## Reshimot Shiurim on Berakhot Daf 8b

###### Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:1
[Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/8b:1)

גמ'. ז"ל והזהירו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון עכ"ל. נראה לפרש דמה ששברי לוחות מונחות בארון הוא משום דחלין בלוחות ב' דיני קדושה: א) קדושת הגוף משום דהויין מכלי המקדש כמו כלי שרת, ב) קדושת ס"ת. דהנה עיין ברמב"ם (פ"י מהל' ס"ת ה"י) וז"ל מצוה ליחד לספר תורה מקום ולכבד אותו המקום ולהדרו יותר מדאי, דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר עכ"ל. ומבואר מדברי הרמב"ם שהדין לכבד ס"ת נלמד מהלוחות ששמים אותן בארון, כי הדברים שבלוחות הברית הן הן הדברים שבכל ספר תורה. וכן מבואר מדברי הגהות מיימונית שם (אות ט) וז"ל תשובת מורי רבינו וששאלת למה אין משכיבין ס"ת בארון כמו לוחות יפה שאלת ור"ת כתב בתשובה שכן היה יותר טוב מטעם זה ועוד כתב אלו נזכרתי בעשותי ארון הרחבתיו עכ"ל, ומבואר דילפינן דיני כבוד ס"ת מהלוחות וע"כ דחל בלוחות קדושת ס"ת.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:2
[Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/8b:2)

ונראה לומר דמשנשתברו הלוחות פקעה מהם חלות קדושת ס"ת דהויין כס"ת שחסר בו יריעה אחת דליתא ביה חלות קדושת ס"ת. אמנם עדיין נשאר בלוחות חלות קדושת הגוף, דלגבי קדושת הגוף קיי"ל שקדושת הגוף לא פקעה בכדי, ואפילו בקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה מ"מ חלות קדושת הגוף אית בהו, וכמבואר ברמב"ם (פ"ג מהל' מעילה ה"א) וז"ל קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה מה"ת אבל מועלים בהם מד"ס עכ"ל. ונראה דרק יצאו מידי מעילה משום דאינם קדשי ה' דאינם ראויים להקרבה. אמנם לגבי חלות דין קדושת הגוף אע"פ שמתו נשארו בקדושתן, דלא פקע הקדושה במיתה וחל בהם עדיין איסור אכילה והנאה מדאורייתא מדין איסור קודש¹. והגר"מ זצ"ל נקט דאף יאסרו משום לא תעבוד ולא תגוז דרק נתמעטו ממעילה משום שאינו קדשי ה' אבל כל הדינים שתלויים בקדושת הגוף עדיין חלים בהם².

footnotes:
¹ ומש"כ הרמב"ם דמועלים בהם מד"ס ר"ל דהחיוב מעילה לשלם חומש הוא מדרבנן. אמנם עצם האיסור ההנאה שחל בהם הוא איסור קודש מדאורייתא.
² עיין בחידושי הגר"מ הלוי עמ' קכה - קכט.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:3
[Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/8b:3)

ונראה דאף בת"ח חלה חלות קדושת הגוף, ומשום דלימוד התורה מקדשת את גוף האדם הלומד תורה. דיעויין באבות דר"נ (פמ"א מ"א) וז"ל ר' שמעון אומר ג' כתרים הם, אלו הן כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכו' כתר כהונה כיצד אפילו נותן כל כסף וזהב אין נותנים לו כתר כהונה וכו' כתר מלכות אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנים לו כתר מלכות וכו' אבל כתר תורה אינו כן עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול עכ"ל, וכן כתב הרמב"ם (פ"ג ה"א מהל' ת"ת) וז"ל בשלשה כתרים נכתרו ישראל כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה זכה בו אהרן שנא' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, כתר מלכות זכה בו דוד שנא' זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי, כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל וכו' כל מי שירצה יבוא ויטול. שמא תאמר שאותן הכתרים גדולים מכתר תורה הרי הוא אומר בי מלכים ימלוכו וכו' הא למדת שכתר התורה גדול מכתר כהונה וכתר מלכות עכ"ל. וצריך ביאור מהי ההשואה בין ג' כתרים אלו ובמה גדולה כתר תורה מכתר כהונה ומלכות, ועוד צ"ב מהו המובן של "כתר תורה". ונראה דלגבי כתר כהונה וכתר מלכות המובן של כתר הוא דחלה חלות קדושת הגוף נוספת בגברא. דהרי כהן גדול נמשח בשמן המשחה ונתקדש בקדושת הגוף וכן במלך המשיחה מקדשת את המלך בקדושת הגוף נוספת, וכמו שאמר שמואל לשאול (שמואל א' פרק י, ו) "וצלחה עליך רוח ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר".


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:4
[Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/8b:4)

ולפי"ז נראה דהמובן "כתר תורה" היינו שע"י לימוד התורה חלה חלות קדושת הגוף בגברא, דהאדם הלומד תורה מתקדש ומתעלה, דהתורה מקדשת ומטהרת את האדם וכמש"כ (משלי ד, ח) "סלסלה ותרוממך לכבדך כי תחבקנה". ונראה דבפ"א מהל' ת"ת הרמב"ם מבאר גדר החיוב של מצות לימוד וידיעת התורה. אולם בפ"ג (שם) הרמב"ם מבאר את דין כתר התורה - דהיינו חלות קדושת הגוף שחלה בגברא ע"י לימוד ועמלות בתורה. ולפי"ז יש לבאר דברי הרמב"ם (פ"ג הי"ג) וז"ל אע"פ שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה לפיכך מי שרוצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתיה וכיוצא בהן אלא בדברי תורה ודברי חכמה וכו' עכ"ל. ולכאורה צ"ב דהרמב"ם (פ"א ה"ח מהל' ת"ת) כבר כתב החיוב ללמוד תורה ביום ובלילה וז"ל כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו וכו' חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנא' והגית בו יומם ולילה עכ"ל. וצ"ע דלכאורה הרמב"ם היה צריך להדגיש בהלכה זו את גודל הענין ללמוד תורה בלילה. ברם עפימש"נ יש ליישב דבפ"א מהל' ת"ת הרמב"ם מיירי מענין מצות לימוד תורה גרידא, אמנם בפ"ג מהל' ת"ת דהוא פרק כתר התורה מיירי הרמב"ם בדין כתר תורה ובקדושת הגוף שחלה ע"י לימוד התורה ועמלות בתורה, וע"כ דוקא כאן (בפ"ג) מדגיש גודל החשיבות של לימוד התורה בלילה כדי להשיג כתר התורה. ולפי זה נראה לבאר את הגמ' דידן דחייבין לכבד ת"ח ששכח את תלמודו משום דאע"פ שחסר לו בידיעת התורה מ"מ חלות קדושת הגוף שחלה בו לא פקע, ומשו"ה חייבים בכבודו. ודומה לשברי הלוחות שאע"פ שבטלה מהם קדושת ס"ת מ"מ קדושת הגוף שבהם לא בטלה, וע"כ מונחים בארון ומחייבים בכיבוד.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:5
[Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/8b:5)

אמנם עדיין צריך ביאור דבגמ' מבואר שרק אם שכח את תלמודו באונס אזי חייבים בכבודו, ומשמע דאם שכח ע"י פשיעה אין חייבים לכבדו, ולפימש"כ צ"ע דהרי קדושת הגוף לא פקעה ממנו בכדי, וא"כ לכאורה אף כששכח ע"י פשיעה יהיו חייבים לכבדו מחמת חלות קדושת הגוף שחלה בו.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:6
[Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/8b:6)

ונראה דבגמ' במס' ע"ז (דף נב:) איתא "גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששקצו אנשי יון אמר ר' פפא התם קרא אשכח ודרש ובאו בה פריצים וחיללוה". ועיין בבעל המאור (במס' ע"ז כד: בדפי הרי"ף) שפירש שאבני מזבח נתקדשו בקדושת בדק הבית ויצאו לחולין ע"י פריצי ישראל שמעלו בהם. אמנם עיין ברמב"ן במלחמות ה' (מס' ע"ז דף כד. בדפי הרי"ף) שחולק על הבעה"מ וסובר דבאמת אבני מזבח נתקדשו בקדושת הגוף דהויין כלי שרת ואע"פ שבכל דבר שאן לו פדיון יש מועל אחר מועל מ"מ יצאו לחולין ע"י עובדי כוכבים מגזה"כ ד"ובאו בה פריצים וחיללוה", והבית המקדש עצמו יצא מקדושתו ונעשה חול אע"פ שאן בו מעילה דאין מעילה בקרקעות מגזה"כ ד"ובאו בה פריצים וחיללוה". ומבואר מדברי הרמב"ן דחילול קדשים ע"י "ובאו בה פריצים וחיללוה" מפקיע אפילו קדושת הגוף. ולפי"ז י"ל דת"ח ששכח תלמודו מחמת פשיעה שהסיח דעתו מדברי תורה ועבר על לאו "פן יסורו מלבבך" הוי בגדר "ובאו בה פריצים וחיללוה" ופקע ממנו קדושת הגוף ואין חייבים בכבודו.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:7
[Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/8b:7)

והנה עיין בשולחן ערוך (או"ח סי' קח סעיף ח) שפסק וז"ל מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבוא לידי הפסד ועל ידי כך הפסיד מלהתפלל וכן מי שהוא שיכור ולא התפלל כולם חשובים אונסים ויש להם תשלומין עכ"ל. וכתב הגר"א (בביאור הגר"א ד"ה וכן) וז"ל דזהו מיקרי ג"כ אונס כמ"ש רש"י בברכות ד"ה מחמת וכו' עכ"ל, ועיין ברש"י בסוגיין (דף ח:) ד"ה מחמת אונסו וז"ל שחלה או שנטרד בדוחק מזונות הזהרו בו לכבדו. הגר"א מציין דמרש"י בסוגיין מבואר דהטרוד מחמת מזונות נחשב לאנוס ומתפלל משום כך תשלומין. ולפי דברינו יש להעיר דלכאורה יש לחלק בין חיוב כבוד לת"ח ששכח תלמודו לבין תפלת תשלומין, דבת"ח ששכח תלמודו רק אם פשע והסיח דעתו מד"ת אין צריך לכבדו דפקע ממנו קדושת הגוף והוי בכלל "ובאו בה פריצים וחיללוה". ולכן אם שכח מחמת טרדת מזונותיו דלא פשע בהסיח דעתו מהתורה אזי חייבים לכבדו דלא פקע מיניה קדושת הגוף. אולם בנוגע להל' תפלה ותשלומין יתכן דטרדת מזונותיו לא חשיבא כאונס ואינו יכול להתפלל תשלומין, וצ"ע בראיית הגר"א מרש"י בסוגיין¹.

footnotes:
¹ עיין בתוס ב"ק (דף כז: ד"ה ושמואל) שהבחינו בין אונס כעין אבידה לבין אונס כעין גניבה, דכעין אבידה קרובה יותר לפשיעה. ויתכן דכוונת רבינו זצ"ל להקשות דאם נאנס ולא התפלל מחמת טרדת מזונותיו, הו"ל אונס כעין אבידה, ומשו"ה אין לתפלתו תשלומין ומ"מ אינו בגדר, ובאו בה פריצים וחיללוה, דהרי אינו פשיעה ממש, ומשו"ה חייבים לכבד ת"ח שנאנס ושכח תלמודו מחמת טירדת מזונותיו.


###### Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:8
[Reshimot Shiurim on Berakhot 8b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Berakhot/r/8b:8)

גמ'. ז"ל והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון עכ"ל. יש להסתפק אם חיוב הכבוד לת"ח ששכח תלמודו באונס הוא לכבדו כאילו לא שכח תלמודו וחיבים לכבדו כת"ח, או דהוי חיוב כבוד בפני עצמו ודין כבוד לת"ח ששכח תלמודו אינו שוה לת"ח¹. ואולי תהא נפ"מ לגבי חיוב מורא - די"ל דבת"ח ששכח תלמודו חל רק חיוב כבוד וליכא חיוב מורא. והנה עיין בגמ' במנחות דף (צט.) וז"ל אשר שברת ושמת בארון תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחות בארון מכאן לת"ח ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגים בו מנהג בזיון עכ"ל. ומשמע דהוי חלות דין כבוד בפני עצמו דהיינו שאין לבזותו, אבל מ"מ אין חיוב כבודו שוה ממש לת"ח. אמנם בירושלמי במס' מועד קטן (פ"ג ה"א) איתא "זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו נוהגים בו כקדושת ארון", ומשמע דחייבים בכבודו ממש בשוה לת"ח שלא שכח תלמודו. ואולי י"ל דזה תלוי במח' בין ר' יהודה ורבנן (עיין בירושלמי שקלים פ"ו ה"א וברמב"ן עה"ת דברים י, א) האם היו ב' ארונות או ארון אחד, די"ל דלשיטת ר' יהודה שהיה ארון בפ"ע לשברי לוחות י"ל דחל חיוב כבוד בפ"ע לת"ח ששכח תלמודו, משא"כ לרבנן דשברי לוחות מונחות בארון אחד עם הלוחות י"ל דחייב בכבודו בשוה לת"ח שלא שכח תלמודו.

footnotes:
¹ וע' במאירי שכתב "כאילו לא שכח" ואילו הראבי"ה כתב "לנהוג בו כבוד" ואפשר דנחלקו בספק הנ"ל.