## Reshimot Shiurim on Berakhot Daf 16a

###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:1
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:1)

משנה. ז"ל האומנים קורין בראש האילן ובראש הנדבך מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה עכ"ל. ופירש רש"י (ד"ה מה שאין) וז"ל דצלותא רחמי היא ובעי כוונה הלכך אין מתפללים בראש האילן ובראש הנדבך דמיסתפי דילמא נפלי וכו' ומחמת בעיתותא לא מצי מיכווני עכ"ל. ומבואר דרש"י מפרש דהטעם שאינם מתפללים בראש האילן הוא משום חסרון כוונה. וא"כ צ"ע קצת דאמאי קורין ק"ש בראש האילן, והא ק"ש נמי בעי כוונת קבלת עול מלכות שמים. וי"ל דשאני תפלה דחל בה דין כוונה מיוחדת שעומד לפני ה' מלבד כוונת פירוש המילים, וכוונה זו מעכבת בכל התפלה וכדביאר מרן הגר"ח זצ"ל בספרו (פ"ד ה"א מהל' תפלה). ומשו"ה אינו מתפלל בראש האילן. משא"כ בק"ש - דחלות דין כוונה דקבלת עומ"ש היא כוונת הענין ופירוש המילים בלבד דיכול לכוון ע"ז אף בראש האילן¹.

footnotes:
¹ ומשום כך אמרינן דשיכור שהתפלל תפלתו תועבה ואינה תפלה כלל משא"כ בק"ש, וכן נפ"מ לענין הפסק דבשהה כדי לגמור את כולה פסול בתפלה דאינו נחשב כעבד העומד לפני רבו.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:2
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:2)

אמנם מסידור ההלכות ברמב"ם משמע דפירש הך דינא באופן אחר דז"ל הרמב"ם (פ"ה מהל' תפלה ה"א) שמונה דברים צריך המתפלל להזהר בהן ולעשותן וכו' עמידה, ונוכח המקדש ותקון הגוף ותקון המלבושים ותקון המקום והשויית הקול והכריעה והשתחויה עכ"ל, ובפ"ה (ה"ו) כתב וז"ל "תיקון המקום כיצד יעמוד במקום נמוך ויחזיר פניו לכותל וכו' עכ"ל, ובהל' ח' (שם) הביא הדין דמשנתנו וז"ל האומנים שהיו עושין מלאכה בראש האילן או בראש הנדבך וכו' והגיע זמן תפלה יורדין למטה ומתפללים וחוזרין למלאכתן" עכ"ל, ומסדר הלכות הרמב"ם משמע שסובר שהדין דאין מתפללים בראש האילן אינו דין בהל' כוונה אלא דהוי דין בהלכות תיקון מקום לתפלה ודומה לההלכה דאין מתפללים במקום גבוה¹.

footnotes:
¹ ויתכן נ"מ בדיעבד אם לא ירדו והתפללו בראש האילן שאם חסרה בזה כוונת עומד לפני ה' תפלתן פסולה. ואילו אם זה דין בתיקון המקום בדיעבד תפלתן כשירה.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:3
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:3)

משנה. וז"ל חתן פטור מק"ש לילה הראשונה ועד מוצ"ש אם לא עשה מעשה ומעשה ברבן גמליאל שנשא אשה וקרא לילה הראשונה אמרו תלמידיו למדתנו רבינו שחתן פטור מק"ש אמר להם איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת עכ"ל. יש להקשות על המעשה ברבן גמליאל שהחמיר על עצמו וקרא ק"ש בלילה הראשון שנשא אשתו ואע"פ שחתן פטור מק"ש בלילה הראשונה, דהרי איתא בירושלמי (ברכות סוף פרק ב') שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, ועפי"ז כתב ההגהות מיימוניות (פ"ו מהל' סוכה אות ג') שמי שמצטער ופטור מן הסוכה ואינו יוצא אינו מקבל שכר אלא נקרא הדיוט, וכן פסק הרמ"א (או"ח סי' תרל"ט סעיף ז'), ולפי"ז צ"ע למה החמיר ר"ג לקרוא ק"ש.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:4
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:4)

ונראה לתרץ עפי"מ דביאר הגר"ח זצ"ל דהדין שהמצטער פטור מן הסוכה אינו רק חלות פטור בגברא שאינו מחוייב במצות ישיבה בסוכה כשהוא מצטער, אלא מהוה הפקעה בעצם מעשה הישיבה דאינה נחשבת למעשה ישיבה בסוכה כלל - דלא הוי תשבו כעין תדורו, ומי שמצטער וממשיך לשבת בסוכה אינו עושה מעשה מצוה כלל וכאילו הוא יושב מחוץ לסוכה וע"כ נקרא הדיוט. ולפי"ז י"ל שחל דין מצטער פטור מן הסוכה אף בלילה הראשון של סוכות דלא הוי מעשה ישיבה בסוכה כלל ודלא כשיטת גדול הדור אשר בצרפת שהובא בריטב"א סוכה (דף כז. ד"ה אף סוכה) וז"ל "אבל שמעתי בשם גדול מגדולי הדור אשר בצרפת שהיה מחייב לישן בסוכה לילה הראשון של סוכות ואפילו ירדו גשמים שינת עראי מיהת ולא התירו לו לירד מן הסוכה אלא בשאר ימים שהם רשות אבל לילה הראשון הכתוב קבעו חובה מגז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות".


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:5
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:5)

ונראה דאליבא דהירושלמי חלוק דין המצטער פטור מן הסוכה מפטור חתן מק"ש בלילה הראשון, דבמצטער חל הפקעה בעצם מעשה המצוה דאינו נחשב למעשה ישיבה בסוכה כלל וע"כ נקרא הדיוט, משא"כ ההלכה שחתן פטור מק"ש בלילה הראשון הוי רק פטור בגברא שאינו חייב בק"ש משום טירדה שלא יוכל לכוון ואינה הפקעת עצם מעשה מצות ק"ש, דפשוט שאם יקרא ק"ש בכוונה דהוי מעשה מצות ק"ש ומקיים מצות ק"ש, וע"כ שפיר החמיר ר"ג על עצמו וקרא ק"ש, דידע בעצמו דשפיר יתכוון לק"ש, דמשום דאית ליה קיום מצוה ודאי אינו נקרא הדיוט. אמנם עיין ברמ"א (או"ח סי' תרל"ט סעיף ה') שפסק שבלילה הראשון צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין כדעת הראשונים שסוברים דמצטער חייב בסוכה בלילה הראשון ומשמע דסובר דיסוד דין מצטער הוא פטור גברא מהחיוב ואינו הפקעה של עצם מעשה המצוה, וע"כ בלילה הראשון מקיים מצות סוכה אף כשהוא מצטער, ואעפ"כ פסק בשאר ימים דמי שפטור ועושה מצוה נקרא הדיוט (בסעיף ז' שם), ולפי"ז שוב צ"ע במעשה דר"ג אמאי החמיר על עצמו, וצ"ע¹.

footnotes:
¹ ברם בשיעורים למס' סוכה ביאר רבינו זצ"ל (עיין בספר רשימות שיעורים למס' סוכה בענין ישיבה בסוכה אות ב') דלרמ"א המצטער יושב בסוכה בלילה הראשון משום דמצות אכילת כזית בלילה הראשון בסוכה אינה מצות ישיבה בסוכה אלא מצות אכילה בסוכה מדין יו"ט הראשון דחג שנלמד מגז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות. משא"כ בשאר ימי החג דחלה רק מצות ישיבה בסוכה המצטער אינו עושה מעשה מצות ישיבה בסוכה, דאינה כעין תדורו, ומשו"ה נקרא הדיוט. משא"כ ר"ג, דק"ש שלו הויא מעשה מצות ק"ש וכדמבואר בפנים.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:6
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:6)

**גמ'. ז"ל רמי ליה רב מרי בריה דמר שמואל לרבא תנן האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך אלמא לא בעי כוונה ורמינהו הקורא את שמע צריך שיכוון את לבו וכו' והוא שבטלין ממלאכתן וקורין והתניא בית הלל אומרים עוסקים במלאכתן וקורין לא קשיא הא בפרק ראשון הא בפרק שני עכ"ל.** נחלקו הראשונים בביאור הגמ' "הא בפרק ראשון הא בפרק שני", דתוס' (ד"ה הא) פירשו דלאו דוקא נקט פרק ראשון דאינו צריך לכוון אלא בפסוק הראשון בלבד ופועלים בטלין ממלאכתן רק בפסוק הראשון. אמנם הרי"ף (דף ט: בדפי הרי"ף) פירש דבטלין ממלאכתן בכל פרק הראשון ולאו משום דבעי כוונה בכולי פרק ראשון אלא משום דלא לשוי לה עראי, וכדאמרינן ביומא (דף יט:) שהקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו ואוקמינא בפרק ראשון ומשום דמשוי לה עראי, ובגמ' שם דרשינן ת"ר ודברת בם וכו' עשה אותן קבע.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:7
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:7)

ונראה דלשיטת התוס' האיסור דקריאת עראי מיוסד על הדין דכוונה, וכיון דקיי"ל להלכה כר"מ דבעי כוונה רק בפסוק הראשון אף האיסור דקריאת עראי אינו אלא בפסוק הראשון. ולכאורה היה נראה לפרש בשיטת הרי"ף דהאיסור דקריאת עראי הוי איסור בפ"ע שחל בפרשה ראשונה כולה. וכן נראה משיטת הרמב"ם, דעיין ברמב"ם (פ"ה מהל' ק"ש ה"א) וז"ל הקורא את שמע ולא כיוון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו והשאר אם לא כיוון לבו יצא אפילו היה קורא בתורה כדרכו וכו' בעונת קריאה יצא והוא שכיוון לבו בפסוק הראשון עכ"ל, ומבואר דבעי כוונה בפסוק הראשון בלבד. אמנם בפ"ב מהל' ק"ש (ה"ד) פסק וז"ל ומי שהיה עוסק במלאכה מפסיק עד שיקרא פרשה ראשונה כולה וכן האומנים בטלין ממלאכתן בפרשה ראשונה כדי שלא תהא קריאתן קריאת עראי והשאר קורא כדרכו ועוסק במלאכתו עכ"ל. ומבואר שסובר כרי"ף דאע"פ שדין כוונה מעכבת בפסוק הראשון בלבד חל דין שלא יהא קורא קריאת עראי בפרשה ראשונה כולה.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:8
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:8)

אמנם נראה לפרש דבאמת גם אליבא דהרמב"ם והרי"ף הדין דאסור שיקראנו ארעי מיוסד על הדין דכוונה בק"ש ואינו הלכה בפ"ע, דאע"פ שצריך לכוון בפסוק הראשון בלבד היינו לגבי מעשה הכוונה, שבפועל צריך לכוון רק בפסוק הראשון, אמנם אף לר"מ חלות הכוונה חלה בכל הפרשה כולה, דכל הפרשה צריכה כוונה. והלכה זו דומה לדין כוונה בתפלה דפסק הרמב"ם דצריך לכוון בכל התפלה (פ"ד ה"א מהל' תפלה) וז"ל ה' דברים מעכבים את התפלה וכו' וכוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה עכ"ל, ומסתימת לשונו משמע דכוונה מעכבת בכל התפלה. וצ"ע דבפ"י מהל' תפלה (ה"א) פסק וז"ל מי שהתפלל ולא כיוון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה ואם כיוון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך עכ"ל, דמשמע דכוונה מעכבת רק בברכה ראשונה בלבד¹. ונראה לתרץ דהרמב"ם סובר דחלות דין כוונה חלה בתפלה כולה אלא שאינו צריך מעשה כוונה בכל התפלה, דאם נתכוון באבות חלה הכוונה בכל התפלה, דהכוונה מתייחסת ומצטרפת לשאר התפלה וקרינן שהתפלל בכוונה. וה"ה בק"ש דמעשה הכוונה הוא בפסוק הראשון וחלות הכוונה חלה לכל הפרק הראשון. ואם קראו עראי פקעה חלות הכוונה.

footnotes:
¹ ועיין בחידושי רבינו חיים הלוי (פ"ד מהל' תפלה ה"א) ועיין באגרות הגרי"ד הלוי עמ' ל'.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:9
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:9)

ועיין ברש"י בסוגיין (ד"ה פרק ראשון) וז"ל פרשת שמע בעי כוונה עכ"ל. וצ"ע דקיי"ל כר"מ דבעי כוונה רק בפסוק הראשון בלבד. ולפימש"כ נראה ליישב דר"ל דמעשה הכוונה בפסוק הראשון מתייחס לכל הפרשה ראשונה של שמע. ברם דין זה שחלה הכוונה ומתייחסת לשאר הפרשה חל כל זמן שאין שום הפקעה מכוונה בשאר הפרשה, דרק אם קרא הפסוק הראשון בכוונה והשאר קרא סתם יצא. אמנם נראה שקריאת ארעי מהווה הפקעה שמבטלת ומפקיעה חלות הכוונה. וע"כ סוברים הרי"ף והרמב"ם דאע"פ שהדין דמעשה הכוונה נאמר בפסוק הראשון בלבד, איסור קריאת ארעי חלה בפרשה ראשונה כולה, משום דחלות הכוונה חלה בפרשה כולה וקריאת ארעי מהווה הפקעה של חלות הכוונה. ומסתבר דהוא הדין בתפלה דהכוונה דבברכת אבות מתייחסת וחלה לשאר התפלה כ"ז דליכא הפקעה מכוונה בשאר התפלה. ולכן לו יצוייר שכיוון באבות ובסוף התפלה בברכת שים שלום היה שיכור - לא יצא יד"ח, וצריך לחזור ולהתפלל. דאע"פ שכוונתו בברכות אבות חלה לכל התפלה היינו רק כשאין הפקעה מכוונה בשאר התפלה, אמנם שיכור מופקע מכוונה¹, וממילא פקע דין כוונה בכל התפלה, וע"כ צריך לחזור ולהתפלל.

footnotes:
¹ עיין ברמב"ם (פ"ד מהל' תפלה הי"ז) וז"ל שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה לפיכך חוזר ומתפלל כשיתרוקן עכ"ל, ומסתימת לשונו שכתב דשיכור שהתפלל תפלתו תועבה ולא חילק בין אם היה שיכור בברכה ראשונה בלבד או אף בשאר ברכות משמע דשכרות הויא הפקעה מחלות שם כוונה, וכוונה מעכבת בכל התפלה, ואף אם היה שכור רק ב"שים שלום" תפלתו תועבה.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:10
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:10)

אלא דעדיין צ"ע, דיעויין ברמב"ם (פ"ב הל' ק"ש ה"ח) וז"ל הקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו כדי שלא תהא קריאתו ארעי ואם עשה כן אעפ"י שיצא ידי חובתו הרי זה מגונה עכ"ל. ומבואר דהאיסור דקריאת ארעי כגון ברמיזה בעינים וכו' הוי איסור לכתחילה ואינו מעכב בקיום מצות ק"ש. אמנם לגבי קריאת ארעי דאומנים כתב הרמב"ם (פ"ב ה"ד שם) שבטלין ממלאכתן בקריאת פרק ראשון של שמע משום דאל"ה הוי קריאת ארעי. והשמיט הרמב"ם דהאיסור לקרוא כשעושין מלאכתן הוא רק לכתחילה, ומשמע קצת דמעכב בדיעבד. וצ"ע מ"ש הך קריאת ארעי מהך קריאת ארעי. ויתכן דהאיסור לקרות ארעי משום דהוי הפקעה של כוונה הוי רק איסור לכתחילה והדין דאומנים יבטלו ממלאכתן בקריאת פרק ראשון של שמע היינו ג"כ רק דין לכתחילה, אבל בדיעבד יצאו יד"ח, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:11
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:11)

ועוד יש לדקדק בדברי הרמב"ם דבאומנים (בפ"ב מהל' ק"ש ה"ד) פסק שאיסור קריאת ארעי הוא בקריאת פרשה ראשונה של שמע בלבד וכסוגיא ביומא (דף יט:). אמנם מסתימת לשונו בפ"ב מהל' ק"ש (ה"ח) לגבי איסור רמיזת עיניים וקריצת שפתיים דאסור משום קריאת ארעי משמע שאסור בכל ג' פרשיות של שמע, וצ"ע. ויתכן לומר דהרמב"ם סובר דיש חילוק בין עשיית מלאכה לרמיזת עיניים, דלגבי מלאכה אם קרא הפרשה ראשונה מבלי שעושה מלאכה חל חלות שם קריאת קבע לכל ג' פרשיות של שמע, משא"כ רמיזה וקריצת שפתיים המבטלת ומפקיעה חלות שם קריאת קבע בכל ג' פרשיות, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:12
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:12)

**גמ'. ז"ל ת"ר הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעה"ב קורין ק"ש ומברכין לפניה ולאחריה ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה ומתפללים תפלת שמונה עשרה וכו' כאן בעושין בשכרן כאן בעושין בסעודתן והתניא הפועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית קורין ק"ש ומתפללים ואוכלין פתן ואין מברכים לפניה אבל מברכים לאחריה עכ"ל.** עיין ברש"י ד"ה ואין מברכים לפניה וז"ל שאינה מן התורה עכ"ל, והרי"ף גרס ומברכין לפניה. וצ"ע ברש"י דאמאי אין מברכים לפניה וכי איזה ביטול מלאכה יהיה אם יברכו ברכת הנהנין דהוי ברכה קצרה. ועוד צ"ע לסברת רש"י דאין מברכים ברכת הנהנין משום דאינה מה"ת דמ"ש מברכות ק"ש דמברכים אותן אע"פ שאינן אלא מדרבנן.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:13
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:13)

וי"ל עפי"מ שביארנו בשיטת הרמב"ם¹ (פ"ב מהל' ק"ש הי"ג) וז"ל ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה אבל אם ידע שקרא ונסתפק לו אם בירך לפניה ולאחריה או לא בירך אינו חוזר ומברך עכ"ל. והקשה עליו הרשב"א (שו"ת הרשב"א סימן ש"כ ומובא בכסף משנה שם) דהרמב"ם פסק (פ"ג מהל' מילה ה"ו) דאין מברכים על מילת אנדרוגינוס מפני שאינו זכר ודאי, ובפ"ג מהל' ציצית (ה"ט) פסק שטומטום ואנדרוגינוס חייבים בציצית ובמעשהז"ג מספק ולכן ואין מברכים עליהם. ומבואר דלשיטת הרמב"ם יש ב' ספיקות בפנ"ע א) ספק לגבי חובת המצוה, ב) ספק לגבי חיוב הברכה. ולגבי מצוה דאורייתא פסק דספק דאורייתא לחומרא וטומטום ואנדרוגינוס חייבים במצות מילה וציצית מספק. ואילו בנוגע לברכה פסק דספק דרבנן לקולא, דהרמב"ם סובר דהויין שני דיני ספק בפנ"ע. והקשה הרשב"א דלפי"ז אמאי פסק הרמב"ם בספק אם קרא ק"ש שחוזר ומברך, והא חיוב ברכות ק"ש נמי אינו אלא מדרבנן וספק דרבנן לקולא. ובשלמא לשיטת הראב"ד שהשיג על הרמב"ם וסובר דמברכים על מילת אנדרוגינוס משום דהוי חד ספק לא קשיא, אך לשיטת הרמב"ם צ"ע. ותירץ הרשב"א וז"ל ואני אומר באולי לדעת הרב שהוא סובר דמעיקרא כך היתה תקנה דכל שהוא חייב לקרות קורא לכתחילה עם ברכותיה אלא אם יגרום לו סבה עכ"ל. ובביאור דבריו נ"ל דברכות ק"ש חלוקות משאר ברכות המצוות משום דהויין חד קיום ביחד עם ק"ש, דביחדחל קיום דקבלת עומ"ש, דאיכא חד קיום מדרבנן דק"ש עם ברכותיה. וע"כ מכיון שחייב לקרות ק"ש מספק חייב אף בברכות. משא"כ בשאר ברכות המצוה דהברכה הויא קיום בפ"ע שאין לה ענין לקיום המצוה עצמה. ומשו"ה מספק עושין את המצוה בלי ברכה. ולפי"ז נמי יש לתרץ שיטת רש"י בדין דפועלים, דאע"פ שאינם מברכים ברכת הנהנין משום דאינה מה"ת מ"מ מברכים ברכות ק"ש משום דהויין חד קיום עם ק"ש עצמה.

footnotes:
¹ עיין למעלה בשיעורים לדף ב. ד"ה בענין מצות קריאת שמע בערבית ובשחרית אות ה'.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:14
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:14)

ונראה דמה שהפועלים מתפללים שמ"ע לא קשיא אף לשיטת הרמב"ן שתפלה אינה מה"ת, דכבר ייסד הגר"ח זצ"ל (בחידושי רבינו חיים הלוי פ"ד ה"א מהל' תפלה) דאף לרמב"ן חל קיום דאורייתא בתפלה, ומשו"ה שפיר חייבין להתפלל.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:15
[Reshimot Shiurim on Berakhot 16a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/16a:15)

**תוס' ד"ה וחותם. וז"ל אע"ג דמדאורייתא הם יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה הואיל וטרודים במלאכת בעל הבית עכ"ל.** והקשה הגרע"א זצ"ל בגליון הש"ס דבגמ' (דף מו.) איתא דברכת הטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פועלים עוקרים אותה. והנה נראה בפירוש הסוגיא (שם דף מו.) דלא איבעי לן אי ברכת הטוב והמטיב היא דאורייתא אי מדרבנן, דלכו"ע רבנן תיקנוה אהרוגי ביתר וכמבואר בגמ' (מח:), אלא דמספק"ל אי הויא מעיקר החפצא דברכהמ"ז, או"ד דהויא ברכה נוספת בפ"ע שתיקנו לברכה סמוך לברכהמ"ז. ונפ"מ למי שמסופק אם בירך או לא האם חוזר ומברך אף ברכת הטוב והמטיב, דתלוי אם נתקנה כחלק מברכהמ"ז או לא. ועוד נפ"מ אם צריך להשאר במקום שאכל כשאומר ברכת הטוב והמטיב. ועיין בשו"ע (או"ח סי' קפ"ח סעיף ו' ובמ"ב שם ס"ק כ"ד) דקיי"ל שאם נזכר בהטוב והמטיב שלא אמר רצה דחוזר לראש, דהוי כעקירת רגלים בתפלת י"ח דחוזר לראש, ומוכח דהוי ברכה בפ"ע. (ועיין לקמן בשיעורים דף מו: בתוס' ד"ה הטוב והמטיב). אמנם קושיית הגרע"א זצ"ל עדיין אינה מתורצת, וצ"ע.