## Reshimot Shiurim on Bava Metzia Daf 97b

###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:1
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:1)

גמ'. כדאמר ר"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן ה"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן ה"ד עסק שבועה כדרבא דאמר רבא מנה לי בידך והלא אומר אין לך בידי אלא נ' והשאר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם משכחת לה רישא בב' וסיפא בג' וכו'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:2
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:2)

בענין גלגול שבועה


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:3
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:3)

**א.**
בדין מתוך שאיל"מ בגלגול שבועה


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:4
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:4)

עיין בתוס' (דף צז.) ד"ה ביום שהקשו דאמאי מוקימינן לה דחייב לשלם כגון שהיה עסק שבועה ביניהם (דמודה במקצת), תיפוק ליה דחייב לישבע שבועת השומרים דמתה כדרכה ומחמת זה ישבע מדין גלגול שבועה נמי דשכורה מתה, ומכיון דטוען איני יודע חייב לשלם מדין מתוך שאיל"מ, (ועיי"ש במה שתירצו). ועיין בחידושי הרמב"ן (דף צח. ד"ה ולרמי בר חמא וכו') שכתב וז"ל ואיכא דמותיב תו אשמעתין למה ליה לאוקמה בתרתי ובתלתא ובארבעה לימא משום דא"ל אישתבע לי מיהת דכדרכה מתה ומגו דמישתבע דכדרכה מתה אית ליה לאישתבועי דשכורה מתה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. ומפרקי בה מקצת רבנן ז"ל דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא בשבועת מודה במקצת אבל בשבועת גלגול לא אמרינן דלא אלימא לחיובי ממונא במי שאינו יודע ואע"פ שגלגול שבועה דאורייתא הוא והראב"ד מן הכת המפרשים כן וכו' אבל בעיקר זה התירוץ אני תמה שהרי במקום הזה לדעתם שהם תופסים הלשון הכתוב בספרים עיקר גמ' נראה כמפורש דאפילו בגלגול אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכו' עכ"ל. ומבואר שנחלקו הראשונים האם חל דין מתוך שאינו יכול לישבע משלם בגלגול שבועה, וצ"ב ביסוד מחלקותם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:5
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:5)

ויתכן לומר דדין זה תלוי אם השבועה חלה מדין חלות שם חיוב שבועה או מדין בירור בעלמא, דנראה דהיכא שחל חלות דין חיוב שבועה - יסוד החיוב הוא או לישבע או לשלם, ומשו"ה אם לא נשבע מאיזה טעם שיהיה - הדין הוא דחייב לשלם, דהחיוב לשלם ממון נכלל בחיוב השבועה דמעיקרא - דיסוד החיוב שבועה הוא או לישבע או לשלם. משא"כ בגלגול שבועה יסוד השבועה אינו חלות דין חיוב שבועה, דמעיקר הדין אינו חייב לישבע ע"ז כלל, אלא דנתחדש דין גלגול שבועה מדין בירור בעלמא לברר את האמת, וכגון בסוטה דמעיקר הדין אינה חייבת לישבע על איש אחר, ורק דנתחדש דין גלגול שבועה שמאחר שהיא נשבעה על איש זה מגלגלין עליה שבועה לברר נמי שלא זינתה עם איש אחר. וה"ה בגלגול שבועה בדיני ממונות דמעיקר הדין ליכא חיוב שבועה על טענה זו (למשל הטענה דשכורה מתה), ואין על טענתו חלות דין חיוב שבועה - דאו ישבע או ישלם, דחל רק דין שבועה מדין בירור לברר טענתו מדין גלגול שבועה. ולפי"ז נראה לבאר את שיטת הראשונים דס"ל דליכא דין מתוך שאינו יכול לישבע משלם בגלגול שבועה דדין מתוך חל רק בעיקר דין שבועה דהוה חלות חיוב או לישבע או לשלם ואינו חל בדין שבועה שחלה מדין בירור בעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:6
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:6)

ועיין (שם) ברמב"ן שכתב שהראב"ד סובר כשיטת הראשונים דליכא דין מתוך בגלגול שבועה, והוסיף לכתוב בשם הראב"ד וז"ל לפיכך כל מי שנתחייב שבועה ורואה שמגלגלין עליו יאמר על הגלגולין איני יודע ויפטר משבועה חמורה וכו' עכ"ל. אולם הרמב"ן חלק ע"ז וכתב וז"ל הא מילתא לאו מטיבותא דמר היא דאפילו כשתמצא לומר שזה הפירוק נכון דלא אמרינן בגלגול מחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם מ"מ חייב שבועה חמורה שאיני יודע, שהאומר לחבירו מנה לי בידך והלא אומר איני יודע אם נתגלגלה לו שבועה של תורה ממקום אחר מגלגלין עליו ונשבע שבועה חמורה שאינו יודע, וזו אינה צריכה לפנים ולא ניתן ליכתב עכ"ל. ובפשטות שיטת הראב"ד היא דליכא שבועה חמורה בנקיטת חפץ מן התורה לישבע שאינו יודע דאם נשבע שבועת התורה היינו כדי להאמינו בטענתו כשאמר שיודע אבל לא באמר איני יודע. והרמב"ן סובר דגם בטענת איני יודע חלה שבועה מה"ת להאמינו שאינו יודע. ויש להעיר דלפי שיטת הרמב"ן דחל דין שבועה חמורה לישבע על טענתו שאינו יודע, א"כ צ"ע מדוע חל דין מתוך שאיל"מ כשטען המלוה מנה לי בידך והלוה אומר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא, והרי יכול לישבע על טענתו שאיני יודע - דחל שבועה שישבע איני יודע, דמ"ש מהיכא שנתחייב גלגול שבועה וטען איני יודע שנשבע שאינו יודע. ולפמש"נ י"ל דשאני דין שבועה בנ' ידענא ונ' לא ידענא דחל חיוב שבועה מדין מודה במקצת והוי חלות חיוב דאו ישבע או ישלם דחל חיוב ממון מחמת חיוב השבועה, דאזי חייב לישבע שיודע שאינו חייב ואם אמר שאינו יודע אם חייב או לא חל חיוב ממון דהרי חל עליו חיוב שבועה גמור לישבע שיודע שפטור או לשלם, ומשו"ה מכיון שאינו יכול לישבע שאינו חייב לשלם את הנ' הנשאר שהרי "אמר איני יודע" אמרינן דחייב לשלם מדין מתוך שאיל"מ. משא"כ בגלגול שבועה שחל דין שבועה רק מדין בירור בעלמא ולא חל חלות דין חיוב שבועה גמור דאזי נשבע שבועה חמורה שאינו יודע ולא אמרינן מתוך שאיל"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:7
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:7)

ועיי"ש עוד בהמשך הרמב"ן שתירץ עוד דלא אמרינן בגלגול הבא ע"י טענת שמא מתוך שאיל"מ, ומשו"ה קיי"ל בסיפא דזה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו. ונל"ב דבריו דהיכא דחל גלגול שבועה מכח טענת שמא אזי חל רק דין שבועה מדין בירור ומשו"ה ליכא בה דין מתוך שאיל"מ, משא"כ כשחל גלגול שבועה מחמת טענת ברי אזי חל חלות דין חיוב שבועה - דהיינו חיוב או לישבע או לשלם, ושפיר אמרינן דחל בה דין מתוך שאיל"מ.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:8
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:8)

ולפי"ז נמי יש לבאר דברי הרמב"ן שם שכתב וז"ל ומיהו כך נראה כמו שאמרנו מזו שאמרו בירושלמי בשבועות (ס"פ ז') או הב ליה כל דתבע לך או אישתבע ליה על כל מה דמגלגל עלך ואע"פ שבא לשלם עיקר התביעה המחייבתו שבועה, וזו כעין ראייה למי שאמר על הגלגולין איני יודע, ומיהו דוקא בגלגול הבא בטענת ברי אבל גלגול של שמא אינו מחוייב ממון בשאינו יודע, שאף באומר הריני משלם הורו מקצת בעלי הוראה ז"ל שאין אומרים הב ליה כל מה דמגלגל עלך אלא מטענת הוודאות אבל מטענות של שמא משלם עיקר תביעתו ופטור והדעת נוטה לדבריהם עכ"ל. ומבואר משיטת מקצת בעלי הוראה שהביא הרמב"ן דכשהגלגול בא מכח טענת ברי אע"פ ששילם את עיקר התביעה עדיין מגלגלגין עליו שבועה על הכל, ואם אינו נשבע מחוייב לשלם, אבל אם התביעה היא בטענת שמא ושילם את העיקר פטור מגלגול. ובביאור סברתו נראה לפימש"נ דהיכא דחל גלגול שבועה מכח טענת ברי חל בגלגול שבועה חלות שם חיוב שבועה - או לישבע או לשלם, ומשו"ה אע"פ ששילם את עיקר התביעה מ"מ חל עליו חיוב שבועה מדין גלגול שבועה. משא"כ בטענת שמא חל רק דין שבועת גלגול מדין בירור וליכא בה דין מתוך שאיל"מ, ולכן גם אם שילם את עיקר התביעה תו לא חל עליה חיוב שבועה מדין בירור לברר את טענתו. מאידך כשחל גלגול שבועה מחמת טענת ברי חל אף בגלגול חלות דין חיוב שבועה - לישבע או לשלם, וחייב לישבע שבועת הגלגול אע"פ שכבר שילם את עיקר התביעה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:9
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:9)

וכן משמע אף מדברי הרמב"ם (פ"א מהל' טוען ונטען הי"ג) וז"ל מי שנתחייב שבועה אפילו היסת והתחיל התובע לגלגל עליו דברים אחרים שלא טען אותם וראה הנתבע כך ואמר איני רוצה להשבע אלא הריני משלם הטענה הראשונה שנתחייבתי על כפירתה שבועה אין שומעין לו אלא אומרים לנתבע או תן לו כל מה שגלגל עליך מטענות הודאיות או השבע והפטר עכ"ל. ומשמע דרק מחייבין אותו לישבע שבועת הגלגול או לשלם אע"פ שאמר הריני משלם על עיקר התביעה באופן שטען התובע טענה ודאית שמחמתו חלה הגלגול, ולא חל דין זה בגלגול הבא מחמת טענת ספק, והביאור הוא כנ"ל, דאע"פ דמחייבין גלגול שבועה בטענת ספק מ"מ יסוד החיוב הוא שבועה מדין בירור בלבד ולא חל חלות שם חיוב שבועה אלא בטענת ברי.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:10
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:10)

ויש להוסיף דבמודה במקצת ובשבועת השומרים חל דין מתוך שאיל"מ משום דאיכא מקצת הוכחה לטענת התובע מחמת ההודאה וקבלת אחריות דשמירה, ולכן אם אין הנתבע נשבע משום דאינו יכול לישבע נאמן התובע וחייב הנתבע לשלם. משא"כ בגלגול שבועה אם לא נשבע הנתבע שבועת הגלגול ליכא שום הוכחה לטענת התובע והוי רק "אינו יכול לישבע", ומשו"ה ליכא דין מתוך שאיל"מ¹.

footnotes:
¹ ועיין בקובץ שיעורים ח"ב סימן ז'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:11
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:11)

**ב.**
דין גלגול שבועה בטענת שמא


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:12
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:12)

**תוס' ד"ה ביום. בא"ד. וקשה לר"י דאמאי צריך לאוקמי הכי דבלאו הכי הוי ליה מחויב שבועה ע"י גלגול דאמר ליה משכיר אישתבע לי מיהת דכדרכה מתה וע"י גלגול צריך לישבע דשכורה מתה ואינו יכול לישבע דהא קאמר איני יודע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם וכו' ונראה לר"י דאין מגלגלין אלא כשנתבע טוען ודאי דומיא דאשה שטוענת ודאי וכו' ועוד י"ל דאין מגלגלין כשטוען תובע טענת שמא אלא בדבר דדומה קצת שהוא אמת כגון טענת אריסין ואפטרופסין דשבועות (מח:) שרגילין ליהנות משל חבריהם משום דמורו היתרא וכו' וכגון סוטה שרגלים לדבר שקינא ונסתרה ויש לחוש שמא זינתה גם באירוסין ולכן אין מגלגלין במתניתין אלא ע"י טענת ודאי.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:13
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:13)

ומבואר דנחלקו שני התירוצים בתוס' האם חל גלגול שבועה אף בטענת שמא או רק בטענת ודאי. ונראה דנחלקו האם המחייב דגלגול שבועה הוא חיוב השבועה הראשונה דאזי י"ל דחל דין גלגול אף בטענת שמא, או דהמחייב דגלגול היא הטענה שבאה ביחד עם השבועה הראשונה דאזי אין החיוב חל אלא בטענת ודאי. ועיין בגמ' קידושין (כח.) "אשכחן בודאי ספק מנלן, תניא רשב"י אומר נאמרה שבועה בחוץ ונאמרה שבועה בפנים מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי אף שבועה האמורה בחוץ עשה בה ספק כודאי" ופרש"י וז"ל אשכחן ודאי שמגלגלין שבועת טענת ברי בדבר שאין חייבין עליו שבועה כגון קרקעות או שלא הודה במקצת שמגלגלין אותו אם נתחייב שבועה ממקום אחר. ספק מנין טענת שמא כגון שבועת השותפין והאריסין שחלקו וכו' וקתני נתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל אלמא ספק נמי מגלגלין. מנלן אי מק"ו לא דמי דסוטה כל שבועתה ספק וגלגול נמי ספק, ממון עיקר שבועתו אינו באה אלא בטענת ודאי וכו' וכיון דעיקר שבועת ממון ליתא אלא בטענת ודאי גלגול דידיה נמי בטענת ודאי ולא בטענת ספק עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:14
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:14)

ועיין שם בתוס' ר"י הזקן שפירש דאשכחן שמגלגלין כשעיקר השבועה היא בטענת ברי אולם מנלן דמגלגלין כשעיקר השבועה היא בטענת שמא וכגון בשבועת השומרים. ולמסקנא אמרינן דספק כודאי דמגלגלין על טענת שמא. ונראה לבאר דבהו"א נקט דהחיוב דגלגול שבועה חל מחמת הטענה ולכן אין מגלגלין אא"כ עיקר הטענה הראשונה היא טענת ברי, ולמסקנא מגלגלין ברי על שמא משום דהמחייב דגלגול הוא השבועה הראשונה עצמה. אמנם עיין ברמב"ן ובריטב"א שהביאו דיש אומרים דלמסקנא מגלגלין שמא על ברי, וברי על שמא אבל שמא על שמא אין מגלגלין ואין להקשות דמסוטה מוכח דמגלגלין שמא על שמא די"ל דסוטה חשיב שמא על ברי כיון דרגלים לדבר שזינתה שהרי קינא לה ונסתרה (אולם הרמב"ן חולק על שיטה זו עיי"ש). ונראה דשיטה זו סוברת דהמחייב דגלגול שבועה היא הטענה בין אם היא הטענה דהשבועה הראשונה ובין אם היא הטענה דהשבועה השניה ולכן אין מגלגלין משמא על שמא ורק חל גלגול בשמא על ברי, ובברי על שמא. משא"כ הרמב"ן ודעימיה ס"ל דחל גלגול שבועה בשמא על שמא דס"ל דלא בעינן טענה לחייב גלגול שבועה והשבועה הראשונה מחייבת בגלגול.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:15
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:15)

**בא"ד. וא"ת והאיך מגלגלין שבועה לעולם דאפילו כשנתבע טוען ודאי יהא נאמן במיגו דאי בעי אמר איני יודע עכ"ל.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:16
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:16)

ולכאורה י"ל דלא מהני מיגו לפטור מגלגול שבועה, דהא מגלגלין שבועה על מי שהוא נאמן מדין תורה בלי השבועה ומ"מ מגלגלין עליו וא"כ י"ל דאף אם יש לו נאמנות דמיגו נמי מגלגלין עליו, דמ"ש נאמנות דמיגו משאר נאמנות.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:17
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:17)

**ג.**
בדין גלגול שבועה בשבועת הנוטלין


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:18
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:18)

עיין בגמ' שבועות (דף מח:) "מהו לגלגל בדרבנן", וי"ל דהספק בגמ' הוא אם דין גלגול שבועה תלוי בחיוב שבועת הדיינין, וא"כ אין מגלגלין בדרבנן מאחר שאין חיוב השבועה מדאורייתא, או"ד מגלגלין בחפצא של שבועת הדיינים דאורייתא, ולפי"ז י"ל דמגלגלין בדרבנן מכיון דשבועה דרבנן מהוה חפצא של שבועת הדיינים מדאורייתא. ולפי"ז יהא נפ"מ במי שכפר בכל וקפץ ונשבע בנקיטת חפץ, דאע"פ שלא היה חייב לישבע שבועה דאורייתא מ"מ נשבע שבועת הדיינין מדאורייתא.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:19
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:19)

ועיין בתוס' (שבועות דף מט. ד"ה לכל) דפליגי הריצב"א והר"י האם חל דין גלגול שבועה בשבועת הנוטלין, וצ"ב ביסוד פלוגתתם. וי"ל דנחלקו האם דין גלגול שבועה חל דוקא בחיוב שבועה או אף בחפצא של שבועה. דהריצב"א סובר שאין מגלגלין בשבועת הנוטלין אלא במי שמחויב לישבע וליפטר משום שגלגול שבועה חל רק במקום שיש חיוב לישבע ולא כשיש זכות לישבע וילטול. מאידך הר"י סובר שאין דין גלגול שבועה תלוי בחיוב שבועת הדיינים אלא בחפצא של שבועת הדיינים, ושבועת הנוטלין מהוה חפצא דשבועת הדיינים ולכן אפשר לגלגל עליה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:20
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:20)

והנה כתב הרמב"ם (פ"א מהל' טוען ונטען הי"ב) וז"ל ועד היכן כח גלגול עד שיאמר ובכלל שבועה זו שלא נמכרת לי בעבד עברי ועדיין עבדי אתה עכ"ל. ומשמע שנשבע שבועה אחת הכוללת את ענין השבועה הראשונה ואת הענין שגלגל עליו. ויוצא שהרמב"ם סובר שגלגול שבועה היא חפצא של שבועה אחת ביחד עם השבועה הראשונה. אמנם עיין בראב"ד (שם הי"ג) וז"ל ואם אמר הנתבע על הגלגולין אני נשבע ונפטר ועל הטענה הראשונה השבע וטול הרשות בידו עכ"ל. ומבואר דאליבא דהראב"ד יתכן לחלק שבועת הגלגול מהשבועה הראשונה, דשבועת הגלגול הויא חפצא של שבועה בפנ"ע ואינה נכללת בשבועה הראשונה. ולפי מש"נ בשיטת הרמב"ם יתכן לבאר פירוש אחר בדברי הריצב"א דס"ל דהחפצא של שבועת נשבע ונפטר א"א לצרף עם החפצא דשבועת הנוטלין כי שתי שבועות שונות הן בעצם חלות שמם ודיניהם וא"א לצרפן יחד בשבועה אחת.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:21
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:21)

**ד.**
בדין גלגול שבועה אי הוי חלות דין חיוב שבועה או זכות השבעה


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:22
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:22)

עיין בגמ' שבועות (דף מט.) "איכא בינייהו לפתוח לו" ועיי"ש ברש"י וברא"ש שפירשו דנחלקו רק בנוגע לשבועה דרבנן אבל בגלגול שבועה דאורייתא לדברי הכל אין צריכים טענה שיתבע את שבועת הגלגול. אולם עיין ברמב"ם (פ"א מהל' טוען ונטען הי"ב) שכתב וז"ל מי שנתחייב שבועה בין של תורה ובין של דבריהם מגלגל עליו המשביע כל מה שירצה וכו' עכ"ל. ומשמע דס"ל דבעינן תביעת המשביע בכל אופן. אמנם הרמב"ם מפרש את הגמ' בשבועות באופן אחר מפרש"י וכמו שפסק (בפי"א מהל' שכירות ה"ט) וז"ל ולכל הנשבעין אין מקילין חוץ מן השכיר שמקילין עליו ופותחין לו תחלה ואומרים לו אל תצער עצמך השבע וטול עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:23
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:23)

ובביאור הנידון אליבא דרש"י נראה לומר, הרי פשוט בנוגע למי שהודה במקצת הטענה שב"ד מחייבין אותו לישבע שבועה דאורייתא אע"פ שאין התובע יודע הלכות טוען ונטען ואינו תובע במפורש שישבע, דמאחר שנתחייב הנתבע לישבע מחמת ההודאה ב"ד מחייבין אותו לישבע מעצמם אע"פ שאין תביעה מפורשת מהתובע שישבע. ויל"ע בדין גלגול שבועה האם דינו כשאר חיובי שבועה דאורייתא דלא צריך תביעה מפורשת לחייבו לישבע אלא ב"ד מחייבין אותו לישבע או"ד שדין גלגול שבועה אינו חיוב שבועה אלא דהויא זכות מיוחדת לתובע להשביעו ואינו חל אא"כ התובע דורש שישבע. והנה הראשונים נחלקו האם חל דין מתוך שאיל"מ בגלגול שבועה, וי"ל דפליגי האם גלגול שבועה הוי חלות חיוב שבועה כשאר חיובי שבועה דלא בעינן תביעה מפורשת מהתובע שישבע הנתבע או דהוי חלות דין זכות השבעה מיוחדת ואינו נשבע אא"כ יש תביעה מיוחדת מהתובע. די"ל דאם גלגול שבועה הוי חלות שם חיוב שבועה כשאר חיובי שבועה דאורייתא אזי שפיר חל בה דין מתוך שאיל"מ כבשאר חיובי שבועה. משא"כ אי הוי רק חלות דין זכות השבעה י"ל דלא חל בה דין מתוך.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:24
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:24)

אך נפ"מ זו אינה תואמת את שיטת הרמב"ם שסובר דדין גלגול שבועה הוי זכות השבעה ואינה חלה אא"כ יש טענה מפורשת מהתובע שישבע בגלגול. ומ"מ ס"ל דחל בגלגול שבועה דין מתוך. ועיין ברמב"ם (פ"א מהל' טוען הי"ג) וז"ל מי שנתחייב שבועה אפילו היסת והתחיל התובע לגלגל עליו דברים אחרים שלא טען אותם וראה הנתבע כך ואמר איני רוצה להשבע אלא הריני משלם הטענה הראשונה שנתחייבתי על כפירתה שבועה אין שומעין לו אלא אומרים לו לנתבע או תן לו מה שגלגל עליך מטענות הודאיות או השבע והפטר עכ"ל. ומבואר ברמב"ם שדיני גלגול שבועה חלין אף במקום שאינו רוצה להשבע השבועה הראשונה. ומוכח שמגלגלין שבועה מחמת חיוב השבועה הראשונה ולאו דוקא שכולל את הגלגול בתוך החפצא של השבועה הראשונה כשנשבע אותה. אמנם הרמב"ם פסק (שם הי"ב) שמגלגלין שבועה בכל שבועות הנוטלין (חוץ משכיר), ומוכח דס"ל שגלגול אינו תלוי דוקא בחיובי שבועה שהרי בשבועת הנוטלין אין חיוב לישבע אלא זכות לישבע וליטול.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:25
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:25)

ומבואר מכאן דלשיטת הרמב"ם יש ב' דינים בגלגול שבועה: א) גלגול שבועה ע"י חיוב שבועה לבדו, ב) גלגול שבועה ע"י חפצא של שבועה לבדו. אכן צ"ע בדברי הרמב"ם דמלשונו משמע שדוקא כשאמר אני רוצה לשלם משום שירא ממה שהתובע מגלגל עליו דברים אחרים, חייב לישבע או לשלם עבור השבועות המגולגלות, ואילו היה אומר לכתחילה - הריני משלם ואינו נשבע - לא היינו מחייבים אותו הגלגולים אחרים, וצ"ע מ"ש.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:26
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:26)

ונראה שכשאמר בתחילה הריני משלם ואיני נשבע לא חל חיוב השבועה כל עיקר ולכן א"א לגלגל עליו שבועות נוספות. אמנם בציור הרמב"ם שבתחלה רצה לישבע אלא שאח"כ כשראתה שמתחיל לגלגל עליו דברים אחרים שינה את דעתו ורצה לשלם בכה"ג תופסים שהיה חיוב שבועה בשעתה אך לא נתקיימה ולפיכך חל דין גלגול שבועה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:27
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:27)

אמנם צ"ע במה שכתב הרמב"ם שישלם דוקא משום השבועות שנתגלגלו מטענות ודאיות ומהרמב"ם משמע דמגלגלין גם בטענת ספק וא"כ בדין הוא שאף בגלגול מחמת טענת ספק שיחול הדין דמי שאינו רוצה לישבע ישלם, ומ"ש זו מזו. ונראה דהרמב"ם ס"ל כהרמב"ן (המובא לעיל באות א') דבטענת ברי גלגול שבועה מחייב בחיוב שבועה דחל בו דין מתוך, משא"כ בטענת שמא דאינו מחייב אלא מדין בירור בעלמא ולכן לא חל בו דין מתוך.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:28
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:28)

ע"כ ענין גלגול שבועה


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:29
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:29)

**תוס' ד"ה לימא וז"ל וי"ל דלסומכות דאית ליה ממון המוטל בספק חולקין הוי כאילו תרווייהו מוחזקין בו, וכיון דלדידיה אהני ברי נגד שמא וחייב ה"נ הו"ל למימר לרבנן דאהני נמי ברי נגד שמא לכל הפחות לומר שיחלוקו עכ"ל.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:30
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:30)

ובביאור דבריהם נראה דיש שני דינים במוחזק: א) מוחזק במציאות כשהחפצא תפוס ברשותו, ב) מוחזק עפ"י דין מחמת שיש לו טענה, דנאמנות הטענה עושה אותו למוחזק. וי"ל דלשיטת סומכות ליכא דין מוחזק מחמת שהחפצא תפוס תחת ידו במציאות ולא חל אלא דין מוחזק עפ"י דין מחמת הטענה ומשו"ה ס"ל דבברי וברי הו"ל ממון המוטל בספק ויחלוקו. ועוד ס"ל לסומכות דכשא' טוען שמא הוא מחזיק את שני בעלי הדברים למוחזקין דהא טוען שמא החפץ שלו הוא שמא הוא של חבירו, ובכן עצם טענתו מחזיק את שניהם ביחד בחפץ. וכ"ז בשמא ושמא דלפי טענתם שניהם מוחזקין ומשו"ה חולקין. משא"כ בברי ושמא דטענת ברי מחזיק רק את הטוען בחזקה אלימתא ואילו חבירו שטוען שמא נהי דטענתו מחזקת את שניהם אולם אינה אלא חזקה קלושא, ולפיכך החזקה האלימתא שחלה מחמת טענת הברי עדיפא ומפקיעה את החזקה הקלושא שחלה ע"י טענת שמא ומשו"ה ברי עדיף וזוכה בכל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:31
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:31)

וכ"ז אליבא דסומכות. ולכן הקשה הגמרא גם אליבא דהרבנן, דנהי דס"ל שיש חלות חזקה במציאות לזה שתופס את החפץ ברשותו דא"א לבטלה שהרי הוא לבדו תופס את החפץ, מ"מ מצד דין חזקה דחל מחמת טענותיהם בברי ושמא הטוען ברי הוא המוחזק מחמת הטענה, ויש חזקה כנגד חזקה ובדין הוא דיחלוקו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:32
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:32)

**תוס' ד"ה לימא. וז"ל וי"ל דאית ליה ממון המוטל בספק חולקין הוי כאילו תרווייהו מוחזקין בו וכיון דלדידיה אהני ברי נגד שמא וחייב הכל ה"נ הו"ל למימר לרבנן דאהני נמי ברי נגד שמא לכל הפחות לומר שיחלוקו עכ"ל.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:33
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:33)

ובביאור דבריהם נראה דלסומכוס חולקין בשמא ושמא (אליבא דרבא). וי"ל דס"ל דטענת שמא קובעת שהתפיסה של הטוען שמא חלה עבור שניהם כי אינו טוען ברי לעצמו אלא שמא יש לחבירו זכות וע"כ חלה תפיסה לשניהם, והדין הוא דיחלוקו, ואפילו בשמא ושמא. מאידך הטוען טענת ברי אינו תופס אלא לעצמו, ומאחר שחבירו הטוען שמא תופס לשניהם הטוען ברי זוכה כי תפיסתו היא לעצמו בלבד ומועילה יותר מתפיסת חבירו דתופס לשניהם. ובדומה לזה י"ל לרבנן דס"ל דהמע"ה דבשמא ושמא דתפיסת המוחזק הויא תפיסה וחזקה לעצמו דהוא לבדו מוחזק בחפצא. אך כשהשני טוען ברי כנגדו והתופס הוי שמא אזי חלה תפיסתו עבור שניהם, ומשו"ה הו"ל למימר דיחלוקו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:34
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:34)

**תוס' ד"ה רב הונא.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:35
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:35)

התוס' נקטו דקיי"ל לר' יהודה ברי ושמא ברי עדיף היכא דהוי ברי טוב ושמא גרוע משום דהו"ל לשמא למידע, משא"כ בברי גרוע וכגון שהניזק טוען ברי ויודע שהמזיק לא היה שם ולא יכחישנו והשמא טוב משום דלא הוה ליה למידע אזי קיי"ל דלאו ברי עדיף (ובהא מיירי הסוגיא בב"ק דף מו.). ויש להסתפק בביאור הדין דברי עדיף בדהוה ליה לשמא למידע - האם זוהי סברא באיכות טענת הברי, דבדהוה ליה לשמא למידע חשיב טענת הברי לטענה מעלייתא והוי ברי טוב, וטענת השמא הויא טענה גרועה, דמכיון דהוה ליה למידע ואעפ"כ טען טענת שמא יש חשש שהוא משקר בטענתו והוי טענה גרועה, ואילו בדלא הוה ליה לשמא למידע טענת אזי הברי הוי טענה גרועה. או"ד דבדהוה ליה למידע טענת השמא לא חשיבא לטענה בכלל, דמכיון דהוה ליה למידע וטען שמא י"ל דיש כאן בירור שחייב, שאילו לא היה חייב היה זוכר ולא היה שוכח מה אירע, ולפיכך בדהוה ליה למידע לא נחשבה טענת שמא לטענה כלל. משא"כ בדלא הוה ליה למידע אין שום חסרון במה שאינו יודע וטענת שמא שפיר הוי טענה, ולפי"ז אף רב הונא ור"י ס"ל כר"נ דטענת שמא עדיף משום דמצטרפת היא לחזקה והמוציא מחבירו עליו הראייה. אלא דס"ל דברי עדיף בדהוה ליה למידע דבכה"ג טענת שמא לא חשיב טענה כלל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:36
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:36)

והנה בדין חנוני על פנקסו (שבועות מז ב) שהחנוני נשבע ונוטל והפועל נשבע ונוטל מבעה"ב דהוי שמא כתב הרמב"ם (פט"ז מהל' מלוה ולוה ה"ה) וז"ל ושבועה זו תקנת חכמים היא בנקיטת חפץ מפני שבאים שניהם ליטול. לפיכך אם מת החנוני נוטל בעל חוב בלא שבועה וכן אם מת פועל או בעל חוב החנוני נוטל בלא שבועה שהרי אין בעל הבית מפסיד כלום ואינו משלם אלא תשלום אחד עכ"ל. ועיין במגיד משנה שהרמב"ן והרמ"ה חולקים על הרמב"ם וס"ל דפועל עדיף מחנוני, כי לגבי פועלים הו"ל בעה"ב איני יודע עם פרעתיך ולכן בדין הוא שיטלו הפועלים בלא שבועה (עיין ברמב"ם פ"א מהל' טוען ונטען ה"ט) ונשבעין דוקא כשבעה"ב משלם פעמיים לפועל ולחנוני. אבל כשמת החנוני דאזי משלם בעה"ב רק פעם אחת לפועלים הן גובים את החוב בלא שבועה. מאידך החנוני נוטל בכל אופן רק אם שבועה כי לגבי החנוני הו"ל בעה"ב איני יודע אם נתחייבתי ומעיקרא דדינא פטור הוא, אלא משום תקנת החנוונים תקנו שהחנוני יטול עם שבועה, ובכל אופן צריך לישבע כדי שיזכה בממון. ויוצא אליבא דהרמב"ן שבנוגע לחנוני השבועה היא חלות מחייבת ובכל אופן צריך לישבע ואילו בנוגע לפועלים הו"ל השבועה דין מעכב בגביית ב"ד, אך כשבעה"ב משלם רק פעם אחת אזי השבועה אינה מעכבת. וביאר הגר"ח זצ"ל שהרמב"ם חולק על הרמב"ן בדין תביעת הפועלים, דהרמב"ן סובר שבעה"ב חייב לשלם להם מפני שאמר נתחייבתי ואיני יודע אם פרעתיך. ואילו הרמב"ם סובר דאיני יודע אם פרעתיך חייב לשלם דוקא בדהו"ל למידע, אבל בנוגע לפועלים בעל הבית פטור מאחר דלא הו"ל למידע אם הפועלים קיבלו את התשלומין מהחנוני או לא.¹

footnotes:
¹ והא דפסק הרמב"ם שאם מת א' מהם משלם בעה"ב לשני בלי שבועה צ"ב. ועיין ברשימות שיעורים למס' שבועות (דף מז:) בדין חנוני על פנקסו ואכמ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:37
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:37)

ובביאור המחלוקת בין הרמב"ן והרמב"ם בדין איני יודע אם פרעתיך בדלא הו"ל למידע נראה דהרמב"ן סובר דכשאמר איני יודע אם פרעתיך חייב לשלם מחמת חזקת החיוב שעליו ולכן חייב לשלם בכל אופן ואף בדלא הו"ל למידע. ואילו הרמב"ם סובר דחזקת החיוב מחייבת אותו למידע ואם אינו יודע אזי אין לו טענת פטור דפקעה כל נאמנותו וא"א לטעון טענת שמא. מאידך בדלא הו"ל למידע הריהו נאמן בטענת שמא ומשו"ה פטור מלשלם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:38
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:38)

ויוצא דאליבא דהרמב"ם הו"ל למידע הוי הלכה עפ"י דין שמחוייב הנתבע למידע מחמת חזקת החיוב שמוטלת עליו, שהרי באיני יודע אם נתחייבתי משמע דפטור בכל אופן ואף בדהו"ל למידע משום דליכא חזקת חיוב. מאידך ממה שכתבו התוס' משמע דהו"ל למידע תלוי במציאות, דבמציאות הלוה הו"ל למידע ובמציאות המזיק לא הו"ל למידע. ומסתבר דלתוס' בדהו"ל למידע ואינו יודע חוששין דמשקר ואינו נאמן. משא"כ להרמב"ם הו"ל למידע אינו חשש משקר אלא הלכה בפנ"ע שמפקיע עפ"י דין חלות טענת שמא מלהיות טענה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:39
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:39)

**בא"ד. דלא אמרינן בהו מתוך שאיל"מ משום דלא הוי להו לידע עכ"ל.** ומשמע מתוס' דהו"ל למידע גם בדין מתוך תלוי במציאות דאי לא ידע חוששין שמשקר. וכן משמע נמי מלשון הראב"ד (בפ"ה מהל' שאלה ופקדון ה"ו) וז"ל ורבותי אין מורין כן לפי שאינו דומה לחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהתם הוי ליה למידע ואערומי הוא דמערים ותובע נמי טוען עליה ואמר מידע ידעת וכו' עכ"ל. כלומר דאי הו"ל למידע ולא ידע אנו חוששין שהוא משקר ומשו"ה חייב לשלם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:40
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:40)

אולם שיטתם צ"ע דהרי מצינו דין מתוך שאיל"מ בנסכא דר' אבא בעד א' שחטף והלה טוען אין חטפי ודידי חטפי דמתוך שאיל"מ (שבועות דף מז.), והתם לא שייך הסברא דהו"ל למידע וחשש משקר אלא הויא הלכה מסוימת דמתוך שמחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם. ועיין עוד בסוגיא שם דהגמ' השווה את הדין של מתוך שאיל"מ בנסכא דר' אבא עם הדין דמתוך שאיל"מ בחמשין ידענא ובחמשין לא ידענא, וצ"ע דלכאורה הם שני דינים שונים. ועוד צ"ע דאיתא בגמ' (שם) "אמר רבא כוותיה דר' אבא מסתברא דתני רב אמי שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים ה"ד וכו' דא"ל מנה לאבא ביד אביך א"ל נ' ידענא ונ' לא ידענא אי אמרת בשלמא אביו כה"ג מחייב אצטריך קרא למיפטר גבי יורשין", ולכאורה יפלא אליבא דשיטת התוס' והראב"ד דהאב חייב משום דהוי ליה למידע והיורשין פטורין מדלא הו"ל למידע, וחיוב האבא הוא מחמת שמערים ומשקר משא"כ ביורשין ליכא חשש דלא הוי להו למידע וא"כ צ"ע ל"ל גזה"כ לפטור את היורשים דהרי אינם משקרים ומשו"ה פטורים.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:41
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:41)

ולכן נראה דלכו"ע יסוד הדין דמתוך שאיל"מ הוא דחיוב שבועה כולל בתוכה אף חיוב לשלם ממון אלא דאם נשבע פטור הוא מלשלם. ובנ' ידענא ונ' לא ידענא חיובי השבועה והתשלומין תלויים בדהו"ל למידע דאזי חל חיוב או לישבע או לשלם ובלא הו"ל למידע לא חל דין מתוך.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:42
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:42)

אך נראה דגם לשיטת התוס' יתכן לבאר את הפטור בדלא הו"ל לידע בכמה אופנים:


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:43
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:43)

א) י"ל דבדהו"ל למידע איני נאמן במה שטען איני יודע. ובכן חל בטענתו חלות שם כפירה לגבי דין מודה במקצת והו"ל מחויב שבועה שאינו יכול לישבע שמשלם מהלכות שבועה דכולל בה חיוב ממון למי שמחוייב שבועה ואינו נשבע. ואילו בדלא הו"ל לידע דנאמן בטענת איני יודע ליכא בטענה זו חלות שם כפירה לגבי מודה במקצת ופטור מלישבע ולכן פטור מלשלם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:44
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:44)

ב) ועוד י"ל דבטענת איני יודע חלה כפירה המחייבת שבועה אמנם אינו יכול לישבע שאינו יודע דליכא שבועה שלא ידע, ובדהו"ל למידע חייב לשלם מדין מתוך. אך בדלא הו"ל למידע דא"א לו לישבע פטור מלשלם משום דהוי אנוס מלישבע ואונס רחמנא פטריה. ואין להקשות ע"ז דבדידי חטפי משלם והרי אנוס הוא מכיון דאינו יכול לישבע דידי חטפי נגד חזקת המרא קמא. די"ל דהתם יש העדאת עד א' ועד א' נאמן כתרי אף על הממון אא"כ מכחיש אותו בשבועה, ואם לא הכחיש אותו בשבועה אזי העד א' נאמן כתרי אף על הממון, ומשו"ה משלם אע"פ שהוא אנוס ביחס לשבועה. והא דחשוד משלם מדין מתוך הוא משום דלא הוי אנוס דנעשה חשוד מחמת עבירה שעשה.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:45
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:45](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:45)

ג) וגם י"ל דהו"ל למידע ולא הו"ל למידע הוי דין דוקא בחיוב שבועת מודה במקצת, דאיתא בגמ' לעיל (ג. - ג ב) דמודה במקצת נשבע משום "דאישתמוטי קא מישתמט מיניה סבר עד דהוי ליה זוזי ופרענא ליה ואמר רחמנא רמי שבועה עליה כי היכי דלודי ליה בכוליה" דסברא זו שייך בטוען איני יודע והו"ל למידע, משא"כ בדלא הו"ל למידע דנאמן לטעון דאינו יודע, וסברת שבועת מודה במקצת לא שייך לחייבו לישבע כי היכי דלודי דהא באמת אינו יודע. ולפיכך פטור מלישבע מעיקרא ולא חל דין מתוך. וזוהי כוונת הראב"ד דבדהו"ל למידע אערומי הוא דקא מערים כלומר דאישתמוטי קא מישתמט וחייב לישבע ומתוך שאיל"מ, דבדלא הו"ל למידע אינו חייב לישבע כלל.¹

footnotes:
¹ וע"ע בתוס' ב"ק דף מו. ד"ה דאפילו ניזק. וע"ע בש"ך חו"מ ס' ע"ב ס"ק נ'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:46
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:46](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:46)

והנה עיין ברמב"ם (פ"ה מהל' שאלה ופקדון ה"ו) וז"ל הפקיד אצלו פירות שאינן מדודין ועירבן עם פירותיו ולא מדדן ה"ז פושע. בעל הפקדון אומר כך וכך היו והשומר אומר איני יודע ישלם בלא שבועה שהרי חייב עצמו בתשלומין ואינו יודע כמה הוא חייב ונמצא חייב שבועה שאינו יכול להשבע. וכזה הורו רבותי הרב ר' יוסף הלוי ורבו ז"ל. וכן כל שומר שנתחייב לשלם ואמר איני יודע כמה דמים אני חייב לשלם והבעלים אומרים כך וכך היה שוה יטלו בלא שבועה והוא שיטענו דבר שהן אמודין בו וכו' ומנין שהדין כך הוא הגע עצמך שהפקיד אצלו כיס מלא זהובים ופשע בו הבעלים אומרים מאתים דינר היו והשומר אומר ודאי שהיו בו דינרים אבל איני יודע כמה היו נמצא זה כטוען מאתים והודה לו במקצת ואמר השאר איני יודע שהוא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם עכ"ל. והשיג עליו הראב"ד וז"ל ורבותי אין מורין כן לפי שאינו דומה לחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהתם הוה ליה למידע ואערומי הוא דמערים ותובע נמי טוען עליה ואמר מידע ידעת ודבר שבמנין קא טעין ליה ודבר שבמנין קא כפר ליה והו"ל מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם, אבל הני לאו הכי הוא, והיינו טעמא דשק צרור דאמרינן עלה ישבע זה ויטול ולא אמרו יטול בלא שבועה עכ"ל. הראב"ד השיג שבחמשין ידענא וחמשין לא ידענא הו"ל למידע ולכן משלם, משא"כ באומר איני יודע כלל, דלא הו"ל למידע. ויוצא שלדעת הראב"ד לא נאמר כל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם אלא במי שחשוד בנאמנותו משום דהו"ל למידע, ואם אמר איני יודע הו"ל חשוד ומשלם. בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא הואיל והו"ל למידע חשודים דבריו בעיני הדיינים ואינו נאמן בטענתו לפיכך משלם. ואילו בציור של הרמב"ם בשאמר איני יודע כלל דלא הו"ל למידע, אפילו אם ננקוט שמחוייב שבועה (וכפי הסברם של הרמב"ן והרא"ש), מ"מ אינו משלם כי מאחר דלא הו"ל למידע נאמן הוא בטענתו של איני יודע כלל. (ועיין בתוס' ב"ק דף מו. ד"ה דאפילו ניזק).¹

footnotes:
¹ וע"ע בש"ך חו"מ סימן ע"ב ס"ק ג'.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:47
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:47](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:47)

ועיין במגיד משנה (שם ה"ז) המבאר שלשיטת הרמב"ם אין קרוי מחוייב שבועה כל שלא היה לו לידע ובהפקיד אצלו פירות מדודין ועירבן עם פירותיו ודאי היה לו לידע כשעבר ועירבן שהיה לו למודד. ברם יתכן שלפי הרמב"ם המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם אף בדלא הו"ל למידע. אך אליבא דה"ה שאף לדעת הרמב"ם המחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם רק כשהו"ל למידע מוסבר הסיפא של הרמב"ם וז"ל הגע עצמך שהפקיד אצלו כיס מלא זהובים ופשע בו וכו' עכ"ל. וצ"ב מדוע הדין של כיס מלא זהובים הוא יותר פשוט מהדין של שומר שעירב הפירות עם פירותיו.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:48
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:48](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:48)

וי"ל דהרמב"ם ר"ל שכשם שבכיס מלא זהובים פשע השומר כשהכיס הלך לאיבוד ולכן משפשע הו"ל למידע את מנין הזהובים ה"ה כשעירב פירות הפקדון עם פירותיו שהשומר פשע במה שעירבם ולכן הו"ל למידע את מדתם וחייב לשלם. דפשיעה מחייבת את השומר לדעת את מנין הפקדון. ועוד י"ל דבחיוב תשלומין חל דין דהו"ל למידע את מדת החיוב, ולפיכך בכיס מלא זהובים שהכיס הלך לאיבוד והשומר חייב בתשלומין אמרינן דהו"ל למידע מנין הזהובים. אולם כשעירב פירות עם פירותיו שהנידון הוא סכום הפירות שבעין שבתערובת י"ל דלא הו"ל למידע את מדת הבעין, והרמב"ם בא להשמיענו שאף לגבי הפירות מוטל על השומר לדעת את מדתם וחייב לשלם.


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:49
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:49](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:49)

ועיין ברמב"ם (פ"ט מהל' נזקי ממון ה"ט - ה"י) וז"ל היו שני השוורים הרודפין אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר גדול הזיק והמזיק אומר קטן הזיק וכו' המוצא מחבירו עליו הראיה. לא היתה שם ראיה ברורה שזה הזיק אלא עדים מעידים שאחד משני אלו הזיק משלם המזיק כמו שאמר. ואם טען הניזק שאתה יודע ודאי שזה הזיק בפניך הרי המזיק נשבע שבועת התורה ומשלם כמו שהודה שהרי הודה במקצת עכ"ל. והשיג עליו הראב"ד וז"ל אתם ומועד קאי ומתני' דקתני המע"ה כגון דקאמר שמא תם הזיק דליכא שבועה גביה ואי תימא להוו כמחוייב שבועה שאינו יכול לישבע דהא אמר מקצת ידענא ומקצת לא ידענא התם תובע אותו בברי ואמר לו באמת אתה יודע עכ"ל. ומבואר דהראב"ד סובר שבאופן שבעל המזיק הוא שמא והניזק טוען "אתה יודע" כלומר שהמזיק היה נוכח בשעת הנזק דהו"ל למידע אם הגדול הזיק או קטן הזיק דחייב לשלם מדין מתוך שאיל"מ. אמנם הרמב"ם לא כתב את האופן שהמזיק היה שמא. אך ממה שכתב שהניזק טוען "אתה יודע" משמע כשיטת הראב"ד שאם המזיק היה שמא היה משלם מדין מתוך, דחייב משום דהו"ל למידע וכפי שטוען הניזק "אתה יודע".


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:50
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:50](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:50)

ולפי"ז יוצא שהרמב"ם והראב"ד תרווייהו ס"ל כהר"י שדוקא בדהו"ל למידע אמרינן דהמחוייב שבועה ואי"ל משלם. לפי הרמב"ם דין זה חל בכל אופן שפשע ומחוייב לדעת. ואע"פ שבאמת אינו יודע וכגון בציור דפירות עכ"ז חייב לשלם דהו"ל למידע כי חיוב השבועה מחייבו לשלם דמים כשלא נשבע מחמת פשיעתו. מאידך הראב"ד סובר שבמקום דהו"ל למידע איערומי קא מערים, כלומר שאינו נאמן במה שטוען חמשין לא ידענא משום דהו"ל למידע, ואנו חוששין שמשקר ויודע שחייב כל המנה, ולפיכך חייב לשלם מנה. אך בציור דעירב פירות עם פירותיו שבאמת אינו יודע את סכום הפירות פטור. ונמצא דהרמב"ם והראב"ד נחלקו ביסוד הדין דמתוך שאיל"מ. דהרמב"ם סובר שטענת איני יודע נחשבת לכפירה המחייבת שבועה, בד"א בדהו"ל למידע כי במקום דהו"ל למידע טענת איני יודע מהוה כפירה המייבת שבועה. אולם אין קיום שבועה שייך בטענת איני יודע וחסרון שבועה כשמחוייב לישבע מחייב ממון. ואילו במקום דלא הו"ל למידע אין טענת איני יודע חשובה ככפירה המחייבת שבועה ואין חיוב שבועה כלל דלא הו"ל למידע ולא כפר. ומאחר שאינו חייב לישבע לא חל דין מתוך. מאידך אליבא דהראב"ד איני יודע אינה טענה המחייבת שבועה, אלא שבמקום דהו"ל למידע איבד את נאמנותו לטעון איני יודע. וכשאמר איני יודע אנו מבינים בדבריו דהו"ל כאילו הודה בכל התביעה, ולכן משלם את הכל.¹

footnotes:
¹ ביאור זה בשיטת הראב"ד הוא שלא כדביאר רבינו זצ"ל לעיל אליבא דהתוס', וע"ע ברשימות שיעורים למס' ב"ק ח"א (עמ' רמ"ה - רמ"ז).


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:51
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:51](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:51)

**גמ'. משכחת לה רישא בב' וסיפא בתלת וכו' ולרמב"ח דאמר ד' שומרים צריכים כפירה במקצת והודאה במקצת משכחת לה רישא בג' וסיפא בד' וכו'.**


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:52
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:52](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:52)

תוס' ב"ק דף קז. ד"ה עירוב


###### Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:53
[Reshimot Shiurim on Bava Metzia 97b:53](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Bava%20Metzia/r/97b:53)

מבואר מדברי התוס' דישנן ג' שיטות, א) שיטת רש"י היא שהכופר בפקדון חייב לישבע מה"ת, וכגון שטען להד"מ דמכיון שאין בפקדון טובה לנתבע מעיז פניו לגבי התובע וכופר בכל. ולכאורה לשיטתו שבועת הכופר בכל נכללת בשבועת מודה במקצת בהלוואה, וכי היכי שאין מודה במקצת נשבע אא"כ טען התובע טענה ודאית ה"ה הכופר בבכל בפקדון. וכן י"ל דשווים אף לגבי הדין דאין נשבעין על טענת קטן, ואין נשבעין על פחות משתי כסף. ונראה דהסברא בזה דשבועת הכופר בפקדון נלמדת משבועת מודה במקצת דנשבע משום שהנתבע מעיז פניו, וטענת ודאי של התובע מחייבת לישבע. משא"כ בשבועת השומרים דעלמא דנשבע אף על טענת שמא של המפקיד, שאינו יודע אם נאנסה או לא. ב) ר"ת סובר דלר' חייא בר אבא בשבועת השומרים איכא ב' פרות א' דהודאה וא' דנאנסו, ורמי בר חמא סובר דבעינן ג' פרות א' דהודאה וא' דכפירה וא' דנאנסו. ונראה דמ"מ אף לר"ת אין להשוות שבועת השומרים לשבועת מודה במקצת בהלוואה. דבמודה במקצת אינו נשבע אא"כ התובע טוען טענת ודאי, ובעינן טענת שתי כסף. משא"כ בשומר דנשבע אף על טענת שמא, ויתכן דלא בעי טענת ב' כסף. ואע"פ שהשבועות נלמדות מהדדי לענין דבעינן בשניהם כפירה והודאה מ"מ הם ב' פרשיות וחיובים נפרדים וכל א' יש בו הלכות מיוחדות לעצמן. ג) הריב"א סובר דכשהנתבע מודה שהוא שומר אלא שטוען שנאנס אזי חייב הוא לישבע שבועת השומרים אף על טענת שמא של המפקיד. אולם כשכופר בכל ואינו מודה שהיה שומר פטור משבועה כמו כל כופר בכל. וחייב לישבע רק כשמודה במקצת הפקדון מדין מודה במקצת דעלמא ובעי טענת ודאי וב' כסף. (וכן פסק הרמב"ם פ"א מהל' שכירות ה"א).