"פ דין ואינה סתם טענה בעלמא, דמה עשה כאן השוכר דמגיע עליו תרעומת ע"פ דין¹.

footnotes:
¹ ואמר רבינו זצ"ל שבמקום דחלה זכות תרעומת אזי הגברא שעשה את העוולה חייב לבקש מהמתרעם מחילה בערב יו"כ. משא"כ בלי זכות תרעומת, כשאדם א' סתם כועס על מישהו, דמהיכי תיתי נאמר שהוא חייב לבקש ממנו מחילה, הרי כל הכעס הזה בעצמו עוולה הוא בלי זכות תרעומת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:14)

ונראה דאע"פ שנתן המשכיר רשות מפורשת לשוכר להוסיף חבילות באמצע הנסיעה, אך בלבו לא חשב המשכיר שבאמת יעשה כן השוכר. והראיה לזה שהרי המשכיר לא הכין את הספינה מתחילת הנסיעה עבור חבילות נוספות, וסימן מובהק הוא שלא ציפה שככה יעשה השוכר. ואף השוכר הבין דהמשכיר חשב שלא יוסף, והשוכר לא הדגיש מספיק שאכן בדעתו להוסיף, ובגלל הדברים שבלב המשכיר שהשוכר לא יוסיף שהבינם השוכר, ואעפ"כ הוסיף, משו"ה יש למשכיר זכות תרעומת על השוכר. וזוהי כוונת הגמרא באמרה "שינוי דעתה".


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:15)

ולפי"ז לכאורה נראה דלמ"ד אסמכתא קניא, מ"מ המתחייב יש לו זכות תרעומת על זה שזכה בממונו, כי ציפיות המתחייב היו שלא יתחייב אלא דמכיון שהתחייב במפורש בקנין, הדברים שלבו אין דברים וחייב. מ"מ יש לו זכות תרעומת כנגד זה שזכה בממונו כי לקח את ממונו שלא כציפיותיו ולא כפי הדברים שבלבו שחברו הבינם מלכתחילא, וכמו בספינה אליבא דפרש"י¹.

footnotes:
¹ לכאורה אין אסמכתא דומה לספינה, דבספינה השוכר שינה מציפיות המשכיר ומשו"ה יש לו תרעומת עליו, משא"כ באסמכתא שהקונה לא שינה, אלא שהמתחייב ציפה שלא יתחייב, אך דבריו שבלבו אינם דברים ואין לו במה להתרעם על הקונה, כי הוא רימה את עצמו ומזלו גורם שהתחייב. ועוד יתכן דחלות דין תרעומת הלכה מיוחדת בהל' פועלים ומדין "עבדי הם" ולא חלה בהתחייבות אחרת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:16)

ד) הר"ח הריב"ם והרמב"ם פרשו דמיירי כשהשכיר השוכר את הספינה לאדם אחר והתרעומת היא בשינוי הדעת, דהשני הוא אדם קשה יותר מהראשון. וכתב הרמב"ם (פ"ה מהל' שכירות הל"ד - ה') וז"ל השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו שכר כל הדרך ואם מצא השוכר מי שישכיר אותה לו עד המקום שפסק שוכר ויש לבעל הספינה עליו תרעומת. וכן אם מכר כל הסחורה שבספינה לאיש אחר בחצי הדרך וירד ועלה הלוקח נוטל שכר חצי הדרך מן הראשון ושכר החצי מזה האחרון ויש לבעל הספינה עליו תרעומת שגרם לו לסבול דעת איש אחר שעדיין לא הורגל בו וכן כל כיוצא בזה. מכאן אני אומר שהמשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר עד סוף זמנו משכיר לאחרים אם יש בני בית כמנין בני ביתו. אבל אם היו ארבעה לא ישכור לחמשה. שלא אמרו חכמים אין השוכר רשאי להשכיר אלא מטלטלין שהרי אומר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, אבל בקרקע או בספינה שהרי בעלה עמה אין אומר כן כו' ויש מי שהורה שאינו יכול להשכירו לאחר כלל ויתן שכרו עד סוף זמנו ולא יראה לי שדין זה אמת עכ"ל. ועיין בראב"ד שהשיג על הרמב"ם וכ' וז"ל יש בדורנו אומרים כן שיש בני אדם מחריבים הבית בדירתם עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:17)

והנה בכל שוכר דעלמא חלין שני דינים: א) חלות קנין שכירות; ב) חלות שמירת השוכר. והא ד"אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר" לכאורה נוגע רק לדין השמירה ולא לדין הקנין. ברם מהרמב"ם נראה דסובר דהוא נוגע אף לקנין השוכר. ומשו"ה ס"ל לאחרים שהרמב"ם הביא את שיטתם ששוכר קרקע אינו יכול להשכיר הקרקע לאחר בשום אופן. כי הדין ד"אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר" אינו נוגע רק להלכות שמירה של השוכר אלא אף לקנינו, ומשום "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר" השוכר אינו בעלים להשכיר את הקרקע ששכר לאחרים, כי דיני השמירה מגבילים אף את בעלותו. דא"א גם מצד חלות הבעלות שלו להשכיר את הפקדון לאחר. ואע"פ שהרמב"ם הסכים ליסוד הזה, מ"מ חילק בין מטלטלין לבין קרקע וספינה שהבעלים נמצאים עמהם, ומשו"ה ליכא בהם טענת "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר" ובכן יש לשוכריהם רשות ובעלות להשכירם לאדם אחר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:18)

ועלינו להבין את פסק הרמב"ם הזה דאטו משכירי הספינה והקרקע נמצאים תמיד עם נכסיהם המושכרים אחרי שהשכירום לשוכריהם, הרי השוכרים הם גם שומריהם, ומהיכי תיתי דלא חל בהן טענת "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר".


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:19)

ונראה לבאר עפי"מ שיסד הגר"ח זצ"ל דבכל שומרים דעלמא חלין שני דינים: א) דין חיובי שמירה; ב) דין מסירת הפקדון לרשות השומר. ולכאורה יש כמה ראיות דבנוסף לחיובי השמירה יש אף חלות של רשות שומר: א) מהדין דשומר מחוייב בבל יראה ובל ימצא בחמץ שהופקד אצלו ונמצא ברשותו בפסח (פסחים דף ה:). ואין חיוב זה חל מדין גורם לממון כממון דמי אלא מגזיה"כ דרשות השומר על הפקדון משווה חמץ לברשותו לענין ב"י וב"י. ב) מהמשנה (לעיל דף לה:) הדנה בשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר למי משלם השואל, וחזינן מכל הדיון שם דהשוכר הוי בעלים והפרה ברשותו להשאילה כדי לחייב את השואל בתשלומין לשוכר מדין בעל הפרה. ג) משיטת הירושלמי בפרק מרובה (שלא כהלכתה) הדורשת "וגונב מבית האיש ולא מבית השואל", שאין הגנב משואל חייב כפל, ומוכח שיש חלות של רשות שואל דחלה על החפצא דהוי ברשותו ושאיננו ברשות בעליו, ומשו"ה הגניבה ממנו אינה מחייבת בכפל מאחר דיצאה החפצא מרשות הבעלים לרשות השואל, שרק גניבה מרשות הבעלים מחייבת כפל¹.

footnotes:
¹ עיין בקצה"ח סי' שמ"ט.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:20)

ולפי"ז נראה שמה שהרמב"ם חילק בשוכר בין קרקע לבין מטלטלין הוא משום דמטלטלין שהושכרו נכנסים לרשות השוכר, ואילו קרקע המושכרת לא נכנסת לרשות השוכר, דעדיין הויא ברשות הבעלים, ובדומה לדין דקרקע אינה נגזלת דלא נכנסה לרשות הגזלן דעדיין ברשות הבעלים היא גם אחרי הגזילה. דה"ה דקרקע אינה נתפסת ברשות השומר דעדיין ברשות המשכיר היא ואע"פ שהשוכר חייב בשמירתה, וזוהי כוונתו במש"כ שבקרקע הבעל עמה, ר"ל דהקרקע עדיין ברשות בעלה ואע"פ שהשכירה לשוכר. ושיטת הרמב"ם היא דטענת "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר" ר"ל שאין לשומר שיש לו הפקדון ברשותו זכות והיתר להוציאו מרשותו ולמוסרו לרשות של שומר אחר. ומשו"ה שוכר מטלטלין אין לו רשות - בין מצד דיני שמירה ובין מצד דיני ממונות - להשכירו לשוכר אחר. משא"כ בקרקע, דאינה נמסרת לרשות השומר ושנמצאת תמיד ברשות בעליה ואפילו לאחר שהשוכר שכרה, לא חלה טענת "אין רצוני כו'", ומשו"ה יש לשוכר קרקע ההיתר ואף את הבעלות להשכירה לאדם אחר¹.

footnotes:
¹ במה דאיתא בשיעורים דבשכירות קרקע חל חיוב שמירה בלי חלות דין שהקרקע ברשות שומר, נראה להביא ראייה מהרמב"ם הסובר פשיעה כמזיק וששומר קרקע משלם אפשיעה לא על גניבה ואבידה ואונסין (פ"ב משכירות הל"ג). ועיין בשיעורים לריש פרק השואל דמובא בשם הגר"ח זצ"ל דיסוד הדין דפשיעה כמזיק בקרקע הוא משום דס"ל להרמב"ם דחלה חיוב שמירה על קרקע, אך קרקע אינה נמסרת לרשות השומר. ודברי רבינו זצ"ל הם כדברי הגר"ח זצ"ל. ולפי מה דכתוב בפנים יוצא דקנין חצר בקרקע המושכרת חל למשכיר ולא לשוכר כי הקרקע הריהי ברשות המשכיר ואכמ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:21
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:21)

ועל זה חולק הראב"ד דסובר דטענת "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר" תלויה במציאות ולא בחלות דין רשות שומר, ולכן אף בקרקע יש הטענה הזאת מכיון דיש אנשים דלא מעלי דיזיקו את הקרקע אילו היו שוכריה. ולכן אסור גם לשוכר קרקע להשכירה לאדם אחר. ברם צ"ע בראב"ד דאמאי ס"ל שחל דין "אין רצוני כו'" בקרקע, והרי הראב"ד עצמו פסק ששומר קרקע פטור אפילו בפשיעה (פ"ב משכירות הל"ג). וי"ל דס"ל דחיובי שמירה חלין גם בקרקע אלא דס"ל דפטור מלשלם אם פשע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:22
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:22)

ומ"מ עלינו להבין למה השווה הרמב"ם ספינה לקרקע לגבי דין "אין רצוני כו'", הרי ספינה דינה כמטלטלין בכל דיני התורה, כולל דיני שמירה וגזילה (עיין בב"ק דף צז. וברמב"ם פ"ג מהל' גזילה הל"ח).


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:23
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:23)

ונראה דאע"פ דספינה הריהי כמטלטלין לכל דיניה (כדמבואר בגמ' ב"ק דף צז. וברמב"ם פ"ג מגזילה הל"ח), אבל בדין שכירות הספינה לפנינו בסוגיין הרמב"ם סובר דהספינה הריהי כקרקע כיון דלא נמסרה הספינה לרשות השוכר שעדיין נמצאת היא ברשות המשכיר. דהרי שוכר הספינה אינו יכול להפליגה או לא להפליגה כרצונו, כי רשותו על הספינה מוגבלת דצריך להפליגה רק כפי רצון בעליה המשכיר, ואף להטעינה סחורתו כפי רצון הבעלים. ועוד דכאן מיירי שבעל הספינה שהשכירה הוי נמי הספן שמפליג את הספינה בדרכה. ויוצא שהספינה לא נמסרה לרשות השוכר לעשות בה כרצונו, דעדיין היא ברשות הבעלים המצוה לשוכר מה לעשות עמה. ולכן אע"פ שחלה שכירות וחיובי שומר לשמור את הספינה, מ"מ לא חלה רשות שומר עליה, דהספינה אינה מסורה לשוכר ולרשותו. ומשו"ה לא חלה בספינה טענת "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר" והשוכר יכול להשכירה לאדם שני, כי בכל אופן הספינה נמצאת ברשות הבעלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:24
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:24)

והנה הראב"ד השיג על פסק הרמב"ם בקרקע דטוען דיש אנשים שמחריבים את הבית וחל "אין רצוני כו'". וקשה דלמה א"כ מותר לשוכר להשכיר הספינה, ולמה לא נאמר גם שם שיש אנשים שמחריבים את הספינה. ויתכן דהראב"ד משיג לא בהיכי תמצי אלא ע"פ דין, דהיינו דסובר שגם קרקע נמסרת לרשות השוכר דא"א לבעליה לפקח עליה בלי השוכר ולכן חלה בה טענת "אין רצוני כו'", וכמוש"נ לעיל אליבא דהרמב"ם. והראב"ד הבחין בין ספינה ובין קרקע דהספינה לא נמסרת לשוכר כי המשכיר הוי הספן של הספינה דעדיין ברשותו. והראב"ד נמי הבחין בקרקע בין חלות דין גזילה דשם אמרי' קרקע אינה נגזלת דלא יצאה מרשות הנגזל לבין דיני פקדון דשם שפיר נמסרת קרקע לרשות השומר¹.

footnotes:
¹ ויתכן נ"מ דאם הקרקע נמסרת לרשות השוכר אזי יכול להשתמש בה בקנין חצר לקנות מציאה משא"כ אם אינה ברשותו דאזי מסתבר דאינה קונה לו כחצרו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:25
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:25)

וע"ע ברמב"ם (פכ"ג מהל' מכירה הל"ח) שתמה עליו בכ"מ משום דפסק שאין השוכר רשאי להשכיר, ומיירי בתחילת ההלכה שם בשוכר שדה מחבירו, והוא סותר את פסקו בהלכות שכירות דבקרקע רשאי השוכר להשכיר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:26
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:26)

ונלע"ד דהרמב"ם מדוייק שם דאיירי בשכר שדה לאריסות, ומשו"ה דוקא שם נמסרה השדה לרשותו כדי לעבדו ולהשיב מדין אריס דהוי חלות דין בפני עצמו. משא"כ בהל' שכירות דמיירי בשכירות קרקע לדור בו דהוי שוכר בעלמא ולא אריס, דמשו"ה הקרקע לא נמסרה לרשותו, ולא חלה עליה טענת "אין רצוני כו'". משא"כ באריס, דהקרקע נמסרה לו ולרשותו דחלה טענת "אין רצוני כו'"¹.

footnotes:
¹ ואמר רבינו זצ"ל דיתכן לומר דבמקום שהשוכר יכול להשכיר אזי יש לו קנין גוף לפירות ואילו במקום שאינו יכול להשכיר יש לו רק זכות פירות והשתמשות בלי קנין הגוף. ונ"מ לענין מציאה מי קנה אותה המשכיר או השוכר. וכן משמע מהרמב"ם (פכ"ג מהל' מכירה הל"ח) שאם אינו יכול להשכיר אין לו קנין גוף לפירות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:27
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:27)

**הלכות הרמב"ם (פ"ה מהל' שכירות הל"א - ב).**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:28
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:28)

עיין ברמב"ם (פ"ה מהל' שכירות ה"א - ה"ב) וז"ל השוכר את הבהמה וחלתה או נשתטית או נלקחה לעבודת המלך אע"פ שאין סופה לחזור אם נלקחה דרך הליכתה, הרי המשכיר אומר לשוכר הרי שלך לפניך וחייב ליתן לו שכרו משלם. במה דברים אמורים בששכרה לשאת עליה משוי שאפשר להשליכו בלא הקפדה, אבל אם שכרה לרכוב עליה או לשאת עליה כלי זכוכית וכיוצא בהן חייב להעמיד לו חמור אחר אם שכר ממנו חמור. ואם לא העמיד יחזיר השכר ויחשב עמו על שכר מה שהלך. מתה הבהמה או נשברה, בין ששכרה לשאת בין ששכרה לרכוב, אם אמר לו חמור סתם אני משכיר לך חייב להעמיד לו חמור אחר מכל מקום, ואם לא העמיד יש לשוכר למכור הבהמה וליקח בה בהמה אחרת או שוכר בדמיה אם אין בדמים ליקח עד שיגיע למקום שפסק עמו. אמר לו חמור זה אני שוכר לך אם שכרה לרכוב עליה או לכלי זכוכית ומתה בחצי הדרך אם יש בדמיה ליקח בהמה אחרת יקח, ואם אין בדמים ליקח שוכר אפילו בדמי כולה עד שיגיע למקום שפסק עמו. ואם אין בדמים לא ליקח או לשכור נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת. שכרה למשא הואיל ואמר לו חמור זה ומת בחצי הדרך אינו חייב להעמיד לו אחר, אלא נותן לו שכרו של חצי הדרך ומניח לו נבלתו עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם (בהל"ב) פסק שבשכר בהמה סתם אין נ"מ לדינא בין ששכרה לשאת משא לבין ששכרה לרכוב עליה או לשאת כלי זכוכית, דבכל אופן אם מתה הבהמה בחצי הדרך המשכיר חייב להעמיד לשוכר בהמה אחרת, ואם לא העמיד לו יש לשוכר למכור את הנבלה וליקח או לשכור לו בהמה אחרת. ואם אין בדמי הנבלה לא ליקח ולא לשכור אין השוכר חייב לשלם כלום מהשכירות למשכיר, וכן איתא נמי בפיה"מ לרמב"ם, עיי"ש. ואילו בבהמה זו שמתה יש נ"מ לדינא בין אם שכרה לרכוב עליה או למשא כלי זכוכית לבין אם שכרה למשא. דבשכרה לרכוב עליה מוכרח ליקח או לשכור לו בהמה אחרת, ואם אין בדמיה לא ליקח ולא לשכור משלם השכירות של חצי הדרך. ומאידך בשכרה למשא אין המשכיר חייב להעמיד לשוכר בהמה אחרת והשוכר משלם שכרו של חצי הדרך ולא מוכר את הנבלה שמניח אותה למשכיר. ועיין בהשגת הראב"ד (שם ה"ב) שהשיג וז"ל א"א אין לזה שורש וענף, שאין הפרש בזה בין רכיבה לשאר משא, ולשון ההלכות הטעתו שראה שם לרכוב ולאו מדוקא נקט לה עכ"ל. ושיטת הרמב"ם צ"ב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:29
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:29)

ונראה לבאר דבשכר בהמה סתם עיקר השכירות היתה שהמשכיר התחייב להביא את השוכר ואת משאו עד למקום חפצו בסוף הדרך, דמשו"ה השכיר לו בהמה סתם, לומר דאם הראשונה מתה המשכיר יעמיד לשוכר בהמה אחרת כדי להביאו עד סוף הדרך. ולכן כשמתה הבהמה הראשונה אם המשכיר אינו מעמיד לשוכר עוד בהמה אחרת ואין בנבלה כדי דמים ליקח ולשכור לו בהמה אחרת, השוכר פטור מלשלם לגמרי, והשוכר אינו משלם אפילו על חצי הדרך שכבר עשה עם הבהמה הראשונה, משום דמכיון שמתה הבהמה והמשכיר מסרב להעמיד לו עוד בהמה אחרת כפי תנאו אזי י"ל דכל השכירות מלכתחילא היתה מקח טעות, דלא הסכים השוכר מלכתחילא שיגיע רק עד חצי הדרך ותו לא, ומשו"ה אין השוכר חייב לשלם כלל. משא"כ כששכר בהמה זו י"ל דהמשכיר לא התחייב להביאו עד סוף הדרך, ומשו"ה בכל אופן שהשכירה, כשמתה בחצי הדרך חייב השוכר לשלם על חציו, ואין כאן מקח טעות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:30
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:30)

ונראה שהביאור במה שפסק הרמב"ם דיש לחלק בבהמה זו בין שכרה לרכיבה לבין שכרה למשא, דברכיבה מוכר את הנבלה משא"כ במשא, הוא שבשכרה לרכיבה חל שעבוד על גופו של החמור לגמור את הדרך, ומשו"ה יכול השוכר למכור את הנבלה כדי ליקח או לשכור בהמה אחרת, דיש לו שעבוד ממון על גוף הבהמה שמתה. משא"כ בשכרה למשא לא קבל השוכר שעבוד ממון על גוף הבהמה, דקבל רק זכות שכירות בשעתה להשתמש בה. וכשמתה בחצי הדרך נגמרה השכירות שלו, ולכן משלם השכירות של חצי הדרך והנבלה חוזרת למשכיר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:31
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:31)

ולפי"ז נראה דבשכר בהמה סתם למשא ומתה בחצי הדרך, דהרמב"ם פסק דמוכרים את הנבלה בעד השוכר, אין זה משום שחל שעבוד על גוף הבהמה לגמור את הדרך, דהא בשכר למשא אין שעבוד חל על הבהמה, אלא שמוכרה כדי לקיים את תנאי השכירות דמעיקרא - דהמשכיר התחייב להביא את השוכר עד למקום חפצו בסוף הדרך, והמכירה היא חלק מעצם ההתחייבות של המשכיר מעיקרא, ולא שמוכר מחמת חלות שעבוד על גוף הבהמה, ושאני מדין המכירה כשמתה בהמה זו לרכיבה, דשם מוכרה משום דחל שעבוד על גופה, משא"כ בבהמה סתם למשא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:32
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:32)

והנה (בהל"א) פסק הרמב"ם דבחלתה או נשתטית או דלקחה אנגריא לפניו, אם שכרה למשא המשכיר אומר לשוכר הרי שלך לפניך והשוכר נותן לו שכרו משלם, משא"כ בשכרה לרכיבה או לשאת עליה כלי זכוכית השוכר משלם רק שכר חצי הדרך ותו לא. ויש לדקדק דבדינים אלה לא הבחין הרמב"ם בין השוכר בהמה סתם לבין השוכר בהמה זו, וצ"ע מ"ש כאן (בהל"א) ממה שפסק (בהל"ב) לגבי דין מתה הבהמה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:33
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:33)

ונראה לבאר ד(בהל"א) מיירי שהבהמה נמצאת בעולם והיא ראויה לשכירות כל שהיא, משא"כ ב(הל"ב) מיירי שמתה הבהמה ואינה ראויה לשכירות כלל. ולכן פסק הרמב"ם ב(הל"ב) דאם שכר בהמה סתם ומתה, והמשכיר מסרב לתת בהמה אחרת לשוכר ואין בדמי הנבלה כדי ליקח או לשכור בהמה אחרת, השוכר פטור מלשלם לגמרי, דהוי מקח טעות והשכירות בטלה למפרע. משא"כ (בהל"א) דמיירי דנשתטית הבהמה אזי עדיין הבהמה הויא ראויה קצת להשתמשות ולא הוי מקח טעות למפרע אלא רק אונס ואיתרע מזלו, אזי המשכיר אומר לשוכר "הרי שלך לפניך" והשוכר חייב לשלם כל השכר כששכרה למשא, או לשלם שכר חצי הדרך בשכרה לרכיבה. ועוד נראה דיש לשוכר מקצת קנין כל שהוא בבהמה ששכרה, ולכן באונס שעדיין שייך קצת השתמשות אחריות האונס חלה על השוכר, דהמשכיר אומר לו "הרי שלך לפניך" וכמוש"כ הרמב"ם. ולפי"ז יל"ע בנלקח לעבודת המלך אע"פ שאין סופה לחזור דאם נלקחה דרך הליכה אחריות האונס על השוכר, האם טעם הוא משום דסוכ"ס השוכר יקבל את הבהמה בחזרה, ומשו"ה עדיין הבהמה ראויה למקצת השתמשות, או"ד הטעם הוא משום דהבהמה בעולם ומכיון דיש לשוכר קנין בה וראויה להשתמשות אם יחזירוה לו, האחריות עליו מדין בעלים, ויש למשכיר טענת "הרי שלך לפניך". משא"כ במתה דאזי אין הבהמה ראויה לתשמיש כלל, ומכיון דאינה ראויה לתשמיש כלל, אף עצם קנין השכירות נמי בטל, דיש לשוכר קנין כל שהוא בבהמה רק כל זמן שהבהמה ראויה להשתמשות, ולא במתה. ומכיון שמתה ואין לו קנין שכירות אינו אחראי עוד על אונסה, דאחריות האונס חל מדין בעלים, ומשו"ה האחריות דמיתה אינה חלה על השוכר אלא על המשכיר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:34
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:34)

ולפיכך (בהל"א) בנשתטית שראויה להשתמשות דמשא וקנויה לשוכר אחריות דאונסה חלה על השוכר, ובשכרה למשא השוכר חייב לשלם את כל שכרה מכיון דראויה עדיין להשתמשות דמשא והריהי קנויה לו ובעליה הוא לאונסין. ומאידך לענין רכיבה ולשאת כלי זכוכית הבהמה אינה ראויה עוד להשתמשות ולכן קנין השוכר בטל, ולפיכך אחריות האונס אינה חלה על השוכר ואינו חייב לשלם את כל שכרה. ומ"מ חייב לשלם חצי שכרה. אולם צ"ע בשכר בהמה סתם והבעלים מסרבים לתת בהמה אחרת למה אינו חל דין מקח טעות כמו דחל במתה ויפטר השוכר מלשלם כלל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:35
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:35)

ונראה דכשמתה הבהמה יש שינוי בעיקר השכירות, דהבהמה המתה הוי כדבר אחר כלפי הבהמה החיה שהיתה, ונעשה כמו חומץ כלפי יין, ולכן השכירות למפרע הוי טעות ובטלה השכירות למפרע. משא"כ בנשתטית, שהבהמה עוד קיימת דלא הויא טעות למפרע, והשכירות עדיין קיימת, ולכן השוכר חייב לשלם על חצי הדרך שכבר עשתה בשכירותו, אלא שפטור מלשלם על שאר הדרך כי אחריות האונס חלה על הבעלים ולא עליו משום שבטל קנינו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:36
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:36)

אך לכאורה צ"ע מדוע בשכר בהמה זו לרכיבה ונשתטית למה אינו יכול למוכרה כדי לקנות ולשכור לו בהמה אחרת לגמור את הרכיבה כמו שעושה בבהמה שמתה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:37
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:37)

ונראה דהשעבוד שחל על גוף הבהמה מצטמצם רק לאופן שמתה, דהנבלה בין כה וכה תמכר, ולכן שוויות דמי מכירתה משועבדת לשכירות של השוכר כדי שיגמור את דרכו. משא"כ בנשתטית שאין הבהמה עומדת לימכר, דהבעלים יחזיקו בה למשא אם לא לרכיבה, ומכיון שאינה עומדת לימכר אינה משועבדת לשוכר לגמור את דרכו וחוזרת היא לבעליה, והשוכר משלם שכירות חצי הדרך, ועדיין צ"ע בזה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:38
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:38)

**גמ'. ת"ר השוכר את החמור לרכוב עליה שוכר מניח עליה כסותו ולגנותו ומזונותיו של אותה הדרך וכו'.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:39
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:39)

**א.**
יל"ע בדיני הברייתא דאסור לשוכר להניח יותר מדי דברים על החמור על איזה איסור יעבור אם אכן יניח יותר מדי דברים על החמור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:40
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:40)

ובפשטות י"ל דהאיסור הוא איסור גזילה. אך נראה שאין זה כ"כ פשוט. שהרי מדובר בהשתמשות השוכר עם החמור שלא ברשות, אך מ"מ חסר כאן מעשה גזילה בגופו של החפץ וכדמצינו ב"ויגזול את החנית מיד המצרי" (שמואל ב' כ"ג: כ"א), דהוי המקור למעשה גזילה דעלמא כשיש לקיחת חפצא מרשות הבעלים לרשות הגזלן בכוונה לגוזלו לעולם. ברם כאן בשוכר הריהו שואל שלא מדעת, דמשתמש בבהמת חבירו בלי רשות. והנה בשואל שלא מדעת פליגי (לעיל דף מג:) אם שואל הוי או אם גזלן הוי. ומ"ד דשואל הוי סובר דגזילה חלה רק בהוצאת החפצא מבית הבעלים לרשות הגזלן בכוונה להחזיק בו ואילו שואל שלא מדעת לא התכוון השואל להחזיק בחפצא כשלו לעולם אלא לקחו להשתמש בו רק לפי שעה כדי להחזירו אח"כ לרשות בעליו, ומשו"ה אינו גזלן אלא רק שואל בלבד. ומ"ד גזלן הוי סובר דגזילת תשמישין ג"כ מהווה חלות גזילה. דסובר דע"י דלקח את החפצא מבית בעליו כדי להשתמש בו אזי לקיחת החפצא מהווה מעשה גזילה גם בגופו דהחפצא שהרי הוציאו מבית בעליו עבור להשתמש בו בלי רשות הבעלים ויש חלות מעשה גזילה בחפצא. אך לכאורה סברא זו ליתא כאן לגבי שוכר שהשתמש עם החמור שלא ברשות המשכיר שהרי גופו של החמור כבר נמצא ברשות השוכר בהיתר שכירות, ובהשתמשותו אינו מוציאו יותר מרשות בעליו, אלא רק משתמש בו בלי רשות הבעלים שלא כתנאי השכירות, ואע"פ שהוא אסור, אך ליכא כאן חלות שם איסור גזילה דלכאורה איסור גזילה חל רק בגזילת חפצא מרשות בעליו. ולפי"ז צ"ע על איזה איסור עובר השוכר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:41
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:41)

ועיין ברמב"ם (פ"א מהל' גזילה הל"ד) שכ' וז"ל אי זהו עושק זה שבא ממון חבירו לתוך ידו ברצון הבעלים וכיון שתבעוהו כבש הממון אצלו בחזקה ולא החזירו, כגון שהיה לו ביד חבירו הלואה או שכירות והוא תובעו ואינו יכול להוציא ממנו מפני שהוא אלם וקשה, ועל זה נאמר לא תעשוק את רעך עכ"ל. ויתכן דהשוכר שהשתמש עם החמור שלא ברשות המשכיר עובר על איסור עושק אליבא דהרמב"ם שלשיטתו איסור עושק חל אף בלי לקיחת חפצא והוציאתו מרשות הבעלים, אלא רק בהחזקת ממון שאינו שלו שאינו מחזירו לבעליו, וי"ל שאיסור זה חל בשוכר שהשתמש בממון חבירו בלי רשות הבעלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:42
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:42)

וכל זה בנוגע לשוכר. אך במשכיר חמר שהשתמש בחמורו שלא כתנאי השכירות אי אפשר לומר דגזל את החפצא דהחמור מהשוכר, שהרי גופו של החמור הריהו של המשכיר, שהשוכר קנה רק את זכות ההשתמשות בחמור, דפשיטא דגוף החמור ששכרו עדיין של הבעלים, וא"כ א"א לומר דבהשתמשות שלא ברשות גזל המשכיר את גוף החמור מהשוכר, כי גוף החמור של המשכיר הוא ולא של השוכר. אמנם אם ננקוט ששואל שלא מדעת הוי גזלן מחמת עצם גזילת ההשתמשות י"ל דהחמר שהוא המשכיר גזל את התשמישין מהשוכר דקנה אותן בשכירות והחמר גזל אותן ממנו, ולכן הוי גזלן. מאידך אם ננקוט דלמ"ד שואל שלא מדעת גזלן הוא משום דע"י גזילת התשמישין גזל את גופא דהחפצא אזי המשכיר שהשתמש בחמור שלו שלא ברשות ושלא כתנאי השכירות אינו גזלן, וי"ל דעבר על איסור עושק וכדמבואר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:43
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:43)

**ב.**
כתב הרמב"ם (פ"ד מהל' שכירות הל"ח) וז"ל וכל אלו הדברים בשוכר סתם ובמקום שאין מנהג ידוע אבל במקום שיש מנהג הכל לפי המנהג עכ"ל. יל"ע האם מנהג המדינה קובע דיני השכירות בפני עצמו, או דמחמת המנהגים יש אומדנא דמוכח דהמשכיר והשוכר מסתמא שכרו כפי מנהג המדינה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:44
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 79b:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/79b:44)

ולכאורה תהיה נ"מ בזה לגבי משכיר ושוכר שאינם יודעים את מנהג המדינה, דאם המנהג הוי קובע בפני עצמו אזי י"ל שגם שכירות שלהם נכללת במנהג, אך אם המנהג מגלה את דעתם דמסתמא הסכימו והתנו כפי המנהג, אזי י"ל דבמשכיר ושוכר שאינם יודעים ממנהג המדינה אין המנהג מתייחס אליהם ורק דיני הגמרא בלבד חלים בשכירותם דמסתמא התנו כפי הדינים שבגמרא. ועיין ברמב"ם (פט"ו מהל' מכירה הל"ה) וז"ל כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזיר בו מקח זה מחזירין וכל שהסכימו עליו שאינו מום הרי זה אינו מחזיר בו אלא אם פירש שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך עכ"ל. ומפורש ברמב"ם שהמוכר ולוקח מסתמא סמכו בדעתם על מנהג המדינה ואינו חלות דין קובע בפני עצמו. אך יתכן שבהל' שכירות המנהג חל כקובע בפני עצמו ואינו דין בעלמא בסמיכת דעתם של המשכיר והשוכר, ויל"ע בזה.