## Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 59a

###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:1
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:1)

**גמ'. איבעי ליה לאודועי, סבר אדהכי והכי אתא איניש אחרינא מקדש לה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:2
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:2)

**והנה** יש לעיין בחובה של השליח להודיע למשלח. דהרי בהלכות אישות הרמב"ם (פרק ט מהלכות אישות הלי"ז) הביא רק את הדין הכללי של המשנה ולא פירט דאם האשה אינה רוצה להתקדש למשלח דהשליח צריך להודיע למשלח לפני דהוא מקדש אותה בעצמו, וז"ל העושה שליח לקדש לו אשה והלך וקידשה לעצמו הרי זו מקודשת לשליח, ואסור לעשות כן, וכל העושה דבר זה וכיוצא בו בשאר דברי מקח וממכר נקרא רשע עכ"ל. ואילו בהלכות מכירה הרמב"ם (פרק ז מהלכות מכירה הל"י-הלי"א) אכן הביא את הפרט הזה, וז"ל הנותן מעות לחבירו לקנות לו קרקע או מטלטלין והניח מעות חבירו אצלו והלך וקנה לעצמו במעותיו מה שעשה עשוי והרי הוא מכלל הרמאין, היה יודע שזה המוכר אוהב אותו ומכבדו ומוכר לו, ואינו מוכר למשלחו הרי זה מותר לקנות לעצמו, והוא שיחזור ויודיעו, ואם מפחד שמא יבא אחר ויקדמנו לקנות הרי זה קונה לעצמו ואחר כך מודיעו עכ"ל. והנה המחבר באה"ע (סימן לה סעיף י) פסק וז"ל אם לא רצתה האשה להתקדש למשלח וקידשה השליח לעצמו אינו נקרא רמאות עכ"ל, ולא הביא את הדין דהשליח צריך להודיע למשלח לפני דמקדשה.⁴ אמנם בחושן משפט (סימן קפג סעיף ב) המחבר כן הביא דצריך להודיעו, וז"ל הנותן מעות לחבירו לקנות לו קרקע או מטלטלים, והניח מעות חבירו אצלו והלך וקנה לעצמו במעותיו, מה שעשה עשוי והרי הוא מכלל הרמאים. ואם היה יודע שזה המוכר אוהב אותו ומכבדו ומוכר לו ואינו מוכר למשלחו, הרי זה מותר לקנות לעצמו, והוא שיודיענו עכ"ל. וצריך בירור בחילוק בין ההלכות.

footnotes:
⁴ הבית שמואל (שם סקכ"ז) הרגיש בזה והוסיף וז"ל מ"מ אם אפשר להודיע למשלחו צריך להודיע ש"ס וכן איתא בח"מ עכ"ל. ועיין בט"ז (שם) דהעיר דהטור אכן הביא הצורך להודיעו וביאר את הרמב"ם דהשמיט אותו וז"ל ועל כן כתב הטור צריך להודיעו אם יוכל והרמב"ם לא זכר כאן הך הודעה דס"ל כיון דיש לפעמים הפסד מזה למקדש אין עליו חיוב בשום פעם להודיעו עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:3
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:3)

**ויש** לבאר ע"פ מה דיש לעיין ביסוד הצורך לאודועי היכא דהמשלח אינו יכול לקבל מה שהוא רצה. דמצד אחד י"ל דצריך לאודועי מדין והייתם נקיים, כלומר, דמעיקר הדין השליח יכול לקדשה או לקנות את השדה מיד כשהוא רואה דאינו יכול לקיים שליחותו, אלא דזה נראה כרמאות ולכן צריך לאודועי כדי להסיר את המראית עין הזה.⁵ או"ד דיש צורך ע"פ דין לאודועי, דהיינו דמכיון דהמשלח נתן מעות לשליח ומינה אותו כשליח יתכן דזה נותן למשלח זכות קדימות על השליח. והזכות הזאת נפקעת רק כשהשליח מודיע למשלח דהוא אינו יכול לקיים שליחותו, ואז השליח יכול לעשות המעשה בעצמו.

footnotes:
⁵ והשווה ללשון הפרישה (חו"מ סימן קפג) וז"ל כדי להוציא נפשו מחשד רמאות ותרעומת עכ"ל. ומשמע מדבריו דהעיקר הוי החשד. ויתכן דזה גם כוונת רש"י (ד"ה ומקשינן) וז"ל להוציא עצמו מן מנהג רמאות עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:4
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:4)

**ונראה** דאם הצורך לאודועי הוא מדין מהייתם נקיים אזי אין טעם לחלק בין קידושין לבין מקח וממכר. אמנם אם נימא כצד השני דמינוי שליחות יוצר זכות קדימות למשלח, אזי יתכן דהזכות נוצרה רק במקח וממכר דהוי דיני ממונות ושייך לומר דיש לאדם זכות לקנות החפץ. אבל בקידושין דהוי איסור והיתר אין מושג של זכות למשלח על השליח. ולכן הרמב"ם והשו"ע הביא את הדין דצריך לאודועי רק בהלכות מכירה ולא בהלכות אישות.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:5
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:5)

**אמנם** הגמ' דידן דהוי המקור דצריך לאודועי, בודאי איירי בקידושין. ויתכן דהרמב"ם הבין דזה רק מדין והייתם נקיים, אמנם מעיקר הדין אין צורך להודיע למשלח.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:6
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:6)

**גמ'. נקרא רשע.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:7
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:7)

**ונראה** דאינו רק איסור גברא ומידות טובות אלא דחל בזה איסור גזל. ולכאורה זה מוכרח מהמשך הגמ' דרבי אבא רצה לתת את הקרקע לרב גידל, ונראה דזה בתורת השבת גזילה. וגם בסוף הסיפור דהקרקע נקרא "ארעא דרבנן", לכאורה זה ע"פ הגמ' בב"ק (צד:) דכשאי אפשר להחזיר את הגזילה לבעלים הראשונים צריך לעשות בו צרכי ציבור.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:8
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:8)

**ונראה** להביא ראייה לזה משיטת ר"ת (מובא בריטב"א ד"ה רבה) דנקט בפירוש דיש חיוב השבה בעני מהפך בחררה, וז"ל דכל היכא שנקרא רשע בית דין מחייבין אותו להחזיר הדמים עכ"ל. ומבואר דזה שהוא נקרא רשע אינו רק דין בהלכות מידות דהגברא, אלא דחל בזה איסור גזל.⁶

footnotes:
⁶ והריטב"א עצמו חולק על ר"ת מפני דלבסוף רב אבא לא החזיר את הקרקע וז"ל הא ליתא, דאם כן היכי אמרינן בשמעתין לא מר נחית לה ולא מר נחית לה משום דנכסים הראשונים נינהו הרי מן הדין חייב להחזירה, אלא ודאי דרשע מיקרי אבל אינו חייב בכלום לראשון עכ"ל. אמנם לרבינו זצ"ל צ"ל דאין חיוב השבה גמורה דהרי ליכא גזילה גמורה דהא העני עדיין לא קנה אלא דחל איסור גזילה, וההשבה שהוא עושה מפקיעה היאסור של גזילה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:9
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:9)

**ונראה** דזהו החילוק בלשון הגמ' בין רמאי ורשע. דהרי בתחילת הסוגיא כשהגמ' איירי בשליח לקידושין השליח נקרא "רמאי", אבל בהמשך בדיון דעני המהפך בחררה האדם דמקדים וקונה נקרא רשע. וי"ל דלשון רמאי משמע דיש איסור גברא אמנם ליכא חלות דין של גזל בקידושי השליח.⁷ אמנם בעני המהפך בחררה נחשב כאיסור גזל ולכן המקדים וקונה נקרא רשע דחמס, ויתכן דאפי' פסול לעדות.⁸

footnotes:
⁷ כיון דליכא בזה עני המהפך בחררה. וצ"ב למה המשלח אינו נחשב לעני המהפך בחררה.
⁸ ועיין בשו"ת מהר"ם מרוטנברג (סימן תרנב) דהביא בזה ב' דעות האם הנקרא רשע בסוגיא דידן פסול לעדות או לא. וגם עיין בפתחי תשובה (חו"מ סימן רלז סק"ב) דהביא דעות בזה בפוסקים האחרונים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:10
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:10)

**אמנם** עיין בדברי הרמב"ם (פרק ט מהלכות אישות הלי"ז) וז"ל העושה שליח לקדש לו אשה והלך וקידשה לעצמו הרי זו מקודשת לשליח, ואסור לעשות כן, וכל העושה דבר זה וכיוצא בו בשאר דברי מקח וממכר נקרא רשע עכ"ל. ומשמע דסבור דגם השליח דהקדים וקידש לעצמו נקרא רשע, שלא כדיוק שלנו בלשון הגמ'. אבל יתכן להבין דכשהרמב"ם כתב דנקרא רשע זה קאי רק על ההלכה השניה שם, דהיינו במקח וממכר, ולא על המקרה הראשון דקידושין.⁹

footnotes:
⁹ ונ"מ לפסול עדות, כנ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:11
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:11)

**תוד"ה עני. בא"ד. וקשה מה דתנן.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:12
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:12)

**האחרונים** הקשו על הוכחת התוס', דהרי בב"מ (י.) מבואר רק דהשני קונה, ולא הזכיר כלל האם הוא צדיק או רשע. וא"כ יתכן דהשני באמת קונה כדברי המשנה אע"פ דהוא בגדר עני מהפך בחררה ונקרא רשע.¹⁰ ונראה לבאר דהגמ' שם (ב"מ י.) הקשה למה הראשון אינו קונה מדין ד' אמות, ותירצה וז"ל כיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דנקני, בארבע אמות לא ניחא ליה דנקני עכ"ל. ויתכן דהתוס' הבינו דאם הדין דעני מהפך בחררה שייך בהפקר אזי הנפילה היה גורם לחלות דין דעני מהפך בחררה וא"כ מסתבר לומר דיש לו ע"פ דין דעת לקנות באיזה דרך שהוא יכול, והראשון היה צריך לקנות בד' אמות.

footnotes:
¹⁰ עיין בחידושי חתם סופר (ב"ב כא: ד"ה עוד הביא ראי') דביאר דזה ר"ת לשיטתו דיש חיוב השבה בעני מהפך בחררה. ולכן אם חל הדין דעני מהפך בחררה היינו מוציאין מהשני ונותנים את החפץ לראשון.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:13
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:13)

תוד"ה **עני. בא"ד. ועוד אומר רבינו מאיר אביו של ר"ת וכו' כאילו גוזל.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:14
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:14)

**ונראה** דזה דומה לדין המשנה בגיטין (נט:) וז"ל עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום, ר' יוסי אומר גזל גמור (רש"י – בגמ' מפרש גזל גמור מדבריהם) עכ"ל. ונראה דהיסוד הוא דפעולה בעלמא שיש בה טרחא מחילה קנין מדרבנן אע"פ דלא עשה שום מעשה קנין על פי דין. ואולי זה מבוסס על הדין דאורייתא דקנין יצירה, דהגר"ח זצ"ל ביאר בדעת הירושלמי (מעשרות פרק א הלכה א) דהזורע שדה הפקר קונה את מה דגדל שם וחייב בתרו"מ דהרי עצם הזריעה הוי קנין יצירה בתבואה.¹¹ וכמו"כ הכא, זה שטרח לפרוש מצודתו או להוריד את הזתים טרח להשיג את החפץ וקונה בקנין יצירה כל שהוא מדרבנן.

footnotes:
¹¹ וע"ע בזה ברשימות שיעורים לב"ק (צה: ד"ה בעל חוב גובה את השבח, אות ב).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:15
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:15)

**ובענין** עני המנקף בראש זית נחלקו התנאים אם הוי גזל גמור מדבריהם או רק גזל מפני דרכי שלום. ובגמ' (סא.) מבואר דהנ"מ הוא להוציאו בדיינים. ונראה דכו"ע מודו דהחפצא נחשבת לחפצא גזולה ואפי' הת"ק דנקט דהוי גזל מפני דרכי שלום סבור דאינו נחשב לכם כדי לצאת המצוה דד' מינים וכדומה. אמנם בעני המהפך בחררה מי שבא קודם נקרא רשע מכיון דיש מעשה גזילה, אבל אין חלות שם גזול בחפצא דחררה.¹²

footnotes:
¹² לכאורה דברי רבינו זצ"ל אזלי לפי הראשונים דחולקים על ר"ת ונקטו דלא מוציאין הממון מיד השני. אמנם לפי ר"ת דמוציאין הממון מיד השני, מסתבר נמי דהחפצא נחשבת לחפצא גזולה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:16
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:16)

**ובקשר** לזה יש לעיין גם בדין משחק בקוביא, דאיתא במשנה (סנהדרין כד:) דפסולין לעדות. והגמ' מבארת וז"ל משחק בקוביא מאי קא עביד, אמר רמי בר חמא משום דהוה אסמכתא ואסמכתא לא קניא, רב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא אלא לפי שאין עסוקין ביישובו של עולם, מאי בינייהו, איכא בינייהו דגמר אומנותא אחריתי עכ"ל. הרי נחלקו האמוראים אם משחק בקוביא פסול מכיון דהממון אינו שייך לו או משום דהוי כגברא שאינו עוסק ביישובו של עולם, והנ"מ הוא אם יש לו אומנות אחרת. אמנם הרמב"ם לכאורה פסק את ב' הטעמים. דהרי בהלכות גזילה ואבידה (פרק ו הל"י) כתב וז"ל דברים הרבה אסרו חכמים משום גזל והעובר עליהן הרי זה גזלן מדבריהם, כגון מפריחי יונים והמשחקין בקוביא וכו' המשחקין בקוביא כיצד, אלו שמשחקין בעצים או בצרורות או בעצמות וכיוצא בהן ועושים תנאי ביניהם שכל הנוצח את חבירו באותו השחוק יקח ממנו כך וכך הרי זה גזל מדבריהם אע"פ שברצון הבעלים לקח הואיל ולקח ממון חבירו בחנם דרך שחוק והתל הרי זה גזל עכ"ל. ומשמע מדבריו דפסק כרמי בר חמא דהוי גזל ולכן כל מי שמשחק בקוביא פסול לעדות. אבל בהלכות עדות הרמב"ם (פרק י הל"ד) פסק וז"ל ועוד יש שם רשעים שהן פסולין לעדות אע"פ שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות, הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס פסולין שנאמר כי יקום עד חמס באיש וכו' וכן כל העובר על גזל של דבריהם הרי הוא פסול מדבריהם, כיצד וכו' וכן משחק בקוביא והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא, הואיל ואינו עוסק ביישובו של עולם הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל עכ"ל. והמגיד משנה (הלכות גזילה ואבידה) הקשה דלכאורה הרמב"ם סותר את עצמו, דהרי אם משחק בקוביא הוי גזל מדרבנן למה הוא כשר לעדות כשיש לו אומנות אחרת.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:17
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:17)

**ונראה** לבאר דמשחק בקוביא הוי דומה למה דביארנו בעני מהפך בחררה. דהיינו דמשחק בקוביא הוי מעשה גזל מכיון דהוא אסמכתא, אמנם מכיון דהממון ניתן לו מרצון הבעלים ולא בע"כ כמו בגזל דעלמא (דומיא דויקח החנית מיד המצרי), אי אפשר להגדיר את החפצא דממון שביד המשחק כגזול. וי"ל דגזלן פסול לעדות, אפי' מדרבנן, אך ורק כשיש חפצא דנחשב כחפצא גזולה, ולכן משחק בקוביא, אע"פ דעבר מעשה עבירה דגזל, אינו פסול לעדות מחמת הגזל.¹³

footnotes:
¹³ עיין ברש"י בראש השנה (כב. ד"ה בקוביא) דהביא את הפסוק ויגזול את החנית כמקור דאין משחק בקוביא פסול לעדות מדאורייתא. ונראה דרבינו זצ"ל הולך בעקבות דבריו ומבאר דהיכא דיש חסרון בחפצא גזול (דלפי רבינו זצ"ל גם מוזכר בפסוק הזה) כמו במשחק בקוביא, אין פסול אפי' מדרבנן.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:18
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:18)

**רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת ואע"פ שנתאכלו המעות וכו' למלוה נמי לא דמו, מלוה להוצאה ניתנה הני בתורת קידושין יהבינהו ניהלה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:19
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:19)

**ונראה** לבאר את החילוק בין קידושין במלוה לבין קידושין לאחר ל' היכא שנתאכלו המעות, דהיכא דרוצה לקדשה בחוב דעלמא אזי החוב נוצר לפני הקידושין ובשעת הקידושין אין לו דבר לתת לה. אמנם בקידושין לאחר ל' אפי' לאחר דנתאכלו המעות זה דומה למקרה של שחוק לפני (לקמן סג.) לפי המ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף דהיא מקודשת. והטעם הוא דהחוב שהיא חייבת לו נוצר בסוף הפעולה האחרונה ואז המקדש יכול להקנות לה את החוב בתורת קידושין. וכמו"כ בקידושין לאחר ל', אע"פ דהוא נתן לה את הכסף בתחילת ל', החוב שהיא חייבת לו נולד בסוף ל' כשהיא צריכה להחליט האם לתת לו הכסף בחזרה או להתקדש לו ולכן הקידושין חלין.¹⁴

footnotes:
¹⁴ והשווה לשיעורים לעיל (ו: ד"ה ארווח לה זימנא, אות א) ולקמן (ס. רש"י ד"ה לרב יהודה).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:20
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:20)

**ועוד** נראה לבאר דרב ושמואל מחדשים דין חדש בהלכות כלתה קניינו. דהיינו דאיתא בכתובות (פב.) דבקנין משיכה לאחר ל' יש חסרון של כלתה קניינו, ואם אמר משוך פרה זו ותקנה לאחר ל', ובסוף ל' יום הפרה נמצאת באגם אינו קונה. וא"כ רב ושמואל מלמדים דין כללי בהלכות קנין, דהיינו דהחסרון דכלתה קניינו אינו שייך לקנין כסף. והביאור בזה הוא דנתינת כסף יוצרת שעבוד דעדיין קיים בסוף ל' יום אפי' אם נתאכלו המעות. לפי"ז הדין דרב ושמאול אינו חידוש רק בקידושין בלבד אלא גם בקנין כסף בדיני במקח וממכר דעלמא.¹⁵ ובכן אינו מקדשה מפאת מלוה אלא בחפצא דכסף דבשעת נתינת הכסף מעיקרא דיוצרת שעבוד.

footnotes:
¹⁵ ולכאורה זוהי שיטת התוס' בכתובות (פב. ד"ה הא דאמר) על הגמ' דקנין משיכה לאחר ל' אינו מהני וז"ל לא דמי לאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים ולא בא אחר וקידשה בתוך שלשים יום דמקודשת אע"פ שנתאכלו המעות אע"פ שלא אמר מעכשיו כדאמרינן בפרק האומר בקידושין (דף נט.) דבכסף ודאי לא בעינן מעכשיו שאם לא תתקדש לו חייבת לשלם והוי כאילו הכסף בעין לאחר שלשים אבל הכא גבי משיכה אם לא אמר מעכשיו לא קנה לאחר שלשים יום דבשעת קנייה כבר פסקה המשיכה עכ"ל. הרי התוס' הביאו את הגמ' דידן וביארו אותו כדין קנין כסף דעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:21
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:21)

**ועיין** ברשב"א (ד"ה אע"פ) דבביאור שלו לסוגיא השווה בין קידושין לאחר ל' היכא דנתאכלו מעות לבין קידושין בשכירות לפי המ"ד דאינה לשכירות אלא לבסוף, וז"ל וטעמא דמלתא דכיון דלשם קדושין ניתנו בתחלתן אע"פ שבשעה שראוין לחול אינן בעולם מ"מ כיון שאם לא נגמר הקנין יש עליה להחזירם רואין אנו אותם כאלו הן בעין ובאותה הנאה היא מתקדשת, וכענין שהיא מתקדשת בהנאת מלוה, ומשא"כ במלוה דעלמא הואיל ובשעת מתן מעות לא נתנו לקדושין אלא להלואה, ומסתברא דהיינו נמי טעמא דעשה לי שירין נזמים וטבעות דמקודשת למ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף דאע"ג דמ"מ שכירות זה אינו בעולם ומחוסר גוביינא הוא אפ"ה כיון דלא ירדו בו לדעת מלוה והנאת שכירות ישנה בעולם שאם לא תתקדש לו צריכה ליתן לו שכירותו רואין אנו אותו כאלו הוא בעינו להתקדש בו עכ"ל. ומשמע מדבריו כביאור הראשון שביארנו, דקידושין חלין ע"י יצירת חוב בסוף הל' היום או לבסוף השכירות.¹⁶

footnotes:
¹⁶ אמנם עיין באבנ"מ (סימן מ סק"א) דלכאורה יש לו הבנה אחרת ברשב"א דהביא דבריו וביאר וז"ל ומדבריו נראה דלאחר שלשים מקודשת בהאי הנאה שנפטרת ממנו ואע"ג דבמלוה אינה מקודשת כה"ג עד שיאמר לה בהנאת מחילת מלוה הכא דלשום קידושין נתנו מתחלתן כיון דאם לא הי' מתרצה בתחלתה לא הי' נותן לה הכסף כלל ולא הי' מלוה לה כלל משא"כ בשאר מלוה שכבר באו לידה לשום מלוה עכ"ל. כלומר, דהיכא דהכסף ניתן מתחילה לשם קידושין ולא לשם חוב אזי קידושין חלין ע"י מחילת החוב.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:22
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:22)

**גמ'. לא בא אחר וקידשה וחזרה בה מהו, ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור, ריש לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי דיבור ומבטל דיבור.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:23
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:23)

**יש** כמה דרכים לבאר את יסוד המחלוקת דר' יוחנן ור"ל. די"ל דכו"ע מודו דאם נגמר חלות שם מעשה הקידושין, אז היא אינה יכולה לחזור. ונחלקו ר' יוחנן ור"ל האם בקידושין לאחר ל' נגמר מעשה הקידושין או לא. דר' יוחנן נקט דקידושין לאחר ל' הוי מעשה קידושין אריכתא דנגמר רק לאחר ל' יום, ולכן היא יכולה לחזור בה. ומאידך ר"ל סבור דנגמר מעשה הקידושין אלא דצריך שיעבור הזמן כדי שהחלות תחול, ולכן היא אינה יכולה לחזור בה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:24
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:24)

**אמנם** לכאורה הפירוש הזה אינו נכון דהרי בהמשך הסוגיא ר' יוחנן הקשה על ר"ל מהיכא דבעל נתן גט לשליח להולכה דהוא יכול לבטלו, דדומה לקידושין לאחר ל' ד"הא נתינת גט ליד שליח דכי נתינת מעות ליד אשה דמי". ולכאורה אם נחלקו האמוראים האם קידושין לאחר ל' הוי מעשה קידושין גמורה או לא, קשה להבין מה הוכחת ר' יוחנן משליחות להולכה בגט, הרי לפי ר"ל בפשטות י"ל דבקידושין כבר נגמר מעשה הקידושין אמנם בגט בודאי עדיין לא נגמר מעשה הגירושין ע"י נתינת הגט לשליח.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:25
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:25)

**ולכן** נראה לפרש דנחלקו ר' יוחנן ור"ל בדיני חזרה. דהיינו, דלפי ר' יוחנן כל היכא דאדם התחיל במעשה אך החלות עדיין לא חלה, אזי בעל המעשה יכול לחזור בו. ור"ל סבור דכל היכא דיש חלות שם מעשה קנין או מעשה אחר, אפי' אם החלות שבסוף עדיין לא חלה, מ"מ בעל המעשה תו אינו יכול לחזור בו. וזהו הטעם דר' יוחנן השווה נתינת המעות ליד האשה לנתינת הגט ליד השליח, דהרי בשניהם יש חלות שם מעשה מסוים בלי החלות שחלה לבסוף, ומכיון דבגט הוא יכול לחזור בו כמו"כ האשה יכולה לחזור בה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:26
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:26)

**אמנם** ר"ל דחה, וז"ל התם נמי כל כמה דלא מטא גיטא לידה דיבור ודיבור הוא, אתי דיבור ומבטל דיבור עכ"ל. וכמו"כ בקושיא לעיל דר' יוחנן מביטול שליחות דתרומה ר"ל דחה וז"ל שאני נתינת מעות ליד אשה, דכי מעשה דמו ולא אתי דיבור ומבטל מעשה עכ"ל. ויש לעיין בכוונת דבריו, למה בקידושין לאחר ל' אין האשה יכולה לחזור בה מכיון שהתחיל מעשה הקידושין לעומת בשליחות בתרומה ובגט דהמשלח יכול לבטל את השליחות.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:27
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:27)

**ונראה** דיש לבאר את דעת ר"ל בב' אופנים: א) אין באמת חלות שליחות לפני שהשליח עושה את המעשה ומקיים את שליחותו, ולכן אין השליח נחשב לכלום בלי רצון הבעלים להמשיך ולקיים את השליחות. ולכן כשהמשלח מבטל את השליחות לפני שהשליח הספיק לקיים את שליחותו, אזי כל השליחות נעקר למפרע וכאילו לא היה. ולפי"ז החילוק בין שליחות לבין קידושין לאחר ל' ברור, דהרי בשליחות כל החלות תלוי בקיום המעשה לבסוף ולכן המשלח יכול לעוקרו משא"כ בקידושין לאחר ל' דבודאי נעשה מעשה קידושין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:28
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:28)

**ב)** יתכן דיש חלות שליחות דחל ע"י המינוי דאי אפשר לעקור למפרע. אמנם המשלח יכול לבטל את השליחות מכאן ולהבא. ויתכן דההסבר בזה הוא דקיום השליחות הוי חלות הגירושין או חלות התרומה והחלויות האלו אינן יכולות לחול בע"כ דהבעלים עצמו. אבל בקידושין לאחר ל' מעשה הקנין כבר חל וחלות הקידושין ראוי לחול לאחר ל' ממילא ורק הוי מחוסר זמן, ולכן היא אינה יכולה לחזור בה.¹⁷

footnotes:
¹⁷ ובענין האם מינוי שליחות הופך את השליח לבעלים על המעשה, עיין בשיעורים לעיל (מא. בענין שליח עושה שליח, אות א), והשווה לדבריו ברשימות שיעורים לב"מ (כב. ד"ה ת"ש כיצד אמרו התורם), ובשיעורי הרב לגיטין (ע: ד"ה בענין משלח דנשתטה, אות ב).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:29
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:29)

**וההבדל** בין הביאורים הוא האם לפי ר"ל ביטול השליחות חלה למפרע או לא. דלפי הביאור הראשון אתי דיבור ומבטל דיבור הוי עקירת השליחות למפרע. אמנם לפי הביאור השני השליחות בודאי קיימת מהמינוי עד שעת הביטול.¹⁸ ולכאורה יש בזה נ"מ האם ביטול שליח להולכה בגט צריך עידי קיום. דהרי אם הוא עוקר את השליחות למפרע אזי מסתבר דנחשב כדבר שבערוה וצריך עדי קיום. אמנם אם הוא מבטל את השליחות מכאן ולהבא אזי לא צריך עדי קיום.¹⁹

footnotes:
¹⁸ ועיין בחלקת יואב (אה"ע סימן כא) דדן בזה.
¹⁹ ונחלקו בזה הראשונים. דעיין ברמב"ן (גיטין לב: ד"ה הא דתנן) דנקט דלפי רב נחמן בגמ' שם צריך עדי קיום בביטול שליחות בגט והתוס' (שם ד"ה ורב נחמן) סבור דלא נחשב לדבר שבערוה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:30
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:30)

**ועיין** ברמב"ן (נט. ד"ה איתיביה) דביאר את דעת ריש לקיש, וז"ל דאהני נתינת מעות ליד האשה שהיא מקודשת לאחר שלשים יום אע"פ שנתאכלו ואע"פ שלא חזר וקדשה בדיבור אחר, ואלו לא נתנם לה לשם קדושין אם נתאכלו לא היתה מקודשת ועוד היה צריך לקדשה בפירוש, אבל העושה שליח לתרום אין כאן מעשה של כלום כל זמן שלא תרם שהרי אם רצה השליח לחזור בו חוזר ועדיין הם צריכין לעשות מעשה ולתרום עכ"ל. ומשמע קצת כצד השני, דבקידושין לאחר ל' הכל כבר נעשה ורק הוי מחוסר זמן, אמנם בשליחות חלות השליחות נמשכת עד קיום השליחות ולפני כן אין המעשה שלם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:31
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:31)

**גמ'. איתיביה ר"ל לר' יוחנן כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:32
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:32)

**צ"ב** בהבנת הוכחת ר"ל ודחיית ר' יוחנן. ונראה לבאר ע"פ מה שייסדנו לעיל, דנחלקו האמוראים היכא דאדם עשה מעשה דגרם לחלות מסויים אבל עדיין לא חל כל החלות שתחול לבסוף התהליך. וכאן איירי בגולמי כלים (עיין ברש"י נט. ד"ה יורדין) דאינן נחשבין ככלים בפני עצמם אלא דיורדים לידי טומאה ע"י מחשבה. וריש לקיש סבור דהמחשבה אינה עושה את גולם הכלי לחלות שם כלי גמור, אלא דיש דין מסוים בקבלת טומאה דגולם כלי מקבל טומאה ע"י מחשבה בלבד. ומצינו דבר דומה בשברי כלי חרס, דמצד אחד אינן נחשבין לכלים בכל התורה כולה כמו לנטילת ידים, אמנם יש גזה"כ מיוחד דמקבלין טומאה (פרק יח מהלכות כלים הל"י).²⁰

footnotes:
²⁰ עיין בלשון הפמ"ג בהלכות נט"י (פמ"ג א"א סימן קנט סק"ג) וז"ל אף דלטומאה הוה כלי, דלקדש כלי ראוי וחשוב בעינן. והוא הדין שברי כלי חרס, אע"ג דיש רביעית ויושבין שלא מסומכין, לחטאת ולנטילת ידים לאו כלים הוה עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:33
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:33)

**ולפי"ז** מובן למה ר"ל הקשה מכאן על ר' יוחנן דהרי בעל הכלי גרם לחלות מסויימת (קבלת טומאה) אמנם עדיין לא נגמר כל התהליך (אין כאן חלות שם כלי גמור בכל התורה כולה), ועדיין הברייתא מלמדת דמחשבה ודיבור אינן מועילין להעלות את הכלי מקבלת טומאה. וזה מוכיח דכל היכא דאדם התחיל תהליך וגורם לחלות מסויימת לחול (כמו בקידושין לאחר ל') אע"פ דעדיין לא נגמר כל התהליך (חלות קידושין לא חלה עד סוף ל' יום), מ"מ היא אינה יכולה לחזור בה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:34
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:34)

**ור'** יוחנן דחה ד"שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמי", דהיינו דהמחשבה מחילה על גולמי כלים חלות שם כלי גמור. וא"כ נגמר כל התהליך ומובן למה הוא לא יכול לחזור בו. ונמצא דנחלקו ר' יוחנן ור"ל בגדר הדין דמחשבה מורידה גולמי כלי חרס לטומאה האם הוי דין מסויים רק בטומאה או דהוי דין בחלות שם כלי גמור. ונ"מ האם הגולם הזה נחשב לכלי להיות כשר לקידוש מי חטאת.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:35
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:35)

**וע"פ** הנ"ל יש לפרש המשך דברי ר' יוחנן בנוגע לכי יותן דומיא דכי יתן. דהרי הדין דהכשר מים אינו רק דכדי להיות מוכשר לקבל טומאה צריך ב' דברים שונים: א) מים על האוכל, ב) שביעות רצון הבעלים. אלא דבאמת צריך שהבעלים עצמו יתן את המים על האוכל, והיכא דהמים נפל בלעדיו אז רצון הבעלים מצרף את הבעלים לנתינת המים ונעשה כאילו הבעלים עצמו נתן את המים על האוכל.²¹ ומכיון דמחשבת הבעלים גורם דע"פ דין נחשב כאילו הבעלים בעצמו עשה מעשה דהכשר מים, אזי מוכח דבהלכות טומאה מחשבה יכולה לגמור את התהליך. וממילא כלים דירדו לידי טומאתן במחשבה נחשבין ככלים גמורים בכהת"כ ומפני זה אין חזרה לפי ר' יוחנן.

footnotes:
²¹ וע"ע בזה ברשימות שיעורים לב"מ (כב. ד"ה ת"ש עודהו).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:36
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:36)

**ועוד** יש לפרש דר' יוחנן מוכיח מדיני הכשר מים לטומאה דמחשבה יוצרת חלות שם גמר כלי או גמר אוכל. דהרי י"ל דהכשר מים אינו רק תנאי בקבלת טומאה, דהיינו דיש אוכל גמור אלא בלי המים אלא דכדי להיות מוכשר לקבל טומאה צריך נתינת מים, אלא דנתינת מים הוי דין בגמר שם החפצא דאוכל, וכל עוד דחסר הכשר מים אין כאן חפצא של אוכל דנגמר, ומפני זה בלי מים האוכל אינו מקבל טומאה. ולכאורה יש להביא ראייה לזה מדין חיבת הקודש דכולל ב' דינים (כדמבואר בחולין לו:) - א) עצים ולבונה דהקדש מקבלין טומאת אוכל אע"פ דאינן אוכל, ב) אוכל דהקדש מקבל טומאה אפי' בלי הכשר מים. ולכאורה צ"ב דמה הקשר בין הדינים האלו. ונראה לבאר דהגדר דחיבת הקודש הוא דמחיל חלות שם אוכל על דברים שאין בהם חלות שם בכהת"כ. ולכן דברים כמו עצים ולבונה דהקדש נעשים לחלות שם אוכל, וגם חפצא של אוכל דלא הוכשר, דחסר לו בגמר חלות שם אוכל, בהקדש הופך להיות חלות שם אוכל גמור.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:37
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:37)

**והיסוד** הזה בהכשר מים גם יוצא מהגמ' בחולין (קיח.) דרוצה ללמוד טומאה בזרעים מטומאה בתנור ונבלה, וז"ל לא לכתוב רחמנא בזרעים ותיתי מהנך מה להנך שכן מטמאין שלא בהכשר, תאמר בזרעים שאין מטמאין אלא בהכשר, אמר רב הונא בריה דרב יהושע פירות שלא הוכשרו כתנור שלא נגמרה מלאכתו דמי עכ"ל. ויוצא דלפי רב הונא בריה דרב יהושע, פירות דלא הוכשרו הם כמו תנור בלי גמר מלאכה ולכן אפשר ללמוד טומאה בזרעים מטומאה בתנור. ויוצא דהחסרון בפירות דלא הוכשרו הוא דלא "גמר מלאכתן", דהיינו דאין להם גמר חלות שם אוכל.²²

footnotes:
²² ולכאורה זה גם עולה מדברי רש"י על הפסוק (ויקרא פרק יא פסוק לז) וז"ל וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא עכ"ל, דרש"י כתב וז"ל טהור הוא - למדך הכתוב שלא הוכשר ונתקן לקרותו אוכל לקבל טומאה, עד שיבואו עליו מים עכ"ל. וע"ע בזה ברשימות שיעורים לב"מ (כב. ד"ה ת"ש עודהו).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:38
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 59a:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/59a:38)

**ולפי"ז** הוכחת ר' יוחנן בסוגיין היא כפתור ופרח. דכמו דבהכשר טומאה צריך המחשבה של הבעלים לגמור את שם האוכל, כמו"כ בהלכות גמר כלים המחשבה של הבעלים נחשב למעשה דגומר את שם הכלי. ולכן אין להשוות דיני חזרה במחשבה בטומאה דגומר את שם הכלי ואת שם האוכל, לדיני חזרה בקידושין לאחר ל'.