## Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 41b

###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:1
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:1)

**גמ'. מה לגירושין שכן ישנן חול.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:2
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:2)

**והנה** פשיטא דשאני דעת גיטין וקידושין מדעת הפרשת תרומה. בגיטין וקידושין בעינן דעת מקנה מדהויין מעשי קנין ואילו הפרשת תרומה אינה חלות הקנאה ולית בה דעת מקנה כי אם דעת הפלאה בלבד. הראייה לכך, כי מופלא סמוך לאיש המפריש תרומה תרומותו תרומה אע"פ דאין הקנאתו קנין, כי יש לו דעת הפלאה אבל לית ליה דעת להקנות (עיין נדה דף מו: ורמב"ם פרק ד מהלכות תרומות הל"ה). ולפי"ז צ"ל דהא דהתרומה נעשית ממון כהנים אחרי ההפרשה אע"פ דאין בהפרשה מעשה הקנאה הוא כתוצאה מחלות התרומה דחלה בתבואה. דהיינו דהמפריש רק מתפיס חלות שם תרומה בתבואה, וממילא הכהנים קונים אותה כי יש דין דכל חפצא עם חלות שם כזאת שייכת לכהנים בדיני ממונות.²²

footnotes:
²² והשווה לדברי רבינו זצ"ל ברשימות שיעורים לב"ק (סז. ביאור דברי המלחמות, בא"ד דבכולהו איכא).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:3
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:3)

**וע"ע** במס' ב"מ (כב.) דהגמ' רצתה להשוות דין יאוש שלא מדעת דהוי יאוש אליבא דרבא לדין התורם פירות חברו שלא ברשות ואח"כ באו הבעלים והסכימו ואמרו כלך אצל יפות ונמצאו יפות דתרומתו תרומה. ופשיטא שדבר כזה לא יועיל בהקנאה. כלומר דמי שנוטל חפץ מחברו שלא ברשות ויקנהו לשני ואח"כ יבאו הבעלים ויאמרו כלך אצל יפות ונמצאו יפות, פשיטא דאין הקנאתו הקנאה למפרע. דהרי שאני הדעת להפרשת תרומה דאינה דעת מקנה ודומה לדעת יאוש שגם היא אינה דעת מקנה אלא דעת מיוחדת שחלה באבידה לגמור את שם האבידה בדבר האבוד ולהתירה.²³ כי רק בדעת מיוחדת כדעת יאוש אמרינן שמועילה הדעת למפרע. וה"ה בדעת דהפרשת תרומה המהווה דעת מיוחדת של הפלאה ולא של הקנאה שגם היא מועלת למפרע. ובכך יש לבאר את הגמ' שלפנינו שלפיכך אין ללמוד תרומה מגט. דבגט חלה דעת מקנה ואילו בתרומה ליכא דעת מקנה אלא דעת מיוחדת דהפלאה ואין להשוותן לענין עשיית שליח.²⁴ ומבוארת יותר עפ"י יסוד הגר"ח זצ"ל דחלות שליחות זקוקה למינוי בעלים דאזי י"ל דדעת מקנה בגט מהווה דעת בעלים למנות שליח ואילו דעת הפלאה אינה דעת בעלים כבהקנאה ולפי' אינו יכול למנות שליח להפרשת תרומה.

footnotes:
²³ עיין ברשימות שיעורים לפרק אלו מציאות (כב. ד"ה ת"ש כיצד אמרו).
²⁴ אבל עיין בשיעורים לקמן (נב: ד"ה אבל הכא אות ב') דרבינו זצ"ל ביאר בדעת הרמב"ם דיש היכי תמצא דגם דעת מקנה מועיל למפרע.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:4
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:4)

**ולפי"ז** נראה לבאר את פסק הרמב"ם (פרק ד מהלכות תרומות הל"ג) דכלך אצל יפות מועיל בהפרשת תרומה שלא מדעת בעלים וגם בלי מינוי שליחות וז"ל התורם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חבירו וליקט פירות שלא ברשות כדי שיקחם ותרם, אם בא בעל הבית ואמר לו כלך אצל יפות אם היו שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה שהרי אינו מקפיד, ואם לא היו שם יפות אין תרומתו תרומה שלא אמר לו אלא על דרך מיחוי, ואם בא בעל הבית וליקט והוסיף בין יש לו יפות מהן בין אין לו תרומתו תרומה עכ"ל. ולכאורה קשה דהרי הרמב"ם פסק (פרק יד מהלכות גזילה ואבידה הל"ה) כאביי דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, ומבואר בגמ' (ב"מ כב.) דלדעת אביי תרומתו תרומה בכלך אצל יפות רק כדשוויה שליח. ועיין בכס"מ (שם) דביאר דהרמב"ם סמך על הגמ' בקידושין לקמן (נב:) דמשמע דאם הבעלים אמר כלך אצל יפות דתרומתו תרומה אפי' בלי מינוי שליחות.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:5
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:5)

**אבל** לכאורה עדיין צ"ב בסברת הרמב"ם, היאך אפשר שתהיה חלות תרומה חלה למפרע בלי מינוי שליחות לפני ההפרשה, והרי הפרשת תרומה צריכא שליחות וכדכתיב גם אתם לרבות שלוחכם. וי"ל ע"פ הנ"ל דהרמב"ם סבור דמינוי שליחות אינו חל למפרע בשליחות דהקנאה ואילו בשליחות דתרומה דאינה חלות הקנאה אלא הפלאה, שפיר חלה שליחות למפרע (וע"ע בשיעורים לב"מ כב. ד"ה ת"ש כיצד). ונראה להוסיף עוד בביאור שיטתו שכשיש דעת מקנה אזי חלה השליחות בתורת בעלים, ובשליחות של בעלות חייבים למנות השליח מעיקרא אמנם אין מינוי חל למפרע. משא"כ בתרומה דליכא דעת מקנה וליכא איפוא חלות שם שליחות דבעלים אלא רק חלות שליחות דעלמא על מעשה ההפרשה והפלאה ולזה מועיל מינוי שליחות למפרע.²⁵ דשליחות לתרומה דומה לשליחות לקבלת הגט בכך דאינו שלוחו של בעלים אלא דחלה שליחות דעלמא בלי בעלים.²⁶

footnotes:
²⁵ ויתכן להוסיף ביאור בזה דכשיש שלוחו של הבעלים הריהו שליח הבעלים לעשות גם את עצם המעשה עם החלות, כי הבעלים הוא בעל המעשה והחלות, ולפיכך צריך למנותו לפני המעשה. משא"כ בהפרשת תרומה שאין בזה מעשה בעלים כי אין כאן הקנאה וצריכא שליחות רק על החלות בלבד ולא על המעשה. וממילא השליחות חלה אף אחרי החלות כי בדליכא בעלים בתרומה הדעת היא רק להסכים לחלות וזה אפשר להשלים גם אחרי החלות כי החלות עדיין קיימת בעולם שיכול להסכים עליה, משא"כ המעשה דכבר אזלא מהעולם וצריכים דעת לפני המעשה כדי שהמעשה יתקיים כשיעשה השליח אותו ודו"ק.
²⁶ לכאורה צ"ע דלפי"ז יוצא אליבא דהרמב"ם דיועיל מינוי שליחות למפרע בשליחות לקבלת הגט ודבר זה לא שמענו מעולם. ואולי י"ל דמאחר דמרבינן דשליח לקבלה עושה שליח נחשבת השליחות לשליחות דבעלים עפ"י גזיה"כ ולפי' ליכא מינוי שליחות למפרע.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:6
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:6)

**תוד"ה פיחת עשרה. בא"ד וי"ל דהתם היינו טעמא לפי שאין דרך בני אדם לברור היפות כדי לתרום אלא הבינונים.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:7
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:7)

**לפי** התוס' יוצא דאם השליח פיחת י' או הוסיף י' בכוונה ובסוף הבעלים מחו על זה, דאעפ"כ תרומתו תרומה. מאידך הרמב"ם (פרק ד מהלכות תרומות הל"ז) חולק על זה וז"ל האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעתו של בעל הבית אם היה יודע בו שהוא בעל עין רעה מפריש אחד מששים ואם היה בעל נפש שבעה מפריש אחד מארבעים ואם אינו יודע דעתו מפריש לו בינונית אחד מחמשים נתכוון לבינונית ועלתה בידו אחד מארבעים או אחד מששים תרומתו תרומה ואם נתכוון להוסיף על הבינונית ותרם אפילו אחד מתשעים ותשעה אין תרומתו תרומה עכ"ל. ומשמע מסוף דבריו דכל הדין דאם פיחת י' או הוסיף י' דתרומתו תרומה, הוא רק היכא דנתכוון לאחד מחמשים ועלה בידו בטעות אחד מארבעים או אחד מששים. אמנם אם באמת נתכוון להוסיף על אחד מחמשים אזי אין תרומתו תרומה. ונמצא דנחלקו התוס' והרמב"ם היכא דהשליח התכוון להוסיף עשרה האם תרומתו תרומה, ויש לעיין במאי קמיפלגי.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:8
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:8)

**ולכאורה** יתכן לבאר דנחלקו בגדר דין שליח לתרומה. שהתוס' נקטו דשליח לתרומה הוי הבעלים על ההפרשה, ולכן כשאין אומדנא דמוכח דהשליח עושה נגד דעת המשלח, הדין הוא דתרומתו תרומה. ורק אם יש אומדנא דמוכח דהוא עושה נגד דעת בעל הבית כגון שהוא מפריש מן היפות, אזי פקע שם שליחות מיניה ואין תרומתו תרומה. מאידך הרמב"ם חולק על זה וסבור דשליח לתרומה אינו בעלים על ההפרשה אלא הוי מעין ידא אריכתא של הבעלים. ולפיכך אם השליח שינה מדעת בעל הבית אזי אין תרומתו תרומה כי אין לשליח כח מצד עצמו להפריש. ולפי"ז צ"ל דהא דאיתא במשנה דאם פיחת עשרה תרומתו תרומה קאי רק בטעות באומד התבואה ולא בטעות בדעת בעל הבית.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:9
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:9)

**אמנם** קשה להעמיס את הביאור הזה בדעת הרמב"ם דהרי יש לו שיטה מיוחדת בגדר שליחות בתרומה. דעיין בדבריו לקמן בפרק ד' (הל"ט) וז"ל האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו או לשפחתו לתרום והלכו לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרומו אם לא שינה השליח תרומתו תרומה ואם שינה כגון שאמר לו תרום מן הצפון ותרם מן הדרום הואיל וביטל שליחותו מקודם אינה תרומה עכ"ל. הרי הרמב"ם פסק דהפרשת השליח מהני אפי' אם המשלח ביטל את השליחות, דס"ל לרמב"ם דהפרשת השליח אינה חלה רק אם יש ב' דברים ביחד: א) ביטול השליחות, ב) שינה מדעת בעל הבית.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:10
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:10)

**ועיין** בראב"ד שהשיג עליו וז"ל א"א מה ראה זה המחבר שפסק כריש לקיש שלא העמידו בירושלמי את המשנה בשינה שליחותו אלא לדעת ריש לקיש דאמר לא אתי דיבור ומבטל דיבור ולית הלכתא כוותיה עכ"ל. ועיין בכס"מ (שם) שהוסיף להקשות על הרמב"ם מהגמ' לקמן (נט) דפליג ר"י על ריש לקיש וס"ל דאתי דיבור ומבטל דיבור וקיי"ל כר' יוחנן, וצ"ע א"כ מדוע פסק הרמב"ם דבלא שינה תרומתו תרומה, והרי ביטל שליחותו ואתי דיבור ומבטל דיבור. ותירץ הכס"מ בשם הר"י קורקוס שהרמב"ם סובר שאף ר' יוחנן מחלק בין תרומה לקידושין, ובתרומה ס"ל דלא אתי דיבור ומבטל דיבור, עיי"ש.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:11
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:11)

**ברם** עלינו להבין את שיטת הרמב"ם, למה ביטול שליחות בלבדה אינו מהני בתרומה ורק בקידושין. ועוד צ"ב מהי הסברא לומר דהפרשת השליח אינה חלה אם יש ב' תנאים ביחד: גם ביטול השליחות וגם שינוי מדעת בעל הבית.²⁷

footnotes:
²⁷ וע"ע בזה ברשימות שיעורים לב"מ (כב. ד"ה ת"ש כיצד אמרו) דרבינו זצ"ל ביאר את דברי הרמב"ם באופן קצת אחר.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:12
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:12)

**ונראה** לבאר ע"פ דברי הרמב"ם (פרק ד מהלכות תרומות הל"ג) שהבאנו לעיל (מא: ד"ה שכן ישנן) דאדם אחר יכול לתרום תרומה של בעל הבית בלי מינוי שליחות, וההפרשה חלה למפרע ע"י גילוי דעת של בעל הבית. וביארנו דלפי הרמב"ם לא צריך שליחות מדין בעלים כדי להפריש תרומה דהרי מינוי שליחות של הבעלים בודאי צריך להיות לפני המעשה. אלא דהרמב"ם סבור דבהפרשת תרומה סגי בזה דבעל הבית רוצה שתרומתו תהא מופרשת, ויד אחר הוי כיד בעל הבית כל עוד דיש גילוי דעת של בעל הבית אחרי ההפרשה, דאין כאן חלות שליחות דבעלים על המעשה כבשליחות דעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:13
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:13)

**ויוצא** דלפי הרמב"ם יש ב' דינים בשליחות לתרומה: א) היכא דיש מינוי שליחות אזי השליח הוי הבעלים על ההפרשה וכמו דמצינו בשליח הולכה בגיטין, ב) שליחות דידו כיד בעל הבית אבל אין השליח הבעלים על ההפרשה. וצריך רק דין אחד לחול כדי שהפרשת השליח תחול. ובזה מובן דברי הרמב"ם בהלכה ט' בנוגע לביטול השליחות. דהרי כשבעל הבית מינה שליח להפריש תרומה וגם גילה דעתו שהוא רוצה שתרומתו תהא מופרשת, בעצם חלה על השליח ב' חלויות דשליחות, דהיינו דהשליח הוי הבעלים על ההפרשה וגם ידו כיד בעל הבית. ואם בעל הבית ביטל השליחות, זה מפקיע רק את מינוי השליחות דעשה את השליח כבעלים על ההפרשה, אמנם מכיון דהבעלים עדיין רוצה שתרומתו תהא מופרשת השליח יכול להפריש מדין ידו כיד בעל הבית. ברם מכיון דהוא מפריש משום דידו כיד בעל הבית אזי אם הוא שינה מדעת בעל הבית ותרם מן הדרום במקום הצפון, אזי אי אפשר לומר דידו כיד בעל הבית ואין תרומתו תרומה. ומאידך גיסא, אם בעל הבית לא ביטל את המינוי של השליח אבל השליח שינה מדעת בעל הבית ותרם מן הדרום במקום הצפון, אזי חסר לו הדין דידו כיד הבעלים, אבל השליח עצמו הוי הבעלים על ההפרשה ולכן ההפרשה חלה אפי' אם הוא שינה מדעת המשלח.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:14
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:14)

**ויוצא** מכל זה דהרמב"ם סבור דאם בעל הבית מינה שליח להפריש תרומה, אזי השליח הוי בעלים על ההפרשה. וא"כ אי אפשר לפרש את פסק הרמב"ם שאם השליח פיחת עשרה בכוונה שאין תרומתו תרומה הוא משום דשליח בתרומה אינו הבעלים על ההפרשה אלא דידו כיד הבעלים. ואם באמת שליח לתרומה הוי בעלים על ההפרשה אזי למה הרמב"ם חולק על התוס' דנקטו דאפי' אם השליח פיחת עשרה בכוונה דההפרשה עדיין חלה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:15
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:15)

**ונראה** לבאר דגם התוס' וגם הרמב"ם סבורים דשליח לתרומה הוי הבעלים על ההפרשה, ולכן אם השליח שינה מדעת בעל הבית באופן מסויים עדיין תרומתו תרומה. אמנם הרמב"ם חילק בין סוגים שונים של שינוי מדעת בעל הבית. דאם השליח תרם מהדרום במקום הצפון אזי אין כאן הפסד ממון לבעלים והפרשת השליח חלה מכיון דהשליח הוי הבעלים על ההפרשה. אמנם אם השליח תרם יותר תבואה מדעת מבעל הבית אזי הוא גורם לבעל הבית הפסד ממון. ובהיכי תמצי כזה אמרינן דאין לשליח חלות מינוי שליחות להפסד ממון ולדבר כזה אין לו חלות שם שליח כלל ולכן אין תרומתו תרומה. אמנם אם השליח רוצה להפריש אחד מחמישים אלא דהוא טועה באומד, אזי הוא לא שינה מדעת בעל הבית בכוונה ועדיין חלות שם שליח עליו ותרומתו תרומה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:16
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:16)

**גמ'. משום דאיכא למפרך שכן ישנה במחשבה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:17
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:17)

**ונראה** לבאר דמכיון דהבעלים יכולים להפריש במחשבה, הרי השליח שמפריש לא צריך להיות חלות שם שליח בתורת שלוחו של אדם כמותו. דהרי י"ל דבעצם הבעלים מפרישים במחשבה והשליח צריך רק לברר איזה תבואה הבעלים רוצים שיהיו תרומה. ולכן אין להוכיח מ"שליחות" בהפרשת תרומה דשליחות מהני בגיטין ובקידושין.²⁸

footnotes:
²⁸ ועוד י"ל עפ"י יסוד הגר"ח זצ"ל דאם ישנה במחשבה אזי נחשב לבעלים דאפילו במחשבה בלבד יכול להחיל חלות התרומה משא"כ כשצריך לעשות מעשה אזי איננו בעלים גמורים כ"כ.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:18
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:18)

**גמ'. וכי תימא דיליף מהנך, מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:19
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:19)

**ונראה** לבאר דשליחות בגירושין, קידושין ותרומה הוו גם על המעשה וגם על החלות. דהרי למשל, השליח נותן את הגט בעד הבעל דהוי מעשה הגירושין וחלות הגירושין חלה לבעל. אמנם בקדשים השליחות היא רק על מעשה השחיטה ולא על חלות שנוצרה ע"י המעשה.²⁹ ולכן הגמ' דחתה כאן דאין ללמוד שליחות בקדשים דחלה על מעשה לחודיה משליחות דגו"ק דהוי על מעשה וחלות. דהרי י"ל דהיכא דבעינן רק מעשה ולא חלות אזי יש צורך דהאדם יעשה את המעשה בגופו. וזה דומה למה דמצינו בשליחות במצוות דהיכא דיש רק מעשה ולא חלות דנוצרה ע"י המצוה אזי האדם צריך לעשות את המעשה בגופו ושליחות אינה חלה.³⁰

footnotes:
²⁹ לכאורה כוונת רבינו זצ"ל היא דבגירושין, קידושין ותרומה החלות חלה למשלח. אמנם כאן חלות השחיטה אינה שייכת במיוחד לבעל הקרבן אלא דהשחיטה חלה כמקדש וכמתיר דבהמה עצמה. א"נ י"ל שכשהחלות מתיחס אליו אזי הוי בעלים למנות שליח משא"כ אם אינו בעל החלות ורק של המעשה אינו בעלים למנות שליח.
³⁰ וע"ע בזה בשיעורים לעיל (קונטרס מילה, מנחת חינוך אות ג).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:20
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:20)

**גמ'. דא"ר יהושע בן קרחה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:21
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:21)

**בענין שליחות בקדשים**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:22
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:22)

א
**שליחות בשחיטת קרבן פסח**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:23
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:23)

**יל"ע** האם שליחות בקדשים חלה דוקא בקרבן פסח או"ד דחלה בכל הקרבנות. דהרי שחיטת קרבן פסח חלוק משחיטת שאר קרבנות. דבשאר קרבנות הריצוי תלוי בזריקת הדם והשחיטה הוי עבודה אחת בין שאר העבודות ואין לה דינים מיוחדים. דהרי כל המחשבות שפוסלות שאר העבודות פוסלות גם בשחיטה. אמנם בקרבן פסח יש דינים מיוחדים לשחיטה כמו דאיתא במשנה בפסחים (סא.) וז"ל שחטו שלא לאוכליו, ושלא למנויו, לערלים ולטמאים פסול עכ"ל. והביאור בזה הוא דבקרבן פסח יש מצוה על הבעלים לשחוטו כמ"ש הרמב"ם (ריש הלכות קרבן פסח) וז"ל מצות עשה לשחוט את הפסח בארבעה עשר לחדש ניסן אחר חצות, ואין שוחטין אלא מן הכבשים או מן העזים בלבד זכר בן שנה, ואחד האיש ואחד האשה חייבין במצוה זו עכ"ל, ובפשטות משמעות הרמב"ם היא דהמצוה חלה על הבעלים. ולכן בגמ' דידן, ר"י בן קרחה חידש דהבעלים יכולים למנות שליח לעשות את מצות מעשה שחיטה בעדם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:24
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:24)

**אמנם** בשאר קרבנות אין מצוה על הבעלים לשחטם.³¹ אלא דיש דין אחר שהבעלים צריכים לעמוד בעזרה בשעת ההקרבה, כמו דאיתא במשנה בתענית (כו.) בנוגע לקרבן תמיד וז"ל אלו הן מעמדות, לפי שנאמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי, וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו, התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות, על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים של לוים ושל ישראלים עכ"ל. והביאור בזה הוא דבהמשך הפסוק ד"צו את בני ישראל את קרבני לחמי" כתוב "תשמרו לי במועדו". ומהמלים האלו המשנה לומדת דין חדש דהבעלים צריכים לשמור את הקרבן בשעת הקרבה, דהיינו דהם צריכים להיות בעזרה. והדין הזה דעמידת הבעלים על גבי הקרבן לכאורה אינו נתפס בשליחות דהרי אין בו מעשה, אלא הוי דין עמידה דהוי מצוה שבגופו ואין בו שליחות. ויוצא מזה דרק בקרבן פסח דיש מצוה על הבעלים לעשות את עצם מעשה השחיטה, יש דין של שלוחו של אדם כמותו אך לא בשאר הקרבנות.

footnotes:
³¹ עיין למשל, בלשון הרמב"ם בספר המצוות בנוגע לקרבן עולה וז"ל והמצוה הס"ג היא שצונו במעשה קרבן עולה והוא שיהיה כל קרבן עולה כשהוא קרב, יהיה קרבן יחיד או צבור, שיהיה על תואר כך ועל תואר כך עכ"ל. והשווה לדברי תוס' הרא"ש בסוגיא דידן (ד"ה מכאן) וז"ל אבל שאר קרבנות לא בעינן דעת בעלים כלל אלא אפי' שחטו בלא דעת בעלים או אפי' הבעלים מוחים בו כשר, אבל בפסח דכתיב ביה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל והצריך לכולם לשחוט וכששחטו אחד חשיב כאילו שחטו כולם מזה יש ללמוד דשלוחו של אדם כמותו עכ"ל. אמנם מרש"י בסוגיא דידן (ד"ה מנלן) משמע דכל שחיטת קדשים צריך שליחות בעלים וז"ל דשלוחו של אדם כמותו לשחיטת קדשים עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:25
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:25)

**אמנם** יש להקשות על זה מדברי הרמב"ם (פרק ו מהלכות כלי המקדש הל"א) בענין מעמדות וז"ל אי אפשר שיהיה קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו וקרבנות הציבור הן קרבן של כל ישראל ואי אפשר שיהיו ישראל כולן עומדין בעזרה בשעת קרבן לפיכך תקנו נביאים הראשונים שיבררו מישראל כשרים ויראי חטא ויהיו שלוחי כל ישראל לעמוד על הקרבנות והם הנקראים אנשי מעמד עכ"ל. דמשמע מדבריו דכל הציבור הוי הבעלים על קרבן הציבור והמעמדות הריהן השלוחים של כל הציבור, והוא נגד מה דביארנו דאין שליחות חלה בנוגע לעמידת הבעלים בעזרה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:26
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:26)

**ברם** קשה לומר דאנשי המעמד הוו שלוחי הציבור לעמוד בעזרה דהרי עמידה בעזרה אינו מעשה דנתפסת בשליחות, ואינו אלא מצוה שבגופו לעמוד שם על קרבנו. אלא מסתבר דהרמב"ם לא התכוון דחל על אנשי המעמד חלות דין שלוחו של אדם כמותו. אלא כוונת הרמב"ם היא דיש דין בקרבן ציבור דרק חלק מהבעלים צריכים לעמוד על גבי הקרבן, ואנשי המעמד הם עומדים על הקרבן בתורת מקצת הבעלים. וכשהרמב"ם כתב דהם שלוחי כל ישראל, פירוש הדבר דהם הנציגים של בני ישראל לעמוד על קרבנם, אבל אין להם תורת שליחות ולא חל חלות דין שלוחו של אדם כמותו באנשי המעמד.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:27
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:27)

ב
**שליחות בשאר קרבנות**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:28
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:28)

**עד** כאן ביארנו דשלוחו של אדם כמותו שייך רק בשחיטת ק"פ אבל לא בשאר הקרבנות. אמנם יתכן דגם בשאר קרבנות יש דין דשליחות הבעלים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:29
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:29)

**דהרי** אע"פ דבשאר קרבנות אין מצוה על הבעלים לשחוט את הקרבן, אמנם יש מצוה על הבעלים לטפל בקרבן ולעמוד על גביו בשעת הקרבתו. וזה מבואר ברמב"ם (פרק יח מהלכות מעשה הקרבנות הל"א) וז"ל כל הקרבנות כולן בין קרבנות בהמה ועוף בין קרבנות מנחות מצות עשה להקריבן בבית הבחירה שנאמר ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך, וכן מצות עשה להיות כל אדם מטפל ומביא קרבנות בהמה שנתחייב להקריבן מחוצה לארץ לבית הבחירה שנאמר קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא וגו', מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ שהוא מטפל בהם עד שיביאם לבית הבחירה עכ"ל. הרי הרמב"ם הביא את הפסוק "תשא ובאת" כמקור דהבעלים חייבים לטפל בקרבנות עד שיביאם לבית המקדש.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:30
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:30)

**ולפי** זה יש להבין באופן אחר את דברי הרמב"ם בנוגע לאנשי מעמד. דלעיל (אות א') ביארנו דבאמת אין חלות שליחות כלל אלא דיש דין דמקצת הבעלים צריכים לעמוד בעזרה בשעת ההקרבה. ברם, לפי הנ"ל יש לבאר דהרמב"ם באמת התכוון לדין שלוחו של אדם כמותו. דהרי עמידה על הקרבן הוי חלק מהמצוה לטפל בקרבן מהפסוק דתשא ובאת דיש בו מעשה וחל בו שליחות. ולפי"ז נראה דאם אדם שולח קרבנו למקדש ע"י גוי או קטן דאינו בר שליחות דחסרה לו בקיום המצוה דתשא ובאת.³²

footnotes:
³² ועיין בספר שיעורי הרב למס' גיטין (ע: בענין משלח שנשתטה) דרבינו זצ"ל דייק מהירושלמי בגיטין דנחלקו ר' יוחנן ור"ל בדין ביטול שליחות בקרבנות. ורבינו זצ"ל הסיק מזה דיש שליחות בשאר קרבנות ולא רק בק"פ.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:31
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:31)

**ועוד** י"ל דזהו הביאור בדחיית הגמ' "מה לקדשים שכן רוב מעשיהן ע"י שליח". דעיין ברש"י (ד"ה רוב מעשיהם) וז"ל כל עבודת הקרבתם ע"י כהנים שהם שלוחים עכ"ל. אמנם לכאורה קשה דהרי מסקנת הסוגיא לעיל (כג:) הוא דכהנים שלוחי דרחמנא נינהו וא"כ הכהנים אינם השלוחים דהבעלים. ולפי הנ"ל י"ל דרוב מעשיהן ע"י שליח, פירושו דמצינו בהרבה מקרים שאדם יכול לשלוח קרבנו למקדש ע"י שליח כמו אבל או טמא דמשלחים קרבנותיהם ע"י שליח (זבחים כב:). וכל זה הוי מדין חלות שליחות דשלוחו של אדם כמותו דע"י שלוחם הבעלים מקיימים את מצותם לטפל בקדשים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:32
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:32)

**ויש** להוסיף דיתכן דאע"פ דשליחות בק"פ חלה לגבי השחיטה עצמה ושליחות דשאר קרבנות חלה רק בנוגע לחיוב טיפול ולעמוד על גביו אך לא לגבי השחיטה, מ"מ י"ל דהכל מיוסד בחיוב אחד כללי של טיפול בקדשים. דהרי מצינו דחיוב הטיפול הכללי בקדשים חל באופן שונה בקרבנות שונים. דהרי בביכורים יש חיוב אחריות כדאיתא במשנה ביכורים (פרק ב משנה ד) ואם נגנב הביכורים בדרך לירושלים הבעלים צריך להפריש פירות אחרים תחתיהם. אמנם מצינו ג' שיטות באיזה שלב נגמר חיוב האחריות דביכורים. דאיתא במשנה בביכורים (פרק א משנה ט) וז"ל ומנין שהוא חייב באחריותן עד שיביא להר הבית שנאמר (שמות כג) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך מלמד שחייב באחריותם עד שיביא להר הבית עכ"ל, ומבואר דהחיוב אחריות נגמר משהגיע להר הבית. אמנם הגר"א הגיה "לעזרה" במקום "להר הבית". והגר"ח זצ"ל ביאר דלפי הגר"א, חיוב האחריות נמשך עד דיש קיום מצות החפצא דביכורים, דהיינו עד שהפירות יגיעו לעזרה דזוהי שעת קיום מצות הבאתם. אמנם לפי הגירסא שלנו דחיוב האחריות פקע משהגיע להר הבית, נמצא דאע"פ דהביכורים עצמם צריכים להכנס לעזרה, מ"מ חיוב האחריות דהבעלים נגמר לפני כן משהגיעו להר הבית. ובהסבר הדברים צ"ל דיש ב' דינים בביכורים: א) מצוה על הגברא לטפל בהבאת ביכורים עד הר הבית, ב) מצוה על החפצא דביכורים שצריכים להכנס לעזרה. ונראה דחיוב האחריות תלוי במצות הגברא לטפל בם ומצות טיפול מתקיימת בהגעה להר הבית.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:33
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:33)

**ויסוד** זה שיש קשר בין חיוב האחריות בביכורים לבין מצות הגברא לטפל בביכורים, גם עולה משיטת רבי יהודה בתוספתא הסובר דחיוב האחריות נגמר אפי' לפני הר הבית וז"ל ר' יהודה אומ' עד באר הגולה חייב באחריותן מבאר הגולה ואילך אין חייב באחריותן עכ"ל. ולכאורה שיטתו תמוה, דהרי מהי הסברא לומר דחיוב האחריות פקע אפי' לפני הר הבית בבאר הגולה. וצ"ל דעד באר הגולה חלה על הבעלים מצות הבאה וטיפול והיא הגורמת לחיוב האחריות. אמנם בודאי יש עוד חיוב מצוה בביכורים דהוי דין בהחפצא דביכורים דהפירות צריכים להיות מובאים לעזרה ממש ובכך מתקיימת מצות הבאת החפצא דביכורים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:34
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:34)

**ויוצא** מדברינו דמצות טיפול והבאה דחלה על הבעלים בביכורים לפי כמה דעות בתנאים נגמרת אפי' לפני העזרה, אע"פ דבודאי בשאר קרבנות מצות הטיפול נמשכת אפי' לאחר זה. וא"כ י"ל דהמצוה על הבעלים בק"פ ומצוה לעמוד על קרבנם בשאר הקרבנות, הן בכלל אותה המצוה הכללית של "תשא ובאת" דהבעלים חייבים לטפל בקרבנות שלהם. דהיינו, דהחיוב לאדם לעמוד על קרבנו הוי חלק ממצות הטיפול בשאר קדשים, והחיוב על הבעלים לשחוט את פסחם הוי חיוב טיפול מיוחד בפסח שהבעלים יטפלו בפסחם וישחטהו בפנים לשם קרבן. וא"כ י"ל דבכל הקרבנות וגם בפסח שליחות חלה כדי לקיים מצות טיפול דקדשים, כל אחד ואחד כדינו וכשיעורו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:35
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:35)

**ועוד** נראה להעיר שמזה שחלה שליחות בפסח ובהקרבת קרבנות אפשר ללמוד ששליחות מועלת לקיום מצוות חוץ ממצוות שבגופו, וכך קבע הקצות החושן (סימן קפב סק"א)³³ שבשאר המצוות דעלמא חוץ ממצוות שבגופו חלה שליחות וכגון בקביעת מזוזה ובבנין מעקה וכדומה.³⁴ והנה בדין שאין שליחות במצוות שבגופו – כגון בהנחת תפילין באכילת מצה ובתקיעת שופר וכדומה, הסברא היא שבמצוות האלו הגברא פועל בתורת גברא וגם בתורת חפצא דהיינו שהמצוה חייבת להעשות עם החפצא דגופו, ושליחות חלה רק במצוות דעלמא שחייב הגברא לעשותן בתורת גברא כי שלוחו של אדם כמותו לעשות את מעשה הגברא, אך א"א למנות שליח להיות החפצא של גוף המשלח.

footnotes:
³³ וע"ע בזה בשיעורים לעיל (קונטרס בענין מילה על פי סדר המנחת חינוך, מנחת חינוך אות ג' ד"ה ועיין בטור יו"ד, אות ג').
³⁴ אך יתכן דבמזוזה ומעקה המצוה מתקיימת ממילא כשיש לביתו מזוזה ולגגו מעקה גם בלי מעשה מצד הבעלים, ואפי' אם גוי יקבע המזוזה או יבנה המעקה הבעלים יקיימו את המצוה ממילא. ועיין בזה בשדי חמד (מערכת מ' כלל הל"א).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:36
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:36)

**ועוד** יתכן שאין שליחות חלה למצוות ע"פ שיטת הגר"ח זצ"ל דרק כשיש חלות שם בעלים יכולים למנות שליח והגברא אינו בעלים על המצוה שעושה. ואילו בתרומה ובקרבנות גוף המצוה עצמה תלויה בחלות שם בעלים ומשו"ה שייך למנות בהן שליח לעשותן.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:37
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:37)

**ונ"מ** בין הטעמים יהיה לגבי מצות מילה של האב למול את בנו שהאב הוי גברא העושה מעשה מצוה בחפצא של בנו אך איננה מצוה שבגופו כמו תפילין ומצה, וגם אין לו חלות שם בעלים במצוה זו. ויוצא דלפי הקצוה"ח האב שפיר יכול למנות שליח לעשות מעשה המילה,³⁵ אבל לפי הגר"ח זצ"ל מכיון שהאב אינו הבעלים על המילה אינו יכול למנות שליח. וה"ה בנוגע לכל שאר המצוות דליכא בהן חלות שם בעלים, כגון מצוות בדיקת חמץ³⁶ ופדיון הבן וכדומה.³⁷

footnotes:
³⁵ עיין בזה בקצוה"ח (סימן שפב סק"ב) דהביא מחלוקת הפוסקים בנוגע לשליחות במילה. ויש להעיר על דברי רבינו זצ"ל דהקצוה"ח בעצמו (שם) הבין דלפי תוס' הרי"ד מילה הוי מצוה שבגופו ולא מהני שליחות.
³⁶ יל"ע האם מצות בדיקת חמץ מהוה מעשה מצוה לעשות מעשה בדיקה הזקוקה לשליחות או"ד שמהוה מצוה שהבית יהיה בדוק מחמץ ולא צריכא שליחות. וממה שהכשירו קטנים לבדיקת חמץ (פסחים ד:), משמע שלא צריכים שליחות אלא רק שהבית יהיה בדוק, דהא קטנים לאו בני שליחות נינהו.
³⁷ ברם בשאר המצוות יל"ע האם עיקר המצוה היא לעשות את מעשה המצוה עצמה דאזי ליכא שליחות, או המצוה היא התוצאה, וכגון בחמץ דאין המצוה מעשה הבדיקה אלא התוצאה דהיינו שהבית יהיה בדוק, ובמילה ופדיון הבן שבנו יהיה נימול ופדוי, שאם המצוה אינה עצם המעשה אלא יסוד קיום המצוה היא התוצאה אזי יכול לקיימו ע"י אחר, כשיצוה לאחר שהוא שלוחו לעשות את המצוה ושתהיה את התוצאה שהיא עיקר קיום המצוה, ואכמ"ל. וע"ע בזה בשיעורים לעיל (כט. קונטרס בענין מילה, מנ"ח אות ג).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:38
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:38)

**והנה** אליבא דחד מ"ד בגמ' לקמן (מג.) שמאי הזקן ס"ל דיש שליח לדבר עבירה. ושאל הגר"ח זצ"ל את בנו הגר"מ זצ"ל לדעת שמאי מה יהיה הדין בטהור ששלח טמא למקדש האם המשלח חייב או פטור. ואמר הגר"מ זצ"ל דלכאורה אין לדמות מקרה זה למי ששלח שליח להרג את הנפש דחייב שהרי המשלח מוזהר לא להרוג ושלוחו של אדם כמותו, אך כאן מותר לטהור ליכנס בעצמו למקדש ומצד זה צ"ל פטור גם כששלח את הטמא. אך הסיק הגר"מ זצ"ל דמ"מ הטהור חייב כמו מי שזרק שרץ למקדש שחייב. עיין ברמב"ם (פרק ג מהלכות ביאת המקדש הלט"ז) שכתב וז"ל המכניס שרץ וכיוצא בו במקדש או שהכניס אדם טמא למקדש הרי זה חייב כרת שהרי טימא מקדש ה' עכ"ל. וכשהטהור שלח טמא למקדש אליבא דשמאי השליחות חלה כדי להחשיב את הטהור למי שהכניס את הטמא למקדש.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:39
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:39)

**גמ'. מה לקדשים שכן רוב מעשיהן ע"י שליח**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:40
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:40)

**לעיל** (מא: בענין שליחות בקדשים, אות ב) ביארנו את הדחייה לפי המ"ד דכהני שלוחי דרחמנא נינהו, דהוא מסקנת הסוגיא לעיל (כג:). אמנם נראה מרהיטת לשון הגמ' דקאי לפי המ"ד דכהני שלוחי דידן נינהו, דהיינו דהכהנים עושים רוב מעשי הקרבת הקרבן בעד הבעלים. ולכאורה קשה, דאם הכהנים באמת הוו שלוחי דידן, למה אין קדשים מקור לשליחות בכל התורה כולה, ומה הביאור בדחיית הגמ' דרוב מעשיהן ע"י שליח.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:41
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:41)

**ונראה** לבאר דאפי' למ"ד שלוחי דידן נינהו אין בקדשים חלות שליחות גמורה, דהרי הישראל הבעלים של הקרבן ששלחם אינו יכול לעשות את עבודות הקרבנות בעצמו כדמבואר בסוגיא לעיל (כג:). אלא צ"ל דאע"פ דאין שליחות בנוגע למעשה הקרבה, מ"מ חל דין מחודש של שליחות בנוגע לקיום ההקרבה. והגמ' בסוגיא דידן מחפשת מקור דשליחות חלה גם בנוגע למעשה גירושין ומעשה קידושין וכדומה, ולכן הקרבת קרבנות ע"י הכהנים אינה יכולה להיות המקור לשליחות דעלמא כזאת.³⁸

footnotes:
³⁸ וצ"ל דאע"פ דזה הוי סוג שונה של שליחות, מ"מ עצם זה דרוב מעשי קדשים נעשו ע"י שליח מהוה דחייה שאין ללמוד שליחות משחיטת ק"פ, אע"פ דהשליחות בשחיטת ק"פ הוי שליחות על מעשה השחיטה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:42
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:42)

**גמ'. מה להנך שכן ישנן במחשבה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:43
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:43)

**קשה** להבין את פירכת הגמ', דהרי בשלמא בתרומה המחשבה מועילה בהפרשה עצמה וזהו מה שהשליח ממונה לעשות. אמנם בקדשים המחשבה הויא בהקדשה עצמה ואילו השליחות חלה בנוגע לשחיטה. וא"כ למה הדין דאפשר להקדיש במחשבה הוי פירכא על הלימוד משליחות בשחיטה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:44
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:44)

**רש"י ד"ה שכן ישנן במחשבה. בא"ד אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב עולות.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:45
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:45](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:45)

**נחלקו** הראשונים בדין דהקדשה במחשבה. דרש"י בשבועות (כו: ד"ה תרומה וקדשים) נקט דהקדשה במחשבה מהני גם בקדשי מזבח וגם בקדשי בדק הבית. מאידך הרמב"ם (פרק יד מהלכות מעשה הקרבנות הלי"ב) כתב וז"ל בנדרים ונדבות אינו צריך להוציא בשפתיו כלום אלא אם גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו כלום חייב, כיצד גמר בלבו שזו עולה או שיביא עולה הרי זה חייב להביא שנאמר כל נדיב לב יביאה בנדיבות לב יתחייב להביא, וכן כל כיוצא בזה מנדרי קדשים ונדבותן עכ"ל. והגר"ח זצ"ל העיר דהרמב"ם הביא את הדין דהקדשה במחשבה רק בנוגע לקדשי מזבח בלבד ולא בנוגע לקדש בדק הבית. ולכאורה צ"ב בשיטת הרמב"ם מאי שנא קדשי מזבח מקדשי בדק הבית.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:46
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:46](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:46)

**והגר"ח** זצ"ל ביאר ע"פ שיטתו, דקדשי בדק הבית הוו בעיקר חלות הקנאה להקדש, דיסוד דין קדשי בדק הבית הוא דהויין ממון הקדש וקנינו, ואילו קדשי מזבח הוו התפסת חלות שם הקדש בחפצא בלי הקנאת בעלים להקדש. ולפי"ז י"ל דדוקא בקדשי מזבח חל דין נדיב לב, כי דין זה הוי הלכה בהלכות הפלאה - דהפלאת קדשים חלה בלב ולאו דוקא בפה. ואילו בקדשי בדק הבית לעומת זאת יש דין של דעת מקנה, ולגבי דעת מקנה בכל התורה כולה דברים שבלב אינם דברים, ולפיכך אין בהם דין "נדיב לב" ואינם נקנים לבדק הבית ע"י נדיבת לב בלבד אלא זקוקים אנו ל"אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט" המהוה מעשה קנין להקדש בדק הבית.³⁹

footnotes:
³⁹ עיין בזה ברשימות שיעורים לשבועות (כו: ד"ה גמר בלבו). ובנוגע לחילוק של הגר"ח זצ"ל בין קדשי מזבח לבין קדשי בדק הבית עיין בזה בחידושי הגר"ח על הש"ס (ב"ק עו.), ובחידושי הגר"מ הלוי (פרק ב מהלכות מעילה ה), ובחידושי מרן רי"ז הלוי (פ"ד מהלכות תמורה הלי"א), קובץ הערות (סימן נב). וגם עיין ברשימות שיעורים לב"ק (הקדמה לפרק מרובה אות ב) ולשבועות ונדרים (בענין צדקה אות ז, בענין מעילה אות ד), ובשיעורים לקמן (נב: ד"ה המקדש בחלקו).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:47
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:47](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:47)

**אמנם** לכאורה צ"ב בפסוק דהביא הרמב"ם כמקור לדין של הקדשת קדשי מזבח במחשבה. דהרי הגמ' בשבועות (כו:) מביאה את המלים "נדיב לב" ונחלקו הראשונים באיזה פסוק איירי. רש"י בשבועות ובסוגיא דידן ציין לפסוק בדברי הימים ב' (פרק כט פסוק לא) דאיירי בקדשי מזבח וז"ל ויען יחזקיהו ויאמר עתה מלאתם ידכם לה' גשו והביאו זבחים ותודות לבית ה' ויביאו הקהל זבחים ותודות וכל נדיב לב עלות עכ"ל. מאידך הרמב"ם הביא את הפסוק מתרומת המשכן (שמות פרק לה פסוק ה) וז"ל קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחשת עכ"ל. וקשה דהרי מבואר מלשון הרמב"ם דהדין דהפרשה במחשבה שייך אך ורק לקדשי מזבח כדיוק הגר"ח זצ"ל, והרי הפסוק דהרמב"ם הביא לכאורה מיירי בקדשי בדק הבית.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:48
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:48](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:48)

**ונראה** דצ"ל דלפי הרמב"ם לשון הפסוק "תרומת ה'" אינו קאי על "זהב וכסף ונחושת" אלא על הדברים בסוף הרשימה, "ושמן למאור בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים" (שם פסוק ח). ומכיון דהם קדושים למצותן חל בהם קדושת הגוף כמו קדשי מזבח.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:49
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:49](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:49)

**ועיין** ברמ"א (יו"ד סימן רנח סעיף יג) דהביא מחלוקת האם יש בצדקה הדין דכל נדיב לב וז"ל אם חשב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה, חייב לקיים מחשבתו ואין צריך אמירה, אלא דאם אמר מחייבין אותו לקיים וכו' וי"א דאם לא הוציא בפיו, אינו כלום עכ"ל. ולפי הנ"ל אפשר לתלות את המחלוקת בזו בחקירה האם חלה הקנאה בצדקה, ועיין בזה באריכות בשיעורים לעיל (דף כח: בענין אמירתו לגבוה).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:50
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:50](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:50)

**גמ'. אין העבד נעשה שליח לקבל גט מיד בעלה של אשה, לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין וכו' דלאו בר היתירא הוא כלל, אבל עובד כוכבים הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה וכו' אימא שליח נמי עביד, קמשמע לן.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:51
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:51](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:51)

**נראה** דעבד הוי בר שליחות אלא שאינו בתורת גירושין דא"א לו לעשות מעשה גירושין. מאידך עכו"ם בר הפרשת תרומה אלא שאינו בר שליחות.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:52
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:52](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:52)

**ויתכן** שתהיה נ"מ באומר אמרו, שאם ימנה עבד למנות שליח לגיטין יכול העבד למנותו דעבד הוי בר שליחות אלא שאינו יכול לעשות את מעשה הגירושין. ואילו עכו"ם פסול באומר אמרו משום שאינו בר שליחות כלל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:53
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:53](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:53)

**ועוד** תהיה נ"מ דעבד פסול לכו"ע להיות שליח לקבלה. והרמב"ם (פרק ו מהלכות גירושין הל"ו) פסק שפסול ג"כ להיות שליח להולכת הגט. ברם המגיד משנה (שם) הביא מהגאונים דס"ל דעבד יכול להיות שליח להולכה. ושיטתם דרושה ביאור. ונראה דאם עבד פסול להיות שליח בגירושין משום שאינו בתורת גירושין אזי הריהו פסול בין להיות שליח לקבלה ובין להיות שליח להולכה, וכדעת הרמב"ם. ונראה דהגאונים והרמב"ן ס"ל דשאני שליח לקבלה דכל השליחות חלה בעד חלות הגירושין בשעת קבלת הגט בלבד, ולזה עבד פסול מכיון שאינו בתורת גירושין, מאידך שליח להולכה שהשליחות שלו מתחילה מלפני מעשה הגירושין כשהבעל נותן לו את הגט ונעשה תופס של השטר וגיטו מוכיח עליו. ומכיון דהשליחות להולכה כבר חלה בעבד לפני עצם מעשה הגירושין לפיכך יכול העבד לגמור את שליחותו ולתת לה את הגט בשעת חלות גירושין, שהרי עבד כשר לשליחות הגט אלא שפסול ליצור חלות גירושין ע"י קבלת הגט בלבד כשזה כל חלות השליחות שלו. ובמילים אחרות, העבד אינו יכול להיות שליח האשה לקבלה להיות ידה לקבלת הגט בשב ואל תעשה מפני שאינו בתורת גירושין, משא"כ להולכה שיש בשליחותו קום ועשה לתפוס את הגט ולהביאו ולתתו לאשה כדי ליצור את חלות הגירושין אזי יכול להמשיך שליחות זו עד גומרה, שהרי כבר התחיל בה לפני שעת חלות הגירושין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:54
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:54](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:54)

**גמ'. הא למה לי קרא, מדרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן נפקא וכו' איצטריך, ס"ד אמינא עבד דלאו בר היתירא הוא כלל, אבל עובד כוכבים הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:55
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:55](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:55)

**לכאורה** קשה דהרי מהי ההו"א של הגמ' דעבד בגט דומה לנכרי בתרומה, הרי יש משנה מפורשת דעכו"ם שתרם תרומתו תרומה. ונראה לבאר דלפי ההו"א אפי' בלי הפסוק דאתם גם אתם, רק אדם שהוא בתורת הלכה מסוימת לכל דבר יכול להיות שליח לדין הזה. ואע"פ דנכרי שתרם תרומתו תרומה מ"מ עדיין הוא אינו בתורת טבל ותרומה מכיון דאין שום נ"מ לנכרי עצמו בנוגע לחלות טבל או לחלות תרומה, כי ההפרשה שלו נוגעת רק לישראל. ולכן יש להשוות נכרי בתרומה לעבד בגט דהרי שניהם אינם בתורת ההלכה לכל דבר ולכן אינן ראויים להיות שליח. ואז הגמ' דוחה, דאע"פ דאין נ"מ לנכרי עצמו בחלות התרומה דהוא מחיל, מ"מ מכיון דהפרשתו מהני ממילא נכרי הוי בתורת תרומה ובלי גזה"כ דאתם גם אתם היה יכול להיות שליח להפריש.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:56
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:56](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:56)

**תוד"ה העובד כוכבים. בא"ד ובתרומה כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:57
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:57](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:57)

**נחלקו** רש"י והתוס' בביאור דעת ר"ש בתרומת עכו"ם. דרש"י (ד"ה ור' שמעון) נקט דר"ש סבור דאין מירוח העכו"ם חייב בתרומה, דהיינו דאין לעכו"ם פירות המחוייבים בהפרשה. אמנם התוס' סברי דאפי' אם יש לעכו"ם פירות המחוייבין בהפרשה, ר"ש סבור דיש גזה"כ מיוחדת דנכרי אינו מפריש תרומה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:58
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:58](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:58)

**ויש** לעיין בשו"ט דסוגיא דידן לפי רש"י והתוס'. דהרי ברור לגמ' דלפי ר"ש אין צורך לגזה"כ למעט עכו"ם משליחות בתרומה מכיון דעכו"ם אינו בתורת תרומה. ובשלמא לפי התוס' הכל מובן, דמכיון דיש גזה"כ דעכו"ם מופקע מהפרשת תרו"מ א"כ אין צורך לגזה"כ ללמד דאינו יכול להיות שליח. אמנם לפי רש"י לכאורה קשה, דהיאך ר"ש שייך לסוגיא דידן, דהרי המיעוט דמירוח עכו"ם מלמד דאין לעכו"ם תבואה שחייבת בתרו"מ אבל אין גזה"כ דעכו"ם מופקע מהפרשת תרו"מ כדי לומר דפשיטא דעכו"ם אינו יכול להיות שליח על ההפרשה.⁴⁰

footnotes:
⁴⁰ וכן הקשה הגרי"ז (תמורה ג. ד"ה קדשי עכו"ם) וז"ל ולשיטת רש"י (שם) דר"ש פוטר משום מירוח עכו"ם פטור צ"ע למה מיקרי ליתא בדנפשיה דהא דאינו יכול להפריש תרומה הוא משום דהתבואה פטורה א"כ אינו משום דליתא בענין תרומה אלא דאין לו תבואה שחייבת, לפיכך ישראל אינו יכול להפריש אם התבואה פטורה וצ"ע עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:59
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:59](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:59)

**ונראה** לבאר דרש"י סובר דהדין דדגנך ולא דיגון עכו"ם אינו מהווה חסרון בעלמא במחייב דהתבואה, אלא הוי חידוש דין דחל מפקיע דחלות שם טבל וחיוב הפרשת תרו"מ מהתבואה. ומכיון דמירוח עכו"ם מפקיע את החלות שם טבל וחיוב ההפרשה, ממילא אנו יודעים דנכרי גם מופקע מתורת ההפרשה. ולכן ניתן להבין את דברי הגמ' דלפי ר"ש לא צריך גזה"כ למעט נכרי מלהיות שליח על ההפרשה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:60
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:60](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:60)

**ולפי"ז** גם ניתן לבאר למה רש"י פירש את שיטת ר"ש ע"פ גזה"כ במירוח ולא שר"ש סבור דיש קנין לעכו"ם להפקיע מידי תרו"מ. דהרי אע"פ דלפי המ"ד יש קנין לעכו"ם להפקיע אין לנכרי תבואה שמחוייבת בתרו"מ, מ"מ זה רק חסרון שאין היכי תמצי לנכרי להפריש אך אין בזה דין להפקיע חלות שליחות על ההפרשה. אמנם רש"י הבין שהדין דמירוח עכו"ם חל כפוטר ומפקיע של התבואה מתרו"מ ולכן י"ל באופן כללי שהעכו"ם מופקע מתורת תרו"מ וגם מלהפריש תרומה ולהיות שליח להפרשת תרומה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:61
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:61](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:61)

**גמ'. סד"א הואיל ואמר מר וכו' אתם ולא אפוטרופוס וכו' אימא אתם ולא שלוחכם נמי, קמ"ל.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:62
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:62](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:62)

**לכאורה** קשה, מהי סברת ההו"א דאין שליחות להפרשת תרומה. ונראה לבאר דנסתפקו האחרונים אם אדם יכול למנות שליח להקדיש קרבן.⁴¹ והתוס' בנזיר (יא. ד"ה דהוי) נקטו דאין נדרי איסור ונזירות ע"י שליח. והקשו א"כ היאך מתנים תנאים בנדרים הא קיי"ל (כתובות עד.) בחליצה דמילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי. ותירץ הגר"ח זצ"ל דשאני חליצה דליכא בעלים על חלות החליצה משום דהחלות חלה ממילא משמים ע"י מעשה החליצה בלי חלות דין בעלים.⁴² ומכיון דהחולץ אינו הבעלים על חלות החליצה, הוא אינו יכול למנות שליח וגם לא להתנות תנאי.⁴³ משא"כ בנדרים דהנודר הוי בעל הנדר שיש לו בעלות לאסר דבר על עצמו בנדר אלא דהחסרון בשליחות הוא משום דנדר מהווה מצוה שבגופו דליתא בשליחות, אך מאחר דהוי הבעלים יכול הוא להתנות תנאי. ולפי"ז ניתן לבאר ההו"א דממעטין שליחות מתרומה, דהא תרומה מהווה מעשה הפלאה וסד"א דהויא מצוה שבגופו כהפלאות דעלמא שאינה נתפסת בשליחות, קמ"ל ששליחות אכן חלה בתרומה ואע"פ שההפרשה היא מעשה הפלאה. ובזה עדיף שליח מאפוטרופוס דשליח יכול לעשות מעשה הפלאה על הטבל תחת הבעלים ואילו אפוטרופוס שאינו שליח ואינו נמי בעלים אינו יכול לעשות מעשה הפלאה והפרשה בעד בעל הטבל.

footnotes:
⁴¹ עיין כסף נבחר (סימן קנ:כ"ג וכ"ו).
⁴² וע"ע בזה בשיעורים לקמן (סא. בענין משפטי התנאים, אות ה'), וברשימות שיעורים לב"מ (נא. בענין מתנה ע"מ שכתוב בתורה, אות ח')
⁴³ ומשו"ה חליצה לא צריכא דעת בעלים אלא כוונה בעלמא בלבד. ועיין בזה בחידושי הגר"ח זצ"ל על הרמב"ם (פרק ד מהלכות יבום הלט"ז), וברשימות שיעורים ליבמות (נג. תוד"ה רבינא).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:63
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:63](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:63)

**ולפי"ז** י"ל ב' טעמים דבעינן חלות דין בעלים להפריש תרומה: א) יתכן שהפרשה הוי הקנאה לכהן בדיני ממונות ורק הבעלים יכולים להקנות. ב) הפרשה הוי מעשה הפלאה דצריך דעת בעלים וגופם בעצמם לעשות ההפלאה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:64
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:64](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:64)

**ולכאורה** יש להוכיח שהצורך לבעלים בהפרשת תרומה חל אפי' היכא דאין דין הקנאה מהגמ' בנדרים (לו:) וז"ל איבעיא להו התורם משלו על של חבירו צריך דעתו או לא, מי אמרינן כיון דזכות הוא לו לא צריך דעת, או דלמא מצוה דיליה היא וניחא ליה למיעבדיה עכ"ל. ולכאורה היכא דתורם משלו על של חבירו בודאי יש למפריש דין בעלים בדיני ממונות דהרי הוא מפריש משלו ומקנה את התבואה שלו לכהן. ואפ"ה מבואר בגמ' דההפרשה מהני רק ביחד עם הדין דזכין לאדם שלא בפניו. ורואים מזה דבנוסף לדין בעלים להקנאה חל גם דין דעצם ההפרשה בתורת מעשה הפלאה צריך דין בעלים.⁴⁴ ולפי"ז החידוש דאתם גם אתם הוא דאע"פ דהפרשת תרומה הוי מעשה הפלאה מ"מ שליחות מהני.

footnotes:
⁴⁴ ברם עיין ברשב"א (נדרים לו: ד"ה הא) דלא צריך דעת בעלים היכא דתורם משלו על של חבירו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:65
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:65](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:65)

**והמהרי"ט** (חלק א סימן קכז) נסתפק האם יש שליחות למעשה הקדשה. ולפי הנ"ל יתכן דיש לחלק בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית. דהקדשה לבדק הבית בעצם הוי מעשה הקנאה ומשו"ה שליחות מהני. משא"כ הקדשה לקדשי מזבח הוי מעשה הפלאה והתפסת שם הקדש בחפצא ומסתברא דלגבי זה אין שליחות.⁴⁵

footnotes:
⁴⁵ וע"ע בזה בשיעורים לעיל (ז. ד"ה מי דמי) ובהערות שם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:66
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:66](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:66)

**גמ'. אתם ולא שותפין.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:67
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:67](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:67)

**עיין** ברמב"ם (פרק ד מהלכות תרומות הל"ח) וז"ל פירות השותפין חייבות בתרומה ומעשרות שנאמר מעשרותיכם אפילו של שנים, והשותפין אינן צריכין ליטול רשות זה מזה, אלא כל התורם מהן תרומתו תרומה, תרם אחד מהן ובא השני ותרם תרומה שנייה שהרי לא ידע שחבירו תרם, אם היו ממחין זה על זה תרומת השני אינה תרומה, ואם לא היו ממחין ותרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומה עכ"ל. ויש לעיין בב' נקודות בדברי הרמב"ם: א) למה הרמב"ם הביא את הדין דפירות שותפין חייבין בתרו"מ בפרק ד' דאיירי בהפרשה ע"י אחר, והרי לכאורה היה מן הראוי להביא את הגזה"כ דמעשרותיכם בפרק א' דאיירי באיזה פירות חייבין בתרו"מ. ב) מדברי הרמב"ם משמע דשותף אחד יכול לתרום על כל הכרי בעד שניהם. ולכאורה קשה, הרי הוא רק הבעלים על חצי מהפירות.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:68
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:68](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:68)

**ונראה** לבאר דקושיא אחת מתורצת מחברתה. דהיינו דהרמב"ם הבין דהגזה"כ דמעשרותיכם אינו מלמד דיש חיוב תרו"מ בפירות השותפין, אלא החידוש הוא דבפירות של שותפין יש רק מחייב אחד בלבד ולא ב' מחייבים שונים לכל שותף בנפרד. וזה הוי ההסבר היאך שותף אחד יכול לתרום על הכל, דמכיון דיש רק מחייב אחד על התבואה, כל שותף הוי הבעלים על כל התבואה בנוגע להפרשה, אע"פ דהוא רק הבעלים על חצי בנוגע לדיני ממונות. וזוהי הטעם דהרמב"ם הביא את כל ההלכה בפרק ד' ולא בפרק א' דהרי עיקר החידוש הוא בנוגע להפרשת השותף ולא בנוגע לעצם חיוב הפירות בתרו"מ.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:69
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 41b:69](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/41b:69)

**ויש** להעיר דהר"ש (משנה תרומות פרק א משנה א) חולק על הרמב"ם ומביא מהירושלמי דשותף אחד יכול לתרום בעד השני רק היכא דיש אומדנא דהשותף תורם על דעת שניהם וז"ל כלומר דיעבד תרומתו תרומה דשותפין לא קפדי אהדדי וחשיב כאילו מדעת חברו אבל לכתחלה לא יתרום גזירה שותף דלא קפיד אטו שותף דקפיד עכ"ל.⁴⁶ ויש לעיין בדעת הר"ש האם הוא סובר דבעלות בתרו"מ תלוי בדיני ממונות ולכן צריך דעת שניהם כדי לתרום, או"ד דס"ל בעצם כשיטת הרמב"ם דיש דין בעלות מיוחד לחיוב הפרשה, אלא דהר"ש סבור דבפירות שותפין יש ב' מחייבים שונים של הפרשה.

footnotes:
⁴⁶ ויש להעיר דהכס"מ ביאר את הרמב"ם ע"פ הירושלמי ולא כהלכה מחודשת דשותף אחד יכול לתרום על כל הכרי.