## Reshimot Shiurim on Bava Metzia Daf 81a

###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:1
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:1)

תוס' ד"ה הא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:2
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:2)

וז"ל וי"ל דלא מהני תפיס ליה אאגריה אלא דוקא בעוד שמשתכר באומנותו דתרתי בעינן שמשתכר ותפיס ליה אאגריה עכ"ל. ובביאור דבריהם נראה דר"ל דבתפיס ליה בשעת האומנות הריהו מרוויח, והרווחת ממון מהווה התשלומין לשמירה. ואילו לאחר שנגמרה האומנות התפיסה אינה אלא מניעת הפסד כמו מלוה התופס משכון שאין תפיסתו נחשבת לשכר שמירה. ותוס' אזיל לשיטתו למש"כ לעיל בד"ה דקא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:3
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:3)

ברם עיין ברש"י (ד"ה אבל) שכתב וז"ל דכל כמה דלא גלי דעתיה ולית לן למימר דתפיס ליה אאגריה כלתה שמירת שכר פעולה מדגמריה ואודעיה עכ"ל. ומשמע דפליג אתוס' ודבריו מחוסרים ביאור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:4
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:4)

ויתכן דר"ל דבשעת האומנות הא דתפיס ליה אאגריה מהווה זכות ממון בעצם החפצא המשווהו לש"ש. משא"כ כשהאומנות נגמרה דאז פקעה זכות הממון בעצם החפצא לתופסו אאגריה, אלא דבהיכי תמצי בעלמא החפצא הוא בתפיסתו, ורק זכות ממון בלבד נחשבת לתשלומי שומר שכר, ולא תפיסה בהיכי תימצי בעלמא. ולפי"ז צ"ע למה כשאמר האומן הבא מעות וטול את שלך הריהו ש"ש, דהרי נגמרה האומנות, וזה קשה לכל הפירושים - בין לרש"י ובין לתוס'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:5
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:5)

ונל"ב עפי"מ שכתב ברמב"ם (פ"י מהל' שכירות הל"ג) וז"ל אבל אם אמר האומן הבא מעות וטול שלך עדיין הוא נושא שכר כשהיה עכ"ל. הרמב"ם ביאר דבאומרו הבא מעות וטול את שלך אינו נעשה ש"ש מחדש מחמת התפיסה דעכשיו, אלא שעדיין הוי ש"ש כמו שהיה מעיקרא בשעת האומנות כשתפס ליה אאגריה. ונראה שזוהי זכות האומן להחזיק בזכות התפיסה שהיתה לו בחפצא מעיקרא גם לאחר שנגמרה האומנות, דהתפיסה נחשבת אז כתשלומי שמירה והריהו ש"ש כדמעיקרא. ונראה דרש"י ותוס' מסכימים בזה עם הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:6
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:6)

ונראה דכל זה בנוגע לזכות תפיסת החפצא אאגריה דיכול להחזיק בה גם לאחר שנגמרה מלאכת האומנות. אך בנוגע למקצת הקנין שיש לו בחפצא (אליבא דשיטת הראב"ד) פשיטא שקנין זה נגמר וכלתה בגמר מלאכתו, כמו שקנין השואל להשתמש בחפצא להנאתו כלתה בסוף ימי שאלתו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:7
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:7)

**גמ' הואיל ונהנה מהנה.** לכאורה צ"ע למה שואל אחרי דנגמרו ימי שאלתו עדיין הוי ש"ש משום שנהנה, ואילו אומן אחרי דגמר מלאכתו הוי רק ש"ח, ולא אמרי' הואיל ונהנה מהנה. ונראה שאין זו קושיה כי שואל נהנה ממתנת חנם וזוהי מחייבתו לשמור שמירה מעולה כש"ש אפילו אחרי דנגמרו ימי שאלתו. משא"כ באומן דנהנה מזה דקבל את שכרו בעד מלאכתו ובעד שמירתו וכשגמר את מלאכתו דעליה קבל את שכרו נגמרת גם חובת שמירה כש"ש והוי עכשיו רק ש"ח.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:8
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:8)

**גמ'. הלוקח כלים מבית האומן.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:9
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:9)

**א.**
עיין בתוס' בב"ב (דף פז: ד"ה הלוקח) דמביא מחלוקת בראשונים האם חייב בהליכתו באונסין מדין שואל או מדין לוקח. ורש"י בסוגיין (בד"ה ונאנסו) פירש דחייב מדין לוקח. וצ"ע על פרש"י דהא לקח את הכלי בתנאי שישגרו לבית חמיו, ואם נאנס בהליכתו לא קיים את התנאי, ולפיכך כל המכירה בטלה מעיקרא, וא"כ צ"ע למה חייב באונסין כלוקח.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:10
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:10)

ונראה לתרץ על פי מה שמבואר בהלכות תנאים, דחלין שני אופני תנאי: א) תנאי בלשון "אם"; ב) תנאי ד"ע"מ". ונראה דבתנאי בלשון "אם" החלות חלה לאחר זמן בשעת קיום התנאי. ולמשל במגרש את אשתו בתנאי "אם תתני לי ר' זוז" ונתנה לו ר' זוז הריהי מגורשת בשעת מתן המעות וקיום התנאי לאחר זמן, ומשו"ה צריכא שהגט יהיה קיים בשעת מתן מעות וקיום התנאי דהיא שעת חלות הגירושין (עיין ברמב"ם פ"ט מהל' גירושין הל"ב והל"ז). ואילו אם התנה תנאי ד"ע"מ" החלות חלה מיד אלא שהחלות הוי תלוי בתנאי דלאחר הזמן - דהיינו שאם נתקיים התנאי לאחר זמן אזי החלות חלה למפרע. ולפיכך אם גירשה ב"ע"מ שתתני לי ר' זוז" ונתנתם לו לאחר זמן הריהי מגורשת למפרע משעת נתינת הגט, ואין הגט צריכא להיות קיים בשעת קיום התנאי (עיין ברמב"ם פ"ח מהל' גירושין הל"א).


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:11
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:11)

ולפי"ז מסתבר לומר דרש"י סובר שהתנו את התנאי דהמכירה בתנאי ד"ע"מ", ואם הכלי נאנס בהליכתו אזי א"א לקיים את התנאי או לבטלו, ולכן המעשה וחלות המכירה חלין אף בלי קיום התנאי, דעיקר הדין בתנאי ד"ע"מ" הוא שהמעשה והחלות חלין מיד בתורת ודאי, אלא שאם יהיה ביטול התנאי לבסוף אזי בטול התנאי מבטל את המעשה ואת החלות למפרע. ובמקום דא"א לבטל את התנאי המעשה וחלות קיימים, ומשו"ה חלה המכירה וחייב הלוקח באונסין, והוא חידוש עצום.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:12
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:12)

ועיין ברמב"ם (פ"ח מהל' גירושין הל"א) שכ' וז"ל שאם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך, או שאמר לה הרי את מגורשת ע"מ כך וכך כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה כו' ויש לה להנשא לכתחלה אע"פ שעדיין לא נתקיים התנאי, ואין חוששין שמא לא יתקיים הואיל והיה התנאי במעכשיו או בעל מנת עכ"ל. ועיין שם במגיד משנה שהביא מראשונים שחולקים על פסק זה דברמב"ם. ברם מהרמב"ם מוכח דקסבר דבגירשה בתנאי ד"ע"מ" הריהי מגורשת בוודאות מיד, אלא שביטול התנאי לאחר זמן מבטל את הגט למפרע, ומשו"ה לכתחילא מותר לה להנשא מיד עם נתינת הגט כל זמן שלא נתבטל התנאי. ואינה צריכא לחכות עד קיום התנאי כדי להנשא כי כבר היא מגורשת בוודאות אף בלי קיום התנאי משעת נתינת הגט, כל זמן דלא נתבטל התנאי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:13
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:13)

וע"ע ברמב"ם (פ"ח מהל' גירושין הלכ"ב) דפסק וז"ל אמר לה הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא קבע זמן ומת קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשיו שלא התנה עליה אלא שתתן לו, ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן, לפיכך אע"פ שאבד הגט או נקרע קודם שימות הרי זו לא תנשא לזר עד שתחלוץ עכ"ל. והנה במקרה זה א"א שיהיה קיום התנאי או בטול התנאי, והרמב"ם פסק שצריכא חליצה. ולא פסק שהגט בטל משום שא"א לקיים את התנאי, ומוכח מכאן דהרמב"ם סובר שיש חלות גירושין בתנאי ד"ע"מ" אף בלי קיום התנאי. ועיי"ש בכסף משנה שכתב בשם הטור וז"ל ואם לא נתנה לו בחייו שוב לא תוכל לקיים התנאי אפילו אם תתן ליורשיו דע"מ שתתן לי משמע לי ולא ליורשי וכיון דלא תוכל לקיים התנאי בטלו הגירושין וחולצת או מתיבמת, והרמב"ם כתב וחולצת ולא מתיבמת ולא נהירא עכ"ל. ונראה דאליבא דהטור אף תנאי ד"ע"מ" זקוק לקיום התנאי כדי שהמעשה והחלות יחולו, ולכן במקרה דידן דא"א בקיום התנאי ממילא חל בטול התנאי והמעשה וחלות לגמרי בטלין למפרע. ואילו הרמב"ם סובר דאע"פ דליכא קיום התנאי מ"מ ליכא גם בטול התנאי, ומשו"ה המעשה וחלות קיימין. ומשמע מלשונו שהחיוב לחלוץ חומרא בעלמא הוא ודין דלכתחילא בעי חליצה קודם שתנשא, אך מעיקרא דדינה הריהי מגורשת בוודאות, וא"כ מבואר דהרמב"ם סובר כשיטת רש"י בסוגיין, וע"ע שם במגיד משנה ובכסף משנה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:14
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:14)

**ב.**
ועוד נראה דיש נפ"מ בין רש"י לתוס', דאליבא דרש"י דחייב בתורת לוקח א"כ י"ל דאם נאנס בהליכה חייב אף כשבעליו עמו, ואילו אליבא דתוס' בב"ב המחייבו בתורת שואל י"ל שאם בעליו עמו הריהו פטור.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:15
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:15)

אך עלינו לבאר אליבא דרש"י, דאם הוא חייב בתורת לוקח, מהו הקשר בין דין זה לדין דאמימר. ונראה דלרש"י הוי לוקח רק בהליכה, אך בחזרה, שנתבטל התנאי שלא קיבלו את הסבלנות, המכירה בטלה למפרע, ולמפרע הו"ל שואל שהרי נהנה מהליכתו, ומ"מ בחזרה הו"ל ש"ש, והרי זה ממש דינא דאמימר בדין שואל שגמרו ימי שאלתו דאז הו"ל ש"ש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:16
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:16)

ועיין ברשב"ם בב"ב דלכאורה יש סתירה בדבריו, שהרי כתב (דף פז: בד"ה חייב) ז"ל דסמכא דעתיה לקנותה אחרי שפסק דמיו ואפילו אם חוזר בו ואומר אינו חושש בכלי זה לקנותו ונאנס בידו קודם שהחזירו לבעליו חייב דמדאגביה ע"מ לבדקו ולקנותו אחרי כן הוא דאיחייב ליה באחריותו כו' עכ"ל. ומכאן משמע דחייב מדין אחריות דשואל. ומאידך להלן (דף פח. וה"מ) כ' וז"ל הרי הוא בנטילה זו כמו לוקח גמור, א"נ כמו שואל שכל הנאה שלו בו עכ"ל. וכאן הרשב"ם מסופק האם חייב מדין לוקח או מדין שואל, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:17
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:17)

ואולי יתכן ליישב את דברי הרשב"ם דס"ל דהוי מקצת שואל ומקצת לוקח. די"ל דבשואל דעלמא ליכא קנין בגוף הדבר אלא שמחמת הנאת התשמיש שיש לו בחפצא הריהו חייב באחריות מדין שואל. אך כאן, יש לגברא זכות ואפשרות לקנות את גוף החפצא בדמים, ומשו"ה קונה הוא מקצת קנין בגוף החפצא - דהיינו זכות קנייה בחפצא לקנותו בדמים קצובים אם הוא רוצה. וזכות קנין זו שיש לו בו מהווה מקצת קנין של הגוף, והוי נמי שואל על הגוף לענין הזכות שיש לו בו לקנותו מאחר שנהנה מאותו זכות קנין. ומתחייב משו"ה באחריות החפצא כמקצת שואל ומקצת לוקח. ולפי"ז יל"ע האם הוא פטור מלשלם כשבעליו עמו כשואל או שחייב כלוקח.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:18
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:18)

וע"ע בר"ן בנדרים (דף לא. ד"ה אמר שמואל) שכתב וז"ל סמכא דעתיה דלוקח שאם רצה ללקחן הרשות בידו וכיון שכן חייב באונסין דבמקח כל הנאה ללוקח היא ולא למוכר והו"ל כשמואל עכ"ל, ולפי גירסא זו כנראה הרי הוא חייב כלוקח. אך עיין בגליון הש"ס שהביא גרסא אחרת "והו"ל כשואל", ולפי"ז חייב כשואל¹. ברם יתכן לפי הגירסא "כשמואל" שהר"ן סובר כרשב"ם דהו"ל גם לוקח וגם שואל, ודו"ק בלשונו.

footnotes:
¹ יל"ע לפי הגירסא דחייב בתורת לוקח, מה ר"ל הגמרא בנדרים דלענין איסורי נדרי הנאה "קסבר הנאת לוקח היא", וקשה דבשלמא אי חייב כשואל אזי כל ההנאה שלו, אך מה הביאור אי הוי לוקח. וצ"ל שהגמ' ר"ל מכיון שקנה את החפצא כלוקח ההנאה הויא שלו מחמת הקנין שקנה והוא אסור בהנאה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:19
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:19)

ועיין ברמב"ם (פ"ד מהל' מכירה הלי"ד) וז"ל הנוטל כלים מן האומן ע"מ לבקרן אם יהיו דמיו קצובין ונאנס בידו חייב בדמיו, הואיל ודמיו קצובין מעת שהגביהו נעשה ברשותו, והוא שיגביהנו כדי לקנות את כולו ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על הלוקח עכ"ל. כאן הרמב"ם פסק דחייב מדין לוקח ומיירי בלקח בתנאי ד"ע"מ" ומיירי דוקא בדמים קצובין ובזבינא חריפתא. ומאידך בפ"ב מהל' שלוחין (הל"ח) פסק וז"ל הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני אני אתן לך את דמיהם ואם לאו אתן שכר מועט ונאנסו בהליכה הרי זה חייב לשלם ואם נאנסו בחזרה פטור כו' עכ"ל. כאן מחייב הרמב"ם מדין שואל ואינו מצריך שדמיו יהיו קצובין וזבינא חריפתא. (וע"ע בשיטה מקובצת בשם הריטב"א ד"ה תניא כוותיה דאמימר וכו').


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:20
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:20)

**רש"י ד"ה השאילני ואשאיל לך.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:21
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:21)

ז"ל אין זה שואל להתחייב באונסין שאין כל הנאה שלו שאף הוא משאילו עכ"ל. צע"ק למה לא כ' רש"י דהוי שוכר. ונראה דאין כאן שכירות דהא לא התחייב השואל לשלם תשלומי ממון בעד התשמישין שקבל השואל את התשמישים בתורת שואל בלי תשלומין. אלא שהשואל התחייב בשעת השאלה להשאיל חפצא דידיה למשאיל. ומאחר דליכא חלות תשלומין ופרעון בעד התשמישין שקבל ליכא כאן חלות דין שכירות אלא רק חלות דין שאלה בלבד אך בלי כל ההנאה שלו וכדכתב רש"י שמפני כך פטור מאונסין וחייב בגניבה ואבידה מכיון דאין כל ההנאה שלו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:22
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:22)

ובזה לכאורה מתורץ עוד קושיא, דהא לעיל (דף פ:) מובא בגמרא דר"מ ור"י פליגי בדין שוכר האם כש"ח או כש"ש הוי, וכאן בהשאילני ואשאיל לך ש"ש הוא. וי"ל דליכא כאן חלות שכירות אלא חלות שאלה אך בלי כל ההנאה שלו, ולפיכך לכ"ע הוי ש"ש ולא ש"ח.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:23
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:23)

ומכאן ראייה לשיטת רש"י והראב"ד הנ"ל (דף פ:) דיש מקרים שהנאה חלקית - בלי כל ההנאה שלו - מחייבת כש"ש, עיי"ש בשיעורים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:24
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:24)

**גמ'. פשיעה בבעלים.** עיין בשיעורים לקמן לתחילת פרק השואל (דף צד.) דהארכנו בדין פשיעה בבעלים וביסוד הדין דבעליו עמו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:25
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:25)

**בענין בבעלים מחמת שאלה**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:26
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:26)

**א.**
יסוד שיטת רש"י ששאלה אינה בעליו עמו


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:27
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:27)

עיין ברש"י (דף פא. ד"ה שמירה בבעלים היא) שכתב וז"ל אשמור לי ואשמור לך קאי ששניהם זה במלאכתו של זה, אבל השאילני כליך ואני אשאיל לך כלי, שמור לי ואשאילך, או השאילני ואשמור לך, אין כאן בעלים של חפץ במלאכתו של שומר עכ"ל. ומבואר דלפי שיטת רש"י שאלה אינה חלות דין בעלים עמו במלאכתו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:28
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:28)

והנה אף בציור של השאילני ואשאילך קובע רש"י דליכא חלות בבעלים, דלא אמרי' שכל אחד מהשואלים הריהו שומר בעד השואל השני המשאילו וששניהם הויים בבעלים. ולכאורה משמע מזה דשואל חייב באחריות לא רק מדין שמירה, אלא גם מדין קנין שלו, כלומר שקנין השאלה שקנה בשאלתו מחייבו באחריות. שרק שומר דעלמא המחוייב באחריות הפקדון מדין שמירה בלבד הוי בבעלים עם המפקיד, כי השומר עובד בשביל המפקיד כפועל, ומשו"ה הו"ל בבעלים עמו. משא"כ שואל המחוייב באחריות השאלה בתורת קנין בשלו, לפיכך אינו בבעלים עם המשאיל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:29
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:29)

ונראה לומר דשואל דומה בכך לגנב, דהא בציור של גנב דהוי נמי שומר פקדון של הנגנב פשיטא דלא אמרי' דהגנב הוי בבעלים עם הנגנב מחמת חיוב האחריות שחל עליו, דהא חיוב האחריות דהגניבה חל על הגנב מחמת קנין הגניבה שקנה בגניבתו, ולא חל עליו מחמת שעובד עבור המפקיד הנגנב. וה"ה בשואל המחוייב באחריות מדין קנין בשלו, דלא הוי פועל של המשאיל ולפיכך השאלה אינה מחילה ביניהם חלות דין בבעלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:30
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:30)

**ב.**
יסוד חיוב שואל שמירה או קנין


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:31
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:31)

והנה יש לדון ביסוד החיוב דשואל - האם הוא חל מחמת חלות דין שמירה או מחמת חלות קנין, ועיין בסוגיית הגמרא בב"ק (דף יא.) שדנה האם שמין לשואל או לא, דקיי"ל דאין שמין לגנב הואיל וקונה את הגניבה בשינוי, ופליגי שם האם שואל קונה בשינוי ואין שמין לו, או דאינו קונה בשינוי ושמין לו את הנבילה ומחזירתה למשאיל. ועיי"ש בתוס' (ד"ה אין שמין) שביארו וז"ל וה"ט דמ"ד אף לשואל כיון דחייב באונסין נמצא שקנאו משעה שהוציא מיד הבעלים והדמים הוא דנתחייב כמו גנב וגזלן עכ"ל. כלומר דלמ"ד אין שמין קנין השאלה מחייב את השבת החפץ השאול לבעליו, ולמ"ד שינוי קונה השינוי מפקיע את קיום השבת החפצא וממילא השואל קונה את החפץ שנשתנה¹.

footnotes:
¹ עיין בתוס' ב"ק (דף נו: ד"ה פשיטא) ועוד עיין בתוס' במס' יבמות (דף סו: ד"ה אבל) בשם הר"י שכהן שואל מאכיל את הפרה ששאלה בתרומה. ולכאורה יש מכך ראייה שקנין שואל כקנין הגוף דמי. ואילו הרמב"ם (פ"ט מתרומות הל"ח) פי' הסוגיא שם באופן אחר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:32
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:32)

אמנם ע"פ שיטת התוס' יוצא שלמ"ד שמין לשואל אין השואל חייב משום קנין שאלה שבחפצא אלא מטעם אחריות - בדומה לשומרים אחרים כי אין לשואל קנינים בחפצא ולפיכך אינו קונה בשינוי. ואין השואל דומה לגנב וגזלן שיש להם קנינים בחפצא. ואילו שואל אין לו קנין בגוף החפצא אלא רק זכות השתמשות וקנין פירות בעלמא¹. אך עיין בגמ' כתובות (לד:) דיש מחלוקת האם שואל חייב משעת משיכה או משעת אונסין, ומסתבר לומר שחלוקין גם שם בזה - שאם שואל חייב מדין קנין אזי י"ל דשעת המשיכה מחייבת. מאידך אם השואל חייב מדין אחריות כמו שומרים אחרים א"כ י"ל דחייב הוא משעת אונסין כמו שאר שומרים. ולפלא שהתוס' לא תלו את שתי השאלות זו בזו, וצ"ע².

footnotes:
¹ עיין בחידושי הריטב"א לקידושין (דף מז:) ד"ה הא דרב הונא. וע"ע ברשימות לב"ק עמ' תק"ס.
² עיין ברשימות שיעורים שבועות ונדרים חלק שני עמ' ר"א - ר"ב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:33
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:33)

ועיין בתוס' שבועות (דף מב: ד"ה ואין בהן וכו') שקבעו ששואל קרקע פטור מאונסין לפי שאין דיני שמירה חלים בקרקע. והנה אם נאמר ששואל חייב מדין קנין קשה שהרי אף קרקע שאולה לכאורה קנויה לשואל ולמה כ' התוס' שפטור. וביאר הגר"מ זצ"ל דאפילו אם נימא דשואל בעלמא חייב מדין קנין מ"מ גם החיוב הזה תלוי בחלות דין שומרים, והואיל וליכא חלות דין שמירה בקרקע אף חיוב השואל מדין קנין אינו חל. ולכאורה יש להביא סמוכין לכך מדין בעליו עמו, דגם השואל פטור כשבעליו עמו. וחזינן דכשחסרה חלות שמירה ליכא נמי חלות דין קנין, ולכן השואל בבעלים פטור, וה"ה בקרקע. והגר"מ זצ"ל אמר דעפי"ז יש ליישב נמי קושיא אחרת. הרי מצינו (בב"מ דף מג:) מ"ד שהשואל שלא מדעת הוי שואל, למרות שלא קיבל עליו אחריות דשומר. ולכאורה מוכח דשואל חייב מדין קנין שאינו כלול בפרשת השומרים. וא"כ קשה למה לא יחול דין שאלה בקרקע מדין קנין. והשיב הגר"מ זצ"ל שבנוסף לדין ששואל קונה חל גם דין ששואל הוי שומר. ובכן כשם שהטילה התורה שמירה על המוצא אבידה בלי שיקבל על עצמו אחריות כן הטילה התורה דין שמירה על השואל שלא מדעת וחייב מדין שמירה. מאידך בקרקע לא חלה דין שמירה כלל, ולפיכך אין בקרקע דין שואל - לא מדין שומר ולא מדין קנין¹.

footnotes:
¹ ואמר רבינו זצ"ל דבשואל שלא מדעת למ"ד דהוי שואל נמי ליכא מסירת השאלה מהבעלים לשואל, ולכן מסתבר דלא יחול אצלו דין בעליו עמו כמו דאינו חל בשומר אבידה לפי"ד הגר"מ זצ"ל. ויל"ע האם חל אצלו הפטור דמתה מחמת מלאכה. דיל"ע האם פטור זה חל מחמת המסירה מהבעלים דליתא בשואל שלא מדעת או דחל מחמת הקנין שחל אף בשואל שלא מדעת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:34
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:34)

אלא דצ"ע במש"כ דהא קיי"ל דשמין לשואל (ב"ק דף יא.), ולכאורה יוצא מזה דשואל חייב בתורת שמירה דהו"ל פועל דעלמא של המשאיל, וקשה א"כ אליבא דרש"י למה לא חל בשואל דין בבעלים. וי"ל לרש"י דשואל משלם בתורת קנין בשלו, אלא דמ"מ אפשר לו לשלם עם הנבלה, משא"כ בגנב ובגזלן דאסור להם לשלם לבעלים עם הנבלה שמתה מדכתיב "חיים שנים ישלם", משא"כ בשואל דליתא בו גזיה"כ הזו ומשו"ה יכול הוא לשלם אף עם הנבלה ועם שברי הכלים, שלא כגנב וגזלן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:35
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:35)

והנה בגמ' בכתובות (לד:) פליגי האם שואל משלם משעת משיכה או משעת אונסין. ובראשונים דנו להלכה האם שואל משלם משעת משיכה או משעת אונסין¹. ולכאורה אם שואל משלם משעת משיכה אזי י"ל דהוא חייב בתורת קנין. ומאידך אם משלם משעת אונסין הריהו חייב בתורת שמירה. וקשה לרש"י דס"ל דעיקר חיוב השואל הוא לשלם בתורת קנין, דא"כ היאך שייך לומר דמשלם משעת אונסין.

footnotes:
¹ עיין בשיטה לעיל (דף מג. ד"ה איתבר ממילא) מש"כ בשם הרמב"ן והריטב"א.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:36
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:36)

ונראה לבאר עפי"מ שהבאנו בשם הגר"מ זצ"ל דשואל חייב לשלם משני דינים - גם מדין שומר וגם מדין קנין. ולכן י"ל דחייב לשלם משעת אונסין מדין חיוב שומר, אלא דחייב אז לשלם גם בתורת קנין, דהיינו מאחר שחל עליו חיוב שומר בשעת אונסין חל עליו נמי חיוב לשלם בתורת קנין. ולכן דוקא החלק שנאבד, דחייב עליו בתורת שמירה, הוי שלו וקונהו. אבל מה שקיים, דהיינו הנבילה, לא נעשה לשלו. ולכן שמין לשואל ומשלם רק את הפחת, אך לא את הנבילה, כי קנה רק את מה שנאבד ולא את הנבילה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:37
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:37)

ולפי"ז נל"ב מש"כ רש"י דשאלה אינה בבעלים, דמכיון דחל על השואל חיוב לשלם בתורת קנין אין החיוב לשלם בתורת שומר משווהו לבבעלים, כי החיוב לשלם בתורת קנין מונע חלות בבעלים דאין השואל דומה לפועל בעלמא, דהרי השאלה קנויה לו בקנין כשלו דע"ז הוא משלם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:38
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:38)

ומאידך הדין הוא דאם המשאיל הוי בבעלים עם השואל אזי השואל פטור מלשלם. ולכאורה צ"ע, דאם השואל משלם בעד הקנין שקנה בשאלתו היאך יחול דין בבעלים לפוטרו מחיובו. ונראה לתרץ על פי דברי הגר"מ זצ"ל דמקודם חל חיוב השואל בתורת שומר, ואח"כ חל החיוב בתורת קנין. ולכן אם המשאיל הוי בבעלים עם השואל דחל פטור בתורת שומר, אזי לא חל עליו את החיוב בתורת קנין. דרק שואל המתחייב בתורת שומר מתחייב נמי בתורת קנין. ואילו שואל דהבעלים עמו שהוא פטור מלשלם בתורת שומר פטור נמי מלשלם בתורת קנין. דחיוב הקנין אינו חל אלא אם התחייב מקודם בתורת שומר. והראיה לזה משואל קרקע שפטור מלשלם. וצ"ע למה אינו משלם בתורת קנין, אלא צ"ל דמכיון דאין שמירה חלה בקרקע ולא חל חיוב השואל בתורת שומר, גם לא חל עליו החיוב לשלם בתורת קנין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:39
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:39)

**ג.**
דין בבעלים בהשאילני ואשאיל לך


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:40
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:40)

אמנם עוד צ"ע דהא בהשאילני ואשאילך איתא בגמרא דנעשו שומרי שכר זה לזה, ואינם חייבים באונסים כשואלים, וא"כ לכאורה ליכא בזה חלות דין חיוב לשלם בתורת קנין כלל אלא לשלם בתורת שומר, ולמה א"כ ליכא כאן חלות דין בבעלים כמו דחל בשמור לי ואשמור לך.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:41
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:41)

ברם עיין שם ברש"י (ד"ה השאילני ואשאיל לך) שכתב וז"ל אין זה שואל להתחייב באונסין שאין כל הנאה שלו שאף הוא משאילו עכ"ל. ולפי"ז י"ל דלא פקע חלות דין וחיוב קנין ממנו אלא מכיון דאין כל ההנאה שלו מוגבל חיוב השואל לגניבה ואבידה דלא חל החיוב לאונסים, וחל דין קנין השאילה לענין לשלם רק על גניבה ואבידה, דאזי משלם אף בתורת קנין, ומשו"ה אינו דומה לפועל בעלמא, ולא חל בו חלות דין בבעלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:42
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:42)

א"נ י"ל דאה"נ דלא חל כאן דין קנין מדהויין ש"ש ולא שואלים, אלא דעכ"ז לא חל עליהם דין בבעלים, דשניהם אינם שומרים של החפצא לשומרו רק בעד חבירו, אלא מכיון דמשתמשים כל א' בחפצא להנאתן לפיכך לא שייך לקרותם משועבדים לעבוד עבור הבעלים ושיחול בם דין בבעלים כי השואלים שומרים כל א' מהם את החפצא בעד עצמו ותשמישו, וא"כ שמירתו לא מצטרפת לבעל הבהמה בלבדו להקרא פועלו והשומר שלו לענין שיחול חלות דין בעלים עמו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:43
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:43)

**ד.**
בשיטת הרמב"ם ששאלה מהווה בבעלים שלא כרש"י


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:44
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:44)

כתב הרמב"ם (פ"י מהל' שכירות הל"ב) ז"ל כל האומר לחבירו שמור לי ואשמור לך הרי זה שמירה בבעלים. אמר לו שמור לי היום ואשמור לך למחר, השאילני היום ואני אשאילך למחר, שמור לי היום ואשאילך למחר, השאילני היום ואשמור לך למחר כולן נעשו שומרי שכר זה לזה עכ"ל. ומדוייק ברמב"ם דחולק על רש"י וסובר דהשאילני ואני אשאילך היום הוי בבעלים כמו בשמור לי ואשמור לך. ועלינו לבאר במה פליגי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:45
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:45](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:45)

ונראה שניתן לבאר את מחלוקתם בכמה אנפי: א) י"ל דמכיון דנעשו שומרי שכר זה לזה הו"ל ממש כשמור לי ואשמור לך דהויים בבעלים. והרמב"ם לא ס"ל כמו שביארנו לעיל בשיטת רש"י דאע"פ דשניהם ש"ש אין ביניהם חלות דין בבעלים. ב) א"נ י"ל דהרמב"ם סובר דשואל אינו חייב לשלם בתורת קנין אלא רק בתורת שמירה בלבד, ומשו"ה כל שואל הוי הפועל של המשאיל וחל ביניהם דין בבעלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:46
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:46](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:46)

אולם עוד נראה לומר דרש"י והרמב"ם איירי בשני אופנים שונים, דרש"י מיירי כשכבר נעשו שואלים, וסובר דליכא בכך חלות דין בעלים, כי שואל דעלמא אינו הפועל של המשאיל לשמור את פקדונו, אלא הוא עצמו הוי הבעלים של השאלה, ומשלם בתורת קנין ולא בתורת שמירה. ומשו"ה ליכא בזה חלות דין בבעלים. וי"ל דהרמב"ם נמי היה מסכים בציור זה לשיטת רש"י. אלא שהרמב"ם מיירי בציור אחר, דהיינו שהתחייבו להשאיל זה לזה, והתחייבות להשאיל שפיר הוי בבעלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:47
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:47](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:47)

ונראה דאף הרמב"ם מודה דהתחייבות ממון בעלמא אינה מחילה דין בבעלים, דאין להתחייבות ממון דמיון כלל לפועל ולחיובי מלאכה דפועל. ברם כשמתחייב אחד להשאיל חפץ לשני הרי התחייב על חפצא כדי להקנותו לשני, והתחייבות על הקנאת חפצא דומה לשעבוד הפועל לעבוד ומחילה חלות דין בבעלים. והוא משום דהמתחייב על חפצא להשאילו צריך להשתדל דהחפצא דשאלה יגיע לידי השואל, ודומה איפוא לפועל העובד בשביל בעליו, ומשו"ה חל דין בבעלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:48
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:48](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:48)

ועיין בשעורים לקמן לריש פ' השואל שנתבאר דלשיטת הרמב"ם עיקר דין בבעלים חל בצירוף בין דעת ההתחייבות של המשאיל לעבוד ובין דעת השואל להתחייב על השאלה. ולכן שפיר ס"ל שמצטרפת דעת השואל להתחייב על חפצא בעין עם הדעת להתחייב להשאיל. משא"כ אם ליכא דין צירוף אזי מסתבר דלהתחייב להשאיל חפצא אינו בבעלים דאינה דומה להתחייבות דפועל, ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:49
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:49](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:49)

ויעויין ברמב"ם (פכ"ב מהל' מסירה הלט"ו - י"ז ובהל' ערכין פ"ו הל' ל"א - ל"ג) דיש לדייק ממנו דהרמב"ם סובר דליכא התחייבות על חפצא בהדיוט אלא רק בהקדש בלבד. וכך נקט באמת הגר"ח זצ"ל. אך נראה דאין זה מוכרח, דלכאורה רק מוכח מדבריו דסובר דלהדיוט א"א להתחייב על חפצא דעוד לא בא לעולם, משא"כ בהקדש. ואילו על חפצא דכבר ישנו בעולם ושברשותו י"ל דהבעלים יכולים להתחייב בהתחייבות כדי להקנותו לשני, והתחייבות זו להקנות חפצא חל גם בהדיוט. וזהו יסוד ההתחייבות דאני אשאילך דברמב"ם דחלה חלות התחייבות להקנות את החפצא דשאילה לשואל השני, והתחייבות להקנות חפצא משווה בבעלים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:50
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 81a:50](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/81a:50)

ע"כ ענין בבעלים מחמת שאלה