## Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 27b

###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:1
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:1)

**גמ'. דאמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן קנה את כולן.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:2
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:2)

**הדין** של שמואל נאמר באדם שלוקח עשר שדות שאינן סמוכות זה לזה בקנין חזקה. ונחלקו הראשונים האם גם במתנה אמרינן דקנין חזקה בשדה אחת קונה שדה שאינה סמוכה לה. דהרמב"ם (פרק א מהלכות מכירה הל"כ) הביא את הדין דשמואל ואז הוסיף, וז"ל במה דברים אמורים שנתן דמי כולן, אבל אם לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו, לפיכך אם היו הכל במתנה קנה כולן עכ"ל. ומבואר בדבריו דהדין דשמואל שייך גם למתנה. אבל התוס' בב"ב (נג: ד"ה אותה) הבינו דהדין דשמואל נאמר רק היכא דשייך לתת דמי כולם כמו במכר, וז"ל והא דאמרי' בפ"ק דקדושין (כז.) גבי עשר שדות בעשר מדינות החזיק באחת מהן קנה כולן התם בנותן לו דמי כולן והכא בנכסי הגר או במתנה ואע"ג דאין מחוסרין דמים מכל מקום לא הוי כמכר שנתן לו דמי כולן עכ"ל. ואף ברא"ש (ב"ב פרק ג' סימן ס) איתא כמו התוס'.⁸⁷⁸ וצ"ב במאי קמיפלגי הרמב"ם והתוס'.

footnotes:
⁸⁷⁸ לכאורה יש מקום לחלק בין הרא"ש לבין התוס'. דהרי לפי התוס' משמע דאין מקום כלל לקנות שדות דאינן סמוכות במתנה, ומשמע כביאור רבינו זצ"ל בהמשך דבעינן נתינת הדמים בתורת מצרף. אבל עיין ברא"ש (שם) דכתב וז"ל אבל במכר אם נתן דמי כולן אפילו בעשר מדינות קנה כולן ובמתנה יראה דהוו כמו מכר ולא נתן דמי כולן אבל אם אמר לו החזק באחת מהן וקנה כולן קנה כולן עכ"ל. ומזה דכתב דאם המוכר אמר במפורש דהקנין חל אפי' במתנה, משמע דמעיקר הדין לא צריך הדמים בתורת מצרף אלא דהוי דין בסמיכות דעת, ודו"ק. אבל עיין בהמשך דרבינו זצ"ל ביאר שיטה כזאת (דעת הרשב"א) ע"פ הסברא שלו דנתינת דמי כולם הויא דין בצירוף.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:3
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:3)

**ונראה** לבאר דנחלקו בגדר המצרף דנצרך בקניית שדות דאינן סמוכות. דהרמב"ם נקט דהוא דומה למש"כ לעיל בנוגע לקנין אגב, דשיעור הצירוף תלוי בהיכי תמצי. דהיינו דהיכא דיש אפשרות לצרף את הדברים השונים בנתינת דמים כמו במכר אזי צריך לתת דמי כולם, אבל היכא דאי אפשר לצרפם ע"י נתינת דמים כמו במתנה, אזי סגי בצירוף שנוצר ע"י דעת המקנה. אבל התוס' סברו דרק באגב סגי בצירוף דדעת המקנה דהרי כל המקור של התוס' איירי במתנה ומוכח מזה דאפשר לצרף את הקרקע והמטלטלין ביחד ע"י דעת מקנה בלבד. אבל בקניית שדות שאינן סמוכות ע"י חזקה דאין מקור מפורש דחל במתנה, אזי הסברא נותנת דצריך הצירוף החזק של נתינת דמי כולם ובלי זה א"א לקנות את כל השדות במעשה אחד.⁸⁷⁹ אבל עדיין מחוסר ביאור מ"ש דין מתנה באגב דחל בלי נתינת דמים, מעשר שדות דלא חל הקנין במתנה בלי דמים, וצ"ע.

footnotes:
⁸⁷⁹ אולם עיין בסמ"ע (סימן קצב סקכ"ד) דביאר אפי' שיטת התוס' והרא"ש ע"פ הסברא דסמיכות דעת וז"ל טעמייהו, דכיון שלא קיבל ממנו כלום מסתמא דעתו של הנותן שיהא הברירה בידו לחזור בו כל זמן שלא קנאהו המקבל עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:4
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:4)

**ובנוגע** לשכירות, כו"ע מודו דהדין דשמואל קיים אולם נחלקו הראשונים האם בעינן נתינת מעות או לא. דהרמב"ם (פרק א מהלכות מכירה הל"כ) כתב וז"ל וכן בשכירות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן כל זמן השכירות, היו מקצת הקרקעות במכר ומקצתן בשכירות, כיון שהחזיק בין במכירה בין בשכירות קנה הכל עכ"ל. והכס"מ דייק דבשכירות לא בעינן נתינת כל הדמים, וז"ל ונראה מדברי רבינו שכתב וכן בשכירות כיון שהחזיק באחת מהן וכו' דלא משוה שכירות למכר אלא לענין זה בלבד אבל לא לענין שצריך לתת דמי כולן דבשכירות אפילו לא נתן דמים קנה בחזקה וטעמא משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף עכ"ל. ולכאורה נראה לבאר כי הרמב"ם לשיטתו בנוגע למתנה, דהיינו דהיכא דהכסף אינו שייך אזי הדין דשמואל חל אפי' בלי נתינת דמים. ומתנה ושכירות שווים בזה דנתינת הדמים אינו שייך בשעת הקנין, דהרי במתנה אין נתינת דמים כלל ושכירות הדמים אינה משתלמת אלא לבסוף, ולכן הצירוף חל בלי נתינת דמי כולם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:5
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:5)

**ועיין** בשו"ע (חו"מ סימן קצב סעיף יב-יג) דדן במכר מתנה ושכירות וז"ל המוכר לחבירו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחד מהם, קנה כולם, ואפי' היתה אחד מהם הר גבוה והשנית מצולה, שהרי אין תשמיש של זו כתשמיש של זו, בד"א שנתן דמי כולם אבל אם לא נתן דמי כולם, לא קנה אלא כנגד מעותיו, לפיכך אם היו הכל במתנה קנה כולם. הגה: ויש חולקין במתנה (טור בשם הרא"ש). והוא הדין בעשרה בתים, או בית ושדה, דינן כעשרה שדות. וכן בשכירות, כיון שהחזיק באחד מהם קנה כולם כל זמן השכירות. הגה: ובשכירות לא בעינן שנתן דמי כולן, דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (בית יוסף) עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:6
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:6)

**ולכאורה** פסקי המחבר עולים יפה ביחד. דהרי הוא פסק כהרמב"ם דבמתנה הדין דשמואל חל אפי' בלי נתינת דמים מכיון דא"א לתת את הדמים. אבל בשכירות, אע"פ דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף, מ"מ כיון דשייך נתינת דמים מלכתחילה אזי י"ל דצריך לתת את הדמים בתחילה כדי לצרף אל כל השדות ביחד. אבל לכאורה קשה להבין את פסקי הרמ"א. דהרי אם במתנה הוא הביא את דעת הרא"ש דהדין דשמואל אינו שייך במתנה מפני דא"א לתת את דמי כולם, היאך בשכירות הוא הביא את הפירוש דהכס"מ ברמב"ם דהקנין בכל השדות חל בלי נתינת דמים מכיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. וכן הקשה הגר"א (ביאור הגר"א שם סקכ"ב) וז"ל צ"ע לדעת הרא"ש שדוקא דמים מקודם צריך ליתן ואף במתנה לא קנה מאי עדיפא דשכירות עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:7
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:7)

**וצ"ל** דיש לרמ"א חידוש בהלכות צירוף. דהיינו, דבמכר, דהחיוב לתת את דמים בפועל חל בתחילה, אזי הלוקח צריך לתת את דמי כולם בפועל לצרף את השדות לקנין אחד. אבל בשכירות, מכיון דאינה משתלמת אלא לבסוף והשוכר לא ישלם בפועל בתחילה, י"ל דעצם חיוב הדמים דאכן חל בתחילה חל כדבר המצרף. אבל במתנה דאין דמים בכלל – לא תשלומין ולא חיוב – אזי הרמ"א נקט כמו הרא"ש דחסר דבר שמצרף את כל השדות לקנין אחד ולכן כל הדין דשמואל אינו קיים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:8
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:8)

**גמ'. אמן על האלה, אמן על השבועה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:9
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:9)

**עיין** ברש"י דפירש וז"ל על האלה - ירכך נופלת וגו', השבועה - שהיה משביעה הכהן ואומר משביעני עליך שלא נטמאת כדכתיב (במדבר ה) והשביע אותה עכ"ל. ונראה מדברי רש"י דהאלה והשבועה הוו ב' דברים שונים. וכן משמע מהפסוקים עצמם דנראה דיש ב' דברים שונים דהכהן אומר לאשה (במדבר פרק ה פסוק יט-כב) וז"ל והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה, ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך, והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת ה' את ירכך נפלת ואת בטנך צבה, ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן, וכתב את האלת האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים עכ"ל. וככה גם עולה בפשטות מהגמ' בסוטה (יח.) דמפרשת את הפסוקים האלו, וז"ל א"ר זירא אמר רב, ב' שבועות האמורות בסוטה למה וכו' אלא אמר רבא אחת שבועה שיש עמה אלה, ואחת שבועה שאין עמה אלה, היכי דמי שבועה שיש עמה אלה וכו' אלא אמר רב אשי משביעני עליך שלא נטמאת, ואם נטמאת יבואו ביך עכ"ל. והרי מבואר דהגמ' הבינה דהכהן משביע אותה פעמיים, פעם אחת בשבועה סתם ופעם שנייה בשבועה דיש עמה אלה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:10
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:10)

**מאידך** הרמב"ם (פרק ג מהלכות סוטה הל"ז) הבין את כל הענין באופן אחר וז"ל ואחר כך משביעה הכהן בלשון שהיא מכרת ומודיעה בלשונה שלא גרם לה אלא קינוי וסתירה שקנא לה בעלה ונסתרה ואומר לה בלשון שהיא מכרת אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך, והיא אומרת אמן אמן בלשון שהיא מכרת, ומודיעה שהבטן היא תלקה תחלה והירך בסוף כדי שלא להוציא לעז על המים עכ"ל. הרי מבואר מלשון הרמב"ם דהכהן רק משביע אותה פעם אחת עם שבועה דכולל את כל דמבואר בפסוקים: שבועה על העבר וקללה בעתיד.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:11
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:11)

**וצריך** לדחוק דהרמב"ם הבין את הסוגיא בסוטה דיש שבועה אחת עם ב' חלקים אע"פ דזה אינו הפירוש הפשוט בגמ' שם.⁸⁸⁰ ואולי י"ל דמפני זה הרמב"ם הוסיף בתחילת ההלכה דהכהן צריך להודיע לה שלא גרם לה אלא קינוי וסתירה וכו', דלכאורה מה הצורך להוסיף את זה, הרי פשיטא לאשה ולכל העולם דהיא שותה את המים בגלל הקינוי והסתירה. אלא י"ל דהרמב"ם רצה להדגיש דהשבועה הזאת דהוי אלה וקללה על העתיד גם כולל חלק של שבועה דעלמא דחל כמברר על העבר בנוגע למה שקרה בתוך הסתירה.

footnotes:
⁸⁸⁰ עיין בחזון יחזקאל (פרק ב הל"א) דביאר דהרמב"ם פסק כרב בסוגיא שם דחולק על כל המהלך דיש ב' שבועות שונות.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:12
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:12)

**ועיין** בפירוש רש"י עה"ת (במדבר פרק ה פסוק יט) על השבועה הראשונה וז"ל והשביע אותה וגו' - ומה היא השבועה אם לא שכב הנקי, הא אם שכב חנקי [לא תנקי], שמכלל לאו אתה שומע הן, אלא שמצוה לפתוח בדיני נפשות תחלה לזכות עכ"ל. ונראה דרש"י עה"ת פירש את הפסוקים כמו הרמב"ם דיש רק שבועה אחת דכולל שבועה ואלה דהרי רש"י הכניס את האלה לתוך השבועה הראשונה. וצ"ע בדעת רש"י עה"ת, למה הוא לא פירש את הפסוקים כפשוטם וכמו הפשטות דהגמ' בסוטה, וכפירוש רש"י עצמו בסוגיא דידן דיש ב' דברים שונים: שבועה דעלמא ובנוסף לזה שבועה דיש עמה אלה, וצ"ע.⁸⁸¹

footnotes:
⁸⁸¹ לכאורה רש"י לוקח את פירושו לתורה מהגמ' לקמן (סב.) דמביא את הפירוש חנקי על המלה הנקי דנמצא בשבועה הראשונה דסוטה. והראשונים שם כבר הקשו דהרי לפי הגמ' בסוטה השבועה הראשונה היא שבועה שאין עמה אלה והיאך הגמ' דייקה את הקללה שלה בתוך השבועה הזאת. ועיין ברשב"א וז"ל וא"ת א"כ שבועה שיש בה אלה היא ובמס' סוטה (יח.) אמרינן דשתי שבועות הללו למה חד לשבועה שיש בה אלה וחד לשבועה שאין בה אלה, איכא למימר דאלה דהנקי לא מיפרשא בהדיא וכו' עכ"ל. וא"כ יתכן דרש"י עה"ת באמת סבור כמו דפירש על הש"ס דיש ב' שבועות שונות ומ"מ הוא הכניס את הדיוק דחנקי לתוך השבועה הראשונה כמו שביאר הרשב"א.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:13
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:13)

**תוד"ה אלא דקני לה כשהיא ארוסה וקא משקי לה כשהיא נשואה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:14
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:14)

**התוס'** דייקו מלשון הגמ' דבעצם קינוי וסתירה מהני בארוסה והגזה"כ דתחת אישך הויא רק דין בהשקאה. אלא דמ"מ הגמ' הסיקה דאין משקין אותה כשקינוי וסתירה היו באירוסין מפני טעם אחר, דהיינו דהבעל אינו מנוקה מעוון אם בא עליה. והתוס' הקשו דהיאך הגמ' יודעת דסתירה בארוסה מהני מעיקר הדין, אולי הגזה"כ דתחת אישך שייך גם לסתירה עצמה, וז"ל ואם תאמר מנ"ל לפרושי קרא הכי הא טומאה תחת אישך משמע שהסתירה היתה בנישואין עכ"ל, ועיי"ש מה שתירצו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:15
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:15)

**ונראה** דיש לתרץ את קושייתם באופן אחר. דהרי מסברא ראוי לומר דיש לסתירת ארוסה אותה הדין דסתירת נשואה, דהרי אין הבדל באיסור זנות שלהם. דהרי זנות דארוסה וזנות דנשואה הוו אותו לאו של לא תנאף ושניהם חייבים מיתה, בשניהם הוולד ממזר, ויש להם אותה חלות שם זנות. אלא דיש הבדל מסויים בעונש דארוסה דזינתה חייבת סקילה ונשואה דזינתה חייבת חנק אבל אין זה משנה לגבי עצם האיסור והחלות שם זנות. וא"כ מסתבר דחלות שם סתירה, דתלוי באיסור זנות, גם חלה בארוסה כמו בנשואה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:16
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:16)

**ולפי** המבואר דחל קינוי וסתירה בארוסה מכיון דיש בה איסור זנות גמור, לכאורה יש להקשות על דברי התוס' לקמן (ד"ה הכי גרסי'). דבסוף התוס' הקשו למה עולא למד גלגול שבועה מזה דמשביעין אותה אמן שלא סטיתי ארוסה, הרי גם אפשר ללמוד גלגול שבועה על זה דהיא נשבעה שלא סטיתי מאיש אחר, וז"ל וא"ת ועולא אמאי לא מפיק גלגול שבועה מאמן מאיש זה ומאיש אחר, וי"ל דמהא לא נפקא דמגלגלין על קרקעות דהא דמגלגלין שבועה מאיש אחר היינו משום דאותו איש אחר שייך בו שבועה אם קינא אבל קרקע דלא שייך בה שבועה כלל אימא לא מגלגלין אבל השתא דמדמינן גלגול שבועה דקרקע לגלגול דארוסה ניחא שפיר דלגבי ארוסה נמי לא שייך בה שבועה אלא ע"י גלגול דוקא כדפרישית עכ"ל. יוצא מהתוס' דארוסה מופקעת משבועת הסוטה יותר מאדם אחר, ולכן רק ניתן ללמוד דגלגול שבועה מהני בקרקע מהא דמשביעין את הסוטה דלא סטיתי ארוסה. ולכאורה צע"ג דלפי מה דביארנו לעיל יש לדחות דהרי בעצם כל דיני סוטה כמו קינוי וסתירה שייכים לארוסה כמו נשואה אלא דאי אפשר להשקות אותה על הסתירה בשעת אירוסין בגלל דין צדדי של מנוקה מעון. וא"כ עדיין יש לומר דהא דמשביעין הסוטה דלא סטיתי ארוסה אינו יכול להיות המקור דמגלגלין שבועה לקרקע דמופקע לגמרי מהלכות שבועות.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:17
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:17)

**גמ'. אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:18
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:18)

**פשיטא** דהבעל רק יכול לגלגל עליה שבועה על איסור זנות דשייך להשקאת הסוטה, ומשו"ה נ"ל דמזה דהיא נשבעה שלא סטיתי שומרת יבם מוכח דהאיסור דיבמה לשוק חל מפאת האישות ולא מהווה חלות איסור ביאה דעלמא. וזה שיש חלות אישות בשומרת יבם גם עולה משיטת ר"א במסכת נדרים (עד.) דהיבם מיפר הנדרים דשומרת יבם, וגם מהצד בגמ' (יבמות צב:) דאין קידושין תופסין בה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:19
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:19)

**ברם** לכאורה עדיין קשה להבין דהאיסור דיבמה גורם לה את הקללות דסוטה דהרי אע"פ דיתכן דהאיסור לשוק חל מפאת חלות האישות דיש בה, מ"מ נראה דהאיסור דיבמה לשוק הוי איסור קלוש בהשוואה לאיסור זנות דאשת איש, דהרי האיסור דיבמה לשוק אינו מלא תנאף כמו ארוסה או נשואה אלא נלמד מהפסוק דלא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר (יבמות צב:). וגם אין לה עונש מיתה אלא רק מלקות בלבד ואין הוולד ממזר.⁸⁸² ואם האיסור דיבמה לשוק חלוק ביסודו מהאיסור של זנות דאשת איש, אזי יש לעיין בזה דביאת שומרת יבם לשוק כלולה היא בשבועות דסוטה הגורמות את הקללה.

footnotes:
⁸⁸² זה לפי רוב הראשונים, עיין למשל ברמב"ם (פרק ג מהלכות יבום וחליצה הלי"ט). אבל עיין באו"ז (הלכות יבום סי' תרמז) דהולד הוי ספק ממזר. ועיין ביבמות (מט:) דלכאורה יש ב' דעות בגמ' בנידון וז"ל תניא נמי הכי הכל מודים, בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר, ואביי שומרת יבם מספקא ליה אי כרב אי כשמואל עכ"ל. וע"ע בשיעורים לקמן (סז: ד"ה אשת איש).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:20
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:20)

**ונראה** דזהו ההו"א דהגמ' בסוטה, וז"ל אמר רב המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה, ממאי מדקתני שומרת יבם וכנוסה, אא"ב אסירה משום הכי מתנה בהדה, אלא א"א לא אסירה היכי מתנה בהדה והתנן זה הכלל כל שאילו תיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה, אמרי במערבא לית הילכתא כרב המנונא, אלא הא דקתני שומרת יבם וכנוסה, הא מני ר"ע היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ומשוי לה כי ערוה עכ"ל. הגמ' העלה ב' פירושים בהמשנה דהבעל משביע אותה על זנות של שומרת יבם: א) דזה כפי רב המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה לבעלה, ב) כרבי עקיבא דמשוי איסור לאו לאיסור כרת. ונראה דרב המנונא נקט דאע"פ דיש הבדלים בין האיסור דיבמה לשוק לבין האיסור זנות דאשת איש, מ"מ יש בהם אותו חלות שם זנות האוסרתה לבעלה וליבם ומסתבר להשוותם. ולכן רב המנונא הבין את המשנה כפשוטה, דהיינו דלכו"ע האיסור דיבמה לשוק גורם לקללות דסוטה וגם לפי דעתו שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה כמו אשת איש דזינתה. אבל מסקנת הגמ' הוא כמערבא דפירשו את המשנה כרבי עקיבא דהשווה בין איסורי לאוין לאיסורי כרת באופן כללי. אבל החכמים סבורים דאין האיסור דיבמה לשוק אוסר אותה ליבם וגם דזנות שלה אינה שייכת לדיני סוטה כלל. והביאור הוא כנ"ל, דאע"פ דיש בזיקה חלות שם אישות, מ"מ אין לה אישות גמורה ולכן הלאו דיבמה לשוק חלוק ביסודו מהאיסור זנות דאשת איש.⁸⁸³

footnotes:
⁸⁸³ ובנוגע לגדר דשומרת יבם והאיסור יבמה לשוק ע"ע ברשימות שיעורים ליבמות (ב. עמוד כו-כז, יז: בענין יש זיקה ואין זיקה).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:21
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:21)

**גמ'. ומה סוטה שלא ניתנה להתבע בעד אחד.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:22
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:22)

**יש** דיני קינוי וסתירה בזה"ז, ומכיון דאין השקאת סוטה לברר את הדבר אחרי קינוי וסתירה האשה נשארת אסורה לבעלה לעולם מדין ספק סוטה. והיה מעשה בהרב אליהו חיים מייזלש זצ"ל (הרב דלודז') שאמר לאשתו דהוא לא רצה שפלוני מסויים יכנס לביתם מכיון דהוא היה אדם חשוד, והלשון של הרב אליהו חיים היה נשמע כקינוי. ויום א' האדם הזה נכנס לבית ונשתהה שם קצת זמן עד שהצליחה אשת הרב אליהו חיים לגרש אותו, והיו ביחד בבית לשיעור סתירה. והרב אליהו חיים חשש דחל עליה דין ספק סוטה והיא אסורה לו לעולם. ושאל את הבית הלוי מה הדין. והבית הלוי (חלק ב' סימן מא) פסק דהיא מותרת לו מכיון דלא היו עדים בשעת הקינוי ועדי קינוי הוו עדים לקיום הדבר ולא רק עדים לבירור הדבר.⁸⁸⁴ וא"כ, אע"פ דהרב אליהו חיים ואשתו מודים דהיה קינוי, מ"מ מכיון דהוא לא עשה את זה בפני עדים אין לאמירתו חלות שם קינוי ע"פ דין.

footnotes:
⁸⁸⁴ וע"ע ברשימות שיעורים ליבמות (כד: ד"ה ברא"ש סימן ח').


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:23
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:23)

**אמנם** פשיטא דכל זה נכון רק בעדי קינוי, אבל עדי סתירה הוו עדי בירור לדעת האם היא נסתרה עם האיש ונכנסה לספק זנות, דהרי האיסור סוטה לבעלה תלוי בהאם היא זינתה בפועל או לא. ובזה ניתן לתרץ את קושיית התוס' לקמן (סו. ד"ה אמר אביי). דשיטת אביי בסוגיא שם היא דאם עד א' אמר זינתה אשתך והבעל שותק דהיא אסורה עליו. והתוס' הקשו וז"ל מיהו קשה דמשמע הכא עד אחד נאמן ובמסכת סוטה (דף ג:) משמע דאין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה משמע דבעינן עדים עכ"ל. כלומר, דלומדים מסוטה דבעינן עדים לאוסרה על בעלה והיאך אביי נקט דעד א' ושתיקת הבעל סגי לאסור אשה על בעלה. ולפי"ד הבית הלוי התירוץ פשוט, דהרי עדי קינוי הם עדים לקיום הדבר וצריך אותם כדי ליצור חלות קינוי. אבל עדות על הסתירה ועל מעשה זנות עצמה הריהו עדות רק לבירור הדבר בלבד ולכן אביי נקט דאם הבעל שתק אזי אמרינן שתיקה כהודאה שהריהו קיבל את דברי העד אחד דזינתה ולכן היא אסורה עליו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:24
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:24)

**גמ'. ונקה האיש מעון אמר רחמנא, בזמן שהאיש מנוקה מעון מים בודקים את אשתו, אין איש מנוקה מעון אין המים בודקים את אשתו.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:25
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:25)

**נחלקו** הראשונים בביאור הגזה"כ דהבעל צריך להיות מנוקה מעון. דרש"י פירש וז"ל ונקה האיש - שלא בא עליה אחר שנסתרה שנאסרה עליו בסתירה זו עכ"ל. כלומר דהגזה"כ רק ממעט השקאה היכא דהבעל עבר על האיסור דסוטה לבעלה. אולם עיין ברמב"ם (פרק ב מהלכות סוטה הל"ח) שהרחיב את הגדר דהגזה"כ, וז"ל כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים המאררים בודקין את אשתו, ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו שאסורה מדברי סופרים אין המים בודקין את אשתו שנ' ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה, בזמן שהאיש מנוקה מעון האשה נושאה את עונה עכ"ל. כלומר, דלפי הרמב"ם הבעל כגברא צריך להיות נקי מאיסורי ביאה בכלל, ואפי' איסורי ביאה מדרבנן, כדי שהמים יבדקו את אשתו. וניתן להטעים את זה על דרך המוסר דמום שבך אל תאמר לחברך.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:26
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:26)

**ועיין** במשנה בסוטה (כג:) דאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אינה שותה מי סוטה. והרמב"ם הבין את המשנה ע"פ דרכו דכל בעל דעבר על איסור ביאה אין המים בודקין את אשתו. וזה מבואר בדבריו, דהרי אחרי ההלכה דהבאנו לעיל כתב הרמב"ם וז"ל לפיכך אם היתה אשתו אסורה עליו מחייבי לאוין או מחייבי עשה אפילו שנייה וקנא לה ונסתרה אינה שותה אלא תצא בלא כתובה ותהיה אסורה עליו אף משום זה, עבר ונשא מעוברת חבירו ומניקת חבירו הרי זו שותה שאין כאן עבירה עכ"ל. יוצא דהרמב"ם הבין הא דחלוצה לכהן אינה שותה הוא מצד האיסור ביאה דהבעל עובר עליו. אבל עיין ברש"י (כד. ד"ה לא שותות) דהביא דרשא מיוחדת מהספרי וז"ל דלא נאמרה פרשה אלא בראויה לקיימה והכי תניא בספרי כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר פרט לאלמנה לכ"ג וכו' עכ"ל. כלומר, דלפי רש"י יש גזה"כ מיוחדת דאישות דאינה ראויה אינה מחייבת השקאת מי סוטה. ונראה דרש"י הלך לשיטתו, דהגזה"כ דונקה האיש מעון שייך רק היכא דהבעל בא על אשתו אחרי קינוי וסתירה ולא לשאר איסורי ביאה. ולכן מובן למה הוא צריך להביא גזה"כ מיוחדת בגדרי האישות המחייבות השקאת סוטה דהיינו, דהאשה אינה שותה אם האישות אינה ראויה. וע"פ הנ"ל לכאורה יש להקשות על שיטת הרמב"ם, דלדעתו למה הספרי צריך לחדש גזה"כ מיוחדת לאישות דאינה ראויה, הרי הרמב"ם בעצמו כלל את הדינים דהמשנה תחת הגזה"כ דונקה האיש מעון, וצ"ע.⁸⁸⁵

footnotes:
⁸⁸⁵ ויתכן נ"מ בנכנסה לחופה ולא נבעלה דהאיש מנוקה מעון אך האשה אינה ראויה לקיימה, אך דין הזה ליתא ברמב"ם ולכאורה א"א לאומרו ברמב"ם, דהא כתב "לפיכך".


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:27
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:27)

**ויש** לעיין לפי הרמב"ם האם כל מעשה ביאת איסור דהבעל מפקיע אותו מלהשקות את אשתו. דהרי הרמב"ם כלל אפי' איסורי דרבנן כמו שניות לעריות, ואפי' האיסור דארוס לארוסתו. ועיין בראב"ד דהשיג עליו בנוגע להבא על ארוסתו בבית חמיו, וז"ל א"א הא דלא כהלכתא משמעתא דריש ארוסה ושומרת יבם עכ"ל. ויש להעיר דבהלכה הבאה כשהרמב"ם פסק דגם מי שבא על שניות לעריות אין המים בודקין את אשתו הראב"ד שתק ולא השיג. ונראה דהראב"ד בעצם סבור כמו הרמב"ם דהגזה"כ דונקה האיש מעון בעצם שייך לכל מי דעבר על איסור ביאה – בין מדאורייתא ובין מדרבנן - כמו דמוכח מזה דהוא לא השיג על פסק הרמב"ם בנוגע לשניות לעריות. ומ"מ הראב"ד נקט דארוס הבא על ארוסתו עדיין נחשב כמי שמנוקה מעון והמים בודקין את אשתו. וצ"ב בהחילוק לפי הראב"ד בין ארוס וארוסתו לבין שאר איסור ביאה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:28
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:28)

**וי"ל** דהראב"ד נקט דביאות האסורות מדין חלות שם איסור ביאה מגדירות את הבעל כמי שאינו מנוקה מעוון. וזה כולל רוב הביאות האסורות, בין מדאורייתא ובין מדרבנן. אבל האיסור דארוס וארוסה אינו חלות שם ביאה אסורה דהרי כבר נתקדשה לו והיא כבר אשתו, אלא דהוי חסרון בעלמא בהיתר ביאה דחל בנישואין. ואע"פ דלמעשה אסור לארוס לבוא על ארוסתו, מ"מ מכיון דיסוד האיסור הוא מחמת חסרון היתר ולא מדין חלות שם איסור ביאה בפני עצמו, מי שבא על ארוסתו עדיין מוגדר כמנוקה מעון. ולפי"ז י"ל דהרמב"ם חולק על זה ונקט דאפי' מעשה ביאה דאסור מצד חסרון היתר בלי חלות שם איסור בפני עצמו עדיין עושה את הבעל כמי שאינו מנוקה מעון ואין המים בודקין את אשתו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:29
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:29)

**ועוד** י"ל דהרמב"ם והראב"ד נחלקו לשיטתם בגדר האיסור דארוס לארוסה. דבפתיחה למסכת הארכנו במחלוקת הרמב"ם והראב"ד בנוגע לאיסור דפנוי הבא על פנויה. דהרמב"ם נקט דזה הוי איסור לאו דאורייתא של קדישות, ואילו הראב"ד ס"ל דרק הוי איסור עשה של כי יקח איש אשה. וא"כ י"ל דלפי הרמב"ם כשחז"ל תיקנו איסור לארוס לבוא על ארוסתו הם הרחיבו את האיסור דאורייתא של קדישות וקבעו דארוסה הוי קדשה מדרבנן.⁸⁸⁶ וא"כ מובן למה ארוס הבא על ארוסתו מוגדר כמי שעבר על איסור ביאה ואינו מנוקה מעון. מאידך, לפי הראב"ד י"ל דבעצם הקיחה דקידושין פקע כל איסור ביאה. כי גם אחרי הקידושין חל המתיר המלא של הביאה דהרי קיים את מצות כי יקח איש אשה. אלא דעדיין אסור לו לבוא על ארוסתו באיסור הרחקה בעלמא דחל מפאת החוצפה וחוסר דרך ארץ דיש במעשה. ויוצא מזה דמי שבא על ארוסתו נחשב כעבר על עבירה דעלמא ולא על חלות שם איסור ביאה דהרי היתר גמור דביאה כבר חל באירוסין.

footnotes:
⁸⁸⁶ ועיין בפתיחה למסכת (אות ב) דרבינו זצ"ל העלה צד דלפי הרמב"ם יש איסור דאורייתא בארוס הבא על ארוסתו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:30
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:30)

**ובסוף** הלכה ט' כתב הרמב"ם דיש מקרים דהבעל עובר על איסור ביאה מדרבנן אבל עדיין מוגדר כמנוקה מעון, וז"ל עבר ונשא מעוברת חבירו ומניקת חבירו הרי זו שותה שאין כאן עבירה עכ"ל. וזה ע"פ הברייתא בסוטה (כה:-כו.) וז"ל מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותות ולא נוטלות כתובה דברי ר' מאיר, שהיה רבי מאיר אומר לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו, ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית, וחכמים אומרים יוציא, וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס עכ"ל. כלומר, דהרמב"ם פסק כהחכמים דאע"פ דאסור לכונסה עכשיו, מכיון דיש לה היתר בעתיד המים בודקין אותה. ולכאורה צ"ב דהרי עכשיו היא אסורה לו ואם נישאה הוא עבר על איסור ביאה מדרבנן וראוי לומר דאינו מנוקה מעון. ומהי הסברא לומר דמכיון דבעתיד יש לה היתר הבעל נחשב כמנוקה מעון אם עכשיו הוא עבר על איסור. ועוד קשה היאך כתב הרמב"ם "שאין כאן עבירה" והרי הוא בעצמו פסק (פי"א מהל' גירושין הלכ"ה-כ"ח) דיש איסור, וז"ל וכן גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו כו' שמא יזיק הוולד בשעת תשמיש כו' ומניקה שמא יתעכר החלב כו' כשם שאסור לישא כך אסור לארס כו' עבר ונשא מעוברת כו' יוציא בגט ואפילו היה כהן, ואם היה ישראל יחזירנה אחר כ"ד חדש של מניקה כו' עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:31
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 27b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/27b:31)

**ונראה** לבאר דהאיסור דמנקת ומעוברת חבירו אינו חל בכלל איסורי ביאה אלא חל מדין אחר לגמרי כדמבואר בתוס' שם (סוטה כו. ד"ה לא ישא) וז"ל בירושלמי עליו הכתוב אומר (משלי כג) אל תשיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא עכ"ל. כלומר דחז"ל תיקנו איסור מיוחד שלא תהא אישות עם מנקת ומעוברת חבירו משום הסכנה להוולד. אבל י"ל דלא תיקנו חלות שם איסור ביאה אלא איסור אישות. והראיה דהאיסור הוא חלות האישות ולא הביאה עצמה היא דלפי החכמים הבעל צריך לגרשה עד שעת ההיתר ולא רק לפרוש ממנה. וא"כ י"ל דמכיון דהאיסור חל כאיסור אישות ולא כאיסור ביאה, הבעל עדיין נחשב כמנוקה מעון.⁸⁸⁷

footnotes:
⁸⁸⁷ וע"ע בזה ובגדר מחלוקת התנאים ברשימות שיעורים ליבמות (לו: ד"ה מעוברת חבירו). ועוד י"ל דאיסור מינקת ומעוברת אינו איסור ביאה ולא איסור אישות אלא איסור גברא דעלמא להתרחק ולא לגרום נזק לוולד.