## Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 26b

###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:1
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/26b:1)

**תוד"ה ולכתוב.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:2
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/26b:2)

**נחלקו** הראשונים למה כותבין פרוזבול רק כשיש קרקע ללוה. דרש"י (ד"ה ולכתוב) והדעה הראשונה בתוס' נקטו דהלוואה בלי קרקע הוי מילתא דלא שכיחא, ועל מילתא דלא שכיחא לא תיקנו פרוזבול. אבל הר"ת ביאר דבקרקע, אפי' בקרקע כל שהוא, המלוה יכול לגבות את כל חובו ע"י זה דגבי והדר וגבי.⁸⁴⁵ וצ"ב במאי קמיפלגי.

footnotes:
⁸⁴⁵ ובאופן דומה עיין בתוס' בגיטין (לז. ד"ה אלא) דהוסיפו דאין אונאה לקרקעות ולכן הקרקע באמת שוה כל החוב.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:3
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/26b:3)

**ונראה** לבאר דהראשונים אזלי לשיטתם בגדר דתקנת פרוזבול. דהרי איתא בגיטין (לו.) וז"ל ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית והתקין הלל דלא משמטא, אמר אביי בשביעית בזמן הזה ורבי היא וכו' תקינו רבנן דתשמט זכר לשביעית, ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה עמד והתקין פרוסבול, ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית ותקינו רבנן דתשמט, אמר אביי שב ואל תעשה הוא, רבא אמר הפקר ב"ד היה הפקר עכ"ל. מבואר בגמ' דלפי אביי כל תקנת פרוזבול בנוי על זה דשמיטת כספים בזה"ז הוי מדרבנן ולכן הלל היה יכול לתקן נגד שמיטת כספים מדרבנן. אבל נחלקו הראשונים בביאור דברי רבא. רש"י (גיטין לו: ד"ה רבא אמר) פירש וז"ל לעולם בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דאורייתא ותקין הלל דלא תשמט בין לרבי דאמר לאו דאורייתא ואמור רבנן דתשמט לא תיקשי דבר דבדבר שבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר ב"ד בממון היה הפקר עכ"ל. כלומר, דרש"י הבין דרבא חזר לבאר את הקושיא הראשונה של הגמ' דהאיך פרוזבול מהני אם שמיטת כספים חל מדאורייתא. ויוצא מזה דלפי אביי פרוזבול חל רק היכא דשמיטת כספים חלה רק מדרבנן בלבד. ומאידך רבא סבור דמדין הפקר ב"ד הפקר, אפי' אם מדאורייתא החובות נשמטין עדיין פרוזבול מהני. אבל התוס' (שם לו. ד"ה מי איכא מידי) הבינו דדברי רבא אמורים רק לפי רבי דשמיטת כספים בזה"ז הוי דרבנן. אבל אם שמיטת כספים הוי דאורייתא אזי הלל לא היה מתקן פרוזבול.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:4
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/26b:4)

**וכמו"כ** נחלקו הרמב"ם והראב"ד. דהרמב"ם (פרק ט מהלכות שמיטה ויובל הלט"ז) סובר דפרוזבול מועיל דוקא בזה"ז בלבד משום דשמיטת כספים הוי מדרבנן, וז"ל כשראה הלל הזקן שנמנעו מלהלוות זה את זה ועוברין על הכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר וגו' התקין פרוזבול כדי שלא ישמט החוב עד שילוו זה את זה, ואין הפרוזבול מועיל אלא בשמטת כספים בזמן הזה שהיא מדברי סופרים, אבל שמטה של תורה אין הפרוזבול מועיל בה עכ"ל. וזה כמו שיטת התוס'. אבל הראב"ד חולק על הרמב"ם, וז"ל א"א זה אינו מחוור דאביי הוא דאמר הכי אבל רבא פליג ואמר הפקר בית דין הפקר והלכך נוהג בכל זמן עכ"ל, וזה כמו שיטת רש"י ברבא דפרוזבול מועיל אפי' אם שביעית משמטת מדאורייתא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:5
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/26b:5)

**ונראה** לבאר דהמחלוקת הזאת האם פרוזבול מהני היכא דשביעית משמטת מדאורייתא תלויה בהגדרת יסוד הדין דפרוזבול והדין דמוסר שטרותיו לב"ד. דהרי איתא במשנה (שביעית פרק י משנה ב) וז"ל המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אינן משמטין עכ"ל. ורש"י פירש בכמה מקומות (גיטין לו. ד"ה ומסרני לכם, מכות ג: ד"ה מוסר שטרותיו) דמוסר שטרותיו לב"ד הוי תקנת פרוזבול. ויוצא דלפי אביי זה מועיל רק בשמיטה בזה"ז מדרבנן, ולפי רבא מהני לגביית החוב אפי' אם שביעית משמטת מדאורייתא. אבל התוס' (גיטין לו. ד"ה מי איכא, מכות ג: ד"ה המוסר) נחלקו על רש"י ופירשו דמוסר שטרותיו לב"ד הוי דין דאורייתא כמו מלוה על המשכון לעומת פרוזבול דהוי תקנה מדרבנן. והסברא הוא דבמלוה על המשכון ובמוסר שטרותיו לב"ד החוב כגבוי דמי ולא חל הדין דלא יגוש דהרי אין צריך לנגוש וא"כ שביעית אינה משמטת.⁸⁴⁶

footnotes:
⁸⁴⁶ והשווה ללשון הריטב"א (מכות ג: ד"ה ובמוסר) בהסבר לשיטת התוס' וז"ל אלא ודאי כל שמוסר שטרותיו ממש לב"ד מדאורייתא אינו משמט דהא נגוש ועומד הוא עכ"ל. ובנוגע למלוה על המשכון עיין בשיעורים לעיל (ח: בענין בע"ח קונה משכון, אות ד).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:6
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/26b:6)

**ויוצא** דלפי רש"י אין קשר בין הסברא דכגבוי דמי לבין הדין דפרוזבול ומוסר שטרותיו לב"ד, אלא דרבא נקט דפרוזבול ומוסר שטרותיו לב"ד חלין מדין הפקר ב"ד הפקר בלי קשר לדיני השמטת חוב דשביעית. אבל לפי התוס' יש דין דאורייתא דמוסר שטרותיו לב"ד אינו משמט מפני דמדאורייתא הריהו כגבוי. וא"כ י"ל דאע"פ דלפי התוס' פרוזבול מהני רק כששביעית משמטת מדרבנן, מ"מ יסוד הדין דפרוזבול הוא דהוי כמסירת שטרותיו לב"ד מדרבנן, דהיינו דהפרוזבול הופך את החוב להיות כגבוי מפני תקנת חכמים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:7
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/26b:7)

**ולפי"ז** אפשר לחזור לסוגיא דידן ולהסביר את מחלוקת הראשונים למה בעינן קרקע לעשות פרוזבול וגם הסברא לכך דקרקע כל שהוא מהני. דהרי לפי רש"י הא דפרוזבול מועיל אפי' אם הוא מהני מדאורייתא, הוי מדין הפקר ב"ד הפקר. וא"כ מסתבר דכל הטעם דבעינן קרקע הוא משום דאל"כ הוי מילתא דלא שכיחא. אבל לפי התוס', פרוזבול מהני מפני דתיקנו חכמים דפרוזבול הוי מעין מסירת שטרותיו לב"ד, ומדרבנן החוב הופך להיות כגבוי דמי כדין המוסר שטרותיו לב"ד מדאורייתא. ולפי"ז ר"ת ביאר דבעינן קרקע כדי שהחוב יהא כגבוי, דהיינו דהמלוה יכול לגבות את כל חובו אפי' בקרקע כל שהוא עי"ז שהוא גובה וחוזר וגובה.⁸⁴⁷

footnotes:
⁸⁴⁷ והשווה לפירוש הר"ש על המשנה (פרק י משנה ו) דאין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע, וז"ל אא"כ יש לו קרקע ללוה דאז חשוב החוב כגבוי ביד ב"ד ולא קרינא ליה לא יגוש וכמלוה שיש עליה משכון וכו' כך הוא דין דקרקע חשיבא כגבוי טפי עכ"ל. הרי הר"ש הבין דקרקע עושה את החוב כאילו הוא גבוי כמו במלוה על המשכון, כדברי רבינו זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:8
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/26b:8)

**תוד"ה ה"ג אלא מאי. בא"ד. ומכאן מדקדק ה"ר שמעי' דאין מועיל קנין סודר אלא בפני הקונה וכו' ופלא גדול היא בעיני ריב"ן שהרי מעשים בכל יום שקונין בסודר שלא בפני הקונה המקבל מתנה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:9
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/26b:9)

**לפום** ריהטא, רבינו שמעיה הבין דיש דין דבקנין סודר הקונה צריך לתת את הסודר שלו אל המקנה.⁸⁴⁸ אבל לכאורה משמע מהמשך לשון התוס' דגם רבינו שמעיה מודה דסודר של העדים מהני כל עוד דנתינת הסודר נעשה בפני הקונה. דהרי התוס' הקשו על רבינו שמעיה, וז"ל משמע בכל מקום שהעדים רגילין לקנות מן המקנה לצורך הקונה ואם אין מועיל קנין העדים אלא בפניו למה עשאוהו עיקר והניחו קנין הקונה דמועיל לעולם עכ"ל. ונראה מדבריהם דאפי' רבינו שמעיה לא מצריך סודר דהקונה כל עוד דהקונה עומד שם.

footnotes:
⁸⁴⁸ כך הבין הספר המקנה (כו: ד"ה בתוד"ה ה"ג), וביאר דשאני קנין חליפין משאר קניינים מכיון דיש גזה"כ ד"ונתן לרעהו" דבעינן סודר שלו ממש.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:10
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/26b:10)

**ולכאורה** שיטת רבינו שמעיה צ"ב. דהרי הסברא נותנת דהעדים יכולים לתת את הסודר שלהם למקנה והקנין חל ע"י דין דעבד כנעני.⁸⁴⁹ והריב"ן סבור דאם דין עבד כנעני מהני לקנין סודר אזי פשיטא דזה חל אפי' שלא בפני הקונה, דהרי יש דין דזכין לאדם שלא בפניו. אבל שיטת רבינו שמעיה קשה להבין, דהרי אם הוא מודה דסודר של העדים מהני מדין עבד כנעני, למה הקנין צריך לחול בפני הקונה. כלומר, למה הדין דזכין לאדם שלא בפניו אינו מהני כאן. והקושיא הזאת קיימת בין לשיטות דסבורות דקנין סודר חל מדין קנין כסף ובין לשיטת הגר"ח זצ"ל דקנין סודר הוי הקנאה מגמירת דעת. דהרי ממ"נ, היה ראוי לומר דזכין לאדם שלא בפניו מהני בקנין סודר.⁸⁵⁰

footnotes:
⁸⁴⁹ ועיין לעיל בשיעורים (ג. תוד"ה ואשה, אות א') דרבינו זצ"ל הביא מחלוקת בין הנושאי כלים בשו"ע האם סודר דהעדים מהני מדין עבד כנעני (שיטת הקצוה"ח) או מדין זכייה (שיטת הסמ"ע). וכאן, לכאורה רבינו זצ"ל הניח כדעת הקצוה"ח.
⁸⁵⁰ עיין לעיל בשיעורים (ג. בענין חליפין בקידושין אות ה') דרבינו זצ"ל ביאר את שיטת רבינו שמעיה לפי יסוד דהגר"ח זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:11
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 26b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/26b:11)

**ואולי** צ"ל דכך היא צורת הקנין של סודר דצריך להעשות בפני הקונה. ולכן אע"פ דדין זכין לאדם שלא בפניו ראוי לחול בקנין סודר, למעשה אי אפשר לעשות הקנין שלא בפני הקונה מפני דנוכחות הקונה הוי חלק של עצם צורת הקנין. ומצינו דבר דומה אצל קנין מסירה לפי ר"ת (ב"ב עו. תוד"ה ספינה נקנית) וז"ל ור"ת פירש דמסירה עדיפא ממשיכה משום דמסירה מיד ליד ובפניו עכ"ל. ומשמע מדבריו דיש ב' תנאים שונים בקנין מסירה: א) מיד ליד, ב) בפני המקנה. וכן איתא בהמשך התוס', דהר"י דחולק על ר"ת גם הקשה על התנאי דבפני המקנה לבד וז"ל והא דמצריך נמי בפניו לא ידע ר"י מנא ליה עכ"ל. ונראה דר"ת נקט דבקנין מסירה זכייה ושליחות אינו מהני וצריך להיות בפני המקנה בדוקא, דהרי זהו הצורה דקנין מסירה דהמקנה בעצמו מוסר את החפצא לקונה.