## Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 46b

###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:1
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:1)

**רש"י ד"ה הואיל. בא"ד או הפקיר זכות שיש לו בה או שתיקתו הודאה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:2
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:2)

**ונראה** לבאר דברי רש"י דיש ב' דרכים דקטנה דנתקדשה ונישאת בעצמה יכולה להיות נשואה: א) שתיקה כהודאה בתורת הסכמה, דהיינו דכאילו האב הסכים לקידושין ונישואין הללו. ב) האב אינו מוחה וזה נותן מקום לבת להתקדש ולשאת את עצמה. והאופן השני מורה דיש מעשה קידושין לקטנה אלא דהיא צריכה ריצוי דהאב. ועוד יש חידוש נוסף דאי-מחאה דהאב אחרי קידושין ונישואין מהני כריצוי האב.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:3
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:3)

**גמ'. איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, אמר רב בין היא ובין אביה יכולין לעכב, ורב אסי אמר אביה ולא היא.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:4
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:4)

א
**גדר עיכוב האב**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:5
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:5)

**יש** לעיין בגדר הדין דהאב יכול לעכב הקידושין לאחר זמן כשבתו קטנה נתקדשה שלא מדעתו. וי"ל ע"פ דברי הר"ן (יח: ד"ה והוא ששדכו) דביאר דהיכא דקטנה נתקדשה שלא לדעת אביה, הקידושין רק ראויין לחול מדין זכין לאדם שלא בפניו, וז"ל וכי תימא רצוי בתר קדושין מאי מהני איכא למימר דהיינו טעמא לפי שכל אדם רוצה להשיא את בתו ומצוה דרמיא עליה נמי היא וזכין לאדם שלא בפניו עכ"ל. וא"כ מובן למה האב יכול לעכב חלות הקידושין ע"י מחאתו לבסוף כי אין זכין לאדם בעל כרחו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:6
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:6)

**והנה** עדיין יש לעיין בגדר הדברים דהאב יכול למחות ולעכב את חלות הקידושין שהיו חלין מדין זכין. די"ל דהמחאה הופכת את הקידושין דבדרך כלל מהווה זכות להיות חוב, ובכן חל דין דאין חבין לאדם שלא בפניו. ומאידך י"ל דבאמת חלות הקידושין תמיד מהווה זכות להאב בגלל המצוה לקדש בתו, אך אע"פ דזכות היא מ"מ יש דין דאין זכין לאדם בע"כ ולכן אין חלות הקידושין יכולה לחול בע"כ.¹⁵⁸

footnotes:
¹⁵⁸ ועיין בהמשך דברי הר"ן (שם) דלכאורה רמז לב' הצדדים וז"ל ומיהו טעמא דנתרצה האב כששמע הא לא נתרצה לא הוו קידושין לפי שאינו זכות גמור שהרי היא יוצאה מרשותו לכמה דברים אבל כל שנתרצה גלי אדעתיה דזכות הוא לו ומהני משעה ראשונה ומיהו דוקא בשתק בשעת שמיעה ואע"פ שצווח לאחר מכן אבל בצווח מעיקרו אינה צריכה גט ולא מיאון שאין זכין לו לאדם בעל כרחו עכ"ל. בתחילה כתב הר"ן דקידושין לא הוי זכות גמור ולכן המחאה מהני ומשמע מזה דהמחאה הופכת הזכות לחובה. אבל מסוף דברי הר"ן "שאין זכין לו לאדם בע"כ" משמע דהקידושין עדיין מוגדר כזכות אלא דיש דין דהחלות א"א לחול בע"כ.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:7
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:7)

**והצד** השני דומה לשיטת הרשב"א לעיל (כג. ד"ה ולענין פסק) דנקט דזכין שטר שחרור לעבד כנעני בע"כ רק בגלל ב' טעמים ביחד: א) השחרור זכות גמור, ב) אילו היה העבד בפנינו, האדון היה יכול לשחררו בע"כ. וז"ל ואי לאו דמסתפינא אמינא דהכא אפילו בעל כרחו נמי ומתנת ממון שאני דלאו זכות גמור הוא וכו', ואע"פ שבמציאה ובנכסי הגר ובלקט שכחה ופאה דזכות גמור הוא וגר קטן שהטבילוהו על דעת ב"ד שאין זכין לו בע"כ כדאמרינן בפ"ק דכתובות (יא.) הגדילו יכולין למחות הכא שאני דאלו איתי' לעבד כאן כייפי' ליה לקבוליה בע"כ כי ליתיה נמי מזכינן לי' בעל כרחיה עכ"ל. ומשמע מזה דבהלכה אחרת חוץ משחרור עבד כנעני, אע"פ דנידון כזכות גמור ובודאי אינו בגדר אין חבין לאדם שלא בפניו, עדיין אין זכין לאדם בע"כ. ומשמע מזה כצד השני לעיל, דיש דין דאין זכין לאדם בע"כ אפי' בדבר דהוי זכות.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:8
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:8)

**ולכאורה** יש להוכיח משיטת רב כהצד הראשון, דהזכות הופכת להיות חובה ע"י מחאתו. כי רב נקט דאפי' אם נתרצה האב, גם הבת יכולה לעכב. ולגבי הבת א"א לומר דמחאתה מועיל מדין דאין הקידושין חל בע"כ, דהרי בדרך כלל האב יכול לקדש בתו קטנה בעל כרחה. וא"כ מוכרח לומר דמחאת האב או הבת הופכת את חלות הקידושין מזכות לחובה ולכן הדין דזכייה אינו מהני. וזה ע"פ שיטת התוס' (מו. ד"ה בין היא) דכשהקטנה מוחה אזי גם האב אינו רוצה בקידושין והכל הופך להיות חוב בשבילו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:9
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:9)

**אבל** בשיטת רב אסי דרק אביה ולא היא יכולין לעכב עדיין יש להסתפק בגדר הדין. דהרי י"ל דרב אסי נקט כצד השני, דחלות הקידושין תמיד מוגדר כזכות להאב אבל יש דין אחר דקידושין א"א לחול בע"כ וזה שייך רק להאב ולא להבת. ומאידך יש לבאר את שיטת רב אסי דבאמת מחאת האב הופכת את חלות הקידושין מזכות לחובה, אבל עדיין הבת אינה יכולה לעכב כי מחאת הבת אינה הופכת את הקידושין לחוב מצד האב. וזה שלא כסברת התוס' דהאב אינו רוצה בקידושין אם בתו מוחה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:10
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:10)

ב
**מתי חלין הקידושין**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:11
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:11)

**עיין** בשו"ע (אה"ע סימן לז סעיף יא) דהביא ג' דעות להלכה בענין בת דנתקדשה שלא לדעת אביה, וז"ל קטנה או נערה שקידשה עצמה בלא דעת אביה, או נשאת, אינו כלום וכו' ואפילו נתרצה האב בפירוש אחר הקדושין, וי"א שאם נתרצה האב כששמע הוו קדושין משעת שמיעה אפילו אם לא שידך ואפילו אם לא נתרצה מיד כששמע אלא שתק ולא מיחה ואח"כ נתרצה הוכיח סופו על תחלתו והוי קדושין משעת שמיעה אפילו נתאכלו המעות קודם שמיעה, הגה וי"א דאם נתאכלו המעות קודם, לא הוי קידושין עכ"ל. הי"א במחבר דהקידושין חלין משעת שמיעה ואפי' נתאכלו המעות הוא שיטת הרמ"ה דהובא בב"י (שם), והדעה דהביא הרמ"א דהקידושין חלין רק אם לא נתאכלו המעות הריהו שיטת הראבי"ה (מרדכי סימן תקיג).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:12
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:12)

**ולכאורה** צ"ע בשיטת הרמ"ה דהקידושין חלין בשעת שמיעה גם כשנתאכלו המעות, דהרי בשלמא אם הקידושין חלין למפרע משעת נתינת הכסף לקטנה קודם השמיעה, אזי שפיר מובן למה לא בעינן כסף בעין בשעת ריצוי דהאב. אבל אם הקידושין חלין רק בשעת השמיעה דיש אומדנא דהאב נתרצה, אזי לכאורה שעת הקידושין היא שעת השמיעה ואזי קשה היאך אפשר שהקידושין יחולו אחרי דכסף הקידושין כבר נתאכלו. ועוד יש להקשות על הראבי"ה הסובר דקידושין חלין רק אם לא נתאכלו המעות בשעת השמיעה, דאם בעינן כסף בעין בשעת ריצוי האב כי זה הוי הרגע דהקידושין חלין, היאך אפשר לסמוך על נתינת המעות מהמקדש לקטנה לפני ידיעת האב, דלכאורה אין לזה חלות שם מעשה קידושין אלא מתנה בעלמא וראוי להצריך מעשה נתינה חדשה עם דעת האב.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:13
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:13)

**ונראה** לבאר ע"פ הגמ' לקמן (נח:-נט.). דאיתא במשנה ריש פרק ג' וז"ל וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני עכ"ל. והגמ' שם (נט.) הביאה פירוש רב ושמואל על המשנה וז"ל לא בא אחר וקידשה בתוך שלשים מהו, רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת ואע"פ שנתאכלו המעות, מאי טעמא הני זוזי לא למלוה דמו ולא לפקדון דמו, לפקדון לא דמו, פקדון ברשותא דמרא קא מתאכלי והני ברשותא דידה קא מתאכלי, למלוה נמי לא דמו, מלוה להוצאה ניתנה הני בתורת קידושין יהבינהו ניהלה עכ"ל. ומוכח מזה דיש דין דקידושי כסף דחלין לאחר זמן ואע"פ דנתאכלו המעות. ונראה דהרמ"ה הבין מזה דאפשר לחלק בין מעשה הקידושין והדעת למעשה הקידושין דחלין בתחילת הל' יום, לבין הדעת לחלות הקידושין דחלה בשעת חלות הקידושין בסוף ל'. ובכן גם הכא בנוגע לקטנה דנתקדשה בלי דעת אביה יתכן לומר דמעשה הקידושין ודעת למעשה הקידושין חלין למפרע משעת הנתינה לקטנה, אולם דעת האב לחלות הקידושין אינה חלה למפרע וחלה רק משעת הריצוי. ומהדין דקידושין לאחר ל' יום מוכח דכשיש מעשה קידושין עם דעת למעשה הקידושין בתחילת הזמן לא בעינן המעות בעין בשעת הדעת לחלות הקידושין בסוף הזמן. ולכן נקט הרמ"ה דהקידושין חלין משעת שמיעה כשהאב נתרצה, דהיינו שעת הדעת לחלות הקידושין. ואפי' אם נתאכלו המעות, כי מעשה הקידושין וגם הדעת למעשה הקידושין כבר חלו למפרע משעת הנתינה.¹⁵⁹

footnotes:
¹⁵⁹ יל"ע למה יש מעשה קידושין למפרע אם הקטנה אינה בת דעת לקידושין. ואולי י"ל דחל מדין זכין דמועיל למעשה הקידושין אך לא לחלות הקידושין. א"נ דרצון האב לבסוף מועיל למפרע עבור מעשה הקידושין דהבת קטנה אך לא לחלות.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:14
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:14)

**ונראה** דעל זה חולק הראבי"ה ונקט דאין חלות שם מעשה קידושין בקטנה דקיבלה כסף קידושין בלי דעת אביה. דבשלמא בקידושין לאחר ל' שניהם בני קידושין הם והוא נתן לה את הכסף בתורת קידושין אלא דהתנו לדחות את החלות, אזי שפיר מובן דחל מעשה קידושין בתחילת ל' יום ואילו חלות הקידושין חלין לאחר ל' יום ואפי' אם נתאכלו המעות. אבל בקטנה דנתקדשה שלא מדעת אביה, אין כאן מעשה קידושין כלל בשעת קבלת הכסף, וא"א לומר דכשהאב נתרצה לבסוף יש חלות שם מעשה קידושין למפרע. ולכן מובן למה בעינן כסף בעין בשעת ריצוי האב דזהו הרגע של המעשה וחלות הקידושין. ומה דהקשינו דלכאורה יש צורך לנתינה חדשה, בזה שפיר י"ל דאע"פ דקבלת הקטנה לא הויא חלות שם מעשה קידושין, עדיין יש לזה חלות שם נתינת כסף בתורת קידושין. וא"כ חלה חלות שם נתינה בתורת קידושין כשהקטנה קיבלה הקידושין, וריצוי דהאב לאחר זמן הוסיף לזה גם חלות שם מעשה קידושין וגם את חלות הקידושין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:15
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:15)

**ויוצא** מכל זה דלפי הרמ"ה בקטנה דנתקדשה בלא דעת אביה, יש לחלק בין מעשה הקידושין דחל למפרע משעה דהיא קיבלה הקידושין לבין חלות הקידושין דחל בשעת ריצוי. אבל לפי הראבי"ה יש לחלק בין נתינת כסף בתורת קידושין דחל בשעה דהיא קיבלה כסף הקידושין (ולכן אין צורך במעשה נתינה חדשה) לבין חלות שם מעשה הקידושין וחלות הקידושין דחלין רק בשעה דהאב נתרצה (ולכן בעינן לא נתאכלו המעות). וזה חידוש בדעת הראבי"ה דאפשר לחלק בין חלות שם מעשה קידושין לבין חלות שם נתינת הכסף בתורת קידושין.¹⁶⁰

footnotes:
¹⁶⁰ יל"ע בכוונת רבינו זצ"ל דמהו דין נתינה בתורת קידושין בלי מעשה קידושין, דממ"נ אם קנתה המעות משעת הנתינה היאך האב ברצונו לקידושין לאח"כ יכול לקבוע חלות שם מעשה קידושין על המעות שכבר קנתה הבת. ואם לא קנתה המעות בשעת נתינתם אזי היאך חל דין נתינה בתורת קידושין בשעת הנתינה בלי חלות קנין, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:16
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:16)

ג
**הראיה מקידושי ביאה**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:17
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:17)

**ועיין** בגמ' (מו.) דהביאה ראיה לשיטת רב דבין היא ובין אביה יכולין לעכב מברייתא דאיירי בביאה וז"ל איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, אמר רב בין היא ובין אביה יכולין לעכב, ורב אסי אמר אביה ולא היא. איתיביה רב הונא לרב אסי ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי אם מאן ימאן אביה, אין לי אלא אביה היא עצמה מנין, ת"ל אם מאן ימאן מ"מ, אמר להו רב לא תיזלו בתר איפכא יכול לשנויי לכו כגון שפיתה שלא לשום אישות עכ"ל. ובהו"א של הגמ' מבואר דהברייתא איירי בקידושי ביאה ועדיין רב הונא או חייא בר רב נקט דהיא דומה לקטנה דנתקדשה בלא דעת אביה. ולכאורה הדמיון הזה תמוה לפי ב' השיטות. דלפי הראבי"ה דיש חלות שם מעשה קידושין רק בשעת ריצוי האב ולכן בעינן שלא נתאכלו המעות, א"א לומר כך בקידושי ביאה כי המעשה ביאה נגמר לפני ידיעת האב. וגם לפי הרמ"ה דחלות שם מעשה קידושין הוי בשעה שהבת קיבלה כסף הקידושין ולכן הקידושין חלין לאחר זמן אפי' בנתאכלו המעות, הלא כל זה שייך רק בקידושי כסף דיש שעבוד ממון אפי' אם נתאכלו המעות. ואילו הראשונים לקמן (נט. עיין ברשב"א ד"ה אע"פ דנתאכלו) ביארו דבקידושי שטר לאחר ל' ונקרע השטר בתוך הל' דאין הקידושין חלין בסוף וקו"ח בקידושי ביאה. וא"כ דמיון הגמ' כאן דקידושי ביאה גם ראוי לחול כשהאב נתרצה לכאורה אינו מובן,¹⁶¹ וצ"ע.¹⁶²

footnotes:
¹⁶¹ ואולי י"ל דלפי ההו"א גזה"כ היא במפותה דבקידושי ביאה דמפותה לא אמרינן כלתה קנינו והקידושין חלין לאחר זמן אם האב והבת מתרצים כי בפיתוי דיני קידושי ביאה שווים הם לדיני קידושי כסף באשה דעלמא.
¹⁶² ועיין בר"ן (יט: בדפי הרי"ף ד"ה גרסי' תו) דהביא ראיה מכאן דהקידושין חלין למפרע ממש משעת קבלת הבת, דלא כהרמ"ה ודלא כהראבי"ה וז"ל ומיהו היכא שלא מיחו לא היא ולא אביה חיילי קידושין משעת קבלתה ואע"פ שנתאכלו המעות קודם שנתרצה האב דהא אותביה רב הונא לרב אסי בגמ' דאמר אביה ולא היא מדתניא אם מאן ימאן אין לי אלא אביה היא עצמה מנין ת"ל אם מאן ימאן [מ"מ] דקס"ד דכשפתה [לשם קידושין] מיירי ובודאי שלא פתה אותה לשם קידושין בפני האב ואפ"ה ס"ד דאם לא מיאן האב אלא שנתרצה מהניא ההיא ביאה לשם קדושין אע"ג דביאה ליתא בעולם כשנתרצה עכ"ל. וכן עיין בריטב"א (מו. ד"ה אתמר) דנקט דהקידושין חלין רק בשעת ריצוי האב ונאלץ לבאר דהגמ' בקידושי ביאה דוקא איירי בנערה ולא בקטנה וז"ל והכא נערה גרסינן, דהא הכא בנתאכלו המעות עסקינן דומיא דהא דמותבינן עלה דהוו קדושי ביאה דליתה בעולם, (אלא ודאי כדאמרן), ובנתאכלו המעות לא אפשר בקטנה לחוש לנתרצה האב, ואפילו מתרצה לא מהני כדכתיבנא לעיל, אלא ודאי נערה היא עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:18
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:18)

**גמ'. ואם פיתה לשום אישות קידושין למה לי, א"ל אביי צריכה קידושין לדעת אביה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:19
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:19)

**ורש"י** פירש (ד"ה אמר ליה) וז"ל דמצריך לה בקידושי אחריני לדעת אביה עכ"ל. דהיינו אפי' אם הפיתוי היתה לשם אישות, עדיין צריך קידושין אחריני לדעת האב. ולכאורה צ"ב בגדר הדברים, למה צריך עוד מעשה קידושין בדעת האב. ובמיוחד קשה לפי מה דייסדנו בשיעורים לעיל (מו. רש"י ד"ה הואיל) בדעת רש"י דיש מעשה קידושין לקטנה ורק צריך לצרף למעשה שלה ריצוי דהאב ואז הקידושין חלין למפרע משעת המעשה. וא"כ לכאורה גם כאן למה צריך עוד מעשה קידושין לדעת האב, לכאורה סגי בריצוי האב.¹⁶³

footnotes:
¹⁶³ והשווה לשיטת הראב"ד דמובא ברשב"א (ד"ה א"ל אביי) וז"ל א"ל אביי צריכה קדושין לדעת אביה. יש לפרש צריכה שיתרצה האב בקדושיה דהיינו כקבלת קדושין, וכ"פ הראב"ד ז"ל עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:20
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:20)

**ונראה** לבאר דכאן יש מצוה דמהר ימהרנה דצריכה ממנו קידושין. וכדי לקיים המצוה הזאת צריך קידושין גמורין לאחר מעשה הפיתוי וזה יכול להיות דוקא ע"י האב דהרי הבת עצמה אין לה דעת להתקדש. ומכיון דבקידושין דהקטנה עצמה יש חסרון בקיום המצוה, זה מונע את חלות הקידושין שלה מלחול אע"פ דבעלמא צריך רק צירוף של ריצוי דאביה למעשה שלה. ולכן בהיכי תמצי דפיתוי צריך קידושי אחריני ע"י האב ולא רק ריצוי דהאב אחרי קבלת הבת.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:21
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:21)

**משנה. האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו, אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:22
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:22)

**מבואר** במשנה דאם המקדש אמר "התקדשי לי בזו, התקדשי לי בזו" דאם אין באחת מהן שו"פ דהקידושין אינן חלין. ויש להסתפק מה הדין במקח וממכר בעלמא אם הקונה אמר "תקנה לי בזו, תקנה לי בזו" אם אין באחת מהן שו"פ אך יש שו"פ בכולם ביחד, האם הקנין חל או לא. ויש לבאר את הגמ' דידן לפי ב' הצדדים של הספק הזה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:23
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:23)

**אם** נאמר דבמקח וממכר בעלמא יש צירוף בין השני פחות משו"פ אע"פ דהיה דיבור נפרד לכל אחד ואחד, אזי צ"ל דיש דין מיוחד פה בקידושין דצירוף כזה אינו מועיל. ונארה לבאר ע"פ מה דייסדנו לעיל (ג. בענין חליפין בקידושין, אות א) דבנוסף לשו"פ בתורת שיעור כסף, יש עוד דין בקידושין דאין אשה מתקדשת בפחות משו"פ. דהרי ביארנו לעיל בדעת רש"י (ג: ד"ה לא מקניא) דאין אשה מתקדשת בחליפין משום דקנין דשייך לחול בפחות משו"פ מופקע מדעתה בקידושין ואפי' אם המקדש נתן לה החפצא דשו"פ בקנין חליפין דחל מדין קנין כסף. וזה גם מוכח בדעת בית שמאי דצריך דינר לקידושין לפי ר' זירא (לעיל יא.) דהטעם הוא שכן אשה מקפדת על עצמה. הרי רואים דאפי' אם המקדש נותן לה שיעור ממון דשו"פ מ"מ יש עוד דין בכסף קידושין, דהיינו דצריך דעת האשה לקבל את הכסף בתורת כסף קידושין ולא רק בתורת ממון בכהת"כ.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:24
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:24)

**ולפי"ז** יש לבאר דאפי' אם במקח וממכר דעלמא אמירת "תקנה לי בזו, תקנה לי בזו" גם מצרפת שני פחות משו"פ לשו"פ, בקידושין י"ל דעדיין יש חסרון בדעת האשה לקבל את הכסף הזה בתורת קידושין. ובזה אפשר להבין את ההו"א של הגמ' דבאוכלת, הואיל ומיקרבא הנייתה אימה גמרה ומקניא נפשה, דהיינו דמפני דהיא אוכלת הפחות משו"פ יש צד לומר דיש לה דעת לקבל החצי פרוטה בתורת קידושין. וקמ"ל דהיא רק מקבלת שו"פ גמורה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:25
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:25)

**אמנם** נראה שיתכן לבאר את הסוגיא דידן גם אם "תקנה לי בזו, תקנה לי בזו" אינו מהני במקח וממכר. דאזי מסקנת הגמ' מובנת, דהיינו דאין צירוף בין שתי חצאי פרוטה היכא דיש אמירה נפרדת לכל חצי פרוטה. וההו"א היא דיש דין מיוחד בקידושין דאפי' דבר דאינו נחשב כשו"פ בכהת"כ נחשב כשו"פ כאן בגלל דיש דעת לאשה לקבל אותו, וקמ"ל דזה לא מהני.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:26
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:26)

**תוד"ה ואפילו בקמייתא. בא"ד. וי"ל דיש לחלק דהתם הרי הדיבור נגמר קודם שנתאכלו אבל הכא דלא נגמרו הקידושין עד אחר מסירה אחרונה ובתוך כך אכלה הראשונה והשניה איכא למימר דמלוה הן אצלה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:27
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:27)

**ונראה** לבאר בדעת התוס' דכדי דכסף דנתאכל לא תהא נחשב כמלוה צריך לגמור את מעשה הקידושין. ולכן היכא דקידש לאחר ל' ואז נתאכלו המעות, מכיון דמעשה הקידושין נגמר ע"י הנתינה, אזי חל חלות שם כסף קידושין על הממון ואינו נחשב כמלוה לאחר ל'. מאידך, בסוגיא דידן התמר הראשון נאכל לפני סוף מעשה הקידושין ולכן הוא נחשב כמלוה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:28
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:28)

**גמ'. ושמע מינה המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:29
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:29)

**לפי** רהיטת הגמ' נראה דדעתה אפרוטה הוי אומדן דעת בעלמא דהפרוטה חשובה לה ולא המלוה. אמנם לכאורה קשה לומר שיש אומדנא כזאת מכיון דבפועל המלוה יכול להיות שוה הרבה יותר מהפרוטה ואכן דעתה מן הסתם היא על מחילת המלוה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:30
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:30)

**וא"כ** יש לבאר את דברי הגמ' דדעתה אפרוטה כהלכה מסוימת ולא כאומדנא. וזה עפ"י הסוגיא לעיל (ח.) וז"ל אמר רבי אלעזר התקדשי לי במנה, ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים וכו' אמר לה התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר או דינר של נחשת אינה מקודשת עכ"ל. הרי כשהמקדש אמר מנה זו הקידושין חלין רק אם נתן כל המנה. ויש לעיין ביסוד הדין דמנה זו, האם הוא דין בדעת האשה, דהיינו דיש לה דעת לקידושין רק במנה כי הוא אמר לה מנה זו, או"ד זה הוי דין דהמקדש יכול לקבוע את השיעור דכסף קידושין והוא מגדיר את כל המנה ככסף קידושין ולא רק הפרוטה הראשונה. ועיין בשיעורים לעיל (ח. ד"ה אמר רבי אלעזר) דהבאנו ראיות לצד השני.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:31
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 46b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/46b:31)

**ולפי"ז** יש לבאר את המחלוקת האם המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה או אמלוה, דנחלקו מה המקדש מגדיר כחלק של כסף הקידושין. דאם המקדש הגדיר גם את המלוה וגם את הפרוטה כחלק מכסף הקידושין אזי צ"ל דדעתה אמלוה דהוי חלק מכסף הקידושין והקידושין אינן חלין מכיון דמלוה מופקע מלהיות כסף קידושין. אמנם אם המקדש לא קבע את המלוה להיות חלק של כסף הקידושין ע"פ דין, אזי אפשר דדעתה אפרוטה, דהיינו דהיא מתקדשת בפרוטה על תנאי דהוא גם מוחל לה החוב.