## Reshimot Shiurim on Berakhot Daf 30b

###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:1
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:1)

**(חידושי אגדה)**


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:2
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:2)

גמ'. וז"ל כמה ישהה בין תפלה לתפלה רב הונא ור"ח חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו וחד אמר כדי שתחולל דעתו עליו מאן דאמר כדי שתתחונן דעתו עליו דכתיב ואתחנן אל ה' ומ"ד כדי שתתחולל דעתו עליו דכתיב ויחל משה עכ"ל. עיין ברש"י (ד"ה שתתחולל) וז"ל לשון חילוי והיא היא אלא בלישנא בעלמא פליגי עכ"ל, וצ"ב מהו ביאור מחלקותם. ונראה לבאר דלשון שתתחונן דעתו עליו נלמד מ"ואתחנן אל ה'", ופירוש ואתחנן היא בקשת מתנת חנם וזוהי בקשת חסד, דהרמב"ם בסוף מורה נבוכים (חלק ג' פרק נ"ג) מבאר דהענין של חסד זוהי מתנת חנם שאין לנגמל כל זכות תביעה על הגומל, משא"כ צדקה הוא מלשון צדק דמגיע עפ"י דין, וכדכתיב בהחזרת משכון "ולך תהיה צדקה" שמגיע לו המשכון עפ"י דין. וכן יש להוכיח משיטת הרשב"א דחל שעבוד נכסים לגבות צדקה דהוי כחוב.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:3
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:3)

וענין שתתחונן דעתו עליו היינו שיתפלל מתוך הרגשה שאין לו זכות תביעה מה' ית' ורק מבקש ממנו מתנת חנם, וכנוסח הסליחות "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך", שאין לנו שום זכות טענה לתבוע מהרבש"ע. וזהו ענין "ואתחנן אל ה'", שמשה רבינו ביקש מתנת חנם ליכנס לא"י וכדכתיב "אתה החילות להראות את גדלך", "דגדלך" היינו מדת החסד, ומבואר דמשה רבינו ביקש מתנת חנם.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:4
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:4)

אמנם יש בתפלה בחינה של "עד שתתחולל דעתו עליו" שנלמד מויחל משה את פני ה' וגו'. וענין ויחל היינו להתפלל בלי הפסק, והיא תפלה בתורת תביעה מה'. ונראה שזוהי כוונת הגמ' (דף לב.) "ויחל משה את פני ה' א"ר אליעזר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד שהחלהו", דהיינו שהתפלל בלי הפסק, וזוהי תפלה בתורת תביעה וכדאיתא בסוגיא שם "ועתה הניחה לי וכו' וכו' א"ר אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שתפסו משה להקב"ה בבגדו כאדם שהוא תופס את בגדו של חבירו ואמר לפניו רבש"ע אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם".


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:5
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:5)

ונראה שהחילוק בין תפלה שהיא בקשת מתנת חנם, שמרומז בלשון עד שתתחונן דעתו עליו, לתפלה שאינה פוסקת והיא כעין תביעה הוא אם מתפלל על היחיד או אם מתפלל בעד הציבור. דיחיד אין לו שום זכות תביעה מהקב"ה, וע"כ בתפלת משה רבינו ליכנס לא"י כתיב ואתחנן דהיינו שביקש מתנת חנם. דאפילו משה רבינו בתורת יחיד אין לו זכות לתבוע שום דבר מה' ולכן התפלל בלשון ואתחנן דהיינו בתורת מתנת חנם. ומשו"ה לא האריך משה רבינו בתפלתו שאמר רק "אעברה נא ואראה את הארץ", וכן כשהתפלל בעד מרים אמר רק "קל נא רפא נא לה", דהתפלל בתורת יחיד. וי"ל דלכן תיקנו חז"ל שתפלת היחיד יהא בלחש, דתחנונים ידבר רש. משא"כ בתפלת הש"צ שהיא תפלה עבור הציבור התם בחינת התפלה הוא בתורת ויחל, דהיינו שמתפלל כ"כ עד שהתפלה היא בבחינת תביעה מהקב"ה. ויסוד החילוק בזה הוא דיש כריתת ברית עם הציבור, וענין של ברית הוא שותפות והתחייבות בין הצדדים שלא תופר הברית ביניהם, וכדכתיב "ואף גם זאת לא מאסתים לכלותם להפר בריתי אתם". ולכן כשמתפללים עבור הציבור רשאין לתבוע מהקב"ה, ולכן משה רבינו תבע בתפלתו "זכור לעבדיך אשר נשבעת להם", ומשום כך מתפללים חזרת הש"צ בקול רם. ולפי"ז נראה דלא נחלקו האמוראים להלכה אלא דביארו שיש שתי בחינות של תפלה, תפלה בתורת תחנונים שהיא בקשת מתנת חנם שזוהי גדר תפלת יחיד. ויש בחינה של תפלה בתורת תביעה כשמתפלל בעד הציבור וכתפלת משה בעד הציבור, וכפי שנלמד מ"ויחל משה וכו' עד שהחלהו להקב"ה".


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:6
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:6)

**גמ' וז"ל אמר רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום אמר אמימר מסתברא מילתא דרב בחדש מלא אבל בחדש חסר מחזירין אתו א"ל רב אשי לאמימר מכדי רב טעמא קאמר מה לי חסר ומה לי מלא אלא לא שנא עכ"ל.**


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:7
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:7)

**בענין הזכרת ראש חודש בתפלה**


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:8
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:8)

**א.**
והנה צ"ע בעיקר דינו של רב דאם טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית אין מחזירין אותו משום שאין מקדשין את החדש בלילה, דהרי אין לומר שהטעם דאין מחזירין אותו הוא משום דשמא אין הלילה ראש חודש מכיון דאין מקדשין את החדש בלילה, דהרי דינו של רב נאמר אף כשמקדשין את החדש עפ"י חשבון וידוע בודאי שהלילה ראש חודש, (דהרי אמימר ור"א נחלקו בסוגיא לענין דינו של רב ובזמניהם קידשו את החודש עפ"י חשבון). וכן מוכח מהא דלר' אשי דינו של רב חל אף בחדש מלא, והיכא שהחדש שעבר הוא חדש מלא ידוע בודאות שלמחר ביום ל"א יהא ר"ח, דבשלמא היכא שהחדש שעבר הוא חסר אז בליל ל' לחדש שעבר אינו ידוע אם יקדשו החדש למחר ביום ל' והלילה הויא ראש חודש, ויהא החדש שעבר חודש חסר, או דלא יקדשו את החדש עד יום ל"א וליל ל' לא יהא ר"ח, ומשום כך אם שכח בליל ל' יעלה ויבוא אין מחזירין אותו. אמנם מדברי ר"א מבואר דגם בחדש מלא אם שכח לומר יעלה ויבוא בערבית אין מחזירין אותו, ומוכח שאע"פ דידעינן שלמחר יקבעו ראש חודש והלילה היא ר"ח ג"כ אין מחזירין אותו, והוא הדין בזה"ז דמקדשין עפ"י החשבון וידוע שהלילה היא ראש חודש אם שכח לומר יעלה ויבוא אין מחזירין אותו. ועוד צ"ע דאי נימא דיסוד דינו של רב שאין מחזירין אותו הוא משום דשמא אין הלילה ראש חודש מכיון דאין מקדשין את החדש בלילה, מאי טעמא תיקנו לומר יעלה ויבוא בערבית, ומוכח שאין הלכה זו משום ספק שמא אין הלילה ראש חודש, וצ"ע מהו הביאור בסברת רב שאם טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא בערבית אין מחזירין אותו משום שאין מקדשין את החודש בלילה.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:9
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:9)

ועוד יש להקשות דכתב החיי אדם (הל' תפלה כלל כ"ד סע' י') "והגאון מוהר"ר אבלי פאסוועליר נ"י אמר כאן דין מחודש שאם טעה בליל ר"ה ולא אמר המלך הקדוש אין צריך לחזור כדין טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא בליל ר"ח שאינו צריך לחזור מחמת שאין מקדשין את החדש בלילה א"כ גם בליל ר"ה הדין כן שאינו צריך לחזור", וצ"ע דמשמע דס"ל דאינו חוזר משום דלא נתקדשה ליל ר"ה משום דאין מקדשין את החודש בלילה, וצ"ע דהרי בזה"ז מקדשין את החודש עפ"י חשבון וידוע שליל ר"ה הוי ראש השנה וחל ביה דין יו"ט, ולכאורה פשוט שאם שכח והתפלל תפלת חול בליל ר"ה שצריך לחזור ולהתפלל ערבית דר"ה, וא"כ אמאי אין צריך לחזור אם שכח לומר המלך הקדוש.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:10
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:10)

ועוד צ"ע בדין אזכרת ראש חודש דיעויין בגמ' (דף ל:) "טעה ולא הזכיר של ר"ח בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין, במוספין אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במנחה", ובה"א דהגמרא ס"ד דמיירי אף ביחיד, וצ"ע מאי שנא ראש חודש משבת ויום טוב, דקיי"ל בשבת ויו"ט שאם לא אמר קדושת היום בשחרית מחזירין אותו ואין סומכים על תפלת מוסף.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:11
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:11)

ועיין בגמ' שבת (דף כד.) "איבעיא להו מהו להזכיר ר"ח בברכת המזון אם תימצי לומר בחנוכה דרבנן לא צריך ראש חדש דאורייתא צריך, או דילמא כיון דלא אסור בעשיית מלאכה לא מזכרינן", וצ"ע ביסוד הספק של הגמ' דמשמע דס"ד דמכיון שר"ח לא נאסר בעשיית מלאכה לא נאמר דין להזכיר ר"ח בברהמ"ז, וצ"ע דנימא הכי אף לענין תפלה. ולכאורה מוכח מהא דמזכירין יעלה ויבוא בתפלה אע"פ שר"ח לא נאסר במלאכה שאין ההזכרה תלויה באיסור מלאכה, וצ"ע לפי"ז מהו יסוד הספק לענין הזכרה בברכת המזון דמאי שנא הזכרה בברהמ"ז מהזכרה בתפלה. ועוד צ"ע דבחול המועד צריך להזכיר יעלה ויבוא בברכת המזון אע"פ שלרוב ראשונים חוה"מ לא נאסר באיסור מלאכה מה"ת (עי' במגיד משנה פ"ז מהל' יו"ט ה"א) ולכאורה מוכח דהזכרת מעין המאורע אינה תלויה באיסור מלאכה, וצ"ב מהו ביאור ספק הגמ' לגבי ראש חודש.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:12
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:12)

**ב.**
וכדי ליישב את כל הקושיות הנ"ל יש להקדים דיש לעיין מהו יסוד חלות דין של ראש חודש ואזכרת ר"ח בתפלה ובברכת המזון. ועיין בסוגיית הגמ' בערכין (דף י. - י ב) "דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ויו"ט הראשון של פסח ויו"ט של עצרת וכו' מאי שנא בחג דאמרינן כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא, דחג חלוקים בקרבנותיהן דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן, שבת דחלוקה בקרבוניה לימא לא איקרי מועד, ר"ח דאיקרי מועד לימא לא איקדיש בעשיית מלאכה, דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון שירה ושאין מקודש לחג אין טעון שירה", ולכאורה מבואר להדיא בסוגיא שמעיקר הדין אין היחיד גומר את ההלל בר"ח משום שלא נאסר בעשיית מלאכה, וצ"ע דמאי שנא ראש חודש מחול המועד, דהרי אין איסור מלאכה בחול המועד ואעפ"כ יחיד גומר בו את ההלל (ואף בחוה"מ פסח היה גומר את ההלל אי לאו משום דאין חלוקים בקרבנותיהם). ולכאורה מוכח מזה דחלות חיוב הלל שלם אינו תלוי באיסור מלאכה אלא בקדושת היום, ומכיון שחוה"מ נתקדש בקדושת היום של יו"ט חל בו חיוב לגמור את ההלל, וא"כ נימא הכי גם לענין ראש חודש.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:13
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:13)

ונראה דחלוקים ראש חודש וחוה"מ מהדדי, דבחול המועד חלה קדושת היום גמורה של יום טוב אלא דיש בה היתר מלאכה. דהרי קדושת היום של יום טוב מחייב ארבעה דברים: א) איסור מלאכה, ב) קרבן מוסף, ג) קרבנות הרגל, ד) מצוות הרגל כמו שמחה, ובחוה"מ חלין כל דיני יו"ט חוץ מאיסור מלאכה. ופשיטא שאין ארבע קדושות היום שונות חלין ביו"ט, (דהיינו דיש קדושת היום בפ"ע דאיסור מלאכה וקדושת היום דמצוות, וקדושת היום לענין קרבנות מוסף והרגל) דביו"ט חלה קדושת היום אחת המחייבת הד' דברים הנ"ל. ולפי"ז מסתבר לומר דמאחר דבחוה"מ חלין כל דיני יו"ט מלבד איסור מלאכה, דבחוה"מ נמי חלה קדושת היום גמורה של יו"ט אלא שהותר חוה"מ במלאכה. והנה פסק המחבר (או"ח סי' ל"א סע' ב') וז"ל בחוה"מ ג"כ אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו שימי חוה"מ גם הם אות עכ"ל, וכתב על זה הרמ"א בהגהה "וי"א שחוה"מ חייב בתפילין וכן נוהגים בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם".


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:14
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:14)

ופעם שאל הגר"מ זצ"ל את אביו הגר"ח זצ"ל מדוע אינו מניח תפילין בחוה"מ, (דנהג כפי מנהג הגר"א ובית הרב דאין מניחין תפילין בחוה"מ, עי' במעשה רב אות ק"ע), והרי הרמ"א (או"ח סי' ל"א סע' ב') הכריע שאפי' מברכים עליהן, ואע"פ שהגר"א (שם) פסק לא להניחן, מ"מ בדין היה להניחן בלא ברכה שהרי יש בדבר ספקא דאורייתא. והשיב לו הגר"ח זצ"ל שאין להניח תפילין בחול המועד משום שהוא קדוש כמו יו"ט עצמו דנתקדש בקדושת היום גמורה דיו"ט אלא שיש בו היתר מלאכה, והפטור של תפילין בשבת ויו"ט אינו מחמת הדין דאיסור מלאכה, דנימא לפי"ז דחוה"מ יהא חייב בתפילין, אלא הפטור דתפילין ביו"ט חל מחמת חלות קדושת היום דיו"ט עצמה, והקדושה ההיא חלה אף בחול המועד. ונראה שזהו הביאור בדברי הגר"א (שם) שביאר את דברי המחבר דאין מניחים תפילין בחול המועד דהויין אות, וכתב הגר"א "ר"ל במצה ובסוכה", וכוונתו היא דמכיון שחלין מצוות הרגל בחול המועד מוכח דאית ליה לחול המועד קדושת היום גמורה של יו"ט אלא שהותר בעשיית מלאכה, ומכיון שחלה בחול המועד קדושת היום גמורה של יום טוב אין מניחים תפילין בחול המועד.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:15
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:15)

וסמוכים לדברי הגר"ח זצ"ל דבחוה"מ חלה קדושת היום גמורה של יו"ט ורק דהותר בעשיית מלאכה, יש להביא משיטת הרמב"ן (בפסקי דיני מלאכת חוה"מ בריש מס' מו"ק והובא נמי במגיד משנה פ"ז מהל' יו"ט ה"א) שסובר דמלאכה שלא לצורך ושאינה דבר האבד אסורה מה"ת בחוה"מ ומלאכת דבר האבד מותרת מה"ת משום דמסרן הכתוב לחכמים. ונראה דאף לשיטת הרמב"ן דמלאכה שלא לצורך אסורה בחוה"מ מה"ת מ"מ העושה מלאכה האסורה בחוה"מ אינו עובר בלאו דמלאכה ביו"ט, אלא דמלאכה אסורה בחוה"מ משום דהויא ביטול מצות עשה דשביתה. כלומר לשבות ביום שנתקדש בקדושת הרגל. ונמצא דבחוה"מ חלה קדושת היום גמורה דיו"ט ורגל אלא שהותר במלאכה, ולכן בחוה"מ מתקיימת מצות שביתה ממלאכה כביו"ט עצמו.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:16
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:16)

ונראה דשאני ראש חודש מחוה"מ דחלות קדושת ראש חודש אינה חלה אלא לענין שמקריבין בו קרבן מוסף בלבד, ולפיכך כל חלות קדושת היום דר"ח אינה אלא במקדש שמקריבין בו קרבן מוסף ולא בגבולין. דר"ח בגבולין הוי יום חול גמור, דכל חלות קדושת היום דר"ח אינה חלה אלא במקדש.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:17
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:17)

ולפי"ז נראה ליישב את סוגיית הגמ' בערכין, די"ל דיסוד הדין של חובת הלל אינו תלוי באיסור מלאכה אלא בקדושת היום. ולפיכך אומרים הלל בחול המועד אע"פ שאין בו איסור מלאכה מכיון שחל בו חלות קדושת היום גמורה. משא"כ בראש חודש בגבולין דליכא בו חלות קדושת היום כלל, דקדושת היום דר"ח תלויה בקרבן מוסף דאינה חלה אלא במקדש בלבד, ולפיכך מעיקר הדין אין חיוב לומר הלל בר"ח בגבולין. אמנם נ"ל דבמקדש היו אומרים הלל שלם בראש חודש מעיקר הדין, דבמקדש חלה חלות קדושת היום דראש חודש מחמת שמקריבין בו מוסף, וחל חיוב הלל מחמת קדושת היום. ויסוד זה מבואר להדיא בדברי הרמב"ן שכתב לתרץ את שיטת הבה"ג (סה"מ שורש א') שמנה אמירת ההלל כמצוה מן התורה וז"ל והנראה כו' שהוא מן התורה כו' ויהיה הלל"מ או שהוא בכלל השמחה שנצטוינו בה כמו שכתוב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות (במדבר י, י) כי עיקר השירה בפה וכלי לבסומי קלא הוא, ונצטוינו בשמחת השיר על הקרבן, ושלא בעת הקרבן בכלל השמחה, אלא שמיעטו ראשי חדשים בגבולין מפני דאינו מקודש לחג ואינו טעון שירה ושם במס' ערכין (יא:) אמרו מנין לעיקר שירה מן התורה מהכא תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה וטוב לבב וכו' הוי אומר זו שירה, א"כ אפשר שנדרוש בימים טובים שכתוב ונתרבו כל מיני שמחות שתהא השירה מכללן עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:18
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:18)

ומבואר להדיא בדברי הרמב"ן דר"ח נתמעט מהלל בגבולין אבל במקדש היו אומרים הלל בר"ח דהוי בכלל מצות שמחה ושירה מכלל השמחה. ומקורו מקרא ד"וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וזבחי שלמיכם".


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:19
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:19)

ולפי זה יש לתרץ מדוע לא נסתפקה הגמ' בשבת (דף כד.) לענין אם מזכירין יעלה ויבוא בברכת המזון דחוה"מ אע"פ שנסתפקה לגבי ר"ח משום שאין בו איסור מלאכה, דכוונת הגמ' היא דמכיון דבר"ח בגבולין ליכא חלות קדושת היום כלל - והוי יום חול, אפשר דליכא חיוב להזכיר ראש חודש בברכת המזון. משא"כ בחול המועד דאע"פ שלא נאסר במלאכה מ"מ אית ביה חלות קדושת היום גמורה דיו"ט ומשום הכי חייב להזכיר מעין המאורע בברכת המזון.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:20
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:20)

**ג.**
והנה איתא במס' תענית (דף כח:) "רב איקלא לבבל חזינהו דקא קרי הלילא בריש ירחא סבר לאפסוקינהו, כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם, תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר", וצ"ע דבשלמא אי איכא חלות קדושת ראש חודש בגבולין שפיר י"ל דהנהיגו לומר בו הלל, אמנם לפי מה שנתבאר דליכא חלות קדושת ר"ח בגבולין והוי יום חול, מהו היסוד גדר המנהג לומר חצי הלל בראש חודש בגבולין.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:21
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:21)

ונראה דע"כ כוונת הגמ' אינה שהנהיגו מנהג לומר הלל בראש חודש, אלא דמשום מנהג נהגו קדושת ר"ח אף בגבולין וממילא נתחייבו בקריאת ההלל. ויסוד מנהג ר"ח בגבולין הוא כדין יום טוב שני של גלויות שהחילו בו קדושת היום מחמת מנהג, וממילא שפיר מברכים על מצות היום ביו"ט שני של גלויות אע"פ שאין מברכים על המנהג. וכן מבואר בתוס' (סוכה דף מד: ד"ה כאן) בביאור הטעם שמברכים על אמירת ההלל בראש חודש אע"פ שאינו אלא מנהג, וז"ל ודכוותיה אשכחן דמברכין אשני יו"ט של גלויות ואינו אלא מנהג בעלמא עכ"ל, ודבריהם צ"ע דמהו הדמיון מיו"ט שני של גלויות שמברכים בו על אכילת מצה למנהג אמירת הלל בראש חודש, דשאני יו"ט שני דמכח המנהג חלה בו חלות קדושת היום, וממילא מתחייבים במצות היום ולכן מברכין ביו"ט שני על אכילת מצה, ומהי ההוכחה מזה דכמו כן מברכין על המנהג דאמירת הלל בראש חודש. ועל כרחך צ"ל דמבואר בתוס' כיסוד הנ"ל דמשום מנהג חלה חלות קדושת ר"ח בגבולין וממילא אומרים בו את ההלל, אך חלות קדושת ר"ח בגבולין עפ"י מנהג דבבל אינו חלה אלא לענין תפלת מוסף ואמירת הלל, דאינה חלה לענין שאר דיני קדושת היום דיו"ט ורגל. (אך יש מנהגים נוספים אצל אחרים בגבולין לעשות סעודת ר"ח ונשים ממעטין ממלאכתן וכדומה ולנהוג בר"ח מעין קדושת חוה"מ).


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:22
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:22)

ועוד נראה לומר דקדושת ראש חודש והמועדים חלה ע"י ישראל, ובזמן הראייה בית דין קידשו את ראש חודש ע"י אמירת מקודש מקודש (וכמבואר במשנה ובגמ' ר"ה (דף כד.)). אמנם בזה"ז כלל ישראל קובע ומקדש את החדש ע"י ניהוג ר"ח. וכן יש להוכיח ממה שפסק הרמב"ם (פ"ה מהל' קידוש החודש ה"א) וז"ל כל מה שאמרנו מקביעות ראש חודש על הראייה וכו' אין עושין אותו אלא סנהדרין שבא"י וכו' אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בחשבון זה שאנו מחשבין היום עכ"ל, ומבואר שאף בזמן הזה חלות קדושת ראש חודש תלויה בחשבון של בני ארץ ישראל, וכן כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' קידוש החודש הל' י"ג) וז"ל זה שאנו מחשבין בזה"ז כל אחד ואחד בעירו ואומרים שר"ח יום פלוני ויו"ט ביום פלוני, לא בחשבון שלנו אנו קובעין ולא עליו אנו סומכין שאין מעברין וקובעין חדשים בחוצה לארץ ואין אנו סומכין אלא על חשבון בני ארץ ישראל וקביעתם וכו' וקביעת בני א"י אותו היום שיהיה ר"ח או יו"ט, לא מהני חשבון שאנו מחשבין עכ"ל. ומבואר שאף בזה"ז חלות קדושת ר"ח חלה ע"י קביעות ר"ח ע"י בני ארץ ישראל.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:23
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:23)

ולפי"ז י"ל דיסוד דין הזכרת ר"ח בתפלה אינה אלא משום הזכרת מעין המאורע גרידא, דהרי בחנוכה ופורים אומרים על הניסים בתפלה משום הזכרת מעין המאורע, וקיי"ל דאם שכח לומר על הניסים אינו חוזר ומתפלל, ומוכח דמדין הזכרת מעין המאורע אינו צריך לחזור, ואעפ"כ קיי"ל דבשכח יעלה ויבוא חוזר ומתפלל. ואין לומר דחוזר ומתפלל משום דהוי כהזכרת קדושת היום ודינו כאזכרת שבת ויו"ט שאם שכח לומר מקדש השבת חוזר ומתפלל, דשאני שבת ויו"ט דאית בהו קדושת היום משא"כ בר"ח בגבולין שאין בו קדושת היום, וצ"ע א"כ מדוע חייב לחזור ולהתפלל כששכח יעלה ויבוא.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:24
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:24)

ונראה דיסוד דין הזכרת ר"ח בתפלה חל מדין קביעות דראש חודש, דעי"ז שמזכירין שהיום הוא ר"ח חל מעשה ניהוג דראש חודש ונתגלה קבלת החשבון והקביעות דראש חודש ע"י כלל ישראל. ולפיכך אם שכח להזכיר יעלה ויבוא בתפלה צריך לחזור ולהתפלל, דאף על פי שיצא ידי חובת תפלה צריך לחזור ולהתפלל ולהזכיר ראש חודש בתפלתו כדי לקבוע את ראש חודש. ואע"פ שהחודש מקודש וקבוע לפני שאנו מתפללים ואומרים יעלה ויבוא, מכל מקום מכיון שיש דין קביעות ראש חודש ע"י כלל ישראל, התקינו שקביעות זו תתקיים נמי ע"י הזכרת יעלה ויבוא בתפלה, וע"כ הזכרת ר"ח מעכבת וצריך לחזור ולהתפלל.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:25
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:25)

**ד.**
ולפי"ז מיושב היטב מה שהקשינו על רב דאמר דאם שכח לומר יעלה ויבוא בערבית אינו חוזר ומתפלל לפי שאין מקדשין את החודש בלילה, דטעמא דרב אינו משום דשמא אין הלילה ר"ח, דהרי רב מיירי אפילו בזה"ז שמקדשין את החודש עפ"י חשבון, ואפילו בחודש מלא כשידוע שהלילה בודאי ר"ח. אלא יסוד דינו של רב הוא דמכיון שתיקנו אמירת יעלה ויבוא בתפלה מדין קביעות ראש חודש משו"ה הזכרת ר"ח בתפלה מעכבת, דבעי מעשה קביעות דר"ח. אך מכיון שאין מקדשין וקובעין את החודש בלילה דין זה אינו חל בלילה. וחלוק הזכרת יעלה ויבוא בערבית משאר התפילות, דבערבית הזכרת יעלה ויבוא אינה אלא מדין אזכרת מעין המאורע שאינה מעכבת וכמו בחנוכה ופורים.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:26
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:26)

ולפי"ז נמי יש ליישב את מה שדייקנו בסוגיין לפי הה"א (דף ל:) שאם טעה ולא הזכיר של ראש חודש שחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין, דדין זה לא נאמר אלא לענין חלות קביעות שהיום ראש חודש, שתיקנו חז"ל שע"י הזכרת ר"ח בתפלה מתקיים הקביעות דר"ח, ולזה סגי ההזכרה שיאמר במוסף. משא"כ לגבי הזכרת קדושת היום בתפלת שבת ויו"ט התם הזכרת קדושת היום חלק היא מעצם התפלה ואם לא הזכירה לא יצא ידי חובתו, וע"כ צריך לחזור ולהתפלל.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:27
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:27)

ולפי דברינו נמי יש ליישב את מה שהקשינו על הגמ' שבת (דף כד.) דנסתפקה אי אמרינן יעלה ויבוא בברכת המזון דראש חודש מכיון דאין בו איסור מלאכה, וצ"ע דהרי מזכירין יעלה ויבוא בתפלה דראש חודש אע"פ שאין בו איסור מלאכה. ונראה דשאני הזכרת יעלה ויבוא בתפלה דחל מדין הקביעות של ראש חודש ואינה רק הזכרה משום קדושת היום, משא"כ הזכרת יעלה ויבוא בברכת המזון תלויה בקדושת היום, ומספקא לה להגמרא משום דליכא קדושת היום בר"ח בגבולין. ולא קשיא מהא דמזכירין יעלה ויבוא בברכת המזון דחול המועד דהתם חלה חלות קדושת היום גמורה של יום טוב.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:28
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:28)

ולפי זה נראה דיש לדחות את דברי הגאון מוהר"ר אבלי פאסוועליר זצ"ל (הובא בחיי אדם, הל' תפלה כלל כ"ד סע' י', הנ"ל) שפסק דאם שכח לומר בליל ר"ה המלך הקדוש שאין צריך לחזור, די"ל דלא דמי לדינו דרב, דאליבא דרב הטעם שאינו חוזר הוא משום שאין דין קביעות ר"ח בלילה, אבל בודאי אף לפי רב חל דין ר"ח בלילה, וכן בר"ה חל חלות קדושת ר"ה בלילה, ואם יתפלל של חול בליל ר"ה לא יצא ידי חובתו ויצטרך לחזור ולהתפלל, וה"ה אם לא אמר המלך הקדוש שצריך לחזור ולהתפלל. וכן אמר מרן הגר"מ זצ"ל שאין לפסוק בזה כהגאון מוהר"ר אבלי פאסוועליר¹.

footnotes:
¹ ועיין בספר שיעורים לזכר אבא מרי ח"א בענין הזכרת ראש חודש וחוה"מ.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:29
[Reshimot Shiurim on Berakhot 30b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/30b:29)

ע"כ ענין הזכרת ר"ח בתפלה