## Reshimot Shiurim on Berakhot Daf 36a ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:1 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:1) גמ'. וז"ל קימחא דחיטי רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ורב נחמן אמר שהכל נהיה בדברו א"ל רבא לר"נ לא תפלוג עליה דר"י וכו' שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ אלמא אע"ג דאישתני במילתיה קאי ה"נ אע"ג דאישתני במילתיה קאי מי דמי התם לית ליה עילויא אחרינא הכא אית ליה עילויא אחרינא בפת עכ"ל. צריך ביאור מהו יסוד המחלוקת בין ר' יהודה ור' נחמן. ולכאורה היה נראה לפרש בסברת ר"נ דאין דרך בני אדם לאכול קמח ומשום הכי אע"פ דאית ליה לקמח חלות שם חטה אין מברכים עליו ברכה מסוימת דבורא פרי האדמה, דברכה מסוימת תלויה באכילת החפצא כדרכה, ומברכים שהכל משום שיש לגברא הנאה ממעשה האכילה (וכדביארנו בשיעורים לעיל דף לה: ד"ה גופא ביסוד שיטת הרמב"ם דמברך שהכל על שתיית שמן). וכן משמע מדברי הרי"ף (דף כה.) "ומסתברא כר' נחמן דלא רגילי אינשי לספויי קימחא והכין פסקו רבוותא". ואילו ר"י סובר שדרך בני אדם לאכול קמח וע"כ מברכין עליו בורא פרי האדמה. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:2 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:2) אמנם עיין בתלמידי רבינו יונה (ד"ה ור' נחמן) דהקשו דר' נחמן גופיה לא אמר דמברך שהכל על קמח מטעם שאין דרך בני אדם לאכלו אלא משום דאית ליה עילויא אחרינא בפת. ומחלקותם בזה מחוסרת ביאור. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:3 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:3) ונראה לפרש את יסוד מחלקותם באופן אחר, דנחלקו אי בעינן צורת פרי לברכת בורא פרי האדמה. דר"י סובר דלא בעינן צורת פרי, ואי הוי חלות שם פרי האדמה מברכין עליו בורא פרי האדמה, ור' נחמן סובר דבעינן צורת פרי לברכה מסוימת דבפה"א, ובקמח חסר צורת פרי, וע"כ מברכין עליו שהכל. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:4 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:4) ולפי"ז נראה לבאר את המשך הגמ' "שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ אלמא אע"ג דאישתני במילתיה קאי", דהגמ' מוכיחה דלא בעינן צורת פרי לברכה מסוימת דבפה"ע, דהרי אין לשמן צורת פרי, ואפילו הכי מברכין עליו בורא פרי העץ. דהנה קיי"ל דמשקין היוצאין מן הפירות הויין זיעא בעלמא חוץ מיין ושמן, ומבואר דחל ביין ושמן חלות שם פרי. וכן מבואר במשנה בתרומות (פי"א מ"ג) "אין סופגין ארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים ואין מביאין ביכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים", ומתבאר דרק ביין ושמן חל חלות שם פרי, אלא דלית להו צורת פרי דאין להם צורת ענבים וזיתים, וחיוב ערלה תלוי בשם פרי ולא בצורת פרי, ואעפ"כ מברכים עליהם בורא פרי העץ, ומוכח דברכה מסוימת לא בעי צורת פרי. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:5 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:5) והגמ' דוחה "מי דמי התם לית ליה עלויא אחרינא הכא אית ליה עלויא אחרינא בפת", ויש לומר בביאור תירוץ הגמ' דהנה נחלקו הראשונים בחיוב זיתים וענבים בתרומות ומעשרות מה"ת דכתיב (דברים י"ד, כ"א - כ"ג) "עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' ואכלת לפני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם ומעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו'". ועיין ברמב"ן עה"ת (פס' כ"ב) שפירש דתירוש הוא יין ויצהר הוא שמן, ואין מין אחר בכל הזרעין ובכל פירות האילן שחייב מה"ת בתרומות ומעשרות, ולפי פשוטו של מקרא אף זיתים וענבים מעשר שלהן אינו מה"ת עד שיעשו תירוש ויצהר¹. ונראה דלשיטת הרמב"ן, התורה חידשה חלות שם פרי בפני עצמו דתירוש ויצהר שחייב בתרומות ומעשרות מה"ת, ואילו זיתים וענבים עצמם אינם חייבין בתרומה ומעשר אלא מדרבנן. ולפי"ז י"ל דיין ושמן הויין חלות שם פרי בפנ"ע דתירוש ויצהר, ולכן אית להו גם שם פרי וגם צורת פרי, דהיינו צורת הפרי דתירוש ויצהר. ולפי"ז י"ל דזוהי כוונת הגמ' דשמן לית ליה עילויא אחרינא, כלומר דהוי פרי בפנ"ע ואית ליה נמי צורת פרי וע"כ ברכתו בורא פרי העץ, משא"כ קמח דאית ליה עילויא אחרינא בפת, פקע מיניה צורת פרי וע"כ ברכתו שהכל. footnotes: ¹ ועיין בחידושי הרמב"ן למס' ב"מ דף פח: ד"ה ה"ג וכו'. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:6 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:6) אמנם צ"ע לשיטת שאר הראשונים דס"ל דזיתים וענבים חייבים בתרומות ומעשרות מה"ת ויין ושמן חייבין מדין משקין היוצאין מזיתים וענבים דאית להו חלות שם זיתים וענבים, אבל אין להם חלות שם פרי בפנ"ע, דלכאורה יוצא דליכא בהו צורת הפרי דזיתים וענבים ואעפ"כ מברכין עלייהו בורא פרי העץ. וצ"ל דשאר הראשונים יפרשו את הגמ' כדפרשנו לעיל דלא בעינן צורת פרי לברכה מסוימת דבורא פרי העץ ובורא פרי האדמה, אמנם בעינן אכילה כדרכה, ובשמן דלית ליה עילויא אחרינא דרך בני אדם לאכלו (ע"י אניגרון), משא"כ קמח דאית ליה עילויא אחרינא בפת אין דרך בני אדם לאכול קמח וע"כ ברכתו שהכל. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:7 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:7) ועיין ברש"י (ד"ה הכא אית ליה עילויא) וז"ל הלכך יצא מכלל פרי ולכלל דרך אכילתו לא בא אבל השמן מיד בא בשינויו לכלל דרך אכילתו ועיקר הפרי לכך נטעוהו הלכך פרי הוא עכ"ל, וצ"ע בכוונת רש"י, דממה שכתב "ועיקר הפרי לכך נטעוהו הלכך פרי הוא" משמע קצת דסובר דחל ביין ושמן חלות שם פרי בפנ"ע דעיקר הנטיעה לשם היין ושמן, ולפי"ז מבואר דס"ל כשיטת הרמב"ן דחל ביין ושמן חלות שם פרי בפנ"ע דאית להון צורת פרי. אמנם ממש"כ "אבל השמן מיד בא בשינויו לכלל דרך אכילתו", משמע דברכה מסוימת תלויה בדרך אכילה, וקמח דלא הגיע לדרך אכילתו מפני דאין דרך בני אדם לאוכלו, וע"כ ברכתו שהכל וכדביארנו בשיטת שאר הראשונים, וצ"ע. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:8 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:8) והנה עיין בגמ' (דף לט.) "מיא דסלקא כסלקא ומיא דלפתא כלפתא" ופרש"י שם (ד"ה מיא דסלקא) ז"ל תבשיל של תרדין כסלקא לענין ברכה עכ"ל, ומבואר דלא בעינן צורת פרי לברכה המסוימת דבורא פרי האדמה, דאף אי נימא דמיא דסלקא חשוב פרי מפני שטעם הפרי הוי במים, מ"מ אין לה צורת פרי, ואפ"ה מברכין בורא פרי האדמה, ומוכח דברכה מסוימת דבורא פרי האדמה לא צריכא צורת פרי. ועוד יש להוכיח דברכת בורא פרי האדמה לא צריכא צורת פרי דאיתא במשנה (דף לה.) "ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ", ומשמע דאי לאו טעמא דפת חשיבא וקבעו לה ברכה לעצמה חל עליה ברכת בורא פרי האדמה אע"פ שאין לה צורת פרי, ומוכח דברכת בורא פרי האדמה לא בעי צורת פרי¹. ולפי"ז צ"ל דנחלקו ר' יהודה ור' נחמן אם דרך בני אדם לאכול קמח, וכן משמע קצת מהמשך הגמ' דמדמי לה קמחא דשערי להאוכל קרא חייא דמברך שהכל, ופשוט דאית לקרא חייא צורת פרי אלא דאין דרך לאכול קרא חייא, וכדאיתא בגמ' (דף לח:) "כל שתחילתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה משכחת לה בכרבא וסלקא וקרא", וע"כ אין מברכים עליו ברכה מסוימת דבורא פרי האדמה אלא שהכל, וה"נ בקימחא דשערי מכיון דאין דרך בני אדם לאכול קמח מברכין שהכל. ומשמע דקימחא דחיטי אליבא דר"נ שוה לקימחא דשערי ולקרא חייא. footnotes: ¹ ואולי יתכן לתרץ דיש ב' דינים: א) צורת פרי ב) שם פרי, וכשיש צורת פרי מברכין עליו בפה"א ובפה"ע מכל מקום. ואילו כשחסרה צורת פרי אלא דיש שם פרי הברכה תלויה בחשיבות המאכל, שאם בנטיעתו התכוון לאכלו כך מלכתחילה אזי מברכין הברכה המסוימת. ויתכן דמשו"ה על מיא דסילקא מברך בפה"א דלכך נתכוונו לכתחילה בנטיעת הסילקא לאכלו כך במבושל ובמי סילקא. משא"כ בקמח דחיטי דאית ליה עלויא אחרינא בפת כלומר דלא נטעו החיטין מלכתחילה לאכלן קמח אלא לאכלן פת, ומדחסרה חשיבות לא מברכין על קמח בפה"א אלא שהכל. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:9 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:9) והנה עיין ברמב"ם (פ"ח מהל' ברכות ה"ה) וז"ל הקנים המתוקים שסוחטין אותן ומבשלין מימיהן עד שיקפה וידמה למלח כל הגאונים אמרו שמברכין עליו בורא פרי האדמה ומקצת אמרו בורא פרי העץ וכן אמרו שהמוצץ אותן קנים מברך בורא פרי האדמה, ואני אומר שאין זה פרי ואין מברכין עליו אלא שהכל, לא יהיה דבש אלו הקנים שנשתנה ע"י האור גדול מדבש תמרים שלא נשתנה ומברכין עליו שהכל עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם והגאונים נחלקו בגדר דין סוכר, דהרמב"ם ס"ל דסוכר נחשב כמשקה היוצא מן הפירות דהוי זיעא בעלמא וברכתו שהכל כדין דבש תמרים (שרק יין ושמן היוצאין מזיתים וענבים חשיבי פרי דמברכים עליהם ברכה מסוימת דבורא פרי העץ וכדפסק בפ"ח מהל' ברכות ה"ב). ובסברת הגאונים י"ל דס"ל דהא דמשקין היוצאין מזיתים וענבים דינם כפרי אינו דין מסוים בזיתים וענבים דוקא, אלא דמזיתים וענבים ילפינן דכל היכא שהמשקה הוא עיקר תכלית הפרי ונטעוהו לשם המשקה חל במשקה חלות שם פרי ודינו כעצם הפרי. ולפי"ז יין ושמן הן דוגמה למשקה שהוא התכלית של הפרי ודינו כפרי עצמו, ומשום כך חשיב סוכר כפרי עצמו. אמנם עדיין צריך ביאור מהו יסוד המחלוקת שבין הגאונים האם מברכין על סוכר בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה. ונראה דלכולי עלמא הקנים נחשבים כאילן אלא דנחלקו אי בעי צורת פרי לברכת בורא פרי העץ, דלשיטת מקצת הגאונים לא בעינן צורת פרי, וע"כ מברכים על סוכר בורא פרי העץ. ואילו לשאר הגאונים בעינן צורת פרי לברכת בורא פרי העץ, וע"כ אע"פ שמים היוצאין מקנים המתוקים חשובים כפרי עצמו, אמנם מכיון שאין להם צורת פרי אי אפשר לברך עליהם בורא פרי העץ, וע"כ מברכין עליהם ברכה כללית דבורא פרי האדמה. אמנם צ"ע לשיטת שאר הגאונים אמאי מברכין על שמן זית בורא פרי העץ, הרי אין לשמן צורת פרי. וצ"ל דס"ל כשיטת הרמב"ן (המובאת לעיל) דחל חלות שם פרי בפנ"ע על יין ושמן, וע"כ חל בהון חלות דין צורת פרי, וממילא מברכין עליהן בורא פרי העץ. ולפי הנ"ל מתבאר דיש חילוק בין ברכת בורא פרי העץ דבעי צורת פרי (לשיטת הגאונים דמברכים על סוכר בורא פרי האדמה) לברכת בורא פרי האדמה דלא בעי צורת פרי וכדמוכח מדין מיא דסלקא כסלקא (דף לט.)¹. footnotes: ¹ והעיר רבינו זצ"ל דמדברי הרמב"ם פ"ח מהל' ברכות ה"ד "תמרים שמיעכן ביד והוציא גרעינין שלהן ועשאן כמו עיסה מברך עליהם תחילה בורא פרי העץ", משמע דלדעת הרמב"ם ברכת בורא פרי העץ לא בעי צורת פרי, דמיירי שמיעכן ועשאן עיסה ולכאורה תו ליכא עלייהו צורת פרי. אמנם עיין ברש"י (לח א ד"ה טרימא) שפירש דטרימא הוא "כל דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק", ומשמע דס"ל דבכדי לברך בורא פרי העץ בעינן שצורת הפרי תהיה ניכרת. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:10 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:10) **תוס' ד"ה קימחא דחיטי. וז"ל נראה דלא מיירי בקמחא ממש דא"כ לא שייכא ביה ברכה דבורא פרי האדמה אלא מיירי בקמחא שקורין אישקלא"טיר או בקמח שעושין משבולת שועל שמייבשין בתנור עכ"ל.** ולפום ריהטא נראה בביאור דבריהם דר"ל דאי אפשר לברך ברכת בורא פרי האדמה על קמח שנטחן דק דק דלית ליה צורת פרי, וע"כ פירשו דמיירי בקמח שלא נטחן כ"כ דאית ליה צורת פרי, וע"כ לר"י ברכתו בורא פרי האדמה. אלא דזה אינו נכון דהוכחנו מהגמ' (דף לט.) "מיא דסלקא כסלקא" דלא בעינן צורת פרי לברכת בורא פרי האדמה. וע"כ י"ל דס"ל לתוס' דאין לומר דמיירי בקמח הנטחן דק דק (כדמשמע ברש"י) משום דלכולי עלמא אין דרך אכילה בכך ואין לברך על זה ברכה מסוימת, וע"כ פירשו דמיירי בקמח שלא נטחן לגמרי ופליגי אי דרך אכילתו בכך ומברכים עליו בורא פרי האדמה או אין דרך אכילתו בכך וברכתו שהכל. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:11 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:11) **גמ'. וז"ל קורא רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו ר' יהודה אמר בורא פרי האדמה פירא הוא ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו הואיל וסופו להקשות וכו' דקלא לא נטע אינשי אדעתא דקורא וכו' עכ"ל.** עיין ברש"י (ד"ה קורא) וז"ל רך של דקל כשענפיו גדלים בכל שנה ושנה כדרך כל האילנות הנוסף בשנה זו רך ושנה שניה מתקשה ונעשה עץ עכ"ל, ובפשטות מבואר דר"י ושמואל נחלקו אי אית ליה לקורא חלות שם פרי, דלר"י פירא הוי וברכתו בורא פרי האדמה, ואילו שמואל סובר דהואיל וסופו להקשות לא חשיב פרי אלא דינו כגוף העץ וע"כ מברכים עליו שהכל. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:12 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:12) אמנם נראה דהרמב"ם מפרש את יסוד המחלוקת באופן אחר, דהנה עיין ברמב"ם (פ"ח מהל' ברכות ה"ו) וז"ל הקור והוא ראש הדקל שהוא כמו עץ לבן מברך עליו בתחילה שהכל. קפרס של צלף מברכין עליו בורא פרי האדמה מפני שאינו פרי והאביונות של צלף הן הפרי שהן כצורת תמרים דקין קטנים מברך עליהם בורא פרי העץ עכ"ל. והנה בגמ' מבואר דלר"ע אין מתעשר בצלף אלא האביונות בלבד, ומוכח דאין לקפריסין חלות שם פרי. ומבואר לפי"ז דהרמב"ם ס"ל דחל ברכת בורא פרי האדמה אף בדבר שאין לו חלות שם פרי, דמברכין על קפרס של צלף בורא פרי האדמה אף שאינו פרי, (ומש"כ הרמב"ם "מפני שאינו פרי" היינו דלא הוי פרי כלל). ומבואר לפי"ז דיש חילוק ביסוד דין ברכת בורא פרי העץ לבין ברכת בורא פרי האדמה, דברכת בורא פרי העץ חלה רק על חלות שם פרי העץ, משא"כ ברכת בורא פרי האדמה דחלה על כל אוכל הצומח מן האדמה. והראיה דלא בעינן חלות שם פרי לברכת בורא פרי האדמה ממה שמברכין בורא פרי האדמה על העלין של צלף ואע"פ שאין להם שם פרי דלכולי עלמא אינם מתעשרין. ולפי המבואר דברכת בורא פרי האדמה אינה תלויה בשם פרי אלא בחלות שם אוכל הצומח מן האדמה צ"ל דר"י ושמואל נחלקו אי אית לקורא חלות שם אוכל. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:13 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:13) והנה עיין ברמב"ם (פ"א מהל' טומאת אוכלין ה"י) וז"ל הקור הרי הוא כעץ לכל דבר ואם שלקו וטגנו מתטמא טומאת אוכלין עכ"ל, ומבואר דס"ל דקור אינו אוכל אלא הוי כעץ בעלמא וע"כ אינו מתטמא טומאת אוכלין. ובזה מבוארת סברת שמואל בסוגיין דכיון דאין לקורא חלות שם אוכל אי אפשר לברך עליו בורא פרי האדמה וברכתו שהכל נהיה בדברו, דשהכל תלויה בראוי לאכילה בלבד. אלא דצ"ב לפי"ז דמהי סברת ר' יהודה דמברכים על קורא בורא פרי האדמה. ועיין בגמ' עירובין (כח:) "ר' יהודה אמר בורא פרי האדמה אוכלא הוא", אמנם צ"ע בסברת ר"י דהרי להדיא איתא במשנה (עוקצין פ"ג מ"ז) דקור הוא כעץ לכל דבר דאינו מתטמא טומאת אוכלין, ומ"ש דין ברכה מטומאה. ונראה דר"י סובר דכיון שקור עומד לאכילה ע"י שליקה וטיגון, חשיב אוכל לגבי ברכה ומברכין עליו בורא פרי האדמה. אמנם לגבי טומאת אוכלין קור אינו מקבל טומאת אוכלים כל זמן שלא שלקי, דלענין קבלת טומאה בעינן שיהא עומד לאכילה בשעת קבלת הטומאה. אמנם צ"ב מאי שנא קורא דמברכין עליו בורא פרי האדמה לר' יהודה אף כשאוכלו חי מסלקא וכרבא וקרא שדרכן לאכול מבושלין ואם אכלן חי מברך שהכל (כדאיתא בגמ' להלן דף לח:). ונראה דקורא ראוי לאכילה כשהוא חי אלא שאינו עומד לאכילה. משא"כ בסלקא וכרבא וקרא י"ל דכשהן חיין אינן ראויין לגמרי לאכילה, וצריכים שליקה כדי להכשירן לאכילה כדרך אכילתן, וע"כ כשהן חיין מברכים עליהם שהכל נהיה בדברו. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:14 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:14) **גמ'. וז"ל ונימא הלכה כר"ע אי אמר הלכה כר"ע הוה אמינא אפילו בארץ קמ"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל וכו' ונימא הלכה כר"ע בחו"ל דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל אי אמר הכי הוה אמינא הנ"מ גבי מעשר אילן דבארץ גופא מדרבנן אבל גבי ערלה דבארץ מדאורייתא אימא בחו"ל נמי נגזור קמ"ל עכ"ל.** יש להסתפק בגדר הך הילכתא דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל אם יסודו משום דלגבי מצוות התלויות בארץ שנוהגות בחו"ל מדרבנן, הרבנן הקילו לנהוג בחו"ל כשיטת המיקל בא"י, או דילמא דהטעם דהלכה כדברי המיקל בחו"ל הוא משום דין ספק ערלה דקיי"ל שמותר בחו"ל (קידושין לט א). והנה אע"פ דבעלמא מחלוקת תנאים אינו נחשב ע"פ דין כספק לאחר שפסקינן להלכה כחד מ"ד, יתכן דלגבי ערלה מחלוקת תנאים אכן נחשבת כספק ואע"פ דקיי"ל כחד מ"ד, וע"כ קיימא לן בחו"ל כשיטת ר"ע דהאביונות בלבד אסורין משום ערלה, דהנידון אי חל איסור ערלה על הקפריסין הוי חלות ספק ע"פ דין, וספק ערלה מותרת בחו"ל. ועיין ברש"י (ד"ה דכל המיקל) וז"ל בערלה הלכה כמותו בחוצה לארץ דכיון דאינה מה"ת הלך אחר המיקל עכ"ל, ומשמע דלמ"ד ערלת חו"ל הלכה למשה מסיני אין לומר דהלכה כר"ע בחו"ל, ומבואר דרש"י מפרש דיסוד ההלכה דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל משום דרבנן תיקנו להקל במצוות התלויות בארץ שנוהגות בחו"ל מדרבנן. וכן משמע מסוגיין דס"ד דרק במעשר אמרינן דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל, ומבואר דדין כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל חל בכל מצות התלויות בארץ שנוהגות בחו"ל מדרבנן. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:15 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:15) אמנם עיין בתוס' (לעיל דף לה. ד"ה ולמאן) וז"ל ועתה קיימא לן דרבעי נוהג אף בחו"ל מיהו בכרם נוהג ולא בשאר אילנות דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל עכ"ל, והנה קיי"ל כמ"ד דערלת חו"ל אסורה מה"ת מהלכה למשה מסיני, ולגבי איסור רבעי בחו"ל נחלקו הרמב"ם ותוס' (עיין רמב"ם פ"י מהל' מאכלות אסורות הל' ט"ו) דלשיטת הרמב"ם אין נטע רבעי נוהג בחו"ל בכלל. מאידך תוס' ומקצת הגאונים המובאים שם ברמב"ם סברי דכרם רבעי נוהג בחו"ל, וביאר מרן הגר"ח זצ"ל (עיין בחידושי רבינו חיים הלוי פ"י מהל' מאכלות אסורות הל' ט"ו) דפליגי ביסוד גדר הלכה למשה מסיני דערלת חו"ל אסורה, דלשיטת הרמב"ם ההלכה למשה מסיני חידשה חלות שם איסור חדש דערלת חו"ל שאינו בכלל איסור ערלה הכתובה בתורה, ולפיכך פסק שאין נטע רבעי נוהג בחו"ל, דנטע רבעי הוקש לאיסור ערלה הכתובה בתורה ואילו ערלת חו"ל אינה בכלל איסור ערלה הכתובה בתורה. משא"כ לשיטת התוס' ההלכה למשה מסיני באה לגלות דערלת חו"ל נכללת באיסור ערלה הכתובה בתורה ולפיכך ס"ל דנטע רבעי נוהג בחו"ל כיון דרבעי הוקש לערלה. והגר"ח זצ"ל הוסיף שנחלקו אם הפסוק "וכי תבאו אל הארץ" ממעט ערלת חו"ל שאינה בכלל איסור הערלה האמורה בפרשה בתורה או שמגלה שהמצוה תלויה בזמן ביאה ולא שנתמעטה ערלת חו"ל ונוהגת בחו"ל כדין ערלת א"י עכת"ד. ומבואר לפי"ז דלשיטת התוס' נטע רבעי אסור בחו"ל מה"ת דנטע רבעי הוקש לערלה הכתובה בפרשה, וערלת חו"ל בכלל איסור ערלה הכתובה בתורה. ויש לדקדק שאע"פ שאיסור רבעי בחו"ל מה"ת נקטו התוס' דבחו"ל נוהג רק איסור כרם רבעי משום דקיי"ל דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל. ומוכח מדבריהם דאין גדר ההלכה דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל משום דבאיסור דרבנן תיקנו כפי המיקל (וכדמבואר ברש"י ד"ה דכל המיקל). דהתוס' סוברים דההלכה דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל חלה מדין ספק ערלה בחו"ל מותרת מהלל"מ. ולכן אין איסור ערלה בקפריסין חל בחו"ל משום שהמחלוקת דר"ע ור"א נחשבת על פי דין לספק ערלה, וספק ערלה מותרת בחו"ל. והוא הדין ס"ל לתוס' דהמחלוקת אי נאסר נטע רבעי או כרם רבעי הוי על פי דין ספק נטע רבעי שמותר בחו"ל מדין ספק ערלה בחו"ל לקולא. אלא דלפי"ז יש להקשות על הס"ד בגמ' דההלכה דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל חל במעשר, והרי דין מעשר בחו"ל לא שייך לאיסור ערלה, ואם ההלכה דכל המיקל מיוסד בדין דבחו"ל ספק ערלה מותרת אמאי נימא הכי לגבי מעשר¹. footnotes: ¹ ופעם אמר רבינו זצ"ל דאולי י"ל דההלכה דספק ערלת חו"ל מותרת חלה בכל המצוות התלויות בארץ ולא רק בערלה, ומשו"ה במצוות התלויות בארץ הנוהגות בחו"ל מדרבנן נמי חלה אותה ההלכה להקל. ונפקא מינה גם לספק חדש בחו"ל, שלרוב הראשונים מצות חדש נוהגת בחו"ל מדאורייתא. ומפני שמעיקר חלות דינה הו"ל מצוה התלויה בארץ אלא שנוהגת נמי בחו"ל, יתכן שההלכה להקל חלה נמי בה, ולפיכך ספק חדש בחו"ל לקולא אפילו בספקות דאורייתא. ומנהג ישראל בכל תפוצות הגולה להקל בספק חדש בחו"ל אפילו בספקות שאפשר לבררן כמו דמקילין בספק ערלה ואע"פ שעיקר חיוב המצוה מדאורייתא. ואולי י"ל דהוי משום דההלכה למשה מסיני הנאמרת בספק ערלת חו"ל לקולא חלה אף בחדש בחו"ל משום דבעצם הויא מצוה התלויה בארץ כערלה, וצ"ע. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:16 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:16) והנה לכאורה יש נפקא מינה בין שיטת רש"י לתוס' בגדר דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל, אם אמרינן הלכה בכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל אף בתרתי דסתרי, דלשיטת רש"י דיסוד הדין דכל המיקל הוא קולא דרבנן דכשיש מחלוקת בא"י אזי בחו"ל חל דין הכרעה מדרבנן לקולא, י"ל דאי אפשר להקל בתרתי דסתרי, דאי אפשר להכריע הספק לקולא בתרי גוונא דסתרי אהדדי. משא"כ לסברת התוס' דחל חלות שם ספק בפנ"ע דספק ערלה, והלכה למשה מסיני הוא דספק ערלה מותר בחו"ל, י"ל דאף בתרי גוונא דסתרי אהדדי נמי אמרינן דמותר, משום דהיסוד הוא שאם איכא ספק ערלה בחו"ל חל דין דספק ערלה מותרת. והוי דין לנהוג לקולא במקום ספק, ואינו חלות דין הכרעה לומר דבחו"ל ספק ערלה ודאי לא הוי ערלה, אלא דחלות שם ספק ערלה מותרת. ודומה לדין ספק ממזר שמותר מה"ת ואף בתרתי דסתרי, וכדהוכיח הגר"מ זצ"ל ממה שפסק הרמב"ם (פט"ו מהל' איסורי ביאה ה"ב) דפצוע דכא מותר בספק ממזרת, אע"פ שפצוע דכא אסור בממזרת ואסור אף בישראל, וספק ממזרת לפצוע דכא לכאורה אסורה ממ"נ. ומוכח דחל חלות שם ספק ממזר שמותר מה"ת מדין מיוחד בפ"ע, דהוי "קהל ספק" ומותר אף בתרתי דסתרי, והוי דין ניהוג לקולא, וע"כ מותר אף בתרתי דסתרי¹. footnotes: ¹ ועיין בשב שמעתתא ש"א פ"א וברשימות שיעורים למס' יבמות בענין ספק ממזר. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:17 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:17) והנה קיי"ל דספק טומאה ברשות הרבים טהור, וכדפסק הרמב"ם (פי"ט מהל' אבות הטומאות ה"ב) וז"ל שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות אם באו ונשאלו זה אחר זה מורין לכל אחד מהן בפני עצמו שהוא טהור באו שניהם כאחת או שבא האחד ושאל על חבירו ואמר שנים היינו ובשני שבילין הלכנו ושתי טהרות עשינו הרי שניהם טמאים וטהרות שעשו נשרפות עכ"ל. ומקורו מסוגיית הגמ' בפסחים (דף י.) "בבת אחת דברי הכל טמאין לא נחלקו אלא בבא להישאל עליו ועל חבירו ר' יוסי מדמי לה לבת אחת ור' יהודה מדמי לזה אחר זה". ומבואר דלשיטת הרמב"ם יסוד הדין דספק טומאה ברה"ר טהור הוא מדין הכרעה, וע"כ כשבאו שניהם כאחת או שאחד שאל על שניהם טמאים, דאי אפשר להכריע לקולא לשניהם, דהוי תרתי דסתרי דבודאי אחד מהן נטמא. אמנם יעויין בתוס' (פסחים דף י. ד"ה בבת אחת דברי הכל טמאים) וז"ל נראה דהיינו מדרבנן דמדאורייתא אפילו בבת אחת טהורים עכ"ל. וצריך ביאור בסברת התוס' אמאי ס"ל דמדאורייתא אף בבת אחת טהורים והרי הוי תרתי דסתרי. ומבואר מזה דתוס' ס"ל דגדר הדין דספק טומאה בר"ה טהור הויא דין ניהוג לקולא במקום ספק, ואם חל חלות שם ספק טומאה ברה"ר הדין הוא לנהוג לקולא וטהור אף בתרתי דסתרי. וה"ה י"ל בדין ספק ערלה בחו"ל. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:18 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:18) ואף בדין ספק ספיקא לקולא יל"ע האם הוא חל מדין הכרעה או מדין ניהוג. ויש לתלות בחקירה זו גם את השאלה אי אמרינן ספק ספיקא לקולא בגוונא דאיכא תרתי דסתרי (עיין בתוס' נדה דף כז. ד"ה חומר ובחידושי המהרש"ל שם). דלשיטת התוס' אין אומרים ספק ספיקא לקולא בתרתי דסתרי משום דיסוד הדין דס"ס לקולא הוי חלות דין הכרעה, ואי אפשר להכריע לקולא בתרתי דסתרי, דממה נפשך יש כאן איסור. ומאידך המהרש"ל שהקשה שם על תוס' וס"ל ספק ספיקא לקולא אף בציור דתרתי דסתרי סובר דדין ספק ספיקא לקולא אינו דין הכרעה לקולא אלא דין ניהוג לקולא, ומשו"ה חל אף בתרתי דסתרי. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:19 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:19) ולפי"ז נמי ניתן לבאר את מחלוקת הראשונים אי אמרינן ספק ספיקא לקולא בדבר שיש לו מתירין, דאיתא בגמ' (ביצה דף ג:) "וספיקא אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות וכו' אי אמרת בשלמא ספק יו"ט ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל". ועיין בתוס' (שם ד"ה ואחרות) דכשנתערב האיסור עצמו באלף לא בטיל דהוי חד ספיקא אמנם בספק איסור שנתערב באחרות מותר דהוי ספק ספיקא, ומבואר דתוס' סברי דאמרינן ספק ספיקא לקולא אף בדבר שיש לו מתירין. אמנם שיטת המרדכי (ע"ז סי' תתמ"א) היא דספק ביצה שנולדה ביו"ט שנתערבה באחרות אסורה, דבדבר שיש לו מתירין לא אמרינן ספק ספיקא להקל, (ועיין בשו"ע יו"ד סי' ק"ב סע' א' ובביאור הגר"א סק"ג). ונראה דלשיטת המרדכי חל דין הכרעה בספק ספיקא לקולא, וע"כ בדבר יש לו מתירין ליכא דין ספק ספיקא לקולא, דבדבר שיש לו מתירין אמרינן דעד שנכריע להיתר נמתין עד שיהא מותר בודאי. ונראה בביאור שיטת התוס' (ביצה ג ב) דאף בדבר שיש לו מתירין חל דין ספק ספיקא להקל, דסברי דיסוד דין ספק ספיקא לקולא הוי דין ניהוג לקולא, וחל אף בדבר שיש לו מתירין. והטעם בזה הוא דאע"פ דקיי"ל דספק דאורייתא לחומרא בספק ספיקא חל דין לנהוג לקולא מה"ת, דספק ספיקא לא חשיב מה"ת לספק כלל, ולפיכך ספק ספיקא מותר אף בדבר שיש לו מתירין. וה"ה י"ל בדין ספק ערלה בחו"ל. ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:20 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:20) **גמ'. וז"ל ותנן ספק ערלה בא"י אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט עכ"ל.** מבואר להדיא בגמ' דשאני דין ספק ערלה מדין ספק דכל התורה כולה, דבכהת"כ ספק היכול להתברר לא נחשב ע"פ דין לספק, משא"כ בערלה ספק היכול להתברר הוי ספק, דהרי יכול להתברר אם לוקח מן הזקנות או מן הנטיעות ואעפ"כ אמרינן דיורד ולוקח ובלבד שלא יראנו, ומוכח דחל חלות שם בפנ"ע של ספק ערלה. ולפיכך י"ל דדין ערלה בקפריסין דתלוי במחלוקת תנאים נחשב ע"פ דין לספק ערלה דהוי חלות שם ספק בפנ"ע ולא דמי לחלות שם ספק דכהת"כ, דבכל התורה בדבר שיש בו מחלוקת ונפסק כצד אחד תו לא נחשב לספק. ויש לדקדק בגמ' דלגבי סוריא אמרינן דספק ערלה מותר ואילו בחו"ל אמרינן ד"יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט", ומשמע דבסוריא לא אמרינן דיורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט, דמכיון דהוי ספק היכול להתברר לא נחשב לספק ערלה ורק ספק ערלה שאינו יכול להתברר הוי ספק ערלה שמותר בסוריא. וצ"ע מאי שנא סוריא משאר חו"ל דלא נאמר בה דין דיורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט. ונראה דודאי ערלה נוהג בסוריא מתרי טעמי, א) מדין ערלת חו"ל מהלכה למשה מסיני כשאר חו"ל, ב) מדרבנן חל בסוריא דין ערלת א"י כמו שנתחייבה סוריא בתרומות ומעשרות מדרבנן (עיין ברמב"ם פ"א מהל' תרומות ה"ד). ###### Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:21 [Reshimot Shiurim on Berakhot 36a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/36a:21) ולפי"ז נראה דבספק שאינו יכול להתברר חל בסוריא דין ספק ערלה ומותר מתרי טעמי, א) מצד חלות דין ערלת חו"ל שבסוריא הוי ספק ערלת חו"ל שמותרת מהלכה למשה מסיני, ב) משום חלות דין ערלת א"י שנוהג בסוריא מדרבנן, היכא דהוי ספק הוי ספק דרבנן לקולא. אמנם כל זה נכון בגוונא דהוי ספק שאינו יכול להתברר, משא"כ בגוונא דהוי ספק היכול להתברר, דאע"פ שמצד איסור ערלת חו"ל חשיב לספק, דחל חלות שם ספק בפנ"ע דערלת חו"ל, מ"מ מפאת חיוב ערלה בסוריא מדרבנן מדין ערלת א"י ספק שיכול להתברר לא נחשב ע"פ דין לספק, וכדמבואר להדיא ברשב"א (מס' נדה דף נו: ד"ה ואסיקנא) בשם הראב"ד, וז"ל אבל הראב"ד ז"ל כתב כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא כרבי הלכך בדקינן לכתם, ונראה מדבריו שאם אינו יודע לעמוד אעיקר הענין כגון שאינו בקי במגליד ומקדיר טמאה דאם הוא אינו בקי אין זה ספק בדרבנן אלא ספק הבא לו ממיעוט ידיעתו עכ"ל. ומבואר דאע"פ דבספק כתם תלינן לקולא משום דכתמים דרבנן אך היכא דהוי ספק שיכול להתברר ואינו אלא ספק בידיעתו לא נחשב ע"פ דין לספק. ומבואר דאף במילי דרבנן אמרינן דספק שיכול להתברר לא הוי ספק. ומשום כך בסוריא אינו חל דין דיורד ולוקח ובלבד שלא יראנו, דחל בסוריא דין ערלת א"י מדרבנן, וספק שיכול להתברר לא נחשב לספק ואין כאן דין ספק דרבנן לקולא. ולפי"ז מדוקדק לשון הגמ' דבסוריא ספק ערלה מותר כלומר ספק שאינו יכול להתברר. ובחו"ל יורד ולוקט, דרק בערלת חו"ל קיי"ל דחל חלות שם ספק בפנ"ע ואף ספק היכול להתברר חשיב ספק ומותר.