## Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 13a

###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:1
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:1)

**גמ'. הדור יתבי וקאמרי, הא דתנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה וכו' אלמא קסבר שיעבודא לאו דאורייתא.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:2
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:2)

א
**שעבוד ממון במצות הבאת קרבן**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:3
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:3)

**מבואר** בסוגיא דהחיוב להביא קרבן אינו נחשב רק כמצוה בעלמא על הגברא אלא דגם חל שעבוד על ממונו. וצ"ע דהרי סתם מצות עשה כמו מצות ציצית או מצות אתרוג אינה יוצרת שעבוד ממון על נכסי הגברא אלא דבכל מצוות עשה דעלמא יש דין דכופין אותו לקיים את המצוה (כתובות פו:), אבל אין זה שעבוד דהרי פשיטא דאין ב"ד יורדין לנכסיו לתפוס ממון כדי לקנות אתרוג בשבילו. וא"כ מאי שנא מצות הבאת קרבן דממונו משועבד לקנות ולהביא את הקרבן.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:4
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:4)

**ונראה** לחלק בפשיטות דחיוב מצוה יוצרת שעבוד ממון רק אם גדר המצוה הוא חלות ממון כלפי מישהו אחר. כלומר, דבסתם מצוות עשה הגברא חייב לעשות את מעשה המצוה בעצמו, ולא חל חוב לאחר, ולכן אין חיוב הגברא יוצר שעבוד ממון. אבל חיוב קרבן אינו סתם חיוב מצוה על הגברא אלא נחשב ע"פ דין כחוב ממון למישהו אחר, דהרי הקדש הוי רשות בעלות בפני עצמו, וחיוב לבעלים אחרים מחיל שעבוד על נכסי המחוייב קרבן.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:5
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:5)

**ולפי"ז** מובן למה יש ראשונים דסבורים דגם מצות צדקה מחילה שעבוד נכסים דשונה צדקה מצוות עשה בעלמא (עיין בזה בקצוה"ח ריש סימן לט וגם סימן רצ סק"ג),⁵⁵⁹ דהרי גדר מצות צדקה אינו רק חיוב על הגברא לעשות מעשה מצוה בלבד, אלא צדקה חלה כחיוב ממון בין אדם לחבירו, ולכן שייך לומר דהמצוה יוצרת שעבוד ממון.

footnotes:
⁵⁵⁹ עיי"ש בקצוה"ח דכפייה מדין מצות עשה שייך רק כשהוא לפנינו, אבל כשיש שעבוד ממון הב"ד יורדין לנכסיו אפי' כשהוא אינו שם. ועיין עוד במח' הראשונים לגבי שעבוד ממון במצות צדקה ברשימות שיעורים למסכת שבועות (חלק הענינים, ענין צדקה).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:6
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:6)

**אבל** לפי הגדר הזה קשה להבין את שיטת הגר"א דיש שעבוד ממון על האב ללמד בנו תורה. דהרי המחבר כתב (סימן רמה סעיף ד) וז"ל חייב להשכיר מלמד לבנו ללמדו, אבל לבן חבירו אינו חייב להשכיר עכ"ל. והרמ"א הוסיף וז"ל והיו כופין ליה לשכור לבנו מלמד, ואם אינו בעיר ויש לו נכסים, אם אפשר לאודועי ליה מודיעים ליה, ואם לאו יורדים לנכסיו ושוכרים מלמד לבנו עכ"ל. ומבואר ברמ"א דיש חיוב ממון על האב כדי ללמד בנו תורה. והגר"א ציין דהמקור לדברי הרמ"א הוא הגמ' בכתובות (פו.) דכופין על מצות עשה, וז"ל כמ"ש בפ' הכותב (פו) וכו' כיון שמחויב הוי ככל חוב עכ"ל. ולכאורה דברי הגר"א תמוהים דהרי מאי שנא המצוה ללמד בנו תורה מכל שאר מצוות דכבר ביארנו דאין בהם שעבוד ממון. וצ"ל בדוחק דמצות האב ללמד בנו תורה אינו חל על האב כסתם חיוב הגברא, אלא כחיוב כלפי הבן, והבן עצמו הוי בעל השעבודים על נכסי האב. ולכן הבן עצמו דומה לרשות הקדש או לעניים דגורמים שעבוד נכסים לחול על נכסי המחוייב במצוה, ואז ב"ד יורדין לנכסיו לפרוע חובו כלפי בנו.⁵⁶⁰

footnotes:
⁵⁶⁰ ויש להעיר דמקור דברי הרמ"א הוו ההגהות מיימניות (ריש הל' תלמוד תורה) וז"ל כתב מהר"ם זצ"ל דכייפינן ליה ללמדם או לשכור להם מלמדים דמאי שנא האי עשה דולמדתם אותם את בניכם משאר עשה דכייפינן לקיים כמו עשה דסוכה וכן למאן דאמר פריעת בעל חוב מצוה אמר בפרק הכותב דכופין אותו לפרוע מידי דהוי אשאר מצות עשה וכשם שאב חייב בבנו למולו ולפדותו דכופין אותו לקיים הכי נמי כייפינן ליה ללמדו תורה וכיון דהא מילתא חובה הוה ליה כשאר בעל חוב ועבדינן בהא מילתא עכ"ל. ומשמע דהוא לגמרי משווה הדין דיורדין לנכסיו שלא בפניו כדי לשכור מלמד לבנו והדין דכופין אותו לקיים מצות סוכה. וא"כ מבואר בדבריו דהדין כפייה בכל מצות עשה גם כולל שעבוד על ממונו כדי לקיים המצוה. וכן משמע נמי מהגמ' בכתובות (פו.) דהגמ' השווה פריעת בע"ח מצוה מחמת שעבודי ממון עם הדין דב"ד כופין אותו לקיים מצות עשה, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:7
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:7)

ב
**החילוק בין מצות צדקה למצות הבאת קרבן לגבי שעבוד ממון**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:8
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:8)

**וכל** זה ניחא לראשונים דנקטו דיש שעבוד ממון לצדקה. אבל עיין בתוס' (ב"ב ח: ד"ה אכפיה) דהקשו דהיאך כופין על הצדקה אם הוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה, וז"ל וא"ת והא בפרק כל הבשר (חולין קי: ושם ד"ה כל) אמר כל מ"ע שמתן שכרה [כתובה] בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים טו) ואר"ת דהאי כפיה בדברים כמו כפייה עכ"ל. ומבואר מהתוס' דאין שעבוד ממון חל במצות צדקה דא"כ פשיטא דב"ד כופין אותו לתת בגלל השעבוד אפי' אם אין כפייה מצד המצוה.⁵⁶¹ ומשמע מזה דהתוס' נקטו דאין שעבוד ממון בצדקה אלא חיוב גברא בלבד. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא, למה יש שעבוד ממון בחיוב להביא קרבן אבל אין שעבוד ממון בשאר מצוות, כולל מצות צדקה.

footnotes:
⁵⁶¹ ועיין ברדב"ז (פרק ז מהלכות מתנות עניים הל"י) וז"ל נ"ל דשאני מ"ע של צדקה שיש בה תקנה לעניים והרי הוא כחוב עליו וכופין אותו לפרוע חובו ויורדין לנכסיו כאשר עושין למי שמסרב לפרוע החוב אשר עליו עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:9
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:9)

**ונראה** לבאר דיש לעיין ביחס בין מצות צדקה לשאר מצוות דגמילות חסד. די"ל דצדקה ושאר גמ"ח הוו שני דינים שונים דהרי יש לחלק בין מצות חסד בגופו לבין מצות חסד בממונו, א"נ י"ל דיש רק מצוה א' כללית של חסד דכוללת בה ב' סוגי חסד, דהיינו בגופו ובממונו. ונראה לדייק מלשון הרמב"ם כצד הב' דמצות צדקה הויא חלק של מצות חסד יותר כללית, דהרי הרמב"ם (פרק י מהלכות מתנות עניים הל"ז) מונה ח' מדריגות בצדקה וז"ל שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך עכ"ל. ומבואר ברמב"ם דמי דממציא מלאכה לעני מקיים מצות צדקה אע"פ דלא נתן לו ממון. ורואים מזה דגמ"ח וצדקה מהוות אותה מצוה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:10
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:10)

**והיסוד** הזה גם עולה מהא דהרמב"ם (פרק ז מהלכות מתנות עניים הל"א) הביא את הפסוק "וחי אחיך עמך" (ויקרא פרק כה פסוק לו) כמקור למצוות צדקה, וז"ל מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני, אם היתה יד הנותן משגת, שנאמר פתוח תפתח את ידך לו ונאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך עכ"ל. ובגמ' (ב"מ סב.) הפסוק "וחי אחיך עמך" מהווה המקור לחיוב השבת רבית קצוצה, וז"ל אמר רבי אלעזר רבית קצוצה יוצאה בדיינין וכו' אמר רב נחמן בר יצחק מאי טעמא דרבי אלעזר דאמר קרא וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי עכ"ל. ולכאורה חיוב השבת רבית קצוצה אינה מצות צדקה לעני אלא גמ"ח בעלמא.⁵⁶² ומהא דהרמב"ם הביא את הפסוק הזה כמקור למצות צדקה ביחד עם הפסוק ד"פתוח תפתח את ידך לו", מוכח דס"ל להרמב"ם דצדקה וגמ"ח מהווים חלות דין אחד.

footnotes:
⁵⁶² ועיין ברמב"ן בהשגותיו לספר המצוות (שכחת העשין מצוה יז) דנקט דהפסוק וחי אחיך עמך מהווה המקור למצות עשה נפרדת של החזרת רבית.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:11
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:11)

**ומהגמ'** בסוכה (מט:) יש לדייק כמו שיטת הרמב"ם דמצות צדקה קשורה לגמ"ח כללית אבל גם יש משמעות משם דמצות צדקה הוי חלות דין נפרד. דאיתא בגמ', וז"ל ואמר רבי אלעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה וכו' ואמר רבי אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, תנו רבנן בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו, צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים, צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים עכ"ל. מהמימרא הראשון של רבי אלעזר וגם מהברייתא משמע דגמ"ח וצדקה הוו ב' דינים שונים ולכן אפשר לומר דאחד גדול מהשני.⁵⁶³ אבל המימרא השני דרבי אלעזר משמע דהוו דין אחד דהרי הוא נקט דשכר הצדקה תלוי בחסד וטירחא שבו כמו שביאר רש"י (שם ד"ה אלא לפי) וז"ל אלא לפי גמילות חסדים שבה - הנתינה היא הצדקה והטורח הוא החסד, כגון מוליכה לביתו או טורח שתעלה לו להרבה, כגון נותן לו פת אפויה או בגד ללבוש, או מעות בעת שהתבואה מצויה, שלא יוציא מעותיו לאיבוד, שנותן לבו ודעתו לטובתו של עני עכ"ל. ולכאורה אם צדקה וגמ"ח הוו ב' מצות נפרדות קשה להבין למה השכר דצדקה תלוי בעד כמה טרח בגופו כדי לתת את הצדקה ולא בכמות הצדקה עצמה. ומזה דהגמ' תולה השכר דנתנית צדקה במדריגת הטירחא שבגופו משמע דצדקה וגמ"ח בגופו הוו חלק דאותה מצוה כללית. אבל אולי יש לדחות ולבאר את דברי רבי אליעזר באופן אחר מרש"י, דהיינו דכוונת הדברים דאין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה הוא דאם אחד נותן צדקה ובאותו זמן מצער את העני ברגשותיו אזי הנותן לא יקבל שכר דצדקה.⁵⁶⁴ אבל באמת, השכר דמצות צדקה תלויה בכמות הנתינה ולא בטירחת הגוף.

footnotes:
⁵⁶³ עיי"ש בשפת אמת (ד"ה צדקה בממונו) דגם דייק מלשון הגמ' דצדקה רק הויא בנתינת ממון ולא בחסד אחר.
⁵⁶⁴ וכן משמע מדברי הרמב"ם (פרק י מהלכות מתנות עניים הל"ד) דאין שכר למצות צדקה אם תוך כדי הנתינה הוא מצער את העני וז"ל כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:12
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:12)

**ולפי"ז** יש לתרץ קושייתנו, דמדוע שעבוד נכסים חל בחיוב הבאת קרבן ואילו לפי תוס' אין שעבוד נכסים חל במצות צדקה. דהרי י"ל דמצוה יוצרת שעבוד ממון רק היכא דהמצוה מקויים דוקא ע"י נתינת ממון. ולכן, בנוגע לחיוב הבאת קרבן דאפשר לקיים המצוה רק ע"י נתינת ממון (הבהמה) להקדש, חל עליו שעבוד ממון. אולם אם צדקה מהווה סוג א' של גמ"ח כללית אזי נראה דמכיון דאין היסוד של מצות צדקה חיוב מסוים דנתינת ממון לזולת אלא מצוה כללית דגמ"ח, אזי אין מצות צדקה יוצרת שעבוד ממון כמו דאין שעבוד נכסים בגמ"ח בעלמא. ומובן איפוא למה יש שעבוד ממון במצות הבאת קרבן ואין שעבוד ממון במצות צדקה וחסד.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:13
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:13)

**גמ'. אלמא קסבר שיעבודא לאו דאורייתא.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:14
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:14)

**בענין שעבודא דאורייתא או לאו דאורייתא**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:15
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:15)

א
**יצירת שעבוד מדאורייתא לפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:16
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:16)

**נחלקו** הראשונים בביאור השיטה דשעבודא לאו דאורייתא, האם יש חלות של שעבוד נכסים מדאורייתא או לא. דהנה כתב רש"י (ד"ה לאו דאורייתא) וז"ל לומר דנכסוהי דאינש ערבין ביה ומשתעבדים מדין ערב ויהיו מלוה על פה ומלוה של שטר שוין אלא מלוה בשטר שהוא שיעבדו דכתב ליה נכסי אחראין לך משתעבדי מלוה על פה לא משתעבדי עכ"ל. ויוצא מדברי רש"י דהלוה יכול לכתוב שטר ולשעבד נכסיו מעצמו אפי' למ"ד שעבודא לאו דאורייתא. לפי זה מבואר דבין למ"ד שעבודא דאורייתא ובין למ"ד שעבודא לאו דאורייתא יש חלות של שעבוד נכסים, ורק נחלקו בגמ' האם סתם הלואה יוצרת שעבודים או לא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:17
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:17)

**אבל** התוס' (ב"ב קעה: ד"ה דבר) חולקים על רש"י ונקטו דלפי המ"ד דשעבודא לאו דאורייתא א"א ללוה לכתוב שטר ולשעבד נכסיו למלוה, וז"ל אע"פ דכתב ליה אחריות בהדיא לאו דאורייתא הוי האי קנין דמדאורייתא לא יוכל לשעבד בחובו את נכסיו מן הלקוחות אע"פ שיכול למכרן עכ"ל. ומלשון התוס' "לא יוכל לשעבד בחובו" משמע שיש חלות דשעבוד נסכים דאורייתא אך אין הבעלים יכולים ליצור את השעבוד בעצמם. והביאור בזה הוא דהבעלים יכולים לעשות ב' דברים בקרקע שלהם: או לשמור על בעלותם בקרקע או להקנות את הקרקע לגמרי לאחר. אבל אין להם היכולת לעשות דבר ביניים כמו יצירת שעבוד נכסים, דהקרקע עדיין שלהם אבל משועבד לאחר.⁵⁶⁵

footnotes:
⁵⁶⁵ עיין בקצוה"ח (סימן לט סק"א) לסברא דומה, דביאר שם דאביי נקט דשעבודא דאורייתא, אבל זה רק היכא דהשעובד חל ממילא מהחוב. אבל אין ללוה היכולת לשעבד נכסיו בעצמו, עיי"ש.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:18
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:18)

**ויש** בזה שיטה שלישית. דעיין בריטב"א (יג: ד"ה וטעמא דמ"ד שעבודא) וז"ל וטעמא דמאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא משום דסבר שאין הקנאה לחצאים, ושעבוד קנין לחצאין ולא חייל אנכסי דאיתנהו בשעת הלואה עכ"ל. ומשמע מדבריו דלפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא אין חלות של שעבוד כלל, כי קנין לחצאין הוי גדר דלא קיים בהלכה.⁵⁶⁶

footnotes:
⁵⁶⁶ רבינו זצ"ל אמר דגם אפשר להבין הריטב"א על דרך התוס', אבל הפשטות הוא דהריטב"א הויא דעה שלישית.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:19
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:19)

**ועיין** בהמשך הסוגי' דיש הו"א דהמ"ד שעבודא לאו דאורייתא מודה במלוה הכתובה בתורה דיש שעבוד דאורייתא. ובשלמא לרש"י ותוס' הצד הזה שפיר מובן, דהרי גם המ"ד דשעבודא לאו דאורייתא מודה דיש חלות של שעבוד נכסים בעלמא, וי"ל דבמלוה הכתובה בתורה התורה עצמה יוצרת השעבוד. אבל לכאורה ההו"א הזה קשה לריטב"א, דהרי אם אין חלות של שעבוד בכלל, האיך אפשר לומר דהתורה הטילה שעבוד על נכסים. ועיין בריטב"א (ד"ה צריכא) דהקשה זה על עצמו ותירץ בב' אופנים: א) דהצד לומר דיש שעבוד במלוה הכתבוה בתורה רק הוי הו"א דחויה, ב) השעבוד במלוה הכתובה בתורה הוי רק מדרבנן.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:20
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:20)

**אבל** לכאורה גם יש להקשות על שיטת התוס' מלשון הגמ' וז"ל דמלוה כתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא עכ"ל. דהרי בשלמא לרש"י שפיר מובן המלים "ככתובה בשטר דמיא" דהרי גם למ"ד שעבודא לאו דאורייתא אפשר לכתוב שטר ולשעבד נכסים. אבל לפי התוס' הצד לומר דיש שעבוד דאורייתא במלוה הכתובה בתורה מובן מסברא, אבל קשה מלשון הגמ' דהרי א"א ללוה לשעבד את עצמו ע"י שטר.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:21
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:21)

**ונראה** דלפי תוס' יש לחלק בין הלואה בשטר לבין שטר התחייבות. דהיינו, דלפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא סתם הלואה אינה יוצרת שעבודים וגם א"א לכתוב שטר בנפרד לשעבד נכסים. אבל אם אחד כתב לחבירו "הריני מתחייב לך מנה בשטר ונכסי משעובדים לך", אזי גם לפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא חל שעבוד על נכסי המתחייב. וביאור החילוק הוא דא"א ליצור שעבוד נכסים בלי שייכות לשעבוד הגוף דהמתחייב. ומכיון דלפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא ההלואה עצמה יוצרת רק שעבוד הגוף בלי שעבוד נכסים, א"א לכתוב שטר לשעבוד נכסים בנפרד. דהרי דעת מקנה רק יכולה להקנות לגמרי אבל אינה יכולה ליצור רק שעבוד נכסים לבדו. אבל היכא דכל ההתחייבות ושעבוד הגוף הוי ע"י שטר והוא גם רוצה ליצור שעבוד נכסים ע"י אותו שטר, אזי שפיר אפשר ליצור שעבוד הגוף ושעבוד נכסים ביחד. ולפי"ז נראה לפרש דכשהגמ' אומרת דיש שעבוד דאורייתא במלוה הכתובה בתורה כי ככתבוה בשטר דמיא, אין כוונת הגמ' לשטר חוב בעלמא אלא לשטר התחייבות דלפי התוס' חל שעבוד נכסים מדאורייתא אפי' למ"ד דשעבודא לאו דאורייתא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:22
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:22)

**ונמצא** דיש כמה ביאורים במ"ד שעבודא לאו דאורייתא לגבי האם יש דין של שעבוד נכסים מדאורייתא כלל: א) הריטב"א נקט דאין משמעות למושג וחלות שעבוד בכלל, ב) התוס' נקטו דדעת מקנה אינה יכולה ליצור שעבוד נכסים בלי קשר לשעבוד הגוף, אבל אפשר ליצור שעבוד הגוף ושעבוד נכסים ביחד ע"י שטר התחייבות, ג) רש"י הבין דסתם הלואה אינה יוצרת שעבוד נכסים אבל אפשר לשעבד נכסים ע"י שטר.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:23
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:23)

ב
**אחריות טעות סופר לפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:24
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:24)

**כתב** רש"י (ד"ה לאו דאורייתא) וז"ל לומר דנכסוהי דאינש ערבין ביה ומשתעבדים מדין ערב ויהיו מלוה על פה ומלוה של שטר שוין אלא מלוה בשטר שהוא שיעבדו דכתב ליה נכסי אחראין לך משתעבדי מלוה על פה לא משתעבדי עכ"ל, ומשמע דאם הלוה רוצה בעצמו לשעבד נכסיו דהוא צריך לפרט בשטר דנכסי אחראין לך. ועיין ברשב"א (ד"ה מלוה) דהקשה עליו, וז"ל ותימה הוא דהא קי"ל אחריות ט"ס הוא וא"כ כל מלוה בשטר ליגבי מדאורייתא עכ"ל. כלומר, דפסקינן דאחריות טעות סופר (ב"ב קסט:) וא"כ למה לא סגי בשטר חוב בעלמא בלי הזכרת השעבוד בהדיא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:25
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:25)

**ונראה** לבאר דשאני יצירת שעבוד למ"ד שעבודא לאו דאורייתא מיצירת שעבוד למ"ד שעבודא דאורייתא. דלפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא, ההלואה עצמה אינה יוצרת שעבודים וצריך שטר קנין בנפרד לשעבד את הנכסים. ומכיון דהשטר חוב הוי שטר קנין על השעבודים, בעינן ספירת דברים על הקנין ולכן צריך לפרט השעבוד בהדיא ולא סגי באחריות טעות סופר. אבל לפי המ"ד שעבודא דאורייתא, אזי ההלואה עצמה יוצרת השעבודים והשטר חוב מהווה רק שטר ראיה בעלמא על החוב. וא"כ כיון דהשטר הוי ראיה על עצם החוב, אין צורך להזכיר השעבודים בשטר כלל. והביאור באחריות טעות סופר הוא, דאולי היינו חושבים דזה דהלוה השמיט את השעבודים מהשטר מוכיח דהוא בדוקא לא רוצה לשעבד נכסיו אלא דהוא שייר את השעבודים. ולכן חידש שמואל דאחריות ט"ס הוא, דהיינו דאין לדייק מהשמטת שעבודים מהשטר דהלוה לא רצה לשעבד את עצמו. אמנם כאמור, כל זה קאי בשטר ראיה, אולם לפי רש"י המ"ד שעבודא לאו דאורייתא נקט דהשטר הוי שטר קנין ולכן לא סגי באחריות טעות סופר וצריך להזכיר את האחריות בהדיא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:26
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:26)

**אבל** כל זה כפתור ופרח לפי הראשונים דסבורים דשטר חוב בעלמא הוי שטר ראיה. אבל כבר הבאנו בשיעורים לעיל (דף ט: בענין קונטרס בענין עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי אות י') דיש ראשונים דנקטו דשטר חוב הוי שטר קנין על השעבודים. ולפי השיטות האלו הדרא קושיא לדוכתא דהרי לשיטתם אמרינן אחריות ט"ס גם אם השטר חוב הויא שטר קנין על השעובדים, וא"כ למה נקט רש"י דלפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא הלוה צריך לפרט השעבוד בשטר.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:27
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:27)

**וי"ל** דאפי' אם השטר חוב הוי שטר קנין, עדיין יש לחלק טובא בין יצירת השעבוד למ"ד שעבודא דאורייתא לבין המ"ד שעבודא לאו דאורייתא. דלפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא אין קשר כלל בין שעבוד הגוף דחל על הלוה ע"י ההלואה עצמה לבין שעבוד הנכסים דנוצר ע"י השטר לפי רש"י. ולכן גדר השטר חוב הוא כמו שטר קנין דעלמא על קרקע, וצריך לפרט את החפצא של הקנין בהדיא. מאידך לפי המ"ד שעבודא דאורייתא, ההלואה עצמה יוצרת את השעבודים, אלא דחז"ל הפקיעו את הקשר בין שעבוד הגוף לשעבוד נכסים והצריכו לכתוב שטר. ואין גדר הדברים דמדרבנן אין ההלואה עצמה יוצרת השעבודים והשטר מהווה שטר קנין חדש על השעבודים, אלא דחז"ל תיקנו דהשטר חוב יכול ליצור את שעבוד הנכסים משעבוד הגוף עצמו. כלומר, דמדאורייתא ההלואה עצמה יוצרת את שעבוד הגוף עם שעבוד הנכסים ביחד, ומדרבנן שעבוד הנכסים הזה דקשור לשעבוד הגוף נוצר רק ע"י שטר חוב. ולפי"ז כשהראשונים אמרו דשטר חוב הוי שטר קנין על השעבודים לפי המ"ד שעבודא דאורייתא, אין הכוונה דהשטר מקנה את הנכסים למלוה בנפרד מהחוב. אלא דמדרבנן השטר עושה מה שראוי לחול מעיקר הדין מדאורייתא, דהיינו שעבוד נכסים דקשור לשעבוד הגוף.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:28
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:28)

**ולפי"ז** מובן למה רש"י נקט דדין דאחריות טעות סופר חל רק לפי המ"ד דשעבודא דאורייתא. דהרי אע"פ דצריך השטר כדי שהשעבוד יחול, אין השטר גורם קנין חדש של שעבוד אלא דמוציא אל הפועל מה שההלואה עצמה ראויה לעשות בעצמה. ואילו לפי המ"ד דשעבודא לאו דאורייתא אזי השטר גורם לקנין חדש של השעובדים ולכן לא סגי באחריות ט"ס אלא דצריך לפרט את השעבודים בפירוש כמו בכל קנין דעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:29
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:29)

**ועל** פי זה יש לבאר את דברי התוס' בב"מ (ד: ד"ה אין נשבעין). דהגמ' שם קובעת דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות. וכתבו התוס' וז"ל וא"ת למ"ד בפרק גט פשוט (ב"ב דף קעה:) שעבודא דאורייתא מודה מקצת הטענה למה נשבע הא כופר שעבוד קרקעות וי"ל שמחל לו השעבוד או שאין לו כלל קרקעות אפי' משעבדי עכ"ל. דהיינו, דלפי המ"ד שעבודא דאורייתא יש שבועת מודה במקצת רק היכא דליכא שעבוד על קרקע הלוה וכגון דמחל השעבוד או דאין לו קרקע. ולכאורה צ"ע דהרי גם לפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא מדרבן יש שעבוד על קרקע הלוה במלוה בשטר. וא"כ בשלמא מדאורייתא אין שעבוד על קרקע הלוה ולכן מובן למה יש שבועת מודה במקצת, אבל לאחר שתיקנו שעבוד מדרבן במלוה בשטר לכאורה יש להשוות המ"ד שעבודא לאו דאורייתא עם המ"ד שעבודא דאורייתא. ולפי זה הדין ראוי להיות הלכה למעשה דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא דאם יש שטר מלוה דנשבעין שבועת מודה במקצת רק היכא דמחל השעבוד או דאין לו קרקע. אמנם משמע מהתוס' דהפטור משבועה בכפירת שעבוד קרקעות שייך רק למ"ד שעבודא דאורייתא, אבל למ"ד שעבודא לאו דאורייתא לאחר התקנה אפשר לישבע שבועת מודה במקצת אפי' במלוה בשטר, וצ"ע בטעם הדבר.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:30
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:30)

**ונראה** לבאר ע"פ הנ"ל דחלוק גדר דשעבוד הנכסים לפי המ"ד שעבודא דאורייתא מהגדר דשעבוד נכסים לפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא. דלפי המ"ד שעבודא דאורייתא, שעבוד הנכסים נובע משעבוד הגוף, ולכן ניתן לומר דאין נשבעין אם הלוה מודה במקצת ההלואה דהרי הוא כופר בשעבוד קרקע. אבל לפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא אין קשר כלל בין שעבוד הגוף דעצם ההלואה לבין שעבוד הנכסים דנוצר ע"י קנין שטר בנפרד. ולכן כשמודה במקצת על החוב, הכפירה שלו אינה שייכת ישיר אל שעבוד הקרקע ולכן שפיר נשבעין עליו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:31
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:31)

**אבל** נראה דגם לפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא עדיין אפשר לומר דמדרבנן חז"ל תיקנו דשעבוד הנכסים קשור לשעבוד הגוף, ולא דחל קנין בנפרד לשעבוד הנכסים. ונראה דבזה פליגי רב ושמואל עם רב פפא האם מלוה על פה גובה מן היורשין או לא. דלרב ושמואל מבואר בגמ' דנקטו שעבודא לאו דאורייתא ולכן במלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות. אבל רב פפא נקט דבמלוה על פה גובה מן היורשין אע"פ דלפי התוס' (ד"ה אמר רב פפא) רב פפא סבור דשעבודא לאו דאורייתא כמו רב ושמואל. וא"כ, אם רב, שמואל ורב פפא כולם סבורים דשעבודא לאו דאורייתא, מהי נקודת המחלוקת לגבי האם חז"ל תיקנו דבמלוה על פה המלוה גובה מן היורשין או לא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:32
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:32)

**ונראה** לבאר דנחלקו בגדר התקנה דשעבוד נכסים. דרב פפא סבור דחז"ל תיקנו דשעבוד נכסים נובע משעבוד הגוף עצמו. ולכן אפי' היכא דליכא שטר עדיין השעבוד חל לגבי היורשין מדרבנן, אלא דלא תיקנו שהשעבוד יחול ממילא לגבי הלקוחות בלי שטר ליצור קול. ומאידך רב ושמואל סברי דבמלוה ע"פ אין שעבוד נכסים כלל אפי' מדרבנן ורק תיקנו שעבוד במלוה בשטר. ומשמע מזה דצריך קנין שטר מיוחד ליצור שעבוד הנכסים. ולפי"ז אין קשר בין שעבוד הגוף לשעבוד הנכסים, כמו דביארנו לעיל לפי רש"י למ"ד שעבודא לאו דאורייתא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:33
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:33)

**אמנם** לפי כל זה עדיין נשאר קושיא חזקה על שיטת שמואל. דהרי ביארנו דשמואל סבר דמדרבנן השעבוד נוצר ע"י קנין שטר בנפרד מהחוב עצמו. ולפי זה הדין ראוי להיות דצריך לפרט השעבוד בתוך השטר ולא סגי באחריות טעות סופר כמו דביארנו בשיטת רש"י. אבל שמואל הרי הוא המ"ד בב"מ (יד.) דאחריות ט"ס בשטר הלואה. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא, האיך הוא יכול לסבור דאחריות ט"ס אם שטר חוב הוי שטר קנין על השעבודים וצריך לכאורה ספירת דברים על הדבר הנקנה, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:34
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:34)

ג
**שעבוד הגוף לפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:35
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:35)

**מסתבר** דכל המחלוקת אם שעבודא דאורייתא או לא קאי רק על שעבוד הנכסים, ורק נחלקו מה הדין אם הלוה מת או מכר נכסיו לאחר. אבל לגבי הלוה עצמו לכאורה פשיטא דלכו"ע חל עליו שעבוד הגוף לפרוע את החוב למלוה. וכן קבע הגר"ח זצ"ל, דלכו"ע יש שעבוד הגוף על הלוה.⁵⁶⁷

footnotes:
⁵⁶⁷ ועיין בקצוה"ח ובנתיבות המשפט (ריש סימן לט) דדנו בזה באריכות.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:36
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:36)

**אמנם** יש להעיר על זה מגמ' כתובות (פו.) דמשמע דלפי רב פפא הלוה רק צריך לשלם בגלל פריעת בע"ח מצוה ולא משום דיש עליו שעבודים וז"ל א"ל רב כהנא לרב פפא לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה אמר לא ניחא לי דאיעביד מצוה מאי, א"ל תנינא במה דברים אמורים במצות לא תעשה, אבל במצות עשה כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו עכ"ל. ועיין ברשב"א (כאן ד"ה אמר רב פפא) דהביא מהראב"ד דלפי המ"ד פריעת בע"ח מצוה אין שעבוד אפי' על הלוה עצמו וז"ל והקשה עליו הראב"ד ז"ל דבהדיא שמעינן ליה לר"פ בב"ב ובכתובות (דף פו.) דפריעת בעל חוב מצוה דאלמא שעבודא לאו דאורייתא ואפי' מיניה דידיה לא משתעבד אלא משום מצוה עכ"ל. אבל לכאורה הפשטות מסברא הוא כדברי הגר"ח זצ"ל דלכו"ע יש שעבוד הגוף על הלוה והוא חייב לשלם אפי' בלי המצוה, דהרי היאך אפשר לומר דבלי מצוה הוא אינו חייב לשלם מדיני ממונות דעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:37
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:37)

**ועיין** עוד ברשב"ם (ב"ב קעה: ד"ה שעבודא דאורייתא, וד"ה לאו דאורייתא) וז"ל שעבודא דאורייתא - יוציא אליך העבוט וה"ה למקרקעי. לאו דאורייתא – וקרא במשכנו שלא בשעת הלואתו עכ"ל. ומבואר ברשב"ם דהמחלוקת האם שעבודא דאורייתא או לא תלוי בהבנת הפסוק (דברים פרק כד פסוק יא) ד"יוציא אליך העבוט החוצה". והתוס' שם (ד"ה דבר תורה) הבינו דלפי הרשב"ם מחלוקת האמוראים קאי על הלוה עצמו וז"ל ומה שפי' רשב"ם גבי שעבוד דאורייתא הוי האי קנין דכתיב יוציא אליך את העבוט וגבי לאו דאורייתא פי' והא דכתיב יוציא אליך העבוט במשכנו שלא בשעת הלואתו בב"מ (דף קיד:) משמע דבשעבוד דבמיניה פליגי, ולא ידע רבי מאי קאמר וגם לא הבנתי מה שאומר למ"ד לאו דאורייתא דקרא במשכנו בשלא בשעת הלואתו כ"ש דהוי דאורייתא דבשלא בשעת הלואתו הוא גבייה מחוב עכ"ל. והתוס' עצמם חולקים על הרשב"ם ונקטו דהמחלוקת קאי רק על שעבוד הנכסים, אבל פשיטא דחל שעבוד הגוף על הלוה עצמו וז"ל ואין נראה לפרש דהאי דמ"ד לאו דאורייתא היינו אפי' מיניה דהא פשיטא שחייב לשלם עכ"ל. ולכאורה הרשב"ם נקט כמו הראב"ד דלפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא אין אפי' חלות שעבוד הגוף על הלוה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:38
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:38)

**אבל** יש לפרש דברי הרשב"ם באופן אחר ממה שהבינו התוס'. דבאמת י"ל דגם הרשב"ם מודה דפשיטא דשעבוד הגוף חל על הלוה ורק נחלקו האמוראים לגבי שעבוד נכסים. וזה דהרשב"ם נקט דפליגי בהבנת הפסוק דיוצא אליך את העבוט, אין כוונתו דנחלקו האם הלוה חייב לשלם, אלא דנחלקו האם חל שעבוד נכסים בשעת ההלואה. דהיינו, דאם הפסוק איירי במשכון בשעת הלואה, אזי הפסוק מהווה מקור דיש שעבוד נכסים מדאורייתא. דממשכון בשעת הלואה אפשר ללמוד דנכסי הלוה משועבדים למלוה בכל מקום שהם, דהרי כמו דלגבי משכון יש שעבוד על נכסי הלוה (המשכון) בנוסף לשעבוד הגוף דעל הלוה, כמו"כ י"ל דשעבוד יותר קלוש ממשכון חל על כל נכסי הלוה. והמ"ד שעבודא לאו דאורייתא הבין דהפסוק איירי במשכון של גבייה שלא בשעת הלואה, וא"כ הפסוק אינו יכול להיות מקור לשעבוד דחל על כל נכסי הלוה בשעת הלואה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:39
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:39)

**ונראה** להטעים את זה ולומר דהרשב"ם הבין את החילוק בין משכון בשעת הלואה לבין משכון שלא בשעת הלואה כמו הר"י מגא"ש (הובא בר"ן שבועות יח. בדפי הרי"ף).⁵⁶⁸ דהיינו, דמשכון בשעת הלואה חל מדין שעבוד נכסים דנקנה ע"י מתן המעות, לעומת משכון שלא בשעת הלואה דחל מדין גבייה דנקנה למלוה מגזה"כ. וא"כ מובן דהמ"ד דהבין שהפסוק דמשכון איירי במשכון בשעת הלואה דחל כשעבוד יכול להרחיב את הדין דמשכון וללמוד ממנו שעבוד נכסים בעלמא. אבל המ"ד דהבין דהפסוק איירי במשכון שלא בשעת הלואה, אזי אין קשר בין משכון דגבייה לחלות שעבוד וא"כ אין מקור לשעבוד נכסים מדאורייתא.

footnotes:
⁵⁶⁸ ועיין לעיל בשיעורים (ח: בענין מנה אין כאן משכון אין כאן אות ג).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:40
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:40)

**והדיון** אם לכו"ע יש שעבוד הגוף על הלוה עצמו קשור לשו"ט בגמ' ב"ב (שם). דהגמ' רצתה להוכיח דשעבודא דאורייתא מהדין דעולא דמדאורייתא בע"ח גובה מזיבורית. והתוס' (ד"ה דבר תורה) הקשו דהדין דעולא איירי כשהבע"ח גובה מהלוה עצמו ועדיין הגמ' הוכיחה מזה כמ"ד שעבודא דאורייתא, ומשמע דמחלוקת האמוראים בסוגיא קאי נמי על הלוה עצמו, וז"ל תימה היכי מוכח מהכא דשעבודא דאורייתא דלמא היינו מיניה דמיניה פשיטא דגבי בין קרקע ובין סובין עכ"ל. ועיין שם בהמשך התוס' דהעירו דלפי מה שהבינו בשיטת הרשב"ם דהמחלוקת אם שעבודא דאורייתא או לא קאי גם על השעבוד דחל על הלוה עצמו, אזי שפיר ניתן להבין את הוכחת הגמ' מעולא דשעבודא דאורייתא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:41
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:41)

**ולכאורה** כל הוכחת הגמ' משיטת עולא קשה, דהרי גם לפי המ"ד דלא חל שעבוד הגוף על הלוה כלל, עדיין הלוה מחוייב לפרוע את החוב מדין פריעת בע"ח מצוה כדמבואר בכתובות (פו.). וא"כ גם המ"ד דשעבודא לאו דאורייתא מודה דבע"ח גובה מקרקע הלוה מדאורייתא, והיאך הגמ' יכולה להוכיח מהדין דבע"ח גובה מזיבורית דיש חלות שעבוד הגוף מדאורייתא. וצ"ל דחלוק גבייה מדין שעבוד מהדין דפריעת בע"ח מצוה. דגדר פריעת בע"ח מצוה הוא שהלוה צריך להחזיר השווי דקיבל למלוה, אבל אין משמעות לסוגי קרקע וכדומה. וא"כ אין לחלק בין עדית בינונית וזיבורית כלל כל עוד דהלוה פורע למלוה את הסכום דקיבל להלואה. אבל אם הלוה חייב לשלם מדין שעבוד הגוף דחל עליו, אזי שפיר מובן דהשעבוד הזה רק מאפשר המלוה לגבות מזיבורית ולא מעידית ובינונית. ולכן הגמ' הוכיחה מהא דבע"ח גובה מזיבורית דשעבודא דאורייתא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:42
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:42)

ד
**הנ"מ אם פסקינן שעבודא דאורייתא או שעבודא לאו דאורייתא**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:43
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:43)

**התוס'** (תוד"ה אמר רב פפא) פסקו דשעבודא לאו דאורייתא. והש"ך (סימן לט סק"ב) הביא דפליגי על זה הרמב"ם (פרק יא מהלכות מלוה ולוה הל"ד) והרי"ף דפסקו דשעבודא דאורייתא. וטרח הש"ך למצוא נ"מ למעשה במחלוקת הראשונים לגבי הפסק, דהרי לכו"ע מלוה בשטר גובה ממשעבדי ומלוה על פה גובה רק מבני חרי.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:44
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:44)

**ומסברא** נראה דיש נ"מ האם שטר חוב הוי שטר ראיה או שטר קנין. דלמ"ד שעבודא דאורייתא ההלואה עצמה יוצרת את השעבודים וצ"ל דהשטר הוי רק שטר ראיה. מאידך למ"ד שעבודא דרבנן מסתבר לומר דחז"ל תיקנו דהלוה מקנה השעבודים למלוה ע"י השטר. ויש כמה נ"מ אם שטר חוב הוי שטר קנין או שטר ראיה, למשל דעדי מסירה מהני רק בשטר קנין, וגם דבשטר קנין בעינן דהמקנה יהא הבעלים על הנייר. וא"כ כל החילוקים דקיימים בין דיני שטר קנין לבין דיני שטר ראיה, יהיו נ"מ בין המ"ד דשעבודא דאורייתא לבין המ"ד דשעבודא דרבנן.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:45
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:45](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:45)

**אבל** יש להעיר דאע"פ דהתלייה הזאת מסתבר, יש להקשות עליה משיטות הראשונים עצמם. דהרי הרמב"ם (פרק יא מהלכות מלוה ולוה הל"ד) פסק דשעבודא דאורייתא וז"ל שכל נכסי הלוה תחת שיעבוד המלוה מן התורה עכ"ל וגם פסק (פרק יא מהלכות מלוה ולוה הל"ב) דעדי מסירה מהני בשטר חוב (עיין בשיעורים לעיל דף ט: בענין קונטרס בענין עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי אות י'). ורואים מזה דגם מי דסובר דשעבודא דאורייתא עדיין יכול לנקוט דשטר חוב הוי שטר קנין. ורואים ההיפוך משיטת התוס'. דהרי התוס' בסוגיין ס"ל דרב פפא הסיק דשעבודא מדרבנן. ובגיטין התוס' (כ: ד"ה וכותב) כתבו במפורש דשטר חוב הוי רק לראיה בעלמא. דהרי הגמ' שם קבעה דהלוה צ"ל הבעלים על הנייר בשטר חוב, והתוס' הקשו וז"ל ואם תאמר מה ענין שטרי הלואה לגט דאינם אלא לראיה ואפי' במלוה על פה היה גובה ממשעבדי אי לא משום דאין לה קול עכ"ל. ומבואר מכל זה דהתוס' סברי דשעבודא דרבנן ואעפ"כ אמרו דשטר חוב הוי לראיה בעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:46
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:46](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:46)

**והש"ך** עצמו כתב דיש נ"מ לגבי שעבוד על עבדים. דהגמ' בב"ק (יב.) דנה האם עבדים כקרקע דמי לגבי הלכות שעבודים, קנין אגב, ופרוזבול. והתוס' (ד"ה אנא מתניתא) הקשו דהרי ידעינן דבודאי עבדים כקרקע דמי לגבי אונאה ושבועה וכדומה, ולמה בב"ק הגמ' לא הביאה ראיה מהדינים האלו וז"ל אע"ג דבכמה דוכתין אשכחן דכמקרקעי דמי לענין אונאה ושבועה אור"י דהכא לא איירי אלא במילי דרבנן ולגבות מיתמי ומלקוחות וסבר שעבודא לאו דאורייתא ולא גבי אלא מדרבנן ולענין פרוזבול וקנין אגב דהוי נמי מדרבנן עכ"ל. נמצא דלפי התוס' בנוגע לדינים דאורייתא עבדים הוקשו לקרקעות ולגבי דינים דרבנן פליגי האמוראים בסוגיא בב"ק. והרא"ש (ב"ק פרק א סימן יד) כתב דלגבי דינים דרבנן פסקינן כרב נחמן דעבדים לא הוקשו לקרקעות. ויוצא מכל זה נ"מ גדולה אם שעבודא דאורייתא או דרבנן לגבי האם יש שעבוד על עבדים. דלמ"ד שעובדא דאורייתא שפיר הוקשו עבדים לקרקע ויש שעבוד על עבדים, ולפי המ"ד שעבודא לאו דאורייתא לא תיקנו שעבוד על עבדים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:47
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:47](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:47)

**ועיין** בקצוה"ח (סימן לט סק"א) דהקשה על הנ"מ של הש"ך דגם למ"ד שעבודא דאורייתא אין שעבוד על עבדים אע"פ דהוקשו לקרקע. דהרי הקצוה"ח הביא מהרשב"א (ב"ק יד: ד"ה אין אומרים) דלפי המ"ד שעבודא דאורייתא, מדאורייתא השעבוד חל על קרקע ומטלטלין אלא דהחכמים הפקיעו את השעבוד ממטלטלין. ומכיון דלפי הרשב"א כל החילוק בין קרקע ומטמטלין בדיני שעבוד הוא מדרבנן בעלמא, מסתבר דעבדים נחשבים כמטלטלין והחכמים הפקיעו את השעבוד מלחול עליהם. ויש להעיר דהרמב"ם (פרק יא מהלכות מלוה ולוה הל"ז) חולק על הרשב"א ונקט דמדאורייתא אין שעבוד חל על מטלטלין כלל אע"פ דנקט דחל שעבוד דאורייתא בקרקע וז"ל אבל הבא ליפרע מן היורש בין קטן בין גדול לא יפרע מן המטלטלין אפילו היו מופקדין או מלוה אצל אחרים שהמטלטלין אינו תחת שיעבוד בעל חוב מן התורה עכ"ל. וא"כ לפי הרמב"ם דמדאורייתא שעבוד חל רק על קרקע ולא על מטלטלין אזי חזרנו לנ"מ של הש"ך דאם שעבודא דאורייתא אזי הוקשו עבדים לקרקע ומסתבר דשעבוד חל על עבדים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:48
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:48](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:48)

**ועוד** יש להעיר על הנ"מ של הש"ך, דהוא קאי בשיטת התוס' דקנין אגב הוי רק קנין מדרבנן ולכן מובן למה נחלקו האמוראים האם יש לעבדים דין קרקע. אבל יש ראשונים דפליגי על זה וסבורים דאגב הוי קנין מדאורייתא, כמו התוס' לעיל (ה. ד"ה שכן פודין), וגם משמע כן מהרמב"ם.⁵⁶⁹ וא"כ כל הביאור של התוס' בסוגיא בב"ק אינו נכון לראשונים האלו, דהרי הגמ' איירי גם בדיני דאורייתא. וא"כ הדרא קושיית התוס לדוכתא, דהיינו למה הגמ' שם דנה האם עבדים כקרקעי או לא, ולא הביאה מאונאה גזל וכדומה דהוקשו עבדים לקרקע בהדיא.

footnotes:
⁵⁶⁹ עיין בקצוה"ח (סימן קז סק"ז) דתוס' הוו שיטה יחידאית ודעת שאר הפוסקים הוא דקנין אגב קונה מדאורייתא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:49
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:49](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:49)

**ונראה** לבאר כל זה ע"פ הביאור בשיטת הרמב"ם דאפי' לפי המ"ד דשעבודא דאורייתא, אין מטלטלין דהלוה משועבדים מדאורייתא. דהרי יש לתת לזה ב' טעמים:⁵⁷⁰

footnotes:
⁵⁷⁰ ויש להעיר דשני הטעמים של רבינו זצ"ל מיוסדים בדינים בהלכות קנינים ושעבודים. אמנם יש להעיר דיש ראשונים דביארו דאין שעבודים על מטלטלין משום דאיכא חסרון בסמיכות דעת דמלוה. עיין ברש"י (ב"מ סז: ד"ה אין בעל חוב גובה), וברשב"ם, בב"ב (קכח. ד"ה ור"נ אמר אין גובין), ועיין ברשב"א לקמן (טו. ד"ה וכתבינן) וז"ל משום דירדה תורה לסוף דעתן של בריות ומסתמא לאו עיקר אסמכתינהו אמטלטלי עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:50
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:50](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:50)

**א)** השעבוד נוצר ע"י מתן מעות המהווה קנין כסף או נתינת השטר דהוי קנין שטר. וכל זה מהני ליצור השעבוד, דהוי מקצת קנין, על קרקע דהלוה. אך הקנינים האלו לא מהני במטלטלין. דהרי שטר אינו קונה במטלטלין וגם לגבי כסף י"ל דמעות ההלואה אינם ראויים לקנות שעבודים על מטלטלי דהלוה. דהרי אפי' לפי המ"ד דמעות קונות מדאורייתא במטלטלין (ב"מ מח: רמב"ם פרק ג מהלכות מכירה הל"א) ואולי היינו חושבים דמדאורייתא מעות ההלואה יכולים לקנות השעבוד על המטלטלין, מ"מ י"ל דמעות ההלואה רק קונים בקרקע ולא במטלטלין. דהרי ייסדנו לעיל (דף ו: בענין חלות קנין במחילת מלוה והנאת מחילת מלוה אות ד') דחלוק גדר קנין כסף בקרקע מגדר קנין מעות במטלטלין. דקנין כסף דקרקע חל כמעשה קנין דנתינת כסף ולכן מהני לקנות אפי' אם הכסף ניתן לשם תועלת אחר כמו הלואה, אבל מעות קונות דמטלטין חל כפרעון לדמי החפץ ולכן מעות דניתנו בתורת הלואה ולא לפרעון אינם יכולים לקנות מטלטלין. וא"כ מובן למה שעבוד דחל על קרקע נקנה בנתינת כסף ההלואה אבל לא שעבוד דחל על מטלטלין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:51
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:51](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:51)

**ב)** כל גדר השעבוד הוא דנכסי דבר איניש אינון ערבין ליה, כלומר, דהמלוה יכול להיות בטוח דהוא יגבה אותם. וזה נכון לגבי קרקע של הלוה דלא ניידי ואי אפשר להבריחם, וגם אם הלוה עצמו בורח עדיין קרקע דידיה נשאר לגבייה למלוה. אבל במטלטלין דאפשר להבריחם או להצניעם אין כאן גדר של ערבות ואחריות ולכן לא חל שעבוד במטלטלין.⁵⁷¹

footnotes:
⁵⁷¹ השווה לדברי רש"י (ב"מ סז: ד"ה אין בעל חוב גובה), וז"ל דנכסייהו דבר איניש אינון ערבון ביה, דכי אוזפיה עלייהו סמך, אבל מטלטלי אפילו דין ערב ליכא דלאו עלייהו סמיך מלוה הואיל ובידו להצניען ולאבדן עכ"ל. ולכאורה רש"י העלה אותו סברא אבל מצד סמיכות דעת דמלוה ולא מחלות דין ערבות כמו דביאר רבינו זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:52
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:52](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:52)

**ואם** ננקוט כצד הב' אזי שפיר אפשר להבין את הגמ' בב"ק לגבי עבדים. דהרי, אע"פ דהוקשו עבדים לקרקע לענין אונאה וכדומה, מ"מ לגבי שעבודים לא אזלינן בתר מעמדם על פי דין, אלא בתר אם אפשר להבריחם או לא. ולכן מובן דלכו"ע עבדים הוקשו לקרקעות בסתם דין דאורייתא אבל עדיין אינם כקרקע לגבי שעבודים. וגם לגבי קנין אגב י"ל דלשון המשנה (לקמן כו.) משמע דגדר דקרקע ומטלטין בדיני אגב תלויים בגדרי אחריות ושעבוד, וז"ל נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה, וזוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן עכ"ל. ונמצא דלגבי אונאה ושבועה, עבדים הוקשו לקרקע, אבל לגבי שעבוד נכסים וקנין אגב, אע"פ דהוו דינים דאורייתא, גדר קרקע הוא רק דבר דלא ניידי דיכול להיות אחריות בעד החוב. ולפי"ז נראה לבאר את שיטת הראב"ד (פרק ה מהלכות טוען ונטען הל"ד) דחילק בין דין העבד לגבי שבועה לדין העבד לגבי שעבודים וז"ל ואפשר שאין למדין שבועה לשאר דברים שהרי עבדים של יתומים נדונין כמטלטלין ולענין שבועה אין נשבעין עליהן עכ"ל. ויוצא מדבריו דאין נשבעין על עבדים מדהוקשו לקרקע אע"פ דהם כמטלטלין לגבי שעבודים, וכמו דביארנו לעיל.⁵⁷²

footnotes:
⁵⁷² ונראה דסברא זאת גם עולה מדברי הרשב"ם. דהרי הגמ' בב"ב (קכח.) מביאה מח' האמוראים אם יש שעבודים על עבדים וז"ל שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא הלכה גובין מן העבדים, ורב נחמן אמר אין גובין עכ"ל. והרשב"ם ביאר שיטת רב נחמן דאין גובין מעבדים וז"ל דנהי דאתקש לקרקעות כדכתיב (ויקרא כה) והתנחלתם ה"מ לדברים הכתובים בתורה כגון לקנותן בכסף בשטר ובחזקה ושלא לישבע עליהן ושאין בהן אונאה אבל לענין ב"ח כמטלטלי דמי דאין ב"ח סומך אלא על קרקעות שאין יכולין ליאבד ולא לזוז ממקומן אבל אעבדים לא סמכא דעתיה הלכך לא משתעבדי ליה עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:53
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:53](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:53)

**ועל** פי הנ"ל יש לתרץ את קושיית הלח"מ על הרמב"ם (פרק ג מהלכות ערכין וחרמין הלי"א). דפסק הרמב"ם דאין דין קדימה בהתחייבויות להקדש וז"ל האומר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי והיו בידו עשר סלעים ונתן תשע לשניה וסלע לראשונה יצא ידי שתיהן, שהערכין לאו כחובות הן, שאע"פ שכל מה שבידו משועבד לראשונה, הקדש מאוחר שגבה גבה עכ"ל. משמע מדברי הרמב"ם דבבעלי חוב בעלמא הדין הוא דבע"ח מאוחר דגבה, מה שגבה לא גבה ורק בערכין אמרינן דמה שגבה גבה. והלח"מ הקשה דהרמב"ם איירי בסלעים דהוו מטלטלין, ולגבי מטלטלין הרמב"ם (פרק כ מהלכות לוה ומלוה הל"ב) פסק דבע"ח מאוחר דגבה מה שגבה גבה, וז"ל אין דין קדימה במטלטלין אלא כל שקדם וגבה מהן זכה אע"פ שהוא אחרון עכ"ל. ורק לגבי קרקע דמשועבד לבע"ח ראשון אמרינן דבע"ח מאוחר דגבה מה שגבה לא גבה (שם הל"א). וא"כ למה כתב הרמב"ם בהלכות ערכין "שהערכין לאו כחובות הן" אם גם בסתם חוב הוא פסק במטלטלין דבע"ח מאוחר זכה במה שתפס.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:54
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:54](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:54)

**ויש** לומר דאע"פ דהרמב"ם סובר דאין שעבוד חל על מטלטלין אפי' מדאורייתא, זה רק נכון בסתם חובות. אבל כשאדם מתחייב להקדש, אפי' המטלטלין שלו משועבדים מדאורייתא ומדרבנן, דהרי ב' הטעמים הנ"ל לחלק בין קרקע לבין מטלטלין אינם קיימים בהקדש. דאם הטעם דאין שעבוד על מטלטלין הוא משום דחסר מעשה קנין, אזי בהקדש לא בעינן מעשה קנין מכיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. ואם הטעם דאין שעבוד חל על מטלטלין הוא משום דאפשר להבריחם, זה שייך לבע"ח אדם, אבל אם הבע"ח הוי הקדש אמרינן כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וא"א להבריחם מהקב"ה. וזה דומה לגמ' בחולין (קלט.) וז"ל וכן אמר ר' יוחנן במקדיש תרנגולתו לבדק הבית ומרדה (התרנגולת עדיין קדושה), אמר ליה רבי שמעון בן לקיש וכיון שמרדה פקעה ליה קדושתה, אמר ליה בבי גזא דרחמנא איתא דכתיב לה' הארץ ומלואה עכ"ל. דהיינו, דהקדש לעולם נמצא ברשותו דהקב"ה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:55
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:55](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:55)

**ויוצא** מכל זה, דממ"נ יש להקדש שעבוד על מטלטלין. ולכן אם הקדש הוי כמו בע"ח דעלמא היינו אומרים דבע"ח מאוחר דקדם וגבה מה שגבה לא גבה אפי' במטלטלין. ולכן הוצרך הרמב"ם לבאר "שהערכין לאו כחובות" דהיינו, דאע"פ דיש להקדש שעבוד על מטלטלין, עדיין אמרינן דהקדש מאוחר דקדם וגבה מה שגבה גבה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:56
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:56](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:56)

**תוד"ה אמר רב פפא וכו'. ואומר ר"ח דהכא מיירי במלוה הכתובה בתורה כגון נזקין וערכין וקרבן דאמר לעיל דשיעבודא דאורייתא.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:57
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 13a:57](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/13a:57)

**התוס'** הביאו את שיטת הר"ח דבמלוה הכתובה בתורה לכו"ע השעבוד חל מדאורייתא אבל מדרבנן אינו גובה מן הלקוחות בלי שטר. מאידך מהגמ' ב"ק (ח.) מבואר דחל שעבוד נכסים על נכסי המזיק, והניזק יכול לגבות מן הלקוחות דידיה בלי שטר. והתוס' שם (ד"ה כולן נכנסו) הקשו על זה דהרי נזיקין מלוה ע"פ הוא והיאך גובין מהלקוחות ותירצו בב' אופנים וז"ל וא"ת והא נזקין מלוה על פה נינהו ומלוה על פה לא גבי ממשעבדי וי"ל דכשעמד בדין כמלוה בשטר דמיא כדאמר בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיב) ובכמה דוכתין אי נמי מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא וחייב עכ"ל. ומבואר בתירוץ הב' דבמלוה הכתובה בתורה גובין מן הלקוחות אפי' בלי שטר. והגר"א (הגהות שם אות ב) העיר דזה נגד התוס' בקידושין דנקטו דמדרבנן גם במלוה הכתובה בתורה אינו גובה מהלקוחות בלי שטר.