## Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 18a

###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:1
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:1)

**גמ'. אמר רבא, לא קשיא כאן בגניבה אחת, כאן בשתי גניבות. א"ל אביי בגניבתו טובא משמע, אלא אמר אביי לא קשיא כאן באדם אחד, כאן בשני בני אדם.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:2
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:2)

**בענין מכירת גנב**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:3
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:3)

א
**בגדר הדין דאין עבד עברי נמכר פעמיים**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:4
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:4)

**נחלקו** רש"י והתוס' בהבנת תירוצם דרבא ואביי לסתירה בין הברייתות. דלפי רש"י (ד"ה כאן בגניבה) בגניבה אחת אין העבד נמכר פעמיים אבל בב' גניבות הוא כן נמכר פעמיים. אבל התוס' (ד"ה כאן) חולקים על רש"י ונקטו להיפך, דהיינו דבגניבה אחת העבד נמכר פעמיים אבל בב' גניבות אינו נמכר ונשנית. וצ"ב ביסוד מחלוקת הראשונים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:5
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:5)

**ונראה** לבאר, דלפי הברייתא דידן יש דין דאין אמה העבריה נמכרת ונשנית. ונראה דזהו דין בהלכות עבדות דאין אמה העבריה נמכרת ונשנית כלל. ונחלקו הראשונים בעד כמה עבד עברי דומה לאמה העבריה בדין הזה. דלפי רש"י בעצם יש חילוק מהותי בין אמה עבריה לבין עבד עברי, דאמה עבריה מופקעת ממכירה שניה מדיני עבדות, משא"כ בעבד עברי אין דין כזה כלל, ומעיקר הדין הוא נמכר וחוזר ונמכר, ולכן בגניבה שניה ב"ד מוכרים אותו פעם שניה. והא דבגניבה אחת הוא אינו נמכר פעמיים, אין זה משום דיש מניעה מהלכות עבדות מלהיות נמכר פעם שניה, אלא דמצד הלכות תשלומי גניבה יש גזה"כ דאין מוכרין אותו פעמיים כדי לשלם גניבה אחת. אבל התוס' (ד"ה כאן) סבורים דעבד עברי דומה לאמה העבריה בדין הזה, דבדומה לאמה העבריה יש דין בהלכות עבדות דאין עבד עברי נמכר ב' פעמים. ולכן בב' גניבות אין העבד נמכר ונשנית. אבל בגניבה אחת יש רק מחייב אחד ואינו נחשב כמוכר ונשנית, ולכן אפשר למכור אותו פעמיים לאותה גניבה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:6
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:6)

ב
**ביסוד המחלוקת בין רבא ואביי לפי רש"י**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:7
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:7)

**רש"י** ביאר דרבא ואביי נחלקו היכא דהוא גנב ב' פעמים מאותו נגנב. דלפי רבא זה נחשב כב' גניבות ולכן הוא חוזר ונמכר, אבל אביי חולק על זה ונקט דפטור ד"בגניבתו" כולל ב' גניבות מאותו אדם כל זמן דאין העמדה בדין באמצע. וצ"ב במאי קמיפלגי.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:8
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:8)

**ונראה** לבאר דנחלקו ביסוד הדין דמכירת גנב לעבדות. דרבא סובר דמזה דהגנב רק נמכר בעד הקרן ולא בעד הכפל נמצא דהמחייב של המכירה הוא מעשה הגניבה עצמה כמו הקרן. דכמו דבחיוב קרן ושאר חיובי ממון דעלמא מעשה הגניבה עצמה הוא המחייב ופסק הב"ד חל רק כמברר, הו"ה הכא במכירת הגנב לעבדות. ואע"פ דהב"ד רק מוכרין את הגנב לאחר העמדה בדין, מ"מ החיוב של ב"ד למכור הגנב חל בשעת הגניבה עצמה. ולפי"ז רבא סובר דמכירת הגנב לעבדות חל כסוג של תשלומין לחיוב ממון דקרן, דהיכא דאין לגנב מה לשלם לנגנב יש דין דב"ד מוכרין אותו כדי להיות יכול לשלם את הקרן. וא"כ מובן דלפי רבא החילוק בין גניבה אחת לבין ב' גניבות תלוי אך ורק האם היתה מעשה גניבה אחת או היו ב' מעשי גניבה, דהרי מעשה הגניבה הוא המחייב של הקרן, והמכירה חלה כדרך מיוחד לשלם את הקרן.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:9
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:9)

**וי"ל** דאביי מודה לרבא באופן כללי דהיכא דיש מחייב אחד אזי מוכרין אותו פעם אחת בלבד, אבל היכא דיש ב' מחייבים אזי עבד עברי חוזר ונמכר. אלא דאביי חולק על רבא בגדר המחייב של המכירה. דהיינו, דלפי אביי כל עוד דיש העמדה בדין אחת, אע"פ דיש ב' מעשי גניבה, זה עדיין נחשב כגניבה אחת ואינו חוזר ונמכר. ויוצא דלפי אביי אע"פ דהמכירה היא רק בעד הקרן ולא בעד הכפל, עדיין ההעמדה בדין נחשב כשעת המחייב של המכירה. והביאור בזה הוא דאין המכירה סוג של תשלומי הקרן, אלא דיש דין חדש דהיכא דאדם גנב ואינו יכול לשלם אזי מוכרין אותו לעבדות, והדין החדש הזה חל בשעת העמדה בדין.⁶⁵⁷

footnotes:
⁶⁵⁷ ואולי יש נ"מ בגדר המכירה האם הוי סוג של תשלומין על הקרן או דין אחר לגבי מי שהודה דגנב האם ב"ד מוכרין אותו. דהמנ"ח (מצוה מב סק"ו) נקט דהוא נמכר, אבל האו"ש (פרק ב מהלכות טוען ונטען הל"ב) סבור דאינו נמכר. ועיין באבן האזל (פרק ג מהלכות גניבה הלי"ג) דהביא בשם הגאון ר' יהושע לייב דיסקין דחקר בגדר מכירת הגנב וז"ל וראיתי בליקוטי חידושי הגאון מהרי"ל דיסקין זצ"ל בס' תורת האוהל שעמד בד' הרמב"ם לענין מה שחקר שם אם נמכר ע"פ הודאתו שגנב, בלא עדים ותלה חקירה זו בג' ספיקות, א' אם יש למכירה זו גדר קנס ב' אם תליא דין מכירה בדין כפל, ג' דאפשר הוא עכ"פ גדר עונש הגוף דאין עונשין ע"פ עצמו עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:10
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:10)

**ועל** פי זה נראה לתרץ קושיית המנחת חינוך (מצוה מב ד"ה עוד מבואר בר"מ שם) שהעיר דלכאורה יש סתירה בדברי רש"י (ד"ה אלא כאן באדם אחד) בדעת אביי. דבתחילת דבריו רש"י כתב וז"ל שעמד בדין בבת אחת אינו נמכר ונשנה אפילו בגניבות הרבה עכ"ל, ומשמע מזה דהכל תלוי בהעמדה בדין. אבל בסוף דבריו רש"י הוסיף דכדי שימכר פעמיים דהוא צריך להיות נמכר בינתיים ואח"כ לגנוב, וז"ל והוא הדין אם גנב ועמד בדין ונמכר וחזר וגנב משיצא חפשי חוזר ונמכר עכ"ל. ומשמע מזה דאם הוא גנב מחבירו, עמד בדין, ולפני המכירה חזר וגנב עוד הפעם ועמד בדין עוד הפעם דלפי אביי אינו נמכר ב' פעמים. ורק כשהוא נמכר בין ב' הגניבות אזי אמרינן דזה דומה לגנב מב' בני אדם דחוזר ונמכר. וב' נקודות צ"ב: א) הסתירה בין תחילת דברי רש"י לסוף דבריו,⁶⁵⁸ ב) אם נקטינן כסוף דבריו ובנגנב אחד רק מוכרין את הגנב פעמיים כשיש מכירה בינתיים, מהי הסברא בכך. כלומר כשהוא גנב ב' פעמים מאדם אחד, למה ב' העמדות בדין עצמן בלי מכירה בינתיים אינו סגי כדי להיות בכלל מי שנמכר פעמיים, דהרי כשגנב מב' בני אדם אזי כל העמדה בדין נחשב כמחייב חדש ואין צורך להמכר בינתיים.

footnotes:
⁶⁵⁸ עיין ברש"ש דנדחק לומר דהמלה "ונמכר" בסוף הרש"י הוא לאו דוקא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:11
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:11)

**ונראה** לבאר את שיטת אביי לפי רש"י ע"פ הנ"ל, דאין המכירה חלה כסוג של תשלומי הקרן לנגנב, אלא דמכירה הוי דין חדש. ויש לבאר את הדין החדש הזה בב' אופנים:


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:12
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:12)

**א)** לפי אביי המחייב של המכירה אינו מעשה הגניבה, ואפי' אינו פסק הדין, אלא דפסק הדין מחיל עליו חלות שם גנב, והשם הזה מחייב את המכירה. ואם אדם גנב מב' נגנבים אזי ממילא יש לו ב' שמות דגנב, דהרי יש לו חלות שם גנב לראובן וחלות שם גנב לשמעון ופשיטא דהוא חוזר ונמכר לשמעון. אבל אם הוא גנב ב' פעמים מאדם אחד, ואפי' אם היו ב' פסקי דין נגדו הרי חל עליו רק חלות שם גנב אחד ואינו נמכר פעמיים. והדרך היחיד שתחול עליו חלות שם גנב חדש כשגנב מאותו נגנב הוא אם כל חלות דיני הגניבה הראשונה כבר נסתיימו, כלומר דהוא כבר נמכר לעבדות. וזהו הטעם דרש"י נקט בסוף דבריו דלפי אביי הוא רק חוזר ונמכר אם גנב מאותו אדם פעמיים אם הוא נמכר בינתיים, דאזי יש לו שם גנב חדש וחל הדין דחוזר ונמכר. וכוונת רש"י בתחילת דבריו "שעמד בדין בבת אחת" היא לאו דוקא העמדה בדין אחד, אלא דאם יש ב' העמדות בדין דרק מחילים חלות שם גנב אחד, גם אז הוא נמכר רק פעם אחת. לפי"ז יוצא דאביי נקט דהמכירה הוי דין חדש דתלוי בחלות שם גנב. ולכן אם הוא גנב מב' בני אדם אזי יש לו ב' שמות דגנב שונות והוא חוזר ונמכר. אבל כשגנב ב' פעמים מאדם אחד, אזי חלות שם גנב חדש חלה עליו רק אם הוא נמכר בינתיים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:13
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:13)

**ב)** ועוד נראה דיתכן לבאר את שיטת אביי לפי רש"י באופן אחר. דלפי הביאור הנ"ל המחייב של המכירה הוא החלות שם גנב, ומפני שחלות שם גנב תמיד קשורה לנגנב מסויים, כשגנב מב' בני אדם יש לו ב' שמות גנב שונים ולכן הוא נמכר וחוזר ונמכר. ומאידך י"ל דהמחייב של המכירה הוא הפסק ב"ד המחייב את הגנב כגברא לעבוד כעבד כדי לשלם את חובו לנגנב. כלומר, דבנוסף לחלות שם גנב וחיוב לשלם את הקרן, ב"ד ג"כ מחייבים הגנב בחיוב גברא נפרד להמכר כדי לשלם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:14
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:14)

**ולפי"ז** יש לבאר את ההבדל בין גנב מאדם אחד לגנב מב' בני אדם. דכשגנב מב' בני אדם, מכיון דיש ב' נגנבים שונים אזי חלין ב' פסקי דין שונים, דהיינו דיש לו חיוב גברא לעבוד לראובן ואף יש לו חיוב גברא אחר לעבוד לשמעון. אבל כשגנב ב' פעמים מאותו נגנב אפי' אם עמד בדין בינתיים, אין משמעות כלל לפסק הדין השני. דהרי בשלמא אם המכירה הוי סוג של תשלומין אזי יש לגנב חיוב תשלומין בעד כל ממון וממון דגנב ושייך למוכרו ב' פעמים כדי לשלם. אבל מכיון דלפי אביי המכירה הוי חיוב גברא דב"ד מחייבים אותו לעבוד כדי לשלם את הנגנב, אזי אין משמעות לחייבו כגברא ב' פעמים. דהרי אין בי"ד יכול לחייבו להמכר בעוד שש שנים, דאין פסק דין דחל לאחר זמן.⁶⁵⁹ ואין משמעות לחייבו כגברא עכשיו להמכר פעם שניה דהרי כבר יש לו חיוב גברא הזה. וזה דומה קצת לאדם דעבר על ב' עבירות דמחייבים מיתה, דאין משמעות לחייבו מיתה ב' פעמים. ולכן כשגנב ב' פעמים מאדם אחד, הוא רק נמכר פעם שניה אם הגניבה השניה היתה לאחר ההעמדה בדין והמכירה הראשונה לעבדות, דאזי יש משמעות לחיוב גברא שני כלפי הנגנב.

footnotes:
⁶⁵⁹ ורבינו זצ"ל הטעים את זה, דאם נאמר דבעצם המכירה חלה לעולם ובא סוף שש השנים ומפקיע את העבדות, אזי בודאי מובן דאין משמעות לב' פסקי דין של מכירה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:15
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:15)

**ויוצא** מכל זה דלפי רש"י נחלקו רבא ואביי בכל יסוד הדין דמכירת הגנב לעבדות. דרבא נקט דגדר המכירה הוא סוג של תשלומי קרן ולכן המחייב הוא מעשה הגניבה. אבל אביי נקט דהמכירה היא דין חדש דתלוי או בחלות שם גנב או בפסק הדין דב"ד. ולכן אם הוא גנב מב' בני אדם אזי יש לו ב' שמות דגנב שונים ויש ב' פסקי דין שונים והוא חוזר ונמכר. אבל כשגנב ב' פעמים מאדם אחד, אזי רק יש לו חלות שם גנב חדש או רק יש משמעות לפסק הדין השני אם הוא נמכר לפני הגניבה השניה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:16
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:16)

**ונראה** דגם התוס' הבינו את המחלוקת בין אביי ורבא כמו רש"י, דהיינו האם ב' מעשי הגניבה הוו ב' מחייבים שונים או רק ב' בני אדם. אלא דהתוס' למדו את הסוגיא באופן הפוך מרש"י ונקטו דבמחייב אחד הגנב חוזר ונמכר, ובב' מחייבים אזי אינו חוזר ונמכר בדומה לאמה העבריה, כנ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:17
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:17)

ג
**שיטת הרמב"ם**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:18
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:18)

**כתב** הרמב"ם (פרק ג מהלכות גניבה הלט"ו) וז"ל גנב ונמכר וחזר וגנב, אם לשני גנב הרי זה נמכר פעם שנייה ואפילו גנב מאה איש נמכר מאה פעמים, ואם את הראשון גנב פעם שנייה אינו נמכר שנייה אלא ישאר עליו הכל חוב עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם בעצם סבור כמו רש"י דבב' מחייבים עבד העברי חוזר ונמכר ולא כמו התוס'. אלא דהרמב"ם חולק על רש"י בנוגע להגדרת מחייב אחד לעומת ב' מחייבים בכמה נקודות: א) בב' נגנבים הרמב"ם פסק דהגנב נמכר רק בעד הגניבה השניה אם הגניבה השניה היתה לאחר המכירה הראשונה. ורש"י רק הצריך את המכירה באמצע בנגנב אחד, אבל בב' נגנבים רש"י נקט דלעולם הוא נמכר בגלל שתי הגניבות. ב) הרמב"ם פסק דבנגנב אחד הגנב אף פעם אינו נמכר פעם שניה, אפי' אם הגניבה השניה היתה לאחר שנמכר ויצא חפשי. מאידך לפי רש"י אם הגניבה השניה היתה לאחר דיצא חפשי מהעבדות הראשונה אזי הוא נמכר פעם שניה אפי' בנגנב אחד. וצ"ב בביאור שיטת הרמב"ם וביסוד המחלוקת בין רש"י והרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:19
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:19)

**ולכאורה** היה נראה לבאר את הרישא של הרמב"ם לגבי ב' נגנבים ע"פ הדרך הראשון ברש"י הנ"ל. דהיינו, דהמחייב של המכירה הוא החלות שם גנב דחל ע"י פסק ב"ד וכדי להמכר ב' פעמים צריך חלות שם גנב חדש. אלא דהרמב"ם נקט דחלות שם גנב אינה קשורה לנגנב מסויים ולכן אפי' בב' נגנבים כל עוד דיש עליו חלות שם גנב הרי זה עדיין רק מחייב אחד והוא אינו נמכר פעם שניה. והדרך היחיד לסלק את החלות שם גנב הוא ע"י המכירה הראשונה. ולפיכך פסק הרמב"ם דבב' נגנבים, הגנב נמכר בעד הגניבה השניה רק אחרי המכירה הראשונה דאז אין לו עוד שם גנב. וכל זה נגד רש"י, דהרי ביארנו במהלך הראשון ברש"י דהשם גנב קשור לנגנב מסויים ולכן ב' נגנבים תמיד נחשבים כב' מחייבים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:20
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:20)

**אבל** לכאורה קשה לומר בדעת הרמב"ם דהמחייב של המכירה היא אך ורק החלות שם גנב דאינה קשורה לנגנב כלל. דהרי א"כ למה בנגנב אחד הגנב אינו נמכר פעם שניה אפי' לאחר דנמכר ועבד לשש שנים בגלל הגניבה הראשונה, דמאי שנא חלות שם גנב בנגנב אחד מחלות שם גנב בב' נגנבים. ולכאורה צ"ל דאפי' להרמב"ם הנגנב קשור למחייב של המכירה ולכן בנגנב אחד הגנב לעולם אינו נמכר פעם שניה. ומסתבר דא"א לנתק את חיוב המכירה מהנגנב לגמרי, דהרי פשיטא דאם הנגנב מוחל על הקרן דהגנב אינו נמכר. ואפי' אם הנגנב אינו מוחל לגמרי אלא רק אומר דהוא אינו מקפיד על ממונו עכשיו ואינו רוצה שהגנב ימכר, לכאורה ב"ד אינו מוכר את הגנב. ויוצא מזה דאפי' להרמב"ם דהמחייב של המכירה הוא החלות שם גנב, מ"מ הנגנב גם כן הוי חלק של המחייב ולכן בנגנב אחד הרמב"ם פסק דהגנב לעולם אינו נמכר פעם שניה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:21
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:21)

ד
**מכירת עדים זוממים**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:22
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:22)

**איתא** בברייתא במכות (ב:) וז"ל ת"ר ד' דברים נאמרו בעדים זוממין וכו' ואין נמכרין בעבד עברי עכ"ל. והגמ' הביאה שקלא וטריא בהיכי תמצא של הברייתא, וז"ל סבר רב המנונא למימר ה"מ היכא דאית ליה לדידיה דמיגו דאיהו לא נזדבן אינהו נמי לא מיזדבנו (רש"י - שיש לו לגנב ממון לשלם דמי הגניבה אם לא הוזמו ולהם אין מה לשלם דמיגו דאיהו לא הוה מזדבן אם לא הוזמו אינהו נמי כי הוזמו לא מזדבני שהרי לא זממו למכרו) אבל היכא דלית ליה לדידיה, אע"ג דאית להו לדידהו מיזדבנו, (א"ל רבא) ולימרו ליה אי אנת הוה לך מי הוה מיזדבנת, אנן נמי לא מיזדבנינן עכ"ל. וצ"ב ביסוד שיטת רב המנונא וקושית הגמ' עליו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:23
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:23)

**ונראה** דיתכן לבאר דרב המנונא נקט כמו אביי בסוגיא דידן דחיוב המכירה אינו סוג של תשלומין. ולפיכך כשהעדים זוממין העידו דפלוני גנב, הם מעידים על ב' דברים שונים: א) דהוא חייב לשלם את הקרן, ב) אם אינו משלם את הקרן יש לו חיוב גברא להמכר כעבד. וא"כ מסתבר דהעונש דהעדים זוממים תלוי בכמה ממון יש למי שהעידו עליו. דהרי אם אין לו ממון והוא היה נמכר אזי העדות שלהם היתה מועילה לגבי המכירה והם נמכרים, אבל אם יש לו ממון ולא היה נמכר, אזי העדות שלהם חלה רק לגבי חיוב התשלומין ולא למכירה ולכן העדים אינם נמכרים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:24
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:24)

**אבל** הגמ' הקשה על זה דאפי' אם אין למי שהעידו עליו ממון והוא היה נמכר, מ"מ אם יש לעדים ממון לשלם הם אינם נמכרים, דהרי הם יכולים לטעון שאם היה לו ממון כמוהם הוא לא היה נמכר ודינם כדינו. ונראה לבאר דקושיית הגמ' סבורה כמו רבא בסוגיא דידן דהמכירה הוי חלק מחיוב התשלומין דהקרן. ולכן אין לומר דהעדות שלהם כוללת ב' חלקים והם מקבלים את העונש שהיה מקבל זה שהעידו עליו, כי בעצם הם היו מחייבים אותו רק לשלם, דהיינו או לפרוע את דמי הקרן או להמכר ולעבוד בעד הקרן. וא"כ יוצא דאפי' אם אין לו ממון והוא היה נמכר, עדיין ה"כאשר זמם" שלהם מוגדר כחיוב תשלומין ואם יש להם ממון הם משלמים ואינם נמכרים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:25
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:25)

**ולפי** כל זה יתכן דמצינו רבא לשיטתו. דהרי רבא בסוגיא דידן סבור דהמכירה הוי סוג של תשלומין ולכן מעשה הגניבה ולא ההעמדה בדין מהווה המחייב של המכירה. ולפי גירסא אחת בסוגיא במכות, רבא הוא בעל הקושיא על רב המנונא וביארנו דיסוד הקושיא הוא דמכירה הוי סוג של תשלומין ולא חיוב חדש.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:26
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:26)

ה
**דנמכר כולו אמר רחמנא ולא חציו**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:27
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:27)

**הרמב"ם** הביא את הדין הזה בפרק ג' מהלכות גניבה (הלי"ד) וז"ל היה הגנב שוה מאה ואחד אינו נמכר שנ' ונמכר בגניבתו עד שיהיו דמיו כולן מובלעין בגניבתו עכ"ל. אבל בהמשך הפרק (הלט"ז) הרמב"ם פסק דאם אדם גנב מכמה נגנבים והסכום שהוא חייב לכולם שווה את ערכו, אזי הוא נמכר בעד כל הגניבות ביחד, וז"ל גנב לזה וחזר וגנב לזה וחזר וגנב לזה כולן שותפין בו, אם היו דמיו כנגד הקרן של שלשתן או פחות מן הקרן נמכר ומחלקין ביניהן ושאר הכפלות חוב עליו, ואם היו דמיו יתר אינו נמכר והכל חוב עליו עד שיעשיר עכ"ל. והמנחת חינוך (מצוה מב ד"ה עוד מבואר בר"מ) הקשה דכשיש כמה נגנבים אזי לכאורה יש כמה העמדות בדין וא"כ למה כל הגנבות מצטרפות לדין אחד ששוה לערך הגנב.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:28
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:28)

**ונראה** דיש לעיין בגדר הדין דנמכר כולו ולא חציו. די"ל דיש גזה"כ דאין חיוב מכירה כלל היכא דהעבד שוה יותר מהגניבה, או"ד דבעצם החיוב להמכר חל אלא דאין אפשרות לקיים את דין המכירה ושכולה תהיה דמי הגניבה אם הוא שווה יותר מהדמים דהוא גנב. וי"ל דהרמב"ם נקט כצד השני, דתמיד יש חיוב מכירה בגניבה אפי' אם הגניבה שווה פחות מהעבד. ולכן כשהוא גנב מכמה בני אדם וכל הגניבות ביחד שוות את ערך הגנב, אזי יש אפשרות לקיים את דין המכירה ומוכרין אותו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:29
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:29)

ו
**גנב מגוי ומהקדש**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:30
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:30)

**כתב** הרמב"ם (פרק ג מהלכות גניבה הלי"ג) וז"ל גנב את הגוי או את ההקדש אינו נמכר על הקרן אלא הרי זה עליו חוב עד שיעשיר עכ"ל. לכאורה צ"ב במקור דהרמב"ם דהרי הגונב את הגוי או את ההקדש פטור מכפל מהפסוק "ישלם שנים לרעהו" (ב"ק סב: ומכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דנזיקין פרשה טו). אבל אין המלה "רעהו" מופיע בפסוקים דעוסקים בדיני מכירת הגנב. ויש לדחוק דמכיון דהפסוק "ונמכר בגנבתו" (שמות פרק כב פסוק ב) הוא קרוב לפסוק "ישלם שנים לרעהו" (שמות פרק כב פסוק ח) הרמב"ם הבין דהמיעוט דעכו"ם והקדש מכפל גם הוי מיעוט ממכירה לעבדות.⁶⁶⁰

footnotes:
⁶⁶⁰ עיין במנ"ח (מצוה מב ד"ה ודברי הר"מ) דהביא דהאור החיים עה"ת פירש דהרמב"ם למד מסמיכות הפרשיות דאין מכירה בגנב מהקדש ועכו"ם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:31
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:31)

**אבל** עוד נראה לפרש דעצם המיעוט דרעהו שייך רק לכפל ולא לכל הפרשה. אמנם הרמב"ם הבין דהמיעוט מכפל אינו רק מיעוט מדין מסויים אלא מלמד על דין יותר כללי לגבי גניבה מהקדש ומעכו"ם. דהיינו, דיש כמה חילוקים בין גניבה לבין גזילה, וכפל הוי רק אחד מהנ"מ, ויתכן דהרמב"ם סובר דהמיעוט דרעהו הוי בעצם מיעוט דהקדש ועכו"ם מכל החלות שם גניבה ולעולם מי שגונב ממון מעכו"ם והקדש מוגדר כגזלן ולא כגנב.⁶⁶¹

footnotes:
⁶⁶¹ ורבינו זצ"ל הוסיף דיש להטעים את הדין דאין חלות גניבה בהקדש, דהרי הגדרת גניבה הוא לקיחת ממון בסתר וזה אינו שייך כשגונב מהקב"ה. ועוד י"ל דיעויין בשיעורים לריש פרק מרובה דרבינו זצ"ל הביא בשם הגר"ח זצ"ל דהגדרת גניבה, דהיינו מעשה הוצאת החפץ מרשות הנגנב, אינו שייך בהקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. אך צ"ע בעכו"ם, מה טעם מיעטיה הגזה"כ מחלות דין גניבה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:32
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:32)

**וא"כ** פסק הרמב"ם דמי דגנב מהם אינו נמכר שפיר מובן, דהרי כל דיני מכירה שייכים רק לגניבה ולא לגזילה. דהרי הרמב"ם כתב בתחילת רשימת ההלכות דמכירת הגנב, וז"ל דין הגנב לשלם הקרן והכפל או תשלומי ארבעה וחמשה מן המטלטלין שלו, אם לא נמצאו לו מטלטלין בית דין יורדין לנכסיו וגובין הכל מן היפה שבנכסיו כשאר הנזקין שנ' בהן מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, ואם אין לו קרקע ולא מטלטלין בית דין מוכרין אותו ונותנין דמיו לניזק שנ' אם אין לו ונמכר בגניבתו עכ"ל. ומשמע מרצף לשון הרמב"ם דהמכירה שייכת רק לדיני גנב. וגם יש להעיר דהרמב"ם הביא את כל דיני מכירה בהלכות גניבה ולא בהלכות גזילה. ומכיון דעכו"ם והקדש מופקעים מדיני גניבה והגזה"כ דרעהו מלמד דאין דין גניבה בעכו"ם והקדש, אזי מובן למה הרמב"ם פסק דאין מכירה בגניבה מהקדש ועכו"ם.⁶⁶²

footnotes:
⁶⁶² ועיין בשיעורי רבי שמואל לקידושין (אות רפו) דהביא את כל המהלך הזה בשם הגרי"ז זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:33
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:33)

**גמ'. דכתבנא ליה שטרא אדמיה וכו' יהיבנא ליה חספא.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:34
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:34)

**לכאורה** משמע מהכא דאין לשטר התחייבות דין כסף. ועיין לעיל (דף ב. בענין כסף וממון אות ג', דף ה. בענין אין פודין הקדש ומע"ש בשטר וגדר שטר התחייבות אות ג') בביאור מחלוקת הראשונים בנידון וגם היאך להבין את הסוגיא דידן.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:35
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:35)

**גמ'. בע"כ דאב.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:36
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:36)

**עיין** ברש"י (ד"ה בע"כ דאב) דביאר דכופין את האב לפדות את בתו. ולכאורה יש להקשות דביארנו לעיל (דף טו: בענין גאולת קרובים לפי רבי אות א') דנחלקו הראשונים האם יש דין דגאולת קרובים בנמכר לישראל. ובשלמא לפי שיטת תוס' הרי"ד והכס"מ דיש דין דגאולת קרובים בנמכר לישראל אזי האב יכול לפדות את בתו. אבל לפי רוב הראשונים דאין דין דגאולת קרובים בנמכר לישראל ורק העבד יכול לפדות את עצמו בגרעון כסף, אזי היאך האב יכול לפדות את בתו. והביאור הפשוט הוא דיש לחלק בין שאר הקרובים דאין להם שום שייכות למכירה עצמה, לבין האב דהוי דעת המקנה למכירת בתו. ויוצא מזה דלכו"ע יש דין דשחרור ע"י גרעון כסף במי דהיתה דעת המקנה במכירה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:37
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:37)

**ולפי"ז** יש לעיין מה הדין במכרוהו ב"ד, האם ב"ד יכולים לפדות את העבד לאחר זמן בגרעון כסף מדין דעת המקנה, דהרי הם מכרו את העבד בעל כרחו. ומסתבר דב"ד שונה מהאב ואין להם חלות שם מוכר ודעת מקנה כשמוכרים את הגנב לעבדות. דהרי אין לב"ד שום קשר או בעלות על הגנב הזה כדי שדעתם תהא נחשבת כדעת מקנה למכירת הגנב. אלא צ"ל דיש גזה"כ דהב"ד יכול למכור את הגנב בע"כ, אע"פ דאין כאן דעת מקנה כלל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:38
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:38)

**ולכאורה** הגזה"כ הזאת דב"ד מוכרין אותו בע"כ בלי דעת מקנה שייך רק בקנין כסף. אבל בקנין שטר א"א לומר הכי דהרי כל מהות דשטר קנין הוי דעת המתחייב בכתב כדמבואר בשיעורים לעיל (דף ט. קונטרס בענין עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי, אות א'). ויוצא מזה דב"ד מוכרין את העבד בשטר רק אם העבד אומר רוצה אני והוי דעת המתחייב דהשטר. וזה דבמכרוהו ב"ד בשטר הגנב עצמו צ"ל דעת המקנה גם עולה מדברי הרמב"ם (פרק ב מהלכות עבדים הל"א) וז"ל עבד עברי שמכרוהו ב"ד והמוכר עצמו נקנה בכסף ובשוה כסף ובשטר, כיצד בשטר כותב לו על הנייר או על החרס הריני מכור לך הריני קנוי לך ונותן לו השטר עכ"ל. ומשמע מלשונו דגם במכרוהו ב"ד לשון השטר הוי "הריני מכור לך" דקאי על העבד עצמו, וזה מובן רק אם העבד הוי דעת המקנה.⁶⁶³ וזה לעומת לשון השטר כשהאב מוכר את בתו דהוי בשם האב כדמבואר ברמב"ם (פרק ד מהלכות עבדים הל"ג) וז"ל אמה העבריה נקנית בכסף או בשוה כסף ובשטר ואינה נקנית בפרוטה מפני שצריך לקנותה בדמים שראויין לגרעון כדי שתגרע פדיונה ותצא, כיצד בשטר כותב על הנייר או על החרס בתי מכורה לך בתי קנויה לך ונותן ביד האדון, ושטר אמה העבריה האב כותבו עכ"ל. והנוסח הזה מוכיח כדברינו דבמוכר את בתו האב הוי דעת המקנה.

footnotes:
⁶⁶³ ועיין במאירי (יד: ד"ה אמר המאירי) דחולק על זה ונקט בהדיא דבמכרוהו ב"ד נוסח השטר אינו בשם העבד וז"ל ובשטר שבמוכר עצמו כותב לו על הנייר או על החרס הריני קנוי לך ונותן לו השטר ובמכרוהו בית דין כותבין לו בית דין הרי זה קנוי לך ובאמה כותב האב הרי בתי קנויה לך עכ"ל. והמנ"ח (מצוה מב ד"ה והנה הקנין של ע"ע) דחק לומר דזה גם כוונת הרמב"ם. אבל רבינו זצ"ל נקט כפשטות דברי הרמב"ם דגם במוכר עצמו וגם במכרוהו ב"ד, נוסח השטר הוי בשם העבד.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:39
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 18a:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/18a:39)

**ולפי"ז** יתכן דגם במכרוהו ב"ד בקנין כסף אינו מוכרח דהמכירה חלה בלי דעת מקנה. אלא די"ל דכמו דקנין שטר מכרוהו ב"ד חל רק בדעת מקנה דהעבד עצמו, כמו"כ מכרוהו ב"ד בכסף חל ע"י הדין דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וא"כ בשני המקרים דגנב הנמכר לעבדות, הוא עצמו הוי דעת המקנה.