## Reshimot Shiurim on Bava Metzia Daf 96a

###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:1
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:1)

גמ'. וז"ל שאלה לרבעה מהו כדשיילי אינשי בעינן ולהכי לא שיילי אינשי או"ד טעמא מאי משום הנאה והאי נמי הא אית ליה הנאה. שאלה ליראות בה מהו ממונא בעינן והאיכא או"ד ממונא דאית ליה הנאה מיניה בעינן וליכא עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:2
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:2)

וברש"י (ד"ה מהו) פירש וז"ל מחייב באונסיה או לא עכ"ל. והיינו דמספק"ל אי הוי שואל להתחייב באונסין או לא. אולם עיין ברמב"ם (פ"ב משאלה ה"ט) וז"ל השואל את הבהמה בבעלים לרבעה וכו' הרי כל אלו ספק שאלה בבעלים עכ"ל, ומבואר שהרמב"ם ביאר דהספק שבגמ' הוא לענין הפטור דבעליו עמו, ומשמע קצת דס"ל דבכל הנך גוונא הוי שואל גמור להתחייב באונסין. וצ"ע דאי הויא שואל לענין חיוב אונסין מהו הספק אם חל בו פטור דבעליו עמו דהרי זה בכלל הכתוב דכי ישאל איש מעם רעהו וגו' אם בעליו עמו לא ישלם¹.

footnotes:
¹ וכן הקשה בלחם משנה שם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:3
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:3)

ונראה לפרש דלהרמב"ם ג"כ הספק הוא בדין השאלה עצמה האם נחשב לשואל בכה"ג או לא, ומ"מ הרמב"ם סובר דלאחר שנשתמש בה לכך הרי הוא בודאי חייב באונסין, דחל חיוב אונסין משום דכל הנאה שלו, וחייב באונסין כמו שואל שלא מדעת. ולכן אף אי ליכא חלות שם שואל משום דליכא מעשה שאלה בכך, מ"מ הריהו חייב באונסין מכיון שנהנה. ומספק"ל להגמ' אי חל חלות שם מעשה שאלה ומסירת הבעלים לשמירה בהנך גווני מכיון שאין דרך שאלה בכך, ונ"מ לענין דין שמירה בבעלים - דהפטור דבעליו עמו תלוי בחלות שם מעשה שאלה ומסירת הבעלים לשמירה - דבכדי שיחול פטור דבעליו עמו בעינן קניני שמירה ודעת מקנה. ולכן אף אי נימא דחייב הוא באונסין כדין שואל שלא מדעת וחל ביה שם שואל מחמת שנהנה מהחפץ, מ"מ כיון דליכא חלות שם מעשה שאלה אינו נפטר בבעליו עמו. ולפי"ז י"ל דה"ה דליכא דין בעליו עמו בשומר אבידה ובשואל שלא מדעת, מכיון דחסר בהו חלות שם מעשה שאלה - דליכא דעת מקנה ומסירת הבעלים לשאלה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:4
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:4)

ועוד י"ל דמספק"ל אם הפטור דבעליו עמו חל רק היכא שיש צירוף בין מלאכת הבעלים ומלאכת הפרה או לא, ובהנך גווני מכיון שיש חסרון במלאכת הפרה לא חל צירוף למלאכת הבעלים ולכן ליכא פטור דבעליו עמו או"ד דלא בעי צירוף. ומ"מ הוי שואל לענין חיוב אונסין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:5
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:5)

**גמ'. שאל משותפין ונשאל לו אחד מהן מהו כולו בעליו בעינן והא ליכא או דילמא מההוא פלגא דידיה מיהא מיפטר.** בפשטות הספק בגמ' הוא האם חל דין בעליו עמו לפטור את השומר מחצי התשלומין (דפטור מלשלם לשותף שהיה עמו במלאכה) או לא - דחייב לשלם הכל. אולם יתכן לפרש דמספק"ל האם חל פטור מלשלם אף לשותף השני ופטור מתשלומין לגמרי או לא. והביאור בזה די"ל דמספק"ל האם הפטור דבעליו עמו הווה חלות דין פטור תשלומין בלבד או חלות הפקעת שם שומר (ועיין לעיל בשיעורים דנחלקו בזה הקצה"ח והגר"ח זצ"ל), דאי הויא רק חלות פטור תשלומין אזי י"ל דחל פטור תשלומין רק על חצי - דחל פטור תשלומין רק כלפי השותף שהיה עמו במלאכה, דשייך פטור תשלומין על כל פלגא ופלגא בפ"ע. אולם אי נימא דהוי חלות הפקעת שם שומר י"ל דמכיון דלגבי השותף הא' לא פקע ממנו שם שומר אזי מכיון דהוי מעשה שאלה אחת חל ביה שם שומר לגמרי אף כלפי השותף הב', דרק אם הוי כל הבעלים עמו במלאכה חל הפקעת שם שומר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:6
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:6)

ועוד י"ל דמספק"ל האם הוי חדא שאלה או ב' שאלות נפרדות, דאי הוי ב' שאלות נפרדות י"ל דחל דין בעליו עמו לגבי שותף א' אע"פ שחייב השומר לשלם לשותף השני. ואילו אי הוי חלות שם מעשה שאלה אחת י"ל דליכא פטור דבעליו עמו כלל דכולו בעליו בעינן.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:7
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:7)

ועיין ברמב"ם (פ"ב מהל' שאלה ופקדון ה"ח) וז"ל שאל מן השותפין, ונשאל לו אחד מהן, וכן השותפין ששאלו, ונשאל לאחד מהן, הרי זה ספק אם היא שאלה בבעלים, או אינה, לפיכך אם מתה, אינו משלם, ואם תפסו הבעלים אין מוציאין מידם, פשע בה השומר הרי זה משלם עכ"ל. ומבואר מדברי הרמב"ם דס"ל דהאיבעיא בגמ' בשאל מן השותפין ונשאל לו א' מהן הוא האם חל פטור דבעליו עמו לגמרי אפי' על החלק של השותף הב' שלא היה עמו במלאכה, או"ד דליכא כלל פטור דבעליו עמו וחייב לשלם לשני השותפין. ונראה דאליבא דהרמב"ם דין בעליו עמו מהווה חלות הפקעת שמירה, ומספק"ל האם חל הפקעת שם שומר לגמרי דמאחר דלגבי א' מהבעלים חל דין בעליו עמו הוא הדין דחל הפקעת שם שומר מדין בעליו עמו אף לגבי השותף הב' משום דהויא מעשה שאלה אחת, ומכיון שא' מהבעלים היה עמו במלאכה פקע מיניה חלות שם שומר לגמרי. או"ד דלא פקע חלות שם שומר אא"כ כל הבעלים הויין עמו במלאכה, וחייב לשלם אף לשותף הא' שהיה עמו במלאכה. אולם אי נימא דחלות דין בעליו עמו מהווה דין פטור תשלומין גרידא י"ל דמ"מ חל פטור תשלומין כלפי הבעלים שהם עמו במלאכה, ועל כרחך מוכח דהרמב"ם סובר דיסוד הדין דבעליו עמו מהווה חלות הפקעת דין שמירה.¹

footnotes:
¹ אמנם צ"ע בפסק הרמב"ם שפסק דבספק בעליו עמו אם פשע משלם דמ"ש מגניבה אבידה ואונסין דמספק פטור מלשלם. ומשמע דלענין גנו"א ואונסין דין בעליו עמו חל כמפקיע והו"ל ספק אם נתחייבתי דפטור ואילו בנוגע לפשיעה דין בעליו עמו חל בתורת פטור תשלומין והו"ל כספק אם פרעתי דחייב, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:8
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:8)

ועיין בנימוקי יוסף (דף נה. בדפי הרי"ף ד"ה מן השותפין) וז"ל פרה של שניהם ונאנסה מי אמרינן בעליו עמו קרינן לגבי חלק שותף זה ופטור שואל מאותו חצי של אותו שותף עכ"ל. ונראה דהנמו"י ס"ל דהפטור דבעליו עמו מהווה דין פטור תשלומין ולכן מספק"ל האם חל דין פטור תשלומין לגבי שותף הא'. ומספק"ל אי הוי ב' שאלות נפרדות ולכן חל פטור תשלומין לשותף הא', או"ד דכולו בעלים בעינן דהוי חלות שם שאלה אחת וליכא פטור אא"כ איכא כל הבעלים במלאכה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:9
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:9)

**גמ'. שותפין ששאלו ונשאל לא' מהן מהו כולו שואל בעינן וליכא או"ד בההיא פלגא דשיילי מיהת מיפטר.** עיין בנימוקי יוסף (דף נה. בדפי הרי"ף ד"ה לכוליה שואל בעינן, וד"ה תיקו) וז"ל משאיל צריך שיהיה נשאל להשואל ולא לחצי שואל, מכאן יש לדקדק דאין כל אחד מהם חייב בכולה אלא בפלגא כדין בעל חוב ואידך פלגא אינו חייב אלא מדין ערב, דאי חייב כל אחד בכוליה ממונא א"כ הרי נשאל לכוליה שואל. ונפקא מינה לשנים שלוו מאחד דאע"פ שלא כתבו אחראין וערבאין זה לזה, אחראין וערבאין זה לזה כדאיתא בירושלמי, לאו דליחייב כל אחד מינייהו בכוליה ממונא כדין בע"ח, אלא בפלגא דממונא כדין בע"ח ובאידך פלגא כדין ערב וכו' כתב הרמב"ם פ"ב מהל' שאלה אם מתה אינו משלם ואם תפסו הבעלים אין מוציאין מידם הרי שהרב ז"ל לא כתב אם מתה אינו משלם אלא פלגא כמו שמשמע מהלכה זו, וגם הרי"ף ז"ל כתב סתם וצריך עיון שנראה שדעתם ז"ל שאינו משלם כלום דיהבינן ליה דין שואל בבעלים בכוליה מספק, ומלישנא דגמרא דאמר בפשיטות והא ליכא לא משמע הכי, ואם נאמר דהם ז"ל סומכים יותר על פשט הירושלמי דאמר דהם אחראין וערבאין דמשמע להו דכל אחד חייב מבתלמוד דידן בענין כזה וכו' ועלתה בתיקו ומ"מ כיון דאיכא שואל אחרינא בהדיא לאו כוליה שואל הוא ומשום הכי מסופק גם להם בירור הדין ואם כן צ"ל שגם בפלגא לאו כוליה שואל הוא דמאן פלג לך חד פלגא מאידך פלגא וכו' עכ"ל. ומבואר דהנמו"י מדייק מסוגיין דמספק"ל בשותפין ששאלו ונשאל הבעלים לא' מהם אי הוי שמירה בבעלים לגבי אותו שואל לפטור מחצי תשלומין דבשנים שלוו כ"א מחויב רק על חצי החוב מדין בע"ח וחייב לשלם החצי השני רק מדין ערב דאל"ה להוי בעליו עמו לפטור את הכל. אולם עייין ברא"ש שבועות (פ"ב ס"ב) שהביא דעת הרמב"ן ששניהם חייבין בכל, ויכול המלוה לגבות ממי שירצה. וחולק עליו אבי העזרי וסבר דכל אחד חייב רק בחציו, אך דכל אחד נעשה ערב לחברו היכא שאין לו מה לשלם (ועיין בזה בטוש"ע חו"מ סי' עז ס"א). ומבואר דהרמב"ן סובר דב' שלוו כאחת חלה הלואה אחת לשניהם כאחד, ולכן יכול המלוה לגבות את כל החוב ממי שירצה, משא"כ האבי העזרי סובר דהוי כב' הלואות, ולכן אינו יכול לגבות אלא חציו מכל אחד. וצ"ע לרמב"ן מסוגיין דלשיטתו לכאורה הו"ל בעליו עמו לפטור את הכל. ונראה לתרץ דבשנים שלוו אע"פ שחל לכל א' קנין הוצאה רק בחצי המעות, דכל א' מהשותפין יכול להוציא רק את חצי המעות, מ"מ חלה מעשה הלואה אחת, והמחייב בתשלומין הוי מעשה ההלואה, ומשו"ה שניהם חייבים בכל מדין לוה. משא"כ בשואל קיי"ל דשותפין ששאלו חייבים באחריות רק על החצי שלהם - משום דיסוד האחריות דשואל חל מחמת שכל הנאה שלו, ומכיון שחל קניני שאלה לכל שותף ליהנות רק מחצי הריהו מתחייב באחריות שואל רק בחצי.¹

footnotes:
¹ ע"ע בר"ן לנדרים ריש פרק השותפין.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:10
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:10)

ועוד יתכן לפרש דבאמת בשותפין ששאלו הרי הן חייבין כל א' באחריות על הכל, דחלה קבלת אחריות מחמת מעשה השאלה כמו בהלואה, והוי מעשה שאלה אחת ושניהם חייבים באחריות על הכל, ומ"מ דין בעליו עמו אינו חל אלא על חצי, דהדין דבעליו עמו אינו תלוי בחיוב האחריות אלא בקניני שאלה, ומכיון דיש לכל א' מהשותפין קנין שאלה רק על חצי השאלה חשיב חצי שואל לענין בעליו עמו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:11
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:11)

**גמ'. שאל מן האשה ונשאל בעלה עמה אשה ששאלה ונשאל לבעל מהו קנין פירות כקנין גוף דמי או לא.** יש לדקדק דלא נסתפקו בגמ' מה הדין כששאל מן האשה ונשאלה האשה במלאכה, וצ"ע דלכאורה אי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי י"ל דבכה"ג הוי האשה בבעלים, ומשמע דאין האשה נחשבת לבעלים לפוטרו מדין בעליו עמו, וצ"ע (ועיין בשיטמ"ק).


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:12
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:12)

ונראה דאע"פ שבנכסי מלוג כשהפרה נאנסה השואל משלם תשלומי הפרה לאשה, מ"מ הבעל שיש לו את קנין הפירות להשתמש בפרה הוא זה שמקנה את זכות ההשתמשות להשואל, וחלות שם בעלים לענין בעליו עמו תלוי בהמקנה דהיינו בבעל ולא באשה. והאשה אינה אלא המחייב - דהפרה היא שלה, אמנם דין בעליו עמו תלוי במקנה ולא בהמחייב. וכן באשה ששאלה האשה היא המתחייבת בתשלומין אם יאנס החפץ אולם בעלה הוא הקונה את זכות ההשתמשות דיש לבעל קנין פירות, ומספק"ל אי הוי בעליו עמו משום דקנין פירות כקנין הגוף דמי או לא. ומשמע דאם נשאל לאשה ליכא פטור דבעליו עמו דאע"פ דהאשה היא המתחייבת מ"מ דין בעליו עמו תלוי במי שנהנה - והבעל הוי הנהנה דיש לו קנין וזכות השתמשות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:13
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:13)

אולם יש להעיר ע"ז דבגמ' לקמן (צו:) איתא דאם שכרה האשה פרה מעלמא ואח"כ נישאה הוי שאלה בבעלים לשיטת הרבנן (בדף לה:) דס"ל דהמשכיר פרה לחבירו והשאילו לאחר נשבע השוכר לבעלים והשואל משלם לשוכר, ואילו לר' יוסי לא הוי בעליו עמו. ובשלמא לרבנן האשה הוי הבעלים לענין הפטור דבעליו עמו מכיון דהיא הויא המקנה שמוסרת הפרה לבעלה (דהוי שואל), אמנם לר' יוסי צ"ע מדוע אין כאן פטור דבעליו עמו דהבעלים הראשונים אינם אלא המחייב והאשה היא המקנה ולכאורה הדין של בבעלים תלוי בהמקנה. ונראה דלר' יוסי השוכר לא הוי בעלים דאע"פ דיש לשוכר זכות השתמשות בחפץ מ"מ זה ברור דאין לשוכר קנין הגוף בחפץ ולא אמרינן בשוכר קנין פירות כקנין הגוף¹, ומשו"ה פשיטא דלר' יוסי ליכא פטור דבעליו עמו. משא"כ לרבנן הוי השוכר בעלים מכיון דהשואל משלם לשוכר. ועוד י"ל דר' יוסי סובר שאין השוכר רשאי להשאיל מדעתו וחלה השאלה רק משום שהבעלים נתנו לו רשות להשאיל, ומשו"ה אין השוכר נחשב למקנה ולכן אין בו דין בעלים לענין בעליו עמו. משא"כ הבעל הוי בעלים משום שיכול להשאיל מעצמו. ואילו רבנן ס"ל דהשוכר הוי חלות שם בעלים לענין בעליו עמו דהוא הוי המקנה ואע"פ שאינו יכול להשאיל אא"כ נתנו לו הבעלים רשות היינו רק כדי שלא יהיה נחשב השוכר פושע בשמירתו, דהבעלים יטענו "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר" ומשו"ה בעינן רשות הבעלים להשאיל. ברם השוכר הוי המקנה ומשו"ה הוא הוי בעלים לענין הפטור דבעליו עמו. מאידך ר' יוסי סובר שאין השוכר יכול להקנות אא"כ נתנו לו הבעלים רשות משום דאין לשוכר קנין בכדי להקנות וההקנאה חלה ע"י המשכיר ומשו"ה אין לשוכר שם בעלים לענין בעליו עמו.

footnotes:
¹ עיין בשיעורים לעיל דף נו: ד"ה בענין שכירות ביומיה מכירה היא אות ב'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:14
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:14)

**גמ'. האומר לשלוחו צא והשאל לי עם פרתי מהו בעליו ממש בעינן וליכא או דלמא שלוחו של אדם כמותו ואיכא.** יש לעיין מהו יסוד הספק בגמ'. ולכאורה היה נראה לפרש עפ"י מה דיש לחקור בדין בעליו עמו אי הוי פטור דממילא - דהיינו שחל הפטור ממילא מחמת זה שהבעלים במציאות הם עוסקים במלאכת השואל. או דלמא דבעליו עמו חל מחמת חלות שם מעשה מלאכה של הבעלים עבור השואל, די"ל דאם הפטור דבבעלים חל ממילא עי"ז שבמציאות הבעלים עוסקים במלאכת השואל אזי א"א לחול דין פטור ע"י שליח, דהרי אין הבעלים עצמם עוסקים במלאכת השואל. משא"כ אם הפטור חל מחמת חלות שם מעשה בעלים שנעשה עבור השואל אזי יתכן שחל אף ע"י שליח.¹ ויתכן דיש עוד נפ"מ בזה לענין האם חל פטור דבעליו עמו ע"י מלאכה בטעות או באונס, דאם נאמר דהפטור חל ממילא מחמת עצם המציאות שהבעלים עוסקים במלאכת השואל אזי י"ל דחל אף ע"י מלאכה באונס ובטעות. משא"כ אם הפטור חל מחמת מעשה מלאכה של הבעלים והבעלים הם פועלים את הפטור אזי י"ל דלא חל ע"י מלאכה באונס או בטעות. וכן נפ"מ אי חל דין בעליו עמו בקטן שהשאיל את עצמו למלאכה או לא, דלכאורה מעשה קטן אינו חלות שם מעשה בעלים אבל אם הפטור חל ממילא י"ל דחל אף בקטן². אולם עיין בגמ' דמדמינן לה להפרת נדרים, וצ"ע דהתם בודאי החלות חלה ע"י מעשה הפרה דהבעל.

footnotes:
¹ דשליחות אינה חלה בחלות שחלה ממילא דדין שליחות חל רק היכא שהחלות תלוי במעשה בעלים (עיין בחידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם הל' יבום וחליצה).
² ועיין במנחת חינוך מצוה ס' אות י' שדן האם חל דין שאלה בבעלים בקטן שהשאיל את עצמו לגדול.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:15
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:15)

ונראה לפרש הגמ' באופן אחר דלכו"ע הבעלים הויין הפוטרים - שחל הפטור מחמת מעשה מלאכה של הבעלים ואין הפטור דבבעלים פטור דחל ממילא, אלא דמספק"ל אי שייך בזה שליחות או דהויא כמו מצוה שבגופו - שאין מלאכת הבעלים נתפסת בשליחות כמו שאין שליחות במצוה שבגופו.¹ אי נמי י"ל דמספק"ל האם שליחות חל רק היכא דאיכא דעת מקנה ובמלאכת הבעלים והפרה ליכא דעת מקנה ולכן ליכא חלות שליחות, או"ד דאף בלי דעת מקנה חל דין שליחות. ברם אם חל דין שליחות במצוות כגון בבדיקת חמץ א"כ מוכח דלא בעינן דעת מקנה לחלות דין שליחות, צ"ל דליכא חלות שליחות בדין בעליו עמו ובהפרה מגזה"כ מיוחדת (ועיין בתוס' ד"ה שליח)².

footnotes:
¹ והדמיון להפרה הוא דגם בהפרה יתכן דהוי כעין מצוה שבגופו דאינה נתפסת בשליחות. ועיין בקצה"ח חו"מ סימן קפ"ב ס"ק א', ועיין בשיעורים לעיל דף נו. בענין מכירת שטר חוב אות ט'.
² ועיין ברשימות שיעורים למס' שבועות ונדרים ח"ב (עמ' רצ"ב דף עב: ד"ה ת"ל אישה).


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:16
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:16)

**גמ'. המוכר שדה לחבירו לפירות ר' יוחנן אמר מביא וקורא ריש לקיש אומר מביא ואינו קורא. ר' יוחנן אמר מביא וקורא קנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש אמר מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.** עיין ברמב"ם (פ"ד מהל' ביכורים ה"ו) שכתב וז"ל המוכר שדה לפירות הלוקח מביא ואינו קורא שקנין פירות אינו כקנין הגוף אבל מביא אדם מנכסי אשתו ביכורים וקורא אע"פ שאין לו גוף הקרקע שנא' אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם פסק כריש לקיש, והנה מסתימת לשון הרמב"ם משמע דהלוקח שדה לפירות מביא ואינו קורא מדאורייתא. וכן משמע ממה שחילק הרמב"ם בין בעל בנכסי אשתו שמביא וקורא מדאורייתא לבין לוקח שדה לפירות דבקנין פירות מצות הבאת ביכורים היא מדאורייתא. והנה עיין ברמב"ם (פ"ב מהל' ביכורים הי"ב) שפסק וז"ל האריסין והחכירין וכו' והגזלנין אינן מביאין ביכורים ואפילו נתייאשו הבעלים שנא' ביכורי אדמתך עכ"ל. והקשה הגר"ח זצ"ל שהרי לאריס יש קנין פירות וא"כ למה פסק הרמב"ם שאינו מביא ביכורים דמ"ש מהלוקח שדה לפירות שמביא ביכורים. וכן הקשה מהקונה אילן בתוך שדה חבירו שאינו מביא לפי שאין לו קרקע (שם הי"ג), וצ"ע דהרי יש לו קנין פירות וא"כ למה אינו מביא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:17
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:17)

ותירץ הגר"ח זצ"ל דיש שני מיני קנין פירות: א) כשקונה את גוף הקרקע לפירותיה, ב) כשקונה קנין פירות לבדו אבל לא קונה את הגוף לפירות. ונראה דכשהלוקח קונה את הגוף לפירות מביא ביכורים. מאידך אם יש לאדם קנין פירות בלבד בלי קנין בגוף הקרקע אינו מביא ביכורים כלל. ולפיכך האריס החוכר והקונה אילן אינם מביאים ביכורים דאע"פ שיש להם קנין פירות מ"מ אין להם קנין בגוף הקרקע לפירותיה ולפיכך אינם מביאים. אולם הלוקח שדה לפירותיה קונה את גוף השדה לפירות ומאחר שקנינו בפירות הוא בגוף הקרקע לפיכך מביא ואינו קורא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:18
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:18)

ואמר הגר"ח זצ"ל שחילוק זה מבואר ברמב"ם שפסק (בפכ"ג מהל' מכירה ה"ח) וז"ל ומה הפרש יש בין הקונה שדה זו לפירותיה ובין השוכר שדה מחבירו, שהקונה שדה לפירותיה יש לו לנטעה או לזרעה כל זמן שירצה או להובירה, והשוכר אינו כן כמו שיתבאר בענין שכירות, ואין השוכר רשאי להשכיר אבל הקונה מקנה לאחרים כל מה שקנה עכ"ל. וביאר הגר"ח זצ"ל דהרמב"ם מחלק בין הקונה שדה לפירות ובין השוכר, דבקונה שדה לפירות חל קנין בגוף השדה לפירותיה ויש לו קנין גוף לפירות בגוף השדה עצמה משא"כ השוכר אינו קונה את הגוף לפירות ורק קונה את קנין הפירות בעצמו בלי קנין גוף כלל. ומשו"ה קנין השוכר הוא מוגבל יותר מהקונה שדה לפירותיה, דאינו רשאי להשכיר משא"כ הקונה שדה לפירותיה יכול להקנות מה שקנה לאחרים. והנה עוד כתב הרמב"ם (שם ה"א) וז"ל מקנה אדם הגוף לפירותיו וכו' ואין זה מקנה דבר שלא בא לעולם שהרי הגוף מצוי ומקנה לפירות הא למה זה דומה לשוכר בית או שדה לחבירו שלא הקנה לו הגוף אלא הנאת הגוף עכ"ל. ונראה שכוונת הרמב"ם היא לומר דשוכר שאין לו קנין הגוף אינו קונה את הגוף לפירות ורק את עצם קנין הפירות עצמו והנאתו, וכמו שחל לשוכר קנין פירות בעצמו ה"ה שחל קנין הגוף לפירות. אבל שני קנינים שונים הם - כי השוכר קונה רק את קנין הפירות בלבד ולא את גוף הקרקע, ואילו הקונה גוף הקרקע לפירותיו קונה את גוף הקרקע בשביל הפירות. וממשיך הרמב"ם (שם ה"ה - ה"ו) וז"ל המוכר גוף הקרקע לזמן קצוב הרי זה מכירה ומשתמש הלוקח בגוף כחפצו ואוכל הפירות כל זמן המכירה ובסוף תחזור לבעליה. ומה הפרש יש בין המוכר קרקע לזמן קצוב ובין המקנה אותה לפירותיה, שהקונה לפירות אינו יכול לשנות צורת הקרקע ולא יבנה ולא יהרוס אבל הקונה לזמן קצוב הוא בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קנין עולם לעולם עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם מבחין בין המוכר לזמן קצוב ובין המקנה שדה לפירות, דבשניהם הקונה קנה קנין בגוף הקרקע אלא שבקנין לזמן יש לקונה רשות לבנות או להרוס את גוף הקרקע לכל דבר שירצה כי יש לו קנין הגוף, והוא מוגבל רק לגבי זמן אבל לא בנוגע לדברים אחרים. ואילו בקונה גוף לפירות הרי גוף הקרקע קנוי לו לפירות בלבד אבל לא לדברים אחרים, ולכן אסור לו לשנות את הקרקע ולהרסה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:19
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:19)

ועל פי יסודו של הגר"ח זצ"ל נראה שהמחלוקת בין ר"י ור"ל אי קנין הפירות כקנין הגוף דמי או לא קיימת רק בקנין הגוף לפירות, אבל בקנין פירות לבדו כבשוכר כו"ע מודי דלאו כקנין הגוף דמי. ובכך נראה לבאר דברי התוס' ביבמות (דף לו: ד"ה קנין פירות) שהקשו אליבא דר"י דס"ל דקנין פירות כקנין הגוף דמי למה יש צורך בתקנת אושא שהרי גם בלי התקנה בדין הוא שהבעל יוציא המקח מידי הלקוחות כי יש לו קנין הפירות שכקנין הגוף דמי. ותירצו התוס' וז"ל קנין הגוף דאשה עדיף שאין לבעל פירות אלא מכחה ועוד דאין לבעל פירות אלא בתקנתא דרבנן עכ"ל. ולפי"ד הגר"ח זצ"ל נראה דר"ל דשאני קנין הפירות דבעל בנכסי אשתו שאינו קנין גוף לפירות אלא קנין פירות דעלמא בלי קנין בגוף הנכסים כלל (מהטעמים שכתבו התוס'). ולפיכך לכו"ע לא אמרינן קנין הפירות דבעל כקנין הגוף דמי, וכמו דלא אמרינן כן בנוגע לקנין הפירות דשוכר, ומשו"ה בעינן תקנת אושא כדי לזכות את הבעל בזכות ביטול המכירה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:20
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:20)

ולפי"ז נמי מבואר למה המשכיר שדה לחבירו יכול למוכרו לאחר ולא אמרינן שקנין הפירות דשוכר כקנין הגוף דמי אליבא דר' יוחנן ויעכב את המשכיר מלמכור. דמכיון שאין להשוכר קנין בגוף השדה לפירות אלא קנין פירות לבדו, קנין הפירות שלו לאו כקנין הגוף דמי, ואינו יכול לעכב את המשכיר מלמכור.¹

footnotes:
¹ עיין ברשימות שיעורים למס' ב"ק עמ' תקל"ב - תקל"ג. ועיין לעיל בשיעורים דף נו: ד"ה בענין שכירות ביומיה מכירה היא אות ב', וע"ע ברשימות שיעורים למס' יבמות דף לו: בענין קנין פירות וקנין הגוף.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:21
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:21)

**גמ'. א"ל רב עיליש לרבא האומר לעבדו צא והשאל עם פרתי מהו וכו' תיבעי למ"ד שלוחו של אדם כמותו הני מילי שליח דבר מצוה הוא אבל עבד דלאו בר מצוה הוא לא.** יש לעיין בביאור הגמ', דהרי עבד בר שליחות הוא בדיני ממונות (עיין ברמב"ם פ"ב מהל' שלוחין ה"ב ובכס"מ שם) ואינו שליח בגיטין וקידושין משום שאינו בתורת גיטין וקידושין (גיטין כג ב), ומ"ש דין בעליו עמו דאינו שליח משאר דיני ממונות ומהו כוונת הגמ' "דלאו בר מצוה הוא". ועיין ברש"י ד"ה עבד דלאו בר מצוה הוא וז"ל ושליחות נפקא לן מאתם גם אתם לרבות שלוחכם דבעינן דומיא דמשלח שיהיו דיניו נוהגים בו וזה אין דין שואל וגם משאיל נוהגים בו שאין לו כלום בלא רבו עכ"ל. ודבריו צ"ב.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:22
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:22)

ונראה דיסוד דין שלוחו של אדם כמותו חל כשהשליח הוי בעל המעשה, דבתורת בעל המעשה עושה את השליחות עבור המשלח, והמעשה דידיה מתייחס למשלח מחמת חלות דין שליחות. והנה הרמב"ם והטור נחלקו בדין מינה שליח להוליך גט לאשתו ונשטתה הבעל, דהרמב"ם (פ"ב מהל' גירושין הט"ו) פסק דפסול רק מדרבנן ואילו הטור (אה"ע סימן קס"א) סובר דפסול מדאורייתא. ונראה דהרמב"ם סובר דמדאורייתא השליח הוי בעל המעשה ומשו"ה שפיר יכול לגרש את האשה מדאורייתא אע"פ שנשטתה הבעל. ואילו הטור סובר דהשליח אינו בעל המעשה לגרש את האשה כשנשטתה הבעל.¹ ולפי"ז י"ל דא"א לעבד כנעני להיות שלוחו של רבו לגבי דין בעליו עמו, דהא מלאכת העבד אינה שלו וא"א שיתמנה העבד להיות שליח רבו למלאכה דהא כלפי רבו אין העבד בעלים על המלאכה שעשה, ואינו יכול להשוות דין בעליו עמו. דרק מי שהוא בעלים על המלאכה שעושה יכול להשוות דין בעליו עמו במלאכתו. ולכן דוקא לענין בעליו עמו אין רבו יכול למנות את עבדו להיות שלוחו לעשות מלאכה עם השואל, דאין העבד בעלים על המלאכה שעושה. משא"כ בשאר דיני ממונות כגון להיות שליח לעשות קנין עבור אדם שני שאינו רבו שפיר הוי עבד בר שליחות ונחשב לבעל המעשה.

footnotes:
¹ ועוד י"ל דהטור ס"ל דאם נשטתה המשלח תו אי אפשר לצרף אליו את מעשה השליח, דמאחר שנשטתה הבעל וא"א לו לפעול ולגרש א"א לצרף אליו את מעשה השליח אע"פ שהשליח הוי חלות שם בעל המעשה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:23
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:23)

**גמ'. או"ד אפ' למ"ד אין שלוחו של אדם כמותו ה"מ שליח אבל עבד יד עבד כיד רבו.** הגמ' מחוסרת ביאור. ויתכן לפרש דר"ל דאע"פ דלא אמרינו שלוחו של אדם כמותו לגבי בעליו עמו דהוי כמו מצוה שבגופו דבעינן שגוף הבעלים עצמם יעסקו במלאכת השואל, אך שאני עבד דידו כיד רבו דמי והו"ל כגוף הבעלים עצמם ויכול העבד להיות שליח הבעלים לגבי דין בעליו עמו. אך לכאורה זה אינו נכון דדין יד עבד כיד רבו דמי הוי הלכה בהלכות קנינים ומהיכי תיתי דלהוי כגוף הבעלים לענין בעליו עמו. וי"ל הגמ' באופן אחר דלא חל דין שליחות בעבד לענין בעליו עמו, שאין גוף העבד כגוף רבו אלא הגמ' ר"ל דמכיון דיד עבד כיד רבו דמי לפיכך חל בעבד דין בעליו עמו בלי דין שליחות. והוא משום שמלאכת העבד קנויה לרבו מדין יד עבד כיד רבו, ולכן כשהעבד עוסק במלאכת השואל נמצא שהשואל מקבל את מלאכתו מהבעלים, וזה גופא שמקבל השואל מלאכת הבעלים משווה דין בעליו עמו, דלדין בבעלים לא צריך שהבעלים עצמם יעסקו בגופם במלאכת השואל אלא רק שהשואל מקבל מלאכה מהבעלים, וע"י מלאכת העבד מקבל השואל מלאכה מהבעלים, דיד עבד כיד רבו דמי, ומלאכת העבד הוי מלאכת הבעלים.¹

footnotes:
¹ ועיין בשיטמ"ק (ד"ה או) דילמא שביאר הגמ' כדברי רבינו זצ"ל, שעבד בלבד משווה חלות דין בבעלים אך לא מדין שליח דעלמא דגם עבד לא הוי שליח לענין בעליו עמו. ועיין בתוס' רי"ד גיטין (דף כג: ד"ה אמר רב אסי) שכתב וז"ל אבל עבד דאשה הוי שליח לקבלה דיד עבד כיד אשה דמיא וכשקבלו העבד כאילו קבלתו האשה ועבד דאיש נמי הוי שליח להולכה דידו כיד רבו דמי וכו' אבל לאו מילתא היא דאע"ג דאמרינן דעבד כיד רבו דמיא לא שיהיה שלוחו אלא כחצירו דומה וכו' עכ"ל, ומבואר דיש ב' דיעות בתוס' רי"ד האם דין יד עבד כיד רבו חל מדין שליחות בגיטין או לא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:24
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:24)

בעי רמי בר חמא, בעל בנכסי אשתו שואל הוי או שוכר הוי וכו' אמר רבא בעל לא שואל הוי ולא שוכר הוי אלא לוקח הוי וכו' באושה התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:25
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:25)

יש לעיין מה קמספק"ל להגמ' אי שואל הוי או שוכר הוי, דהרי קיי"ל בכתובות (נ:) דלוקח הוי. וי"ל דאף מעיקרא סברא הגמ' דהבעל לוקח הוי אלא דמספק"ל אי יש לו גם חיוב אחריות דשואל או"ד חיוב אחריות דשוכר. ונראה דשאלה זו תלויה באם יש לבעל קנין פירות בלבד או קנין גוף לפירות, דאם יש לו קנין גוף לפירות אינו שומר ושואל כלל דהרי החפצא היא שלו. ואילו אם יש לו קנין פירות בלי קנין הגוף י"ל דהוי שומר עבור האשה. והגמ' מוכיחה מהא דהבעל גובה מהלקוחות שאין לבעל קנין פירות בעלמא דא"כ היאך גובה את גוף הקרקע מהלקוחות, ועל כרחך דיש לבעל קנין הגוף לפירות, ומשו"ה הבעל יכול להוציא מידי הלקוחות. ולפי"ז אין הבעל דומה לשואל או לשוכר דיש להן רק זכות השתמשות בחפץ וקנין פירות בעלמא, דיש לבעל קנין הגוף לפירות ולכן הבעל פטור מלשלם מדין שומר דהחפץ קנוי לו. (ועיין בתוס' הרא"ש דחל קנין הגוף לבעל למפרע). ובס"ד הגמ' נקטה דיש לבעל רק זכות לפירות ומספק"ל האם חייב משום כך באחריות כשוכר משום דחייב בפרקונה או דהוי כשואל. ונראה דדין זה תלוי האם נכסי מלוג ופרקונה נתקנו כתשלומין זה תחת זה או לא, דאם הויין תשלומין י"ל דהויין תשלומי שכירות והבעל הוי שוכר. אך אם ליכא תשלומין הוי שואל. ולמסקנא נקטינן דיש לבעל קנין גוף לפירות ומשו"ה אינו שומר כלל לא שואל ולא שוכר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:26
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:26)

והנה עיין בגמ' לקמן (דף קג.) שואל אדם בטובו לעולם והוא דקני מיניה, וברש"י שם פירש "אבל לא קני מכי אהדריה כלתה קנייה דמשיכה ראשונה", והיינו דלרש"י בעינן קנין כדי שלא תהא כלתה השאלה בחזרה. אולם הראב"ד בשיטמ"ק (ד"ה הא דאמר רב נחמן) פירש דהא דבעי קנין הוא כדי שיחול השאלה לזמן שאינו מוגבל. וכן מבואר מדברי הרמב"ם (פ"א מהל' שאלה ופקדון ה"ח) וז"ל השואל כלי מחבירו להשתמש בו ואמר לו השאילני דבר פלוני בטובתך כלומר אין אתה משאיל לי כדרך כל המשאילין אלא כפי טובת לבך ונדבותיך שאינך מקפיד על הזמן אם ארך, אם קנו מידו הרי השואל משתמש בו לעולם עד שיתבטל הכלי מלעשות מלאכתו וכו' עכ"ל. ומבואר דבעינן קנין מיוחד בכדי שיחול חלות שאלה לעולם. והנה יש לבעל זכות השתמשות בנכסי מלוג כל זמן שאשתו בחיים. וי"ל דהוי רק זכות השתמשות לזמן דהיינו בחיי אשתו, ולפי"ז י"ל דבעל בנכסי אשתו הוי שואל דיש לו זכות השתמשות לזמן כשואל דעלמא בלי קנין הגוף ועם חיוב השבה. ומאידך י"ל דיש לבעל זכות השתמשות לעולם בלי חיוב השבה אלא שמיתת אשתו מפקיעה את זכות ההשתמשות שלו, ולכן אינו שואל אלא לוקח דקנה בו קנין הגוף לפירות והוי כשלו. וי"ל דזהו יסוד הספק בגמ' דידן אי הבעל שואל הוי או לוקח הוי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:27
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:27)

ועיין ברשב"א (ומובא גם בשיטמ"ק ד"ה אי שואל הוי שאלה בבעלים היא) וז"ל קשיא לי ודילמא בפרה שנפלה לה בשעה שהיתה ישנה או בשעה שאינה ראויה למלאכה שבאותה שעה אינה עמו מלאכתו וכו', ונראה לי שאשה אין לה שעה שאינה חייבת להיות עם הבעל במלאכתו, משא"כ באומנין שיש להם שעות פנויות שאינם חייבים לעשות בצרכי בני המדינה, ומסתברא ליה שהאשה היא שהיא במלאכת הבעל לעולם אבל הבעל אינו עם האשה אלא בעתים שהוא מתעסק ממש בצרכיה עכ"ל. ויש להעיר דמתוס' לעיל (דף צד. ד"ה פרה) משמע דבעינן שיהא עוסק ממש במלאכה, ולשיטתם תיקשי קושיית הרשב"א דנוקמי שאינה עוסקת ממש במלאכה. וי"ל דמכיון שהאשה תמיד מזומנת לעשות מלאכה עבור הבעל הוי בעליו עמו, ואף לפי התוס' לא בעינן מלאכה ממש אלא הזמנה למלאכה. וכן משמע ממש"כ רש"י (דף צו: בד"ה שאלה בבעלים היא) וז"ל שהיא עמו תדיר במלאכתו והיא נשאת לו תחילה משנשאה עכ"ל, ומשמע דחל פטור בבעלים אע"פ שאינה עוסקת ממש במלאכה אלא מחמת שהיא מזומנת למלאכה תדיר.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:28
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:28)

**גמ'. באושא התקינו אשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות.** עיין בתוס' (ב"ק דף פט.) ד"ה באושא וכו' וז"ל וא"ת לר' יוחנן למה הוצרך לתקן כיון דכקנין הגוף דמי וי"ל דאצטרך להיכא דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד סוף העולם דאין זה אוכל פירות וכו' עכ"ל. ועיין ברשב"א (הובא בשיטמ"ק שם) שתירץ קושיית התוס' וז"ל וי"ל דקסבר ר' יוחנן דליתא לתקנת אושא דמעולם לא תיקנוה דלא איצטרכו לה והתוס' תירצו וכו' ונלע"ד בזה ובנותן מתנה לאשתו דקיי"ל שקנתה ואין הבעל אוכל פירות דא"ל בשתי אלו שאם מכרה בחיי בעלה אין הבעל מוציא מיד הלקוחות וכו' שבתקנת אושא עשו את הבעל כלוקח ראשון ואם הוא שנעשה לוקח ראשון סלק עצמו מהן היאך אפשר שיחזור ומוציא מיד לוקח שני עכ"ל. לפי הרשב"א זכות הבעל להוציא מהלקוחות ע"פ תקנת אושא תלויה בקנין פירות שיש לו, ואם אין לו קנין פירות אינו יכול להוציא מיד הלקוחות. מאידך להתוס' אינו תלוי בקנין הפירות שלו אלא שיש לו זכות מדין יורש את אשתו להוציא את הנכסים מיד הלקוחות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:29
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:29)

ועיין בסוגיא בב"ב (דף קלט. - קלט ב) שדנה האם בעל בנכסי אשתו יורש הוי או לוקח הוי. והגמ' הוכיחה מדין דר' יוסי ב"ר חנינא שבאושא התקינו שהבעל מוציא מיד הלקוחות דשויוהו רבנן כלוקח. ולכאורה נראה מדברי הגמ' כמש"כ הרשב"א דאלמוהו רבנן לקנין הפירות שלו שיש לו בחייה להיות כקנין הגוף ולכן הבעל כלוקח ראשון ומוציא מיד הלקוחות. ומאידך אליבא דהתוס' נראה דהא דאיתא בגמ' דלוקח הוי ר"ל דיש לו זכות יורש מחיים, ר"ל שבאושא התקינו דשונה זכות היורש דבעל משאר דיני היורשים. דליורשים אחרים אין זכות ירושה בחיי מורישם. ואילו לבעל יש זכות ירושה בנכסי אשתו גם בחייה, ומשו"ה מוציא מיד הלקוחות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:30
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 96a:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/96a:30)

ויתכן דנפ"מ בין שיטת התוס' לשיטת הרשב"א היא אם המכירה בטילה מיד או רק לאחר מיתת האשה. דהנה כתב הטור (אה"ע סימן צ') וז"ל כיון שהבעל יורש את אשתו אינה יכולה למכור שום דבר מנכסיה ואם מכרה וכו' הבעל מוציא מיד הלקוחות שעשו אותו כלוקח נכסיה והוא לקח תחילה לפיכך מכרה בטל לאלתר שהוא מוציא מיד הלוקח הגוף והפרי וכו' והרמב"ם כתב הבעל מוציא מיד הלוקח פירות כל ימיה אבל לא גוף הקרקע שאין לו כלום בגוף נכסי מלוג עד שתמות מתה בחייו מוציא הגוף מיד הלוקח וא"א הרא"ש כתב כסברא ראשונה עכ"ל. לפי הרא"ש המכירה בטילה מיד, ואילו להרמב"ם (פכ"ב מהל' אישות ה"ז) המכירה חלה בשעתה ובטילה רק לאחר מיתת האשה. ומסתברא שאם יסוד זכות הבעל להוציא מיד הלקוחות הוא מכח קנין פירות שלו דשווינהו החכמים כקנין הגוף (כהרשב"א) המכירה בטילה לאלתר כדעת הרא"ש. מאידך אם יסוד זכות הבעל הוא מדין ירושה (כתוס') י"ל שזוכה בנכסים שמכרה בשעת מיתתה כירושה דעלמא - וכהרמב"ם.¹

footnotes:
¹ ועיין ברשימות שיעורים למס' ב"ק (עמ' תקל"ד).