## Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 16a

###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:1
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:1)

**גמ'. אמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי, והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:2
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:2)

**בענין עבד עברי גופו קנוי**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:3
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:3)

א
**השו"ט דהגמ' בענין גופו קנוי**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:4
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:4)

**בהו"א** הגמ' נקטה דמחילה מועילה לשחרר עבד עברי, אבל המסקנא היא דע"ע גופו קנוי ומחילה לא מהני. וצ"ב בביאור השו"ט דהגמ', במה חלוק ההו"א מהמסקנא. ובמיוחד צ"ב יסוד הדבר דעבד עברי גופו קנוי ולמה מחילה אינה מהניא בקנין הגוף. ונראה דנחלקו הראשונים בנידון.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:5
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:5)

**עיין** ברשב"א (ד"ה אמר רבא) דהקשה על מסקנת הגמ' דמחילה אינה מהניא בעבד עברי מכיון דגופו קנוי, וז"ל ואיכא למידק והיכן מצינו קנין מעשה ידיו שאינו יכול למחול בעל פה עכ"ל. והרשב"א הביא מהרמב"ן דלפי המסקנא יש לאדון קנין איסור בעבד עברי ולכן מחילה אינה מועילה, וז"ל ותירץ הרמב"ן נר"ו דכיון דשני קנינין הן בעבדות אחד קנין ממון והוא קנין מעשה ידיו ואחד קנין איסור שהוא אוסרו בבת ישראל ופוטרו ממקצת מצות, וקנין הגוף הזה הוא המצריכו גט חירות ואינו נפקע בדבור דומה לקנין אישות שהוא צריך גט להתירה וממנו הוא למד לפיכך אמרו שאף עבד עברי יש לרבו בו קנין אסור שהרי מתירו בשפחה כנענית ואין קנין איסור נפקע בלא גט בין באישות בין בעבדות הלכך הרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול אלא ה"ל כמפקיר עבדו שצריך גט שחרור ע"כ עכ"ל. כלומר, דלפי הרמב"ן בהו"א הגמ' כבר ידעה דיש לאדון קנין ממון למעשה ידיו בעבד עברי, ואעפ"כ הגמ' קס"ד דמחילה מהני לסלק את הקנין הזה. ואזי הגמ' חידשה דיש לאדון גם קנין איסור בעבדו וכדמוכח מזה דהוא מותר בשפחה כנענית, ומחילה אינה מועילה לסלק את קנין האיסור.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:6
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:6)

**אבל** התוס' (ד"ה לימא) הבינו את כל השו"ט באופן אחר לגמרי. דהרי התוס' נקטו דאפי' למסקנא דמחילה אינה מהני, מ"מ הפקר מועיל לשחרר עבד עברי, וז"ל תימה אמאי פריך גמרא לימא ליה באפי תרי זיל אמאי לא פריך ויפקירנו שהרי אפילו עבד כנעני שגופו קנוי יצא בהפקר לשמואל דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שחרור בפ' השולח (גיטין לח.) ולמה לי שטרא ואפילו למ"ד (שם:) דהמפקיר עבדו יוצא לחירות וצריך גט שחרור היינו משום הפקעת איסור כדי להתירו בבת ישראל וא"כ בע"ע למה לי שטרא דבלאו הכי מותר וי"ל דאין ה"נ ומיהו לא הוה קשה למה לי שטרא ליפקוה בהפקר דפשיטא דיש יציאות אחרות לבד משטר וכו' עכ"ל. כלומר, דאפי' למסקנא דגופו קנוי אפשר לשחרר עבד עברי ע"י הפקר. ואע"פ דלגבי עבד כנעני מצינו מחלוקת האמוראים האם המפקיר עבדו יצא לחירות או בעי גם שטר שחרור, כל זה קאי בעבד כנעני. אבל בעבד עברי כו"ע מודים דהוא יצא לחירות בהפקר לבדו בלי שטר שחרור.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:7
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:7)

**והביאור** בזה הוא דבעבד כנעני יש לאדון קנין איסור בעבדו, ונחלקו האמוראים האם הפקר דחל על קנין הממון שבו גורם ממילא שיפקע גם קנין האיסור, או"ד דהפקר זקוק גם לשטר כדי להפקיע את קנין האיסור. ואילו בעבד עברי אין לאדון בעבדו אלא קנין ממון בלבד ולכן פשיטא דהוא יוצא לחירות בהפקר לבד. ולפי"ז צ"ל דמסקנת הגמ' בסוגיין דמחילה לא מהני בעבד עברי משום דגופו קנוי, אין פירושו דיש בו קנין איסור, אלא דגופו קנוי בקנין ממון. וחידוש הגמ' הוא דמחילה לא מהני לסלק את קנין הממון הזה. ולפי ההבנה הזאת במסקנא צ"ל דבהו"א דהגמ' ס"ל דמחילה מהניא הביאור הוא דאין לאדון קנין ממון בגוף עבדו העברי אלא רק שעבוד למלאכה בלבד, ולכן מחילה מהניא לסלק את השעבוד. והחידוש דמסקנת הגמ' הוא דיש לאדון קנין ממון בגופו של עבדו ומחילה איפוא אינה מועילה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:8
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:8)

**לסיכום,** לפי הרמב"ן גם בהו"א הגמ' ידעה דיש לאדון קנין ממון בגוף עבד העברי שלו והמסקנא הוסיפה דיש לו גם חלות קנין איסור. ולפי"ז הדגש במסקנת הגמ' הוא במלה "גופו" דר"ל דיש קנין איסור בגוף העבד. ומאידך התוס' נקטו דלפי ההו"א יש רק דין שעבוד למלאכה על העבד, והמסקנא הוסיפה דיש לאדון קנין ממון בגופו. ולפי"ז הדגש במסקנת הגמ' הוא במלה "קנוי" דהיינו דהחידוש הוא דיש חלות קנין ממון בגוף העבד. ויוצא מכל זה דנחלקו התוס' והרמב"ן גם בהלכות מחילה וגם בגדר הקנין דעבד עברי.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:9
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:9)

ב
**המחלוקת לגבי מחילה בקנין**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:10
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:10)

**לפי** התוס' מסקנת הגמ' בנויה על זה דמחילה חלה רק על שעבוד ולא על קנין ממש.⁶¹⁷ מאידך לפי הרמב"ן יוצא מהגמ' דמחילה מהניא אפי' לקנין אך לא מהניא להתיר איסורים. וזה מבואר בלשון הרשב"א וז"ל והיכן מצינו קנין מעשה ידיו שאינו יכול למחול בעל פה עכ"ל, כלומר דיש לאדון קנין בעבדו ואעפ"כ מחילה מהני. ולכאורה זהו חידוש גדול דמחילה מהני בקנין, דהרי הפשטות היא כמו התוס' דצריך מעשה קנין להעביר את הבעלות דקנין לאדם אחר ולא מהני מחילה דהוי רק מעשה סילוק בלבד.

footnotes:
⁶¹⁷ והשווה לדברי המהרי"ק (מובאים בקצוה"ח סימן רמא סק"ג) דהוכיח ממסקנת הגמ' דידן דמחילה אינה מהני במטלטלין הקנויים לו, אלא רק בחוב בלבד.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:11
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:11)

**אמנם** לכאורה מצינו דגם הרמב"ם נקט דניתן למחול חפצא בעין. דהרי כתב הרמב"ם (פרק ה מהלכות מכירה הלי"א) וז"ל יש דברים הרבה שאינן צריכין קנין ואין לקניין בהם טעם, כגון המשחרר את עבדו, והמגרש אשתו, או עושה שליח, או המוסר מודעה, או המבטל מודעה, או המוחל לחבירו חוב או פקדון שיש לו בידו, וכל כיוצא בדברים אלו עכ"ל. ונראה מזה דס"ל דהמפקיד יכול למחול את הבעין דנמצא ביד השומר. ולפי"ז י"ל דהרמב"ן סבור כמו הרמב"ם דיש מחילה על בעין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:12
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:12)

**ברם** יש להעיר שהרי נחלקו המפרשים בדעת הרמב"ם. כי בהלכות זכייה (פרק ג הל"ב) משמע דאין מחילה חלה בפקדון, וז"ל מחל לחבירו חוב שיש לו עליו, או נתן לו הפקדון שהיה מופקד אצלו, הרי זו מתנה הנקנית בדברים בלבד ואין צריך דבר אחר כמו שביארנו עכ"ל. והלח"מ דייק דהרמב"ם סבור דאין מחילה מועלת בפקדון בעין מכיון דהוא שינה את לשונו ונקט "נתן לו הפקדון", ולא כתב "מחל לו" כמש"כ לגבי חוב. אמנם יותר נראה לפרש דברי הרמב"ם כמו המשנה למלך דדחה את הדיוק שדייק הלחם משנה על פי דברי הרמב"ם בהלכות מכירה דבהדיא נקט שם דמחילה מועלת אצל פקדון. והמשל"מ גם הביא את דברי הרמב"ם בהלכות טוען ונטען (פרק א הל"ג) דכמו"כ הזכיר מחילה אצל מטלטלין ביד השומר, וז"ל הטוען מטלטלין על חבירו וכפר בכל ואמר לא היו דברים מעולם, או שהודה במקצת ונתנו מיד ואמר אין לך בידי אלא זה והילך, או שאמר אמת שהיה לך אצלי אבל מחלת לי עכ"ל. ולפי"ז יוצא דהרמב"ם סבור דיש מחילה במטלטלין, כמו שיטת הרמב"ן לגבי עבד עברי.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:13
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:13)

**ונראה** דפשיטא דהדין דהרמב"ם והרמב"ן דמחילה מועלת בקניית בעין חל דוקא כשהבעין נמצא ברשות הקונה כגון פקדון שיש לו בידו, או בעבד עברי דהרי גופו תמיד נמצא ברשות עצמו.⁶¹⁸ אולם כשהבעין ביד המוחל אין המחילה מועלת בדבר בעין, אפי' להרמב"ם והרמב"ן.⁶¹⁹

footnotes:
⁶¹⁸ כן הביא הקצוה"ח (סימן רמא סק"ג) מהמהרי"ק, דעבד עברי מוחזק בעצמו. אבל עיי"ש דהקצוה"ח עצמו חולק על זה ונקט וז"ל אבל ודאי נגד קנין הוי רשות רבו עליו ממש ורבו מוחזק בו ואינו יוצא מרשותו אלא בשטר עכ"ל.
⁶¹⁹ ע"ע בזה ברשימות שיעורים לב"ק (לה: בענין טענו חטין והודה לו בשעורין, אות ה').


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:14
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:14)

**ועוד** נראה דאין הכרח לומר דהרמב"ן סבור כמו הרמב"ם דיש מחילה בפקדון ביד השומר. דשפיר ניתן לחלק ולומר דרק בעבד עברי יש מחילה אבל לא בדבר אחר בעין, אפי' בפקדון דהוי כבר ביד הנמחל. דאע"פ דאמרינן עבד עברי גופו קנוי לאדון, מ"מ אין לאדון בעלות גמורה על עבדו,⁶²⁰ דהרי אין האדון יכול למוכרו.⁶²¹ אלא הביאור בקנין הגוף דע"ע הוא דיש לאדון קנין בגוף העבד לענין מלאכה. ויוצא דבעבד עברי יש ב' טעמים למה מחילה מהני בו: א) אין לאדון בעלות גמורה על עבדו, ב) העבד נמצא ברשות עצמו.

footnotes:
⁶²⁰ וגם מבואר במשנה (ב"מ יב.) דעבד עברי זוכה במציאה לעצמו ומשמע להדיא מזה דאין גופו קנוי ממש לאדון. הראייה הזאת הובאה ברמב"ן וברשב"א על אתר. אבל בפירוש הר"ח בב"מ שם (יב:) ביאר דכל הסוגיא שם הוא נגד רבא דנקט ע"ע גופו קנוי. ומשמע מזה דלפי רבא גופו קנוי לגמרי.
⁶²¹ רבינו זצ"ל הוכיח דאין לאדון בעלות גמורה על עבד עברי שלו מהא דאין האדון יכול למוכרו. ויש להעיר מדברי הגר"ח זצ"ל בחידושי הגר"ח על הש"ס לקידושין יח. (מהדורת מישור) דביאר דלפי הרמב"ם יש לאדון בעלות בדיני ממונות למכור את עבדו ואמתו, אלא דיש דין אחר דנלמד מגזה"כ דמונע את המכירה. אמנם מדברי הרלב"ג (מובאים בכס"מ פרק ב מהלכות עבדים הלי"ב) משמע כביאור רבינו זצ"ל דאין האדון יכול למכור את עבדו בגלל חסרון בעלות. דהרי הרמב"ם שם הביא את הדין דכשמת האדון, עבד עברי עובד את הבן אבל לא את הבת, והכס"מ כתב וז"ל וכתב רבי לוי בן גרשון בפרשת משפטים שיתבאר מזה שאין האדון שליט למכור עבדו או לתתו לאחר עכ"ל. ונראה להדיא דלפי הרלב"ג אין לאדון בעלות גמורה על עבדו העברי.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:15
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:15)

**ולפי"ז** מחילת הקנין בעבד עברי דומה למחילת חוב היכא דיש שעבודים. דהרי לכאורה יש למלוה מקצת קנין של שעבוד נכסים בנכסי הלוה, ויש להקשות דאע"פ דהוא יכול לסלק את חובו במחילה, היאך המחילה מועילה לקניינו בנכסי הלוה. ולפי הנ"ל י"ל דאע"פ דיש למלוה מקצת קנין שעבוד בשדה, מ"מ אין לו בעלות גמורה והקרקע עדיין נחשב בבעלות דלוה.⁶²² ולכאורה רואים מזה דבעלים במקצת יכולים למחול על קניינם, וכמו"כ האדון דהוי בעלים במקצת על העבד יכול למחול על בעלותו.

footnotes:
⁶²² אבל יש להעיר מדברי האבנ"מ (סימן ק סק"ז) דמחילה אינה מהני בשעבוד נכסים, אלא בשעבוד הגוף. אלא דבלי שעבוד הגוף ממילא גם השעבוד נכסים מסולקים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:16
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:16)

**אבל** בפקדון לכאורה ב' הטעמים האלו אינן נכונים. דהרי יש למפקיד בעלות גמורה על החפץ כדמוכח מזה דהוא יכול להקדישו⁶²³ ולמוכרו.⁶²⁴ ויוצא דאע"פ דהפקדון נמצא ברשות השומר, מ"מ על פי דין הפקדון נחשב כשלו וברשותו דהמפקיד. ולכן מסתבר דאפי' הרמב"ן דנקט דיש מחילה בעבד עברי אע"פ דגופו קנוי, עדיין חולק על הרמב"ם לגבי מחילה בפקדון שע"פ דין נחשב כשלו וברשותו של המפקיד. וגם נראה דלפי הרמב"ן אין הנגנב יכול למחול לגנב את החפץ הגנוב, אע"פ דהחפץ נמצא ביד הגנב. דיתכן דהרמב"ן סבור דמחילה מהני רק בקנין בעבד עברי מכיון דהעבד אינו ברשותו של האדון וגם אינו שלו לגמרי. מאידך בגניבה, אע"פ דהחפץ ברשות הגנב מ"מ כיון דהוי שלו דהנגנב לגמרי,⁶²⁵ י"ל דהרמב"ן סבור דמחילה אינה מהניא בו.

footnotes:
⁶²³ עיין במרב"ם (פרק ו מהלכות ערכין הלכ"ב) וז"ל אין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו, כיצד היה לו פקדון ביד אחר וכפר בו זה שהוא אצלו אין הבעלים יכולין להקדישו, אבל אם לא כפר בו הרי הוא ברשות בעליו בכל מקום שהוא עכ"ל.
⁶²⁴ עיין ברמב"ם (פרק כב מהלכות מכירה הל"ט) וז"ל מי שהיה לו פקדון ביד אחר הרי זה מקנהו בין במכר בין במתנה, לפי שהפקדון ברשות בעליו הוא והרי הוא בחזקת שהוא קיים עכ"ל.
⁶²⁵ לכאורה זה תלוי בגדר דקניני גניבה דהגנב. ועיין בזה ברשימות שיעורים לב"ק ריש פרק מרובה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:17
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:17)

**ויש** להסתפק לפי מה שביארנו ברמב"ן מה הדין היכא דיש לאחד קנין הגוף בשדה ולשני יש קנין פירות, האם בעל קנין הפירות יכול למחול על קניינו בפירות לבעל קנין הגוף. דהרי לכאורה זה דומה למחילת האדון בקנין שלו במעשה ידים דהעבד, דמועיל מכיון דיש לעבד בעלות בגופו.⁶²⁶ אמנם יש לפשוט דמחילה כזאת לא מהני מגמ' בגיטין (עז.), אלא דבעל קנין הגוף צריך לקנות את קנין הפירות במעשה קנין. דהרי יש לבעל קנין פירות בנכסי מלוג דאשתו ואעפ"כ מבואר בגמ' דהוא רק יכול לסלק עצמו בעודה ארוסה, דהיינו לפני דיש לו הקנין פירות. אבל אחרי הנישואין צריך מעשה קנין ולא סגי במחילה. ומשמע מזה דבעל קנין הפירות אינו יכול למחול לבעל קנין הגוף.⁶²⁷

footnotes:
⁶²⁶ ועיין במאירי לסוגיין (ד"ה כל שביארנו) דנקט דמחילה לא מהני בעבד עברי כמו דלא מהני בדקל לפירותיו וז"ל ותירץ זאת אומרת שאין אומרין בעבד עברי שאין גופו קנוי עד שנאמר חוב ממון לבד הוא עליו ודיו במחילה אלא גופו קנוי למלאכתו כעין דקל לפירותיו עד שיגיע זמנו ואחר שכן הרב שמחל על גירעונו ר"ל מה שנגרע מהשלמת עבודתו אינו מחול עכ"ל. אך המאירי חולק על פירוש הרמב"ן במסקנת הסוגיא, וספיקת רבינו זצ"ל הוא דוקא לשיטת הרמב"ן.
⁶²⁷ אמנם עיין ברשימות שיעורים ליבמות (לו: בענין קנין פירות וקנין הגוף, אות ב) דרבינו זצ"ל הביא מב"ב (קלו:) דהיכא דיש לאב קנין הפירות ויש לבן קנין הגוף יש הו"א דאפי' למ"ד קנין הפירות כקנין הגוף דמי דהמכירה חלה ויש חידוש דלא קנה לוקח. הגמ' הסבירה וז"ל אמר לך ר' יוחנן אף על גב דבעלמא קנין פירות כקנין הגוף דמי, הכא אצטריך, סלקא דעתך אמינא אבא לגבי בריה אחולי אחיל, קא משמע לן עכ"ל. ורבינו זצ"ל העיר דמשמע דמחילה מהניא בקנין פירות. ועיי"ש שהאריך לבאר דיש ב' מיני קנין פירות – זכות בפירות לבד וקנין בגוף לפירות.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:18
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:18)

**ונראה** לבאר את החילוק בין מחילת האדון על קנין מעשה ידיו בעבד עברי שלו דמהני, לבין מחילת קנין הפירות לבעל קנין הגוף דלא מהני. דהרי קנין במעשה ידים של אדם קשור לבעלות על גוף האדם ואינו חלות קנין נפרדת מגוף האדם. ומסתבר איפוא דאם יש לראובן קנין על מעשה ידים של שמעון, דראובן יכול לסלק את עצמו וממילא קנין המעשה ידים חוזרים לשמעון מכיון דהוא הבעלים על שאר הגוף שלו, והוא עכשיו הופך להיות הבעלים גם על מעשי ידיו. מאידך קנין הפירות וקנין הגוף שבשדה מהווים ב' קניינים נפרדים וקנין הפירות אינו יוצא ממילא מקנין הגוף. והראיה דהם ב' חלויות שונות היא דיש מ"ד בגמ' דקנין הפירות כקנין הגוף דמי, ומוכרח מזה דאין קנין הפירות נחשב כפועל יוצא מקנין הגוף. ולכן מסתבר דבעל קנין הפירות אינו יכול למחול את קנינו לבעל קנין הגוף כמו דא"א לסלק ע"י מחילה מכל קנין אחר.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:19
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:19)

ג
**המחלקות האם יש קנין איסור בעבד עברי**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:20
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:20)

**ביארנו** דהרמב"ן נקט דיש חלות קנין איסור בעבד עברי, מאידך התוס' נקטו דהעבד נקנה רק בדיני ממונות בלבד. ויוצא מזה נ"מ לגבי הדין דהמפקיר עבד עברי. דכבר הבאנו דהתוס' חילקו בין המפקיר עבד כנעני דתלוי דינו במחלוקת האמוראים לבין המפקיר עבד עברי דבודאי יוצא לחירות בלי שטר דהרי אין בו אלא קנין ממון לבד. אבל לפי הרמב"ן דיש קנין איסור בעבד עברי, אזי הדין דמפקיר עבד עברי תלוי באותה מחלוקת האמוראים לגבי המפקיר עבד כנעני האם צריך שטר שחרור. דהיינו דשמואל (גיטין לח.) דנקט דהמפקיר עבדו יצא לחירות ולא בעי שטר שחרור כמו"כ יסבור דהמפקיר עבד עברי יצא לחירות לגמרי, ומאידך ר' יוחנן (גיטין לט.) דנקט דהמפקיר עבדו צריך גט שחרור יסבור דה"ה בעבד עברי.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:21
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:21)

**וכמו"כ** יש נ"מ דלפי הרמב"ן אם יש היכי תמצי דעבד עברי בלי חלות קנין איסור אזי מחילה מהני בו לשחררו. וזהו כוונת הרשב"א בסוף דבריו וז"ל ולפי דברי רבינו נ"ר מוכר עצמו שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית א"צ שטר שחרור אלא במחילת גרעונו סגי ליה, וצריך תלמוד דהא סתמא תניא עכ"ל. כלומר, דנחלקו התנאים לעיל (יד:) האם מוכר עצמו מותר בשפחה כנענית או רק מכרוהו ב"ד. ואם מוכר עצמו אסור בשפחה כנענית אזי אין הוכחה דגופו קנוי לענין איסורים דהרי אין שום נ"מ בדיני איסור והיתר בין בן חורין לבין עבד עברי המוכר את עצמו. ולכן הרשב"א נטה לומר דבמוכר את עצמו אנו חוזרים להו"א של הגמ' דאין גופו קנוי ומחילה מהני. אבל לפי התוס' דגופו קנוי פירושו קנין הגוף לממון, אזי אין לחלק בין מכרוהו ב"ד למוכר עצמו אפי' למ"ד דאין היתר שפחה כנענית במוכר את עצמו דהרי בשניהם יש אותה חלות קנין ממון בגופם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:22
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:22)

**ובנוגע** לקושיית הרשב"א דמשמע מהגמ' דגם מוכר את עצמו אינו יוצא לחירות במחילה אע"פ דאין גופו קנוי לפי הרמב"ן, עיין בדברי הריטב"א לעיל (יד: ד"ה מוכר את עצמו) דנקט דמחלוקת התנאים לגבי היתר שפחה כנענית במוכר עצמו היא רק לגבי כפיית האדון, אבל כו"ע מודים דמדעת העבד יש לו היתר שפחה כנענית. והריטב"א הוכיח את ההיתר לשפחה כנענית מזה דגם מוכר עצמו בעי גט שחרור ויוצא דיש בו קנין איסור דמתירו בשפחה כנענית, וז"ל מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית - יש אומרים שאסור גם כן אפילו מדעתו בשפחה כנענית וכו' ואין זה נכון דאם כן מוכר עצמו למה צריך גט חירות שהרי אין גופו קנוי ממש, ולא מצינו גט אלא במקום שיש לרב קנין איסור דומה לגט אשה שצריכה גט וכו' אבל לעולם הוא הדין שהמוכר עצמו מותר בשפחה כנענית אלא שאין רבו כופהו בכך עכ"ל. ונראה דהרשב"א והריטב"א ס"ל כשיטת הרמב"ן דכוונת הגמ' דגופו קנוי היא דחל בו קנין איסור, אלא דנחלקו האם קנין האיסור קיים בכל עבד עברי. דהרשב"א סובר דקנין איסור חל רק במכרוהו ב"ד ולא במוכר עצמו לפי המ"ד דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית, ולפי הריטב"א בכל עבד עברי חל קנין איסור המתירו בשפחה כנענית, ואף במוכר עצמו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:23
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:23)

ד
**מחילה בעבד עברי לפי מסקנת הסוגיא**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:24
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:24)

**והנה** הריטב"א (ד"ה אלא שטר) סובר כשיטת הרמב"ן דמחילה לא מהניא בע"ע מפאת הקנין איסור שבו. אמנם הריטב"א הוסיף דלפי"ז אם אדם מוחל על קניינו לעבד עברי אזי המחילה באמת מהני לקנין ממון ונשאר רק קנין איסור, וז"ל והשתא דאתינן להכי כי אמרינן דלא נפיק בדברים היינו להפקיע קנין איסור זה לאסרו בשפחה אבל קנין מעשה ידיו פקע בדברים והוה ליה דומיא דמפקיר עבדו שיצא לחירות וצריך גט שחרור, והוא הדין נמי שהמפקיר עבדו עברי יצא לחירות וצריך גט שחרור מיהו התם בעבד כנעני הפקר הוא דמהני ליה להוציאו לחירות מיהת משום דכיון דאפקריה סילק ידו ורשותו ממנו ויש לו יד לזכות בעצמו במעשה ידיו, אבל מחילה לא מהניא ליה אפילו להוציא לחירות דמחילה כמתנה הוא וכשם שאין לו יד לזכות במתנה מיד רבו כך אין לו יד לזכות במחילה זו במעשה ידיו, אבל עבד עברי שמקבל מתנה מיד רבו ויש לו יד זוכה נמי במעשה ידיו על ידי מחילה עכ"ל. כלומר דבעבד כנעני מהני הפקר להפקיע את קנין הממון כי ע"י הפקר האדון מסלק את עצמו. אבל מחילה אינה מועילה מכיון דמחילה כמתנה ואין לעבד כנעני יד לקבל המתנה. ובעבד עברי דיש לו יד, מחילה מהניא כמו הפקר.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:25
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:25)

**ומדברי** הריטב"א משמע דלולי הטעם דאין יד לעבד כנעני מחילה היה מהני לסלק את הקנין ממון כמו הפקר. ולכאורה צ"ב דהרי בשלמא בנוגע לעבד עברי דאין גופו קנוי ממש אזי מחילה מהניא ביה כנ"ל. אבל בעבד כנעני הרי הוא כשור וחמור דהאדון ולכאורה פשיטא דמחילה אינה מהניא בחפצא דקנוי לו ממש.⁶²⁸ ונראה ששיטת הריטב"א דומה לשיטת הרמב"ם הנ"ל שיש כח לבעלים למחול הפקדון שברשות השומר לשומר, דהו"ה בעבד כנעני, אילו היה לעבד יד בעצמו היה האדון יכול למחול אותו לעצמו. אך מכיון דאין לעבד יד בעצמו לפיכך מחילת האדון לא מהניא ליה.

footnotes:
⁶²⁸ ועיין בקהלות יעקב (סנהדרין סימן ה) דגם העיר על דברי הריטב"א כמו רבינו זצ"ל והעלה דאולי הריטב"א לא התכוון לקנין ממון ממש אלא לחיוב העבודה דעבד כנעני דאולי ניתן למחילה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:26
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:26)

ה
**שיטת התוס' בענין ההיתר בשפחה כנענית**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:27
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:27)

**אמנם** לכאורה קשה להבין את שיטת התוס'. דהרי הרמב"ן הוכיח דיש קנין איסור בעבד עברי מזה דחלות העבדות מתירה ביאה עם שפחה כנענית דבדרך כלל אסורה לישראל.⁶²⁹ וא"כ צ"ע לפי התוס' דס"ל דיש בעבד עברי רק קנין ממון בלבד, שאם אין קנין איסור בעבד עברי א"כ מה מתירו בשפחה כנענית. וגם לכאורה מבואר דיש קנין איסור באמה עבריה דהרי אדונה יכול ליעדה ולקדשה בע"כ (לעיל דף ה.),⁶³⁰ ורואים דיש נ"מ בדיני קידושין דהוו דיני איסור והיתר, והיאך אפשר לבאר את זה לפי התוס' דס"ל דיש בעבד עברי רק קנין ממון בלבד.⁶³¹

footnotes:
⁶²⁹ ואכן הרמב"ם (פי"ב מהלכות איסורי ביאה הלי"א – הלי"ב) הוכיח מההיתר של עבד עברי בשפחה כנענית דישראל הבא על השפחה הוי רק איסור דרבנן ולא מדאורייתא. ובביאור שיטת הרמב"ם עיין בשיעורים לעיל (פתיחה למסכת אות ד) ולקמן (דף כא: ד"ה חידוש הוא, אות א', ובדף סח:), וברשימות שיעורים ליבמות (לז. ד"ה ראשון, אות ג').
⁶³⁰ עיין בשיעורים לעיל (ה. תוד"ה שכן ישנן) דלפי ר"ת היעוד חל ממש בע"כ, ולפי הרמב"ם היעוד חל בלי דעת קידושין שלה אבל מ"מ בעינן הסכמתה.
⁶³¹ ויש להעיר דהריטב"א לקמן (יט.) חילק בין עבד עברי לבין אמה העבריה ונקט דאין קנין איסור באמה העבריה ולכן מחילה מהני בה וז"ל והיינו דאמרינן לעיל דאע"ג דעבד עברי לא סגי ליה במחילה אמה העבריה במחילה סגי לה דהא לית בה קנין איסור עכ"ל. ואע"פ שמייעד אמה עבריה בע"כ אין זה מוכיח דחל בה קנין איסור כי יעוד אינו אלא קידושין דעלמא. ושלא כדין עבד עברי שמותר בשפחה שעצם חלות דינו בנוגע לאיסורים השתנה בגלל קנין אדונו שחל מדין קנין איסור ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:28
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:28)

**ונראה** לבאר דהתוס' נקטו דאע"פ דאין בעבד עברי קנין איסור מ"מ חל בעבד חלות שם איסור. כי קנין איסור פירושו דהיחס של העבד לאדון וקנין האדון בו משנה את דיני איסור והיתר של העבד, ולפי התוס' ליכא קנין איסור בעבד עברי. מ"מ חל בעבד עברי חלות שם איסור, דפירושה דחלות העבדות עצמה בלי קשר לאדון משנה את דינו באיסור והיתר ומתירו בשפחה כנענית. ולכן כשאיתא בגמ' "עבד עברי גופו קנוי" התוס' הבינו דאיירי בקנין ממון דלגבי זה העבד קנוי לאדון. אבל התוס' לא שללו שחלות העבדות תתיר את העבד בשפחה כנענית, ואליבא דתוס' אע"פ שאין בעבד עברי קנין איסור מ"מ חל שם איסור מסויים בעבד עברי.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:29
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:29)

**ואפשר** דהתוס' למדו את החילוק הזה ממחלוקת האמוראים לגבי המפקיר עבדו הכנעני האם בעי שטר שחרור או לא. דהרי שיטת רב דבעי שטר שחרור מאוד מובן: יש ב' קנינים בעבד כנעני – קנין ממון וקנין איסור – וההפקר מסלק רק את קנין הממון ולא את קנין האיסור ולכן בעי שטר שחרור. ולכאורה היסוד הזה גם עולה מספיקת הגמ' בגיטין (מב:) לגבי דיני קנס במי ששורו נגח מעוכב שטר שחרור וז"ל איבעיא להו מעוכב גט שחרור, יש לו קנס או אין לו קנס, כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו אמר רחמנא, והאי לאו אדון הוא, או דלמא כיון דמחוסר גט שחרור אדון קרינא ביה עכ"ל. ולכאורה פשיטא דאין לאדון שום קנין ממון בעבדו לאחר שהפקירו,⁶³² ואעפ"כ הגמ' נסתפקה האם הוא עדיין נקרא אדון לגבי קנס. ומוכח מזה דיש לאדון בעלות דקנין איסור כמו דיש לו בעלות לענין קנין ממון.

footnotes:
⁶³² לכאורה יש להעיר דהגמ' בהמשך הסוגיא הניחה דאם הקנס הולך לאדון גם תשלומי נזק דעלמא הולכין לאדון. ועיי"ש בתוס' (ד"ה ד"ה חבלי) דביאר וז"ל כיון דקנסא לרבו חבלה נמי לרבו דמה לי קטליה כולו ומה לי קטליה פלגא עכ"ל. והפנ"י (ד"ה חבלי בהו) הקשה על התוס' דמה הסברא דרבו יקבל את תשלומי הנזק אם אין לו קנין ממון על עבדו וז"ל אבל בקטליה פלגא כגון בחובל או סימא עינו שהחיוב הוא חמישה דברים וכולם ממון גמור לכל הפוסקים זולת הרמב"ם ז"ל שסובר דנזק וצער הוי קנס כמו שאפרש בסמוך וא"כ מהיכא תיתי יזכה בו הרב כיון שאין לו עוד שום זכות ממון עכ"ל. ועיי"ש דתירץ דגוף העבד עדיין שייך לרבו אפי' לאחר דהפקירו וז"ל הנראה דבאמת לא מקשה הש"ס הכא משבת וריפוי ובושת וצער אלא מנזק לחוד כיון שהגוף עדיין לרבו נראה לש"ס דכיון דגלי קרא בשלשים של עבד שהוא לרבו כל היכא דנקרא אדון ה"ה לנזק דמה לי קטליה כוליה כו' עכ"ל. ומשמע מדבריו דעדיין יש לאדון קנין ממון מסויים בעבדו. וי"ל שהוא מדין שלו אך אינו ברשותו, שהקנין שלו תלוי נמי בקנין איסור שעדיין יש לו כל זמן שלא נתן לו שטר שחרור.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:30
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:30)

**אבל** לכאורה צע"ק בשיטת שמואל דהמפקיר עבדו יצא לחירות בלי שטר שחרור. דהרי משמע מזה לכאורה דאין לאדון בעבד כנעני רק קנין ממון לבד. אבל פשיטא דיש בעבד כנעני חלות שם איסור דהרי הוא חייב במקצת מצוות בגלל חלות העבדות שלו. וא"כ היאך אפשר לומר דהפקר, דהוי מעשה בדיני ממונות גרידא, גם משנה את דיני איסור והיתר של העבד. ואע"פ ששמואל הביא מקור מגזה"כ, וז"ל דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שיחרור, שנאמר וכל עבד איש מקנת כסף וכו' עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי עבד, שאין לו רשות לרבו עליו אין קרוי עבד עכ"ל, אפ"ה צ"ב בגדר הדין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:31
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:31)

**ונראה** דניתן לבאר את שיטת שמואל בב' אופנים: א) שמואל מודה לרב דיש לאדון קנין איסור בעבדו הכנעני, אלא נקט דהפקעת קנין הממון גורם שגם קנין האיסור יפקע, דהיינו דהפסוק "עבד איש" מלמד דקנין האיסור תלוי בקנין הממון ואינו יכול להתקיים לבדו. ב) באמת שמואל חולק על רב ונקט דאין לאדון שום קנין איסור בעבדו. אלא דהקנין ממון דיש לאדון בו מחיל בו חלות שם עבדות דגורם לנ"מ בדיני איסור והיתר. ולכן כשהקנין ממון פקע ע"י ההפקר, כל חלות העבדות פקע ואין עוד חלות שם עבד בגברא לגרום דיני איסור שלו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:32
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:32)

**ולפי"ז** אפשר לבאר דתוס' בסוגיין ס"ל דהגדר דעבד עברי הוא כמו הפירוש הב' בשיטת שמואל לגבי עבד כנעני. דהיינו, דהתוס' נקטו דיש לעבד עברי חלות שם איסור בגברא ולכן הוא מותר בשפחה כנענית, אבל אין לאדון קנין איסור בעבדו. כי יש לאדון רק קנין הגוף בדיני ממונות בעבדו דמחיל בו חלות שם עבדות, וחלות השם של עבד שחל בגברא בלי קשר ישיר לקנין האדון גורם דיני איסור והיתר דהעבד. ולפי"ז מבואר למה לפי התוס' פשיטא לכו"ע דהמפקיר עבד עברי יצא לחירות בלי שטר שחרור.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:33
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:33)

**ועוד** נראה לבאר את דעת התוס' באופן אחר, דנקטו דאין קנין איסור כלל בעבד עברי. והא דהוכיח הרמב"ן דיש בו קנין איסור מזה דהוא מותר בשפחה כנענית, י"ל דמצינו דהתוס' עצמם כבר פירשו דההיתר בשפחה כנענית חל מכח הקנין ממון עצמו. דהגמ' ביבמות (ע.) דנה בגדר דתושב ושכיר דהתורה אומרת שאינם אוכלים בקרבן פסח, וגם בתושב ושכיר דכהן דאינם אוכלים בתרומה. ולגבי קרבן פסח איתא בגמ', וז"ל האי תושב ושכיר דכתב רחמנא בפסח מאי ניהו, אי נימא תושב ושכיר ממש (רש"י - קנוי קנין שנים או נרצע), משום דהוה ליה תושב ושכיר איפטר ליה מפסח והא קיימא לן גבי תרומה דלא אכיל אלמא לא קני ליה רביה, הכא נמי לא קני ליה רביה, אלא לאפנויי עכ"ל. ומבואר דפשיטא להגמ' דעבד עברי דנקנה לשש שנים וגם עבד נרצע אינם אוכלים בתרומה וחייבים בפסח, כלומר, דאינם שונים לגבי איסור והיתר מישראל בעלמא. והתוס' שם (ע: ד"ה אלמא) הקשו מזה דעבד עברי מותר בשפחה כנענית, וז"ל והא דאמר בפ"ק דקידושין (דף טז. ושם) דעבד עברי גופו קנוי היינו לענין שצריך גט שחרור ואין יוצא באמירה בעלמא אבל לענין מצות לא, והא דשרי בשפחה כנענית היינו משום שצריך שיעבוד את רבו בין ביום בין בלילה כדכתיב כי משנה שכר שכיר עבדך דשכיר קרייה רחמנא עכ"ל. ונראה דהתוס' נקטו דאין לעבד עברי קנין איסור, והא דעבד עברי מותר בשפחה כנענית הוא מחמת החיוב שלו לעבוד את רבו ביום ובלילה, דהיינו מחמת הקנין ממון שבו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:34
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:34)

**וצריך** להבין היאך הרמב"ן וסיעתו הבינו את הגמ' הזאת, דהרי מבואר בגמ' דעבד עברי לא קני ליה רביה לענין איסורים כמו אכילת תרומה וקרבן פסח, בשונה מעבד כנעני. ולכאורה אם יש לאדון קנין איסור בעבדו העברי, למה פשיטא לגמ' דלא קני ליה רביה. ונראה דרש"י (שם ד"ה הכא נמי) כבר רמז לתירוץ של הקושיא הזאת בלשונו הזהב, וז"ל הכא נמי לא קני - גופיה לרביה וישראל מעליא הוא וחייב בפסח עכ"ל. כלומר, דרש"י הדגיש דעבד עברי עדיין ישראל מעליא הוא בשונה מעבד כנעני. והביאור בזה הוא דחלות שם קנין כספו כדי לאכול בתרומה תלוי בסוג של חלות שם עבד דמגרעת מקדושת ישראל שבגברא. ובעבד כנעני כבר הבאנו לעיל (ו: ד"ה א"ל רבינא לרב אשי) את שיטת בעלי התוס' דטבילה ראשונה בעצם ראויה היא להחיל חלות שם קדושת ישראל על העבד אלא דהחלות שם עבד שבו מונע את הקדושה מלחול בפועל. ורק חלות שם עבדות כזאת דמגרעת מהקדושת ישראל שבגברא נחשבת כקנין כספו דאדון להאכילו בתרומה. מאידך בעבד עברי, אע"פ דיש לאדון בו קנין איסור מ"מ חל עליו קדושת ישראל גמורה, ולכן הוא אינו אוכל בתרומה. והא דמותר ע"ע בשפחה כנענית אינה מפאת חסרון בקדושת ישראל אלא היתר בעלמא על האיסור של שפחה.⁶³³

footnotes:
⁶³³ עיין ברמב"ם (פרק יב מהלכות איסורי ביאה הלי"ג) דלפי התרגום שפחה אסורה באיסור זנות של קדשה. ובכן י"ל דביאת ע"ע בשפחה מחמת קנין האדון אינה ביאת זנות דקדשה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:35
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:35)

ע"כ ענין עבד עברי גופו קנוי


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:36
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:36)

**גמ'. אי משום מיתת האדון לאו שיורא הוא, דכיון דאיכא נמי באיש לא קתני.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:37
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:37)

**הראשונים** נחלקו בפירוש ההיכי תמצא דמיתת האדון בעבד עברי. דרש"י פירש (ד"ה דאיתא נמי באיש) וז"ל דנרצע נמי יוצא במיתת אדון דאינו עובד את הבן עכ"ל. והרשב"א (ד"ה מיתת האדון) ביאר בדעת רש"י דהגמ' איירי בעבד נרצע ולא בעבד עברי תוך שש, משום דעבד עברי בתוך שש עובד את הבן אלא דאינו בירושה לאח או לבת. אבל הרשב"א עצמו הוכיח מלשון המשנה והגמ' דמיתת האדון בעבד עברי קאי בכל עבד ואפי' תוך שש, וז"ל ומסתברא דאיתיה באיש בכל איש קאמר דהא נמי שאינו נרצע אינו עובד לא את הבת ולא את האח וכי קתני מלתא דליתא כלל באיש כגון סימנין מלתא דשייכא באיש לא קתני עכ"ל. ולכאורה שיטת רש"י צ"ב קצת, דלמה הוא נמנע מלפרש את הגמ' כמו הרשב"א דהיציאה לחירות במיתת האדון קאי בכל עבד, אפי' תוך שש כשאין לאדון בן.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:38
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:38)

**ונראה** לבאר דרש"י סובר דהדין דעבד נרצע ואמה העבריה יוצאים לחירות ע"י מיתת האדון חלוק ביסודו מיציאת העבד תוך שש כשאדונו מת כשאין לו בן. דהרי י"ל דבעבד נרצע ובאמה העבריה המיתה מפקיעה את חלות העבדות ולכן העבד לעולם יוצא לחירות. מאידך הא דאין העבד עובד לאח או לבת האדון כשמת תוך שש הוי דין מסויים בירושה, כלומר דהאח או הבת מופקעים מלירש את העבד. ומכיון דהאדון מת ואין יורש דזוכה בו, אזי העבד יוצא לחירות ממילא. אמנם עצם זה דהעבד עובד לבן האדון, בין אם זה מדין ירושה ובין אם זה מדין חדש,⁶³⁴ מורה דאין מיתת האדון חלה כמפקיעה של העבדות. ולכן לפי רש"י, אין טעם דמיתת האדון תוך שש יופיע בדרכי השחרור הנמנים במשנה.

footnotes:
⁶³⁴ עיין בשיעורים לעיל (יד: ד"ה ואידך) דרבינו הביא את החקירה הזאת דהמנחת חינוך.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:39
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:39)

**תוד"ה מיתה. בא"ד. דאי חופה מוציאה מרשות אדון אין אדם קונה בת חבירו שהרי יכול להכניסה ולהוציאה מרשות אדון.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:40
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:40)

**מבואר** בתוס' דאין האב יכול להשיא את בתו אחר דמכר אותה כאמה עבריה ולהוציאה מרשות האדון בחופה דאז אף אחד לא היה רוצה לקנותה כאמה. ונראה דהתוס' קאי בשיטת רבי יוסי דמעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו ולכן חופה היתה מוציאה מרשות האדון לגמרי. אבל לפי החכמים דמעות הראשונות לקידושין ניתנו, אזי מבואר בגמ' לקמן (יט:) דאחרי דהאב השיאה לאדם מן השוק עדיין ייעוד דהאדון מפקיע את האישות והיא מיועדת לאדון. וא"כ, גם אם חופה היתה מוציאה מרשון אדון עדיין היו אנשים רוצים לקנותה כאמה, שהרי יכולים לייעדה ולבטל את החופה למפרע מכח היעוד.⁶³⁵

footnotes:
⁶³⁵ וכדברי רבינו זצ"ל כתב הפנ"י (ד"ה דאי חופה). אבל באמת יש לחלק דמעות הראשונות חלין ביעוד לבטל קידושין שהאב עושה למפרע, כי כשמיעדה האדון הריהי עדיין אמה עבריה שאפשר ליעדה. משא"כ אם חופה מוציאה דאינה עוד אמה אחרי החופה ולכן לכו"ע א"א ליעדה גם לפי המ"ד דמעות הראשונות לקידושין ניתנו. וא"כ דברי התוס' הם לכו"ע.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:41
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:41)

**תוד"ה מיתה. בא"ד. י"ל מה לחופה שכן אינה מוציאה מרשות אב אלא מדעתו.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:42
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 16a:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/16a:42)

**עיין** מש"כ בשיעורים לעיל (ה. בענין חופה קונה אות ה') לגבי דעת האב בנישואי בתו הקטנה.