## Reshimot Shiurim on Horayot Daf 4a

###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:1
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:1)

**גמ'. אמר ר' יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר זבידא משל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו בין השמשות, ספק מבעו"י נתכפר לו ספק משחשכה נתכפר לו, שאין מביא אשם תלוי. ולא מבעיא למ"ד ב"ד מביאין, דלא אפרסמא מלתא, אלא אפילו למ"ד צבור מביאין, דמפרסמא מלתא והוו אמרינן ליה, דהכא כספק מבעוד יום ספק משחשכה, אי שאיל לא אשכח אינש דמשייליה.**


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:2
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:2)

**עיין** ברש"י (ד"ה ספק משחשכה נתכפר לו) וז"ל ולא הוי כפרה מעליא דביום צוותו כתיב דקיימא לן דפטור דאין צריך להביא קרבן אחר וכו', והא הכא (מפני) דבין השמשות לית ביה צד חיוב מעליא דליכא למימר שמא משחשכה נתכפר לו שהרי בין השמשות כהרף עין ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה ופטור, ה"נ ליכא למימר שמא ממש תולה בעצמו שהרי כבר הורו ב"ד עכ"ל. והקשה הקרן אורה "וגם על מה שפרש"י ז"ל דהמשל הוא כי היכי דבספק מבעוד יום כו' הצד פטור עדיף ה"נ הכא. קשה לי, דמשמע דלרבי יהודה דיש שיעור לביה"ש. ואיכא נמי צד חיוב מעליא הוא חייב באשם תלוי. וזה לא שמענו".


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:3
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:3)

**והנה** לולא פרש"י לכאורה היה אפשר לפרש את הגמרא דר"ל דרק ספק חטא או לא חטא בלבד מחייב אשם תלוי, ואילו ספק נתכפר בחטאת או לא נתכפר אינו מחייב אשם תלוי, דהיינו שהיתה ביה"ש ספק יום ספק לילה בשעת הבאת החטאת לכפרה. וה"ה בספק תולה בב"ד בכפרת פר העלם דבר, דהוי ספק כפרה ולא ספק חטא דהרי ודאי חטא דמשו"ה אינו מביא אשם תלוי. אולם רש"י לא פירש כך וחילק בין ביה"ש דר' יוסי שאינו מביא אשם תלוי באופן שהביא חטאתו בבין השמשות דהוי ספק יום וספק לילה, לבין ביה"ש אליבא דר' יהודה דאזי כשהביא חטאתו בביה"ש מביא אשם תלוי. ודבריו מחוסרים ביאור, וכדהקשה הקרן אורה.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:4
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:4)

**ונראה** לבאר דרש"י סובר דמביאים אשם תלוי בספק נתכפר ספק לא נתכפר, דגם ספק כפרה מחייב אשם תלוי ולא רק ספק חטא ספק לא חטא. וס"ל לרש"י דיש ב' דינים באשם תלוי, דין אחד בספק חטא ספק לא חטא שחל חיוב אשם תלוי מעיקרו בשעת ספק חטא בלי חלות חיוב חטאת, ודין שני של אשם תלוי דחל במי שנתחייב חיוב חטאת בשעת חטאו, אלא שנסתפק לו האם הביא את חטאתו כדינה וכשרה היא או דפסולה היא דהו"ל ספק נתכפר או לא נתכפר, כי באופן הזה חיוב החטאת דמעיקרא כולל אף את החיוב דאשם תלוי שמחוייב להביא באופן דיש ספק אם נתכפר או לא. וזה חידוש בדיני אשם תלוי.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:5
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:5)

**ולפי"ז** נראה לבאר אליבא דרש"י הנ"מ בין ספק דביה"ש לר' יוסי דס"ל דביה"ש כהרף עין, דבספק הביא חטאת בביה"ש דר' יוסי פטור מאשם תלוי. ואילו אם הביא את חטאתו בביה"ש דר' יהודה חייב באשם תלוי. דביארנו בשיעורים למס' ברכות²³ דלפי הרמב"ם והריטב"א ביה"ש דר' יהודה אינו ספק של חסרון ידיעה מתי יום ומתי לילה, דזהו הספק אליבא דר' יוסי דס"ל ביה"ש כהרף עין כי יש חסרון ידיעה מתי הרגע דביה"ש. ואילו אליבא דר' יהודה עצם הזמן דבין השמשות הוי חפצא של ספק משום דהוי תרתי דסתרי דחל בביה"ש גם דיני יום וגם דיני לילה, והוי תרתי דסתרי של יום ולילה בערבוביא, ומהווה ספק עפ"י דין. וי"ל דמשו"ה רש"י חילק בין ר' יוסי ור' יהודה לגבי חיוב אשם תלוי. דאם הביא את קרבנו בבין השמשות אליבא דר' יוסי אזי חל ספק מצד הגברא דחסרה לו ידיעה מתי הביא את חטאתו ביום או בלילה, ולפי רש"י כשיש ספק מצד הגברא אם הביא כפרתו או לא אינו מחייב אשם תלוי. ומאידך אליבא דר' יהודה הספק אינו ספק גברא בלבד אלא ספק בחפצא, דעצם החפצא דבין השמשות הוי ספק עפ"י דין וספק נתכפר שחל מחמת ספק בחפצא מחייב אשם תלוי.²⁴

footnotes:
²³ עיין ברשימות שיעורים למס' ברכות דף ב. בענין בין השמשות אות ב' - בגדר דין ביה"ש (עמ' מ"ג – מה).
²⁴ ויתכן דהביאור בזה הוא כי בדומה לספק חטא שמביא אשם תלוי כשהספק חל מצד החפצא, כלומר בספק אכל שומן ספק אכל חלב או בחתיכה אחת מבין ב' חתיכות כמו"כ ספק בין השמשות אליבא דר' יהודה הוי ספק בחפצא ומחייב אשם תלוי, משא"כ ספק בין השמשות אליבא דר' יוסי הוי חלות ספק גברא וספק של חסרון ידיעה בלבד ואינו מחייב אשם תלוי.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:6
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:6)

**ועוד** יתכן לבאר בשיטת רש"י דס"ל דחיוב אשם תלוי הוא כשיש ספק השקול, וביה"ש לר' יהודה הוי ספק השקול דיש תרתי דסתרי בבין השמשות דיש לביה"ש דיני יום ודיני לילה והוי ספק השקול, משא"כ לר' יוסי יש ספק אם הקריב ביום או בלילה, ויש יותר צדדים לומר שהקריב ביום ולא הוי ספק השקול, וכן משמע מדברי רבנו חננאל (דף ד: ד"ה א"ר יוסי בר אבין וכו') שכתב דחזקה ד"כהנים זריזין הן בהו ובחזקת מתכפר קאי", דמאחר שכהנים זריזין הם מסתמא הביאו חטאתו לפני בין השמשות דר' יוסי. ועיין ברא"ש (דף ה: ד"ה סומכות אומר) דמוקמינן היום בחזקתו, דמדין חזקה אמרינן שבשעה שהקריבו את חטאתו עדיין היה יום, ולכן סומכוס סובר דאינו חייב אשם תלוי דלא הוי ספק השקול. וכן משמע ברש"י דיש יותר צד שהקריב ביום וזה מש"כ "לית ביה צד חיוב מעליא דליכא למימר שמא משחשיכה נתכפר". וה"נ כאן הספק יותר נוטה לצד דתולה על דעת ב"ד. ובספק בב' חתיכות א' חלב וא' שומן הוי ספק השקול וחל חיוב אשם תלוי. ולפי ביאור זה יוצא דבכל ספק השקול בכפרה מביאים אשם תלוי כמו בספק השקול בחטא.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:7
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:7)

**אמנם** עיין ברמב"ם (פי"ד מהלכות שגגות ה"ה) שכתב וז"ל בית דין שהורו בשגגה ונודעה להם שגגתן בין שהביאו כפרתן בין שלא הביאו כל העושה כפי הוראתן שפשטה ברוב הצבור מאחר שידעו הרי זה מביא אשם תלוי, הואיל והיה לו לשאול בכל עת על דברים שנתחדשו בבית דין ולא שאל הרי זה כמי שנסתפק לו אם חטא או לא חטא, במה דברים אמורים במי שהיה עם בית דין במדינה אבל מי שראה ההוראה והלך למדינה אחרת אף על פי שעשה אחר שידעו פטור מפני שתלה בהן והרי אי אפשר לו לשאול, ולא עוד אלא הנבהל לצאת אף על פי שעדיין לא יצא לדרך ועשה על פיהם מאחר שידעו הרי זה פטור עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:8
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:8)

**ויש** לדקדק בלשון הרמב"ם שכתב "הרי זה כמי שנסתפק", דבאמת אין כאן ספק דהרי הוא תולה עצמו בב"ד, אלא דהיה יכול לשאול ולמנוע את עצמו מלחטוא, ולכאו' צ"ע דהרי בכל שגגה יש יכולת לשאול, וכגון בשגגה דאומר מותר, דהיה יכול לשאול שאלת חכם ולברר האם דבר זה מותר או אסור, ומ"מ חייב חטאת, ומ"ש כאן שחייב באשם תלוי. ונראה דבשגגה שלו אין חובת שאלה, אבל ביחיד שעשה עפ"י הוראת ב"ד השגגה היא של ב"ד, והיה צריך לשאול ע"ז, ואם לא שאל הריהו חייב אשם תלוי, דכשחל חיוב שאלה ולא שאל יש מחייב בפנ"ע דאשם תלוי. ונראה דזה נמי כוונת הרא"ש (דף ה: ד"ה ולא מיבעיא) שכתב דזה שלא שאל פושע הוא. דמצד א' הוא פטור מקרבן משום דתולה בב"ד אלא דמצד שני היה לו לשאול ובכה"ג שלא שאל הריהו חייב אשם תלוי. ולפי הרמב"ם יש מחייב בפנ"ע של אשם תלוי כשהיה לו לשאול ולא שאל, וכמש"כ הרמב"ם "הואיל והיה לו לשאול בכל עת על דברים שנתחדשו בבית דין ולא שאל הרי זה כמי שנסתפק לו אם חטא או לא חטא".


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:9
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:9)

**ובגמ'** בכריתות (דף יז:) מבואר דהמחייב של אשם תלוי הוא משום שהיה אפשר לברר איסורו ולא ביררו, וז"ל א"ר חייא אמר רב היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל חייב; חתיכה ספק של שומן ספק של חלב ואכלה פטור. א"ר זירא מ"ט דרב, קסבר שתי חתיכות אפשר לברר איסורו, חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורו עכ"ל. וכמו"כ י"ל דמי שתולה בב"ד דאם היה אפשר לו לברר ולא שאל ונכנס לספק חטא הרי זה מחייבו באשם תלוי. והנה בעלמא חיוב אשם תלוי חל בספק חטא ספק לא חטא, והיכא דיש ב' חתיכות ספק אכל חלב ספק אכל שומן חייב אשם תלוי משום דאיקבע איסורא והיה לו לשאול ולברר. ועיין בתוס' (שם ד"ה מדסיפא) שכתבו וז"ל וגבי שבת ויום חול נמי מצינו למשכח שתי חתיכות כגון שעשה מלאכה בין השמשות דספק יום או לילה וגם איקבע איסורא שעשה מלאכה בבין השמשות קרוב למוצאי שבת דאיקבע איסורא כל היום וגם אפשר לברר איסורא שיוכל לראות לפי ענין המלאכה שפעל בשבת לפי מה שיש כמה עבר מן הלילה ולא עבר ממנה רק מעט ופעל מלאכה רבה א"כ פעל קצת מן היום עכ"ל. ונראה דמכיון דאיקבע איסורא חל חובת שאלה ובירור, ואם לא שאל חייב באשם תלוי. והנה שיטת סומכות היא דבספק נתכפר בבין השמשות פטור מאשם תלוי. וצ"ע מ"ש מחטא בביה"ש ספק חול ספק שבת דחייב באשם תלוי. ונראה דשאני כשחטא בביה"ש שהיה לו לשאול אם זה כבר בין השמשות כשחטא ושלא יחלל שבת מספק, ואם היה שואל היה נמנע מחטא ומכיון דלא שאל חייב באשם תלוי. משא"כ בציור דסמוכות מיירי שכבר חטא אלא שהביא את חטאתו לכפר בבין השמשות, וע"ז ליכא חיוב שאלה כדי לברר, דרק בספק חטא אמרינן שהיה לו לשאול ולברר דהוי ספק איסור כרת ולא בספק כפרה דאינה אלא מצות עשה.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:10
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:10)

**ונראה** דלפי הרמב"ם סומכות מיירי בבין השמשות דר' יהודה דאליביה א"א לברר מכיון דהוי ספק בעצם הזמן אי ביה"ש הוי יום או לילה ולכן אין חובת שאלה ואין חיוב אשם תלוי. ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם וז"ל ור"א אומר ספק מפני שהיה לו לשאול וכאילו הוא אצלו ספק כמו שאכל ואינו יודע אם חלב אם שומן אכל שאינו חייב אלא אשם תלוי וכו' עכ"ל. ומשמע כהנ"ל דיסוד החיוב דאשם תלוי לר"א חל מחמת דיש חובת שאלה ולא שאל.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:11
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:11)

**גמ'. רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא, דכתיב ביה בזקן ממרא כי יפלא ממך דבר, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, מה ממרא מן הדבר ולא כל דבר, אף בהוראה דבר ולא כל הגוף.**


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:12
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:12)

**והנה** לגבי זקן ממרא נלמד מפר העלם דבר דחייב רק על הוראה בדבר שזדונו כרת, וחיוב פר העלם דבר נלמד מזקן ממרא דאינו חייב כשעוקר כל הגוף. והנה קיי"ל דבזקן ממרא חל חיוב אפילו אם הוראתו רק נוגע לבסוף לחיוב כרת, וכגון דהורה בנוגע לפרוטה למי היא שייכת דיכול להגיע לידי כרת אם השתמש בפרוטה הזאת לקידושין (עיין ברמב"ם פ"ד מהל' ממרים ה"א – ה"ב), ואילו בחיוב פר העלם דבר בעינן שתהיה ההוראה בדבר שהוא בעצמו איסור שיש בו כרת, וצ"ב מ"ש. וי"ל דזקן ממרא חייב משום עצם ההוראה שהורה כנגד דעת בית דין הגדול בלי לעשות מעשה עבירה כלל, משא"כ בפר העלם דבר שב"ד חייב רק בהדי מעשה עבירה של הציבור, וצריכים לצרף מעשה העבירה של הציבור להוראת ב"ד, וחל צירוף בדבר שיש בו כרת רק אם עצם ההוראה ומעשה העבירה הויין בדבר שיש בו כרת ממש, ולא בדבר שיכול לבוא לידי כרת. משא"כ בזקן ממרא דההוראה עצמה מחייבת אי הויא הוראה בדבר שיכול לבא לידי כרת. ועיין בנצי"ב בס' מרומי שדה שפירש כעין זה²⁵.

footnotes:
²⁵ עיין במרומי שדה ( דף ד.) וז"ל הנה גז"ש זו מבוארת בסנהדרין (דף פ"ז.), בטעמא דר"מ דאמר אין זקן ממרא חייב אלא בדבר שזדונו כרת. ואף על גב דלא דמי דין זקן ממרא להוראת ב"ד לגמרי אפי' לר"מ, שהרי זקן ממרא חייב אפילו בדבר שאפשר לבוא לידי חיוב כרת, משא"כ בהוראת ב"ד. הא ל"ק, דבהוראת ב"ד לא נגמר החיוב אלא במעשה הקהל, ובעינן שיעברו על דבר שזדונו כרת ממש, משא"כ התם אותו הממרה חייב אפילו לא נעשה כלל על פיו. א"כ אפילו דבר שאפשר לבוא לידי חיוב כרת חייב, דלא גרע מלא נעשה כלל ומכ"מ חייב, משום שעפ"י הוראתו אפשר שיעשה אחד על פיו בדבר שזדונו כרת עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:13
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:13)

**רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא, דכתיב ביה בזקן ממרא כי יפלא ממך דבר, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, מה ממרא מן הדבר ולא כל דבר, אף בהוראה דבר ולא כל הגוף. אמר רב יהודה אמר שמואל אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו, אבל בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין, מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא.**


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:14
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:14)

**יש** לעיין האם הדין שהורו ב"ד לעקור כל הגוף כגון שאמרו אין נדה בתורה וכו' הרי אלו פטורין (מפר העלם דבר) הוא אותו הדין דאין חייבין אלא בדבר שאין הצדוקין מודין בו אבל בדבר שהצדוקין מודין בו פטור או דתרי דינים נינהו. ועיין בתוס' (ד"ה בדבר שאין הצדוקין מודין בו) דמבואר דס"ל דב' דינים שונים הם, דבתו מאנסותו או אם חמיו ואם חמותו נלמד מגז"ש ואין הצדוקין מודין בו אבל הוי עקירת כל הגוף. והנה הגדר של דבר שהצדוקין מודין בו היינו דהוי דבר המפורש בתורה שבכתב. והנה לפי תוס' עקירת כל הגוף ודבר שהצדוקין מודין בו הם ב' דינים שונים, דדבר שהצדוקין מודין בו זיל קרי בי רב הוא ואין על זה חלות שם שגגת הוראה אלא הוי טעות בדבר המפורש בתורה ועם הארצות. ואילו עקירת כל הגוף הוי דין בפנ"ע דאינה מחייבת פר העלם דבר, ויש היכי תימצי של עקירת כל הגוף אע"פ שאינו מפורש בתורה, כגון בתו מאנסותו ואם חמיו ואם חמותו דאינם מפורשים בתורה.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:15
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:15)

**ולפי"ז** מבואר דדין עקירת כל הגוף נלמד מגזה"כ ואילו דבר שהצדוקין מודין בו נלמד מסברא, דבדבר שהצדוקין מודין בו לא חלה חלות שם הוראה דהוי עם הארצות בעלמא, ואין כאן שגגת הוראה כלל. משא"כ עקירת כל הגוף הויא חלות שם הוראה אלא דיש גזה"כ דפטורין מחיוב פר העלם דבר.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:16
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:16)

**אמנם** עיין ברמב"ם בפיה"מ דמשמע קצת דס"ל דעקירת כל הגוף הוי הלכה אחת עם הדין של דבר שהצדוקין מודין בו, שכתב וז"ל הורו ב"ד לעקור את כל הגוף וכו' לא יתחייב בית דין קרבן ויהיו העושים על פיהם פטורין עד שיהיה הדבר אשר שגגו בו אין צדוקין מודים בו, אבל אם היה מבואר עד כדי שצדוקין מודים בו הרי בית דין פטורין, לפי שאין זו נקראת שגגה, אלא היא שכחה, והוא ענין אומרם זיל קרי בי רב אמרינן ליה, ויהיה כל מי שעשה לפי שכחתם חייב קרבן יחיד עכ"ל. ועיין בקרן אורה בסוגיין דנקט דלהרמב"ם יסוד הדין דאין חיוב פר העלם דבר בעקירת כל הגוף הוא מדין זיל קרי ביה רב דעקירת כל הגוף ודין זיל קרי ביה רב הויין הלכה אחת, דעקירת כל הגוף היינו כשעוקר דבר המפורש בתורה.²⁶

footnotes:
²⁶ עיין בקרן אורה (דף ד. ד"ה ונעלם באמצע דבריו) וז"ל ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דהא דשמואל דאמר אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו אתי לפרושי הא דממעטינן עקירת כל הגוף. וגלי שמואל הטעם משום דכל דבר המפורש בתורה לאו הוראה היא אלא טעות. ולא הוי הוראה אלא בדבר שאינו מפורש בתורה. וכל שמפורש בתורה נקרא עקירת כל הגוף. אף על פי דלא עקרו כל המצוה, כמו הוצאה בשבת או השתחוואה בע"א. כיון דגוף ההוצאה וההשתחוואה נאמר בתורה הרי זו עקירת הגוף. וביטול מקצת נקרא אם הורו בדבר היוצא ממדרש חכמים, כמו דם הלב והשתחואה שאינה בפישוט ידים ורגלים. וכן מושיט וזורק בשבת, דלא נאמר בפירוש בתורה לאיסורא. ולפ"ז יש לומר אם הורו בבתו מאנוסתו להתירא הוי הוראה כיון דאין זה מפורש בתורה וכו' וע' בדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ותראה שכן הוא הדברים לדעתו כמ"ש, דשמואל מפרש למתני' דזה נקרא עקירת הגוף דבר שמפורש בתורה עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:17
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:17)

**והנה** יש לעיין בדין דבר שהצדוקים מודים בו דהוי דבר המפורש בתורה שבכתב²⁷ האם ליכא בזה חלות שם הוראה כלל, או"ד דליכא בזה חלות שם הוראת בית דין הגדול, דרק תושבע"פ בלבד נמסרה לבית הגדול וכמש"כ הרמב"ם (פ"א מהל' ממרים ה"א) וז"ל בית דין הגדול בירושלים הם עיקר תושבע"פ והם עמודי ההוראה ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל וכו' עכ"ל. ולפי"ז י"ל דליכא חלות שם הוראת בי"ד הגדול בדבר המפורש בתורה שבכתב, דתושב"כ נמסרה לכל ישראל ואין לב"ד הגדול סמכות מיוחדת בתורה שבכתב ורק בתושבע"פ חלה חלות שם הוראת ב"ד הגדול מכיון שהם עיקר תושבע"פ.

footnotes:
²⁷ ואמר רבינו זצ"ל דהגדר של דבר שהצדוקין מודים בו היינו דהוי פשוטו של מקרא ותורה שבכתב, ונראה דאף ההלכה ד"עין תחת עין" הוי ממון זהו פשוטו של מקרא ותורה שבכתב, ונחשב כדבר שהצדוקים מודין בו בנוגע לחיוב פר העלם דבר. ואם ב"ד יורו בשגגה שעין תחת עין הוא ממש הם פטורים, כי הורו לעקור פשוטו של תורה שבכתב, והוי עפ"י דין דבר שהצדוקים מודין בו, ולא איכפת לן מה הצדוקים עצמם אומרים בפירוש הכתוב "עין תחת עין". והראייה דעין תחת עין ממון הוי פשוטו של תורה שבכתב דכתב הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ וז"ל שהפירושים המקובלים מפי משה אין מחלוקת בהם בשום פנים שהרי מאז ועד עתה לא מצאנו מחלוקת נפלה בזמן מן הזמנים מימות משה ועד רב אשי בין החכמים כדי שיאמר אחד המוציא עין חבירו יוציאו את עינו שנא' עין תחת עין ויאמר השני אינו אלא כופר בלבד שחייב לתת כו' פירושים מקובלים מפי משה ויש להם רמז בכתוב ואפשר להוציאם בדרך סברא וזה אין בו מחלוקת אבל כשיאמר האחד כך קבלתי אין לדבר עליו עכ"ל. בביאור שיטת הרמב"ם בפירושים המקובלים ממשה נראה, שבשאר פסוקי התורה שייכי הכללים של שבעים פנים לתורה ואלו ואלו דברי אלקים חיים, כלומר שהפסוקים ניתנים לפירושים שונים, ע"פ פשט רמז דרש וסוד. משא"כ הפסוקים עם הפירושים המקובלים מפי משה רבינו, שאפשר לפרשם רק ע"פ הפירוש המקובל מפי משה רבינו, ולא בדרך אחרת כלל. למשל, בפסוק "עין תחת עין", הפירוש המקובל ממשה רבינו קובע שפשט הפסוק הוא דוקא לשלם ממון ולא להפיל עין תחת עין ממש. וממילא, אסור לפרש את הפסוק דר"ל עין תחת עין ממש, כי הפשט היחידי בפסוק הוא לשלם ממון, ומי שמפרש עין תחת עין ממש הוי מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. ונמצא שחיוב החובל לשלם ממון אינו מדיני התורה שבעל פה בלבד אלא גם דין הוא בתורה שבכתב, כי זהו פשוטו של מקרא. וע"ע ברשימות שיעורים למס' ב"ק דף פג: ד"ה חייב עליו משום חמשה דברים.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:18
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:18)

**אמנם** עיין במס' סנה' (דף לג:) בנוגע לדין שאין מחזירין בדיני נפשות לחובה, "דאמר ר' יוחנן והוא שטעה בדבר שאין הצדוקין מודין בו אבל טעה בדבר שהצדוקין מודין בו זיל קרי ביה רב הוא". ומיירי בד"נ בב"ד של כ"ג ולא רק בסנהדרין הגדול, ומוכח דליכא חלות שם הוראה בדבר שהצדוקין מודין בו בכל ב"ד ולא רק בסנהדרין הגדול. ולפי"ז נראה שאפילו אם הורו ב"ד כדין בדבר שהצדוקין מודין בו, דהיינו בדבר המפורש בתורה שבכתב לא חל חלות הוראה, דלא חל חלות שם הוראה על תורה שבכתב בכלל.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:19
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:19)

**גמ'. ואמאי הוצאה הא כתיבא לא תוציא משא מבתיכם.**


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:20
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:20)

**עיין** במסורת הש"ס וז"ל נ"א אל יצא איש ממקומו ביום השביעי עכ"ל. ונראה לומר דשתי הגירסאות תלויות במחלוקת הראשונים. דאליבא דתוס' מס' שבת דף ב. (ד"ה פשט) יש לאו מיוחד לאסור הוצאה בשבת דהיינו הלאו דאל יצא איש ממקומו, דהוצאה אינה נכללת בלאו הכללי דלא תעשה כל מלאכה ביום השבת, כי הוצאה מלאכה גרועה היא, כי אין בה תיקון החפצא ומלאכת מחשבת. ומאידך הרמב"ם (פי"ב הל' שבת ה"ח) אינו מונה לאו מיוחד להוצאה וכולל איסור הוצאה בשאר ל"ט מלאכות האסורות בשבת. והלאו דאל יצא איש ממקומו הרמב"ם מפרש דבא לאסור תחומין י"ב מיל בשבת. ולפי תוס' שפיר גרסינן בגמ' דידן הלאו דאל יצא איש ממקומו, ואילו להרמב"ם לא גרסינן את הלאו הזה, אלא הפסוק בירמיה (פי"ז) לא תוציא משא מבתיכם.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:21
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:21)

**אך** קשה אליבא דהרמב"ם דהרי דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן, וא"כ מה לי שאיסור הוצאה כתוב בספר ירמיה הרי לא ילפינן מדברי קבלה איסורין, ולכאורה לשיטתו הוצאה אינה איסור הכתוב מפורש בתורה. ונראה דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן היינו להחיל על הדבר חלות שם איסור דאורייתא ואיסור לאו מה"ת. אמנם דברי קבלה שפיר מהווים חלות שם תורה שבכתב. ודין דבר שהצדוקין מודין בו ר"ל דהוי חלות שם תורה שבכתב, וא"כ שפיר חשבינן להוצאה לחפצא של תורה שבכתב, והוי דבר שהצדוקין מודין בו מכיון דיש פסוק בירמיה שכתוב בו איסור הוצאה.²⁸

footnotes:
²⁸ וי"ל דלכן התיר הרמב"ם (פ"א מהל' תלמוד תורה ה"ז) ללמד נביאים וכתובים בשכר מדין לימוד תורה שבכתב ואסור ללמד תורה שבעל פה בשכר (עיין בהגהות הגר"א ברמב"ם שם דפוס פרנקל, ובב"ח סימן רמ"ה ד"ה היה מנהג בעיר), דבהל' תלמוד תורה נביאים וכתובים הו"ל תורה שבכתב כחמשה חומשי תורה. (רבינו זצ"ל)


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:22
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:22)

**גמ'. דאמרי הוצאה הוא דאסור הכנסה מותר ואב"א דאמרי הוצאה והכנסה הוא דאסירא מושיט וזורק שרי.**


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:23
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:23)

**אליבא** דתוס' (שבת דף ב. ד"ה פשט, וד"ה מי) הוצאה הויא אב מלאכה והכנסה הוי תולדה, ומשו"ה הכנסה אינה מפורש בקרא ועקירתה מחייבת. ואילו להרמב"ם (פי"ב מהל' שבת ה"ח) בין הוצאה ובין הכנסה הויין חלות שם אב אחד. ומ"מ אם עקרו הכנסה ולא הוצאה הו"ל עקירת מקצת הגוף שאינו מפורש בקרא וחייבים.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:24
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:24)

**והנה** מושיט וזורק לכו"ע הן תולדות הוצאה, ולשאר הראשונים האב"א רק מוסיפה תולדות מושיט וזורק על תולדות הכנסה, והוי אותו תירוץ כמו הכנסה. ואילו לרמב"ם י"ל דהאב"א פליג על התירוץ דהכנסה, דמכיון דהכנסה הוי אב כמו הוצאה עקירת הכנסה נחשבת כעקירת כל הגוף המפורש בתורה, ומשו"ה אוקמה בעקירת מושיט וזורק דהויין תולדות ולא אב.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:25
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:25)

**גמ'. תנן יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור, ואמאי המשתחוה הא כתיבא דכתיב לא תשתחוה לאל אחר, דאמרי כי אסירא השתחויה כדרכה, אבל שלא כדרכה שריא. ואיב"א דאמרי השתחויה גופה כדרכה הוא דאסיר דאית בה פשוט ידים ורגלים, הא השתחויה דלית בה פשוט ידים ורגלים שריא.**


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:26
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:26)

**והנה** יש מחלוקת בראשונים האם יש ב' איסורים בעבודה זרה, איסור לעבוד ע"ז כדרכה ואיסור בפנ"ע לעבוד ע"ז שלא כדרכה, או דהויין רק לאו אחד (עיין ברמב"ם וברמב"ן בספה"מ ל"ת ה'). ונראה דאם עבודה זרה כדרכה ועבודה זרה שלא כדרכה נמנין כב' איסורים נפרדים - אזי יש חלות שם איסור אחד לעבוד עבודת פנים לשם ע"ז, דהיינו זביחה, זריקה הקטרה והשתחויה לשם עבודה זרה אפילו באופן שאין הדרך של עבודה זרה זו לעבודה בכך, ונלמד איסור זה מהפסוק זובח לאלוהים יחרם בלתי לה' לבדו. ויש עוד איסור עבודה זרה בפנ"ע לעבוד ע"ז בצורה דזוהי דרך עבודה לע"ז זו, וכגון זורק אבן למרקוליס ופוער עצמו לפעור. ולפי השיטה דיש לאו אחד הכולל בתוכו ב' אופנים של איסור לעבוד ע"ז אזי י"ל דהא דחייבין ב"ד פר העלם דבר כשהורו ב"ד דהשתחויה שלא כדרכה שריא, הוא משום דהאיסור לעבוד ע"ז שלא כדרכה בעבודת פנים והאיסור לעבוד עבודה זרה כדרכה נכללים בלאו אחד ואזי ההוראה דהשתחויה שלא כדרכה שריא הו"ל קיום מקצת וביטול מקצת, אבל אי הוו ב' לאווין נפרדים אזי לכאורה הו"ל כעקירת הגוף דבהוראתם דהשתחויה שלא כדרכה שריא ב"ד עוקרים את האיסור דזובח לאלוהים יחרם. ויתכן דזוהי המחלוקת בין הלישנא קמא והאבעית אימא, דלפי הל"ק האיסור לעבוד ע"ז שלא כדרכה בעבודת פנים והאיסור לעבוד עבודה זרה כדרכה נכללים בלאו אחד, ולכן ההוראה דהשתחויה שלא כדרכה שריא הו"ל כקיום מקצת וביטול מקצת, ואילו האב"א ס"ל דהוו ב' לאווין נפרדים ועקירת השתחואה שלא כדרכה הו"ל כעקירת הגוף. וע"ז תירצו בגמ' דאמרי השתחואה גופה כדרכה אסור היינו כי רק השתחויה בפישוט ידים ורגלים אסורה ואילו השתחואה בלי פישוט רגלים שריא, דר"ל דהשתחואה שהיא כדרכה כלומר בצורה של השתחואה דהיינו בפישוט ידים ורגלים אסור, ואילו השתחואה בלא פישוט רגלים מותר. וההוראה להתיר השתחואה לע"ז בלי פישוט ידים ורגלים הו"ל עקירה במקצת וקיום במקצת.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:27
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:27)

**ומבואר** מהגמ' דחל חיוב ע"ז אפילו בהשתחואה בלי פישוט ידים ורגלים. ועיין ברמב"ם (פי"ד מהלכות שגגות ה"ב) וז"ל כן אם טעו ואמרו המשתחוה לעבודה זרה בפישוט ידים ורגלים הוא החייב שנאמר בו לא תשתחוה לאל אחר אבל הכורע על הארץ ולא פשט ידיו ורגליו הרי הוא מותר הרי אלו חייבין עכ"ל, וכן פסק הרמב"ם (פ"ו מהל' ע"ז ה"ח) דחייב משום ע"ז בהשתחואה בלי פישוט ידים ורגלים, וז"ל כל המשתחוה לה' על האבנים המפוצלות בלא פישוט ידים ורגלים אינו לוקה אלא מכין אותו מכת מרדות, אבל לעבודת כוכבים אחד השתחויה בפישוט ידים ורגלים או בלא פישוט ידים ורגלים משעה שיכבוש פניו בקרקע נסקל עכ"ל. ואילו במקדש בעינן פישוט ידים ורגלים כדאיתא במשנה (יומא סו.) "והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם" דהכהנים משתחוים ונופלים על פניהם בפישוט ידים ורגלים, וצ"ע מ"ש.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:28
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:28)

**והנה** עיין ברמב"ם (פ"ו מהל' עבודת כוכבים ה"ו – ה"ח) וז"ל וכן אבן משכית האמורה בתורה אף על פי שהוא משתחוה עליה לשם לוקה שנאמר ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה מפני שהיה דרך עובדי כוכבים להניח אבן לפניה להשתחות עליה, לפיכך אין עושין כן לה', ואינו לוקה עד שיפשוט ידיו ורגליו על האבן ונמצא כולו מוטל עליה שזו היא השתחויה האמורה בתורה, במה דברים אמורים בשאר הארצות אבל במקדש מותר להשתחות על האבנים שנאמר בארצכם בארצכם אי אתם משתחוים על האבנים אבל אתם משתחוים על האבנים המפוצלות במקדש, ומפני זה נהגו כל ישראל להציע מחצלאות בבתי כנסיות הרצופות באבנים או מיני קש ותבן להבדיל בין פניהם ובין האבנים, ואם לא מצא דבר מבדיל בינו ובין האבן הולך למקום אחר ומשתחוה או שוחה על צדו ומטה כדי שלא ידביק פניו באבן. כל המשתחוה לה' על האבנים המפוצלות בלא פישוט ידים ורגלים אינו לוקה אלא מכין אותו מכת מרדות, אבל לעבודת כוכבים אחד השתחויה בפישוט ידים ורגלים או בלא פישוט ידים ורגלים משעה שיכבוש פניו בקרקע נסקל עכ"ל. וצ"ב מהו יסוד החילוק בין איסור השתחויה על אבן משכית ואיסור השתחויה לעבודה זרה.


###### Reshimot Shiurim on Horayot 4a:29
[Reshimot Shiurim on Horayot 4a:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Horayot/r/4a:29)

**ונראה** לבאר דיסוד איסור השתחואה באבן משכית בגבולין הוא דאסור להשתחוות בגבולין באופן שדומה לקיום השתחואה שבמקדש, וכדאיתא בגמ' מגילה (דף כב:) "ותניא ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה, עליה אי אתה משתחוה בארצכם, אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש", ומבואר דאסור להשתחוות בגבולין על רצפת אבנים אבל במקדש מותר להשתחוות על אבן. ומכיון דקיום השתחואה במקדש הוא בפישוט ידים ורגלים נלמד איפוא דבגבולין פישוט ידים ורגלים על רצפת אבנים זוהי מעשה עבירה. דעיין בגמ' מגילה (דף כב:) "ת"ר קידה על אפים, כריעה על ברכים השתחויה זו פישוט ידים ורגלים", וילפנין דהשתחואה היא בפישוט ידים ורגלים מדכתיב הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה. ועיין ברמב"ם (פ"ב מהל' מלכים ה"א) שכ' כבוד גדול נוהגין במלך, ובהל' ה' (שם) כתב וז"ל ועומדין לפניו ומשתחוים ארצה עכ"ל, ונראה דהשתחואה ארצה היא מהוה מעשה של ניהוג הכבוד הכי גדול כלפי המלך, וי"ל דלכן בביהמ"ק חלה מצוה מיוחדת של השתחואה וכדכתיב "והשתחוית לפני ה' אלוקיך", דמכיון שבביהמ"ק הוא עומד לפני ה' צריך לעשות המעשה הכי גדול של השתחואה וכבוד, והוא ק"ו ממלך בשר ודם, ולכן במקדש אין עושים קידה וכריעה אלא דוקא השתחוואה ארצה בפישוט ידים ורגלים. והשתחואה במקדש מהווה קיום של יראת ה' וכבוד ה'. ונראה דאיסור השתחוואה באבן משכית בגבולין היינו לעשות מחוץ למקדש מה שהוא מהווה קיום השתחוואה במקדש, ולכן האיסור הוא דוקא בפישוט ידים ורגלים. אמנם בעבודה זרה חל איסור השתחואה אפילו בלי פישוט ידים ורגלים, ואף בקידה חל איסור, דגם זה נקרא השתחואה ומעשה עבודה זרה להתחייב עליה, דבעבודה זרה חייב מיתה אף על מקצת עבודה, וכדמבואר בגמ' סנה' (דף סה.) דחייב אף על שחיטת סימן א' לעבודה זרה, וה"נ לגבי השתחואה חייב אף על קידה אע"פ דלא הוי קיום השתחואה בשלימות. דדוקא קיום השתחואה במקדש מחייב השתחואה בשלימות בפישוט ידים ורגלים.