## Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 12b

###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:1
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:1)

**תוד"ה והאיכא סהדי וכו'. בא"ד. כלומר יצא הקול שיש עדים באורית או במדינת הים.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:2
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:2)

**הר"י** פירש דהגמ' איירי היכא דהקול יצא דיש עדים במדינת הים דידעי האבנא דכוחלא היה שו"פ. דאביי ורבא סבורים דחוששין לקול הזה והיא אסורה, ורב חסדא נקט דלא חוששין לקול הזה ולכן מכיון דהאבנא דכוחלא אינו שו"פ הכא, היא אינה אסורה אפי' מספק. ונראה דזה דומה לגמ' בב"ב (לב.) דאם יש אדם דהוחזק לכהן ויצא עליו קול דהוא בן גרושה או בן חלוצה דמורידין אותו מכהונתו, והרשב"ם (ד"ה ואחתיניה) פירש דמחמירנן לקול מפני מעלה ביוחסין. וא"כ נחלקו רב חסדא ואביי ורבא בסוגייתנו אם מחמרינן לחשוש לקול באיסור אשת איש כמו דמחמרינן לחשוש לקול לגבי יוחסין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:3
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:3)

**אבל** לכאורה הדין דקול יותר מורכב מזה. דהרי במשנה בגיטין (פח:) מבואר דחוששין לקול דהיא נשואה לאוסרה מספק וז"ל יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת עכ"ל. וא"כ קשה מכאן על שיטת רב חסדא, דלמה הוא מתיר כשיש קול דיש עדים במדינת הים דהאבנא היה שו"פ וזאת אומרת דהיא מקודשת. ויש לבאר בפשיטות ע"פ חילוק הגמ' שם בין קול הברה לבין קול גמור, וז"ל אמר עולא לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית מתקדשת היום מתקדשת, ודלמא לא אקדשה, אימא פלונית נתקדשה היום וכו' א"ר אבא אמר רב הונא אמר רב לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע, מפלוני, ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים עכ"ל. מבואר מזה דהמשנה אוסרת אותה ע"פ קול רק עם הקול הוי קול גמור ולא קול הברה בעלמא. ועוד איתא התם (פט:) דכדי לאוסרה לשוק הקול צריך להיות מוחזק בבית דין. והרמב"ם (פרק ט מהלכות אישות הלכ"ב) הביא את כל הדינים האלו להלכה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:4
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:4)

**ולפי"ז** נראה דבקול גמור ברור כו"ע מודו דבסוגיא דידן היא אסורה. אלא דהגמ' כאן איירי בקול דאינו גמור ואינו מוחזק בב"ד אלא דיצא קול הברה דיוצר ריעותא בעלמא. דמבואר בגמ' בב"ב דמעלה עשו ביוחסין ומורידין כהן ע"פ זה, ונחלקו האמוראים בסוגיא דידן האם גם כן חוששין לקול גרוע כזה משום חומרת אשת איש או לא.⁵⁴¹

footnotes:
⁵⁴¹ עיין בריטב"א (ד"ה הא דאמרו) דביאר כמו רבינו זצ"ל דאיירי בקול דלא איתחזק. והקשה על זה, דא"כ מה הפשט באביי ורבא דחששו לקול דהא בגיטין (פט:) מבואר דלא חיישינן לקול דלא איתחזק וז"ל אלא הכי פירושא והא איכא קלא דאיכא עדים באורית, ולאו קלא דאתחזק בבי דינא וכו' ואע"ג דקיימא לן התם דכל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא, קסברי הני רבנן דהתם הוא שקול הקדושין הוא יוצא לגמרי ואין קדושין מוחזקין כלל אלא על פי הקול, דלא מחזקינן קדושי מעיקרא אפומייהו, אבל בזו שכבר היא מקודשת בפנינו אלא דמספקא לן בקדושי אי הוה בהו שוה פרוטה אי לאו בכי הא חיישינן לקלא אע"ג דלא איתחזק, ורב חסדא סבר דכיון דסהדי ליתנהו לא חיישינן לקלא דלא איתחזק אפילו בהא עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:5
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:5)

**תוד"ה אם הקלנו וכו'. ולא נהירא שהרי השבויה נמי פעמים דאיכא איסור מיתה אם הוא כהן ויש לו בן ממנה שהוא חלל ויעבוד עבודה במזבח בשבת ובזה יש חיוב מיתה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:6
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:6)

**כתבו** התוס' דיש חיוב מיתה לחלל דעבד עבודה בשבת. והקשו האחרונים מהא דפסקינן לקמן (סו:) דבציור כזה העבודה כשרה, וז"ל אמר רבי טרפון משל לעומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, שעבודתו כשירה עכ"ל. ואם עבודתו כשרה, האיך אפשר לומר דהוא חייב מיתה אם עבד בשבת.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:7
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:7)

**והרש"ש** (ד"ה תוד"ה אם) תירץ דיש לחלק בין כשרות העבודה לבין חיוב מיתה דגברא. כלומר, דאע"פ דעבודת החלל כשרה בשבת מצד החפצא דקרבן, עדיין הוא כגברא חייב מיתה על עבודתו בשבת. אבל קשה לקבל התירוץ הזה. דבשלמא אם עבודת המקדש בשבת הוי רק דחויה אזי אפשר לומר דצריך קיום מצוה של הגברא העובד כדי לדחות את איסור המלאכה בשבת. אבל מכיון דעבודת המקדש הותרה בשבת,⁵⁴² אזי חפצא של העבודה עצמה אינו נאסר בשבת כלל, וא"כ א"א לומר דיש חפצא של עבודה כשרה ועדיין הגברא העובד עבר על איסור שבת וחייב מיתה, וצ"ע.

footnotes:
⁵⁴² עיין ביומא (מו:) וברשימות שיעורים ליבמות (ה: ד"ה נילף ממילה).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:8
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:8)

**גמ'. ההוא גברא דאקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא, שלחה רב אחא בר הונא לקמיה דרב יוסף כה"ג מאי, שלח ליה נגדיה כרב ואצטריך גיטא כשמואל.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:9
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:9)

**משמע** מלשון הגמ' דרב יוסף רק נגדיה כרב משום דהוא פסק כשמואל דהיא צריכה גט. אבל אילו לא פסק כשמואל אלא נקט דקידושין באסא אינן חלין כלל, אזי אין טעם לתת לו מלקות כרב.⁵⁴³

footnotes:
⁵⁴³ וכן דייק הריטב"א (ד"ה ההוא גברא) וז"ל פי' הא אילו לא הוה חיישינן לשמואל לא הוה מנגיד ליה משום דרב כיון דלא אהנו מעשיו כלל עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:10
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:10)

**תוד"ה משום פריצותא וכו'. וקשה דביבמות פ' ר"ג (נב.) וכו'.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:11
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:11)

**התוס'** הקשו על ר"ת דאם הפריצות הוי בזה דהעדים רואים את היחוד, אזי למה יש פריצות היכא דבא על היבמה בלי קידושין לפני הביאה. ואפשר להבין את הקושיא בב' אופנים:⁵⁴⁴ א) מכיון דהדרך היחיד לייבם מדאורייתא הוי ע"י ביאה וצריך עדות לקיום הדבר ביבום, אזי ממילא בכל יבום יש עדים על הביאה. וא"כ גם אם קידש לפני היבום עדיין בעינן עדים על היבום והפריצות עדיין קיימת, וא"כ למה תיקנו בכלל לקדש לפני היבום.⁵⁴⁵ ב) ביבום לא בעינן עדות לקיום הדבר ולכן לפי ר"ת אין פריצות כלל ביבום ולמה תיקנו לקדש לפני היבום אם בכל מקרה אין עדים על הביאה.⁵⁴⁶

footnotes:
⁵⁴⁴ וע"ע בכל זה ברשימות שיעורים ליבמות (נב. ד"ה משום פריצותא). והשווה לדברי רבינו בשיעורים לעיל (ה. ד"ה אמר רב הונא חופה קונה מקל וחומר, אות ג), ולקמן (מא: ד"ה סד"א הואיל ואמר מר).
⁵⁴⁵ וכן מבואר בתוס' הרא"ש (ד"ה ועל דמקדש בביאה) וז"ל והתם לא מצי לפרושי משום עידי ייחוד דאפי' אי קדיש תחלה אכתי צריך עידי ייחוד דיבמה אינה נקנית מדאורייתא אלא בביאה עכ"ל.
⁵⁴⁶ עיין בביאור הגר"א (אה"ע סימן קסו סק"ט) דהביא דהתוס' דילן סבור דאין צורך עדי קיום ביבום. ולכאורה הגר"א ביאר את התוס' באופן השני של רבינו זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:12
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:12)

**ושני** הביאורים תלויים במח' בין המחבר והרמ"א (אה"ע סימן קסו סעיף ב) האם יבום צריך עדי קיום. דלפי המחבר יבום קונה גם בלי עדים לקיים את הדבר, ואילו לרמ"א יבום קונה רק עם עדי קיום. ומחלוקתם לכאורה מיוסדת על המחלוקת שבין הרמב"ם ובין הנ"י בחליצה, דהרמב"ם (פרק ד מהל' יבום הלט"ז) אינו מצריך עדי קיום בחליצה מדאורייתא, וכדקבע הגר"ח זצ"ל בספרו על הרמב"ם (שם), ואילו הנ"י (יבמות, לד. בדפי הרי"ף) סובר דחליצה צריכא עדי קיום. וביאר הגר"ח זצ"ל דפליגי ביסוד הדין דאין דבר שבערוה פחות משנים לקיומא מילתא, דלפי הרמב"ם דין זה חל רק במקום דחלה חלות דעת בעלים, דהעדים באים לקיים את דעתו כבעל החלות. וס"ל לרמב"ם דחליצה כשרה מן התורה בלי עדים, משום דחליצה אינה חלה בחלות דעת בעלים אלא בכוונה בעלמא. דאין החולץ בעלים המתיר את חלוצתו כמו הבעל שנותן לאשתו גט, דבגירושין הבעל הוי הבעלים על חלות הגירושין והוא המתיר אותה. ומשו"ה צריכים עדים לקיים את דעת הבעל המגרש. משא"כ בחליצה שהחולץ והחלוצה עושים מעשה חליצה בעלמא וההיתר חל ממילא משמים, שאין החולץ הבעלים המתיר את החלוצה, ומשו"ה חליצה לא צריכא עדי קיום. ומאידך הנ"י סובר דחליצה צריכא עדי קיום, מדהויא קנין דבר שבערוה, דס"ל שכל חלות קנין האוסר או המתיר את האשה הוי דבר שבערוה וצריכא עדי קיום.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:13
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:13)

**ולפי** ביאור הגר"ח זצ"ל יוצא איפוא דהמח' בין המחבר והרמ"א לגבי עדי קיום ביבום קשור למח' בין הרמב"ם והנ"י לגבי חליצה. דהרי יבום חל בלי דעת בעלים כדמבואר ביבמות (נג:). ולכן לפי הרמב"ם הסובר דרק דעת הבעלים שבדבר שבערוה צריכא עדי קיום, אזי י"ל דיבום שחל בלי דעת בעלים אינו צריך עדי קיום. ואילו לפי הנ"י הסובר דבעינן עדי קיום בחליצה, יש להסתפק האם זאת אומרת דבכל קנין בדבר שבערוה בעינן עדי קיום ואז גם ביבום בעינן עדי קיום, או"ד דוקא בחליצה צריך עדי קיום כי לכל הפחות בעינן כוונה לחלוץ, אבל ביבום דאין צורך לדעת או לכוונה כלל גם הנ"י מודה דלא בעינן עדי קיום.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:14
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 12b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/12b:14)

**אך** נראה שאפשר לחלק להיפך ולומר דאע"פ דלפי הרמב"ם לא בעינן עדי קיום בחליצה מ"מ יש צד לומר דצריך עדי קיום ביבום. דהרי י"ל דהרמב"ם סובר דאע"פ דיבום חל בלי דעת, מכיון דהוי מעשה קנין בדבר שבערוה צריך עדות לקיום הדבר. ומאידך חליצה אינה מעשה קנין דמקנה את היבמה לעצמה אלא הוי חלות שם מתיר בפני עצמה, ולכן לא בעינן עדות לקיום הדבר.⁵⁴⁷ ואם חליצה אינה מעשה קנין יל"ע במהות החליצה ע"פ דין. די"ל דהיא מעשה מצוה בעלמא והפטור חל ממילא מחמת קיום המצוה. ועוד י"ל דחליצה אינה מעשה הפוטר את החלוצה מזיקתה באופן ישיר, אלא שחליצה מחילה חלות שם חלוצה בגברא וממילא היא פטורה, משום דגברא שהיא חלוצה אינה עוד יבמה. ובין אם חליצה הוי בעיקר מעשה מצוה או אם היא מעשה דמחיל חלות שם בגברא, מכיון דאינה מעשה קנין בדבר שבערוה הרמב"ם נקט דאין צורך לעדי קיום. ומסתבר איפוא שהמחלוקת שבין המחבר לבין הרמ"א בנוגע ליבום אינה תלויה במחלוקת שבין הרמב"ם והנ"י בנוגע לחליצה.⁵⁴⁸

footnotes:
⁵⁴⁷ ויש להעיר מדברי הירושלמי ביבמות (פרק ג' הלכה א') וז"ל רבי אומר חליצה קניין. שמואל אמר חליצה פטור, רבי זעירא אמר חליצה קניין עכ"ל.
⁵⁴⁸ ועיין עוד ברשימות שיעורים ליבמות (ב. ד"ה מצות יבום וקנין יבום אות ז').