## Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 19a

###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:1
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:1)

**גמ'. ולרב נחמן בר יצחק דאמר אפילו לרבי יוסי ברבי יהודה מעות הראשונות לקידושין ניתנו, במאי מוקים לה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:2
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:2)

**משמע** מהגמ' דלפי רב נחמן בר יצחק כל התנאים מודים דמעות הראשונות לקידושין ניתנו והיעוד מחיל את הקידושין למפרע, ורק נחלקו החכמים ורבי יוסי ברבי יהודה בגזה"כ האם בעינן פרוטה כדי לייעד או לא. אבל לכאורה זה מאד קשה דהרי הברייתא לקמן (יט:) לפי רבי יוסי ברבי יהודה השווה את חלות היעוד למקרה דקידושין על תנאי דלאחר ל', דאם בא שני וקידשה היא מקודשת לשני. וא"כ יש ברייתא מפורשת דלפי רבי יוסי ברבי יהודה אין האישות דיעוד חלה למפרע, ומסתמא רבי נחמן בר יצחק אינו חולק על הברייתא. וצ"ל דגם לפי רב נחמן בר יצחק נחלקו התנאים האם האישות חלה למפרע או לא כנ"ל, אלא דרב נחמן בר יצחק חידש דאפי' לפי רבי יוסי ברבי יהודה דהאישות אינה חלה למפרע, אין הפשט דהאדון לוקח את הכסף דנשאר ומשתמש בו לכסף קידושין, אלא דהאדון משתמש במעות הראשונות לשם היעוד עכשיו. ומכיון דמעות הראשונות לקידושין ניתנו, נחשב דהאב מסר את בתו לקידושין כמו דלפי החכמים, וא"כ חל הדין דאין שפחות אחר אישות.⁶⁸²

footnotes:
⁶⁸² והשווה לדברי הריטב"א על הברייתא (יט: ד"ה משל) וז"ל אלא אפילו אי סבירא ליה מעות הראשונות לקידושין ניתנו כדרב נחמן בר יצחק, נהי דניתנו לקידושין אבל לא מקדשא למפרע משעת מכירה אלא משעת ייעוד, כאומר הרי את מקודשת בכסף זה לאחר שלשים יום שאע"פ שנתאכלו המעות מקודשת אם לא חזרה בה או לא קדשה אחר תוך שלשים יום עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:3
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:3)

**גמ'. בעי ריש לקיש מהו שמייעד אדם לבנו קטן, בנו אמר רחמנא בנו כל דהו, או דילמא בנו דומיא דידיה, מה הוא גדול אף בנו גדול.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:4
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:4)

**נראה** דאם קטן קנה אמה העבריה בעצמו על ידי דעת אחרת מקנה דהוא אינו יכול לייעדה בסוף שש דהרי אין לו דעת.⁶⁸³ וע"כ ספיקת ריש לקיש הוא דוקא אם האב קנה את האמה, האם הוא יכול לייעדה לבנו קטן. ועוד יש לדייק מלשון הגמ' דריש לקיש נקט דכשהאב מייעדה לבנו גדול אין צורך למעשה ודעת הבן עצמו כלל (שלא כמסקנת הגמ' דאין יעוד אלא מדעת). דהרי ריש לקיש לא הזכיר את הצורך במעשה ודעת הבן כטעם דאינו יכול לייעדה לבנו קטן אלא נקט דיש גזה"כ דבנו דומיא דידיה, ואם ביעוד לבנו בעלמא צריך מעשה ודעת הבן אזי פשיטא דאינו מייעדה לבנו קטן. וא"כ משמע דלא בעי מעשה ודעת הבן ביעוד לבנו גדול.⁶⁸⁴

footnotes:
⁶⁸³ ועיין במנחת חינוך (מצוה מג אות ח') דגם נקט דמהלכות קנינים, קטן יכול לקנות אמה העבריה מדאורייתא בדעת אחרת מקנה. אמנם הסיק דלהלכה הקנין דהקטן אינו חל בגלל דהוא אינו יכול לייעד לבסוף וכל מכירה דאין לה אפשרות של ייעוד לבסוף אינו חל כלל.
⁶⁸⁴ עיין לקמן (יט. ד"ה אמר ר' אייבו) דבמסקנא נחלקו בזה רש"י והרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:5
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:5)

**אמנם** אם כנים הדברים דלא בעינן מעשה ודעת הבן עצמו ביעוד, אזי לכאורה הסברא נותנת דהאב יכול לייעדה לבן קטן כצד הראשון בספק דריש לקיש. ולכאורה צ"ב בגדר הצד השני דהספק דבנו דומיא דידיה דאין האב מייעדה לבנו הקטן. ולכאורה י"ל דהגמ' נסתפקה דאולי קטן מופקע מחלות אישות לגמרי, דהיינו דאפי' הכא דלא בעינן מעשה או דעת קידושין מהבן, מ"מ א"א שתהיה חלות אישות לקטן. אבל אין הביאור הזה משמע מלשון הגמ', דהרי ר"ל לא נימק את הצד השני דהספק "או"ד אין אישות לקטן" אלא הוא העלה גזה"כ מיוחדת בהלכות יעוד דהבן צריך להיות דומיא דהאב. וא"כ צ"ב בגדר הגזה"כ המסויימת בהלכות יעוד.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:6
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:6)

**ונראה** דריש לקיש סבור: א) יש אישות לקטן, ב) כשהאב מייעד לבנו לא צריך מעשה ודעת הבן, ג) אם קטן הוי האדון הוא אינו יכול לייעד. ונראה לבאר דספיקת ר"ל הוא בנוגע לדין הג' דאין קטן יכול לייעד. די"ל דהוא דין בחלות שפחות דקטן, דהיינו דרק חלות שפחות דאדון גדול כוללת חלות אישות אבל לא חלות שפחות דאדון קטן. ולפי"ז מסתבר דכשהאדון הוי גדול ויש חלות שפחות גמורה דכוללת חלות אישות אזי האדון יכול לייעדה לבנו קטן, דהרי יש אישות לקטן בעלמא וגם לא בעינן דעת הבן כלל ליעוד. והצד השני דהספק הוא דהטעם דאדון קטן אינו יכול לייעד הוא משום דקטן מופקע מיעוד. וההפקעה הזאת שייכת בין כשהאדון עצמו הוי קטן ובין כשהאדון הוי גדול ורוצה לייעדה לבנו קטן.⁶⁸⁵ אבל עדיין יש להעיר דהצד הזה דהספק קצת קשה להבין דהרי מהו גדר הגזה"כ הזה דמפקיע קטן מיעוד, אם לא בעינן דעתו ובדרך כלל יש אישות לקטן.⁶⁸⁶

footnotes:
⁶⁸⁵ לפי רבינו זצ"ל קטן בודאי יכול להיות האדון של אמה העבריה אלא דאינו יכול לייעד. ויש להעיר דהשיטה לא נודע למי (יט. ד"ה או"ד) נקט דכל הטעם דאין קטן יכול לייעד לאמתו הוא משום דאין לו קנין דאורייתא באמה כלל.
⁶⁸⁶ אולי י"ל דאב מייעד לבנו מדין שליח הבן ואין שליחות לקטן, עיין בתוס' ד"ה תרתי.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:7
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:7)

**גמ'. אמר רבי זירא, תא שמע איש פרט לקטן, אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן, ואי אמרת מייעד, אם כן מצינו אישות לקטן.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:8
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:8)

**דייקנו** לעיל מלשון האיבעיא דר"ל נקט דיש מושג דאישות לקטן בעלמא, אלא דנסתפק האם יש דין מיוחד דקטן מופקע מיעוד. ולכן רבי זירא רצה לפשוט דכל הנחת האיבעיא אינו נכון דהרי יש דין כללי דקטן מופקע מאישות.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:9
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:9)

**גמ'. אמר רב אשי הכא, ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:10
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:10)

**כבר** הבאנו לעיל בשיעורים (דף י. תוד"ה וחייבין) דנחלקו הראשונים בהבנת דחיית רב אשי. דרש"י כתב (ד"ה דמדאורייתא חזיא ליה) דהמיעוט הוי רק מחיוב מיתה, וז"ל כלומר זקוקה לו באותה ביאה לכל דבר וקנאה ליורשה כדתנן (נדה מה.) בן תשע שבא על יבמתו קנאה עכ"ל. מבואר ברש"י דיבם קטן יכול ליצור חלות אישות דאורייתא בביאתו עם רוב דיני אישות, אלא דאין חיוב מיתה על מעשה ניאוף. מאידך התוס' (ד"ה ומדאורייתא חזיא ליה) הקשו על זה דהרי דמבואר בגמ' דעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול דרק קונה מדרבנן. ולכן התוס' הסיקו דהמיעוט דפרט לאשת קטן מלמד דאין יבם קטן יכול ליצור חלות אישות מדאורייתא בכלל וז"ל כלומר אי לאו האי קרא דמעטיה ה"א מדאורייתא חשובה כאשתו קמ"ל שאינו קונה אותה אלא מדרבנן כדאמרינן בעלמא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול עכ"ל.⁶⁸⁷

footnotes:
⁶⁸⁷ ועיין ברשימות שיעורים ליבמות (נא. ד"ה ביאת בן תשע) דרבינו זצ"ל דן בזה באריכות.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:11
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:11)

**והקשה** הרשב"א (ד"ה מהו דתימא) על שיטת רש"י דאם יש חלות אישות לקטן בנוגע ליבום, למה לא נאמר דכמו"כ האדון יכול לייעדה לבנו קטן, וז"ל וקשה לי על זה דא"כ אמאי נדינן מלאוקמי במיעד לבנו קטן דמאי קושיא אי מצינו אשת איש לקטן אימא אה"נ אלא דרחמנא מיעטיה ממיתה כדאמרינן השתא כי מוקמת לה ביבמה לקטן עכ"ל. ובגלל הקושיא הזאת הרשב"א הסיק כמו התוס' דאין חלות אישות לקטן מדאורייתא ביבום.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:12
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:12)

**ויש** להעיר דלפי הביאור שביארנו לעיל בספק דריש לקיש אין מקום לקושיית הרשב"א. דהרי גם אם מצינו חלות אישות לקטן מדאורייתא ביבום זה אינו פושט את האיביעא דר"ל דהיה ספק מסויים בהלכות יעוד. ולכאורה הרשב"א נקט בקושייתו דהאיביעא דר"ל היה ספק כללי האם יש חלות אישות לקטן או לא. ולכן אם מצינו חלות אישות לקטן מדאורייתא ביבום אזי זה פושט את האיביעא דריש לקיש. אבל ביארנו לעיל דההבנה הזאת בספק דר"ל אינו משמע מלשון הגמ' דמייתי גזה"כ מיוחדת ביעוד ואינו ספק בדיני אישות לקטן בכלל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:13
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:13)

**אמנם** לכאורה יש להקשות מעין קושיית הרשב"א עליו ועל התוס'. דהרי הרשב"א הניח דאם יש חלות אישות מדאורייתא לקטן ביבום אזי כמו"כ יש להסיק דיש לו חלות אישות מדאורייתא ביעוד דאביו. אבל לפי שיטת התוס' והרשב"א יוצא דבודאי אין חלות אישות מדאורייתא ליבם קטן ואעפ"כ הגמ' עדיין נסתפקה האם יש חלות אישות מדאורייתא ביעוד לקטן. וקשה להבין, מהי הסברא לחלק בין יבום לבין יעוד בדרך הזה, כלומר דמה הצד לומר דאין חלות אישות מדאורייתא ליבם קטן אבל יש חלות אישות מדאורייתא לקטן ביעוד.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:14
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:14)

**ונראה** לבאר על פי חקירת הגר"ח זצ"ל בגדר דביאת יבום דגומרת את הזיקה, האם הביאה מהווה קיום דמצות יבום ואז חלות האישות נגמרת ממילא משמים, או"ד דהביאה מהווה מעשה קנין ע"י היבם בדומה לביאת קידושין.⁶⁸⁸ די"ל דהתוס' והרשב"א נקטו כצד הב', דיבום הוי מעשה קנין מצד היבם. וא"כ שפיר מובן דיש לחלק דאע"פ דאין חלות אישות ביבם קטן דהרי הוא אינו יכול לעשות מעשה קנין, מ"מ יש צד לומר דחל יעוד לקטן דהרי הוא אינו עושה את המעשה בעצמו.

footnotes:
⁶⁸⁸ עיין בשיעורים לעיל (ד: ד"ה ובעלה), וברשימות שיעורים למסכת יבמות (ב. בענין מצות יבום וקנין יבום).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:15
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:15)

**ועוד** יתכן דהרשב"א והתוס' נקטו כהצד הראשון בחקירת הגר"ח זצ"ל דאין היבם עושה את קנין היבום ואעפ"כ יש לחלק בין יבום לקטן לבין יעוד לקטן. דהרי גם לפי רש"י דיש חלות אישות דאורייתא ליבם קטן אלא דפטור ממיתה, נראה דהפטור ממיתה הוי סימן דחלות האישות אינה גמורה כמו שהוכחנו בשיעורים לעיל (דף י. תוד"ה חייבין). וי"ל דהתוס' והרשב"א כמו"כ נקטו כמו רש"י דיבום דקטן ראוי ליצור חלות אישות לקויה בלי חיוב מיתה. דהרי שיטת רש"י משמע מלשון הגמ' דיש הו"א ד"הבא עליה מתחייב באשת איש", וא"כ משמע דהקמ"ל הוא דהיא הויא אשת איש אלא דאין עליה חיוב מיתה. אלא דהתוס' והרשב"א סבורים דאם ביאת היבם אינה גומרת את האישות לגמרי בחלות אישות גמורה דיש בה חיוב מיתה, אזי הכל בטל ואין חלות אישות מדאורייתא כלל. דהרי הזיקה עצמה הוי חלות אישות במקצת והביאה באה לגמור את הזיקה לחלות אישות גמורה. וכל עוד דחלות האישות דנוצרה ע"י הביאה הוי חלות לקויה, הביאה אינה פועלת שום חלות אישות והיא נשארת בזיקה. וכל זה ביבום, אבל ביעוד עדיין יתכן דיש חלות אישות מדאורייתא לקויה לקטן. ולכן אע"פ דלפי התוס' והרשב"א אין חלות יבום לקטן מדאורייתא, עדיין הגמ' נסתפקה האם יש יעוד מדאורייתא לקטן.⁶⁸⁹

footnotes:
⁶⁸⁹ ולכאורה הסברא הזאת מגם עולה מדברי תוס' הרא"ש (ד"ה דמדאורייתא) וז"ל והיינו טעמא דלא אמרי' גבי יבום כדהוה בעי למימר גבי ייעוד דמדאורייתא מצי קטן לייעודי ואפ"ה מיעטיה קרא מחיובא דכיון דיבם בא מכח זיקת אחיו אם איתא דקני לה מדאוריתא לא מסתבר לפוטרו ממיתה עכ"ל. כלומר, דמכיון דכבר יש זיקה ביניהם לא מסתבר לומר דהיבום גורם לחלות אישות דאורייתא דאינה גמורה ופטורה ממיתה, וזה כדברי רבינו זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:16
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:16)

**גמ'. אמר ר' אייבו א"ר ינאי אין יעוד אלא בגדול, אין יעוד אלא מדעת, תרתי, מה טעם קאמר מה טעם אין יעוד אלא בגדול, לפי שאין יעוד אלא מדעת.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:17
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:17)

**מבואר** בגמ' דאין יעוד אלא מדעת המייעד ולכן אין האדון יכול לייעדה לבנו הקטן. ונראה לבאר את מסקנת הגמ' ע"פ מחלוקת הראשונים בנוגע ליעוד לבנו. דאיתא ברש"י עה"ת (שמות פרק כא פסוק ט) וז"ל ואם לבנו ייעדנה – האדון, מלמד שאף בנו קם תחתיו ליעדה אם ירצה אביו, ואינו צריך לקדשה קידושין אחרים אלא אומר לה הרי את מיועדת לי בכסף שקיבל אביך בדמיך עכ"ל. ומבואר בדבריו דבעצם הבן עושה את מעשה היעוד ואומר לה הרי את מיועדת לי. וזה גם עולה מדברי התוס' בסוגיין (ד"ה תרתי) דכתבו דביעוד לבן, האב הוי שליח הבן וזה הטעם דהבן צ"ל גדול, וז"ל פי' בקונטרס הא בהא תליא כלומר חדא מילתא היא דכיון שאין יעוד אלא מדעת פשיטא דאין יעוד מועיל אלא בגדול שהרי קטן לא מצי לשוויי שליח לקדש עכ"ל. וא"כ פשיטא דהבן דהוי המשלח מהווה הבעלים על מעשה היעוד ולא האב דהוי השליח. אבל הרמב"ם (פרק ד מהלכות עבדים הל"ז) כתב וז"ל וכיצד מיעדה לבנו אם היה בנו גדול ונתן רשות לאביו ליעדה לו הרי האב אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לבני עכ"ל. ורהיטת לשון הרמב"ם משמע דהאב עושה את מעשה היעוד בעד בנו אלא דבעינן הסכמת הבן כדי שלא יהא בע"כ.⁶⁹⁰ ולכאורה שיטת הרמב"ם מדוייקת בגמ' דהרי לפי האיבעית אימא הגזה"כ דבעינן דעת ביעוד קאי על דעת האמה ולא על דעת הבן. ואם אין מקור דצריך דעת הבן משמע דהבן אינו הבעלים על מעשה היעוד אלא האדון הוא הבעלים.

footnotes:
⁶⁹⁰ ועיין בחידושי הגר"ח על הש"ס (בענין יעוד) דגם עמד על המחלוקת הזאת. אבל עיין בלח"מ דנקט דלא נחלקו רש"י והרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:18
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:18)

**ולפי** רש"י שפיר מובן הלישנא קמא דהחסרון דיעוד לבן קטן הוי משום דאין לו דעת, דהרי הבן צריך לעשות את מעשה היעוד בעצמו ואם הוא קטן דאין לו דעת אין לו היכולת לייעד. אבל לכאורה לפי הרמב"ם דבדרך כלל האב עושה את מעשה היעוד בעד בנו, אזי קשה לל"ק⁶⁹¹ למה רבי ינאי ממעט יעוד בבן קטן בגלל חסרון דעת, דהרי אע"פ דיעוד לבן אינו יכול להיות בע"כ דהבן, מסתבר דסגי בהסכמתו בלבד שלא תהא בע"כ וזה גם קטן יכול לעשות. וא"כ למה לא נאמר דגם בבן קטן האדון יעשה את מעשה היעוד עם דעת לייעד והבן יסכים כדי שלא יהא בע"כ.

footnotes:
⁶⁹¹ עיין בנודע ביהודה (מהדו"ק אה"ע סימן סד) דדייק מלשון התוס' בסנהדרין (נב: ד"ה פרט) דלפי הלישנא בתרא דסוגיא דידן, הטעם דאין יעוד לקטן הוי מגזה"כ ולא מפני סברא דחסרון בדעת.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:19
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:19)

**ונראה** לבאר דאף לפי הרמב"ם אין לומר דבעינן הסכמת הבן רק כדי שלא תהא בע"כ. אלא דיש דין דאע"פ דלא בעינן דעת הבן למעשה היעוד עצמו, מ"מ צריך דעת הבן לחלות היעוד. ומכיון דאין דעת לקטן בעניני אישות, רבי ינאי הסיק דאין יעוד לבן קטן בגלל החסרון בדעת לחלות היעוד.⁶⁹²

footnotes:
⁶⁹² ועיין לעיל בשיעורים (דף ז. ד"ה מי דמי התם בהמה, הכא דעת אחרת) ולקמן (מו. ד"ה איתמר קטנה) דרבינו זצ"ל ג"כ חידש דאולי יש צורך לדעת נפרדת לחלות קידושין אע"פ דכבר יש דעת למעשה הקידושין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:20
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:20)

**אבל** יש להקשות על החידוש הזה דצריך דעת הבן לחלות יעוד מגמ' לקמן דלכאורה מוכח מיניה דבעינן דעת רק למעשה הקידושין ולא לחלות הקידושין. דאיתא לקמן (נט:) דאם קידש אשה לאחר ל' נחלקו האמוראים האם היא יכולה לחזור בה וז"ל לא בא אחר וקידשה וחזרה בה מהו, ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור, ריש לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי דיבור ומבטל דיבור עכ"ל. ונראה מלשון הגמ' דכל המחלוקת היא בנוגע להיכולת שלה לבטל את מעשה הקידושין. אבל אפי' לפי ר' יוחנן דנקט דהיא חוזרת, אין הטעם משום דבעינן דעת לחלות הקידושין דרק קורה בסוף השלושים יום. ולכאורה מוכח מזה דאין צורך לדעת לחלות הקידושין אלא למעשה הקידושין. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא על הרמב"ם דאם האב עושה את מעשה היעוד בעד בנו, למה חסרון בדעת הבן מפקיע את הבן מיעוד.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:21
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:21)

**ברם** עדיין יש לדחות דבאמת הרמב"ם נקט דבעינן דעת הבן לחלות הקידושין. דהרי רק אפשר להוכיח מהסוגיא לקמן (נט:) דהיכא דמעשה ודעת הקידושין הוו ע"י אותו אדם דלא בעינן דעת נפרדת לחלות הקידושין. והרמב"ם הבין דאין הפשט משום דלא בעינן דעת לחלות האישות כלל, אלא משום דדעת למעשה הקידושין שייכת אף לחלות הקידושין. ולפיכך, הדרך היחיד לחזור מהקידושין לאחר מעשה הקידושין הוא לבטל את המעשה. אבל כאן ביעוד להבן, דמעשה היעוד נעשה ע"י האב וחלות היעוד מתייחס לבן, אזי הרמב"ם נקט דבעינן דעת הבן לחלות היעוד. וא"כ כשהבן הוא קטן ואין לו דעת לאישות אזי הדין הוא דאין לו יעוד.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:22
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:22)

**ויש** לדייק דהרשב"א חולק על הרמב"ם וסבור דאפי' בב' בני אדם לא בעינן דעת לחלות היכא דיש דעת למעשה. דידוע שיטת הרשב"א (כג. ד"ה ולענין פסק), דבנוגע לזכין לאדם שלא בפניו דהיכא דהוי זכות גמור הזכייה חלה אע"פ דהזוכה עומד וצווח. וצ"ל דהרשב"א סבור דזכייה לאו מטעם שליחות, דהרי אם זכייה מטעם שליחות אזי גם המעשה וגם החלות מתייחסים לזוכה וא"א לומר דהוא קונה אם הוא עומד וצווח. אלא פשיטא דהרשב"א נקט דזכייה אינה מטעם שליחות וא"כ המזכה עושה את מעשה הקנין וחלות הקנין מתייחס לזוכה. ויוצא מהרשב"א דלא בעינן דעת נפרדת של הזוכה לחלות הקנין דהרי הוא עומד וצווח ואעפ"כ הקנין חל. אלא דמסתבר דהרשב"א הבין מהגמ' בקידושין (נט.) דהיכא דיש דעת למעשה לא בעינן דעת נפרדת לחלות כלל, אפי' בב' בני אדם. וזה נגד שיטת הרמב"ם דצריך דעת לחלות גם היכא דיש דעת למעשה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:23
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:23)

**וגם** יש להעיר דאפי' הראשונים דחולקים על הרשב"א וסבורים דאפי' בזכות גמור הקנין אינו חל היכא דהזוכה עומד וצווח, יתכן דאינם חולקים על הרשב"א בעיקר יסודו דלא בעינן דעת לחלות. אלא דנקטו דהיכא דעומד וצווח אין הקנין מוגדר כזכות וממילא כל הדין דזכין לאדם אינו קיים כלל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:24
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:24)

**גמ'. דתני אביי בריה דרבי אבהו אשר לא יעדה וכו' רב נחמן בר יצחק אמר אפילו תימא לקידושין ניתנו, שאני הכא דאמר רחמנא יעדה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:25
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:25)

**לכאורה** שיטת אביי בריה דרבי אבהו דלא בעינן דעתה כלל לפי החכמים קשה להבין. דהרי יש ברייתא מפורשת לקמן (יט:) דאפי' לחכמים בעינן מעשה יעוד עם עדי קיום בסוף שש, וז"ל ת"ר כיצד מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי, הרי את מאורסת לי, אפילו בסוף שש ואפילו סמוך לשקיעת החמה ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות עכ"ל. ואם מעשה היעוד נעשה בסוף שש, צ"ב למה סובר אביי בריה דרבי אבהו דאליבא דהחכמים לא בעינן דעתה כלל. ויתכן לתרץ דאביי לא קיבל את הברייתא דלקמן וסבר דלפי החכמים אין מעשה יעוד בפני עדי קיום בסוף שש, אבל זה דחוק.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:26
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:26)

**ונראה** לבאר ע"פ מחלוקת ר"ת והרמב"ם בגדר דעת האמה ביעוד להלכה (עיין בשיעורים לעיל דף ה. תוד"ה שכן ישנן). דהרמב"ם (פרק ד מהלכות עבדים הל"ח) סבור דדעתה פירושו הסכמתה ואין האדון יכול לייעדה בע"כ. אבל ר"ת (דף ה. תוד"ה שכן ישנן) נקט דהאדון צריך להודיעה דהוא מייעד אותה אבל מעשה היעוד עצמו נעשית בע"כ. וביארנו לעיל דלפי ר"ת דלא בעינן דעתה ורצונה ביעוד, מ"מ היא צריכה לדעת דהוא מייעדה כדי שהמעשה שלו יהא בתורת קידושין, בדומה לגירושין דנעשית בע"כ אבל היא צריכה לדעת שהיא מתגרשת כדי שהמעשה יהא ע"פ דין בתורת גירושין. אבל הרמב"ם סבור דבעינן דעתה למעשה היעוד עצמו (אע"פ דאין לה דעת מקנה ממש כמו בקידושין דעלמא).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:27
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:27)

**אך** לפי הרמב"ם עדיין קשה להבין את שיטת אביי בריה דרבי אבהו, דהרי אם בעינן דעתה למעשה היעוד ומעשה היעוד נעשה רק בסוף שש, אזי לכאורה גם לחכמים בעינן דעתה בסוף שש. ברם לפי הביאור שביארנו בדעת ר"ת שפיר מובן החילוק בין החכמים לבין רבי יוסי בריה דרבי יהודה. דהרי אע"פ דלכו"ע מעשה היעוד נעשה רק בסוף שש, מ"מ מכיון דלפי החכמים האב כבר קיבל מדעתו את הכסף בתורת קידושין ויעוד, יתכן דזה סגי להחיל תורת יעוד לאחר זמן גם על המעשה של האדון ולכן לא בעינן דעתה כלל בסוף שש.⁶⁹³

footnotes:
⁶⁹³ ובזה מתורצת קושיית הרשב"א (ד"ה מלמד) על ר"ת דמה הסברא של אביי בריה דרבי אבהו לחלק בין החכמים לבין רבי יוסי ברבי יהודה וז"ל דאי גזרת הכתוב קאמר ולהודיעה בלבד למה הוצרך אבימי לאוקומה אליבא דר' יוסי בר' יהודה דאמר מעות הראשונות לאו לקדושין ניתנו דאפילו לרבנן נמי דאמרי לקדושין ניתנו אתי שפיר דבין למר ובין למר אינו אלא גזרת הכתוב עכ"ל. ולפי רבינו זצ"ל החילוק מובן כדמבואר בפנים, דהיינו דהיא צריכה לדעת כדי שתחול חלות שם מעשה יעוד על המעשה שלו, ולפי החכמים הצורך הזה כבר נתקיים ע"י קבלת הכסף ע"י האב.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:28
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:28)

**ולפי** זה גם נראה לבאר את דחיית רב נחמן בר יצחק "שאני הכא דאמר רחמנא וייעדה" בדרך מחודשת. דרש"י (ד"ה שאני) ביאר דדורשין את המלה "יעדה" בלשון "דיעה", כלומר דהדרשא מיוסד על הדמיון בין המלים. אבל נראה לבאר דרב נחמן בר יצחק הדגיש דהפסוק ד"ייעדה" מלמד דבעינן מעשה יעוד גמור בסוף שש. וכחלק של מעשה היעוד בעינן דעתה (כמו שיטת הרמב"ם) ולכן אין טעם לחלק בין החכמים לבין רבי יוסי ברבי יהודה דלכו"ע בעינן מעשה יעוד גמור בסוף שש.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:29
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:29)

**גמ'. אמר רבא אמר רב נחמן אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך, מדרבי יוסי ברבי יהודה וכו'.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:30
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:30)

**בענין צאי וקבלי קידושין בבתו קטנה**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:31
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:31)

**יש** לעיין בגדר הדין דקטנה יכולה לקבל קידושין כשאביה אומרת לה צאי וקבלי קידושיך. ויש כמה שיטות בראשונים בנידון:


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:32
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:32)

א
**שיטת התוס'**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:33
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:33)

**עיין** בתוס' (יט. ד"ה אומר אדם) וז"ל אלא הכי מוכיח ע"כ קטנה יש לה יד לקבל קידושין מדאשכחן גבי יעוד דאמר רחמנא שתייעד על ידי עצמה שאם לא היה מועיל בעלמא כשנותן לה רשות להתקדש מדעת ע"י עצמה לא היה אומר הכתוב שיהיה מועיל לענין יעוד עכ"ל. כלומר דבדרך כלל בעינן ב' דברים מצד האשה כדי להתקדש: א) מעשה קבלת הקידושין, ב) דעת להתקדש.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:34
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:34)

**ופשיטא** דיש לחלק בין מי דיש לו דעת המקנה לקידושין לבין מי דעושה את מעשה הקידושין. דהרי כל היכי דהאשה ממנה שליח לקבלת קידושין השליח עושה את מעשה הקידושין אע"פ דהאשה מהווה דעת המקנה. וההו"א של הגמ' דידן הוא דכל זה שייך רק היכא דהשליח הוי בר דעת דיש לו דעת לעשות את המעשה דקבלת הכסף בתורת קידושין, אבל אם השליח אינו בר דעת אזי אע"פ דיש דעת מקנה מצד המשלח, מ"מ הקידושין אינן חלין דהרי אין דעת מצד השליח לעשות את המעשה לשם מעשה הקידושין. ולכן רב נחמן בא וחידש, דרואים מיעוד דאע"פ דקטנה מופקעת מקידושין דעלמא בגלל חסרון בדעת המקנה שלה, מ"מ מצד מעשה הקידושין יש לה יד לעשות את המעשה וגם יש לה דעת לעשות את המעשה בתורת מעשה הקידושין. וא"כ כשהאב אומר לה צאי וקבלי קידושיך היא יכולה להתקדש בצירוף של מעשה שלה עם דעת האב. וזה גם הדרך דהגר"ח זצ"ל בדינא דצאי וקבלי קידושיך (עיין לעיל בשיעורים ט. ד"ה אמר רבא אמר רב נחמן כתב לו על הנייר).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:35
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:35)

**ונראה** דהתוס' הלכו לשיטתם לגבי קבלת גט ע"י קטנה. דהרי רש"י לקמן (מג: ד"ה היא ואביה) נקט דקטנה בחיי האב אינה יכולה לקבל גיטה בעצמה. אבל התוס' שם (מג: ד"ה תנן התם) חולקין על זה וסבורים דקטנה בחיי אביה יכולה לקבל גיטה.⁶⁹⁴ וביאור שיטת התוס' הוא דבגיטין לא בעינן דעת האשה בכלל דהרי היא מתגרשת בע"כ, והיא רק צריכה מעשה דקבלת הגט. ומכיון שהיא הגיעה לגדר דיודעת לשמור את גיטה אזי יש לה יד לקבל הגט והיא יכולה לעשות המעשה דקבלת הגט. וא"כ הו"ה לגבי קידושין היכא דלא בעינן דעתה (כמו יעוד) או דהאב מעניק דעתו (כמו בצאי וקבלי קידושיך) דיש יד לקטנה לעשות מעשה דקבלת הקידושין בעצמה.

footnotes:
⁶⁹⁴ ועיין בזה בשיעורים לעיל (י. תוד"ה ומקבל את גיטה) ולקמן (מג: ד"ה תנן התם).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:36
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:36)

**ולפי** זה יוצא דהדין דצאי וקבלי קידושיך שייך רק היכא דהבת הוי בת כוונה דהמעשה שלה תהא לשם קידושין. אבל בקטנה ביותר דאינה יכולה להתכוון דהמעשה שלה תהא בתורת קידושין, אזי אי אפשר לצרף את דעת המקנה דהאב למעשה שלה והיא אינה מקודשת.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:37
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:37)

**ולכאורה** גם אפשר לבאר דברי רש"י לקמן ע"פ יסוד הנ"ל דהגר"ח זצ"ל. דעיין לקמן (מד:) וז"ל איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון וכו' אמר רב אחא בריה דרב איקא צריכה גט שמא נתרצה האב בקידושין, צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב בקידושין, ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה, אמר ר"נ והוא ששדכו עכ"ל. ורש"י ביאר (ד"ה והא ששדכו) וז"ל הא דאמר צריכה גט כששידך בה לאביה קודם קידושין דאיכא לספוקי שמא נתרצה כששמע והוו להו קידושין למפרע עכ"ל. הרי לפי רש"י ריצוי האב בקידושין מועיל למפרע והיא מקודשת משעה שקיבלה את כסף הקידושין. ולכאורה צ"ב דהרי היאך הקידושין מהני למפרע, הרי בקטנה רק האב יכול לקדשה והיא אינה יכולה לקדש את עצמה בלי דעת האב. ונראה לבאר דרש"י סבור כמו הגר"ח זצ"ל דיש יד לקטנה לעשות מעשה הקידושין בעצמה ורק צריך צירוף של דעת אביה דהוא מסכים לזה. וצירוף דעת כזה מהני בתורת איגלאי מילתא למפרע דניחא ליה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:38
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:38)

**ולפי"ז** מובן מה דאיתא בהמשך הסוגיא שם (מה:) וז"ל אמר רבינא אפילו למאן דאמר חיישינן שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן עכ"ל. ולכאורה מאי שנא דחיישינן שמא נתרצה האב ולא הבן. ונראה לבאר דהיכא דהקטנה קיבלת את כסף הקידושין בעצמה היא עשתה את מעשה קידושין לבד ורק צריך צירוף דדעת האב. אמנם הבן הוי הבעלים היחיד על הקידושין שלו והוא צריך לעשות גם את מעשה הקידושין וגם לפעול את דעת הקנין דקידושין. וזה אי אפשר לעשות ע"י ריצוי למפרע.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:39
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:39)

**אמנם** עיין ברש"י שם (מה. ד"ה שמא נתרצה הבן) דלכאורה ביאר את החילוק באופן אחר וז"ל בקידושין שקידש לו האב שלא מדעתו לא אמרינן דאב בקידושי בתו בכל דהו ניחא ליה דטב למיתב טן דו אבל גברא דייק ונסיב ובן אינו ברשות אביו לקדש לו אשה שלא בשליחותו עכ"ל. וצ"ע למה רש"י צריך את החילוק הזה, אם לכאורה בבת דנתקדשה רק צריך את ריצוי דהאב, ואילו בבן צריך את דעתו גמורה לקידושין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:40
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:40)

ב
**שיטת הרא"ש**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:41
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:41)

**הרא"ש** (פרק א סימן טו) נקט דיש שליחות לקטנה היכא דהיא זוכה לעצמה, וז"ל על כרחינו צריכין אנו לומר כשקבלה קידושין מדעת אביה הויא היא שליח האב דאין לה יד להתקדש מכח קבלתה הלכך נראה לי דהא דאין שליחות לקטן היינו כשעשה שליחות לזכות לאחר דמיעוטא דקטן משליחות היינו משום דאיש כתיב בכל דוכתא דאתרבאי שליח בגט ובתרומה ובפסח לקמן בריש פ' האיש מקדש (מא.) והיינו דוקא לזכות לאחר בשליחותו אבל בקידושי קטנה שהיא זוכה לעצמה בשליחות אביה מהני שליחותה לעצמה כאילו קבל אביה קידושין בשבילה דקטן אית ליה זכייה כשדעת אחרת מקנה לו ובשליחות אביה היא זוכה לעצמה עכ"ל.⁶⁹⁵ ולכאורה יוצא דלפי הרא"ש הדין דצאי וקבלי קידושיך גם מהני בגירושין כי גם שם היא יכולה להיות שליח האב לחלות גירושין דידה.⁶⁹⁶

footnotes:
⁶⁹⁵ ועיין לקמן בשיעורים (מג: ד"ה תנן התם נערה המאורסה) דרבינו זצ"ל העיר דהרא"ש חולק על הרמב"ן שם לגבי גדר הדין דאין קטנה יכולה להיות שליח.
⁶⁹⁶ צע"ק בלישנא דהרא"ש (סימן כה) וז"ל אע"ג דאין שליחות לקטן, לטובתה לזכותה נעשה שליח עכ"ל. והתינח קידושין, אך גירושין לכאורה אינה לטובתה ולזכותה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:42
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:42)

**ונראה** לבאר את חידוש הרא"ש דהוא נקט דהפקעת קטן משליחות אינו משום חסרון במינוי, דהיינו דקטן אינו יכול למנות שליח או לקבל מינוי ממשלח. דהרי איתא בב"מ (י:) דאם חצר מדין שליחות איתרבאי אזי אין לקטנה קנין חצר דאין לה שליחות. ומכיון דחצר הוי חלות שליחות בלי מינוי שליחות ואעפ"כ החצר אינו יכול להיות השליח דהקטן, ומוכח מזה דהדין דאין שליחות לקטן אינו משום דאיכא חסרון מסויים במינוי.⁶⁹⁷ אלא דיש דין דעלמא דאין אדם אחר יכול לעשות מעשה בעד הקטן, וגם דאין קטן יכול לעשות מעשה בעד אחר. ולפי"ז שפיר מובן דברי הרא"ש דמכיון דהיא זוכה לעצמה אזי היא יכולה להיות השליח דהאב, דהרי אין המעשה שלה פועלת עבור אדם אחר אלא פועלת חלות לעצמה. ולכן אין חסרון דשליחות דקטן והיא יכולה להיות שליח לעשות חלות לעצמה.

footnotes:
⁶⁹⁷ ועיין בחידושי רבי עקיבא איגר (כתובות יא.) דבתחילה נקט דאין קטן יכול להיות המשלח הוא רק משום חסרון בדעת למינוי אבל הקשה על עצמו מהגמ' בב"מ דאם חצר חל מדין שליחות דאין חצר לקטן, כמו רבינו זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:43
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:43)

**ולכאורה** יש לדייק דהרמב"ם ג"כ נקט כמו הרא"ש דצאי וקבלי קידושיך מהני מדין שליחות דהרי הוא הביא הדין הזה בתוך הלכה דאיירי בדיני שליחות, (פרק ג מהלכות אישות הלי"ד-טו) וז"ל יש לאיש לעשות שליח לקדש לו אשה בין אשה פלונית בין אשה משאר הנשים, וכן האשה הגדולה עושה שליח לקבל קידושיה בין מאיש פלוני בין מאיש משאר האנשים, וכן האב עושה שליח לקבל קידושי בתו כשהיא ברשותו, ואומר אדם לבתו הקטנה צאי וקבלי קידושיך. כל העושה שליח לקבל הקידושין צריך לעשותו בפני שני עדים עכ"ל. ומזה דגם לפני וגם לאחרי ההלכה של צאי וקבלי קידושיך הרמב"ם איירי בהלכות שליחות, משמע להדיא דגם צאי וקבלי קידושיך מהני מדין שליחות. ולפי"ז יוצא דלפי הרמב"ם האב צריך לומר צאי וקבלי קידושיך בפני ב' עדים כמו כל שליח לקבלה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:44
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:44)

**אולם** יתכן לבאר את שיטת הרא"ש באופן קצת אחר ע"פ דברי התוס' הנ"ל. דביארנו בדעת התוס' דצאי וקבלי קידושיך חל מצירוף דעת המקנה דהאב ומעשה קידושין של הבת אפי' בלי חלות שליחות. וי"ל דגם הרא"ש נקט כמו התוס' דאין כאן חלות שליחות אלא דין צירוף דדעת האב ומעשה הבת. וכשהרא"ש כתב דיש שליחות לקטן היכא דהיא זוכה לעצמה, כוונתו לבאר היאך אפשר לצרף את דעת מקנה דהאב למעשה שלה בלי מינוי שליחות. והרא"ש ביאר דרק היכא דהחלות מתייחסת למשלח בעינן מינוי שליחות ליצור צירוף בין דעת המקנה דהמשלח לבין מעשה דהשליח. אמנם הכא דהחלות מתייחסת למי דעושה את המעשה (הבת), אזי לא בעינן מינוי והקידושין חלין בצירוף דעת האב והמעשה דידה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:45
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:45](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:45)

ג
**שיטת הראב"ד**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:46
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:46](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:46)

**הרא"ש** (פרק א סימן טו) הביא מהראב"ד דהקידושין חלין מדין ערב, וז"ל ופירש הראב"ד ז"ל דלאו מתורת שליחות הוא דקטן וקטנה לאו בני שליחות נינהו אלא משום דהוי ליה כמו שאמר תן ככר לכלב שלי או תן ע"ג סלע שלי ותתקדש בתי לך וכיון שאמר לבתו קבלי קידושיך הוה ליה כמי שאמר מי שיתן לך מנה מעלה אני עליו כאילו נתנו לי והתקדשי בו עכ"ל.⁶⁹⁸ לכאורה יוצא מהראב"ד דצאי וקבלי קידושיך מהני רק בקידושין, אבל לפי השיטות דקטנה אינה יכולה לקבל גט בחיי אביה, האומר לבתו "צאי וקבלי גיטך" לא מהני כי אין דין ערב בקבלת גט.

footnotes:
⁶⁹⁸ רבינו זצ"ל ביאר דהראב"ד התכוון לדין ערב. ועיין בבית שמואל (סימן לז סק"ז) דדחה הביאור הזה בראב"ד כי אז הדין דצאי וקבלי קידושיך מהני רק בקידושי כסף דיש הנאה, אבל בשטר דאין כאן הנאה לא היה ראוי להועיל וז"ל דאלו מטעם דהוי כאלו אמר תן מנה לפלוני אתי' מדין ערב אז דוקא כשנהנה הפלוני משא"כ בשטר עכ"ל (והשווה לדברי הרא"ש פרק א סימן כה). וכן עיין בקרבן נתנאל (לסימן טו ברא"ש) דביאר בדעת הראב"ד דיש ב' טעמים דצאי וקבלי קידושיך מהני: א) ערב דשייך רק בקידושי כסף, ב) קנין חצר דשייך אפי' בקידושי שטר. וגם קצ"ע דבשיעורים לעיל (ט. ד"ה אמר רבא אמר רב נחמן כתב לו על הנייר) רבינו זצ"ל הביא הרמב"ן דביאר הדין דצאי וקבלי קידושיך בלשון מאד דומה להראב"ד, ורבינו זצ"ל ביאר הרמב"ן על פי הגר"ח זצ"ל דיש לקטנה יד לעשות מעשה קידושין, ולא ע"פ דינא דערב.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:47
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:47](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:47)

**ולפי"ז** יוצא דהראב"ד נקט דאין הבת עושה את מעשה הקידושין כאן אלא דהיא דומה לכלב, דקבלתה מחיל את הקידושין מדין ערב. וזה דלא כשיטת התוס' (עיין לעיל, אות א') דנקטו דהבת עושה את מעשה הקידושין. אמנם יתכן לבאר דאפי' הראב"ד מסכים עם התוס' דהבת עושה את מעשה הקידושין בעצמה ולא בעינן דין ערב למעשה הקידושין. דהרי קשה לומר דהאב עושה את מעשה הקידושין ע"י דין ערב דהרי המקדש לא דיבר עמו כלל והאב אפי' לא ידע דהמקדש נותן את הכסף לבת.⁶⁹⁹

footnotes:
⁶⁹⁹ וכן איתא בתוס' (ד"ה ואומר) ובר"ן (ה. בדפי הרי"ף ד"ה וכתב הרמב"ן), דהדין ערב חל רק היכא דהמקדש והאב דיברו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:48
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:48](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:48)

**אלא** י"ל דהבת עושה את מעשה הקידושין ע"י קבלתה, והראב"ד רק הזכיר הדין דערב לבאר למה הבת זוכה בכסף. דהרי כשהאב מקדש את בתו קטנה או נערה הוא זוכה בכסף, וא"כ צ"ע באומר לה צאי וקבלי קידושיך אע"פ דיש לה מעשה קבלת הקידושין, מ"מ היאך היא זוכה בכסף בעד אביה. ולכן הראב"ד בא והסביר דהאב נותן לה הכח לזכות בכסף מדין ערב. ונמצא דאע"פ דמעשה הקידושין נעשית ע"י הבת, מ"מ האב מהווה חלות שם מקבל הכסף ע"י דין ערב.⁷⁰⁰

footnotes:
⁷⁰⁰ צ"ע בכוונת רבינו זצ"ל דהא לכאורה בערב אין האשה זוכה בכסף וכגון דאומרת לו לתת הכסף לכלב אלא דנחשבת כאילו קיבלה את הכסף כדי להתקדש, והו"ה כאן בנוגע לאב.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:49
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:49](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:49)

**והתוס'** (ד"ה אומר) גם התקשו בזה דהיא מקבלת הכסף ולא האב, ותירצו דהבת זוכה ע"י דעת אחרת מקנה. ולכאורה לפי זה הבת לא רק עושה את מעשה הקידושין אלא גם מקבלת את הכסף בעצמה, דהרי ע"י דעת אחרת מקנה היא רק זוכה לעצמה מדאורייתא אבל לא לאחרים כדמבואר בגיטין (סה.). ואע"פ דסוף כל סוף האב זוכה בכסף הקידושין מדין שבח נעורים לאביה, הדין הזה חל אחרי דהבת מקבלת את הכסף ולא כחלק של מעשה הקידושין.⁷⁰¹ ולפי כל זה יוצא דהתוס' והראב"ד הסכימו דהבת עושה את מעשה הקידושין אבל נחלקו במי הוי חלות שם מקבל כסף הקידושין. דלפי הראב"ד האב מקבל את הכסף מדין ערב, לעומת התוס' דהבת מקבלת את הכסף מדין דעת אחרת מקנה.

footnotes:
⁷⁰¹ ועיין בזה בשיעורים לעיל (דף ג: בענין שבח נעורים לאביה, אות ב').


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:50
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:50](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:50)

**ובנוגע** למי הוי ע"פ דין מקבל הכסף, עיין ברשב"א (ד"ה אמר רבא) דלכאורה יש לו ב' דעות בנידון. דהוא נקט כמו התוס' דהקטנה זוכה מדין דעת אחרת מקנה, והקשה הרשב"א וז"ל ואכתי לא ניחא דזו זוכה לאחרים היא דכסף קדושיה דאביה הוא והתם משמע דאינו זוכה לאחרים עד שיגדל ויביא שתי שערות עכ"ל, כלומר דהיא אינה יכולה לזכות בעד אביה מדאורייתא. ותירץ הרשב"א בב' אופנים וז"ל ושמא נאמר דטעמא דזוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים משום שלזכות עצמו נותן דעתו ומתכווין הוא לזכות אבל לזכות לאחרים אינו נותן דעתו כ"כ ואינו זוכה להן והכא כיון שהמקדש נותן לה והיא מתכוונת לקנות לעצמה אע"פ שהאב חוזר ונוטל ממנה משום שבח נעורי' שזכתה לו תורה מ"מ זכייתה זכייה וכו' ונראה דרבותינו בעלי התוס' ז"ל דעתם לפסוק כרב יהודה א"ר אסי דאמר חפץ ומחזירו זוכה בין לעצמו בין לאחרים דהא אותיבו רב חיננא ורב אויא עליה דשמואל מברייתא, ואע"ג דשנינהו שינויי דחיקי נינהו, ולדעתם ז"ל לא תיקשי מידי דמוקמי' קטנה זו ביודעת להחזיר החפץ לאחר שעה שזוכה בין לעצמה בין לאחרים עכ"ל. ולכאורה יוצא דלפי התירוץ הראשון דהרשב"א הבת מהווה עיקר מקבל הכסף דהרי היא זוכה לעצמה מדין דעת אחרת מקנה ואח"כ האב זוכה ממנה מדין שבח נעורים, ואילו לפי התירוץ השני אנו פוסקים כמ"ד בגיטין דמי שזוכה בעצמו גם זוכה לאחרים וא"כ הקטנה יכולה לזכות בעד האב, יוצא דהאב הוי ע"פ דין מקבל הכסף. ונמצא דנחלקו ב' הדעות בהרשב"א במחלוקת בין התוס' לבין הראב"ד בנוגע למי הוי חלות שם מקבל הכסף בדין דצאי וקבלי קידושיך.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:51
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:51](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:51)

**אמנם** יש לדחות ולומר דאפי' לפי הדעה הראשונה בהרשב"א האב הוי חלות שם מקבל הכסף. דאם באמת כוונת הרשב"א הוא דהאב רק זוכה כשלב שני אחרי דהבת זוכה בכסף, אזי צע"ק באריכות לשונו, דלכאורה הרשב"א היה צריך לומר בקיצור דהיא זוכה תחילה בעצמה והאב זוכה אח"כ ממנה. אלא משמע מאריכות לשונו דהדין דשבח נעורים הופך את האב לעיקר מקבל הכסף ולא רק כמי שזוכה ממנה. ולפי"ז י"ל דנחלקו ב' הדעות בגדר החסרון דבעלמא אין הקטן זוכה לאחרים. דלפי הדעה השניה, יש דין כללי דאין הקטן זוכה לאחרים, ולכן בסוגיא דידן דהאב צריך להיות חלות שם מקבל הכסף צ"ל דקאי למ"ד בגמ' דקטן זוכה לאחרים. אבל הדעה הראשונה ברשב"א סבורה דהא דקטן אינו זוכה לאחרים הוי משום חסרון בדעת הקונה דהקטן, דהיינו דאפי' היכא דיש דעת אחרת מקנה, יש לקטן רק דעת קונה בעצמו אבל אין לו שיעור הדעת דנצרך כדי לזכות לאחרים. אבל כל זה שייך היכא דהיא רוצה לזכות בעד אחר מדין זכייה בעלמא. אבל כאן, התורה קובעת דאע"פ דיש לה דעת לקנות כסף הקידושין לעצמה זה גורם לקנין ישיר להאב מדין שבח נעורים לאביה. וא"כ אין חסרון בשיעור הדעת דנצרך כדי לזכות לאחרים כי בעצם בעינן רק דעתה לזכות לעצמה. וא"כ שתי הדעות ברשב"א נקטו דהאב מהווה חלות שם מקבל הכסף, אלא דלפי הדעה הראשונה היא מתכוונת לקנות בעצמה והתורה קובעת דחלות הקנין מתייחסת ישירה אל האב, והדעה השניה סבורה דאפי' בעלמא היא יכולה להתכוון לזכות בעד אחר.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:52
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:52](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:52)

ד
**שיטת הרב אב ב"ד**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:53
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:53](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:53)

**שיטה** רביעית היא הרב אב ב"ד (מובא ברמב"ן דף מג: ד"ה הא דתנן) דאיירי בסוגיא אחרת. דעיי"ש ברש"י (מג: ד"ה היא ואביה) דקטנה בחיי האב אינה מקבלת גיטה בעצמה. והתוס' שם (מג: ד"ה תנן התם) הקשו על רש"י מגמ' לקמן (מד:) דמשמע דקטנה יכולה לקבל גט גם כשאביה קיים וז"ל ומיהו קשה דלקמן בשמעתין קאמר קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גיטה לידה משמע אבל כשהגיע גט לידה מגורשת עכ"ל. והרב אב"ד תירץ לפי שיטת רש"י דהגמ' שם איירי דהיא מקבלת הגט מדעת אביה, וז"ל והרב אב"ד ז"ל מוקי לה במקבלתו מדעת אביה עכ"ל. ולכאורה הרב אב"ד אינו יכול לסבור כמו התוס' בסוגיא דידן דצאי וקבל קידושיך דהרי לפי התוס' קטנה בחיי אביה יכולה לעשות מעשה קידושין או גירושין בעצמה, נגד שיטת הרב אב"ד דקטנה בחיי אביה אינה יכולה לקבל גיטה. וגם נראה דהרב אב"ד אינו סבור כמו הרא"ש והראב"ד דהרי הרב אב"ד אינו מזכיר ערבות או שליחות כלל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:54
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:54](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:54)

**אלא** נראה דהרב אב"ד מהווה דעה רביעית, דהיינו אע"פ דאין יד לקטנה כלל בחיי אביה לגיטין וקידושין, האב יכול לתת לה היד לעשות מעשה דקבלת הקידושין והגט וגם הדעת דנצרכת לקידושין. וכל זה אינו בגדר שליחות. אלא בנוגע ליד לקבלת הקידושין והגט י"ל דבעצם יש לקטנה יד בגו"ק כדמוכח מזה דיתומה בחיי אביה יכולה לקבל גט בעצמה. אמנם רש"י נקט האב מפקיע את הכח הזה מהבת ולכן בחיי אביה היא אינה יכולה לקבל את גיטה.⁷⁰² ולכן כשהיא מקבלת הגט מדעתו הגירושין חלין מכיון דהוא בעצם מסלק בעלותו מעליה והיא יכולה להשתמש ביד שלה. ולגבי דעת בקידושין, י"ל הרב אב"ד סבור כשיטת התוס' דדעת האב יכול להצטרף עם מעשה הבת. ומכיון דיש מעשה הבת (מכיון דהאב סילק הפקעתו) וגם דעת מהאב, הקטנה יכולה להתקדש מדאורייתא, וזה ביאור הדין דצאי וקבלי קידושיך.⁷⁰³

footnotes:
⁷⁰² וע"ע בזה בשיעורים לעיל (י. תוד"ה ומקבל את גיטה) ולקמן (מג: ד"ה תנן התם נערה המאורסה).
⁷⁰³ והשווה לדברי הריטב"א (יט. ד"ה אמר רבא) וז"ל יש מפרשים דלעולם מדין ידה ואע"ג דקטנה אין לה יד היינו מדין עצמה, מכל מקום כיון שיש לאב יד עליה לקבל קידושיה והוא מרשה אותה ומרקן רשותו אצלה הרי ידה כידו דומה קצת להרשאה דעלמא עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:55
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:55](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:55)

**גמ'. ואמר רבא א"ר נחמן המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:56
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:56](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:56)

**בענין המקדש במלוה שיש עליה משכון**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:57
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:57](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:57)

**יש** לעיין מה הוי כסף הקידושין בדין דר' נחמן. ונישנו כמה שיטות בראשונים כדלהלן:


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:58
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:58](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:58)

א
**שיטת הרמב"ם**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:59
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:59](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:59)

**הרמב"ם** (פרק ה מהלכות אישות הלי"ד) כתב וז"ל היה לו אצלה מלוה על המשכון וקידשה באותה מלוה והחזיר לה את המשכון הרי זו מקודשת שהרי היא נהנית במשכון מעתה והרי הגיעה הנאה לידה עכ"ל. מבואר בדבריו דהוא צריך להחזיר לה את המשכון ומשמע מזה דהמשכון עצמו מהווה כסף הקידושין. ולכאורה דברי הרמב"ם צ"ב. דבשלמא הוא יכול לקדשה במשכון דאחרים כדמבואר לעיל (ח:) דהרי יש לבע"ח קנין במשכון שהוא מקנהו לאשה, והרמב"ם עצמו הביא את הטעם הזה (פ"ה מהל' אישות הלכ"ג) וז"ל היה בידו משכון על חוב שיש לו אצל אחרים וקידש בו אשה אע"פ שאינו שלו הרי זו מקודשת, מפני שבעל חוב יש לו מקצת קנין בגופו של משכון עכ"ל. אבל הכא במשכון דידה, הוא רק מסתלק מהמשכון כשמוחל את החוב והיא קונה את המשכון ממילא בלי הקנאתו והיאך הוא מקדשה בו.⁷⁰⁴

footnotes:
⁷⁰⁴ ויש להעיר דהרמב"ן (ד"ה המקדש במלוה) ביאר דהדין דר' יצחק דבע"ח קונה משכון שייך אפי' למשכון בשעת הלואתו, ובסוגיא דידן הוא יכול לקדשה במשכון בגלל הקנין דיש לו בו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:60
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:60](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:60)

**ונראה** לבאר ע"פ מה דייסדנו לעיל (דף יג. בענין קידושין בגזל, אות א') בנוגע לגזלן דרוצה לקדש את הנגזלת בחפץ הגזול, דמשמע מהגמ' דאם יש לה דעת לקידושין אזי הקידושין חלין. והקשינו דלכאורה החפץ הגזול נשאר תחת בעלותה, וא"כ קשה להבין היאך הוא יכול לקדשה בדבר דשייך לה. וביארנו דקידושי כסף תלויים בקבלת האשה ולא בנתינת והקנאת המקדש, ולפיכך כל היכא דהוא מאפשר לה לגמור את קנינה וליהנות בפרוטה, סגי בזה למעשה הקידושין. ולכן אם הגזלן מחזיר לה את החפץ דגזל ובכך היא גומרת את קנינה בחפץ, זה הוי מעשה קידושין. ולפי"ז י"ל דאע"פ דהמשכון שלה ביד הבע"ח עדיין שייך לה, מ"מ אין לה בעלות גמורה על המשכון. וא"כ כשהבע"ח מחזיר לה את המשכון הוא מאפשר לה לגמור את קנינה במשכון ובזה הוא מקדשה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:61
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:61](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:61)

**ומסברא** אפשר לדון מהו הדין אם אדם רוצה לקדש אשה ע"י הנחת חפצא של הפקר לפניה כדי דהיא יכולה לזכות בה. דע"פ הנ"ל אולי הקידושין חלין מכיון דהוא מאפשר לה לקנות את החפצא דהפקר. אבל נראה דאין זה סגי לקידושין מכיון דהיא היתה יכולה לזכות עפ"י דין בחפצא של הפקר בלי סיוע של המקדש. משא"כ היכא דהוא מאפשר לה ע"פ דין לגמור את הקנין שלה בחפצא, ובלעדיו היא לא היתה יכולה לגמור את הקנין (כמו בגזלן ובבע"ח עם משכון) דאזי סגי בזה למעשה קידושין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:62
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:62](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:62)

**אבל** עדיין יש להקשות דאם הוא מקדשה ע"י זה שהיא גומרת את קנינה במשכון, למה הוא צריך להחזיר לה את המשכון בפועל. והרי אם הוא מוחל את החוב אזי ממילא נפקע מקצת הקנין דיש לבע"ח על המשכון וממילא האשה חוזרת להיות הבעלים הגמורים על המשכון. וא"כ אפי' אם הוא אינו מחזיר לה את המשכון בפועל, כל עוד דהוא מוחל את החוב הוא בעצם מאפשר לה לגמור את הקנין שלה במשכון. ונראה לבאר דאה"נ, אם הוא באמת מחל את החוב ויש להם דעת דהמשכון יהא כסף הקידושין אזי הקידושין חלין בלי החזרת המשכון בפועל. אבל בדינא דר' נחמן הבע"ח לא התחיל את הקידושין ע"י מחילת החוב, אלא דאיירי דהוא בתחילה החזיר את המשכון וממילא החוב נמחל. ולכן הוא באמת צריך להחזיר את המשכון בפועל כדי שהקידושין יחולו.⁷⁰⁵

footnotes:
⁷⁰⁵ ועוד י"ל דאה"נ הוא מקדשה במחילת החוב אך צריך לתת לה המשכון כדי שיהיה מעשה קידושין בפועל, והוא מוחל את החוב בב"א עם נתינת המשכון.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:63
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:63](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:63)

ב
**שיטת התוס'**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:64
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:64](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:64)

**ועיין** בתוס' (ד"ה במלוה) דהבינו דהקידושין חלין ע"י הנאת מחילת החוב. ובסוף דבריהם הקשו דהיאך ר' נחמן מקשר את הדין דהנאת מחילת חוב לשיטת רבי יוסי ברבי יהודה ביעוד, דהרי דבגמ' לעיל (טז.) איתא בהדיא דמחילה אינה מהני בעבד עברי משום דגופו קנוי, וא"כ היאך האדון יכול למחול על החוב שהשפחה חייבת לו.⁷⁰⁶ ותירצו בב' אופנים, וז"ל ונ"ל לדקדק דקסבר ר' יוסי בר' יהודה דעבד עברי אין גופו קנוי דאי גופו קנוי מה ענין זה אצל מלוה שיש עליה משכון אין כאן מלוה כלל אלא מקדשה בהקנאת גופה לעצמה, ומיהו י"ל דע"כ לא בהקנאת גופה שהיא קנויה לו מקדשה דאם כן איך תקדש בלא שטר שחרור ובלא הפקר עכ"ל. הדעה הראשונה בהתוס' נקטה דבאמת רבי יוסי ברבי יהודה חולק על כל המושג דעבד עברי גופו קנוי ולכן מחילה מהני בעבד עברי ובאמה העבריה. ואילו הדעה השניה נקטה דאע"פ דגופו קנוי מ"מ הקידושין חלין ע"י מחילה. אמנם לכאורה עיקר התירוץ חסר מן התוס', דהרי התוס' לא ביארו היאך מחילה מהני אם יש לאדון קנין הגוף בה.

footnotes:
⁷⁰⁶ ועיין בריטב"א (ד"ה וכי תימא) דנקט דרק בעבד עברי גופו קנוי (יש בו קנין איסור לפי דעת הריטב"א) אבל לא באמה העבריה, וזהו הטעם דמחילה מהני באמה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:65
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:65](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:65)

**ונראה** לבאר דאע"פ דאיתא לעיל דמחילה אינה מהני בעבד עברי, יתכן דכל זה איירי רק במחילה כדי להוציא את העבד לחירות. אבל התוס' נקטו דאע"פ דמחילה אינה מהני לשחרר את העבד, מ"מ מחילת האדון מהני לכל הפחות כדי לסלק את השעבוד דהעבד עברי לעבוד בעד האדון. ונמצא דאחרי מחילת האדון, העבד אינו יוצא לחירות בלי שטר שחרור וכדומה מפני דגופו קנוי, אבל מ"מ אינו מחוייב לעבוד לאדון. ולפי"ז י"ל דהדעה השניה בתוס' ס"ל דהיעוד חל במחילה מכיון דהוא נותן לה הנאת פרוטה מכיון דאחרי המחילה היא אינה צריכה לעבוד.⁷⁰⁷

footnotes:
⁷⁰⁷ וכן איתא בקובץ שיעורים (אות קכד) דביאר דקנין הגוף דיש לאדון בעבדו אינו סגי כדי להכריח את העבד לעבוד, ובגלל זה יש לאדון גם שעבוד על העבד למלאכה. ולפי התוס', המחילה מסלקת את השעבוד ואין האדון יכול עוד לכפות את העבד לעבוד. והשווה לדברי רבינו בשיעורים לעיל (יד: בענין גרעון כסף, אות ב').


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:66
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:66](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:66)

**אולם** עוד נראה לבאר את הדעה השניה בתוס' ע"פ הגדר דקידושין ע"י הנאת מלוה לפי הרמב"ם. דביארנו לעיל (ו: ד"ה ארווח לה זימנא, אות א'-ב) דאין הפשט דקידושין חלין מפני דיש להנאה דין של כסף. אלא דהרמב"ם הבין דהיכא דיש מעשה הגורמת לחלות התחייבות ממון, אזי יש למקדש היכולת להתנות שבמקום שתחול חלות התחייבות בדיני ממונות תחול חלות קידושין, ומפני זה אפשר לקדש ע"י מעשה של הנאה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:67
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:67](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:67)

**וי"ל** דזהו גם היסוד דיעוד לפי רבי יוסי ברבי יהודה. דביארנו לעיל (דף יח: בענין גדר דיעוד, אות ו') דלפי רבי יוסי ברבי יהודה היעוד חל רק ע"י גרעון פרוטה משיעור העבדות עצמה ולא ע"י שטר או כסף אחר. ולפי"ז י"ל דגרעון כסף בעלמא המהווה מעשה שחרור מחייבת אותה לשלם את הממון דנשאר לאדון. ובדרך כלל כדי להיות חלות שם מעשה שחרור דגרעון כסף, היא צריכה לשלם לאדון בפועל ולכן מחילה אינה מהני לגרעון כסף. ורבי יוסי ברבי יהודה חידש דאם יש מעשה גרעון כסף, אזי במקום שהמעשה הזה יחייב חיוב ממון כדי לשחרר את השפחה אם היא משלמת בפועל את החיוב הממון, האדון יכול לבחור לייעדה ע"י הפיכת חיוב הממון לכסף קידושין, בדומה ליסוד הנ"ל בדעת הרמב"ם לגבי הנאה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:68
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:68](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:68)

**ולפי"ז** אין מקום להקשות היאך מחילה מהני באמה העבריה אם גופה קנוי. דהרי מחילה אינה יכולה להיות מעשה השחרור דגרעון כסף מכיון דהיא לא משלמת לו את הכסף מיד. אבל ביעוד י"ל דהמחילה שפיר יכולה להיות מעשה גרעון כסף כי במקום חיוב הממון (דהיא צריכה לשלם מיד), האדון רוצה שתחול חלות קידושין. ונמצא דאין כוונת התוס' דע"י המחילה היא יוצאת לחירות ורק אח"כ הוא מקדשה בהנאת מחילת המלוה, אלא להיפך דהכל חל בבת אחת, דהיינו עצם זה דהאדון רוצה שתחול חלות הקידושין גורם שיחול חלות גרעון כסף ולא סתם מחילה.⁷⁰⁸

footnotes:
⁷⁰⁸ והשווה לדברי הרש"ש (ד"ה במלוה בסופו) דגם הסיק דהשיחרור והקידושין חלין ע"י גרעון כסף, דהיינו דבמקום דהיא נותנת כסף או שוה כסף לגרעון כסף היא בעצם נותנת את עצמה לאדון לשם קידושין. ולכאורה זה דומה לדברי רבינו זצ"ל, דהאדון מקבל חלות הקידושין במקום דיחול חיוב ממון ע"י גרעון כסף.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:69
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:69](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:69)

**והשתא** דאתית להכי, י"ל דנחלקו ב' הדעות בתוס' ביחס שבין המחילה לבין חלות הקידושין. דביארנו דלפי הדעה השניה הם חלין בבת אחת, ורק מפני דיש חלות קידושין אמרינן דהמחילה מהווה מעשה שיחרור דגרעון כסף. אבל לפי הדעה הראשונה בתוס' דלפי רבי יוסי ברבי יהודה אין גופה קנוי ומחילה מהני, משמע דהמחילה מוציאה לחירות ומיד אח"כ חלין קידושי יעוד. ולכאורה הדעה הזאת קשה להולמה, דאם המחילה מוציאה לחירות, אזי היאך חל היעוד אח"כ, שהרי היא כבר בת חורין בלי זיקה לאדון, וצ"ע.⁷⁰⁹

footnotes:
⁷⁰⁹ ואולי י"ל דהיעוד חל בתורת הנאת מחילת מלוה וכדין קידושין דעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:70
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 19a:70](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/19a:70)

**ועיין** לקמן בשיעורים (דף יט: ד"ה משל) דלפי קרבן העדה יש ב' דעות בירושלמי בשיטת רבי יוסי ברבי יהודה האם יעוד חל היכא דהאדון היה נשוי לאחות האמה בשעת המכירה אבל היא מתה לפני היעוד. וי"ל דב' הדעות נחלקו באותה נקודה דב' הדעות בתוס', דהיינו ביחס בין השיחרור לבין חלות היעוד. דהיינו, דלפי הדעה הראשונה בתוס' דביעוד השיחרור חל לפני חלות האישות, אזי פשיטא דיעוד חל אם אחות האמה מתה תוך השפחות, דהרי אין קשר בין חלות האישות לבין חלות השפחות. אבל לפי הדעה השניה בתוס' דביעוד חלות האישות חלה דוקא כשהיא שפחה, וע"י חלות האישות היא יוצאת לחירות, אזי מסתבר דיעוד אינו חל אם הוא היה נשוי לאחותה כשחלות השפחות התחילה דאזי עצם השפחות לא היתה ראויה ליעוד.