## Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 12a

###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:1
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:1)

**גמ'. אמר שמואל קידשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת, חיישינן שמא שוה פרוטה במדי וכו' הא בקידושי ספק.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:2
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:2)

**בענין שמא שוה פרוטה במדי**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:3
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:3)

א
**שיטת התוס' ר"י הזקן**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:4
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:4)

**עיין** בתוס' ר"י הזקן דהביא מחלוקת הראשונים האם שמואל איירי דוקא היכא דלא ידעינן אם התמרה שו"פ במדי, או"ד אפי' אם ידעינן, וז"ל איכא מאן דאמר דאי ידעינן בודאי דוכתא דשוה ביה פרוטה מקודשת ודאי, והעיקר דאפילו ידעינן דוכתא דשוה פרוטה הוה ספק מקודשת הואיל ובהאי דוכתא לא שוה פרוטה והספק הוא אי שוה פרוטה דאמרו חכמים בהאי דוכתא דקדיש ביה דוקא או אפילו שוה בשום מקום אע"פ שאינו שוה כאן שמא יגיע זה לשם וישוה פרוטה הילכך יש לחוש בכל שוה כסף שיקדש בו שמא יש מקום בעולם שישוה זה פרוטה עכ"ל. יוצא, דלפי התוס' ר"י הזקן הדין דשמאול דהיא מקודשת מספק שייך אפי' אם ידעינן בודאי דהוא שו"פ במדי שלא כדיעה הראשונה. ויש לעיין בנקודת הספק במקרה כזה לפי התוס ר"י הזקן.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:5
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:5)

**ונראה** לבאר ע"פ חקירה בשיעור פרוטה דכסף קידושין, האם הוא דין בחלות שם חפצא של כסף או"ד דהגברא דאשה המתקדשת צריכה לקבל ולהינות בשיעור שו"פ.⁵³³ ועיין במשנה לקמן (מו.) וז"ל האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו, אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, בזו ובזו ובזו אם יש שוה פרוטה בכולן מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה עכ"ל. והגמ' שם נסתפקה לגבי המשפט האחרון של המשנה וז"ל אהייא (רש"י – קאי היתה אוכלת) אילימא ארישא מאי איריא אוכלת אפי' מנחת נמי דהא התקדשי לי בזו קאמר, אלא אסיפא, ואפילו בקמייתא והא מלוה היא וכו' רב ושמואל אמרי תרוייהו לעולם ארישא ולא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא מנחת דאי איכא שוה פרוטה אין, אי לא לא, אבל אוכלת הואיל ומיקרבא הנייתה אימא גמרה ומקניא נפשה, קמ"ל עכ"ל. כלומר, דלפי רב ושמאול אפי' אם התמר פחות משו"פ מכיון דהיא אוכלת אותו ונהנית ממנו יש הו"א דהיא מקודשת. ונראה לבאר דיסוד ההו"א הוא דכסף קידושין לא צריך להיות שו"פ בחפצא אלא דהיא צריכה לרצות אותו וליהנות בו כשו"פ. וא"כ מסקנת הגמ' דתמר פחות משו"פ אינו מועיל אפי' אם היא אוכלת אותו ומיקרבא הנייתה, מוכיח דבכסף קידושין בעינן חלות שם חפצא דשו"פ ולא רק שו"פ בשבילה.⁵³⁴

footnotes:
⁵³³ ויש להעיר על דברי רבינו זצ"ל כאן מדבריו לעיל (ז: ד"ה בעי רבא חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה) דהמקדש אינו צריך לתת פרוטה אלא דהיא צריכה לקבל השוויות דפרוטה. ונראה דשם באמת יש פרוטה שלימה דהאשה מקבלת, אלא דכל מעשה הקידושין הוא רק בחצי פרוטה. אבל כאן רבינו זצ"ל קבע דאם בסופו של דבר היא לא מקבלת חפצא של שווי, אזי הקידושין אינו חל.
⁵³⁴ אבל עיין בספק הר"ן לעיל (ד. בדפי הרי"ף, סוד"ה גרסי') אם אשה יכולה לומר לדידי שוה לי בקידושין בפחות משו"פ.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:6
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:6)

**וזה** גם הביאור בהשו"ט לעיל (ח.) לגבי שחרור עבד עברי, דהגמ' שם עוסקת בדין הברייתא דעבד עברי אינו קונה את עצמו בתבואה וכלים. ובסוף, הגמ' ביארה וז"ל אלא לעולם דלית בהו שוה פרוטה, ודקאמרת מאי איריא תבואה וכלים אפי' כסף נמי, לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא כסף דאי אית ביה שוה פרוטה אין, אי לא לא, אבל תבואה וכלים אימא מדמקרבא הנאתייהו גמר ומקני נפשיה, קא משמע לן עכ"ל. ונראה לבאר את ההו"א והמסקנא לגבי תבואה וכלים באופן דומה להגמ' לקמן לגבי תמר. דההו"א הוא דעבד עברי יוצא לחירות אפי' בדבר דאינו שו"פ בחפצא כל עוד דמקרבא הנאתייהו, אבל המסקנא הוא דצריך חלות שם כסף בחפצא דשו"פ ממש.⁵³⁵

footnotes:
⁵³⁵ עיין בזה ברשימות לעיל (ח.).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:7
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:7)

**וא"כ** יוצא מהגמ' לקמן (מו.) דבכסף קידושין בעינן חלות שם חפצא דכסף, דהיינו דהוא בעצם שו"פ. ושמואל בסוגיא דידן נסתפק האם סגי בזה דהוא נותן לה דבר שהוא חלות שם חפצא דכסף או"ד דכסף הקידושין ג"כ צ"ל שו"פ בשבילה כשהיא מקבלת אותו. דהרי אם ידיענן בודאי דהתמר שו"פ במקום אחד בעולם, מסתבר דהתמר נחשב כחלות שם חפצא של כסף. אבל אם הוא נותן לה את התמר במקום דאינו שו"פ, אזי היא לא מקבלת שו"פ כגברא. ולכן שמואל נסתפק האם היא מקודשת מכיון דהוא נתן לה חפצא דכסף או"ד היא אינה מקודשת מכיון דהיא קיבלה פחות משו"פ.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:8
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:8)

**אבל** יש להקשות דאם זה הוי עיקר הספק דשמואל לכאורה ניתן לפשוטו מהגמ' לעיל (ו:) דמתנה ע"מ להחזיר אינו מועיל לקידושין. דגם שם יש חפצא של שווי דשו"פ וחלות שם חפצא של כסף, אבל מכיון דהיא צריכה להחזיר לו את המתנה היא לא קיבלה שווי של פרוטה כגברא.⁵³⁶ ומכיון דהדין במתנה ע"מ להחזיר הוא דאינה מקודשת לכאורה רואים מזה דבנוסף לחפצא של שווי בעינן נמי דהיא תקבל שווי והנאה דפרוטה. וא"כ קשה להבין את הספק דשמואל, דהרי אפי' אם התמר שו"פ במדי ויש לו חלות שם חפצא של כסף עדיין הקידושין אינן חלין מכיון דהיא לא קיבלה שו"פ במקום שלה.⁵³⁷

footnotes:
⁵³⁶ והשווה לדברי רבינו זצ"ל לעיל (דף ג. בענין חליפין אות ד', דף ו: ד"ה אמר רבא, שם ד"ה אלא אמר רב אשי) לגבי גדר הדין דמתנה ע"מ להחזיר בקידושין.
⁵³⁷ לכאורה רבינו הקשה כן לפי הרמב"ם דמתנה ע"מ להחזיר פסול מדאורייתא לקידושין. אבל לפי התוס' לעיל (ו: ד"ה לבר מאשה) דמתנה ע"מ להחזיר רק פסול מדרבנן כגזירה אטו חליפין, לכאורה אין קושיא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:9
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:9)

**ונראה** לבאר דבמתנה ע"מ להחזיר יש עוד חסרון בנוסף לזה דהיא לא מקבלת ונהנית משו"פ, דהיינו דעצם התנאי דהיא צריכה להחזיר לו את החפץ לאחר זמן מונע ממנה בעלות גמורה. דהרי לעיל (ו: ד"ה אמר רבא הילך מנה על מנת שתחזירהו לי) הבאנו מחלוקת הראשונים אם המקבל מתנה ע"מ להחזיר יכול להקדישו או לא, וביארנו דלפי רוב הראשונים אין למקבל בעלות גמורה ולכן הוא אינו יכול להקדישו. וגם יש להוכיח דיש חסרון בעצם הבעלות במתנה ע"מ להחזיר מהשו"ט בסוגיא לעיל (ו:), דהרי הגמ' הביאה ראיה דמתנה ע"מ להחזיר מהני לקידושין מזה דיוצאים מצות ד' מינים באתרוג דקיבל במתנה ע"מ להחזיר. ואם כל החסרון במתנה ע"מ להחזיר הוא בזה דלא מגיע למקבל שו"פ, אזי מה ההו"א דמתנה ע"מ להחזיר אינו מועיל באתרוג, דהרי לא מצינו דהאתרוג צריך להיות שו"פ.⁵³⁸ אלא בודאי הגמ' ידעה דהחסרון במתנה ע"מ להחזיר הוא בעצם בעלות המקבל ולכן הגמ' יכולה להביא ראיה מאתרוג דיש למקבל בעלות גמורה. ויוצא מכל זה דהחסרון במתנה ע"מ להחזיר אינו רק משום דהיא לא קיבלה שו"פ כגברא, וא"כ מובן למה שמואל נסתפק אם הוא מקדשה בתמר דנחשב כחפצא של כסף ע"פ דין אבל אינו שו"פ בשבילה.

footnotes:
⁵³⁸ ויש להעיר מרש"י בסוכה (כז: ד"ה כל האזרח) דמשמע דכדי להיות לכם בעינן חפצא דשו"פ ואכמ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:10
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:10)

ב
**דבר המתקיים עד שיגיע למדי**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:11
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:11)

**בהמשך** דבריו, התוס' ר"י הזקן הוסיף תנאי לספק דשמואל וז"ל מיהו כי הויא ספק הני מילי בדבר המתקיים אבל דבר שאינו מתקיים לא הויא ספק מקודשת דהא בהאי דוכתא לא שוה פרוטה ואינו מגיע לה בשום מקום שישוה כלום שהרי קודם הגיעו שם יפסד עכ"ל. דהיינו דלפי התוס' ר"י הזקן האשה ספק מקודשת רק היכא דהחפץ הוא דבר המתקיים דאפשר להגיע למדי, אבל אם החפץ לא תהיה שו"פ עד שמגיע ממדי אזי היא בודאי אינה מקודשת. ונראה דשיטת התוס' ר"י הזקן היא כשיטת הרמב"ם (פרק ד מהלכות אישות הלי"ט) שכתב וז"ל ייראה לי, שאם קידש בתבשיל או בירק שאינו מתקיים, וכיוצא בהם אם לא היו שווה פרוטה באותו המקום אינה מקודשת כלל שהרי דבר זה אינו מגיע למקום אחר עד שייפסד ויאבד, ולא יהיה שווה כלום ודבר של טעם הוא זה, וראוי לסמוך עליו עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:12
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:12)

**ונראה** דהצורך לדבר המתקיים תלוי בגדר הדין דייסדנו לעיל (אות א') דשוויות הפרוטה במדי גורם לחלות שם שו"פ בחפצא אפי' כאן. דמסברא היה אפשר לומר דיש דין בעלמא דחלות שם חפצא של שוויות אינו תלוי במקום מסויים אלא דמכיון דהוא שו"פ באיזה מקום בעולם יש לחפצא דין שו"פ בחפצא. אבל נראה דהרמב"ם והתוס' ר"י הזקן נקטו דכדי שתהא חלות שו"פ בחפצא במקום דבאמת השוויות פחות משו"פ, בעינן לכל הפחות אפשרות להגיע למקום דהחפצא שו"פ. ולכן לפי השיטה הזאת בעינן דבר המתקיים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:13
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:13)

ג
**שיטת הר"ן**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:14
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:14)

**הר"ן** (ו. בדפי הרי"ף ד"ה אמר שמואל) חולק על התוס' ר"י הזקן ונקט דאם בודאי התמר שו"פ במדי אזי היא ודאי מקודשת, והספק דשמואל הוא רק אם לא ידעינן דהוא שו"פ במקום אחר. והר"ן סבור דהיא ודאי מקודשת בתמר דשו"פ רק במדי אפי' אם הוא אינו דבר המתקיים, ודלא כהרמב"ם והתוס' ר"י הזקן. והביאור בזה הוא דהר"ן הבין את הדין דשו"פ במדי באופן אחר, ע"פ הסוגיא דלעיל (ח.) דאדם יכול לומר לדידי שוה לי, וז"ל לפיכך נראה לי דאי שוה פרוטה במדי קדושי תורה הן דכיון שהיא נתרצתה בהן ושוין פרוטה באי זה מקום אילו ידעו העדים שדרכה לתת פרוטה באותו דבר הוה ליה כאילו אמרה לדידי שוה לי כדאמרינן לגבי חמש סלעים של פדיון בכור כדאיתא לעיל עכ"ל. כלומר, דאפי' אם אינו שו"פ כאן, מכיון דהתמר שו"פ במדי, היא יכולה לומר לדידי שוה לי פרוטה ולהתקדש בו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:15
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:15)

**ולכאורה** צ"ע דהרי הר"ן לעיל (ד. בדפי הרי"ף ד"ה גרסי') נסתפק אם לדידי שוה לי מהני להחשיב פחות משו"פ להיות שו"פ כדי להיות כסף הקידושין, וז"ל אני מסתפק במקדש בדבר שאינו שוה פרוטה אי מציא אמרה לדידי שוה דאפשר דכיון דלא שוה מידי לאו כל הימנה לתת עליו תורת כסף והכא שאני דכיון דודאי ממונא הוא כי אמר לדידי שוה לי מהני עכ"ל. וא"כ צ"ל דבסוגיא דידן פשיטא להר"ן דאמרינן לדידי שוה לי כפרוטה והקידושין חלין רק משום דהוא באמת שו"פ במדי, לעומת דברי הר"ן לעיל דאיירי בדבר דאינו שו"פ בשום מקום בעולם. אבל לכאורה הצירוף הזה בין השוויות פרוטה במדי לבין הדין לדידי שוה לי צריך בירור, למה היא יכולה לומר לדידי שוה לי כפרוטה רק אם הדבר באמת שו"פ במקום אחד בעולם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:16
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:16)

**ונראה** לבאר ע"פ הנ"ל, דהר"ן נקט דכסף הקידושין צריך להיות חלות שם כסף בחפצא וגם שהיא תקבל שו"פ כגברא. ולכן בעינן ב' דברים: השוויות פרוטה במדי מחילה על התמר חלות שם כסף בחפצא, והדין דלדידי שוה לי כפרוטה מהני להיות נחשב דהיא קיבלה שו"פ כגברא. אבל בסוגיא לעיל הר"ן איירי היכא דהחפץ אינו שו"פ בשום מקום בעולם וחסר לו החלות שם חפצא של כסף, ואזי הוא נסתפק אם לדידי שוה לי מהני.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:17
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:17)

ד
**שיטת הרמב"ן**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:18
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:18)

**לפי** השיטות הנ"ל, שוויות החפצא במדי מחילה חלות שם חפצא של כסף אפי' במקום דאינו שוה פרוטה. מאידך הרמב"ן (ד"ה ואיני יודע) חולק על זה והוכיח מדיני השבת גזילה דאין לממון אלא מקומו ושעתו, דכתב הרמב"ן וז"ל ואיני יודע אם שוה בודאי במדי פרוטה והוא דבר המתקיים אי הוו קידושי ודאי, ומשמע לי שאינן אלא ספק שאין לקדושין אלא מקומן ושעתן בלבד, ואע"פ כן חששו לספקן, ולענין גזל הגר אתמר בפרק הגוזל (קה.) דבפחות משוה פרוטה אפילו בגזילה קיימת אין צריך לילך אחריו דאין חוששין שמא תיקר ולא חוששין נמי שמא שוה פרוטה במדי ומייתי אשם ומתכפר, אלמא אין לממון אלא מקומו ושעתו, אלא חומר הוא באשת איש עכ"ל. כלומר, הרמב"ן הביא את הגמ' בב"ק (קה.) דאם יש גזל ביד הגזלן דפחות משו"פ, הוא אינו חייב ללכת אחר הנגזל להחזירו ולא חיישינן שמא הוא שו"פ במקום אחר. והרמב"ן הוכיח מזה דגם בכל התורה כולה שיעור שוה פרוטה הוא על פי המקום והזמן דהחפץ נמצא עכשיו בלבד. ויוצא מזה דבסוגיא דידן אם התמר אינו שו"פ במקום שהיא נמצאת, אזי מעיקר הדין ראוי לומר דאין כאן כסף קידושין, ושמואל נסתפק רק בגלל החומרא דאשת איש. אמנם לא ברור מדברי הרמב"ן אם החומרא הוא מדאורייתא או מדרבנן, אבל ברור דבכל התורה כולה משערינן חפצא דשוויות על פי המקום והזמן דהחפץ נמצא בם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:19
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:19)

**ולכאורה** יש לדחות את הראיה של הרמב"ן משום דיש לחלק בין שיעור פרוטה בהשבת גזילה לבין שיעור פרוטה בכל התורה כולה. דכבר ביארנו דלפי התוס' ר"י הזקן ספיקת שמואל מיוסד על זה דיש לתמר חלות שם חפצא של כסף אם הוא שו"פ באיזה מקום בעולם. וי"ל דהתוס' ר"י הזקן נקט דהשוויות דשו"פ במדי חשוב רק היכא דהדין תלוי בחלות שם חפצא של כסף כבקידושין. אבל דיני השבת גזילה אינם תלויים בשיעור ממון בחפצא ע"פ דין אלא בכמה חסר לגברא הנגזל. ובזה שפיר מובן למה דוקא בגזל אין לממון אלא מקומו ושעתו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:20
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:20)

**ונראה** להוכיח דבגזל אזלינן בתר השוויות לגברא הנגזל ולא בתר שוויות החפצא על פי דין, עפ"י חידוש של אאמו"ר הגאון ר' משה זצ"ל לגבי גזילת שטרות. דהרי בגמ' יש כל מיני דרשות למעט שטרות מהלכות מסויימות והרמב"ם הביא אותם להלכה. למשל, הרמב"ם הביא את המיעוט דשטרות משבועות (פרק ז מהלכות שבועות הל"ג), ומכפל (פרק ב מהלכות גניבה הל"ב). אמנם אע"פ דבגמ' (ב"ק קיז:) יש מיעוט של קרקע ושטרות מגזילה, הרמב"ם (פרק ט מהלכות גזילה ואבידה הל"א) הביא רק את הדין דקרקע אינה נגזלת והשמיט את הדין דאין גזילה בשטרות. וצ"ע בהשמטת שטרות דוקא מגזל, ובמיוחד אם הרמב"ם הביא את המיעוט דשטרות מכפל ומשבועה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:21
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:21)

**והגר"מ** זצ"ל תירץ ע"פ יסוד הגר"ח זצ"ל דאע"פ דשטר חוב הוי חפצא של ממון דהרי אפשר למכור אותו בשוק כדי לגבות את החוב וא"כ הגזלן גזל חפצא של שווי, מ"מ אין כאן חלות שם גזילה. דיסוד הגדר דגזילה הוא הפסד ממון לנגזל, וכאן הגזלן לא גזל את עיקר החוב שהרי הלוה עדיין חייב לשלמו, אלא דעכשיו בלי השטר המלוה אינו יכול להכריח את הלוה לפרוע את החוב. ומכיון שהמלוה שהוא הנגזל לא הפסיד עיקר ממון החוב בגזילת השטר, פשיטא שאין כאן גזילה בכלל אפי' בלי גזה"כ, ולכן הרמב"ם השמיט את הדין של גזילה בשטר חוב. אבל בגניבה, המחייב הוא עצם מעשה הגניבה⁵³⁹ ולכן אע"פ דהמלוה עדיין הוי הבעלים על שעבוד החוב, מכיון דהגנב לקח את השטר דהוי חפצא של ממון יש הו"א לחייבו בכפל ובשביל זה שפיר הביא הרמב"ם את החידוש דין מדרשא דאין כפל בגניבת שטרות.⁵⁴⁰

footnotes:
⁵³⁹ וע"ע בזה ברשימות שיעורים לריש פרק מרובה.
⁵⁴⁰ ע"ע בזה ברשימות שיעורים לב"ק (סב. בתוד"ה יצאו שטרות אות ג').


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:22
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:22)

**והנה** כשהרמב"ן כתב "שאין לקידושין אלא מקומן ושעתן", ומשמע מזה דהרמב"ן נקט דלפי השיטות דמשערינן חלות חפצא דכסף ע"פ השויות דפרוטה באיזה מקום בעולם, זה לא רק דין במקום אלא גם בזמן. דהיינו, דאם התמר אינו שו"פ באיזה מקום בעולם אבל אפשר לדעת דבעתיד השוויות דהתמר יעלה ויהא שו"פ, דזה גם מעניק חלות שם חפצא של שוויות לתמר גם בהווה. ולכאורה חידוש הרמב"ן דיש להשוות מקום וזמן אינו מוכרח כלל ושפיר מובן למה ע"פ דין התמר הוי חפצא של כסף אם הוא שו"פ במדי עכשיו אבל מה שיקרה בעתיד לא בא בחשבון כלל. וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:23
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:23)

ה
**ב' מיני חלויות קידושין מדרבנן**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:24
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:24)

**ועיין** בשו"ע (אה"ע סימן לא סעיף ד) דפסק לגבי חלות הקידושין בדין דשמואל, וז"ל הא דאמרינן שהיא מקודשת מספק שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר, צריכה גט להתירה לעלמא. ואם רוצה לקיימה, צריכה קדושין אחרים עכ"ל. כלומר, דמכיון דיש חסרון בקידושין הראשונים אם הוא רוצה לקיימה צריך מעשה קידושין חדש. ולכאורה, בשלמא לפי השיטה דלפי שמואל יש כאן ספק דאורייתא שפיר מובן למה בעינן קידושין שניים. אבל לפי השיטה (עיין ברא"ש סימן יז בשם הר"י) דשמואל נקט דהיא מקודשת מדרבנן בודאי, קצת קשה למה בעינן מעשה קידושין חדש. דהרי מצינו דקידושין מדרבנן מהני כמו לגבי חרש וקטן דקידש דהקידושין חלין מדרבנן, ומה החסרון כאן אם אין מעשה קידושין חדש וכל חלות הקידושין נשארת חלות מדרבנן.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:25
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12a:25)

**ונראה** לתרץ באופן פשוט דיש ב' מיני חלות קידושין מדרבנן. דכבר ביארנו לעיל (הקדמה למס' קידושין אות ג') דקידושין חלין גם כאוסר וגם כמתיר. ולגבי קידושי חרש וקטן, חז"ל תיקנו חלות קידושין מדרבנן דתהא מעין החלות מדאורייתא, דהיינו דהקידושין מדרבנן חלין כאוסר וכמתיר מדרבנן. ולכן מובן למה החרש מותר באשתו. אבל לגבי קידושין בתמר דפחות משו"פ דגזרו על קידושין מדרבנן בגלל חששות מסויימות, חז"ל רק תיקנו חלות קידושין מדרבנן כאוסר אבל לא כמתיר. ולכן פסק השו"ע דאם הוא רוצה לקיימה יש צורך למעשה קידושין חדש.