## Reshimot Shiurim on Berakhot Daf 20b

###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:1
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:1)

גמ'. וז"ל וחייבין בתפלה דרחמי נינהו מהו דתימא הואיל וכתיב ערב ובקר וצהרים כמצות עשה שהזמן גרמא דמי קמ"ל עכ"ל. והנה ז"ל הרמב"ם (פ"א מהל' תפלה הל' א' - ב') מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלוקיכם מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה וכו' ולפיכך נשים ועבדים חייבים בתפלה שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא עכ"ל. וצ"ע דמשמע ממש"כ "מצות עשה להתפלל בכל יום" שכל יום הוי מחייב בפ"ע להתפלל, וצ"ע דאם המחייב הוא זמן מסוים דכל יום ויום הוי מחייב בפ"ע, א"כ לכאורה הויא מ"ע שהזמן גרמא. ותירץ הגר"מ זצ"ל שאין כוונת הרמב"ם לומר שכל יום מהווה מחייב בפ"ע להתפלל אלא דיש חיוב תמידי להתפלל כל הזמן, וכדאיתא לקמן (דף כא.) "ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו", וכל יום ויום אינו מחייב חדש להתפלל אלא דין הוא בקיום מצות תפלה דסגי בתפלה פעם אחת ליום, אך המחייב להתפלל אינו תלוי בזמן דיום דמחייב תמידי הוא, ולכן תפלה אינה מ"ע שהז"ג¹.

footnotes:
¹ ולפי"ד הגר"מ זצ"ל נראה דאע"פ שמקיים חיוב מצות תפלה מה"ת ע"י תפלה אחת ביום, מ"מ דין מעשהז"ג אינו תלוי בזמן מעשה המצוה אלא בזמן חובת המצוה. ומאחר דחובת מצות תפלה הוי חובת תמידית דחייב להתפלל כל הזמן תפלה אינה מעשהז"ג.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:2
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:2)

ועוד אמר הגר"מ זצ"ל דאפילו אי נימא שכל יום הוי מחייב בפ"ע להתפלל מ"מ תפלה אינה מעשהז"ג משום דחלות קיום מצות תפלה מהווה קיום מצות עבודה שבלב, וחלות קיום מצות עבודה שבלב אינה תלויה בזמן, וכמבואר בגמ' (לקמן דף כו.) "כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל", כלומר דקיום עבודה שבלב הוי קיום תדירי. ולפיכך סובר הרמב"ם דנשים חייבות בתפלה ולא הויא מ"ע שהז"ג, דאע"פ שהמחייב דתפלה תלוי בזמן מכיון שהקיום שבלב אינו תלוי בזמן לא הוי מ"ע שהז"ג. ולשיטת הרמב"ם אם חל קיום מצוה תמידית אע"פ שהמחייב תלוי בזמן לא הוי מ"ע שהז"ג, ומשו"ה סובר שתפלה אינה מעשהז"ג.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:3
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:3)

אך לפי"ז קשה אמאי נשים פטורות מקריאת שמע משום דהויא מ"ע שהז"ג, דנהי דהמחייב דק"ש תלוי בזמן, מ"מ איכא בק"ש חלות קיום מצות קבלת עומ"ש המהוה קיום שבלב דאינו תלוי בזמן מסוים ודומה לקיום מצות עבודה שבלב דתפלה. ותירץ הגר"מ זצ"ל דבתפלה חל חלות דין עבודה שבלב בין מעשה המצוה ובין בקיום המצוה, ומכיון שחלות דין עבודה שבלב אינו תלוי בזמן נשים חייבות. משא"כ בק"ש דאע"פ שחל בה נמי חלות קיום קבלת עומ"ש שבלב, מ"מ מעשה המצוה הוי מעשה דקריאת הפרשיות ככתבה, ומעשה מצוה זו הויא מ"ע שהז"ג וע"כ נשים פטורות¹.

footnotes:
¹ יל"ע בכוונת הגר"מ זצ"ל די"ל דר"ל דיוצאים מצות תפלה מה"ת בהרהור הלב בלבד בלי לבטא את התפלה בשפתיים. ויל"ע בזה מתפלת חנה (עיין בגמ' לקמן דף לא. ובגמ' דף כא. ובשיעורים שם) א"נ דר"ל דכוונת תפלה דעומד לפני המלך ה' היא גופא של מעשה התפלה, ואילו הכוונה דבק"ש אינה אלא תנאי בקיום המצוה, ואילו עיקר מעשה המצוה דק"ש היא הקריאה. וע"ע בחידושי הגר"ח על הרמב"ם פ"ד מהל' תפלה ה"א.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:4
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:4)

ובאמת י"ל עוד דבק"ש יש ב' דינים של קבלת עומ"ש: א) חלות קיום קבלת עול מלכות שמים שמתקיים ע"י קריאת הפסוק הראשון דק"ש, ב) חלות קיום קבלת עומ"ש ע"י קריאת כל ג' הפרשיות ככתבן. וי"ל דנשים חייבות בחלות קיום קבלת עול מלכות שמים דבפסוק הראשון דאינה זמן גרמא ופטורות רק מדין קבלת עומ"ש שע"י קריאת שלש הפרשיות של שמע דהויא מ"ע שהז"ג. וכן כתב הבית יוסף (או"ח סימן ע') בשם ספר אוהל מועד דנשים חייבות בקבלת הייחוד דהיינו בפסוק הראשון דשמע¹. משא"כ בתפלה דיש רק קיום מצוה אחת של עבודה שבלב, דתפלה הוי רק אופן אחד איך לקיים מצות עבודה שבלב, ומצות עבודה שבלב הריהי מצוה תמידית, ומשום כך נשים חייבות בתפלה.

footnotes:
¹ ועיין בשו"ע או"ח סימן ע' סעיף א' במחבר וברמ"א ובביאור הגר"א שם.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:5
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:5)

והנה המחבר פסק (או"ח סי' ק"ו סע' ב') כדעת הרמב"ם דנשים חייבות בתפלה משום דאין תפלה מצות עשה שהזמן גרמא, ועיין במג"א (שם ס"ק ב') וז"ל כן כתב הרמב"ם דס"ל דתפלה היא מצות עשה דאורייתא אך מדאורייתא די בפעם אחת ביום, ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום שאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר עכ"ל. והגר"ח זצ"ל טען דמפשטות לשון הרמב"ם משמע דנשים חייבות בתפלת שמונה עשרה ולא באמירת איזה בקשה בלבד, דהרי כתב הרמב"ם (פ"א מהל' תפלה ה"ב) וז"ל אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקב"ה ואח"כ שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה ואח"כ נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו עכ"ל. ומבואר דקיום מצות תפלה מדאורייתא תלויה באמירת דברי שבח ואח"כ בקשה ולבסוף הודיה, ובאמירת "מודה אני" שאין בה אלא הודיה בלבד אינו מקיים חובת תפלה מה"ת, וכן באמירת בקשה בעלמא סמוך לנטילה ליכא קיום מדאורייתא של תפלה. והגר"ח זצ"ל נקט דלשיטת הרמב"ם נשים חייבות בתפלת שמונה עשרה.

**[fr]:**
And behold the author [of the Shulchan Arukh] (Orach Chaim 106:2) decided, like the opinion of the Rambam, that women are obligated to pray, since prayer is not a positive time-bound commandment. But see in the Magen Avraham (there, small paragraph 2) [as follows]: So did the Rambam write, since he reasons that prayer is a positive commandment from the Torah. However, from the Torah, it is enough once a day, and with any formula that one wants. Hence, most women have become accustomed not to regularly pray, because immediately after washing [the hands] in the morning, they say some supplicatory prayer. And from the Torah, it is enough with this; and it is possible that the Sages also did not obligate them more [than this]. To here are his [words]. But the Gaon, Rav Chaim, may his memory be blessed, argued that from the straightforward understanding of the language of the Rambam, it is implied that women are obligated [to say] the *shemoneh esreh* prayer, and not just saying some supplicatory prayer. For behold the Rambam wrote (Mishneh Torah, Laws of Prayer and the Priestly Blessing 1:2) [as follows]: But the obligation of this commandment is like this: A person should supplicate and pray every day and relate the praise of God, and afterwards ask for their needs as a request and a supplication, and afterwards give praise and thanks to God for the good that has been bestowed upon them, each person according to their ability. To here are his [words]. So it is explained that the fulfillment of the commandment from the Torah is dependent upon saying words of praise, and afterwards a request and afterwards thanks. But by saying, *Modeh Ani* — which only has thanks in it — one does not fulfill the obligation of prayer form the Torah. And likewise with the saying of some supplicatory prayer attached to washing, there is no fulfillment of [the commandment of] prayer from the Torah. So the Gaon, Rav Chaim, may the memory of a righteous one be blessed, took [the position] that according to the opinion of the Rambam, women are obligated [to say] the *shemoneh esreh* prayer.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:6
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:6)

ועוד יש להעיר על דברי המג"א דמסתימת דברי הרמב"ם משמע שנשים חייבות במצות תפלה דאורייתא שחובתה פעם אחת ביום דאינה מ"ע שהז"ג, ה"ה דחייבות הן בחיוב תפלה דרבנן שתיקנו להתפלל ג' פעמים ביום (וכן נקט השאגת אריה בסוף סי' י"ב)¹.

footnotes:
¹ ועיין במשנה ברורה סימן ק"ו ס"ק ד' דנשים חייבות להתפלל שחרית ומנחה. ופטורות מערבית דמכיון דהיא רשות לא קיבלוה. אמנם הערוך השולחן (סימן ק"ו סעיף ז') פסק דחייבות במעריב וכן פסק רבינו זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:7
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:7)

**גמ'. וז"ל נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה וכו' אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה עכ"ל.** עיין בשו"ע שפסק (או"ח סי' רע"א סע' ב') וז"ל נשים חייבות בקידוש אע"פ שהוא מצות עשה שהזמן גרמא משום דאיתקיש זכור לשמור והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות מה"ת כמותם עכ"ל. ומקורו בטור (סי' רע"א ס"ב) שפסק וז"ל אחד אנשים ונשים חייבים בקידוש היום עכ"ל. וכתב הב"ח (סי' רע"א) וז"ל הכל בו וביאר הר"ש ז"ל ואפילו להוציא אחרים ידי חובתם שאינן יודעין לקדש עכ"ל, ומביאו ב"י ופסק כך בשולחן ערוך (ס"ב), אבל גבי מגילה כתב בשולחן ערוך סימן תרפ"ט (ס"ב) יש אומרים שהנשים אינן מוציאות את האנשים, וכת' על פי דברי בה"ג שהביא רבינו לשם החולק על פירוש רש"י שכתב שהנשים מוציאות את האנשים, ותימה שכאן פסק כפירוש רש"י שהביאו בספר כל בו והפסקים סותרין זה את זה דנראה דאין לחלק בין קידוש למגילה, ולפע"ד נראה עיקר להחמיר בקידוש כמו במגילה שאין הנשים מוציאות לאנשים וכן ראיתי שכתב מהרש"ל (בהגהותיו לטור סי' תרפט) עכ"ל. ומבואר מדברי הב"ח שסובר שנשים אינן מוציאות אנשים בקידוש היום דחייבות רק בשמיעת קידוש וכשיטת הבה"ג לגבי קריאת המגילה.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:8
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:8)

ועיין בט"ז (סי' רע"א סק"ב) וז"ל אע"ג דבס' תרפ"ט פסק בש"ע כבה"ג דאין נשים מוציאות אנשים במקרא מגילה אע"ג שהן חייבות במקרא מגילה לא דמי לכאן דבמגילה יש דיעות דאין לנשים לברך על מקרא מגילה אלא על משמע מגילה וכו' ע"כ בודאי לא נכון שלכתחילה יוציאו האנשים משא"כ כאן הכל מודים שאין חילוק כלל בין אנשים לנשים ע"כ שפיר מוציאות אותם ורש"ל ומו"ח ז"ל הסקו גם כאן דאין מוציאות כמו במגילה ואין זה מוכרח כלל עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:9
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:9)

והנה קיי"ל (מגילה ד א) דנשים חייבות במקרא מגילה מפני שאף הן היו באותו הנס. ויש להסתפק ביסוד הדין דנתרבו נשים מחמת שאף הן היו באותו הנס אי נתרבו בעיקר החיוב דקריאת המגילה, ומשום שאף הן היו באותו הנס ליכא במגילה פטור מ"ע שהז"ג, או דילמא דאף הן היו באותו הנס מחדש חיוב בפ"ע דמקרא מגילה. ונראה דלשיטת הבה"ג דנשים חייבות רק בשמיעת מקרא מגילה אף הן היו באותו הנס מחדש חיוב חדש בפ"ע, וע"כ נשים חייבות רק בשמיעה. ואילו לדעת רש"י נשים חייבות בעיקר החיוב דמקרא מגילה מחמת שאף הן היו באותו הנס ושפיר יכולין להוציא אף אנשים (אי לאו משום דזילא מילתא). והגר"מ זצ"ל אמר דאין לדמות חיוב נשים במגילה לשיטת הבה"ג לחיובם בקידוש, דשאני קריאת המגילה שיסוד קיומה הוי קיום מצות פרסומי ניסא, וסברת אף הן היו באותו הנס מרבה נשים במצוות שיסוד קיומן ועצם החפצא שלהן הויין מצות פרסומי ניסא, ואינה סברא לחייב נשים במצות שנתקנו זכר לנס. ועפי"ז תירץ הגר"מ אמאי אין נשים מחוייבות בתפילין ובמצה מטעם שאף הן היו באותו הנס, דאע"פ שמצות תפילין ומצות אכילת מצה הויין מצוות שהן זכר לנס דיצ"מ וכדכתיב בקרא שמצות תפילין הוא "למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים", מ"מ אין בהם חלות קיום פרסום הנס, ולכן ליכא לחייב נשים בהן מטעם שאף הן היו באותו הנס¹.

footnotes:
¹ ועיין באגרות הגרי"ד הלוי פ"ד מהל' חנוכה ה"ט אות ג'.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:10
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:10)

והסימן שחל במצוה מסוימת חלות קיום של פרסום הנס הוא דמברכין ברכת שעשה נסים בעשייתה, שלא תיקנו ברכה זו אלא באותן המצוות שיש בעצם עשייתן קיום דפרסומי ניסא. ומצינו בגמ' רק ג' מקומות שהנשים חייבות מטעמא דאף הן היו באותו הנס, במקרא מגילה, בנר חנוכה, ובארבע כוסות, ודוקא בהנך ג' מצוות תקנו חכמים לברך ברכת שעשה נסים, דנראה דמה שאנו מברכים בליל פסח אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים וכו' הוי קיום דברכת שעשה נסים שנתקנה על המצוה דארבע כוסות.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:11
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:11)

וע"כ סובר הבה"ג דלגבי מגילה אף הן היו באותו הנס מחדש חיוב בפ"ע דפרסומי ניסא ומשום כך נשים חייבות רק בשמיעת המגילה ואינן מוציאות אנשים. משא"כ בקידוש שאינה מצוה שיסוד קיומה חל משום פרסום הנס ונשים נתרבו בעיקר החיוב דקידוש (מחמת ההיקש דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה) שפיר מוציאות הן אף אנשים בקידוש היום, וכדפסקו המחבר והט"ז ודלא כדברי הב"ח, עכ"ד הגר"מ זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:12
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:12)

והנה עיין ברמב"ם (פ"א מהל' מגילה ה"א) שכתב וז"ל והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים עכ"ל, ומסתימת לשון הרמב"ם "והכל חייבים בקריאתה" משמע דהרמב"ם חולק על שיטת הבה"ג וסובר שנשים חייבות בעיקר החיוב דקריאת המגילה. ויוצא דלשיטתו סברת הגמ' דאף הן היו באותו הנס מרבה נשים בעיקר החיוב דמצות מגילה ולא חל במצות מקרא מגילה הפטור דמצות עשה שהזמן גרמא. ולפי"ז צ"ע אמאי סובר הרמב"ם דעבדים פטורים ממגילה דהרי עבד כנעני הוקש לאשה, ואם לא חל במגילה דין פטור דמ"ע שהז"ג אף עבדים יתחייבו. דבשלמא אי נימא כשיטת הבה"ג דנשים חייבות בשמיעת מגילה משום דאף הן היו באותו הנס הוי מחייב חדש בפ"ע, ונשים פטורות מעיקר מצות קריאת מגילה משום דהוי מ"ע שהז"ג, ניחא ההלכה שעבדים פטורים ממגילה - דלא היו באותו הנס ולא נתרבו בחיוב החדש לפרסם את הנס. אמנם לשיטת הרמב"ם דמשום אף הן היו באותו הנס נשים נתרבו בעיקר החיוב דקריאת המגילה ולא חל במגילה הפטור דמ"ע שהזמן גרמא, צ"ע אמאי עבדים פטורים ממגילה¹.

footnotes:
¹ ועיין בלחם משנה (פ"א מהל' מגילה ה"א) ובחידושי הגרי"ז לערכין (דף ג.).


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:13
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:13)

**תוס' ד"ה נשים. וז"ל פי' הקונטרס דסלקא דעתך דלא מיחייבי מדאורייתא משום דכתיב על הארץ הטובה ונשים לא נטלו חלק בארץ וכו' ותימה כהנים ולויים נמי תיבעי שהרי לא נטלו חלק בארץ וא"כ לא יוציאו אחרים יד"ח בברכת המזון, אלא י"ל דטעמא משום דכתיב על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו ונשים ליתנהו לא בברית ולא בתורה עכ"ל.** וצ"ע בתוס' דלמה באמת לא נפטרו נשים וכהנים מברכהמ"ז משום שלא נטלו חלק בארץ, ואי אפשר להם לומר על הארץ אשר הנחלת לאבותינו (וכפי שפירש רש"י).


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:14
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:14)

והנה לגבי וידוי מעשר מבואר במשנה דרק מי שנטל חלק בארץ מתודה דתנן (מעשר שני פ"ה מי"ד) "מכאן אמרו ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ, ר' מאיר אומר אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ". וכן בדין הביכורים איתא במשנה (ביכורים פ"א מ"ה) דעבד ואשה מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתתי לי ד' מפני שלא נטלו חלק בארץ, ולגבי גר איתא במשנה (ביכורים פ"א מ"ד) "אלו מביאין ולא קורין הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" ובר"ש (שם) הביא דבירושלמי תני בשם ר' יהודה, גר עצמו מביא וקורא מ"ט כי אב המון גוים נתתיך וכו' ריב"ל אומר הלכה כר"י. וצ"ע מאי טעמא ס"ל לתנא קמא דגר אינו קורא משום שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו, תיפוק ליה משום דגרים לא נטלו חלק בארץ. וכן צ"ע בשיטת ר' יהודה דגר מביא וקורא משום שיכול לומר לאבותינו והא גר אינו נוטל חלק בארץ ומאי שנא מעבד ואשה.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:15
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:15)

והנה הרמב"ם (פ"ד מהל' ביכורים ה"ג) פסק דגר מביא ביכורים וקורא וז"ל הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה ולאברהם היתה השבועה תחילה שיירשו בניו את הארץ וכן כהנים ולוים מביאין וקורין מפני שיש להן ערי מגרש עכ"ל. ועיין שם במשנה למלך שהקשה אמאי גר מביא וקורא דאע"פ שיכול לומר לאבותינו הרי לא נטלו גרים חלק בארץ ואינם יכולים לומר אשר נתת לי בדומה לאשה שאינה קוראה מפני שאינה יכולה לומר אשר נתת לי (וכדפסק הרמב"ם שם ה"ב). ועוד יש להקשות דלגבי וידוי מעשר פסק הרמב"ם (פרק י"א מהל' מעשר שני הל' י"ז) וז"ל ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים ועבדים משוחררים מפני שאין להם חלק בארץ והרי הוא אומר אשר נתת לנו, כהנים ולוים מתודים שאע"פ שלא נטלו חלק בארץ יש להם ערי מגרש עכ"ל. ויש לעיין מאי שנא מקרא ביכורים מוידוי מעשר דלגבי מקרא ביכורים פסק הרמב"ם דגר מביא וקורא אע"פ שלא נטלו חלק בארץ ונשים אינן קוראות דלא נטלו חלק בארץ, ואילו בנוגע לוידוי מעשר פסק דנשים מתודות אע"פ שלא נטלו חלק בארץ¹ וגרים אינם מתודים דלא נטלו חלק בארץ, וצ"ע.

footnotes:
¹ דמסתימת לשון הרמב"ם בפי"א מהל' מעשר שני הי"ז משמע דנשים מתוודות וידוי מעשר.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:16
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:16)

וביאר מרן הגר"מ זצ"ל¹ דיש ב' דינים בנטילת חלק בארץ, א) דין זכייה בארץ ישראל עי"ז שנכללים בזכות של אברהם אבינו בארץ ישראל מדין "ארץ ישראל מוחזקת היא בידינו מאבותינו", וכדמבואר בגמרא (ב"ב דף קיט.) בדין נטילת פי שניים דבכור דלא חשיב ראוי משום שא"י מוחזקת היא בידינו מאבותינו, וחלה דין זכייה בא"י מדין ירושה מאבותינו מגזה"כ ד"לך אתננה ולזרעך וגו'". ב) דין זכייה מדין ירושה וישיבה שחל ע"י כיבוש מגזירת הכתוב "דכל מקום אשר תדרוך כף רגלכם", ומגזה"כ ד"וירשתם אותה וישבתם בה". ולפי"ז נראה דמי שאינו בכלל א"י מוחזקת מאבותינו דאינו מזרע אברהם אינו נוטל חלק בארץ, וכן מי שאינו בכלל כיבוש וירושה אינו נוטל חלק בארץ.

footnotes:
¹ עיין בקובץ חידושי תורה מהגר"מ והגרי"ד בענין גר מביא וקורא.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:17
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:17)

ואשר מבואר לפי"ז דאע"פ שבין גרים ובין נשים לא נטלו חלק בארץ, מ"מ חלוקים הם ביסוד דין הפקעתם בנטילת חלק בארץ, דנשים הויין בכלל זרע אברהם ונכללים בדין א"י מוחזקת היא מאבותינו, והרי הן בכלל הבטחת ה' לאברהם אבינו "לך אתננה ולזרעך". ויסוד הדין דנשים אינן נוטלות חלק בארץ הוא משום דלאו בני כיבוש נינהו, ואינן בכלל ירושה וישיבה (עיין בבית הלוי חלק ב' סוף סימן נ'). משא"כ גרים הויין בכלל כיבוש וקיום ירושה וישיבה ומופקעים מנטילת חלק בא"י משום שאינם בכלל זרע אברהם אבינו ואינם בכלל א"י מוחזקת היא מאבותינו. ולפי"ז יש לבאר את דברי המדרש דלעתיד לבא יטלו גרים חלק בארצות שיוסיפו על ארץ ז' עממים (עיין במל"מ פ"ד מהל' ביכורים ה"ג), ומשמע דנשים לא יטלו חלק בארץ לעתיד לבא ואף בארצות שיוסיפו ישראל על ארץ ז' עממין, וצ"ע מאי שנא נשים מגרים. וי"ל דשאני הארצות שיתוספו על א"י לעתיד לבא שאינם בכלל א"י המוחזקת לנו מאבותינו, ויתקדשו רק מדין כיבוש ירושה וישיבה מגזה"כ ד"כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם". ולכן נשים דאינן בני כיבוש ואינן בכלל ירושה וישיבה לא יטלו חלק בארצות הנוספות לעתיד לבא. ואילו גרים יטלו חלק בארצות שיוסיפו על ארץ ז' עממין דהרי גרים בכלל כיבוש ירושה וישיבה, ובארצות הנוספות לעתיד לבא לא בעינן לזכות בהן מכח אבותינו.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:18
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:18)

ולפי"ז נראה ליישב את דברי הרמב"ם דיש חילוק בין מקרא ביכורים לוידוי מעשר, דבמעשר שני ילפינן מקרא "אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבותינו" דישראל מתודים וגרים אינם מתודים וכדמבואר במשנה (מעשר שני פ"ה מי"ג - י"ד). ונלמד מגזה"כ דמי שנכלל בדין ירושה מאברהם אבינו ובכלל א"י מוחזקת היא מאבותינו הרי הוא בכלל מצות וידוי מעשר. וע"כ נשים חייבות בוידוי מעשר דהויין בכלל זרע אברהם, ואילו גרים אינם מתודים וידוי מעשר דלא נטלו חלק בארץ משום שאינם בכלל זרע אברהם ואין להם זכייה בא"י מדין א"י מוחזקת היא מאבותינו. משא"כ לגבי מקרא ביכורים ילפינן עיכובא דנטילת חלק בארץ מקרא ד"אשר נתת לי ה'" וכדאיתא במשנה (מס' בכורים פ"א מ"ה) "העבד והאשה וטומטום ואנדרוגינוס מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי ה'", דלגבי מקרא ביכורים צריך להיות בכלל דין זכייה בארץ מדין כיבוש ירושה וישיבה. וע"כ פסק הרמב"ם שגרים מביאים וקורין דהרי הם בכלל דין ירושה וישיבה דהרי הם בכלל כיבוש, משא"כ נשים אינן קורין דנתמעטו מדין ירושה וישיבה דלאו בני כיבוש נינהו, ואינן יכולות לומר "אשר נתת לי ה'", עכ"ד הגר"מ זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:19
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:19)

ולפי"ז י"ל דבברכת המזון אמרינן "אשר הנחלת לאבותינו", ומבואר שברכהמ"ז תלויה בדין זכייה מאברהם אבינו, ובדין א"י מוחזקת היא מאבותינו, וכדין וידוי מעשר. וע"כ ס"ל להתוס' דמצד נטילת חלק בא"י נשים מברכות ברכהמ"ז, משום שאע"פ שלא נטלו נשים חלק בארץ היינו רק שנתמעטו מדין זכייה מדין ירושה וישיבה, ומ"מ הרי הן בכלל דין זכייה בא"י שמוחזקת לנו מאבותינו ולכן נשים שפיר יכולות לומר "אשר הנחלת לאבותינו".


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:20
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:20)

ונראה דמהאי טעמא נמי כהנים ולויים מברכים ברכהמ"ז ואע"פ שלא נטלו חלק בארץ, דהרי הם בכלל א"י מוחזקת היא מאבותינו ולכן יכולים הם לומר "אשר הנחלת לאבותינו". (אלא דצ"ע לפי"ז מ"ט הוצרך הרמב"ם לומר דכהנים ולויים מתודים משום שנטלו ערי מגרש תיפוק ליה דוידוי מעשר תלוי בדין זכייה מירושת האבות וכהנים לא נתמעטו אלא מדין כיבוש ירושה וישיבה). אמנם נראה דשאני ברכהמ"ז מוידוי מעשר דאף מי שאינו בכלל ירושת א"י מאבותינו מברך ברכהמ"ז אם הוא בכלל דין זכייה מדין ירושה וישיבה וע"כ גרים מברכים ברכת המזון.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:21
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:21)

**משנה. וז"ל בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו עכ"ל.** הנה קיימא לן שבעל קרי אסור בדברי תורה מתקנת עזרא ומתקנת ב"ד שלאחריו אסור בתפלה, וכדמבואר בדברי הרמב"ם בהלכות קריאת שמע (פ"ד ה"ח) וז"ל ועזרא ובית דינו תקנו שלא יקרא בדברי תורה בעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל שאר הטמאין עד שיטבול, ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל ולא היה כח ברוב הציבור לעמוד בה לפיכך בטלה וכבר נהגו כל ישראל לקרות בתורה ולקרות קריאת שמע והן בעלי קריין וכו' עכ"ל. ועיין עוד בדברי הרמב"ם בהלכות תפלה (פ"ד הל' ד' - ה') וז"ל וכבר ביארנו שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול ובית דין שעמדו אחר כן התקינו אף לתפלה שלא יתפלל בעל קרי עד שיטבול וכו' וכבר בטלה גם תקנה זו של תפלה לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בה עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:22
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:22)

והנה יש להסתפק בגדר תקנת ב"ד שלאחר עזרא שתיקנו שאסור לבעל קרי להתפלל עד שיטבול אי הוה תקנה בפ"ע לאסור בעל קרי בתפלה, ונמצא שתקנת עזרא וב"ד שלאחריו חלוקים ביסוד דינם דעזרא תיקן איסור לעסוק בתורה ואילו ב"ד שלאחריו תיקנו איסור להתפלל. או דילמא דיסוד גדר תקנת ב"ד שלאחר עזרא הוא דתפלה היא בכלל דברי תורה, והרחיבו את תקנת עזרא שבעל קרי אסור בדברי תורה דגם אסור לבעל קרי להתפלל משום דתפלה בכלל דברי תורה, ויסוד האיסור להתפלל הוא משום שבעל קרי אסור בדברי תורה.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:23
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:23)

והנה נחלקו הראשונים אם בזה"ז בטלה התקנה שאסור לבעל קרי להתפלל עד שיטבול, דהתוס' (כב: ד"ה ולית הלכתא כוותיה) כתבו דיש מפרשים דבטלה התקנה לגבי תורה אבל לתפלה צריך טבילה, ומאידך הרמב"ם (פ"ד מהל' ק"ש ה"ח, פ"ד מהל' תפלה ה"ה) סובר דבזה"ז בטל האיסור לגמרי ומותר לבעל קרי לעסוק בתורה ולהתפלל. ולכאורה מוכח דלשיטת היש מפרשים שבתוס' (הנ"ל) היו ב' תקנות וגזרות נפרדות, דעזרא תיקן שבעל קרי אסור לעסוק בתורה וב"ד שלאחריו תיקנו איסור בפני עצמו שאסור לבעל קרי להתפלל, ולפיכך בזה"ז אע"פ שבטלה תקנת עזרא ומותר לבעל קרי לעסוק בתורה אסור לו להתפלל עד שיטבול. אמנם יש להסתפק בשיטת הרמב"ם בזה, די"ל דהרמב"ם סובר דיסוד התקנה הוא שבעל קרי אסור בד"ת - ותפלה בכלל ד"ת היא, ובזה"ז דבטלה התקנה מותר לבעל קרי לעסוק בתורה ולהתפלל. ומאידך יתכן לומר שהרמב"ם סובר דיש ב' איסורים נפרדים דעזרא תיקן איסור לעסוק בתורה וב"ד שלאחריו גזרו איסור בפני עצמו להתפלל, אלא דבזה"ז ב' התקנות נתבטלו¹.

footnotes:
¹ ועיין בכסף משנה (פ"ד מהל' תפלה ה"ד) וז"ל תמיהא לי מילתא כיון דעזרא גזר לד"ת אף תפלה בכלל ומה צורך לב"ד שאחריו לגזור לתפלה, ועוד היכא איתא גזירה זו דב"ד שאחריהם וכו', ואפשר שעזרא לא גזר אלא לד"ת אבל לא לתפלה משום דרחמי היא ואולי לא ימצא מים וימנע מלהתפלל אבל איני יודע היכן מצינו גזירה זו דב"ד שאחריהם עכ"ל. ואמר רבינו די"ל דהרמב"ם סובר דעזרא תיקן שבעל קרי אסור בד"ת ואילו ב"ד שאחריהם תיקנו שלא יתפלל בעל קרי עד שיטבול מדין "הכון ישראל לקראת אלוקיך", וזוהי הלכה מסוימת בהכשר הגברא להתפלל.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:24
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:24)

והנה בגמרא מבואר דלשיטת רבינא אע"פ שהרהור כדיבור דמי מותר לבעל קרי להרהר ק"ש בלבו ואינו עובר על האיסור של תקנת עזרא שאסור לבעל קרי לעסוק בתורה, משום דהאיסור לבעל קרי לעסוק בתורה הוא ע"י דיבור ממש וכדאשכחן בסיני. ויש להסתפק מה הדין בבעל קרי שעוסק בתורה שבעל פה, האם גם בתורה שבע"פ אמרינן שהאיסור הוא בדיבור דוקא ואילו ע"י הרהור מותר, והדין כדאשכחן בסיני נאמר אף לגבי תושבע"פ דמתקנת עזרא חל איסור לבעל קרי לדבר ד"ת ואילו הרהור בד"ת מותר. או דילמא דאסור לבעל קרי לעסוק בתורה שבעל פה אף ע"י הרהור, דעזרא תיקן שאסור לבעל קרי לקיים מצות תלמוד תורה, ולגבי תושבע"פ אין חילוק בין הלומד ע"י דיבור או ע"י הרהור דבתרווייהו מקיים מצות תלמוד תורה, ומשו"ה אסור לבעל קרי אף להרהר בתושבע"פ. ולפי"ז יסוד ההיתר דילפינן מ"כדאשכחן בסיני" חל רק לגבי תורה שבכתב וקריאת שמע דחל בהן דין קריאה בפה, ולפיכך מותר להרהר בתורה שבכתב דאינו מקיים באופן זה קיום מצות תלמוד תורה בשלימותה, וכדנתבאר לעיל בשיעורים (דף ב. ד"ה מאימתי קורין וכו') דבתורה שבכתב יש דין קריאה בפה וכדמבואר ברש"י (דף ה. ד"ה מקרא) וז"ל חומש, שמצוה לקרות בתורה עכ"ל¹.

footnotes:
¹ ונראה בביאור דברי רבינו זצ"ל דאין לומר דמי שמהרהר בתושב"כ אינו מקיים מצות ת"ת כלל דלמה יגרע לימוד תושב"כ מתושבע"פ דיוצא בה מצות ת"ת בהרהור. ונראה דלא נתכוון רבינו זצ"ל לומר דאינו מקיים מצות ת"ת בתושב"כ אא"כ קוראה בפה אלא רק דחל דין וקיום מיוחד דקריאה בפה בלימוד תורה שבכתב, ומשום כך יוצא מצות ת"ת בקריאת תושב"כ ואפילו בלי הבנה (וכמש"כ בשו"ע הגר"ז הל' ת"ת פ"ג הי"ב - י"ג). ולפי"ז חל קיום מצות ת"ת בתושב"כ בשלימותה רק ע"י קריאה בפה ואילו בהרהור אינו מקיים מצות לימוד תורה שבכתב בשלימותה. משא"כ בתושבע"פ חל קיום מצות ת"ת בשלימות בין כשלומד בהרהור ובין כשלומד בדיבור פה. ועזרא תיקן שאסור לבעל קרי לקיים מצות ת"ת בשלימותה ומשום כך מותר לבעל קרי להרהר בתושב"כ דאינו מקיים מצות לימוד תורה שבכתב בשלימותה אא"כ קוראה בפה. וכן מוכח לכאורה משיטת רבינא דס"ל דהרהור כדיבור דמי ובעל קרי מהרהר בק"ש ויוצא יד"ח ואינו עובר באיסור דתקנת עזרא שאסרו בעל קרי בדיבור ממש וקריאת תושב"כ כדאשכחן בסיני, דצ"ע איך יוצא בעל קרי חובת קריאת שמע ע"י הרהור כדיבור, והא אמרינן בירושלמי (ברכות פ"א ה"ב) ד"זה שינון וזה שינון", ומבואר דחל בקריאת שמע חלות קיום ת"ת שבכתב דתלוי בקריאה בפה, ואי נימא דאינו יוצא מצות לימוד תושב"כ אלא בקריאה בפה א"כ איך יוצא מצות ק"ש ע"י הרהור כדיבור דמי, דמאי שנא משאר ת"ת שבכתב שאינו יוצא בהרהור. וע"כ דהאיסור דתקנת עזרא היה שבעל קרי לא יקיים מצות ת"ת בשלימותה, ובתושב"כ אינו מקיים מצות ת"ת בשלימותה אא"כ קוראה בפה, וע"כ הרהור מותר לבעל קרי ומקיים מצות ק"ש וקיום ת"ת דק"ש בהרהור. ועיין לעיל בשיעורים בדף יא: ד"ה אמר רב הונא ובספר שיעורים לזכר אבא מרי ח"א עמ' קע"ט - ק"פ.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:25
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:25)

והנה לכאורה זה פשוט שלפי סברת הראשונים שב"ד שלאחר עזרא תיקנו דתפלה בכלל ד"ת ומשו"ה אסור לבעל קרי להתפלל, דתפלה הוי בכלל תורה שבעל פה. וכן משמע מהברייתא (שבת דף קטו:) "הברכות והקמיעין אע"פ שיש בהן אותיות של שם ומעניינות הרבה שבתורה אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן וכו' מכאן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה". ומבואר שאין לברכות חלות דין כתבי הקדש ואין מצילין אותן בשבת אלא הם כתורה שבעל פה, והדין שדברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב חל אף לגבי תפילות וברכות. ועיין בשו"ע (או"ח סי' של"ד סע' י"ב) "כל כתבי הקדש מצילין האידנא מפני הדליקה וקורין בהם אפילו כתובים בסם ובסיקרא וכו' וכן מטבע ברכות שטבעו חכמים מצילין אותם מן הדליקה ומכל מקום התורפה". ועיין במג"א (שם ס"ק ט"ז) ובט"ז (ס"ק ט, יב) דבזה"ז התירו לכתוב ברכות ותפילות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, ולכן האידנא מצילין אותן מפני הדליקה. ומבואר מזה שחל בתפלה חלות שם תורה שבעל פה.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:26
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:26)

והנה מבואר במשנה שבעל קרי אינו מהרהר בברכות קריאת שמע ובברכה שלפני המזון אבל מהרהר בברכהמ"ז, ולפי מה שנתבאר דברכות ותפלה הויין חלות שם חפצא של תורה שבעל פה יוצא שאסור לבעל קרי להרהר בתורה שבעל פה ולכן אסור לבעל קרי להרהר ברכות קריאת שמע וברכה שלפני המזון. ולכאורה מבואר מזה שאסור לבעל קרי לקיים מצות ת"ת, וע"כ אסור לבעל קרי להרהר בתורה שבע"פ, ומותר להרהר רק בתורה שבכתב וקריאת שמע משום שנאמר בהם דין קריאה בפה, וחל היתר לבעל קרי להרהר בקריאת שמע ובתורה שבכתב משום דההלכה ד"כדאשכחן בסיני" נאמרה רק לגבי תורה שבכתב דאית בה דין קריאה בפה. משא"כ בתושבע"פ ליכא דין קריאה בפה דבתושבע"פ אין חילוק בין הרהור לדיבור, וע"כ לא נאמר לגבי תושבע"פ ההלכה ד"כדאשכחן בסיני" ואסור לבעל קרי להרהר בתושבע"פ. ולפי"ז יוצא דב"ד של עזרא וב"ד שלאחריו גזרו גזרה אחת שבעל קרי אסור בתורה. כי ברכות ותפלה הריהן נמי חפצא של תורה.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:27
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:27)

אמנם יש לדחות דבאמת ב"ד של עזרא וב"ד שלאחריו תיקנו ב' תקנות וגזרות נפרדות, דב"ד של עזרא גזרו שבעל קרי אסור בקריאת תושב"כ כדאשכחן בסיני, ומצד תקנת עזרא מותר לבעל קרי להרהר בתושבע"פ דלא נאסר אלא בת"ת שתלוי בדיבור, ואילו ב"ד שלאחריו תיקנו איסור מיוחד לבעל קרי להתפלל. ולפי"ז יוצא דאע"פ שמותר לבעל קרי להרהר בתושבע"פ מ"מ בעל קרי אינו מהרהר בברכות ותפלה משום שחל איסור מיוחד לבעל קרי להתפלל מתקנת ב"ד שלאחר עזרא, ואף בהרהור אסור להתפלל דחל ביה שם תפלה. ויתכן דמתקנת עזרא אסור לבעל קרי לדבר תושבע"פ, ואף בתושבע"פ חל דין "כדאשכחן בסיני" דבעל קרי נאסר רק לדבר בדברי תורה. ואע"פ שלענין קיום מצות ת"ת בתושבע"פ אין נ"מ בין אם לומד בדיבור או בהרהור מ"מ י"ל דבעל קרי לא נאסר בקיום מצות ת"ת אלא בלימוד חפצא של תורה, ובהרהור ליכא חפצא של תורה¹ משא"כ בדיבור בדברי תורה איכא חפצא של תורה - ואף בתושבע"פ, ולכן אסור לבעל קרי לדבר ד"ת ואף לדבר בתושבע"פ. ויש להביא ראיה דהאיסור דבעל קרי בתורה אינו שבעל קרי אסור לקיים מצות ת"ת אלא שחל איסור לבעל קרי לעסוק בחפצא של תורה, ממה שנחלקו התנאים בגמרא (לקמן כב א) אם נאסר בעל קרי רק במשניות או אף בלימוד גמרא, והרי לענין קיום מצות ת"ת אין חילוק בין משנה לגמרא, ומוכח דהאיסור הוא שאסור לבעל קרי ללמוד חפצא של תורה, ונחלקו התנאים באיזו חפצא של תורה הוא נאסר.

footnotes:
¹ וכן משמע ממה שפסק המחבר (או"ח סימן מ"ז סעיף ד') שהמהרהר בד"ת אין צריך לברך ברכת התורה. והגר"ח זצ"ל ביאר דנשים מברכות ברכה"ת משום שברכת התורה אינה על קיום מצות ת"ת אלא דהחפצא של תורה טעונה ברכה. ולדבריו צ"ל דס"ל למחבר דבהרהור ליכא חפצא של תורה ואילו דיבור בד"ת חשיב חפצא של תורה ובעי ברכה. ועיין בשיעורים לעיל בדף יא: ד"ה אמר ר' יהודה אמר שמואל וכו' ובהערה 37 שם.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:28
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:28)

**משנה. וז"ל בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה עכ"ל.** מבואר במשנה דבעל קרי מהרהר בקריאת שמע מדהוי דאורייתא ואינו מהרהר בברכות ק"ש דאינן אלא מדרבנן ורבנן לא אצרכוהו להרהר. וצ"ע דלעיל (בדף טז.) איתא דהפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעה"ב קורין ק"ש ומברכין לפניה ולאחריה ואוכלין פתן ואינם מברכין לפניה. וברש"י שם (ד"ה ואין מברכין לפניה) פירש דאין מברכין לפניה משום שאין הברכה מה"ת. וצ"ע מאי שנא ברכות קריאת שמע שהפועלים מברכים אותן אע"פ שאינן אלא מדרבנן.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:29
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:29)

וי"ל עפ"י מה שביארנו בשיטת הרמב"ם (פ"ב מהל' ק"ש הי"ג) וז"ל ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה אבל אם ידע שקרא ונסתפק לו אם בירך לפניה ולאחריה או לא בירך אינו חוזר ומברך עכ"ל. והקשה עליו הרשב"א (שו"ת הרשב"א סימן ש"כ ומובא בכסף משנה שם) מהא דפסק הרמב"ם (פי"ג מהל' מילה ה"ו) דאין מברכים על מילת אנדרוגינוס מפני שאינו זכר ודאי, ופסק נמי (פ"ג מהל' ציצית ה"ט) דטומטום ואנדרוגינוס חייבים בציצית ומצוות עשה שהזמן גרמא מספק ולפיכך אין מברכים עליהן. ומבואר דשיטת הרמב"ם היא דחלין שני דיני ספק בפנ"ע: א) ספק לגבי חובת המצוה, ב) ספק לגבי חיוב הברכה, דלגבי חובת המצוה אמרינן ספק דאורייתא לחומרא וטומטום ואנדרוגינוס חייבים במצוות עשה שהז"ג מספק. ואילו לגבי חובת הברכה אמרינן דספק דרבנן לקולא ומשום כך טומטום ואנדרוגינוס אינם מברכים במעשהז"ג, דחלין ב' ספיקות בפני עצמם. וא"כ צ"ע למה פסק הרמב"ם בספק אם קרא ק"ש שחוזר ומברך, והא חיוב ברכות ק"ש אינו אלא מדרבנן וספק דרבנן לקולא. ותירץ הרשב"א וז"ל ואני אומר באולי לדעת הרב שהוא סובר דמעיקרא כך היתה תקנה דכל שהוא חייב לקרות קורא לכתחילה עם ברכותיה אלא אם יגרום לו סבה עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:30
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:30)

ונראה לבאר את תירוץ הרשב"א, דהרמב"ם סובר דברכות המצוות חלוקות ביסודן מברכות ק"ש, ומשום דברכת המצוה הוי חלות דין בפ"ע לברך קודם עשיית המצוה, ולשיטת הרמב"ם ברכת המצוה חלה מדין מתיר לעשות המצוה (עי' בלשון הרמב"ם פ"א מהל' ברכות הל' ב' - ג', ואכמ"ל)¹, משא"כ ברכות ק"ש מדרבנן הריהן חלק וקיום דמצות ק"ש עצמה. דאם קרא ק"ש מבלי לברך ברכות ק"ש לא קיים מדרבנן את מצות ק"ש בשלימותה. ולשיטת הרמב"ם מדרבנן תקנו דברכות ק"ש הויין חד קיום ביחד עם ק"ש, דהברכות ביחד עם קריאת שמע מהווים חלות קיום דקבלת עומ"ש שלימה, והוי חד קיום מדרבנן דק"ש עם ברכותיה. ולכן סובר הרמב"ם דבספק אם קרא ק"ש או לא דחוזר וקורא ק"ש ומברך, דמכיון דק"ש וברכותיה מהויין חד קיום חשיב חלות ספק אחד, ומכריעין את הספק לחומרא אף לענין הברכות מדרבנן מכיון דהברכות הן חלק מעצם קיום מצות ק"ש. משא"כ בשאר ברכות המצוות דהברכה קיום בפ"ע היא שאין לה ענין לקיום המצוה עצמה, ומשו"ה סובר הרמב"ם דבשאר ברכות המצות כשיש ספק אם חייב לעשות מצוה דאורייתא חוזר ועושה המצוה אבל אינו מברך, דהברכה הוי דין וקיום בפני עצמה, ולפיכך הספק לענין ברכת המצוה חשיב כספק בפ"ע - וספק דרבנן לקולא.

footnotes:
¹ עיין לעיל בשיעורים דף ב. ד"ה בענין מצות קריאת שמע בשחרית ובערבית אות ה', ובדף יא: ד"ה אמר רב יהודה אמר שמואל וכו' ובענין ברכת התורה אות ד'.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:31
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:31)

ובביאור החילוק שבין ברכות ק"ש לבין שאר ברכות המצוות נראה דאע"פ שמעשה המצוה דקריאת שמע מן התורה הוא קריאת הפרשיות של שמע, מ"מ עיקר קיום מצות ק"ש הוא קיום שבלב, דהיינו קבלת עול מלכות שמים בלבו. ונראה דמדרבנן תיקנו ברכות ק"ש כחלק ממצות ק"ש משום דהברכות משלימין את הקיום דקבלת עול מלכות שמים שבק"ש. דהג' ברכות דברכות קריאת שמע שנתקנו מדרבנן ענינם שוה לעיני ג' הפרשיות של קריאת שמע, דהברכה הראשונה בשחרית ד"יוצר אור ובורא חושך" ענינה שה' ברא את הכל והיא כנגד פרשה ראשונה דיחוד ה' וקבלת עול מלכות שמים. וברכה שנייה דאהבה רבה ענינה ת"ת דהרי יוצא בה ברכת התורה, והיא כנגד הפרשה השנייה של שמע שענינה תלמוד תורה דכתיב בה "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם", והברכה השלישית ד"גאל ישראל" היא כנגד הפרשה השלישית של שמע דהיינו פרשת ויאמר שיש בה זכירת יצ"מ וגאולת ישראל. ומוכח דהרבנן תיקנו ברכות קריאת שמע כחד קיום דק"ש וברכותיה, ומשו"ה מקביל עניני הברכות לפרשיות של שמע.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:32
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:32)

ולפי"ז יש לתרץ את שיטת רש"י דאע"פ שאין פועלים מברכים ברכת הנהנין משום דאינה מה"ת מ"מ מברכים ברכות ק"ש משום דחד קיום הן עם ק"ש עצמה.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:33
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:33)

ולפי זה לכאורה צ"ע אמאי פטרו רבנן בעל קרי מלברך ברכות ק"ש והרי ברכות ק"ש הויין חד קיום עם קריאת שמע עצמה מדין קבלת עול מלכות שמים, ומאי שנא פועלים שחייבים בברכות ק"ש מבעל קרי שפטור, וצ"ע¹.

footnotes:
¹ ויתכן לחלק כי הדין בפועלים חל מדין פטור, דפטורים הפועלים מלברך אך אינם אסורים, ומשו"ה חובת ק"ש וברכותיה המהווה חד קיום מדרבנן מחייבם נמי בברכה. משא"כ בבעל קרי חל עליו איסור לברך ולכן רק עצם הקיום דק"ש עצמה מדאורייתא דוחה את האיסור דבע"ק. ועיין להלן בשיעורים.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:34
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:34)

**גמ'. וז"ל אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדבור דמי דאי סלקא דעתך לאו כדבור דמי למה מהרהר אלא מאי הרהור כדבור דמי יוציא בשפתיו כדאשכחן בסיני עכ"ל.** יש לעיין בשיטת רבינא דהרהור כדיבור דמי ובעל קרי שמהרהר בק"ש יוצא ידי חובתו, מ"ט בעל קרי אינו מהרהר בברכות ק"ש וברכות הנהנין שהן מדרבנן. ונראה לבאר את החילוק בין ק"ש שחיובה מה"ת לברכות ק"ש וברכות הנהנין שחיובן מדרבנן בשני אופנים.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:35
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:35)

א) י"ל דבמצוה דאורייתא אין כח ביד החכמים להפקיע את עצם החיוב מהגברא, וכן אין כח לחכמים לאסור עצם קיום המצוה, אלא דחכמים רק אסרו בעל קרי בקריאת תורה שבכתב, וממילא נאסר בקריאת שמע בדיבור פה, ומכיון דמ"מ רמיא על הגברא חיוב מצות ק"ש דאורייתא, ולאו כל כמינייהו לאסור קיום מצוה מה"ת, ויכול הגברא לקיים מצות ק"ש למאן דאמר הרהור כדיבור דמי ע"י הרהור, משו"ה חייב הוא להרהר בקריאת שמע. משא"כ בנוגע לברכות ק"ש שחיובן מדרבנן יש כח ביד חכמים לאסור את עצם קיום המצוה, ואסרו לבעל קרי להתפלל ולברך אף ע"י הרהור. ולפי"ז הא דקתני במשנה "ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה" ר"ל דאינו רשאי לברך, דרבנן אסרו לבעל קרי לקיים מצות ברכות ק"ש שהיא מדרבנן. ואם יברך לית ליה קיום מצוה דברכות ק"ש כלל דהרבנן אסרו לבע"ק לקיים מצות ברכות ק"ש מדרבנן והפקיעו את קיום המצוה דברכות ק"ש מבעל קרי.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:36
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:36)

ב) ועוד יש לפרש דאע"פ דבמצוה דאורייתא רמיא חיובא על הגברא, מ"מ יש לחכמים כח להחיל איסור לעשות את עצם מעשה המצוה, ולמשל בתקיעת שופר בשבת י"ל דרבנן לא הפקיעו את חיוב מצות שופר בשבת, ומה"ת חל חיוב אף בשבת, וחכמים רק הטילו איסור לתקוע שופר בשבת, משא"כ במצוות דרבנן יש כח לחכמים להפקיע את עצם החיוב¹. וע"כ לגבי קריאת שמע מכיון שחל חיוב על הגברא מה"ת לקרוא ק"ש, ויש איסור דרבנן לבעל קרי לקרוא בתורה, מכיון שאינו עובר איסור זה ע"י הרהור הריהו חייב להרהר בק"ש כדי לצאת יד"ח קריאת שמע מה"ת. משא"כ לגבי ברכות ק"ש שהן מדרבנן, הפקיעו רבנן את עצם החיוב לברך וע"כ אינו מברך ע"י הרהור. ועיין ברש"י על המשנה (ד"ה לא לפניה) וז"ל כיון דברכות לאו מדאורייתא מיחייב לא אצרכוהו רבנן עכ"ל. ולפי"ז כוונת המשנה "ואינו מברך לפניה ולאחריה" היינו שאינו צריך לברך.

footnotes:
¹ ועיין בדרוש וחידוש הגרע"א זצ"ל מערכה ח', ובשיעורים לעיל דף ב. בד"ה רבינו יונה ויש להקשות לרבנן וכו'.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:37
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:37)

**גמ'. וז"ל ורב חסדא אמר הרהור לאו כדיבור דמי דאי סלקא דעתך הרהור כדיבור דמי יוציא בשפתיו עכ"ל.** יש לעיין האם ר' חסדא סובר דאיסור בעל קרי בד"ת הוא רק בדיבור כדאשכחן בסיני או אף בהרהור. ולכאורה מהא דס"ל דהרהור לאו כדיבור דמי מוכח דלית ליה הך סברא דכדאשכחן בסיני, דאל"ה נימא דהרהור כדיבור דמי ויוצא יד"ח ק"ש ע"י הרהור ואינו עובר באיסור דתקנת עזרא שאסור לבעל קרי לעסוק בתורה שאינו אסור אלא בדיבור וכשיטת רבינא. ולכאורה מוכח דר' חסדא לית ליה הך דינא דכדאשכחן בסיני. אלא דיש להעיר על זה דלפי"ז צ"ע איך הותר לבעל קרי להרהר ק"ש בלבו משום שלא יהא יושב ובטל בשעה שכל העולם עוסקים בק"ש, והרי אי לית ליה לר' חסדא הך מילתא דכדאשכחן בסיני הרי אסור לבעל קרי אף להרהר בד"ת. וכן יש להסתפק לשיטת ר' חסדא האם מותר לבעל קרי להרהר בתורה שבעל פה, דלכאורה זה תלוי האם ר' חסדא סובר דאמרינן דהאיסור אינו אלא כדאשכחן בסיני וא"כ רק דיבור בד"ת אסור לבעל קרי והרהור בתושבע"פ מותר או דלא ס"ל דחל דין כדאשכחן מסיני ואזי אף הרהור אסור.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:38
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:38)

ונראה דבין לרבינא ולר' חסדא ס"ל דחל דין כדאשכחן בסיני ולכן לכו"ע מותר לבעל קרי להרהר בד"ת ולא נאסר אלא בלימוד ע"י דיבור. והטעם בזה משום דיסוד האיסור אינו שאסור לבעל קרי לקיים מצות ת"ת אלא שבעל קרי אסור בלימוד חפצא של תורה, וכדמוכח מהגמ' לקמן (דף כב.) "מכאן אמרו הזבים והמצורעים וכו' מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים לשנות במשנה וגמרא בהלכות ואגדות אבל בעל קריין אסורין ר' יוסי אומר שונה הוא ברגילות ובלבד שלא יציע את המשנה רבי יונתן בן יוסף אומר מציע הוא את המשנה ואינו מציע את הגמרא רבי נתן בן אבישלום אומר אף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו וכו' ר' יהודה אומר שונה הוא בהלכות דרך ארץ". ומדחזינן דנחלקו התנאים באיזה חלק של תורה אסור בעל קרי מוכח דיסוד האיסור אינו שאסור לבעל קרי לקיים מצות תלמוד תורה אלא שאסור ללמוד חפצא של תורה, ונחלקו התנאים מהו החפצא של תורה שאסור בה בעל קרי.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:39
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:39)

**גמ'. וז"ל אלא מאי הרהור לאו כדבור דמי למה מהרהר אמר רבי אלעזר כדי שלא יהו כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל וכו' אלא ק"ש וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן עכ"ל.** צריך ביאור מהו החילוק בין מצות ק"ש דאורייתא דאמרינן שבעל קרי מהרהר ק"ש בלבו אע"פ שאינו יוצא יד"ח משום שלא יהיה יושב ובטל בדבר שהציבור עוסקים בו לבין מצות תפלה שהיא דרבנן דלא אמרינן שיהרהר התפלה בלבו בכדי "שלא יהיה יושב ובטל בדבר שהציבור עוסקים בו".


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:40
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:40)

ונראה לבאר עפ"י מה שנתבאר לעיל דבמצוה דאורייתא אין כח ביד חכמים להפקיע חובת המצוה שהיא מה"ת, ומה"ת בעל קרי חייב בק"ש ויכולים רק להטיל איסור לבעל קרי על עצם מעשה הקריאה בתורה וממילא בעל קרי פטור מקריאת שמע. משא"כ לגבי מצות תפלה שהיא דרבנן י"ל דרבנן הפקיעו את עצם חיוב המצוה מהגברא דבעל קרי. ולפי"ז מבואר היטב החילוק בין ק"ש לתפלה בדין שלא יהיה יושב ובטל וכו', דהדין שלא יהא יושב ובטל בדבר שהציבור עוסקים בו חל רק היכא שהגברא הוי בר חיובא בעצם החיוב שהציבור עוסקין בו. משא"כ היכא שאין הגברא בר חיובא פשיטא דלא אמרינן שיעסוק בדבר שהציבור עוסקים בו, ולמשל פשיטא דלא אמרינן שאשה תניח תפילין משום שהציבור מניחין תפילין ולא תהא יושבת ובטלה בדבר שהציבור עוסקים בו, משום דאשה פטורה מתפילין, וההלכה שלא יהא יושב ובטל חל רק היכא דהוי בר חיובא. ומשום כך במצות ק"ש דאורייתא שחל על הגברא דבעל קרי חיוב לקרוא ק"ש אלא שנאסר מדרבנן בקריאה בתורה אמרינן שיהרהר בלבו משום שלא יהא יושב ובטל בדבר שהציבור עוסקים בו. משא"כ במצות תפלה דרבנן דבעל קרי פטור לגמרי דהפקיעו רבנן מבעל קרי עצם חובת תפלה, לא אמרינן שיהרהר בלבו משום שלא יהיה יושב ובטל בדבר שהציבור עוסקים בו.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:41
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:41)

והנה נחלקו הראשונים בדין שלא יהא יושב ובטל בדבר שהציבור עוסקים בו אם הלכה זו נאמרה דוקא כשהוא נמצא בציבור או אפילו ביחיד, דכתב הרא"ש (סוף סי' י"ד) "מכאן כתב בה"ג קרא ק"ש ובא לבית הכנסת ומצאם שקוראין ק"ש קורא פסוק ראשון עמהם", ומשמע שדין זה נאמר רק כשהוא עם הציבור. ועיין במאירי (דף כב: ד"ה אע"פ) וז"ל אע"פ שביארנו שבמשנה בעל קרי מהרהר בלבו לא יצא בהרהור זה וצריך לחזור ולקרות בשפתיו אחר טבילה שהרהור אינו כדיבור כלל, ושמא תאמר א"כ למה מהרהר, הצריכוהו בהרהור זה שלא יהו כל העולם כולו עוסקים במצות קבלת עול מלכות שמים והוא יושב ובטל ממנה בפניהם, הא אם לא היה בציבור פטור מהרהור. ומכל מקום נראה לי שאף בינו לבין עצמו חייב הואיל והוא שעת קבלת ייחודו לכל, עכ"ל. ולכאורה נראה שיסוד האיסור להיות יושב ובטל בשעה שהציבור עוסקים בקריאת שמע וקבלת עול מלכות שמים הוא משום מראית עין, וכדמשמע מלשון המחבר (או"ח סי' ס"ה ס"ב) "קרא ק"ש ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקורין ק"ש צריך לקרות עמהם פסוק ראשון שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו וכו' אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק כגון מברוך שאמר ואילך לא יפסיק אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהציבור אומרים פסוק ראשון בניגון הציבור שיהא נראה כאילו קורא עמהם". ובשלמא לשיטת הראשונים שהדין שלא יהא יושב ובטל נאמר דוקא כשהוא נמצא עם הציבור, י"ל דהטעם הוא משום מראית עין שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו. ברם צ"ע לשיטת המאירי, שאף כשהוא ביחיד חייב להרהר בק"ש כדי שלא יהא יושב ובטל בשעה שהציבור עוסקים בקבלת עומ"ש, דמאי מראית עין איכא כשהוא ביחיד. ועוד צ"ע אליבא דהרא"ש דאם אסור לישב בטל משום מראית עין מאי אהני לן שיהרהר בק"ש, הא עדיין איכא מראית עין שנראה כאילו אינו מקבל עול מלכות שמים עם חביריו דמי יודע במה הוא מהרהר בלבו.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:42
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:42)

ונראה שיסוד הך דינא שלא יהא יושב ובטל בשעה שהציבור עוסקים בקבלת עומ"ש אינו איסור מראית עין אלא הוי איסור גברא לפרוש מן הציבור בשעה שהן עוסקים במצוות. וסמך לאיסור זה יש ללמוד מדברי הרמב"ם (פ"ג מהל' תשובה הל' י"א) וז"ל הפורש מדרכי הציבור אע"פ שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן וכו' אין לו חלק לעוה"ב עכ"ל. ויש לדקדק בלשון הרמב"ם דממש"כ "אע"פ שלא עבר עבירות וכו'" משמע דאף לא ביטל ממצות, דאל"ה הרי עשה עבירות, וא"כ צ"ע מהי כוונתו "ואינו עושה מצות בכללן". ונראה שכוונת הרמב"ם במש"כ "ואינו עושה מצות בכללן" אינה שאינו עושה מצוות בכלל, אלא שאינו עושה מצוות בכללן, כלומר ביחד עם שאר הציבור. ובאמת מיירי במי שמקיים מצוות אלא שאינו עוסק במצוות ביחד עם הציבור, והנהגה כזאת נכללת בדין הפורש מדרכי הציבור. ברם זה פשוט שהפורש מן הציבור שאין לו חלק לעוה"ב היינו רק כשאינו עושה מצוות בכלל עם הציבור ואינו משתתף בצרת הציבור ואינו מתענה עמהם, דהיינו שהפריש את עצמו לגמרי מהציבור. אמנם חל איסור גברא מיוחד לפרוש מן הציבור בשעה שהם עוסקים במצוות ואע"פ שהוא כבר קיים אותה המצוה בעצמו. ולפי"ז מיושב שפיר הטעם שחל דין זה אף ביחידות לפי המאירי, דאף כשהוא ביחיד חל דין שאסור לפרוש מן הציבור בשעה שהם עסוקים במצוות. ומיושב נמי שיטת ר' חסדא דהרהור לאו כדיבור דמי ובעל קרי מהרהר בק"ש כדי שלא יעבור באיסור גברא לפרוש מן הציבור כשהן עוסקין במצוות. והטעם שאין דין זה נוהג במצות תפלה דרבנן הוא כדנתבאר לעיל דבעל קרי פטור ממצות תפלה, דרבנן הפקיעו ממנו חיוב תפלה, וע"כ ליכא עליו איסור דפורש מן הציבור. משא"כ בק"ש דאורייתא שחל על בעל קרי חיוב ק"ש מה"ת ורק דנאסר מדרבנן מלקרוא בתורה דאזי אמרינן שאסור להיות יושב בטל דחשיב כפורש מן הציבור, ומשום כך מהרהר ק"ש בלבו. ולפי"ז הוא הדין במי שקרא ק"ש ובא לבית הכנסת ומצא הציבור קורין ק"ש דקורא עמהם את הפסוק הראשון כדי שלא יעבור על איסור הפורש מהציבור ואינו עושה מצוות בכללן, דאע"פ שכבר יצא יד"ח קריאת שמע וקבלת עומ"ש חייב לקבל עוד פעם קבלת עומ"ש בפסוק הראשון כדי שלא לפרוש מן הציבור העוסקים במצוה, דחל איסור גברא מיוחד לפרוש מן הציבור שעוסקים במצוה ולא רק משום מראית עין¹.

footnotes:
¹ ועיין במג"א (סי' ס"ה ס"ק ג) "והוא הדין שאר דבר שהציבור אומרים כגון שקורא הציבור תהלה לדוד קורא עמהם שכן דרך ארץ", ונראה להוכיח דס"ל שיסוד הדין הוא משום שלא לפרוש מן הציבור, דאי משום מראית עין מה מראית עין איכא אם אינו אומר עם הציבור תהלה לדוד. וע"כ הטעם הוא משום שלא לפרוש מן הציבור.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:43
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:43)

והנה בנוגע לקדושה פסק הרמ"א (או"ח סי' קכ"ה סע' א') וז"ל ומי שאמר סדר קדושה ובא לבית הכנסת ומצא ציבור עונין קדושה חוזר ועונה עמהם עכ"ל. ויש לחקור האם הטעם שחייב לענות קדושה עם הציבור הוא משום שלא יהא יושב ובטל בשעה שהציבור עוסקים בו. דאפשר דמעיקר הדין חיוב אמירת קדושה הוי קיום בתפלה, ומאחר שכבר התפלל ואמר קדושה תו ליכא עליו חיוב אמירת קדושה, ומה שעונה קדושה עמהם הוא רק כדי שלא לפרוש מן הציבור. או דילמא הטעם שחייב לענות קדושה הוא מעיקר הדין דאע"פ שכבר אמר קדושה פעם אחת מחויב לענות קדושה פעם שנית משום דקדושה אינה רק קיום תפלה אלא מהווה דין וקיום בפ"ע לקדש שם שמים ברבים באמירת קדושה¹.

footnotes:
¹ ועיין באגרות משה (או"ח ח"ג סי' פ"ט) שנקט דבק"ש הטעם הוא משום שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו, אבל מדינא לא שייך עוד קיום של מצות ק"ש. משא"כ לגבי קדושה, כל חיובו הוא לקדש שם שמים באמירת קדושה ובענייה לברכו כשאיכא ציבור שמקדשים, ומדינא חייב לומר קדושה בכל פעם כמו בפעם הראשונה.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:44
[Reshimot Shiurim on Berakhot 20b:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/20b:44)

ועוד יש להעיר בשיטת ר' חסדא שבעל קרי אינו מהרהר בתפלה שאינה אלא מדרבנן, דהרי שיטת הרמב"ם (פ"א מהל' תפלה ה"א) היא דמצות תפלה היא מן התורה, ולפי"ז צ"ע אמאי אין בעל קרי חייב להרהר בתפלה כמו בק"ש שהיא מה"ת. ואפילו לשיטת הרמב"ן שסובר שמה"ת חייב להתפלל בעת צרה ומדרבנן חייב להתפלל בכל יום, מכל מקום אף הרמב"ן מודה שחל קיום דאורייתא בתפלה בכל יום¹, וא"כ צ"ע לשיטת הרמב"ן בתירוץ הגמרא דמאי שנא ק"ש מתפלה ומדוע אין בעל קרי חייב להרהר בתפלה, וצ"ע².

footnotes:
¹ עיין בחידושי רבנו חיים הלוי פ"ד מהל' תפלה ה"א וז"ל אבל יש להוסיף עוד לדעת הרמב"ם דחובת התפלה ומצותה הוא מדין תורה, ואפילו להחולקים על הרמב"ם היינו רק בחיובה אבל קיומה וענינה הוי לכו"ע מדין תורה עכ"ל.
² ולכאורה י"ל דהא דבעל קרי פטור מלהרהר בתפלה היינו מלהרהר בלבו נוסח ומטבע התפלה שתיקנו החכמים, ואילו בעצם מעשה וקיום התפלה דהיינו להרהר בשבח והודיה לה' ית' ולבקש ממנו על צרכיו אף בעל קרי חייב דעצם מעשה וקיום תפלה נכלל במצות אמונה ובטחון בהקב"ה ואף בעל קרי חייב בה. ויתכן לפי"ז דכל הפטור דבעל קרי היינו מלהרהר במטבע התפלה שטבעו חכמים. מאידך בעל קרי חייב להרהר בק"ש ככתבה בתורה משום דהנוסח דק"ש הוי מה"ת ושלא כתפלה שנוסחתה מדרבנן בעלמא היא.